טו
וצריך לדעת שענין החיבור והאהבה הנזכר הכונה הוא לחובת ההתחברות בלב אבל לגבי התחברות החיצוני הנוגע למעשה ובפועל הכלל הוא אחרת שאין להתחבר עם כאו"א אלא צריך לבחור ולדקדק עם מי להתחבר, כדאיתא בגמ' (יבמות ס"ג ע"א) סק דרגא בחר שושבינא פירוש שיתחבר האדם רק עם מי שהוא בדרגה יותר ממנו, והענין הוא כי היות ומטבע האדם הוא להיות נשפע מחבריו וכדאיתא ברמב"ם (הל' דעות פ"ו ה"א) וז"ל דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדיעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו וכו' ובפרט כהיום רואים בחוש שענין זה משפיע מאוד על האדם יותר מכל דבר אחר , ונסיון הזה בדרך כלל הוא כמעט הנסיון היותר קשה שבזמנינו (ויותר מבכל הדורות) שבכל דבר ובכל תנועה קטנה שרוצה האדם לעשות, המחשבה הראשונה שחושב הוא מה יאמרו על זה הבריות ואיך יסתכלו עליו וזה מונע מאוד את האדם מלהתעלות ברוחניות ובעבודת השי"ת, וכהיום בעקבתא דמשיחא המצב הוא דוקא כך שמזלזלין מאוד במי שמתנהג בכל דרכיו בדרכי ה' באמת ובתמים, ככתוב (ישעיה נ"ט ט"ו) על עקבתא דמשיחא "וסר מרע משתולל" ופרשוהו בגמ' (סנהדרין צ"ז ע"א) שכל מי שסר מרע משתולל על הבריות שאומרים עליו שהוא אדם שוטה וחסר דיעה וכדפרש"י שם.
על כן יש ליזהר כהיום בזה ביותר להתחבר רק עם מי שיוכל להשפיע עליו לטוב ולהעלותו ברוחניות ולא למי שפחות ממנו שיוכל להשפיע עליו להיפוך ח"ו להורידו מדרגתו.
ומכש"כ שצריך ליזהר מלהתחבר לרשע כלומר למי שעובר עבירה במזיד שהוא נקרא רשע וכדאיתא במשנה (אבות פ"א ז') ואל תתחבר לרשע, שהוא סכנה גדולה להאדם ובאבות דר' נתן (פרק ל' ג') איתא שהמתחבר לרשע הרי הוא נידון כשיתוף לכל עונותיו ומקבל עונש על כל עונות הרשע כאלו עשאום בעצמו ומביאו ר' יונה בפירושו לאבות (שם) ע"ש , נמצא שהתחברות לרשע לא רק שעלול לגרום להאדם ליפול מדרגת צדקתו על ידי שילמד ממעשיו אלא תיכף ומיד על ידי עצם התחברותו אתו לבד הרי הוא כבר נפול מדרגתו, וחוץ מזה יוכל ליפול עוד ע"י שיושפע ממנו, וגם מכיון שיש לו כבר חלק בעונות הרשע ה"ז יכול להביאו לעוד עבירות מכח סגולת עבירה גוררת עבירה, נמצא שענין התחברות לרשע הוא ענין חמור מאוד ואנשים לא שמים כ"כ לב לעני"ז ולכן מזלזלין בזה, ובפרט היום שישנם הרבה פריצים מבני עמינו שלא שומרים תו"מ ומכיון שהם מזרע ישראל לכן לא שמים ללב שיש לשמור שלא יהיה קשר והתחברות בינינו לבינם ולא יודעים כמה זה מזיק לנפש האדם שמתחבר עמם ואפילו אם יוצא להאדם שצריך בע"כ להתעסק עמהם לצורך פרנסה או רפואה והצלה וכדו', ואפילו עם זה לצורך רבים ולצורך מצוה או מפני דרכי שלום או למנוע מחלול השם וכדו', בכ"ז ליזהר שלא יהיה הקירבה אליהם רק מן השפה ולחוץ אבל בפנים הלב צריך שיעשה וירגיש הרחקה וכל מי שיראת ה' נוגע ללבו צריך שירגיש שמגעיל לו מלדבר ומכש"כ להתחבר עם רשע ח"ו או עם אינו יהודי, ואפילו משכן רע הזהירו חז"ל להתרחק כדאיתא במשנה (אבות שם) הרחק משכן רע.
וביע"ד (דרוש ו') כתב מי שרואה אדם רשע ראוי להתרחק ממנו בתכלית הריחוק סורו ממנו טמא טמא יקרא לך וכך מדת ישרים ותמימים עכ"ל ובארחות צדיקים (שער ה') כתב וז"ל צריך מאוד להזהר מחיבור בנ"א שאינם מהוגנים ... ולהתרחק ממושב לצים ... ואפילו לדבר מצוה אסור להתחבר לרשע כארז"ל (באבות דר"נ פ"ט) ע"כ, ובישמח משה פ' בלק כתב וזל"ק ואין דבר בעולם מזיק לנפש כמו התחברות עם אדם רשע אף לפי שעה אף אם אינו ניכר נכנס בנפש כמו ארס וברוב הימים ימצא וצריך לזה זכות גדול בצירוף העסק בתורה שיצא ממנו הארס, כולי האי ואולי אחר זמן רב ע"כ, ובספר הנהגת הצדיקם מובא בשם א' מהצדיקים ליזהר שלא לדבר עם רשע יותר ממה שנחוץ כי כל דבור הוא חלק מנפשו ויוכל לדבק נפשו בנפשו ומה שנחוץ הרי הוא מוציא בזה הנ"ק מאתו אבל יותר הרי היא מסוכן ע"כ, ובספר ר' ייבי (בחדושי תילים כ"ו) כתב וזל"ק ארז"ל באותן בנ"א שמדבק אדם בחייו מדבק בהם במותו ג"כ ע"ש, וע"ז אנו מתפללים כל יום בברכת השחר להנצל ולהתרחק מחבר רע ולהנצל משכן רע.
וכמו כן אסור להחניף לרשע, ולכבדו, ולשבחו, כמבואר בחז"ל ובראשונים וכתב ר' יונה (אבות פ"א ז') שאסור להראות אהבה לרשע אפילו אם יעשה רק לפנים ולא יאהבנו בלבו כי הוא חטא להחניף הרשעים ע"כ, ומה שארז"ל (סוטה מ"א) מותר להחניף לרשעים בעוה"ז כתבו הראשונים דהיינו דוקא במקום שיש חשש שיזיקנו הרשע בזה מותר להחניף לו כדי שלא יזיקנו או במקום שיגרום חלה"ש אם לא יכבדנו או מפני דרכי שלום וכדו' .
וכן אסור להקדים שלום לרשע כדאיתא בזוה"ק (מקץ ר"ה: וארא כ"ג:) דכתיב אין שלום אמר ה' לרשעים , וכשיש צורך להקדים לו שלום (כגון מפני דרכי שלום וכדו') יהרהר במחשבתו שאומר שלום להקב"ה כמש"כ שם בזוה"ק.
עוד פרט יש בענין התרחקות מרשע, והוא מה שאמרו במס' מגילה (כ"ח.) ולמדוה מקרא, א"ר יוחנן אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, ר"א אמר עיניו כהות שנאמר וכו' ועמש"כ רבינו יונה בשע"ת (שער ג' קצ"כ) שאפילו בשאינו מכיר במעשיו שהוא רשע בכ"ז ה"ז מזיק כדמוכח מהקרא שמביא הגמ' שם, ועמש"כ בספר פנים יפות (מבעל ההפלאה, עה"פ (ויקרא...) אל תפנו אל האלולים וגו') לגבי איסור הסתכלות בע"ז שאפילו לראותם ע"מ לבזות אותם אסרה תורה והוסיף עוד שם שכמו"כ לקרות בספרי מינות בשיודע שהם הבל אלא כדי לבזות וללעג עליהם אעפ"כ מזיק מאוד ומזה הטעם אמרז"ל שאסור להסתכל בפני אדם רשע עכ"ד, ובספר הנהגת צדיקים מביא שהסתכלות בצלם אדם רשע משכח למודו ע"כ, ובספה"ק מובאים הרבה ענינים נוראים בענין הזיק הראיה שהיא א' מהשפעות היותר גדולה על כל קומת האדם עיין בדבה"ק .
והנה בכדי לדעת ולקבוע מי נכנס בגדר רשע ומי לא אין זה כ"כ פשוט כי יש בזה סיבוכים גדולים ובפרט בדורותינו אלה שרוב מהלא שומרי תו"מ הרי הם תינוקות שנשבו ולכן יש מקילים בה שמותר אפילו לצרפם למנין לדבר שבקדושה, אע"פ שע"פ ההלכה המחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם לכל דבר בכ"ז בתינוק שנשבה שאני, אבל עכ"פ במה שנוגע לגבי התחברות ה"ז אסור וי"ל שאפילו אם אין לו דין פושע אלא נחשב כשוגג בכ"ז ההתחברות יכולה להזיק ולהשפיע על המתחבר אתו בין מבחינת הרגל ובין מטעם סגולת הדבר, ואפילו באופן שהוא ספק אם הוא מתנהג כרשע ג"כ יש להחמיר מספק ולשמור מהסכנה הגדולה שיש בה ואפילו מאדם שאינו רשע ממש אלא שאינו מתנהג כהוגן יש למנוע ההתחברות אתו כמו שכתב הארחות צדיקים הנ"ל, ואפילו עם הוא שוגג עכ"ז סוכ"ס ה"ה אינו הגון ולכן יש להתרחק מלהתחבר אתו פן ידבק בו התנהגותו כנ"ל לגבי רשע ולכן יש להחמיר בכל זה .
אמנם לגבי לשנאותו וכדו' אין לשנאותו מספק כי אולי אין לו דין רשע ואם ישנאהו יעבור על לאו מה"ת של לא תשנא וגו' ועל כן יש להחמיר מספק כל זמן שאינו ברור שדינו כרשע , ועי' במאמר לא תשנא מה שיש להסתפק בכל אופן מכיון שהמצוה לשנוא למי שראה בו דבר עבירה אינו אלא אחרי שהוכיחו כמה פעמים (ויש שכתבו שהשיעור בג' פעמים) ונתברר שאינו מקבל תוכחה כמבואר בראשונים לכן כל זמן שאינו ברור שקיימנו בו מצות הוכחה כדין עדיין אסור לשנאותו מטעם לא תשנא כי עדיין נחשב אחיך, והעירו בזה על פי מ"ד בחז"ל (...) שבדור הזה אין מי שיודע להוכיח (כראוי) על כן יש להסתפק אם מצוה לשנאותו.
וכל זה הוא באנשים רגילים אבל אלו שאינם מאמינים כלל והם אפיקורסים וכופרים בעיקר ומכש"כ המסיתים ומדיחים ושונאי הדת עליהם נאמר משנאיך ה' אשנא ומתקוממך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי וגו' ואין חילוק ואפילו אם הם נתחנכו כך ובגדר תינוקות שנשבו, כי הדין שאסור לרחם על המסית מלקיים בו דין מסית לא נאמר בו חילוק בין תינוק שנשבה לאחר אלא ההלכה פסוקה היא בכל אופן.
ואחרי שהתבאר ענין חובת ההתרחקות מאנשים שאינם מהוגנים יש להבין בכל הנתבאר לפנינו בענין מצות ואהבת לרעך כמוך שהמדובר הוא במצות הלב שבזה החיוב לאהוב אפילו להפחות ממנו בלבו כנפשו ולרחם עליו ולעזור לו בכל מה שיוכל ולהצטער בצערו ולשמוח בשמחתו וטובתו והצלחתו, גם יש לו להאדם להתפלל לטובת כל הכלל כולו ולהצלתם מכל רע וכשיודע מאיזה צער של יהודי יש להצטער על צערו ולהתפלל עליו וכמש"כ ר' יונה בפירושו על אבות על המשנה (פ"ג ב') הוי מתפלל בשלומה של מלכות שהכונה להתפלל על שלום כל אנשי העולם ולהצטער על צערם ע"ש, ואם האדם צריך ענין זה גם לעצמו מרויח בזה גם לעצמו מפני ב' טעמים, א' שהמתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה (ב"ק צ"ב ע"א), ב' כי כשמתפלל גם עבור הרבים מתקבלת תפלתו כתפלת הרבים , ועל כן טוב להרגיל עצמו בזה שבכל תפלה שהאדם מבקש על עצמו יכלול גם את הצבור ויכוין גם עליהם בבקשתו ובכל זה הרי האדם מקיים גם מצות ואהבת לרעך כמוך, ואפילו על החוטאים יש להתפלל עליהם תמיד שיחזרו בתשובה שלימה (כמבואר בברכות י' ע"א) ועי"ז יוכל לקבל הטובה אשר הבוב"ה יושב ומצפה להשפיע להם, וכן כתב המבי"ט (בספרו בית אליקים ...) בהזכירו שהחיוב על הצדיקים להתפלל תמיד על כל הכלל שיחלצו מכל צרותיהם כתב שלא יתפללו סתם שיוושעו מצרותיהם, אלא שיחזרו בתשובה שלימה ועי"ז יוושעו ע"ש.
ויש להתבונן ולהבין שבאמת עיקר האדם היא הנשמה לא הגוף כלל וכמבואר לעיל שהגוף היא רק כלי ונרתיק להחזיק הנשמה והיא כמו בגד שלה שמוכרחת להתלבש בה עבור צורך ירידתה לעוה"ז שתוכל להחזיק מעמד כאן, ועל כן עיקר מצות ואהבת לרעך כמוך הכונה לאהוב נשמתו של השני, וכמו שנתבאר לעיל, גם נתבאר לעיל שכל חסרון שיש באדם היא שייכת רק להגוף והחומר ואין להנשמה חלק בה כלל ולכן כל השנאה להשני מפני חסרונו הרי הוא מופרך מעיקרו כי ה"ז כמו שהאדם אינו מוצא חן בעיניו בגד חבירו ועבור זה ישנא את חבירו ויעשה לו רע וה"ז טפשות גדולה וגלויה לכל בר דעת, ומכש"כ חטא שהאדם עושה אין להנשמה שום חלק בה , וזה שהגוף שלה מגושם יותר מדאי ומכש"כ כשהיא חוטאת ה"ז יסורים גדולים וגלות קשה מאוד להנשמה והיא אסירה בזיקים אצלה והיא רק מצטערת על זה בלי גבול.
ועל כן יש להתעורר ביותר רחמנות על נשמת אדם שחומרו גורם לו לחטוא ולנסות לעזור לה להצילה בכל מה שאפשר ולפדותה מהשביה שנמצאת בו, וכמו"כ יש להתאמץ ביותר להתפלל עבור כל הנשמות הנדחות העשוקות ביד גופות הגסים וחומריים של החוטאים והרשעים, ולעיל מבואר שגם לעצמו יש הפסד בזה שהשני לא השלים את עצמו מכיון שהשני כאבר ממנו נמצא כשהשני חוטא עי"ז יחסר לו חלק מהגן עדן כנ"ל אם כן בזה שהאדם מתפלל לשלימות חבירו הרי הוא באמת מתפלל גם לעצמו.
ויש להאדם לכוון בלבו כך שמכיון שהנני אוהב את בוראי א"כ איככה אוכל וראיתי בצער אשר ימצא את אבי שבשמים באבדן מולדתו שבניו חוטאים ח"ו וצערו של השי"ת כביכול הוא כפול א' מעצם הענין שמתלכלכים בניו בני מלכים בדבר מאוס בחטא, וב' יש לו גם צער כביכול ממה שלא יכול להשפיע להם טוב כרצונו ית', אשר למטרה זו ברא את העולם כדי להטיב לבריותיו כמבואר בספה"ק וכשיתבונן האדם בכל זה ויתפלל בכונה זו הרי הוא מקיים בזה גם מצות אהבת השי"ת וגם מצות ואהבת לרעך כמוך, ועושה חסד ומדבק במדותיו ית' לרחם על הבריות.
ואם יאמר האדם מכיון שעיקר האהבה צריך להיות מצד הנשמה א"כ יאהב את נשמתו של השני וישנא את גופו, אך באמת אסרה תורה לשנוא את חבירו בהחלט וחייבה לאהוב אותו בהחלט ולא לחלק בכך והטעם לזה יש לומר כי אין מציאות כזאת נתפסת בהרגשת לב האדם לחלק הענין בכך, ואם ישנאנו תהיה השנאה החלטית, ועוד אם יתבונן האדם היטב יבין שבאמת אין שום סיבה וטעם לשנוא את הגוף לבד והוא רק שטות גדול כדי לשפוך את כעסו אשר בלבו נגד חבירו באיזה מקום אשר ימצא כמו שמצוי דבר כזה אצל ילדים או טפשים גדולים או אצל שכור ומי שאינו שפוי בדעתו שעושה כעין זה כשכועס על איזה בן אדם ואינו יכול לנקום בו אזי במקום זה הרי הוא שובר איזה כלי בחמתו כדי להרגיע הרגשיו וכעסו בזה ובגמ' (...) אמרו על זה שנחשב כמקריב קרבן לע"ז.
ויתאר האדם לעצמו אם היה הגוף מת האם היה שייך לשנוא אותו, ואם יאמר שכן כמו שמצוי אצל בנ"א גסים ופשוטים שאינם בעלי שכל, אבל הלא כל בר דעת יבין שהרי זה טפשות גדולה כי הלא אין כאן יותר מחתיכת גוש בשר ורק דמיון האדם שמטעהו לבטא את הרגשיו כלפי הגוף אבל המתבונן לא יוכל לחשוב כן, אלא האמת הוא שאין כעסו ושנאתו של האדם אלא להחיות שבתוך הגוף ובזה הוא הטעות כנ"ל כי אין בו מצד עצמו החסרון הזה שהוא תולה בה, ויש לדמות הענין ע"פ משל למכונה שעובדת על ידי לעקטער (כח חשמל) והגוף של המכונה מקולקלת (לא הלעקטער) ולכן איננה מתפקדת כראוי והוא גורמת נזק לבעליו אע"פ שכח (החשמל) הלעקטער הוא שלם, האם יכעס בעליו על המכונה הזאת וישנאה וירצה להשליכה לאשפה, או ירצה לתקנה ולהמשיך להשתעשע עמה כמקודם ולאור זה יקחנה באהבה רבה למומחה שיודע לתקנה וישמור עליה בדרך שלא תפגע משום דבר ואם ירצה מי שהוא לחבול בה מפני שנאתו אותה מכיון שהיא מקולקלת הלא ירחם עליה ויצילה מידו, וכמו"כ הוא הנמשל במה שנוגע לבן אדם אלא שאין אנו רגילים להשקיף כך על בן אדם וזה טעותינו, ואם יתבונן האדם ע"פ המשל הנזכר וירגיל מחשבתו להשקיף על בני אדם כך ולדמותם תמיד בלבו למכונה כנזכר אזי יבין הכל אחרת, ואחרי שנתבונן תמיד בזה ונעמיד את השקפתינו בדעה הנכונה נוכל לכוון הרגשותינו בדרך הנכונה בדרך התוה"ק ונוכל לקיים המצוה בניקל וכראוי.