אור ברסלב
מבוא שערים שער ב › פרק א

מבוא שערים· רבי חיים ויטאל

שער ב · פרק א

שער ב

הנה נודע כי העשרה נקודים יצאו מן האור שעלה מן נה"י דא"ק למעלה מן הפרסה מהטיבור דא"ק ולמעלה שהם בחי' עינים דא"ק שהם גבוהים ולא יצאו תחלה ר"ל קודם העקודים שהם מאח"פ כי עיקרם היא מאור הפנימי המתפשט מטיבור א"ק ולמטה אלא שחזר ועולה עד העינים ויוצא משם וכמ"ש בע"ה בפ"ב. ואע"פ שנמשכו מן העינים אינם מתגלים היטב אלא מטיבור א"ק מבחוץ בסיום עולם העקודים ונמשכים עד סיום קומת א"ק כמ"ש בע"ה בפ"ב. והנה דבר נרגש הוא כי מן האוזן והחוטם והפה יוצאים הבלים ממש מתגלים עד שיש הפרש ביניהם כי הבל האוזן ממועט מן הבל החוטם והבל החוטם ממועט מן הבל הפה כנ"ל ש"א ח"ב פ"ג. ואמנם העין אינו מוציא הבל ממש להיות בחי' הנקודות דס"ג כנ"ל שאורם ממועט מאור הטעמים דס"ג שהם אח"פ ואמנם עכ"ז מצינו שיש כח ממשי בהסתכלות העינים כבנות היענה מחממת ביציה בהסתכלות עיניה בהם בלבד ומוציאים אפרוחים ולכן מן זה הסתכלות נתהוו עולם הנקודים. וזהו מ"ש בתקונים תיקון ע"ד קמ"ב וז"ל וגבות' מלאות עינים אלין נקודים ואתוון מלאות עיני' כו' ע"ש. והענין כי כל הוויות שהם בבחי' עינים הם בבחי' האותיות מצויירות מנקודות העיגוני' כצורת עינים שהם עיגולים ונמצא כי אלו הנקודות הם הנקודים משם ס"ג ונודע כי שם ס"ג בבינה דכל דינין נפקין מינה ולכו ביטול הכלים ושבירתן האמיתי היה בעולם הנקודים כי אלו הן ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וימת וימלוך וכו' כמ"ש בפרקים הבאים בע"ה ונמצא שביטול היה בס"ג דס"ג כי הוא עיקר הדינים וז"ס כולו ס"ג יחדיו נאלחו כי להיות כל הבחי' בחי' ס"ג כי הכללות כולו דא"ק מאוזן ולמטה הוא סיג וגם בפרטות הוא ס"ג שהם סוד עינים ולהיות הכל בחי' ס"ג לכו יחדיו נאלחו המלכים ונתבטלו וכן הבנת ביאור מלת ס"ג מורה על זה כי האורות של הכלים נסוגו אחור ונשברו הכלים וכמ"ש בש"א ח"ב פ"ג כי כל האורות של הנקודות הם אורות נקבות ומ"נ ובפרט אלו שהם נקודות דשם ס"ג אשר הוא עצמו נקודות בלבד דכללות וכן נת' בחלק ג' פ"י ע"ש. ולכן כל המיתה היתה בהן סוד רגליה יורדת מות כי כל הקליפו' הנק' מות מסיטרא דנוק' יצאה ונוסף ע"ז כי לא יצאה רק בבחי' נפש שלהם בלבד שהיא נקבה כנז' בפ"ג ולכן נשברו הכלים שלהם כי הם פרטי הנקבות של נוק' כמו שבפ"א ח"א נתבאר איך נרמז שם ס"ג באח"פ וג"כ נבאר פה שם ס"ג בעין ולבאר נאמר תחלה ענין אחד ובו יתבאר זה והוא כי הלא כאשר נתחיל למנות שם הוייה בקומת א"ק יהיה אות י' במוחין והוא שם ע"ב. ואות ה' ראשונה הם כל אלו הבחי' דשם ס"ג מאוזן א"ק ולמטה עד רגליו. ואות ו' שהוא שם מ"ה שיצא מן המצח לתקן עולם הנקודות כמ"ש לקמן ח"ב. ואות ה' אחרונה הוא שם בין שהוא הנקודים אחר התיקון כמ"ש לקמן. והרי זה הוי"ה של כללות דא"ק ואמנם הוי"ה פרטות של ס"ג לבדו הנה אות י' תהיה באח"פ שהם ג' מיני הטעמים כנודע. ואות ה' הם הנקודים היוצאים מן העין ואם תרצה לחלק באופן אחר הוי"ה פרטים ולחלק גם הטעמים דס"ג נמצא שאות י' הם טעמים האוזן ואות ה' טעמים החוטם ואות ו' טעמים הפה ואות ה' אחרונה נקודות של העין כי הרי העין יש לו ב' בחי' בשם ס"ג הפרט כי הוא בה' שנייה וה' אחרונה וז"ס אני ישינה ולבי ער כי השינה הוא בסוד עינים כמ"ש המפיל חבלי שינה על עיני ואני ישינה כנגד ה' אחרונה אני שניה כנגד ה' ראשונה שהיא חכמה שני' לספירות והוא בחי' הנקודות כי טעמים בכתר ונקודות בחכמה ותגין בבינה ואותיות בז"א ועיין היטב בש"א ח"ב פ"ב. וגם כי החכמה נק' עינים כמ"ש והיה אם מעיני העדה כי החכמים נקראים עיני העדה והם הסנהדרין ולהיות כי ביטול המלכים היה באורות העינים לכן אמר הכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו כי הארץ היא ה' אחרונה כנודע שהוא בחי' העין והיא אשר היתה תוהו ובוהו ביטול המלכים וחושך על פני תהום אותיות המות דמתו ונחשכו העינים ואח"כ היה תיקונים ע"י פתיח' דעיינין ויאמר אלהים יהי אור ונרמז הוא בו בפ' תוהו א' מפורש וא' למפרע והאר"ץ הית"ה תוה"ו כנגד ב' בחי' מיתת המלכים כנגד ז' אחרונות זו"נ שגם הפנים שלהם מתו זה תוהו המפורש בכתוב ביושר וכנגד או"א שלא מתו רק האחוריים לכן נרמז תוהו למפרע בר"ת כנודע כי כל בחי' האחוריים הם למפרע כי האחור הוא הנקבה שהוא תשר"ק והפנים שהוא הזכר הוא אבג"ד. גם זה פי' הפסוק פקח עיניך וראה שוממותינו כי כמו שנחלקים הטעמים לג' חלקים לג' בחי' האח"פ שהם עליוניות ואמצעי' ותחתוניות כן הנקודות ג"כ נחלקים לג' כי הלא הם ט' נקודות קמ"ץ פת"ח ציר"י סגו"ל שב"א חול"ם חירי"ק קיבו"ץ שור"ק והנקודות העליונות אינו אלא אחת שהיא החול"ם גם האמצעי אחת והוא שור"ק והשאר הוא תחת האותיות והנה כל הז' נקודות אחרונות הם צורת יודי"ן כמנין עי"ן לפי שהם י"ג נקודות כי הנקודות מעין יצאו. אך הב' הראשונות שהם קמ"ץ פת"ח שהם בכתר ובחכמה כנודע הם בצורת ווי"ן והם בגי' כ"ב לרמז לכ"ב אותיות אשר מהם נעשו הכלים להנקודות כי לעולם הכלים מן האותיות כנז' בש"א ח"ג פ"א וטעם הדבר כי לא היה יכולת להוציא כלים אל הנקודות אם לא מאלו השנים הראשונים והם הולידו כלים לכולם. עוד יש לומר טעם שני והוא כי הז' אחרונות מתו ונשארו אורות בלתי כלים אך ב' הראשונות נשארו האורות עם הכלים ולא מתו כי גם בבינה לא היה ביטול אלא באחוריים כמ"ש בפ"ב ולכן לא נרמזו זו הכלים אלא בב' נקודות הראשונות כי נקודו' הם האורו' וחשבונ' שהם כ"ב בחי' כלים כי האורות נעלמים תוך הכלי' ואינם עולים בחשבון רק כלי' המגולי' ונודע כי קמ"ץ בכתר שהם הטעמים ופת"ח בחכמה שהוא הנקודות להורות כי בתחלה היה הטעמים באח"פ קמוצים וכשבאו הנקודות מן העין שהוא חכמה והוא נקודות פת"ח היה פתיחה דעיינין וז"ש פקח עיניך וראה כי בבוא הנקודות בבחי' עינים אז פקח עיניך ולא אמר פתח לרמוז כי כמו שיש ס"ג באח"פ כן יש בעין אך באח"פ הם ס"ג דהוי"ה ובעין הם ס"ג דאהי"ה דעין. ואמנם כל אהי"ה מאלו הג' לוקח כל בחי' כ"ב אתוון הרמוזים בחשבון קמ"ץ ופת"ח לעשות מהם כלים אל הנקודים כי בכח ראות העין נעשו כלים וא"כ ג"פ אהי"ה וג"פ כ"ב גי' עי"ן והרי איך נרמז שם ס"ג בעין. והנה אם תמנה ג' ס"ג של אח"פ גי' פקח ואח"כ באו ג' אהי"ה ואהי"ה ביודי"ן בגי' עיניך הרי כי פקח באח"פ ועיניך בעינים ואז כתיב ורא' שוממותינו כי הוא שממון ביטול המלכים:

תוכן העניינים

מבוא שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה