אור ברסלב
מבוא שערי חמדה דברי הקדמה

מבוא שערי חמדה

דברי הקדמה

מבוא "שערי חמדה" - אודות תקופת הספר ומחברו

דברי הקדמה

דברי הקדמה מהרב המחבר שהותיר בחתימת ספרו

{הערת המדפיסים, המעיין במש"כ המחבר בפט"ו משבת אות ק"ח יראה שציין שם להקדמה שכתב לחיבורו, ומדבריו ניכר כי הותיר המחבר הקדמה בראש ספרו, ולדאבון לב לא זכינו לאורה כי אבדה יחד עם החלק הראשון של ספר חמדת ימים אותו כתב המחבר לימות החול, ואמנם כדי לפתוח את החיבור בדברי הקדמה ראינו לנכון להקדים לכאן את דברי המחבר על מטרת חיבורו אותם הותיר בחתימת ספרו אחר פרקי חג הסוכות}

הנה אלה קצות דרכי בספר הזה, זאת היתה לי במדת הימים המועטים והשעות הספורות אשר נתנו תלאות הזמן מרגוע לנפשי, את קסתי נתתי בעתות הפנאי במוסרי הנפש היפה, הגדתי היום לאדם מה שיחו מראשית השנה ועד אחרית השנה חגה חדשה ושבתה, יום ליום אביע אומר לדעת מה יעשה ישראל את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, וגם פה לא עשיתי מאומה ואת אשר ישנו פה הם זכרון לראשונים וגם לאחרונים חלקם בחיים.

וסבותי אני וראיתי משוט בארץ ומהתלך בה אנשים וידועים בתוכה אנשי מדות הבונים רחובות למו בארץ החיים, שתו בשמים פיהם ולבבם זה להם ליראה את השם הנכבד והנורא לעשות כוו"נים למלאכת השמים והמה היו כמורידי אור מן העולם ועד העולם.

ויהי כי שבתי וראה את העם המתאוים כמוהם יהיו עושיהם גם אני אבחר במעלליהם אביא להם טרף בבית חמדתי משאת מאומה אוכל כאשר יוכלון שאת מכוונות רבינו הקדוש האר"י זלה"ה, אקומה נא ואסובבה לתורה ולתעודה אלקטה אחר הקוצרים אמרות ה' אמרות טהורות הכל בכתב מיד אדוני הארץ האר"י זלה"ה ומשנהו מהרח"ו זלה"ה ה"א זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, דרך ל"ו סלו"לה פנויה מאבן און מכשול ומשגיות השגיאות אשר כן נמצאו כן היו בכמה כתבים היוצאים מתחת יד הבלתי מוחזק בחזקת היד ואין מנהל לה בארח מישור, בלתי אל הרב עינינו אשר הוא לבדו נז"הר מיד ה' זכה עזר לא זכה כנגדו, גבר משנים קדמוניות רוח ממרום כאשר יראה ויתפלא העוסק בדבריו בחשיקה.

ועומק שכל תעלומות הכוונות נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה וסמכ"תים בבית תפילתי נפש כי תש"בע לבטא בשפתים כל פרטי הכוונות בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו האנשים האלה שלמים דבר בעתו כאשר היתה מנהג חסידים הראשונים עליהם השלום לבטא בשפתים פרטי הכוונה כענין רבי אבא ע"ה בסוד ג' סעודות בזוהר פרשת יתרו ושם נאמר, רבי אבא כד הוה יתיב בסעודתא דשבתא הוה חדי בכל חדא וחדא ואמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא וכו' ובסעודתא אחרא הוה אמר דא היא סעודתא דקודשא בריך הוא וכן בכולהו סעודתי וכו'.

הנה כי לא הספיק לו סוד הכוונה לבדה בעת המעשה רק להוציא בשפתיו לפני מעשה העבודה כל פרטי הכוונה, וטעמו ונמוקו עמו מאשר קבלו וקיימו מפומא דמרן אבינו רועינו הרשב"י ע"ה באדרא דיבר ברוח קדשו לאמר זה לשונו, כל מה דחשיב בר נש וכל מה דיסתכל בלבוי לא עביד מלה עד דאפיק ליה בשפוותיה וההיא מלה דאפיק מתבקע באוירא וכו' ובגין כך כל צלותא ובעותא דבעי בר נש מקמי קודשא בריך הוא בעי לאפקא מילין בשפוותיה דאי לא אפיק לון לאו צלותיה צלותא ולאו בעותיה בעותא וכיון דמילין נפקין מתבקעין באוירא וסלקי וטסין ואתעבידו קלא ונטיל לון מאן דנטיל לון ואחיד לון לאתרא קדישא ברישא דמלכא וכו' עכ"ל.

ובאדרא רבה הורנו לדעת כי בהבטא בשפתים סודי הדברים ותעלומותן מתעוררין למעלה מדות העליונות בשורשם ומאורות נתן סביבות עוזם וזה לשונו, אנא חמינא י"ג אילין גליפין קמאי ונהירין כבוצינין וכד אתפרש כל חד מינייהו מפומיכון אסתלק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקונוי דדיקנא וכל אחרנין אשתארן ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה ע"כ.

ובפרשת צו דף ל"א ע"ב אמרו, אי תימא מלה מה אתער אלא הכי כתיב ודבר דב"ר ההוא דבר אתער מלה אחרא לעילא דאקרי דב"ר, דבר ה' אשר היה, ודבר ה' יקר, בדבר ה' שמים נעשו, דהא תנינן ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער וכו', ובריש פרשת במדבר אמרו, תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה לא מתיישבא עד דאדכר בפומא וכו' ע"ש.

ועל כל אלה ידי עשתה, אנכי תקנתי תפילות ערוכות בנויות לתלפיות בנגלה ובנסתר מפיקים מרגליות תבנית כל רומז פרטי הכוונות איש על דגלו באותות עם נקודות הכס"ף, שם רמז ואין מספר לאשר הריחו בסוד ה' ותמונת ה' יביט וה"א זה הדרך יסכ"ון אור עליונים למעלה בשורשם בחגים ובמועדים ורבות עתים, זכאה חולקיה מאן דידע ברזא דמאריה וארים דגליה באתר דאצטריך.

בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו, גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו, וגלי קמיה מלכא עתיקא קדישא דהא לא ליקרא דילי ודבית אבא עבידנא אלא בגין דלא איעול בכסופא קמי פלטרוי עבידנא, והא גליא קמיה עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין דמילין אילין נהרין בלבאי באשלמותא דרחימותא ודחילו דקודשא בריך הוא, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין.

ובכן בטרם אלך ואינני אח - טוב וחסד שאלתי מאתך האם יש בלשוני עולה ושורש דבר נמצא בי כי הוגד לך ושמעת, והנה אמת לא נכון הדבר בקצת מוסרי הנפש ופרטי המשפטים אשר באו בתוכו ותחשבני לאויב לך, האף אמנם שגיתי כי אם אל לא ימאס תם אף כי לבות בני אדם.

ואם בפרטי השירים ונוסח התפילות אשר באו בתוכו - יש בהן דברים מעלומי עין, ולבך בספק ספיקא מתהפך אם מגוית הארי"אל רודה הדבש ההיא ותפילתי תהיה לחטאה חס ושלום ותכתוש עלי מרורות, לא תעשה דבר אך העיני בשר לך, יבואו ויגידו צדקתי, כי קצר המצע מהשתרע ברוב דברים, כאשר דמית היות יהיה ולא נפלאת היא ממ"ך, ועין המשכיל כי ידרוש בסוף ובראש בכתבי הרב ישכילם במראה ולא בחידות כדרבנות וכמסמרות נטועים.

ואם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך כסדר נוסח תפילותי בחסד וברחמים גם אני אדעה מה אעשה לך, בהשתחוייתי בית ארמון מקום שוכני סנה אשא כפי אל ה' אל עליון גמולך ישוב בראשך ימלא ה' כל משאלותיך להאיר מחשכי לבבך ללכת בדרכי יושר ליראה ולאהבה את השם הנכבד ונורא ויהי כנהר שלומך וכמו חלב ודשן תשבע בצחצחות נפשיך ונפש כל עדת ישראל אחיך כנפשך שבעך אמן כן יהי רצון.

דברי המחבר בטעם כתיבת חיבורו

{הערת המדפיסים, עוד ראינו לנכון להדפיס כאן ממה שכתב המחבר בפ"ד מיו"ט אות ס"ה, שם דיבר המחבר בטעם כתיבת חיבורו אחר שכבר חיברו הקדמונים ספרי מוסר רבים כמו "חובת הלבבות" ו"אבן בוחן" וכו' }

וזאת לפנים בישראל שרועי ישראל אשר בידם שבט המוסר, מידי שבת בשבתו ירימו בשפר קולם לשבר לבות האנשים בתוכחת מגולה ודברים קשין כגידין ושח רום אנשים האומרים ידינו רמה, והיום הזה תאמרנה הסרים מאחר הגדולים חקקי לב יגלו מזימות לבבם להשיב לכל מוכיח, על פניו יענו לאמר הלא כל העדה כולם קדוש יאמר להם ומדוע יתנשא אחד לקום מתוך העדה וחרב חדה לשונו שלופה מתערה להגיד לבית ישראל דברים קשים כגידים והדריך בנעלים על במותי ראשי האנשים אשר גובה וגבה להם.

והיה כי יאמר להם מדוע ככה מריתם את פי ה', יענו בעזות מצח לאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו, המן העץ חיים אשר ציוה ה' לאכול ממנו אכלת לבדך, הלא כל איש ישראל יכול לעשות היכל ומקדש מלך לעצמו ואינן צריכין להשלמה מבחוץ, זאת היא שיחת אנשי דמים אשר קולן שמעתי בגינות וקול דמיהם וקול נשותיהם בני גילם צועקים בקול ענות וחירופים לחרף מערכות מלאכי אלהים על מצו"ת ומרורים, ואזנם אטומים כמו פתן חרש משמוע בקולן של סופרים אשר חוקי האלהים ותורותיו ידרושו, וכאשר עמודי עולם אלו ירופפו ויתמהו מגערת זדים ארורים אז ישוב איש ימיני אחור ותושלך אמת ארצה ונשאר תחת הנעצוץ משפט רצוץ, אוי לעינים שכך רואות, אוי לאזנים שכך שומעות.

ומעודי זאת היתה שיחתי במאמר ירמיה מי יתנני במדבר מלון אורחים, וזאת אשיב אל לבי לאמר הטוב אנכי מאבות, הלא אין זכרון לראשונים אשר בערה בם אש ה' בלבם תמיד כל היום וכל הלילה לא תכבה קנאת ה' צבאות לדבר סרה בקרית ארבע כיתות שאין מקבלין פני שכינה ולפרסם עליהם לגלות רעתם בקהל וחטאתם כתובה בעט שמיר ושית.

ומה האדם שיבא אחרי ה"מליץ הגדול" וה"אבן בוחן" ו"חובת הלבבות" וזולתם שלמים וכן רבים כנראה מהקדמת רוב המחברים אשר בתוכה יבחנו רוב מומי הדור, ומה גם עתה שחדשים מקרוב באו חוברות צרה אל אחותה חדשים גם ישנים, ואלה מוסיף על הראשונים עד שקדמוניות אל יתבוננו וישן מפני חדש יוציאו וצרה משכחת חברתה וקללת יום יום מרובה משל חברו, אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, שויתי עזר על גבור גם כי בוז יבוזו לי כאשר ראיתי אחרי רואי כמה קנאין פוגעים בי, אכן אפס לא יהיו דברי אלה רק לאשר איתו נפש היפה המליאה לה חכמה ודעת ויראת ה' ואוהבי התוכחת ושונאי צדיק יאשמו.

דברי הקדמה מהרב המחבר שכתב בסוף פרקי שבת

{הערת המדפיסים, עוד ראינו להקדים לכאן את דברי המחבר בהן חתם את ח"י פרקי שבת שבספרו, כשבתוכם הוא מציין את מטרת חיבורו}

הנה נא ערכתי אל צדיק ועובד אלהים ח"י פרקין במשפטי השבת רזא דברית קדישא ח"י על האד"מה, וההערות הראויות יהיו לטוטפות בין עיני איש איש מבני ישראל כי לא תשכח מפיהם, איש אל אלהיו ידרוש דבר בעתו ולא ילך אנא ואנא לבקש את דבר ה' כי ישלים חוקי הרשום בכתב אמת כולו שלאנן ושליו, ואל איש ישראל כי נעלם ממנו אחד ממשפטי השבת והוא לא ידע איך יהיה משפט השער ומעשהו אשר עמו - אנכי בשורה להגיד לו כדת מה לעשות, הם זכרון לראשונים וגם לאחרונים למען דעת כל עמי הארץ לשמור חוקיו ומשפטיו לעתים מזומנים.

ונוסף גם הוא כוונות ישרות להבין ולהורות אותם במועדם לאנשים חכמים וידועים אנשי מד"ות אחרי דרך מבא השמש האר"י זל"הה ספיר גזרתם לנחותם הדרך ילכו בה במבטא שפתים אשר כתבתי להורותם דרך ארוכה וקצרה, כי היו תהיה לאיש הירא הבא בסוד ה' ליריאיו למשען ולמשענה ויהי ידיו אמונה יחזיק במעוזו יעשה שלום לו, המורם מהם כיוצא בהן, הן הנה היו אמרות אחרות לימודי ה' אשר גרסה נפשי לתאבה מידי שבת בשבתו הכל מיד ה' עלי השכיל, וזה חזיתי יהיה לי למשיב נפש ולריח נחוח לאורו"ת לפני, ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם.

ובעל נפש היפה המליאה לה רוח דעת ויראת ה' יכלכל דבריו במשפט יתר מאד ממה שהצגתי לפניו פה, ואשר נפשו איותה ויעש לקרבה אל המלאכה לעשות אותה כמשפט הרשום בכתב כאן, יחזיק במעוזו ולא ירפינה כי לוית חן הם לראשו לאורות לפניו במשפט האורים לפני ה', וכמסתר פנים ממנה ויטוש מנהגו הטוב אשמו בראשו מאשר לא עבדו מאומה, והיה לשיכים בעיניו באמור אליו איה איפה תפארתך כי דלקת אחרי, ועתה מה מצאת בי עול כי רחקת מעלי ונאמר התרפית ביום צרה צר כחכה, ואולם בעבור זאת הכי אחי אתה אאמיצך במו פי, חזה להעדיף ולא להחסיר, החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך ולתת מעדנים לנפשך ותעד נזמה וחליתה, תצור שלום שלום בהשקט ובטח.

תפלה קודם תקון ליל שישי

{ תפלה זו נתייסדה ע"י הרב המלבה"ד כמוהר"ר ישראל יעקב אלגאזי זצ"ל קודם התקון שסידר מחבר החמ"י לליל שישי וכמו שציין בראשה בזה"ל, תפלה זו נתקנה לעתור לרצות לשוכן בציו"ן קודם התיקון ליל השישי לעזר ולהועיל להוסיף כוחם לבא עד תכליתו}

רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך ולשוב אליך בתשובה שלימה ולתקן את כל אשר פגמנו במדות העליונות ובשמות הקודש, ובפרט מה שפגמנו בברית הקודש על ידי חטאת נעורינו, אמנם קצרה שכלינו והשגתינו לכוין כל הדברים בשורשם, ועתה אתה ה' החפץ בתשובת השבים, אינית לידינו סדר הלימוד בליל השישי והוא לתקון היסוד וגמרנו בלבנו ובנפשנו לקיים כל הנמצא כתוב בספר, ואמנם ידענו ה' אלהינו כי הבא לטהר מסייעים אותו ובלתי עזרתך אין בנו יכולת לעשות שום דבר, לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהיה בעזרתינו ותתן בנו כח לעמוד כל הלילה בלימוד תורתך, ותבטל כל המקטרגים והמסטינים עלינו ואל יהיו עונותינו מבדילים בינינו לבינך, ויקויים בנו מאמר דוד המלך עליו השלום, ישלח עזרך מקודש ומציו"ן יסעדך, אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה ועשה אל תאחר, שיר למעלות וכו'.

סוף הספר

תוכן העניינים

מבוא שערי חמדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה