יז
ובכדי שיגיע האדם לקנות ההשקפה האמיתית הזאת הנכונה וברורה ולחיות עם זה הרי זה דוקא על ידי שיתבונן היטב בכל הנאמר וירגיל עצמו לחשוב בעני"ז תמיד כי אין הדברים הללו נקנים על ידי השגת השכל לבד כי חומרו וטבעו של האדם היא רחוקה מאוד מהשקפה זו ואפילו אחרי שישיג האדם את ההשקפה הנכונה הזאת בשכלו בכ"ז עדיין הרי זה רחוק מאוד מטבע לבו כי השכל והלב של האדם הם כב' בנ"א נפרדים ושונים ורחוקים הם זמ"ז מאוד ואמרו בעלי מוסר שמרחק הלב מהמח הוא כמרחק שמן השמים לארץ ועיקר עבודת האדם בעוה"ז הוא להשפיע משכלו על לבו ולקרב לבו וטבעו לשכלו ושתהיה המח שליט על הלב וזה מש"כ בתוה"ק (דברים ד' ל"ט) וידעת היום והשבת אל לבביך וגו' כלומר שאחרי שהאדם משיג הידיעה שהכרח האמת במחו ושכלו עליו להשיב את כל זה ללבו ולזה נצרך עבודה רבה ואין חומר וטבע האדם נכנעת ושומעת אל השגת ושכל האדם כלל אא"כ ירגילנה לכל זה לאט לאט על ידי ריבוי המחשבה והדיבור בענין זה וגם הרגל רב במעשה לעמוד בנסיונות היצר בזה בפועל ממש או אז יכנע לב הערל, וכל פעם אחרי שיכשל בה יתחרט ויוכיח לעצמו תמיד בזה ויאמר לנפשו איך הינך מתטפש והולך אחרי עצת יצרך שהוא זקן וכסיל ומכניס בך כסילות ורוח שטות לרעתך, ויתפלל ע"ז תמיד בודאי יזכה לכבוש את יצרו וחומרו וההרגל יהיה נעשה לבסוף טבע ובתנאי שיעבוד על ענין זה בתמידות בג' הבחינות הנזכרים דהיינו במחשבה דבור ומעשה כנזכר.
ובעני"ז פרשנו בס"ד מש"כ בפסוק (בפ' דברים ל' י"א וכו') כי המצוה הזאת וגו' לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה וגו' כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, ובדרך הפשט תמוה מאוד להבין הס"ד שהלא מרע"ה באמת כבר עלה לשמים והוריד לנו את התוה"ק א"כ מה מקום לומר עדיין מי יעלה לנו וגו' ויקחה לנו וגו', עויל"ד למה הוסיף לומר ונעשנה ולא הספיק באמרו וישמענו אותה, אך י"ל שהטענה שיאמרו הוא שאע"פ שידיעת התורה והשגתה קרובה אלינו אבל עדיין קיומה עם לבנו רחוק מאתנו כרחוק השמים, וזה מה שישאלו איך נורידנה ממוחינו ללבנו שהוא כמו להורידה משמים לארץ, גם המח מכונה בשם שמים והגוף מכונה ארץ מי יקרב אותה ללבנו וישמיענו אותה להרגשת לבנו שעי"ז ונעשנה כראוי עם הלב כי בלי זה עדיין לא הגענו למטרת התוה"ק והמצוה שעיקרה לקיימה עם הלב כי רחמנא לבא בעי, וע"ז אומר לנו התוה"ק כי ע"י בפיך ובלבבך לעשותו כלומר שעל ידי התמדת המחשבה והדיבור והמעשה אע"פ שעדיין איננה בצורה הנכונה שהיא רק באופן חצוני כפי יכולתינו לעת עתה בכ"ז אם נעשה כך בכוונה ורצון מלאה שיכנסו הדברים ללבנו זה יכשיר אותנו ולבנו ויגיענו להמטרה הנרצית וזהו כח הסגולה שיש בהמצות שפעולתם בחצוניות מכשיר ומביא את האדם לקיימה בפנימיתה (וכמבואר בספה"ק) והרי דבר זה בודאי קרוב אליך שביכלתך לעשותה (מכיון שאתה יודע את התורה בידיעה שכלי) ועי"כ ימשך אליך גם החלק שבשמים מה שרחוק ממך ויתקרב אליך, וזה יל"פ בארז"ל (אבות ...) הוי רץ למצוה קלה וכו' שמצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה וכו' שאין מובן כפילת הענין, אך לפי האמור ילה"ב שהמשנה חוזרת לפרש כונת מצוה גוררת וכו' שלא (רק) שגוררת עוד מצוה אחרת אלא שכר המצוה היא המצוה עצמה, שהמצוה בכחה להביא את המצוה עצמה כלומר שיזכה האדם לעשותה בפעם הבא עם פנימית המצוה אם כוונת לבו כראוי ונמצא עי"ז (כלומר ע"י הבפיך ובלבבך לעשותו) הדבר קרוב אלינו מאוד בס"ד, ועמש"כ בספה"ק אוהב ישראל (...) שבכל מצוה שעושין יש לכוון שיהיה ג"כ הכנה והכשרה לפעם הבא שיעשה המצוה בשלימות יותר, והוא כדברינו הנזכרים, ועי' באב"ע (...) שכתב עיקר המצות הם ליישר הלב ע"כ, הרי לנו שהמצוה עצמה מכשירה ומיישרת לבנו, ואז נוכל אח"כ לקיימה כראוי.
ויש להוסיף עוד ליישב בפירוש הפסוק שיהיה יותר קרוב לפשוטו של מקרא, ונקדים מה שיש לדעת שהתוה"ק שניתנה לנו במ"ת היא שלימה וכלול ורמוז בה כל התורה שבע"פ וגם כל רזי תורה וסתריה ואורה (שהיא בלי גבול וסוף) גנוזים בתוכה אך אין כל זה מתגלה לכל אדם כי אם לפי דרגתו וטהרת לבו ועל זה נאמר (משלי ...) אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים וגו' שהיא רמז על התוה"ק שנקרא אשת חיל, והנה על ידי קיום מצותיה בכל לבו בתשוקה לקיימה בדרגה יותר גבוה בזכות זה מגלין לו לאדם רזי תורה ומצותיה ופנימיותה, וכמו במשל הגשמי העבד מלך שמשרת את המלך בכל מסירות לבו, ומגודל מסירתו ואהבתו להמלך הרי הוא משתוקק לשרתו ולעבדו עוד יותר ממה שניתן לו כדי שיוכל להפיק זממו ורצונו הטוב ולגלות ולהוכיח בזה אהבתו להמלך עוד יותר, וכשרואה המלך כך ורואה שמה שניתן לו עד עתה עושה באמת בכל מסירות לבו, ולפי"ז מבין המלך שראוי הוא לשירות יותר גבוה ובודאי יש לסמוך עליו ולמסור לו אחריות יותר גדולה, ועל כן ממלא המלך רצונו ובקשת לבו ומעלהו לשירות יותר גדולה וכשרואה המלך אח"כ שגם תפקיד החדש הרי הוא ממלא בכל מסירות לבו ועדיין היא משתוקק להוסיף לשרת את המלך יותר אזי הרי הוא מעלהו עוד יותר וככה תמיד הוא מוסיף והולך עד שלבסוף המלך ממנה אותו על בית גנזיו מקום אשר כל אוצרות וסודות המלכות נמצאים שם וכל רז לא אניס ליה ואין המלך מונע ממנו כל מה שיבקש מאתו, ע"כ המשל.
והנמשל היא ענין עבודתינו והשגתינו בתורה ובמצות שכאשר האדם עובד את ה' בכל מסירות לבו ואהבתו אליו ית' אזי השי"ת מעלהו ומגלה לו פנימיות ורזי תורה יותר ויותר כפי אשר יוכל שאת (מה שנסתר ונעלם משאר בנ"א) ומכניסו בבית גנזיו ונותן לו כל משאלות לבו והרי הוא עולה לשמים ועייל בלא בר ומוריד משם רזי תורה אשר מתגלה רק בשמים ממעל וזהו מה שאמרו בנ"י נעשה ונשמע היינו שבקשו שאחרי שיקיימו המצות כנתינתן כפי פשטותה יזכו שיתגלה להם גם פנימיות התוה"ק וסודותיה אשר מתגלה רק למלאכי השרת וע"ז שבחם הקב"ה ואמר מי גילה רז זה לבני מאיפה ידעו שיש רזי תורה שניתנו להשיג רק למלה"ש ואיך הגיעו לדרגה כזו להשתוקק למעלה כ"כ גבוה יותר מדרגתם שהם נמצאים בה לע"ע, ומכיון שבאמת השתוקקו לזה בכל לבם מכח גודל אהבתם ורצונם לעובד את ה' כדרגת מלהש"ר לכן ניתן להם שאלתם וניתנה התוה"ק באופ"ז שכלול בתוכה כל הדרגות האלו המושגים רק למלהש"ר, ומפני זה ציווה להם לפרוש ג' ימים ולהתקדש בקדושת מלה"ש, ומעתה יהיו מסוגלים לקבל את התוה"ק בצורה זו, אבל עדיין לא התגלה כל הפנימיות הזאת בתוה"ק אלא שמונח בתוכה ואחרי שיהיו ראויים לדרגה זו על ידי קיום המצות במסירות ואהבת השי"ת כראוי אזי יתגלה להם כל זה ויעלו לדרגות גבוהות כמו שנתאוו אליה אז בזמן מ"ת.
ועפ"ז יתפרש הפסוק כמין חומר ששאלתם ובקשתם היא איך יוכלו להשיג ולקבל את חלק התורה שהיא באמת עדיין בשמים ולא נתגלה לנו עדיין וע"ז באה התשובה שקרוב היא אליך מאוד מאחרי שכבר יש להם התורה ומצות בצורתה הפשוטה והגלויה עי"ז לבד יוכלו להשיג את כל זה, והיא על ידי שיקיימו מה שכבר נמצא בידם לפי דרגתם וכוחם ע"כ, בזכות זה יזכו להשיג מתוכה את פנימיותה ולא יצטרכו מי שיעלה עו"פ השמימה כמשרע"ה שעלה בפעם הא' כי הכל כבר תוך התורה הזאת אשר קרוב אליהם, ועי"כ גם פנימיותה לא נפלאת ולא רחוקה השגתה מהם.
והנה כדי לזכות לפנימיות וסודות התורה בשלימות צריכים לעבוד את ה' בכל הג' הבחינות שהם לימוד התוה"ק עם רצון שיתגלה לו פנימיותה והיא נקראת תורה לשמה ועל זה ארז"ל (אבות פ"ו...) הלומד תורה לשמה זוכה וכו' ומגלין לו רזי תורה וכפי א' מהפירושים לשמה היינו שיכון להשיג שמותיו של הקב"ה שהוא האור הגנוז בתוה"ק וכן הוא כונת לימוד הסוד להכיר שמותיו ית', ומי שלומד בכונה זו שרוצה להתקרב להקב"ה ע"י התוה"ק ולדבק בשמותיו ית' זהו תורה לשמה וע"י לימוד בכונה זו זוכה ומגלין לו רזיה, וגם צריך שיעשה המצות בתשוקה שיזכה לעשותה בדרגה יותר גבוה ועם השגת פנימיותה וכונתיה וסודותיה.
וזהו שכתוב כאן כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו כלומר ע"י שתלמד בפיך וגם בלבבך וגם תעשה המצות בלבבך כלומר בהתלהבות ותשוקת הלב ולהתאוות לעבוד את ה' עוד יותר כנ"ל בזה יהיה קרוב אליך התורה שבשמים, והאמת הוא שאחרי מ"ת א"א להשיג סודות התורה אלא דוקא בעולם הזה ולא בשמים מאחרי שהוריד השי"ת התוה"ק לארץ היינו שהוריד כל כחה לנו בארץ ולא נשארה בשמים להשיגה ומה שלומדים שם בשמים ועוסקים רק ברזי התוה"ק היינו דוקא ע"י הקנין בעוה"ז, וכמו שבפשט התוה"ק אין קובעין ההלכה ע"פ הוראה משמים וכגו' ע"י בת קול או ע"י אלה"נ והמלאכים כי תורה לאו בשמים אלא כאן בארץ שמסרה לנו הקב"ה כמו"כ עניני סודותיה ג"כ אינן נקבעין ונקנין אלא דוקא כאן בארץ ועל פיה ישק גם השמים ומי שרוצה להשיג סודות התורה א"א לו אלא כפי מה שקנה כאן בעוה"ז , וזה מה שאומר הפסוק קרוב אליך הדבר "מאוד" כלומר שקרוב לך כאן בארץ יותר ממה שהיא קרובה להמלאכים בשמים.
ועל ידי שיעבוד האדם על כל הנאמר עד הנה יזכה לחיים טובים ומאושרים בלי כעס ומכאובים וקנאה המרקיב העצמות ככתוב (משלי י"ד ל') ורקב עצמות קנאה וכארז"ל (שבת קנ"ב ע"ב) כל מי שאין בו קנאה אין עצמותיו מרקיבים (אפילו לאחר פטירתו בקבר) ויזכה לראות עולמו בחייו שירגיש גם במשך חייו בעוה"ז חיי נועם ועונג ושלום ושלוה עם כל א' וא' וכמ"ש בפסוק (משלי ג' י"ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ויזכה לאשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אכי"ר.
סוף הספר