אור ברסלב
מאמר תורה אור מאמר תורה אור › פרק ז

מאמר תורה אור· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין

מאמר תורה אור · פרק ז

פרק ו

בו יבואר גודל זריזות האדם בחייו להשיג כל חלקי התורה כי בזה יהיה מאושר לנצח:

כתיב דברים (ל׳ ב׳) כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם והכונה שהתורה הק׳ אינה דבר נפרד מנפש איש הישראלי שאפשר להריק אותה ולהפרידה ממנו ורק היא עצם חיות נפשו והתורה לנפש איש הישראלי היא בדוגמת נשמה שכשם שהנפש מחיה את הגוף שבהסתלקה ממנו יסתלק חיותו לגמרי כך התורה היא נשמת חיים להנפש שבלעדה נחסר להנפש חיותה וקדושתה לאור באור החיים. וכן אמרו לענין תחית המתים כי טל אורות טלך כל מי שיש בידו אור תורה אור תורה מחייהו כל מי שאין בידו אור תורה אין אור תורה מחייהו (אם לא מי שהחזיק לת״ח כמו שאמרו בגמרא כתובות ק') וזהו שאמר הכתוב כי לא דבר ריק הוא עצם חייכם וכן אמר הכתוב (דברים ד') רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' ולמדו מזה באבות שכל השוכח דבר אחד ממשנתו הרי הוא כאלו מתחייב בנפשו וכן אמרו בספרי על פסוק זה משל למלך שמסר צפור דרור לעבדו אמר לו כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שצפור בדינר אני נוטל ממך אלא נשמתך אני נוטל ממך ולפי מש״כ אינו בגדר עונש אלא שכן הדבר בהכרח שהתורה היא נשמת הנפש המחיה אותה לנצח ולכן כל מה שמגרע האדם מחלק התורה שעליו להשיג בימי חייו הוא מגרע מחיות נפשו ושלימותה בעולם הנצח ולהיפך כל מה שמרבה האדם להתדבק בתורה ולקנות חלקי התורה (ע״י עצמו או ע״י החזקתו למי שאי אפשר לו בעצמו) בימי חייו הוא מרבה לתת כח וחיות בנפשו ולהשלימה בקדושתה לנצח נצחים ובעו"ה אנו רואין בעולם שהרבה אנשים אין שמין לבן לזה כלל ואין נותנין אל לבם דברי התנא באבות ובספרי דחיות נפשו תלוי׳ בזה ויתירו לעצמן בעתים הפנויות לעסוק בשיחה או בעיון דברים שאין בהם שום זכות לנפשו ולא ישימו לב לעיין אז בדברי התורה שהיא עצם החיות שלו בעולם הנצח וכמו שאנו אומרין וחיי עולם נטע בתוכנו. ואנו רואין שבשביל השגת כסף ורכוש אין האדם מתעצל ומייגע עצמו יום ולילה בתשוקה נמרצה ואם רק ידע שישתכר היטב בעמלו לבו שמח בעמלו ואינו מרגיש שום עצב. וגם הוא מסתכן הרבה פעמים בשביל הרוחת ממון לעלות לראש הגג (וכמו שאמרו כי אליו הוא נושא את נפשו) ולעבור ארחות ימים והכל הוא מפני שבהרוחת הכסף יחשוב לקנות לו חיים של טוב בעולמו. ואם לחיי הבלו בעולם הכלה החלף ועובר הוא כך ק״ו אלפי אלפים לחיי עולם הנצח הלא היה צריך האדם ג״כ לעמול ולייגע ולנדוד שינה מעיניו להשיגו והיה לו למעט מעסקיו ולעסוק בהם רק כדי ההכרח למען לעסוק בתורת ה׳ שהיא חיי עולם וכמו שאמרו באבות הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. וזהו שתמה התנא רשב״י בצאתו מן המערה (שבת ל״א) בראותו העולם עוסקין ועמלין בדרך ארץ אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה פי' דאם החיים כ״כ יקר בעיניהם שעמלין בשבילו בזיעת אפים א״כ היה להם לעמול ולדאג עבור חיי עולם יותר מזה שהיא לא לשבעים ושמונים שנה כ״א לחיי עולם נצח נצחים. והם עושים להיפך שמחיי עולם הם מעלימים עין וכל עמלם הוא בחיי שעה. ובאמת לפי הנ״ל שהתורה היא עצם חיות נפשו של האדם צריך האדם להזדרז בלימוד התורה בכל נפשו ומאדו ויוקיר זמנו מפז שבו יוכל לקנות חלקי התורה שהיא חיי עולם והשלמת קדושת נפשו לנצח ואם ילכו עתותיו לדברים בטלים יש לו לדאג פן עי״ז יחסר לו בימי חייו חלק אחד מחלקי התורה ובודאי ירגיש החסרון לסוף בקדושת נפשו וזהו מעות לא יוכל לתקן כי לא ישיגנו שם. וכ״ש אם ישאר ריק מכמה חלקי התורה שבודאי נוגע הרבה לקדושת נפשו וחיותה שאם שבודאי גם בחלק מעט מחלקי התורה כבר יש בכחו לתת חיים לנפשו אבל אם תכלית שלימותה וקדושתה הוא בודאי בהכנס בקרבו כל חלקי התורה שהיא שורש כל התרי״ג מצות ואז היא מאירה לכל רמ״ח אברי נפשו ושס״ה גידי נפשו ואפשר דזהו כונת הכתוב תורת ה׳ תמימה משיבת נפש פי׳ דכשהיא תמימה ולא יחסיר בה אז היא משיבת נפשו לעצם שלימותה. ומזה אנו יכולין להבין עד כמה החיוב והנחיצות להאדם לקנות לו ידיעת סדר קדשים שהם בנוים על פרשיות מרובות שבתורה והלכות גדולות נמצאו בם והוא חלק היותר גדול מחלקי התורה ובודאי נוגע זה הרבה לעצם קדושת נפשו שבחסרו מהם יהיה ניכר החסרון הרבה בהשתלמות נפשו. והנה מדרגת האדם וקרבתו לאלהים בעולם הנצח תלוי גם כן באור קדושת נפשו אשר נתקדשה בעוה״ז ע״י התדבקותה בתורה ובמצות כי לפי ערך קדושתה כך היא ראויה להתקרב לקדושתו יתברך וזה שאמר (ויקרא כ׳) והיתם קדושים כי קדוש אני וגו' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי והכונה שכיון שהקב״ה הבדיל אותנו להיות מקורבים לו יתב׳ עלינו לקדש נפשנו למען יהיה בכחנו להתקרב לקדושתו יתב׳ (ועיין פירש״י בסוף שמיני פסוק מ״ד) וקדושת הנפש הוא ע״י התורה והמצות וכמש״כ בפרשה ציצית למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלהיכם והיינו שע״י הזכירה שהיא הלימוד וע״י העשייה תתקדש נפשו של האדם. וידוע דקרבת הנפש לאלהים היא העידון הגדול מכל עידונין שיכולים להמצא וזה שאמר דוד אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנועם ה׳ פי׳ שזה תביאנו לחזות בנועם ה׳ והיא קבלת פני השכינה שהיא נועם העליון ותענוג נצחי שאין ערך אליה וזהו שאמרו לעתיד לבא אין בו אכילה ושתייה כ״א צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם ונהנים מזיו השכינה וע״ז נאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך. ואנו רואין במלכותא דארעא כמה מן השרים והסגנים ייגעו עצמם כל ימי חייהם למען השגת קורבה לפני המלך ואם יש לו תקוה כי יזכה שידבר המלך עמדו או כ״ש להיות מרואי פניו למען הכבוד הזה לא יקשה עליו לעמול בעבודתו שנים רבות ולא יחשב לו למאומה נגד הכבוד והגדולה אשר יגיע בראות פני המלך וכ״ש בק״ו אלפי אלפים שלא יקשה על האדם הנבון טרחו ויגיעו להשגת התורה וקיום המצות ואף שמצטער הרבה ע״ז ויחיה חיי צער כל ימיו כי הלא יזכה בזה לאור פני מלך חיים החי וקיים לעד ונצח נצחים. והכבוד והגדולה הזה של הקורבה לה׳ אינו לפני אנשים מועטים קרוצי חומר ורק לפני רבוא רבבות מלאכי השרת ונשמות קדושות. והקורבה הזאת אינה רק כבוד וגדולה כ״א גם עצם העידון ולא לזמן מועט כ״א לנצח. וערך הקורבה הוא לפי ערך עמל התורה וההתדבקות לה׳ שהיה לו בעוה״ז שמי שעמל בתורה הרבה וגדל בתורה וקיים מצותיו נתקדש נפשו יותר להתקרב לה׳ וכל אחד לפי מדרגתו. והוא מקרא מפורש אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ופירש רש״י בשם הספרא דהיינו שתהיו עמלים בתורה ועל מנת לקיים ומסיים המקרא שאחרי הצלחת העוה״ז שתהיה הברכה מרובה מאד עוד יזכו לאושר הנצחי של קורבת ה׳ וכמש"כ והתהלכתי בתוככם ופרש״י בשם הספרא אטייל עמכם בגן עדן ואין אתם נרתעין מפני ור״ל שתזכו לקבל אור פני השכינה. והנה בעבור שכל הצלחת אושר הזמני והנצחי של האדם הוא ע״י עמל התורה וקניתה בעוה״ז לכן הזהירה והכפילה התורה על לימודה וחזרתה פעמים רבות. וגם בתחלת יצ״מ כשנתן לנו הקב״ה מצות תפלין לאות על יצ״מ שהכרנו אז מציאותו והשגחתו מגודל נפלאותיו אשר שם במצרים סיים ואמר כי לא זה לבד הוא התכלית ורק יש עוד תכלית אחר גבוה והוא כמ״ש והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה׳ בפיך כי זהו עיקר תכלית האדם בימי חייו. והיא עלתה במחשבה תחלה ובשבילה נברא העולם ובשבילה יצאו ממצרים כמו שנאמר והיה בהוציאך העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכמו שפרש״י שם. ואמר תורת ה׳ בפיך להורות לנו שצריך האדם להיות עמל על התורה עד שתהיה שגורה בפיו וכמש״כ ושננתם לבניך והיינו שיהיו ד״ת מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו וכו' וכן כתיב במשלי כי נעים כי תשמרם בבטנך יחדיו יכונו על שפתיך. ואמר תורת ה׳ בפיך שלא די שידע איזה הלכות במקצוע אחת רק צריך לעמול שיהיה כל תורת ה׳ ערוכים ושמורים על פיו. ואשרי המתבונן בזה בימי חייו בעוה״ז ויזכה לקדש נפשו ולתת לה כבוד וגדולה ועידון לנצח:

תוכן העניינים

מאמר תורה אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה