מבוא שערים· רבי חיים ויטאל
שער ב · פרק ג
אחר שנת' בפ"א מזה החלק היות אלו הנקודו' יוצאים בב' בחי' אם בבחי' עיגולים ואם בבחי' היושר משא"כ באח"פ רק כלים יושר לבד ולתת טעם לזה למה יצאו הנקודים דרך העיגולים. אמנם הטעם כי אינו דומה ההבל והאור היוצא דרך אח"פ לאור היוצא מן העין כי האורו' והבלים היוצאים מאח"פ מקלחים ביושר דרך הנקבים אך אור העינים גם אם האדם יעמוד ביושר יוכל לנענע ולהפך הבטתו אל הצדדים לכל מקום שירצה אך ודאי כי עיקר ההארה בהבטתו יהיה במה שכנגד פניו אך מהצדדים הארתו מתמעטת ונמצא כי אלו האורות שיצאו מן העינים הנק' נקודים עיקר הארתו הוא בפנים ולא באחור. אמנם ודאי שמכח ההארה ההוא שמצד פנים מתפשט אל האחור בין בבחי' האורות ובין בבחי' כלים ובין באור היושר ובין בעיגולים ונמצאים אלו הנקודים מתעגלים סביב א"ק מהטיבור ולמטה. עוד טעם ב' כי הרי נת' לעיל פ"ב כי האורות העיקרים של הנקודים הם האורות היוצאים דרך העינים גם ניתוסף בהם הארה מאור חדש שבקע וירד דרך הפרסא ולמטה מהטיבור ויוצא דרך גומות שבעור ונמצאים הנקודות ימין אלא שהוא רחוק מן הצדדים הוא הארה מועטת ונק' אור פנימי וכנגדו בצד שמאל מה שהוא שואב ביושר כנגד העין הוא חיצוניות הכלי וממה שהוא שואב מן הצדדים הוא פנימיות הכלי. ואמנם באור החוטם הוא באופן אחר כי מה שהוא שואב מאור החוטם בצד ימין קודם הגיע האור עד מקום הפה הוא אור מקיף ומה שמן הפה ולמטה הוא פנימי וכן בצד שמאל לעשות כלים כי מה שקודם הפה הוא חיצוניות הכלי ומה שלמטה מן הפה הוא פנימי וכן באור הפה מה שלוקח מן הפה קודם שיגיע אל הזקן מצד ימין הוא א"מ ומה שמתפשט מן הזקן ולמטה הוא פנימי וכן בצד שמאל מה שהוא קודם הגיע אל הזקן הוא חיצוניות הכלי ומה שמתפשט מן הזקן ולמטה הוא פנימיות הכלי: