יד
ויש ענין עוד יותר עמוק מה שמרויח האדם ע"י מצות אהבת ישראל והאיחוד בלב שלם עם כל הכלל והוא (שלא רק שיצטרפו מעשיו למעשה כולם ויהיה נעשה מזה בנין א' גדול בשלימות גדול, ויהיה נעשה שותף עם עבודת כל הכלל לחלק עם שכרם שוה בשוה ושיהיה לו כל שעשועי הג"ע כמו שנתבאר למעלה, אלא) שגם הפעולה הפרטי שלו יגיע למקום הרבה יותר גבוה בעולמות העליונים ויפעול וישיג עי"ז הרבה יותר, ועי"ז יתעלה האדם להישגים ודרגות הרבה יותר גבוהים ורמים ממה שהיה מגיע ומשיג בלי זה.
וביאור ענין זה הוא ע"פ מה שהסביר הבעש"ט את הענין ע"פ משל מבני מדינה שרצו לחטוף איזה עוף גדול ויפה שאין כמוהו שהיה יושב בראש אילן גבוה מאוד שהיה בלתי אפשרי לבנ"א להגיע שם עד למעלה וטכסו עצה שיצטרפו כולם ויעמדו א' על גבי השני עד שהעליון יגיע עד ראש האילן וישיג את העוף ויהי כאשר הגיעו כבר קרוב להמטרה אזי אותם שעמדו למטה התנועעו קצת ולא עמדו קשורים בחוזק זל"ז (מכיון שלא היה אהבה ביניהם על כן היו מתנענעים זמ"ז ) ועי"ז נפלו כולם ונתפרדה החבילה והעוף ברח לו ונהיה כל טרחתם לשווא ולתהו, וכמו"כ הוא הענין לגבי כל הכלל ישראל שאם הלבבות קשורים יחד באחדות גמור עי"ז מתקשרים הנשמות יחד ועי"ז יכולים להשיג עד למעלה למעלה ולהשיג ע"י פעולתם כל מה שצריכים למעלה בגבהי מרומים וכל התיקונים נעשים בתכליתם לפי רצונו ית' וכונתו בבריאת העולם משא"כ כשמתנועעים הלבבות זמ"ז בטל הקשר שבין הנשמות וא"א להשיג מה שצריכים והאורות פורחים ח"ו עכדה"ק,
והנה לכאורה אין הענין מובן כ"כ כי בשלמא בהמשל שמדובר על הגופים הגשמיים מובן שא"א לא' לבד להגיע עד למעלה אלא בסיוע השני שהגוף הוא מוגבל בקומתו משא"כ כשהמדובר ברוחניות בהשגות בעבודת ה' שהיא בכח הנשמה הלא אין להנשמה הגבלה עד כמה היא יכולה לעלות, אך הענין הוא כך כי כל אדם מישראל כלומר כל נשמה ונשמה יש לה בחינה ונקודה אחרת ברוחניות אשר אין להשני ולכן גם אין העליות שוות כי כל נשמה מסוגלת לענין אחר ולא ראוי זה כראוי זה ויש ששורשם ממקום גבוה יותר מהשני אמנם כל נשמה יש לה כח וזכות לזכות גם לחברתה על ידי התחברותם יחד כענין מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני ונר לא' נר למאה.
עכ"פ היוצא מזה שכל אדם שרוצה לפעול ולהשיג מקום עליון ביותר צריך להתקשר עם עוד אנשים שעל ידם יוכל לטפס ולעלות עד מקום שרשה ואז יהיו כל פעולותיו ומעשיו פועלים שמה בגבהי מרומים ועי"ז יתעלה האדם ג"כ בדרגות והישגים גדולים, משא"כ כשאינו מתקשר לעוד נשמות אינו יכול לפעול אלא למטה במקום שהוא עצמו נמצא ולא יותר, ובזה מובן גודל הענין שהזהירו האר"י ז"ל והבעש"ט זי"ע לתלמידיהם לקבל ע"ע כל יום לפני התפלה מצות ואהבת לרעך כמוך, לאהוב את כל א' מבנ"י כנפשו, וכן הזהירו במיוחד לגבי בני חבורה שהתחברו ביחד לעבודת השי"ת, (עי' לעיל הערה כ ... בשם הזוה"ק) והרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע תיקן תפילה מיוחדת על זה שישכון אהבה ואחדות בבני החבורה בלבם זל"ז, ומובן ג"כ הלשון שאמר ר"ע שהוא כלל "גדול" בתורה שי"ל שהכונה לרמז שעי"ז משיגים גדלות המדרגות ביותר, ולכן במתן תורה היה מעכב התנאי שיהיו כל ישראל כאיש א' ממש (עי' אוהחה"ק פרשת יתרו י"ט ב') כי היו צריכים להיות המקבלים התוה"ק ולהשיגו ממקומו הגבוה ביותר בשמים ולזה היו צריכים להתקשר זע"ז בחוזק גדול עד שירגישו כאיש א' ממש לבלתי יתנועעו זמ"ז כלל ורק באופן זה יכלו נשמתם להתרומם עד למעלה למעלה למקום שורש התורה ויושג להם המבוקש.