מבוא שערים· רבי חיים ויטאל
שער ג
בעולם ברודים והוא נק' עולם האצילות הנעשה מבחי' הנקודי' ומשם החדש היוצא ממצח א"ק כנ"ל בש"ב ח"ב ונבאר בשער הזה ענין ספי' הא' דאצי' אשר הוא כתר דאצי' נחלק לב' חלקים והם פרצוף עתיק ופ' אריך אנפין ונחלק לב' חלקים חלק הא' בפ' עתיק יומין והחלק השני בפרצוף אריך אנפין:
החלק הראשון
בפרצוף עתיק יומין ויתחלק לה' פרקים:
פרק א
אחר שנתבאר בשער שעבר בח"ג איך יצאו י' הנקודי' מאור העין והם מבחי' שם ב"ן ונתבטל אח"כ יצא אור החדש שם מ"ה ובחיבור שניהם נעשה כל עולם האצי' כל בחי' הדכורים שבאצי' ונעשו משם מ"ה החדש וכל הנוק' נעשה משם ב"ן שהם הנקודים הנז' ונתחיל לבאר כל בחי' ובחי' מאצי' בפני עצמו איך היתה תיקונה ולקמן בפ"ד ית' איך נעשו כלים משם מ"ה ומשם ב"ן או משם בין לחודי' לדוכרא ולנוק' כי שניהם פרצוף א' כנז' בח"ב גם עיין בש"ב ח"ג פ"ה מה הם כי יש ספק בדבר וע"ש מה הם הדברים והבחי' המתבררים והצריכין אל העיבור והתיקון ובש"ד ח"ב פ"ז נת' אמיתות ביאור בירר סדר תיקון דמ"ה וב"ן בדכורא ונוק' איך היה ושם עיקר הדרוש הזה ושם בח"ב ח"ג פ"ג ביאורם דרך קצרה חילוק י"ס דמ"ה בדכורין דאצילות וחילוק י"ס דבין בנוקבא דאצי'. ונתחיל לבאר פרצוף עתיק יומין שבאצי' צד דכורא וצד נוק' שבו וכל זה מתחיל מחצי הת"ת דאיק הנק' עיבור עד סיום כנז' ש"ב ח"א פ"ג וש"א ח"א פ"ה והוא מלביש אותו ע"ד שמלביש ז"א לאריך מחצי ת"ת ולמטה וכמ"ש בש"ה פ"ו ועיין בש"ה ח"א פ"ה סידור תיקוני פרצופים איך היו נתקנים זה עם זה בהתקשרות אחת ובהתחיל להתקן הא' היה נמשך התיקון בשאר הפרצופים מזה לזה וע"ש היטב וכן בש"ה. ותחלה נבאר מאמר אחד באדר' ד' רפ"ח וזה לשונו עתיקא דכל עתיקין וסתימא דכל סתימין וכו' כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהעין מיניה וכו' וצריך שתדע כי עיקר זה השם של עתיקא קדישא אינו אלא הא"ס המתלבש תוך הכתר דאצי' ואמנם הא"ס הזה איננו א"ס בעצמו רק שהוא נק' א"ס בערך עולם האצי' אשר מטיבורא ולמטה הוא מתלבש תוך י"ס האצי' ותחילת התלבשותו הוא תוך פרצוף דעתיק הכולל י"ס שבו ומשם התלבשותו הוא ע"ד שנבאר בש"ח איך מלביש נוק' דז"א את זעיר מטיבורא ולתתא וכן דוגמת ז"א המלביש או"א מטיבורייהו לתתא כמ"ש במקומו ואין להאריך כי משם תבינהו ע"ש והנה בחי' א"ק זה מטיבורא ולתתא המתלבש בתוך עתיק הוא נק' א"ס בערכם והוא הנק' ע"ק כי הוא הא"ק והעתיק שבכל שאר פרצופי האצי' ואמנם אינו מתלבש רק בכתר דאצי' וכמ"ש דא"ס טמיר וגניז בכתר כמ"ש בתיקונים ד' ה' א' ובהיות הא"ס גנוז בו האי כתר איתקרי ע"ק בפרטות ואמנם גם הכתר הזה נק' לפעמים ע"ק על שמו של הא"ס המתלבש בו הנק' כך כנז' ואמנם ג' רישין הם דאיתגלפין דא לגו מן דא ובגו כולם מתלבש הא"ס וכמ"ש בש"ד ח"א בענין זיווג א"א להוציא או"א וכנז' שם ד' רפ"ד א' תלת רישין איתגלפין וכו' עם היות שב' מאמרים הנז' נבארם בח"ב פ"א ופ"ח נזכר עתה הצורך אצלינו והוא דע כי הט"ס הנ"ל כמ"ש כד איתתקן אפיק ע' נהורין דלהטין מיני' מתקונו' שהם הם הייס דאצי' השרשיו' פי' כי הכתר שבאצי' הנה הוא בחי' א"א כמבואר אצלינו פעמים רבות ועיין ח"ב פ"א והנה הא"א לא נמצא בו בחי' נוק' גלוי כמ"ש פ"ב ונמצא כי האריך לא נתגלה בו כי הם ט"ס לבד וכולם בחי' כתר דאצי' הנחלק לט' חלקים כנז' וז"ש כד איתתקן ר"ל כאשר עשה בחינת הלבושים והפרצופי' אשר הם בחי' התיקונים כנ"ל בח"ג הנה איתתקן תחלה ע"י עתיק יומין המלבישו וזה תיקונו ואז אחר שנתקן על ידי התלבשותו בע"י אז אפיק הני ט' נהורין מיניה מתיקונו כי באמצעות העתיק הנק' תיקונו אפיק ט' נהורין הנז' שהם ספי' כתר דאצי' הנק' א"א המתחלק לט' נהורין לבד כנז'. (והנה אלו הט' נהורין שהם ט"ס דא"א הם הט' היכלין הנז' בפ' פקודי דף רס"ט א' דלאו אינון רוחין ולאו אינון היכלין וכל שאר פרצוף האצי' כולם הם מלבישים אותו ונק' תיקונין ולבושין דיליה וז"ש ד' רפ"ד לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי וכך הוא ע"ק וכו' שהוא זה הא"א שהוא אוחז כל האצי' וע"י אשר מתלבש בתוכם נעשים כולם בוצינא חדא וכן שם ד' רפ"ח ב' האי עתיקא סבא דסבין וכו' וכל שאר בוצינין מיניה מתלהטין וכו' וכן עם הנז' בהאזינו ד' רצ"ב ב' כד יתסתכלון מילין כולא הוא עתיקא כו' יובן עם הנ"ל וכן ד' רצ"ה א' האי אב ואם כולהו בהו סתימין במזלא קדישא וכו' יובן עם הנז' לעיל כי או"א מתלבשין ונסתמין בזו"נ ומזלא קדישא הוא א"א נסתם ומתלבש בתוכם וכן ד' רפ"ט ב' וכולהו הוא ע"ק ולא מתפרש מיניה כלום וכו' יובן עם הנז' לעיל ודי בזה עתה. והנה בזה המל' ניגלית לבדה לא נמצא בא"א רק בחינת עטרת היסוד שבו כי כל זה דכורא וכמ"ש בש"ד ח"א בענין זיווג א"א להוציא או"א אך נוק' ממש לא נמצאת ועיין ח"ב פ"ו פי"ב וכן בע"י לא נמצאת בחי' נוקב' בפ"ע רק עטרת היסוד דעתיק היא נוק' כמו בא"א אמנם אח"כ ניגלית המל' וסוד האי רישא עילאה וכולהו דלא אתיידע שהוא נקרא ע"י שהוא למעלה מכל אלו הט"ס דא"א וזהו אשת חיל עטרת בעלה אשר תהיה לעתיד גדולה מן השמש היתה לראש פנה וכאשר ניגלית המל' למטה ניגלית מסוד האי רישא דלא אתיידע והענין זה יתבאר לך בז"ח איך כל בחי' מ"ל העולם העליון נעשית היא עצמה בחי' עתיק שבעולם שלמטה ממנה והבן זה ונמצא כי הט"ס הם דא"א ורישא עילאה דלא אתיידע מכולהו הוא בחי' עתיק והנה ברישא דא"א שלא נמצא בו רק ב"ס כתר וחכמה שבו הראשונות ולכן אלו הב"ס שלו עולות בשם רישין ונמצא א"כ כי א"א יש בו ב' רישין שהם כ"ח ואלו השנים הם דא לגו מן דא כי הכתר מתעלם תוך החכמה:
צמח בכל הספרים כתיב מוחא גו כתר' וכן בכאן נאמר] ויש עוד ראש והוא רישא דעתיק אשר הוא למעלה מב' רישין יען כי האריך אינו מלביש לעתיק רק לז"ת שבו אך רישא דעתיק לחוד מגולה ממנו ולמטה מתחילין ב' רישין דא"א שהוא מלבישין את ז"ת דעתיק ונמצא כי רישא דעתיק למעלה מכתר דא"א שהוא חד רישא מב' דא"א וכנגד ב' רישין אלו אמר דא לעילא מן דא ולא אמר דא לגו מן דא כדקאמר בתוך ב' רישין דאריך והנה הא"ס הוא הע"ק האמיתי מתלבש גו הנך ג' רישין ובהיותו גניז ומתלבש בתוכם נקרא ע"ק ואז גם אלו רישין נקראין ג"כ בשם זה ע"ש הא"ס הגנוז בתוכם אך יש הפרש ביניהם כמ"ש בח"ב פ"ז כי יש מהם הנקרא ע"ק ויש שנקרא עתיקא סתימאה ויש שנק' עתיקא דכל עתיקין וכיוצא בזה שאמר שם בהאזינו בהאי ע"ק אשתכח ג"ר פי' כי הא"ס נק' ע"ק אישתכח ונמצא שם בסוד העלמות תוך הני ג"ר הרי עיקר שם זה הוא בא"ס המתעלם בתוכם ועל שמם נק' הם ג"כ דאי לאו הכי הול"ל עתיקא הוי ג"ר אך אמר אישתכ' כי אין מציאותו נתפס ונמצא זולתי אחרי התלבשו תוך ג"ר אלו ואז מושג קצת ועם היות שאמרנו כי הא"ס מתלבש תוך ג"ר ודאי כי הא"ס אין מתלבש באמיתיות רק ברישא עילאה לכולהו שהוא העתיק ורישא תניינא מקבלת אור הא"ס דרך רישא עילאה ורישא הג' מקבלת דרך המסך הבי רישין אך להיות כולה בחי' רישין לזה אמר שהא"ס מתלבש בכול' כי אלו הג' מקבלי' אור הא"ס יותר בזכות משאר האצילות. והנה העתיק הוא נקרא רישא עילאה דלא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא והיא העליונה שבכל ג' רישין הנ"ל ואמר ולא ידע ר"ל כי האי רישא הוא העתיק עצמו אינו יכול לידע ולהשיג הא"ס אשר בתוך רישא דא ובערכינו אנחנו אמר ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא וקשה פשיטא דאם הוא עצמו לא ידע מכ"ש דגם לנו לא אתיידע אך הכוונה כי הרישא עצמו כבר אנו יודעין מציאותה מה הוא שהוא בחינ' העתיק אמנם מה דהוי גו האי רישא זהו מה דלא אתיידע וכמ"ש בע"ה בפ"ז גם צריך שתדע כי הא דקאמר דלא אתיידע מה דהוי ברישא דא הוא ברישא דנוק' דעתיק ולא ברישא דדכורה דעתיק כי רישא דדכורא כבר ידענו שנעשית מספי' כתר דמ"ה כולו אך רישא דנוקבא הנעשית משם ב"ן כנ"ל פ"ג מח"ג לא ידענו מה בחי' לוקח משם וכמ"ש בע"ה פ"ג ונבאר תחלה בפ' הבא ענין הך נוק' דעתיק מה עניינו:
פרק ב
הנה נת' בחלק שעבר כי כל פרצופי הנקבו' שבכל האצי' נעשו מברורי שם ב"ן שהם הנקודות ואמנם כיון שהנקבות נעשו כולם מבחי' זו אין ספק שכולם דינין תקיפין כי הנקבה כל בחי' הם גבורות ולכן גילוי בחינות הנוקבא בפרצופי האצי' אין שוה כי להיותה דינים א"א להתגלות אלא מעט מעט כדמיון בחי' הכלים שהם הדינים ג"כ שבכל עולם ועולם היה מתחדש גילוי נוסף על חבירו כנזכר בש"ב ח"ג פ"ז וכן הענין בנוקבא כי אין גלוים רק מעט מעט ולכן תמצא באדר' האזינו ד' רצ"א שאמר באתר דשירותא הוא חכמה אבא כי משם ואילך התחילו בחי' הנקבות להתגלות היטב (צמח מה שנמצא שבעה"ז ניגלים יותר כנז' בספר הגילגולים כי בזה העולם הנשים מרובות על האנשים ואולי גם מטעם זה רבו הקליפות בעשיה] אמנם ודאי שבחינותם בהעלם נמצאת תמיד אלא מאתר דשירותא ואילך אשתכח בגלוי שהוא מאימא ואילך ועתה אל יקשה בעיניך מאמרי הזוהר אשר מהם מורים כי הכתר הוא אחדות (צמח עיין בסבא במשפטים ד' ב' שירותא דכל עלמא דדכורא קודש איהו] גמורה ואין לו שני שהיא בחינות הנוקבא ויש מקום מורה להיפוך ולכן אנו צריכין להודיע גילוי הטעם בכל פרצופים האצילות על הסדר ומה הפרש יש בהם כי במקומות העליונים אין הנוקבא ניגלת מאוד אשר זה מורה על אחדות גמורה שהכל חסד ודיני הנוקבא אינם גוברים וניכרים ונתחיל מתתא לעילא כי בזו"נ שם מהנוקבא גילוי גמור והוא שיש פ' גמור לכ"א מהם נבדל מחבירו ואין מהם דביקות רק בהיותם אב"א שמשמש כותל א' לשניהם כמ"ש בש"ח ואח"כ ננסרים ונפרדים לגמרי זה מזה בפרצופים גמורים פב"פ ואז א"א אלא שיהיה נפרדים דאל"כ הנה אין זיווגם תדיר כזיווג או"א וחוזרין לפעמים אב"א ואח"כ היתה צריכה נסירה אחרת בהיותה פב"פ לשתוכל לחזור אחור וזה לא נזכר רק בחינות נסירתם בהיותם אב"א לבד ולכן היה הפרצופים בהיותם פנים בפנים נפרדים זה מזה לסיבת היות זיווגם בלתי תמידי ולא יצטרכו לנסירה אחרת והרי זה גילוי גמור אל הנוק' כי היא שלימה כמו הזכר ב' מאורות שווים והדינים ניכרים לגמרי כמו החסדים. ואמנם גילוי זה גרם להם יען היות שם הדינים מתרבים כי הם ז' נקודות תחתונות אשר לסיבה זו מיתו ונשברו לגמרי מרוב הדינים אשר בהן כנ"ל בח"ב פ"ד ולכן אף בעת תיקונם נתגלו הדינים בנוק' בפ"ע אמנם או"א אשר לא נשברו כליהם רק אחוריהם לבד ואף גם אלו אינה מיתה גמורה רק ביטול לבד לכן אין הדינים מתגלים בו כמו בנוק' דז"א ואמנם תמיד הם עומדים או"א פב"פ כותל א' משמש לשניהם לבד והסיבה הוא כיון שזיווגייהו תדיר ולא פסק לכן הם עומדים בכותל א' דבוקים פב"פ [צמח עיין שאומר כי מקום הבטן דאו"א בולט ונוגעים זה בזה והם פב"פ ואולי שעור א' משמש לשניהם במקום הנגיעה ע"ש] עם נוק' ולא כמו ז"א שבהיותו פב"פ עם נוק' הם נפרדים זמ"ז כנז' וזהו הסיבה שאמרו בהאזינו דאו"א שריין כחדא תדיר ולא פסיק זיווגייהו לעלמין כנז' ש"ב ח"ב פ"ז אמנם א"א אשר בחי' נוק' נעשתה מה' תחתונות שבכתר דב"ן והנה בהם אפילו ביטול לא היתה רק פגם בעלמא וזה למיעוט הדינים אשר שם לכן גם עתה אחר התיקון לא ניגלת הנוק' בפרצוף דאריך בפ"ע כמו אימא אמנם שניהם פרצוף א' כי כל מה שיש באריך מבחי' שם מ"ה החדש ממנו נעשה צד ימין שבא"א וזה הנק' דכורא וצד שמאל דא"א נעשה מבחי' שם בין וזהו הנק' נוקבא דא"א ונמצא כי בא"א אין בו רק פרצוף א' כולל זו"נ זכר בצד ימיני ונוק' בצד שמאלי כי חכמה וזרוע ושוק ימין וחצי ת"ת וחצי יסוד מצד ימין נק' דכורא וכנגדם הבינה שבו וזרוע ושוק שמאלי וחצי ת"ת וחצי יסוד מצד שמאל הוא הנק' נוק' דיליה ולהיות כי כולו פרצוף א' לכן אמר בזוהר על א"א נאמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי שהיא הנוק' בגילוי כמש"ה האשה אשר נתתה עמדי אכן זו אינה עמדי רק אני אני הוא כי אני שהוא הנוק' אני הכל בפרצוף א' והבן זה. ולכן כאשר הלביש' או"א לא"א אבא שהוא דכורא הלביש צד הדכורא דאריך שהוא צד הימין שם מ"ה ואימא שהוא נוק' הלבישה השם בין צד שמאל דא"א נוק' שבו ואמנם בעתיק יומין אשר בחי' נוק' נעשית מה' ראשונות דכתר דבין שלא היה שם אפילו פגם כלל ועיקר ולכן גם אחר התיקון לא ניכר בו בחי' הנוק' שהם הדינים כי הוא משם בין אפילו דמיון א"א שהיו זכר ונקיבה בבחי' ימין ושמאל ונז' באדר' נשא דף קפ"ט א' לית שמאלית בהאי עתיקא סתימאה כולא ימינא והבן זה. ולכן הנוק' והדכורא דעתיק שהוא מ"ה ובין שבו יכלו להתערב יח כי הדינים אינ' גוברי' שם ומתבטלין בחסדים אמנם בחי' הנוק' שהוא שם ב"ן דעתיק היתה בבחי' אחור כי כל צד הפנים שבו נעשה משם מ"ה והיא בדכורא וכל צד האחוריים שבו הוא שם ב"ן והוא הנק' נוק' שבו ונמצא כי בין בימינא ובין בשמאלא הכל הוא משם מ"ה דכורא ובג"כ לית שמאלי בהאי עתיקא ובזה תבין יתרון מעלת עתיק יומין על כולם כי אף בנוקבא שבו מעולם לא היה אפילו פגם כל שהוא משא"כ בנוק' דא"א שהוא מ"ה אחרונות דכתר דב"ן שהיה שם קצת פגם בהם. ושמעתי ממורי זלה"ה פעם אחר' כי המל' עתיק לא נרמזה בפרטות אמנם היא בהוד שבה כי לעולם היא בהוד וכמ"ש בזוהר איהו בנצח ואיהי בהוד וסימנך ולא ניתנה עליו הוד מל' בס' דניאל והטעם כי הנוק' משמאלה אתקשרה בה שהיא נעשית מהוד דז"א כנז' בש"ה ח"א וכן אימ' עילאה כולה נעשית מגבורה דא"א אשר בתוכו הוד דעתיק ושם מל' דעתיק ומכחה נעשית אימ' עילאה בגבורה דא"א כנז' ש"ד ח"א פ"ג וכן הוא בכל הנקיבו' ועיין ח"ב פ"ט היטיב ועיין היטיב בש"ר ח"ב פ"ד אמיתת הענין וגם יש יתרון נוסף בעתיק מכל השאר כי העתיק אין בו בחי' פו"א רק הכל הוא בחי' פנים ואין בו אחוריים כלל וסיבת הדבר נמשך עם הקודם כי הלא אין לך אורות בעולם שאין בהם פנים ואחור והנה בשם מ"ה יש בו פנים ואחור וכן בשם ב"ן ג"כ וכאשר נתחברו מ"ה וב"ן בעתיק היה כך כי הפנים דמ"ה נשארו בצד פנים דעתיק והפני' דב"ן נעשה מהם צר אחור דעתיק אמנם ב' האחוריים דמ"ה ודב"ן נשארו באמצע דבוקי' בין ב' בחי' הפנים דב"ן ודמ"ה וא"כ נמצא כי העתיק בין הפנים ובין האחור כולו בחי' פנים אלא שזה מבחי' מ"ה וזה מבחי' ב"ן משא"כ בשאר הפרצופי' ואף גם בא"א כי הרי בא"א שם מ"ה הפנים שלו בפני' דא"א והאחור דמ"ה באחור דא"א וכל זה בצד ימין וכנגדו שם בין בשמאל פנים ואחור. גם שמעתי טעם אחר בענין הנקיבות הנז' כי הנה בתחלה לא היה רק פרצוף א' לבדו שהוא העתיק ולכן גם הוא האציל פרצוף יחידי כמו זו הוא הא"א ואמנם אחר היות ב' פרצופים אז ניכרו אחריהם או"א אבא מצד עתיק ואימא מצד אריך וכן אח"כ ז"א מאבא ונוק' מאימא וטעם הא' עיקר והרי נת' בחלק זה כל החילוקים שיש בכל הנקיבות שבאצילות אך כל בחינתם אינם רק בשם ב"ן שהוא בירורי הנקיבות ובפרק הבא נבאר בפרטות נוק' דעתיק ונשלם לבאר מ"ש באדר' ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא:
פרק ג
נבאר עתה בפרטות נוק' דעתיק כי כבר נתבאר שדכורא ונוק' הכל היא פרצוף א' אמנם צד הפנים שבו הנעשה משם מ"ה דכורא דעתיק וצד האחור שבו הנעש' משם בין נק' נוק' דעתיק אמנם כבר ידענו הדכורא דעתיק שנעשה מן כל הכתר שבי"ס דמ"ה החדש בשלימות אך הנוק' דעתיק בה הם הספיקו' דלא אתיידע מה דהוי בהאי רישא וכמה בחי' לוקח משם ב"ן דנקודים נמצא כי כל הספיק' הם ברישא דנוק' דעתיק וכל מה שנת' בפרקי' הבאי' בחלק זה אינו אלא בנוקבא ושמור כלל זה. אך דע כי עם היות שנודע לנו בשם מ"ה עכ"ז לא נודע לנו בשם מ"ה רק שלקח דכורא דעתיק שהוא צד הפני' שלו בכתר דמ"ה כולו אך יש בו ספק כמ"ש אם ירד ממנו אור פנימי' לבדו או גם האור המקיף אך בשם ב"ן הוא הספק האמיתי כי גם כמה שיעור לוקח ממנו נסתפק לנו לכן אמר ולא אתיידע מה דהוי בהאי רישא דרך כלל בין בבחי' מ"ה ובין בבחי' ב"ן אך שעיקר מה דלא אתיידע אינו אלא בשם בין וקודם שנבאר הספיקות צריך שתדע מה הם הבחי' דשם ב"ן שעלו לנוק' דעתיק אשר בה יפלו הספיקות דע כי הי' נקודות דשם בין ודאי שכ"א כלולה מי"ס דוגמת שם מ"ה שכ"א מי"ס שלו כלולה מי' והנה הכתר דמ"ה יש בו י"ס והם מתפשטים בדכורא דעתיק בי"ס שבו וכנגדו יש י"ס אחרות בכתר של שם ב"ן ואמנם איננו לוקח כולו אלא חצי העליון הה' ראשונות לבדו. ונלע"ד חיים שאינו מחציתו בצימצום רק הוא ע"ד שאר כל הפרצוף דאו"א וזו"נ שכ"א מהם נחלק לב' חלקים חלק העליון עד החזה ת"ת שבו הוא פרצוף אחד ומהחזה ולמטה פרצו' ב'. וכן הענין בכתר דב"ן שנחלק לב' מכתר שבו עד החזה ממנו נעשה נוקבא דעתיק ומהחזה ולמטה נעשה נוקבא דא"א ונמצא כי נוקבא דעתיק ודאריך אנפין הם בערך הבינה והתבונה ובערך לאה ורחל וכן ערך דכורא דעתיק ודא"א בערך אבא וי"ס ובערך יעקב וישראל כנ"ל. ונחזור לענין ראשון כי נוק' דעתיק לקחה ה' ראשונות דכתר דבין ולהשלים חסרון ה' תחתונות לקחה ג"כ ג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים שבז' תחתוניות דב"ן והלואי שבכל אלו ישלים החסרון ה' תחתוניות דכתר דב"ן ומכל אלו הבחי' נעשה נוק' דעתיק ונמצא כי הדכורא דעתיק לקח כתר כולו דמ"ה ונתחלקו בי"ס דכורא דעתיק על הסדר ואז זה הדכורא היה מברר חלק א' מבין ומחברו עם הכתר דכתר דמ"ה וחוזר ומברר משם ב"ן ומחברו בחכמה דכתר דמ"ה וכן עשה עד תשלום הכל שבירר חלק מב"ן וחברו עם המל' דכתר דמ"ה ואז נשלם הכל אך לא היה החלקים שווים כי לא היה כתר דב"ן עם כתר דמ"ה וחכמה דב"ן עם חכמה דמ"ה וכו' ובאופן חיבור זה הוא מה דלא אתיידע איך נתחברו חלקי כתר דמ"ה עם חלקי דבין ומה חלקים דבין עולים ברישא ומה חלקים עולים בגופא והענין בכללות דע כי הנה זו הנוקב' דעתיק צריכה לקחת משם ב"ן הן אורות הן בחי' כלים וכבר נודע וביארנוהו בש"א ח"א פ"נ כי אין לך אור שאין בו פנימי ומקיף ואין לך כלי שאין בו פנימי וחיצון ולכן צריך שתדע כי בענין האורות הבי בחי' פנימי ומקיף מאיזה בחי' של שם ב"ן נעשה כ"א מהן וכן בענין הכלים בשתי בחינותיהם פנימי וחיצון וכל זה ברישא וגם כל אלו הספיקות בגופא כנז' ומרוב ההעלם עי"ז נעלם בחי' נוק' ולא ידענו בחינותיהם באמיתת כנז' בפ"ג כי כפי מעלות וגודל המקום כך הוא נעלם הנוק' אשר שם וענין הספיקות בכללות הוא זה כי בין בשם מ"ה ובין בשם בין אנו מסופקים אם באו בא"פ וא"מ שלהם בהך נוק' דעתיק או לא והספק דמ"ה תלוי בספק דב"ן כי הלא הב"ן הוא אשר הוצרך להתקן יען נשברו כולם תחלה ומיתו כנודע אך שם מ"ה לא באו לצורכו רק לצורך תיקון שם בין וא"כ כפי מה שהיה בב"ן כן יהיה במ"ה והענין כי נודע שאה"מ גדול מאוד מאה"פ כנ"ל ש"ב ח"ב פ"ח ולכן אפשר שנאמר כי אור המקיף להיות גדול לא הוצרך לבא לחזור ולהתקן ע"י מ"ה אמנם נשאר למעלה בשרשו שהוא שורש הי' נקודים שנשארו תמיד במל' העקודים כנ"ל סוף ש"א ע"ד שנת' בש"א ח"ג פ"ט שנשאר כתר העקודים בפה א"ק ונמצא כי לא חזר וירד להתתקן רק אור פנימי דב"ן והוא לבדו מתחבר עם שם מ"ה להתתקן או אפשר כי גם אה"מ דבין גם הוא הוצרך להתקן וירד גם הוא והאור הפנימי שלו ושניהם נתחברו יחד עם המל' ונתקנו וכפי מה שבא מן הבין כן נשאר ג"כ הספק בשם מ"ה אחר שלא בא לצורכו כנז' אלא לצורך בין ונמצא עתה ג' בחי' הא' הוא אלו בא אור הפנימי והמקיף בשם ב"ן וא"כ ודאי שגם במ"ה באו המקיף והפנימי ונמצא ב' פנימים וב' מקיפים והב' הוא אלו לא בא רק האור הפנימי דב"ן כנ"ל ונעשה בסוף מקיף אמנם משם מ"ה באו אור פנימי וא"מ נמצאו ב' מקיפים וא' פנימי והג' הוא כמו שלא בא רק א"פ דב"ן ג"כ לא בא רק אור פנימי דמ"ה ואז נעשה הפנימי דב"ן בחי' מקיף אל הפנימי דמיה וטעם הדבר כי לעולם כל א"מ הוא נקיבה בסוד נקיבה תסובב גבר ולכן הפנימי דב"ן הוא הנעשה מקיף לפנימי דמ"ה וגם כי שם בין זה הלא הוא בתחלה שם ס"ג כנ"ל ש"ב וס"ג גדול ממ"ה לעולם וא"כ נמצאו עתה ב' אורות א' מקיף וא' פנימי אכן שורש ג' בחי' הנ"ל איננו רק ב' בחי' לבד או אם המקיף דבין נכנס או לא ובאלו הג' בחי' יתקשרו ספיקות אחרות גם בבחי' הכלים כמ"ש בפ"ד והנה נבאר עתה כל הספיקות בפרטות הן באורות הן בכלים הן ברישא והן בגופא:
פרק ד
ובו ית' פרטי הספיקות הנה כפי הבחי' הא' שהיא לא בא רק פנימי דבין ולכן נעשה בחי' מקיף אל הפנימי דמ"ה כי גם הוא לא בא רק מן הפנימי ונמצא עתה א' מקיף דב"ן וא' א"פ דמ"ה וא"כ הוא נמצ' כי הראש דעתיק יש בו וראי ג' ראשונות דכתר דמ"ה כנ"ל שבכתר דמ"ה שהוא כולל כל פרצוף דעתיק יש בו י"ס ונמצא כי הג"ר שהם כח"ב דכתר דמ"ה הם אור פנימי דעתיק ברישא לחוד והה' ראשונות דכתר דב"ן הם מקיף אליו א"כ ודאי שלא הוצרכו לעלות בכאן בפנימות דרישא דעתיק אותם ב' כתרים דחו"ב דב"ן שהזכרנו בפ' שעבר כי הרי לא יהיה הפנימי גדול מן המקיף שאין בו רק ה' הראשונות דכתר דב"ן אשר גם הם אינם רק אור מועט מבחי' אור פנימי כנ"ל וא"כ הספיקו ג"ר דכתר דמ"ה להיותם א"פ ברישא דעתיק וה' ראשונות דכתר דב"ן א"מ אל רישא הנז' וגם בענין הכלים ספק זה כי מאחר שהאורות מועטים א"כ לא הוצרכו גם הכלים של שני כתרים דחו"ב דב"ן לעלות רק בחי' האחוריי' שלהם לבד והענין ממ"ש בפ"א ח"ג ש"א שאין בחי' הכלי נעשית רק ע"י הכאת א"מ באור הפנימי והנה כאן עם שיש א"מ ופנימי אינם מבחי' א' כי זה מ"ה וזה ב"ן ועוד כי גם המקיף אינו רק פנימי כנ"ל ולכן לא יש כלי לחו"ב דעתיק דכתר דשם מ"ה ולכן הוצרכו האחוריים של הכלים דכתרים דחו"ב דבין להיותם כלים אל חו"ב וכתר דמיה אך הפנים של הכלים נשארו למטה כמ"ש עם האורות שלהם שלא עלו פה אמנם הכתר דעתיק נעשה מכתר דכתר דמ"ה ומ"ה הראשונות דכתר דבין ונעשו בהתחברות' יחד כתר דעתיק בלבד ובזה אין שום ספק כי א"א שהוא כתר דב"ן נעשה בחי' חו"ב דעתיק ומשם מאיר לג"ר דרישא דעתיק וכן בחי' הכלי דכתר מ"ה דעתיקא נעשה מכלי ה' ראשונות דב"ן דעתיק כי ממנו א"א לעשות כלי כנ"ל לסיבת חסרון אה"מ אך הספק הוא בחו"ב דעתיק שהם בודאי נעשה מחו"ב דכתר דמ"ה ובהם יש ספק אם גם ב' הכתרים דחו"ב דב"ן עלו עמהם בחי' הכלי שלהם בחי' אחוריים אך הפנים של הכלים של הכתרים הם וגם האורות אינם עולים ברישא אמנם נשאר גופא דעתיק באופן זה כי הלא ז' תחתונות דכתר דמיה ודאי שהם בז"ת דעתיק ובזה אין ספ' לעולם והנה כפי הנז' יהיה כל הג"ר דחכמה דבין והד' ראשונות דבינה דב"ן כולם למטה בגופא דעתי' האורות עם הכלים דבחי' פנים אך האורות הם כולם בין בבחי' פנים בין בבחי' אחור וזה סדרן כי ג' האורות דחכמה דבין הושמו בחסד דעתיק משם מאירים אל ג' אמצעית שהם חג"ת דעתיק וד"ר דבינה דבין הושמו בנצח דעתיק ומשם מאירים בג' תחתונות שהם נה"י דעתיק כי כן הכתר דב"ן שברישא אינו עומד רק בכתר דעתיק ומשם מאירים בג' תחתונות שהם אל ג' ראשונות דעתיק ולא היה פחות מג' דרגין בין אור לאור כי תלת' כלבוד דמי גם להיותם שם הם ממשיכים האור ממטה למעלה אל אחוריים של הכלים שלהם שעלו בחו"ב דעתיק כנ"ל יען שיש להם א"פ א' לבד ואינו מספיק להם ואמנם הז' כתרים שלקח עתיק מז"ת דב"ן כנ"ל בפ"ג הם מתחלקות ממש בז"ת דעתיק כמו שמתחלקים שם ז"ת דכתר דמ"ה כנ"ל. גם יש טעם אחר למה אלו הז' כתרים דז"ת לא יתחלקו ע"ד שיתחלקו ז' בחי' חו"ב דשם ב"ן וגם הן יתחלקו כך כי ג' אמצעית יהיה בחסד דעתיק וד' אחרות בנצח דעתיק והענין כי הרי חו"ב דב"ן בהיותם שם הם ממשיכין את אורות שלהם ממטה ולמעלה כנז' ואם כה יעשו ג"כ אלו הז' כתרים יחסר האור בתחתונות דעתיק ולכן הושמו כ"א במקומו כנז' ובהיותם כך הם מאירים דרך קוים כנודע שהוא חסד מאיר בנצח קו ימין וגבורה בהוד קו שמאל כו' וסימן ספק זה הוא אא"ג כי יש א' מקיף א' פנימי ג' כלים שהם כלי כתר דבין וב' אחוריים של הכלים דב' כתרים דחו"ב דב"ן ספק ב' הוא אולי יצא משם מ"ה א"מ וא"פ אך מב"ן לא יצא רק הפנימי לבד ונמצא עתה כי יש א' פנימי וב' מקיפין כי פנימי דב"ן נעשו למקיף דמ"ה כנ"ל בסוף פ"ג וסימן ספק זה הוא בב"ד כמ"ש והענין כי כיון שיש אור גדול ממקיפין כי הם ב' מקיפין צריך שגם בפנים יהיה אורות רבים בהם והיא שיהיה כח"ב דכתר דמ"ה ועוד יעלו בי הכתרים דחו"ב דב"ן ויתחברו יחד למעלה עם חו"ב דעתיק אמנם אין אורות ב' הכתרים הנז' עולים בבחי' פנים רק האורות של ב' הכתרים דחו"ב דב"ן בבחי' אב"א עם אחוריים של הכלים שלהם ג"כ לבדו אמנם כיון שאינם עולים רק בחי' האורות של האחור אינם יכולים להתחבר יחד עם חו"ב דכתר דמ"ה ואמנם אורות חו"ב דכתר דמ"ה נעשה בחי' הפנים ואורות ב' הכתרים דחו"ב דב"ן נשארים בבחי' אחור דאורות דמ"ה כיון שכל עצמם אינם רק אחוריים כנז' אך אורות כתר דב"ן עם אורות כתר דכתר דמ"ה ודאי שמתערבים יחד לעולם כנ"ל וכיון שיש ג"כ מקיף ופנימי דמ"ה ודאי שנעשה ג"כ בחכמה כלי דמ"ה וא"כ סימן ספק זה הוא בג"ד ב' מקיפים וג' פנימים שהוא פנימי דכתר וב' פנימים דב' אחוריים דב' כתרים דח"ב וד' כלים שהם כלי דמ"ה וכלי דבין וב' אחוריים דב' כלים דב' כתרים דחו"ב דבין ואעפ"י שאלו האורות הם בחי' כתרים אחר שאינם רק כתרים דחו"ב דב"ן הלואי ויוכל להעשות מהם חו"ב דעתיק אשר כל פרצופו אינו רק בחי' כתר דאצי' כנודע וגם כי כל עצמו אינו רק כתר דמ"ה בלבד כנ"ל ולסיבה זו ג"כ אינו נכנס לעולם בסברא להסתפק אם יעלו גם שאר האורות דחו"ב דב"ן ברישא דע"י ואין לנו ספק אלא בשני הכתרים שלהם אם עלו ברישא דעתיק להיותם בחי' כתרים או אם נשארו בגופא דעתיק כיון שאינם אלא מבחי' חו"ב לבד ואמנם הכתרים דז"ת דב"ן פשיטא שאינם נכנסים בשום צד ספק אם עולים ברישא דעתיק כי ודאי אינם עולים אעפ"י שהם בחי' כתרים כיון שהם בחינת גופא מעיקרא אך הכתרים דחו"ב דב"ן שהם בחינת רישא אפשר שעלו ברישא או אפשר שלא עלו כיון שכל פרצוף דעתיק אינו רק כתר דמ"ה כנ"ל ואחר שביארנו בחינתם ברישא דעתיק עד"ז נמצא עתה בחי' בגופא דילי' באופן זה כי כיון שיש ברישא דעתיק כח"ב דמ"ה וכתר דב"ן וגם הכתרים דחו"ב דב"ן בבחי' האורות והכלים דאחוריים לבד א"כ אין לומר שהאורות הפנים דב' כתרים דחו"ב דבין ישארו לתתא בגופא דעתיק דאי אפשר שהפנים דב' כתרים דחו"ב דבין יהיו בגופא והאחוריים ברישא אמנם ודאי כי כאשר עולים האחוריים למעלה ברישא אז אין בחי' הפנים באים כלל בעתיק אך נשארים באו"א דאצילות עם שאר חלקים דחו"ב דב"ן שלקחם או"א כנ"ל בש"ג ח"ג פ"ג. וא"ת והרי או"א גרועים מגופא דעתיק ואיך אורות הפנים יקחו הם ואורות האחור יעלו ברישא דעתיק והענין כמ"ש בש"ג ח"ב פ"ד פי' הענין אור האחוריים מה עניינו ושם נאמר כי החו"ג הם מגדילים את האחוריים שהוא עצמות הגוף אך האור המחברת פנים בפנים הו' תוס' הארה אך אינו בגופא ממש ולכן בערך הא' יהיו האורות האחוריים יותר גדולים יען הם המגדילים הפרצוף אמנם אור הפנים הוא יותר גדול שכיון שע"י חוזרים פב"פ לכן נכריע ונאמר כי אמת הוא שבהיותם יחד ב' האורות הנז' ודאי שאור הפנים עדיין כיון שבא בתוס' על שכבר יש לו האור דאחור ובודאי שאז כיון שניתוסף עליו והחזירם פב"פ הוא גדול ממנו שהוא תוס' כח על כח הראשון ואז וראי שהוא גדול ממנו אמנם כאשר לא בא רק האור האחור ברישא דעתיק וישאר אור הפנים באו"א הנה אורו מועט אז כי אינו מגדיל הפרצוף ואדרבה בהיותם נפרדים יהיו האורות האחור יתירים וגדולים על האורות הפנים. ונחזור לענין ראשון כי לא עלו ברישא דעתיק רק אחור דב' הכתרים דחו"ב דב"ן עם הכלים שלהם ג"כ מבחי' אחוריי' ועכ"ז ממקומם משם הם מאירים למטה בגופא דעתיק דרך קוים כנ"ל. והנה נלע"ד חיים כי אם הפנים שלהם נשארו לאו"א מכ"ש שאר חלקי חו"ב ונמצאו כי לא נשאר בגופא דעתיק רק הז' כתרים דז"ת דב"ן ומתחלקת כסדר בז"ת דעתיק וגם הם מאירי' זה בזה דרך קוים ונלע"ד שאפשר לומר ג"כ שכל הכתרים דחו"ב דב"ן כיון שהאורות שלהם של אחור עלו ברישא א"כ אור הפני' ודאי נשאר לאו"א אך שאר החלקים שלהם חו"ב דחכמה דב"ן וחו"ב דבינה דב"ן כיון שהם מחוברים אורותיהם הפנים והאחור אפשר שנשארו בגופא דעתיק ע"ד הנז' בספק הא' שחלקי החכמה נשארו בחסד דעתיק וחלקי הבינה נשארו בנצח דעתיק וצ"ע. והנה לפי שהאורות הכתרים דחו"ב דב"ן מאירים מלמעלה עד למטה דרך הקוים כנז' לכן היה ג"כ כח בז"ת אלו שהם ז' כתרים דחו"ב דב"ן להאיר דרך קוים שהוא התיקון ולהיותם הם למעלה לא היה בהם כח לקבלו אלו הז' כתרים לשם ג"ר בחסד דעתיק וד"ת בנצח דעתיק ע"ד הנ"ל. והרי נת' בפרק זה ב' הספיקות שיש בבחי' הא' שהוא שלא בא רק האור הפנימי דבין ונבאר ג' ספיקות שיש בבחי' הב' והוא אם נאמר שבא גם האור המקיף דב"ן ונמצא שיש ב' אורות א' מקיף וא' פנימי ממ"ה וב' אורות פנימי וא' מקיף מב"ן ועתה אין אנו צריכין לב' כתרים דחו"ב דב"ן בבחינת האורות כי כבר יש בה בפנים אורות רבים שהם כתר דכתר וחו"ב דמיה וה' ראשונות דכתר דבין והספק הוא בכלים כי עתה אנו צריכין כלים גדולים להם ועם היות שכיון שיש מקיף ופנימי דמ"ה ודאי שנעשה כלי דמ"ה זולת הכלי הישן דב"ן אמנם אם כל אור ואור היה בכלי שלו לבדו ודאי שהיה סובלו אבל כאן שדכורא ונוק' דעתיק שניהם פרצוף אחד נמצא כי המ"ה והבין שניהם האורות הפנימי' הם יחד בב' הכלים דמ"ה וב"ן ואין בו בכלי דמיה לקבל אור פנימי דב"ן כי הוא גדול כי שרשו הוא ס"ג כנ"ל סוף פ"ג ולכן צריך שיעלו הכלים דב' הכתרים דחו"ב דבין למעלה בין בפנימיותם ובין בחיצונותם אך האורות דב' כתרים ישארו למטה בגופא דעתיק כי אינם צריכין ברישא וסימן ספק זה הוא בב"ו ב' פנימיות ב' מקיפים ו' כלים שהם ב' כלים דמ"ה וב"ן וב' פנים וב' אחוריים דב' הכתרים דחו"ב דב"ן ומעתה יהיה הג' ראשונות דחכמה דב"ן והד' דבינה דבין כולם בגופא דעתיק כי החכמה תהיה בחסד דעתיק והבינה בנצח דעתיק ע"ד הנ"ל ועתה אינם צריכים להאיר בכלים שלהם ממטה למעלה ע"ד הנ"ל כי כבר יש שם אורות פנימיות גדולות ואותה הארה שלהם מעולה עתה שמאספים את הז' כתרים דז"ת דב"ן עמהם ג"ר בחסד דעתיק עם החכמה דבין וד"א בנצח דעתיק עם הבינה דבין וג"ר שבחסד מאירים משם אל כל הג' אמצעים דעתיק והד' אחרונות שבנצח מאירים משם בד"ת דעתיק ע"ד שנעשית חו"ב דב"ן אשר שם עמהם כנ"ל. ספק הבי כיון שיש למעלה ב' כלים א' דמ"ה וא' דבין ויש שם ב' אורות פנימי' אין צורך שיעלו כל בחי' הפנים והאחוריים של הכלים דב' כתרים דחו"ב דב"ן ואמנם לא עלו רק הפנימים דכלים הנזכ' דב' כתרים ובאחוריים נשארו למטה בגופא דעתיק כי אחוריים גרועים מהפנים כנ"ל וא"כ ודאי כי גם בחינות האורות דפנים של ב' הכתרים הנז' עלו ג"ר ברישא דעתיק כי בשלמא בספק ראשון שעלו אחוריים ופנים דכלים היה צריכין לעלות ג"כ כל האורות והפנים והאחוריים ויתרבו האורות למעלה ברישא כי כבר יש להם שני פנימים דמ"ה ודב"ן ולא יכלו הכלים לסובלו ולכן לא עלו שום דבר אך עתה שלא עלו רק הפנים של הכלים א"כ אין צורך לעלות עמהם רק אורות הפנים לבד ויש כח ברישא דעתיק לסבול כל אלו האורות ולכן אנו אומרים כי עתה יעלו אורות הפנים של ב' הכתרים ג"כ והנה אינו כמו הספק הב' דבחי' הא' כי אז כיון שאינן עולות רק אורות האחוריים ולכן אין יכולים להתערב עם אורות חו"ב דכתר דמ"ה כנ"ל אך עתה שגם אלו הם אורות דפנים דחו"ב דב"ן ודאי שיתערבו ויתחברו עם האורות דחו"ב דכתר דמ"ה. ודע כי אם היה ג"כ ספק אצלינו אם הי' האורות פנים ואחור דב' כתרים חכמה ובינה דב"ן ברישא דעתיק ודאי שאז אמרנו כי בחינות הפנים יתערבו ויתחברו עם הפנים דחו"ב דמ"ה ובחי' האחור עם האחור וסימן הספק הזה הוא
בד"ד ב' אורות מקיפים ד' פנימים א' בכתר דכתר דמ"ה ב' ה"ר דכתר דב"ן וב' אורות פנימים דב' כתרים דחכמה ובינה דב"ן וד' כלים א' דמ"ה וא' דב"ן וב' בחי' פנים של הכתר דב' כתרים הנז' והנה נמצא כי האורות האחור דב' כתרים דחו"ב עם שאר החלקים דחו"ב דב"ן שהם ג"ר דחכמה וד"ר דבינה ודב"ן עומדים בגופא דעתיק כיצד חלקי החכמה בחסד דעתיק וחלקי הבינה בנצח אך אורות הפנים של ב' הכתרים שעלו ברישא הם מתפשטים ממש מן הראש דרך קוים עד למטה כי כתר דחכמה דב"ן הא"פ שלו אשר עלה ברישא דעתיק עם חכמה דכתר דמ"ה ומתפשט דרך קו ימין דגופא דעתיק התפשטות ממש ולא הארה בלבד וכן כתר דבינה דב"ן מתפשט ממש כל קו שמאל דגופא דעתיק והכתרים דמ"ה וב"ן גם הם יתפשטו דרך קו האמצעי בגופא דעתיק התפשטות גמור ומעתה יפלו גם כן ספיקות בז"כ שבז"ת איך עומדים בגופא דעתיק אם נאמר שעומדים כסדר הז"כ הנזכר דב"ן בז"ת דעתיק כסדרן ממש או נאמר שעומדים ג"ר שבהם בחסר דעתיק וד"א שבהם בנצח דעתיק יען כי כן ג"כ עומדים אורות דאחור דב' הכתרים דחו"ב דבין כנזכר או אם נאמר כיון שאורות פנים של הכתרים עם ב' הכתרים דמ"ה וב"ן מתפשטים דרך קוים עד למטה כנזכר גם הם עומדים כ"א במקומו ומאירים זה לזה בדרך קוים או נאמר שהם מאירים זה לזה שלא בדרך קוים רק ראשון לשני והשני לשלישי. ספק השלישי והוא שלא עלו למעלה ברישא דעתיק רק ב' האחוריים דכלים דב' הכתרים דחו"ב דב"ן ובזה הספיק להגדול הכלים העליונים דכתר דמ"ה וכתר דב"ן וגם האורות דאחור של ב' כתרים הנזכר עלו עמהם לסיבה שכתבנו בספק הב' כי יש יכולת בכלי הראש לסבול חצי האורות אלו שהם או בחי' האחור שהוא הספק הזה או בחי' הפנים כנז' בספק הב' אך פו"א א"א לסובלם וגם סימן זה הוא בד"ד ב' מקיפים ד' פנימים שהם א' דכתר שבכתר דמ"ה וב' דה' ראשונות דכתר דבין וב' אורות דאחוריים דב' הכתרים דחו"ב דב"ן וד' כלים שהם כלים דמ"ה וכלים דב"ן וב' אחוריים דב' כלים דב' הכתרים דחו"ב דבין והנה כיון שאורות האחור וגם הכלים האחור דב' הכתרים דחכמה ובינה דב"ן עלו ברישא ודאי כי אורות הפנים שלהם לא נשארו למטה מהם בגופא דעתיק אמנם נשארו לצורך או"א כנזכר לעיל בספק הב' של הבחי' הא' ונמצא עתה שלא נשאר בגופא דעתיק לנוקבא דילי' רק הז"כ דז"ת דב"ן והם נתחברו עם ז"ת דכתר דמ"ה הדכורא ויש בהם עתה ב' חסרונות א' כי אינם מקושרות יחד שיהיה הג' עליונים שבהם בחסד דעתיק והד"א בנצח דעתיק כי אין כאן שום אורות דחו"ב דב"ן שיקשרם כי הפנים הלכו באו"א ואחוריים עלו ברישא דעתיק:
חסרון הב' כי אין אלו הז"כ דז"ת דב"ן מאירים זה בזה דרך קוי' רק הם עומדים כסדרן בז"ת דגופא דעתיק והא' מאיר לשני ושני לשלישי וסיבת ענין זה הוא כי גם האורות האחור דב' הכתרים דחו"ב דב"ן שעלו ברישא הם מאירי משם הארה בלבד לגופא דעתיק וגם הארה זו אינה בבחינות קוים רק הכתר דחכמה דב"ן מאיר משם ממקומו בג' אמצעית דגופא דעתיק והכתר דבינה דב"ן מאיר משם ממקומו בד"ת דגופא דעתיק ולכן גם הז"כ דזית דב"ן המתפשטו' כסדרן בז"ת דגופא דעתיק אינם מאירי' זו בזו בבחי' קוים והנה מפני כל אלו הספיקות נקרא רישא דלא אתיידע. והנה ישעיה הנביא ע"ה גם הוא אמר שנסתפק בספיקות אלו כמש"ה והשביע בצחצחות נפשיך ואמרו בזו"ה ויחי ד' רצ"ב צח חד צחות תרין פי' כי הצחצחות הם בזה העתיק ואלו הם הי' צחות שע"ג הכתר שהוא א"א כנז' בדברי הגאונים המקובלים והענין כי בחי' העתיק נעשו מב' בחינות שהם מ"ה וב"ן דכורא ונוקבא שניה' גימטר' צח עם הכולל ואפשר שאין ברישא דעתיק הזה רק בחינות ב' כתרים כתר דכתר דמ"ה וה"ר דכתר דבין והרי צח. או אם נאמר כי גם עלו אלו התרין כתרים דחכמה ובינה דב"ן ונתחברו עם חכמה ובינה דכתר דמ"ה גם כן ברישא דעתיק כנ"ל בספיקות והרי הם גם כן צח אחר ברישא והרי הספק אם צח א' לבד ברישא דעתיק או תרי צחות. ודע כי גם יש הרבה ספיקות אחרים ולא קבלתי רק אלו. גם דע כי מכח אלו הספיקות הנזכר שיש בעתיק נמשך גם כן ספיקות באו"א דאצילות אם לקחו הכתרים דחו"ב דב"ן או אם עלו בעתיק או ברישא או בגופא כנ"ל בספיקות:
צמח כבר נודע התלבשות האור והתעלמותו הוא סיבת השגתו כנודע באדרא דף קכ"ח וקאמר לית דידע ליה וכו' אבל בתיקונוי ידיע ולכן ג"ע דעתיק שלא נתלבשו אין בהם השגה כנז' בסדר הספיקות ולכן נק' רישא דל"א כנזכר פה בסדר הספיקות וא"א לא נק' כן מפני שאע"פ שנשאר גם הוא ראשו מגולה עכ"ז כיון שבינה שלו בגרון וגם כי יש שערות בראשו בסוד לבוש לזה לא נק' רישא דל"א אבל נק' הוא בנעלם להיותו כתר דאצילות וגם כי אע"פ שג"ר שלו לא נתלבש ועכ"ז להיותו באצי' נוגעים ולא נק' דל"א כמו רישא דעתיק שג"ר שלו למעלה מאצילות כנודע. עוד פי' אחר במה שנק' עתיק רישא דל"א כי הנה גופא דילי' איתלביש גו א"א והוא מושג וידוע לנו על ידי או"א אך רישא דילי' דלא איתלבש גו א"א לא אתיידע כי אפילו א"א עצמו לא אתיידע ליה ע"ש היטב ותבין טעם למה נק' עתיק יומין כי גופא דיליה ז' חתאין הנק' ז' ימים ז' ימי בראשית אלו הם המושגים אלינו והמתלבש ואין אנו משיגים העתיק רק בחי' היומין דיליה שהם ז"ת הכלל העולה כי דכורא דעתיק הוא כללות הי"ס והוא נעשה מכתר לבדו דמ"ה החדש המתפשט של י"ס ונעשה גופא דדכורא דעתיק כולו רישא וגופא ואמנם נוק' דעתיק רק הכתר שלה נעשית מה"ר דכתר דב"ן וגופא דיליה נעשי' מז' כתרים שיש בז"ת דב"ן ואין ספק אלא בחו"ב שבה אם הספיק הארת הכתר רבין שבראשה להאיר ולעשות בה חו"ב או אם ג"כ עלו ב' כתרים דחו"ב דב"ן לעשות בה חו"ב אם היה בחי' אחור או בחי' פני' וספק זה גם באי"א וגם בכלים וכן ספק אם חו"ב דחכמה דב"ן וחב"ד דבינה דב"ן נעשו גופא דנוק' דעתיק ג"כ עם כללות הז' כתרים הנז' או שנשארו לאו"א ואמנם גם הספק הכלים בכלי הכתר דכורא דעתיק ספק אם נעשה ממ"ה או מב"ן סוף דבר כי היותר נראה שלוקח עתיק לנוק' ה' ראשו' דכתר דב"ן לכתר שלה וב' כתרים דחו"ב דב"ן לחו"ב שלה וחו"ב דחכמה דב"ן וחב"ד דבינה"דבין עם הז' כתרים דז"ת דב"ן לז"ת שלה והרי נשלמה נוק' דעתיק אך דכורא כל י"ס שבו נעשה מספי' כתר דמ"ה לבר שהיא ג"כ כלולי' מי"ס והרי כי כתר דעתיק בין דנוק' ובין דדכורא נעשו מב' כתרים דמ"ה וב"ן שהם בחי' הטעמים כנ"ל ש"ב ח"ג פ"א:
פרק ה
אחר שנת' למעלה סדר עתיק יומין מאיזה בחי' נעשה בין בכלים בין באורות גם בש"ג ח"ב נתבאר אופן התחלת תיקון האורות של הז"מ איך עלו בסוד העיבור וכו' וכל זה קבלתי ממורי זלה"ה אח"כ והוא העיקר והאמתי על נכון והנה בתחלת לימודי עם מורי זללה"ה היה מעלים ומכסה ומלביש הדברים לסיבה שעדיין לא הייתי יודע התחלת הדברים על סדר שבארתי בשערים שעברו ולכן כשהתחיל לבאר לי אז ענין ע"י ביאר לי דרוש א' ונכתבהו פה ולא יכולתי לקושרו עם מה שכתבתי עד עתה ועכ"ז רצוני לכותבו ואולי המעיין יכול לקשרו עם הנ"ל כי נראים הדברים סותרים זה את הנ"ל וזה ענינו הנה נודע כי הי' נקודים היו בתחלה ג"ר לא נשברו ונשארו הכלים והאורות אך הז' נקודות התחתונים נשברו והכלים ירדו לבריאה והאורות נשארו במקומ' בעולם האצי' בלתי לבוש כלל ודע כי ג' נקודות הראשונות בין בבחי' האורות ובין בבחי' הכלים מהם נעשים הע"י בלבד ואין שם כח אחר מעורב בהם אמנם בז"ת יש בהם כוחות רבים מעורבים בהם כי יש בחי' עליונה בכל נקוד' מהז' שהיא, בחי' עתיק ויש בחי' שניה ג"כ בכל נקודה מהז' שהוא של אריך ויש בחי' של או"א ויש בחיי תחתונה בהם שהם של זו"נ ונמצא כי מאלו הבחי' שיש בז"ת משם נעשו פרצופים דאריך ודאו"א ודז"א ודנוק' אחר התיקון בין מבחינות האורות ובין מבחי' הכלים אמנם הבחי' שיש בהם מעתיק יומין מאלו ונתערבו עם ג' נקודות ראשונות שכולם בחי' ע"י ומכל בחי' אלו נעשו פרצוף דעתיק ע"ד שנבאר. וידוע כי כל התחתון מתפשט בו העליון להחיות' ואין התחתון מתפשט בעליון שממנו ולכן כח ע"י יש בזית ואין כח א"א ואו"א וזו"נ מעורב בג"ר אשר כול' בחי' עתיק. ונבאר סדר תיקון עתיק הנה עשיות הכלים שלו היה בזה האופן כי מבחי' הג' כלים של ג"ר נעשה הבחי' כלי דרישא דעתיק כו כלי הנקודה הראשוני נעשה בחי' כלי הכתר ומנקודה שניה נעשה כלי החכמה ומנקודה הג' נעשה כלי אל הבינה ומז' כוחות של עתיק בז"ת אלו עלו אח"כ מן הבריאה וניתוסף בהם הארה מהג' כלים עליונים שלא נשברו וע"כ נעשה הז' כלים אל הז"ת שהם גופא דעתיק וכבר נודע כי א"א מלביש לעתיק לז' תחתונות שלו בלבד והז"ת דעתיק נעשו מהכלים של הז' נקודות שמתו ונשברו לכן כנגדם יצאו שערות דאריך כי כל השערות הם מבחי' המלכים שמתו בסוד הן עשו אחי איש שעיר אך בג' כלים הראשונים שהם ברישא דעתיק ואין בהם שערות כי לא היה בהם מיתה שיצטרכו השערות להמעיט האור כדי שיוכלו לקבלו ולכן הוא פשוט אצלינו שכל הג' כלים עלו ברישא דעתיק כנזכר ומהז' בחי' שיש לי בזית עם תוס' אור ג"כ שניתוסף בהם מהג' כלים העליונים דרישא נעשה גופא דעתיק. ואמנם בענין אורות דעתיק יש ספק אצלינו והוא כי בודאי אין בכל פרצוף דעתיק רק ג' אורות לבד של ג"ר דלא אתתברו ואלו ג' אורות לבד נתחלקו והיה לי' אורות ונתחלקו בי' כלים דעתיק בגופא וברישא והטעם כי עי"כ היה כח בז' כלים דגופא שנעשו מז' כלים שנשברו כנ"ל לקבל אורם כי תחלה היו כלים להרבה אורות אך עתה אין בכל הי' כלים דעתיק רק ג' אורות בלבד שנתחלקו לי' ועי"כ יכולים הז' כלים התחתונים דעתיק לקבל האורות כי הוא מעט וזה פשוט אך הספק שיש אצלינו בענין הג' אורות אלי הוא לידע סדר התפשטותם אם נאמר כי ג' אורות אלו נעשה מהם כח"ב ברישא דעתיק ושם נשאר שרשם אמנם אח"כ נתפשטה הארתם למטה בגופא דרך קוים כי הכתר נתפשט בקו אמצעי והחכמה בקו ימין והבינה בקו שמאל ואין הכוונה שניתוסף בהם אור מלמעלה לשיגדלו ויתפשטו דא"כ הדרא קושיא לדוכתא שלא יהיה כח בז"ת לסובלו ואמנם הכוונה שנשאר שרשם למעלה בראש והארתם עצמם יתפשטו למטה בדרך קוים כנז' או אפשר שנאמר כי מאור נקודה הא' נתהוו ג"ר דעתיק ברישא ואין שם רק אור נקודות הכתר שנתחלקה לג' אורות ברישא ומאור נקודות החכמה נתהוו שלשה אמצעים דעתיק ומאור הבינה נתהוו ג"ת באופן שיש אור א' ברישא וב' האורות בגופא וזהו פי' שנק' האי ריש דעתיק רישא דל"א והבן כי לא אמרו רישא דל"א מה דהוי האי רישא רק אמרו רישא דל"א מה דאית בהאי רישא כי הרישא עצמו שהם הכלים נתברר לנו מציאות' כנ"ל לסיבה הנ"ל אך מה דהוי בהאי שהוא האורות שבתוכה הוא שנסתפק לנו בחי' ויש כאן מקום שאלה והוא מה נעשה מבחי' האור שיש אל העתיק בז"ת כנ"ל ולמה לא נעשה מהם אורות לגופא דעתי' ע"ד שביארנו בענין הכלים וי"ל כי מאלו האורות נעשה בחי' המקיף אל האצילות כנז' ש"ב ח"ג פ"ד ופ"ה. ודע כי לעולם בכל האצי' אה"מ גדול מאה"פ אך העתיק יומין לבדו הוא להיפך כי אור הפנימי גדול מאה"מ כי אה"פ שבו נעשה מהתפשטות הג' אורות ראשונות דברישא אך האור המקיף נעשה מאורות הז"ת שיש בז' נקודות דמיתו כנ"ל בפ"ב. ועתה נבאר סדר תיקונו איך היה כי הנה ז' אורות של המלכים דמיתו היה בלי לבוש במקומם באצי' בבוא עת תיקון דעתיק דעתיקא והיה מתארך למטה כי אין שורשו רק מג"ר דלא מיתו ובהתפשטם למטה לעשות גופא דיליה אז היה דוחה את הז' אורות אשר שם ונכנס במקומם ואין פירוש דחיה זו ממש כי אין האורות יורדים בבריאה אך כי דחיה זו היא לצדדים כי הי' מתפשט בחי' חסר דע"י ונכנס תוך פנימי' נקודה ראשונה של הז"ת ונשארה אותה נקודה כמין לבוש לחסד דעתיק וכן כיוצא בזה עד שנתפשט העתיק בכל עולם האצי' ונמצא הז"ת מלבישים אותו והוא בתוכם וכעד"ז היה בשאר תיקוני פרצופי' כי א"א לקט בחינותיו ג"כ שיש לו בז"ת כנ"ל ונעשה פרצופו מלבוש אל גופו דעתיק ואח"כ או"א לקטו בחינותיהם שיש להם בז"ת ונעשים מלבוש לא"א כי בעת התפשטות אריך להתקן היה נכנס תוך חלקים דאו"א ודוחה אותם לצדדים ע"ר הנז' בעתי' ונשאר זה חלק ובפ"ב נשלים לבאר ענין התפשטות אריך דוגמת העתיק הנ"ל בפ' זה ועיין שם. ודע כי עתיק יומין כל שיעור קומתו הוא עולם האצי' זולת ב' פרקין תתאין מרגלים אלו נתפשטו בעולם הבריאה ונעשה בחי' דדים להניק למלכים שנפלו בבריאה לתת להם צורך חיות לבד ומשם יינקו א"א ואו"א וזו"נ אחר לידתם קודם גדילתם כמ"ש כ"א במקומו ועיין שם בש"ג ח"א פ"א ושם תמצאהו. [צמח כל שיעור קומתו ר"ל הזית שלו לבד כנודע כי הכל שיעור קומתו המתפשטים בעולם האצילות מראשו עד רגליו דא"א שאורך קומתו אותו כל אורך עולם באצילות וזה ברור]:
ממהדורא קמא מצאתי דרוש אחר בדיוקים אחרים ורצוני להעתיק אותו בכאן מפני שהוא שייך לדרוש הנ"ל וז"ל ועתה נבאר מציאות הא"א כי הנה הפנימיות שלו הוא מאותם ז' נקודות הראשונים כי כבר ביארנו שבכל נקודה יש בה כללות עתיק וא"א ואו"א וזו"נ בכללות אמנם הג' עליונות כולם הם בחי' עתיק לבדו כי הנה אור הקטן בהיותו נכלל בעליון אזי מתבטל ואינו עולה בשם משא"כ עליון בתחתון והנה הכוחות שיש מן הא"א בבחי' הז"ת מהם נתקבצו ונתבררו ונעשה א"א והנה הם איני אלא ז' כוחות דא"א בז' נקודות ומהם נעשו עשר דאריך באופן זה כי הלא כבר כתבנו כי יש חילוק בין הא"א לשאר הפרצופים והוא הב' מוחין שבהם חו"ב של כל פרצוף הנה שניהם הם בראש זה אצל זה מימינו ומשמאלו אבל חו"ב של א"א הם זה למטה מזה כי הבינה שבו לא היתה בה כח להיות למעלה אצל החכמה לקבל אור ע"י שבא אליה בלתי לבוש והחכמה לבדו נשארה בראש והבינה ירדה בגרון הא"א כי שם תוכל לקבל אור העתיק בהיותו רחוקה למטה. וגם יש חילוק אחר והוא כי בשאר הפרצופים יש בהם בחי' ג' מוחין חב"ד אך בא"א אין בו רק חכמה לבד והבינה בגרון והדעת מתפשט מחסד ועד הוד שלו ואין לו מקום בפ"ע כמו בשאר הפרצופי' וא"כ נמצא כי הרישא דא"א אין בו כח"ב כעין סגול כשאר הפרצופים רק זה על גב זה בקו ארוך. והנה האור של א"א שיש בו ז' נקודות הנה מן האור של חסד וגבורה שהם נקודה הד' וה' הנה בכל חלק מהם יש שלש שלישים הרי הם ששה שלישים ונחלקו לג' נמצא ב' שלישים של החסד נעשה הכתר דא"א ומן שליש האחרון של החסד ושליש עליון של הגבורה נעשה חכמה דא"א ומן ב' שלישים התחתונים של הגבורה נעשה בינה דא"א אח"כ מאור הנצח שהוא נקודה הז' נחלק לג' שלישים ב"ש העליונים נעשה מהם חסד דא"א נשאר שליש מנצח אח"כ מאור הת"ת שהוא נקודה הו' נחלק לג' חלקים ב"ש העליונים נעשה מהם ת"ת דא"א ושליש אחרון נצטרך לנצח דא"א עם שליש אחרון של הנצח אח"כ מאור ההוד שהיא נקודה הח' נחלק לג' חלקים מב' שלישים העליונים נעשה מהם גבורה דא"א ושליש התחתון נשאר לההוד דא"א אח"כ מן האור היסוד שהיא נקודה הט' נחלק לג' חלקים ב' שלישים העליונים נעשה מהם היסוד דא"א וחלק ב' נצטרף בהוד דא"א עם שליש האחרון שהיה בו וז"ס היסוד נמשך מן ההוד אח"כ אור המל' שהיא נקודה עשירית ממנה נעשית המל' דא"א וטעם הדבר לפי כי אח"כ מנקודות מל' נעשה פרצוף שלם ולכן צריך שיכלול בה מדה אחת שלימה:
החלק השני
בפרצוף א"א נחלק לכ' פרקים:
פרק א
אחר שביארנו בחלק שעבר כי עתיק יומין הדכורא שבו נעשה כולו מכתר דמ"ה החדש שהם הטעמים דמ"ה והנוק' שבו נעשית מה' ראשונות דכתר דב"ן שהם הטעמים דב"ן וגם מג"ר דחכמה דבין ומד"ר דבינה ומז' כתרים דז"ת דב"ן נבאר עתה ענין אריך אנפין כי הי"ס של הדכורא שבו נעשה כולו מחכמה דמ"ה החדש שהוא נקודות דמ"ה ונוק' שבו נעשית מה' תחתונות דכתר דב"ן בלבד שנתפשטו ועושה עשר ספירות גמורות שבנוק' ולעיל ח"א פ"ב ביארנו ענין נוק' דאריך כי אינה פרצוף בפ"ע רק כי צד ימין שבאריך נק' דכורא והוא נעשה מחכמ' דמ"ה וצד שמאל דאריך נק' נוק' ונעשי' מה"ת דכת' דב"ן ועיין פ' ט"ז וי"ז היטב והנה בחי' הדכורא היא מבוארת. ולכן נבאר עתה בחי' הנוק' כי היא אשר נעשית מהבירורין של המלכים דב"ן וצריך לבאר מציאות בירור זה ועמו ית' ג"כ כל כללות אריך כולו דכורא ונוק' ועיין ש"ב ח"ג פ"ב מה הם הדברים והבחי' המתבררים והצריכים אל העיבור והתיקון וכבר נתבאר לעיל שער ב' ח"ג פ"ז כי כל האציל' לא נתברר ולא נתקן אלא ע"י עיבורים וכל פרצוף נתקן ונתברר ע"י פרצוף העליון והגבו' ממנו ע"י שהיה מזדווג בנוק' היה מברר חלקים הצריכים לזה התחתון והיה שם בנוק' בבחי' עיבור י"ב חודש והיה נתקן ונמצא כי עתיק יומין שהב' בחי' שבו שהם הדכורא והנוק' נזדווגו יחד והעלו את ה' חלקים דכתר דב"ן התחתונים בסוד מ"נ וביררום בין בבחי' אורות ובין בבחי' הכלים והיו שם בבחי' עיבור די"ב חודש ושם נתקן א"א ואח"כ נולד ויוצא משם ובצאתו יצא וישב לו תחת סיום רגלי עתי' תחת תרין פרקין בתראין דילי' העומדים בעולם הבריאה כמו שנבאר לקמן בפ"ב ואותן תרין פרקין תתאין נעשים בבחי' שני דדי בהמה אשר דדיהן למטה אצל רגליהם ומשם היה יונ' א"א בזמן היניקה וע"י יניקתו הגדיל ואז עלה אחר זמן יניקתו ועלה באצי' והגדיל יותר כי הלביש את כל הז"ת דעתי' כמ"ש בפ"ב ופ"ג אע"ג דלעיל הניח לכלל גדול שאין בירור באורות אפשר שזה האמור כאן הוא על הניצוצות ועוד שהבירור האמור שם היינו לברור אוכל מתוך הפסולת שזה אין שייך באורות שלעולם נשארו באצי' אבל האמור כאן הוא לברר החלקי' הצריכים לא"א ואותם הצריכים לשאר פרצופים שזה שייך גם באורות ונמצא כי היות גם באריך קצת דמיון אל זעיר אנפין שהוצרך לו עי"מ וגם האריך מה שהלביש אל ז"ת דעתיק הם מוחין דילי' כמו שנבאר בפ"ב אך ודאי שהיניקה של הז"א האמיתית הוא מן התבונה והיא זולת זו היניקה דאריך כמו שנבאר בש"ה ח"ג פ"ב ונמצא כי כל הפרצופים דאריך דאבא ודאימא ודז"א ודנוק' יינקו תחלה מסוד דדי הבהמה ואח"כ יינקו מסוד דדי אשה בעלותם באצי' וכמו שית' זה בש"ד ח"א פ"א ובענין ז"א בש"ה ח"ב פ"ב. ונבאר תחלה ענין פרצוף א"א איך מתחלקים בו הי"ס שבו וכבר ביארנו לעיל ח"א פ"א כי ט"ס הם בבחי' א"א כי נוק' לא נתגלית בו כנ"ל וכל בחי' א"א נק' כתר של כללות האצי' כולו וזה הכתר נחלק לט"ס וכללות זה נק' א"א וכבר ביארנו לעיל ש"ב פ"ב ופ"ד ענין התלבשות כל פרצופי האצי' זב"ז עד שנמצא כי אין מתגלה מכל פרצוף רק רישא בלבד ואז כל אלו הראשין הם זה למטה מזה מצטיירים כולם יחד פרצוף א' הכולל כל האצי' בכללות ואז כיון שמכ"א לא נתגלה בלתי לבוש רק הכתר שלו כי אף החכמה שבו היא סתימאה גו האי כתרא כמו שנבאר בפ' זה ולכן כל הא"א אינו נק' רק כתר לבד ואח"כ תיכף תחתיו באין תרין רישין מאו"א מגולים ונעשים בחי' חכמה ובינה בכללות האצילות ותחתם בא רישא דז"א ער טיבורו ונעשה גוף אל האצי' בכללות ואח"כ מתגלית נוק' דז"א בסוף הז"א ונק' מל' דכללות האצי' ואמנם אין לך פרצוף שאין בו כללות הי"ס ומתלבשים תוך פרצוף אחר בבחי' גופא לבד וכן השני בשלישי וכן כולם. כלל העולה כי א"א כולו נק' כתר של כללות עולם האצילות והוא מתחלק לט"ס כנ"ל והם חיות ונשמה אל כל האצי' לשאר הפרצופים המקיפין והמלבישין אותו ואלו הטיס שבו הם סוד אותם הט' היכלין דלאו אינון רוחין וכו' הנז' בסוף פ' פקודי כמ"ש לעיל ח"א פ"א וע"ש. ושמעתי ממורי זלה"ה בזה כי הנה כל אלו הי"ס השרשית דאריך כ"א מהם כוללים י"ס לפי שכולם נק' בחי' רישין וכל דבר שנק' ראש הוא כולל עשר והנה כח"ב הם ג' רישין דאו"א וחג"ת הם ג' רישין דז"א ונה"י הם ג' רישין דנוק' דז"א וזהו הסוד שביארנו בכמה מקומות כי ג' מוחין דנוק' דז"א הם נה"י והבן. ונבאר סדר אלו ספי' המתחלקים בו בא"א והנה נשתנה א"א מכל השאר כי כל שאר הפרצופים בין דעתיק ודאבא ודאימא ודז"א ונוק' רישא דילהון הוא חד גלגלתא שהוא בחי' כתר שבפרצוף כי כתר לשון כותרת כמו על כן רשע מכתיר הצדיק ר"ל מקיף אותו. והגלגלתא הוא כעין כותרת המקיף על כל בחי' הראש ובגו האי גלגלתא אית תרין מוחין הנקראים חו"ב של הפרצוף ההוא חכמה בימין ובינה בשמאל ואלו השנים הם עיקר המוחין האמנם מכללות שניהם עושה המוח השלישי למטה מהם מכריע באמצא והוא הנק' דעת שבפרצוף ההוא ומה שאינו נכנס בכלל הי"ס של הפרצוף נבארהו בע"ה בש"ח וכל אלו הג' מוחין הוויין ויתבין גו האי גלגלתא הנ"ל ולבתר הכי איתפשט ז' ספי' תתאין דחג"ת נהי"ם בגופא זו ע"ג זו בדרך קוים כנודע. אמנם בהאי גלגלתא דא"א לא אית בגוה רק חד מוחא לחוד והוא הנק' חכמה דא"א ועם היות כי גם חכמה זו בהאי מוחא יש בו בחי' תלתא מוחין כמו שנבאר אח"כ עם כ"ז כל שלשתן אינם רק בחי' החכמה עצמה וא"כ נמצא דבהאי רישא דאריך לא אית בה לחוד האי גלגלתא שהיא הכת' דאריך ובגוה חד מוחא שהוא חכמה דאריך ואמנם הבינה דאריך לא יכלה לעמוד שם בבחי' רישא וטעם הדבר כי הנה נת' בח"א פ"ב כי בחי' נוק' דעתיק נעשית מה"ר דכתר דב"ן אשר מעולם לא היה בהם שום ביטול אפילו פגם ועיקר אמנם בא"א בנוק' דילי' התחיל בה בירור המלכים כי נעשתה מה"א דכתר דב"ן שהיה בה קצת פגם ומשם ואילך היה פגמים הולכים ונוספים בשאר הפרצופים כנז' שם ולכן ברישא דעתיק שלא היה שם פגם היה יכולת אל הבינה שלו לקבל אור העליון א"ק הנמשך גו רישא דעתיק בהיותה שם למעלה ולכן עמדה גם היא ברישא דעתיק ואז גם הדעת הנעשה מחיבור חו"ב עמד גם הוא שם אמנם ברישא דאריך אשר היו בירור המלכים שהיה בה קצת פגם לכן הבינה שלו להיותה יותר דינין מחכמה כנודע כי תמיד דינין מתערין מהבינה כי היא נוק' לכן לא יכלה לקבל האור העתיק המתלבש גו רישא דאריך כמ"ש בפ"ב במקום גבוה ברישא שהאור שם רב וקרוב אל העתיק ולכן ירדה למטה בבחי' הגרון דא"א ובהיותה שם ברחוק היה בה יכולת לקבל אור העתיק. ואמנם בסוד הפרצופים שלמטה מן האריך יש יכולת בבינה שלהם לעמוד בראש הפרצוף והטעם כי אור עתיק הוא האור הגדול מכל האצי' כי בתוכו מתלבש אור הא"ס כנ"ל בח"א פ"א ולהיות כי כבר נתלבש עתיק גו אריך נתמעטה אור מאוד וכאשר יחזורו שנית ג"כ או"א להלביש גם את אריך נמצא אור עתיק מרוחק מהם מאוד ויש יכולת בבינה לקבל אור העתיק אחר היותה רחוק עם היותה יושבת בראש הפרצוף ומכ"ש בז"א ונוק' שנתרחקו יותר ויותר ונמצא עתה כי בא"א אין הג"ר שלו עומדת בבחי' קוים כולם ברישא כשאר הפרצופים אמנם הם ממש זו ע"ג זו כי כתר לעילא בבחי' גלגלתא ותחותה חכמה מוחא סתימאה דילי' וזהו ברישא ואח"כ בינה תחות חכמה בגרון דאריך ולא בראש ועיין היטב בסוף פ"ד כי שם נבאר היטיב וז"ס שנק' בינה גרון ונק' שופר שהוא הגרון עצמו כעין שופר והנה אחר שהבינה דאריך ירדה בגרון מכ"ש שהדעת דאריך שהוא תחתון מבינה לא עמד ברישא דאריך וירד תחת הגרון דאריך שהוא מקום הבינה שלו. ונודע כי הדעת כלול מה' חסדים ומה' גבורות והדעת הזה נתפשט בה' קצוות דאריך מחסד ועד הוד שבו שהוא בז"א כמ"ש בשער [בשאר[ ח"פ ונמצא עתה כי גם בזה משונה א"א מכל שאר הפרצופים כי כל שאר יש להם ב' בחי' של דעת א' בחי' למעלה בראש תחת חו"ב ושם מקובצים יחד החסדים והגבורות שבו ובחי' הב' שג"כ הוא מתפשט בו"ק הגוף ונעשה נשמה אליה' אך באריך אין בחי' הא' בריש' תחת הבינה כיון שירדה גם היא בגרון רק בחינתו שני' שהיא התפשטותו בו"ק דגופא ולקמן בפ"ב ית' היטב ענין אלו החסדים והגבורות איך מתפשטים בו דרך היסוד דעתיק ע"ש. ונ"ל כי עיקר הדע' יש בו בשליש העליון בת"ת דא"א בין תרין כתפין וזה שרשו ואח"כ נתפשט ג"כ ממנו ענפין ונתפשטו באריך בו' קצותיו ע"ד שביארנו בענין הז"א שירד בין כתפיו ועיין בש"ה בפי"ט בחלק הזה ואמנם צריך שתדע כי ב' דעות הם בא"א וז"ש באדר' האזינו רצ"א א' כתיב כי אל דעות ה' וכו' ובגין דא דעת אחר לא אתגליה וכו' פי' כי ב' דעות הם בא"א א' הוא למעלה מאו"א והב' הוא הדעת שלמטה מאו"א והנה שני כתרים של או"א הם יוצאים באמצעי' שהוא בגרון דאריך כנז' בש"ד ח"א פ"ב אשר שם בינה דאריך ונמצא כי הדע' עליון דאריך צריך שיהיה באמצע בין חכמה שבו שהוא מוחא סתימאה דילי' ובין בינה שהוא בגרון והנה הוא זה המזל' הי"ג דדיקנא ונק' דעת עליון דאריך שהוא למעלה מבינה שלו אשר שם מתחילין או"א אך הדעת התחתון הוא המתפשט למטה בגופא דאריך הרי נת' ענין התפשטות ט"ס דאריך כי רישא דילי' הם כתר וחכמה לחוד דא לגו מן דא וגרון דילי' הוא הבינה וגופא דילי' הם ז' תתאין חג"ת נה"י ובגו גופא דיליה הוא הדעת המתפשט בפנימיותם בסוד נשמה:
פרק ב
אחר שביארנו ענין א"א נבאר עתה סדר הי"ס שלו איך מלבישין את עתיק יומין וכבר ביארנו לעיל ח"א פ"ד כי לכן נק' ע"י כי ז' יומין דיליה לחוד הם המתלבשין בא"א וזה סדרן כתר דאריך מלביש לחסד דעתיק וחכמה לגבורה ובינה לת"ת וטעם הדבר כי להיותם ג"ר דאריך שהם בחי' רישא וצריכים אור רב יותר מבגופא ולכן כ"א מהם נתלבש בו ספי' א' גמורה של העתיק אך הז"ת גופא דאריך אינם צריכים אור רב כמו הראש ולכן ג"א דעתיק יספיקו להאיר בהם וזה סדרן עצמות נה"י דעתיק בחג"ת דאריך כנז' בש"ו ח"א פ"ד וע"ש ג"כ בח"ב פ"א וגם זה הוא מפני שחג"ת דאריך נעשים אח"כ מוחין בג"ר דאו"א ולכן עיקר הארת' בחג"ת דאריך להאיר אל מוחי או"א ואח"כ מן היסוד דעתיק יצא אור לבדו ונתפשט בנה"י דאריך ובזה תדע הסבה למה שנודע ונת' בש"ח פ"ה כי כל בחינות נה"י של איזה פרצוף מן הפרצופים הם באים תמיד בסוד תוס' ואינם עיקרים כי לכך נקרא לבר מגופא והטעם כי בראש פרצופי האצילות שהוא א"א אשר בו מתלבשים ונאחזים כל שאר פרצופי האצי' כנ"ל פ"א אין לנה"י שלו על מה שיסמוכו בו בעתיק יומין לפי שהז"ת דעתיק לבד נתלבשו בז"ר דאריך ואין בנה"י דאריך רק הארה מועטת לבד היוצאת מיסוד דעתיק ומתפשט בהם ולכן נמשך הענין הזה בכל נה"י של כל שאר הפרצופים. ואמנם פעם אחרת ביאר לי מורי זלה"ה יותר בביאור באופן הזה כי הנה נודע בכל שוק אית בי' ג' פרקין כנזכר בזוהר פ' ויחי אך היסוד אין בו רק תרין פרקין שהם היסוד והעטרת שבו ונמצא כי תרין פרקין עילאין דנצח והוד דעתיק אתלבשו בחו"ג דאריך נצח בחסר בימין והוד בגבורה בשמאל והיסוד בת"ת דאריך וב"פ אמצעים דנצח והוד דעתיק בנצח והוד דאריך ועטר' יסוד דעתיק ביסוד דאריך. וצ"ע כי מכאן נראה שמסתיים יסוד דעתיק ביסוד דאריך אנפין ולקמן בפ' זה נראה שנסתיים בחזה דאריך ונלע"ד חיים כי עתיק כולל דוכרא ונוקב' ג"כ וזה שבכאן מדבר בדוכרא אשר יסוד דדוכרא ארוך ולקמן ביסוד הנוק' הקצר והוא ממש ענין יסודות אבא ואימא בז"א כמ"ש בשח"ב כנלע"ד. ומל' דעתיק במל' דאריך כי צריך להעשו' ממנו פרצוף שלם של הנוק' ולכן לקחה מדה א' שלימה ונמצא שנשארו ב' פרקין תתאין דנו"ה דעתיק למטה מכל הנו"ה דאריך ונשארו מגולים ונודע כי רגלי אריך מסתיימים בסוף עולם האצילות ונמצא אותן תרין פרקין תתאין דנו"ה דעתיק למטה בעולם הבריאה מגולים בלא לבוש ואלו נתחברו יחד ונתלבשו במלכות דאריך ונעשו שם אצלה שני דדים בשני צדדים ואלו הן סוד דדי בהמה שהם למטה ברגלים ומהם היו יונקים המלכים שירדו בבריאה קודם שנתקנו במקומם באריך ובאו"א ובזעיר ובנוק' וגם אחרי שהיו נולדים כל פ' ופרצוף היו יורדים תחלה שם ויונקים משם ואח"כ עולים למקומם כנ"ל בפ"א. ואמנם בהיו' שם המלכים יונקים מהם קודם תיקונם לא היה רק להחיות את עצמן חיות המוכרח להם וזהו סוד גמולי מחלב עתיקי משדיים כי היו יונקים מהדדים והשדיים דע"י וז"ס המלך הנקרא הדד בן בדד שהם שני הדדים כנ"ל ש"ב פ"ח ואח"כ נעשה שמו הדר שהוא בחי' הדרת פנים זקן כי הסריס אין לו הדרת פנים. והנה אל תתמה איך עצמות פנימיות דאריך יהיה מלביש את הכלים דעתיק כי הכלים גרועים מאוד מאוד מן העצמו' אך הענין הוא כדמיון אברי האדם עצמו כי הרי הגוף יש בו עצמות וכלים וכן הלב בתוך הגוף יש רו עצמות וכלים נמצא כי כל הלב עומ' בתוך עצמות הגוף ואין לומר כי איך אפשר להיות כן לולי שכלי הלב גדול מעצמות הגוף כי זה א"א רק שעצמות הלב גדול אורו מעצמות הגוף וכן כלי הלב זך יותר מכלי הגוף ועצמות הגוף מתפשט תוך הכלי שלו שהוא הגוף ועצמות הלב שהוא יותר זך מתלבש בכלי הלב שהוא יותר זך מכלי הגוף ואין תימא אם יהיה זה בתוך זה ואמנם ג"ר דע"י שלא נתלבשו באריך הם בחי' מקיף לראש ולמוחין דיליה והוא בחי' נשמה לנשמה דאריך כמ"ש בש"א ח"ב פ"ב כי הנשמה לנשמה אי אפשר לה ליכנוס תוך הפרצוף אמנם נשארת למעלה בסוד א"מ על הראש והוא מבחי' אור חוזר פנימי כנז' שם וכן בש"ב ח"ג פ"ה ואמנם מו"ק דעתיק שנתלבשו ממש תוך אריך נעשה סוד בחי' הרוח אל אריך ומהשביעית דעתיק נעשה נפש אל אריך. ועתה ראה והבן מה ענין התלבשות ז"ת דעתיק באריך שהוא לעשות בו בחי' נר"נ כנז' ומזה תלמוד לכל שאר הפרצופי' ודי בזה ואמנם נשמת אריך ממש נמשכ' לו מהדעת דעתיק דיתיב בהאי קרומא דאוירא דגלגלתא דאריך כמ"ש בפ"ג ע"ש והרי ביארנו בחי' נשמה לנשמ' ונשמה ורוח ונפש דאריך ומזה תלמוד לכל שאר הפרצופים ודי בזה כי בזה תבין בחי' כל המקיפין שיש מקיף בחי' יחידה והוא מקיף דיושר עיין ש"ג ח"א פ"ג ופ"ד ויש בחי' חיה והוא מקיף חוזר אך הנשמה והרוח והנפש הם מבפנים וכל ה' בחי' אלו נמשכין לאריך מן עתיק וכעד"ז בכל הפרצופים והנה ענין התלבשות עתיק באריך הוא ענין פסוק בדניאל ועתיק יומין יתיב לבושי כתלג חיוור וכו' פי' האריך הוא לבושי דעתיק וזה הלבוש שהוא אריך יש לו דיקנא כתלג חיוור וכן שער רישיה דזה האריך הרי הוא כאלו שערו דאריך שער רישא דעתיק עצמו והנה בעתיק אין בו שערות כי אין בו בירורי המלכים משא"כ באריך כנ"ל בח"א פ"ה גם יש לומר כי פ' זה נאמר על אריך כי גם הוא נקרא עתיקא כנ"ל בח"א פ"א וזה האריך שער רישא כעמר נקי שהם הנימין והקוצין שבראש כמו שנת' בפי' ולבושי' הוא דיקנא דילי' כמין לבוש ופי' ראשון נכון יותר, ופעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר כי מבי פרקין עילאין דנצח דעתיק נמצא חסד דאריך מב' פרקין דהוד גבורה דאריך ומב' פרקין דיסוד ת"ת דאריך נשארו ג' פרקין תתאין דנה"י דעתיק ונעשו נה"י דאריך אחר כל הנזכר שמעתי ממורי זלה"ה אופן אחר בענין היסוד דעתיק איך מתלבש באריך כי אינו נמשך רק עד החזה דת"ת דאריך בלבד אך מהארת היסוד נמשך ונתפשט בנה"י דא"א ע"ד נה"י דז"א המתפשטים בכח החסדים והגבורות היוצאים מיסוד דאימא המסתיימ' בחזה דז"א (נלע"ד לפי התירוץ שמתרץ הרח"ו ז"ל בס' דרושים היינו סי' י"א בסוף ענף ד' וז"ל ואפשר לומר כי לא היה כך אלא קודם אצי' שתרין פרקין תתאין דרגלי עתיק נתפשט בבריאה כנ"ל אבל אחר התיקון לא הוצרך לזה וחזר העתיק לאסוף את רגליו למעלה בהשוואה אחד עד רגלי אריך ונ"ל שג"כ יתורץ כן) והנה ביארנו ש"ד ח"ד פ"ה וגם נבארהו בש"ה פי"ב איך ז"א באין לו המוחין שלו שהוא האור עצמות הפנימי שלו האמיתי שהוא בגדלותו באים לו מלבושים תוך אחוריי' דנה"י דאימא ונה"י דאבא ועד"ז כל הפרצופים הם כך כי הנה"י של העליון החיצוניות שלו נעשי' בחי' הלבוש אל המוחין של הפרצוף התחתון ההיא והנה אין מוחין פחות מג' בחי' שהם חו"ב ודעת והנה החכמה היא קו החסד והבינה היא קו הגבורה והדעת נחלק לשני' חציו חסד וחציו גבורה להכריע ביניהם בסוד כי אל דעות ה' תרין דעות כמ"ש בש"א ואמנם החסד הוא בחי' ה' חסדים והגבורות היא בחי' ה' גבורות כנז' באדר' נשא והנה בז"א היה בו תרין דעות חד ממוחין שנמשך לו מאבא וחד ממוחין שנמשכו לו מהנה"י דאימא וכ"א מהם כלול מה' חסדים וה' גבורות אמנם כאן באריך אין בו רק דעת א' כלול ה"ח וה"ג טעם לזה הוא כי הלא גם מוחין דאריך נמשכין לו ע"י התלבשות דנה"י דעתיק בי' והנה עתיק אין בו ב' פרצופים דכר ונוק' אמנם תרווייהו חד פרצוף ולכן התם בז"א דאו"א הוי תרי פרצופים נכנסו בו תרין בחי' דמוחין א' בנה"י דאבא וא' בנה"י דאימא אכן הכא דעתיק דכר ונוקי דילי' הוי כולא חד פרצופא ולכן אין באריך רק ג' מוחין לבד ולכן אין בו אלא דעת א' ובו ה' חסדים מצד הדוכרא שם מ"ה שבו וה"ג מצד הנוק' שם ב"ן שבו כי הכל הוא בחי' א' זכור ולא תשכח כלל זה כי לעולם בכל פרצופים האצילות כל החסדים נמשכים משם מ"ה החדש שבא לתקן האצילות וכל הגבורות משם ב"ן מברורי המלכים וזה סוד הזיווג למתק הגבורות הנק' שם בין המתבררת עתה מחדש בכל זיווג וזיווג בסוד מ"נ כנז' לעיל בש"ב ח"ג פ"ט ע"י החסדים הנמשכים משם מ"ה החדש וכבר נת' שם כי מה שבירר העתיק פעם ראשונה היה לתקן העצמות הפרצוף דא"א מתחילת תיקונו ונכנס בא"א בבחי' מוחין ואלו החסדים שנתנם העתיק בא"א פעם ראשונה מהם נכנס ונתקן הפרצוף א"א דכר ונוק' ונשארו שם תמיד קבועים לעולם וכאשר חוזר גם א"א לברר לצורך או"א ולתקנם בפעם ראשונה אז צריך שיקדים אליו זיווג עתיק דכר ונוק' והחזיר להמשיך מוחין חדשים אל אריך ונוק' כדי שיוכלו לברר בירורי חלקי או"א ואז באים אליה חו"ג חדשים החסדים משם מ"ה והגבורות משם בין ואז נתקנים שם מתוך האריך חלקי או"א כנזכר ועיין ש"ד ח"א פ"ז הרי שיש ב' מיני חסדים וגבורות א' הוא הראשוני לתקן הפרצוף ב' הם החדשים הנמשכי' בכל זיווג וזיווג אשר אלו אינם נשארי' שם קבועי' רק נתוני' ונעשה מהם צורת הולד ונולד שם. ונדבר עתה באלו החסדים והגבורו' הראשוני' אשר הם לצורך הגדלות פרצוף האריך עצמו ונאמר כי הנה נודע כי מוח החכמה מתלבש תוך הנצח ומוח הבינה בהוד ומוח הדעת ביסוד והנה היסוד דעתיק אשר הדעת בתוכו כולל חו"ג צר ואינו רחב כמו היסוד דאימא הנכנס ברישא דז"א שהוא היסוד דנוקבא שהוא בית הרחם אשר בה נוצר הולד והוא רחב ויכול לסבול בתוכו החו"ג משא"כ ביסוד הזכר שהוא צר מאוד בערך צינור ולכן כאשר נכנס הדעת של אריך תוך יסוד דעתיק לכשיכנס אח"כ בתוך א"א לא היה מקום שם לקבץ החו"ג ביחד בתוכו. אמנם נכנסו תחלה הגבורות כי הם הבחי' שני' של הדעת והתחתון נכנס ראשון כנודע כדי שישאר אח"כ החסרים עם הגבורות ואח"כ כאשר נכנסו החסדים לא היה מקום לסבול את כולם ואז דחו החסדים את הגבורות שהיה למטה מהם ביסוד ויצאו דרך פי הנקב יסוד לחוץ תוך גופא דא"א ונכנסו החסדים במקומם תוך יסוד דעתיק ואז הגבורות היוצאים לחוץ חשקם ותאוותם להדבק בחסדים ולכן לא ירדו למטה בגופא דא"א להתפשט בו"ק כמו בז"א. קול הרמ"ז צ"ע כי לעיל יישב הרח"ו זלה"ה שיסוד דעתיק זה הוא דנוק' דידי' ושמא גם יסוד זה נק' דזכר אע"ג דהוא נוק' לגבי עתיק הזכר ויש לזה טעם גדול כי יסודות נוקבות התחתונות אימא ורחל צריכים להיות רחבים הרבה לפי שמילדת ב' פרצופי' חלוקי' מחו"ג דזכר ונקיבה נפרדים משא"כ ביסוד דנוק' דעתיק שאינה יולדת רק פרצוף א"א שהוא פרצוף אחד הכלול מחו"ג ביחד ע"כ. ואמנם חזרו ועלו אחורי יסוד דעתיק והלבישו סביבו מבחוץ בסוד אור חוזר ומקיף מתתא לעילא ואז נמצאו החו"ג במקום א' למעלה מחזה דא"א בשליש העליון של הת"ת שעד שם מגיע היסוד דעתיק כנזכר בשער ד' ח"ב פ"א ואין ביניהם רק מסך היסוד כי אלו מבפני' ואלו מבחוץ והנה בז"א הגבורות יורדות עד היסוד שבה כנזכר לפי שהנקבה דז"א פרצוף נפרד מהזכר שירדו שם הגבורות ביסוד דז"א כי שם הוא כנגדו דעת דנוקבא ויוצאין ונוקבין דרך אחור לתקן פרצוף דנוקבא וגם הה' חסדים נתפשטים בגופא לתקן פרצופו שהוא נפרד ממנה אמנם כאן דכר ונוקבא דאריך פ"א צד ימין דכורא וצד שמאל נוקבא ולכן אינם צריכין הגבורות לירד ביסוד כמו בז"א אמנם נשארים בתוכו והחסרים נתפשטו בצד ימין והגבורות בצד שמאל כמו שנבאר בעזה"י עוד טעם אחר כי גם אלה החסרים והגבורות נמשכו מדכורא ונוקבא דעתיק כנזכר אשר שניהם פרצוף קשור זה בזה ונמצא כי כיון שהם באים מבחי' זכר ונוקבא ונכנס באריך שג"כ בו מחוברים זו"נ לכן נתחברו גם הם החסדים והגבורות המגדלים את פרצופי שניהם ונתפשטו אלו בימין שהוא בחי' דכורא ואלו בשמאל שהיא בחי' נוקבא וענין התפשטות זה הוא כי הנה אחר שיצאו הגבורות מפי יסוד דעתיק תוך גופא דאריך ונכנס החסדים במקומם ביסוד דעתיק הנה גם צריכים להתפש' תוך גופא דאריך להגדילו וגם הם צריכים לצאת כמו הגבורות ובצאתם מוצאים את הגבורות מקיפים את היסוד דעתיק מבחוץ חציים בצד ימין וחציים בצד שמאל ואז הגבורות אשר שם רוצים וחפיצים להדבק בחסדים ממשיכי' אותה עמה' ועולים גם החסדים שם למעלה מהחזה והנה אין מקום מהחז' ומעלה להחזיק את כולם שם ואז שתי הגבורות וחצי שהם יותר עליונות שהיו תחלה בימין הלכו אל צד שמאל שהוא הנוק' ואז ב' גבורות וחצי שבצד שמאל שהם יותר תחתונות ירדו למטה מהחזה בגופא דאריך בצד שמאל וכן עושי' החסדים כי השני חסדים וחצי היותר העליונות עלו מן החזה ולמעל' בצר ימין שהוא דכורא וב' חסדים וחצי היותר תחתוני' ירדו כנגדם במקומם תחת החזה ועתה נמצאו כל הה' חסדים בצד ימין והה"ג בצד שמאל וגם חצי החסדים העליונים הם למעלה כנגד היסוד וחציים למטה במקו' שכבר נסתיים היסוד ששם האורות מגולי' בלי מסך היסוד. אח"כ שמעתי ממורי זלה"ה כי לא יצאו כל החסדים אמנם חציי' נשארו מלובשי' תוך היסוד דעתיק וחציים שהם ב' וחצי ירדו ונתפשטו למטה מהחזה בצד ימין נמצא כי החסרים חציים מכוסי' וחציי' מגולי' אך הגבורות שבקו שמאל כולם מגולים והנה זה פי' טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת כי הגבורות הנקר' תוכחת נתגלו והאירו יותר בגלוי אך החסרים הנקרא אהבה נשארו סתומים ומסותרי' ואין אור שלהם מתגלה היטיב. וכבר ביארנו לעיל כי אלו החסדים והגבורות הם ראשונות שעל ידיהם נגדל פרצוף דאריך אמנם החסד, והגבורות המתחדשים אח"כ תמיד לצורך זיווג אינם עולים למעלה אמנם יורדת למטה כדרך שיורדים בגופא דז"א ובבואם אז החסדים והגבורות ראשונות מקבלים הארה מהם בכל פעם ולקמן בש"ד ח"ב פ"א נבאר יותר בזה ע"ש כי עי"ז נעשה ד' פרצופי' באו"א וכבר ביארנו בחי' א"א דרך כללות בפ"א וסדר התלבשותו אל העתי' דרך כללות בפ"ב הזה:
פרק ג
נבאר עתה בפרטות בחי' רישא דאריך כפי אשר נת' בפ"ק בספרא דצניעותא וז"ל סתרא גו סתרין אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא מליא טלא דבדולחא וכו'. פי' הענין כי ע"י שהוא הפרצוף יותר נעלם שבאצי' בהיותו מתלבש גו סתר' אחרא שהוא א"א אזדמן ר"ל נמצא ומושג ע"י שנתתקן באלו התיקוני' דרישא דאריך כי התיקון והשערות ואברי הפרצוף הם ממעטים את האור הגדול דעתי' שנוכל להשיגו ולהיותו מושג ונמצא עם התחתונים כי כל אלו התיקונים של רישא דאריך הם מלבישים את האור העתי' אשר מתלבש בתוכם כמ"ש בפרקים הבאים. והנה ז' תיקונים יש בהאי רישא דאריך שעל ידם מאיר העתיק המתלבש בתוכם ואלו הם הראשונה חד גולגלתא והוא גלגלתא דא"א הנק' כתר דאריך כנ"ל פ"א. ב' הוא טלא דבדולחא והוא מוח דאריך הנק' חכמה שלו. ג' קרומא דאויר' זך וסתום הוא סוד הקרום אשר מקיף את המוח ומפסיק בינו ובין הגלגלתא. ד' אינון עמר נקי תליין בשיקולא הם בחי' האזניים אשר השערות דרישא דאריך שהם כעמר נקי תליין מאחורי אינון אודנין ואלו השערות תליין בשיקולא שווין ה' רעוא דרעווין איתגלייא בצלותא דתתאי והוא מצח הרצון דא"א. ו' אשגחותא פקיחא דלא ניים, ונטיר תדירא והם עיינין דאריך. ז' נוקביה דפרדשק' והוא חוטמא דאריך הרי נת' ז' תיקונים דרישא דאריך הנק' בספרא דצניעותא פ"א שבעה דגלגלתא. ודע כי אעפ"י שנת' בפ"ב סדר התלבש' ז"ת דעתיק בי"ס דאריך והאמת כי זהו עיקר התלבשותו העיקרי אמנם ודאי כיון שהעתיק הוא מתחי' ליכנוס ולהתלבש גו אריך דרך רגלי העתיק מרגליו ועלה עד ז"ת שבו כנ"ל בפ"א והוא ממש דוגמת הז"א המלביש את או"א מעט מעט בכניסת המוחין שלו עד שמלביש כל ז"ת דלהון וכן הענין בכאן אלא שלא רצינו להאריך בו כי הוא מקום גבוה ומשם תבין מוצא דבר. ונחזור לענין כי הלא כאשר נכנסו רגלי עתיק תוך רישא דאריך ודאי שבתחלה האירו שם בראשו כל הז"ת כולם הארה בלבד אמנם עיקר התלבשו' אינו רק בכל פרצוף אריך כנ"ל ונבאר בחי' זו הראשונה ברישא דאריך איך היתה והענין כמה שביארנו כי ז"ת אית ברישא דא"א ובגו הני ז"ת אתפשט בקדמייתא עתיק בז"ת דילי' אמנם אח"כ עיקר התלבשותו ברישא דאריך אינו אלא בתרין תיקונים קדמאין כי הם ספירות גמורות דאריך והם כתר וחכמה דילי' אך שאר הה' תיקונים אינו רק הארה לבד כנ"ל והבן זה. ודע כי ענין הארה זו כנודע כי החסד נק' יומם יומא דכולהו שיש בו כללות כל הז"ת ולכן זה החסד דעתיק הנעלם בגו גלגלתא נתפשטו ממנו ז' אורות אל הז' תיקונים דגלגלתא הנז' אשר מכללם הוא המצחא כמ"ש בפ"ז ע"ש כי כל אלו הז"ת גלגלתא הם בחי' הכתר עצמו אשר בו החסד דעתיק וכמ"ש גבי ז' גלגלתא דז"א ע"ש. ואח"כ נתקן בחי' חכמה דאריך שהוא מוחא ע"י הגבורה דעתיק שבתוכה ופה בכתר התיקונים שלו הם ז' דגלגלתא ושל מוחא הם י"ג ת"ד דממוחא נפקא וזה פרטן חסר דעתיק גו כתר דאריך גלגלתא דילי' וגבורה דעתיק גו חכמ' מוח' סתימאה ת"ת בקרומ' דאוירא נו"ה יש בהם שתי בחי' כמו שנבאר בפ' זה ולכן מתלבשים בב' תיקונים ביחד שהם תרין אודנין ותרין עיינין והיסוד במצחא והמלכות בנוק' דפרדשקא שהוא חוטמא ועיין בפ"ח היטב. ודע כי גם שג"ר דעתיק לא נתלבש באריך ונשארו עליו בסוד אור מקיף נשמה לנשמה כנ"ל פ"ב עכ"ז בודאי שהנשמה צריך שיתלבש בפנימיות אריך ברישא כי שם מדור הנשמה במקום המוח כנ"ל שם פ"ב ולכן הוצרך עתיק יומין להלביש את הדעת שבו גו ריש' דאריך ונתלבש באמצע כתר וחכמה דאריך בגו האי אוירא דיתיב בגו גולגלתא והקרומא כנ"ל מפסקת בין האי אוירא למוחא סתימאה כדי שתוכל המוח לסבול אור גדול דההו' אוירא ששם נתלבש הדעת דעתיק ובזה תבין בכל מקום מציאות הנשמה איך שורה על מוח אדם בהאי אוירא דע"ג קרומא דמוח' ונמצא כי הדעת שהוא הנשמה של הו"ק דעתיק כנודע הוא גדול מכולם ועיקר הארת עתי' באריך הוא בזה הדעת העומד לגו האי אוירא בין כתר וחכמה תרין רישין דאריך כנ"ל בפ"א להחיות התרין רישין ומכ"ש שאר תיקונים דאריך כי החסד שלו דעתיק המתלבש בכתר דאריך נק' גופא בערך הדעת דעתיק שהוא נשמה לכל הו"ק. והנה בהיות הדעת בהאי אוירא הוא סתום מאוד מאוד דהא הקרומ' דחפיא על מוחא מפסי' הארתו ולכן הוצרך להוריד יותר למטה בבחי' הדעת הזה ונתגלה בפומא דא"א כי אין הבדל בין החי מדבר לחי בלתי מדבר אלא הפה ולכן הוא אבר הגדול מכולם ולכן אין הדעת מתגלה אלא בו כי לעולם הרעת מתגלה בפה כמ"ש מפיו דעת ותבונה וז"ש זוהר משפטים ד' קנ"ג א' דעת גנוז בפומא ועכ"ז עדיין הוא סתום אלא שאינו כ"כ וכמ"ש באדר' נשא ד' קל"א ב' דתאני מהאי פומא עילאה נשבא רוחא וכו' ודא הוא טמירא דכולא דלא איתדבי' לא לעילא ולא לתתא והוא סתום בסתימאה דסתימין דלא אתיידע פי' כי בזה הפה אסתמר ויתיב הדעת תמירותא דכולא שהוא עתיק הנז' רישא דלא אתיידע ולא אתדבק ועיין בפ"ז בענין הפה ולכן יוצא הבל מזה הפה להחיות לז"א שהוא האור מן הדעת דעתיק הגנוז שם ועכ"ז עדיין הוא סתום וכמ"ש שם דבהאי אתרחיצנא אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא לעתיד כי עתה עדיין הוא סתום ואינו מתגלה רק להאיר לז"א כמו שנת' שם במקומו באדר'. והנה האי אוירא דכיא הוא סוד הנז' בפ' בראשית ד' ט"ו א' וט"ז ב' ע"ש יהי אור יהיה אויר כי יצאת י' מהאי אויר ואשתאר אור וזה היו"ד אשר יצאתה ממנה נבארה בפיו וטעם קריאתו אוירא דכיא הוא כי הה"ח שבדע' נק' אויר' דכיא כנז' באדר' קדישא והה"ג נק' אשא דכיא וע"ש החסדים שבו נק' אוירא דכיא האיך ענינו ומציאתו ע"ש. סליק פרק ג' בעה"י: