מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת תרומה - כתנות אור
ויקחו לי תרומה אמרתי דרך רמז לי בגימטרי' ארבעים ועין יפה אחד מארבעים מאת כל איש אשר ידבנו לבו זה עין יפה אח"ז מצאתי בבעל הטורים כן ורש"י פי' לי לשמי ונראה דאמרי' סוף פ' אלו עוברין רב אבינא רמי כתיב זה שמי לעולם וכתיב זה זכרי א"ר אבוהו אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"י ונקרא בא"ד נמצא שמי הוי' ככתיבתו ואמרי' בפ' אלו נאמרין דבמקדש היה קורין השם ככתיבתו ובגבולין כקריאתו ועי' בסוף תמיד במשנה היה אומרי' השם ככתיבתו ותרומה זו בא לעשות מקדש וזה כוונת הפסוק ויקחו לי תרומה לי לשמי ר"ל שע"י תרומ' זו תעשו מקדש וזהו לשמי שתוכלו לקרו' שמי ככתיבתו: במדרש רבה ויקחו לי תרומה הה"ד תורה צוה לנו משה דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נתנו לישראל ע"י משה שכן מנין תורה וא"כ אינן אלא תרי"א ושנים היכן הם אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א אמר להם משה שנא' תורה צוה לנו משה ותורה בגימטריא תרי"א ע"כ המ' וצריך ביאור דאמר הה"ד מאי שייכות פסוק תורה כו' לפרשה זו ויקחו לי תרומה ועוד דרוש דר' שמלאי מאי שייכות לכאן ונ"ל דאי' במדרש חזית ר' יהושיע בן לוי סבר שני דברות שמעו מפי הקב"ה ורבנן סברי עשרת הדברות שמעו מפי הקב"ה וטעמא דרבנן דכתיב אחר כל הדברות דבר אתה ונשמעה משמע ששמעו כל עשרת הדברות מפי הקב"ה ור' יהושע ב"ל סבר אין מוקדם ומאוחר בתורה ר' עזריא ור' יהודה בר סימון תפסי' שיטתי' דר' יהושיע ב"ל מאי טעמא דכתיב תורה צוה לנו משה תורה בגימט' תרי"א שמענו מפי משה ברם אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ע"כ המדרש נמצא לרבנן דלא דרשי הך גמטרי' י"ל שנאמר על הסדר וכל הי' דברות שמענו מפי הקב"ה משום דאחר כל הדברות נאמר דבר אתה ונשמעה אבל לדרוש דר' שמלאי מוכרחים אנו לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה והנה בפסוק ויקחו לי תרומה מרומז דזהב של משכן בא לכפר על זהב של עגל אף שעדיין לא נכתב מעשה עגל מוכרחים אנו לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה: ובזה מיושב המדרש הנ"ל דמציין בפסוק ויקחו לי תרומה דתרומת משכן מכפר על מעשה עגל אף שעדיין לא נכתב מעשה עגל צ"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה לכן אמר הה"ד תורה צוה לנו משה ודרש ר' שמלאי תרי"א מצות שמענו מפי משה ואנכי לא יהי' לך מפי הגבורה שמענו קשה הא אחר עשרת הדברות כתיב דבר אתה ונשמעה וע"כ צריכין אנו לומר אין מוקדם ומאוחר בתורה כמו גבי ויקחו לי תרומה וק"ל:
זוהר פ' תרומה דף קל"ט ע"ב וז"ל מחלוקת דשמאי והילל בקימה ובשכיבה דכתיב בשכבך ובקומך דשמאי סבר בערב דקא כלילא נוקבא בשולטנא איצטרך לגבי נוקבא דקאמר יטו ויקראו ובבוקר דקא שלטא דכורא בשולטנא דעלמא עילאה איצטרך למיקם קמי דדכור' כמה דאיצטרך בתפיל' מעומד ובכל אתר דדכורא אתיא וב"ה סבר אלמלא אשתכח דא לחוד ודא לחוד הכי איצטרך אבל כיון דאנן מחברן לן כחדא וסלקין כחדא כחבורא במ"ט פנים מ"ט תרעין לא איצטרכינא לאפרשא דא לחוד ודא לחוד אלא לאשגחי' דכולא איהו חד בלא פירודא וכמה דאיזדמן ליה לבר נש הכא יומא יהא תרווייהו בחבורא חדא כמה דניחא לן והכי איצטרך לאחזאה ועל דא דכורא בשית סטרין בקרא דשמע ישראל דאינון שית תיבין ונוקבא בשית תרעין בשכמל"ו דאינון שית תיבין אחרינן וסלקין בחבור' חדא ברזא דמ"ט תרעין והלכה כב"ה בכל אתר ולמעלה מזה כתב הזוהר בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתווין דאינון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו דאינון כ"ד אתווין ויכוון כל חד בהו כולהו אתווין ומתחברון כחדא וסלקין בחבורא חד מ"ט תרעין ברזא דיובלא וכדין איצטרך לסלקין עד ולא יתיר וכדין אתפתחון תרעין וחשיב קדישא בריך הוא להאי בר נש כאלו קיים אורייתא כולה כו' עכ"ל: ש וע"פ שני דברים אלו הבנתי דברי חז"ל מה דאי' במשנה בברכות דף יו"ד ע"א א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הליסטים אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה לכאורה איכא למידק למה נתחייב בעצמו בשביל שעבר על דברי ב"ה הא בכל הש"ס קיי"ל מי שרוצה להחמיר כב"ש יחמיר אלא נראה בשביל שהראה שמדת לילה לחוד ועשה פירוד בין הדבקי' למדת היום וגברו הדיני' דזה ידוע מי שעושה פירוד מגביר הדיני' ולכך סיכן בעצמו מפני הליסטים ר"ל מדת הדיני' המקטרגים על אדם לכך אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה ר"ל שלדברי ב"ה הוא יחוד גמור ואתה עשית פירוד וכדאי לחוב בעצמך וק"ל:
ועוד הבנתי גמרא דפסחים דף נ"ו ע"א דריש רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין נסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש במטתי פסול כאברהם כו' אמרו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד באותו שעה פתח יעקב ואמר ברוך שכמל"ו כו' עד התקינו שיהי' אומרים בחשאי ואיכא למידק למה באותו שעה אמר יעקב בשכמל"ו אלא דזהו יחוד גמור ליחד כ"ה אתווין בכ"ד אתווין שהוא מ"ט תרעין דיובלא וזהו אחדות גמור לכך ככשמת יעקב שאין בלבם אלא אחד לכך אמר בשכמל"ו כדי ליחד האחדות בלי פירוד כלל להיות אחדות גמור ולכך אמרו תיקנו שיהיו אומרים בחשאי שהוא בסוד זיווג וצריך להיות בחשאי והמשכיל יבין וק"ל: מסכת תמיד בפ' לא היו כופתין בעשרה דברים ששאל אלכסנדר מוקדן את זקני נגב אמר להם מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב א"ל ממזרח למערב תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה חמה במערב הכל מסתכלין בה חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה וחכמים אומרים זה וזה שוים כו' אמר להם אי דין מתקרין חכם א"ל הרואה את הנולד אמר להון מה דין אתרסתין לקבלן אמרו לו שטנא נצח אמר להון קטלינא לכון בגזירת מלכים אמרו לו שלטן ביד מלכא ולא יאה למלכא כדיב מיד אלבוש יתהון לבושין דארגוין ושוי מונכא דדהבא על צואריהון עכ"ל ופרש"י אתרסתין לקבלן מה זה שאתם נלחמים עמנו ואינכם מחזיקים באמונתינו והלא אנחנו למעלה מכם שטנא נצח השטן הוא שמתעה אתכם ומנסה אותנו ולא יאה למלכא כדיב אין טוב למלך לכזב שהבטיחם שלא יענישם אם ישובו לשאלותיו ופרש"י דחוק מאד שלא נזכר בענין זה כלל שהבטיח' שלא יענישם וביותר איכא למידק מה שאמר קטלינא לכון בגזירת מלכין למה הוצרך לזה לומר בגזירת מלכין ובתחילת שאלתו מן שמים לארץ רחוק נדחקו המפרשים יעויין במהרש"א מלבד זה מה הי' רוצה אלכסנדרוס בזה מאי נפקא לי' מיניה אי ממזרח למערב רחוק או משמים לארץ רחוק ונראה ליישב דהא מהרש"א כתב שאלכסנדר היה חכם בחכמת הפילוסופיא שהי' תלמיד של אריסטוטלוס:
ונראה דאי' בפ' מי שהיו טמא דחכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע א' רבי ונראין דבריהם מדברינו כו' ואמרינן במדרש רבה בפ' א' דשמים וארץ נבראו כאילפס וכסוי ומפרש היפ"ת שהתוכנים אומרים שהארץ כמרכז בעגול' וא"כ בהכרח יש בין מים עליונים לתחתוני' שיעור רב אבל לפי המדרש שהשמים למעלה מן הארץ כאוהל הנטויה על הארץ וקצות השמים על ממי אקינוס הם פרושים יעויין שם ולפ"ז ע"כ א"א לחמה להלוך תחת הקרקע וע"כ היא נכנס בעובי הרקיע בלילה ומהלכת למעלה מן הרקיע ובשחרית נכנסת בעובי הרקיע ומהלכת תחת הרקיע ולכך שיערו חכמים דעובי של רקיע אחד מששה ביום אבל לדעת חכמי האומות והתוכנים שהארץ כמרכז בעגולה א"כ מהלכת בלילה תחת הקרקע ויש חילוק גדול אם אנו אומרים כדעת התוכנים א"כ בודאי יש מרחק גדול בין מזרח למערב יותר בכפלים מן השמים לארץ לדעת חכמים אפשר דשניהם שוים או י"ל דגבוה השמים רחוק יותר מן מזרח למערב וזה שביקש אלכסנדר מוקדן מחכמי הנגב לומר לו במופת ולהכריע כחכמי ישראל או כחכמי א"ה וכחכמי התוכנים שהוא הי' אחד מחכמי אומות ולכך שאל לחכמי נגב שיאמרו לו אי מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב רחוק דאי ממזרח למערב רחוק ע"כ צריכין אנו לומר כדעת חכמי האומות והתוכנים שהארץ כמרכז בעגולה ואי מן השמים רחוק י"ל כדעת חכמים וחכמי נגב השיבו דע"כ ממזרח למערב רחוק והוא מוכר במופת כשחמה במזרח הכל מסתכלין בה וכן כשהחמה במערב הכל מסתכלין בה וכשהיא באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה ש"מ דממזרח למערב רחוק כדעת חכמי האומות ותוכנים דהארץ כמרכז בעגולה בכ"מ שאנו עומדים על המרכז אנו רחוקים יותר מה שיש מן השמים לארץ אבל חכמים אומרים זה וזה שווים אזלו לטעמייהו די"ל דשמי' נוגעים בקצה ארץ ובים אקינוס א"כ נוכל לומר דשניהם שוים והא דחמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה משום דקאי להדי ולא כסי ליה מידי וק"ל:
עוד שאל להון אי דין מתקרי חכם א"ל הרואה את הנולד ובחידושי אגדות הקשה בפ' ד' דאבות קאמר בענין אחר איזה חכם הלומד מכל אדם ול"נ דהא אלכסנדר הי' חכם בכל החכמות שלמד מרבו אריסטו כמ"ש בחידושי אגדות ויש שבע חכמו'. והנה בכל הו כמות אינו יודע עתידות אבל בחכמה התכונה יכול לידע המאורעות שאירע בשנה זו כגון גשומה או שחונה וליקוי חמה ולבנה כמו שאי' על פסוק כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים כו' (ועי' בשבת דף ע"ה ע"א בפי' רש"י לעיני העמים כו' שחכמה ניכרת היא שמראה להם סימן לדבריו שאומר שנה זו גשומה או שחונה והיא כן שכל העתים לפי מהלך החמה) ואמרו רק חכם ונבון הגוי הגדול הזה וזה שאל אלכסנדרוס אי דין מתקרי חכם ר"ל בשבע חכמות מי חכם יותר ואיזה חכמה היא משובחת יותר והשיב לו הרואה את הנולד ר"ל חכמי תוכנים שע"י חכמתם רואי' את הנולד מה שיהי' בעולם וזה חכמה גדולה יותר מכל החכמות:
עוד שאל להון מה דין אתרסטין לקבלן אמרו לו שטנא נצח ופירש"י אתרסטין מה זה שאתם נלחמים עמנו ואינכם מחזיקים באמונתינו וקשה להבין התשובה שהשיבו שטנא נצח ונ"ל לישב דאי' בפ' הקורא עומד מעשה עגל שני נקרא ולא מתרגום ואי זה מעשה עגל ב' מן ויאמר משה עד וירא משה ואי' שם תניא ר"ש בן אליעזר אומר לעולם יהיה אדם זהיר בתשובתו שמתוך תשובת אהרן למשה פקרו המינים שנא' ואשליכהו באש ויצא העגל הזה ופי' רש"י דלכך לא מתרגם פן יטעו עמי הארץ ואמרו ממש היה בו שיצא מאליו ופי' מהרש"א ומהאי טעמא קאמר בסמוך דפקרו המינים מתוך התשובה שהשיב אהרן והם לא יאמינו מדרוש חכמים דר"ל שלא ידע שיצא העגל הזה ע"י כישוף של ערב רב ורש"י בחומש פי' עגל מסכה כיון שהשליכו לאור בכור באו מכשפות ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשו אותו בכשפי' וירא אהרן שהיה בו רוח חיים שנאמר בתבנית שור אוכל עשב וראה שהצליח מעשה שטן עכ"ל ואי' בפ' ד' מיתות א"ר יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה כו' א"ל רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו אלא מה ת"ל אשר העלוך שאיוו לאלהות הרבה ופי' מהרש"א בודאי האמינו ולכך לא נעקרו אלא שאיוו לאלהות הרבה ואמרו שהאחד הנמצא נתן כח לאלהות וכוחות רבים עזב ה' את הארץ ואלו הכוחות והאלהות יהיו מנהיגים בארץ וכ"כ הרמב"ם שזה דעת רבים מעובדי ע"א שעובדים אותה שאומרים שנתנה ההנהגה בידה עכ"ל הרי לפנינו שע"י עשיות עגל טעו ואיוו לאלהו' הרבה שאמרו שה' עזב את הארץ ונתן כח ו משלה לנהוג והם יהיה מנהיגים בארץ ועבדו למזל שור שהוא ראש לכל המזלות אך באמת דבר זה נעשה ע"י כשפים שהי' בו רוח חיים כמו תבנית שור ומעשה שטן הצליח:
וזה שאל אלכסנדרוס למה אתרסטון לקבלן ר"ל למה אין אתם מקבלים אמונתינו שאנו אומרים שעזב ה' את הארץ ונתן כח לצבא השמים שהם ינהיגו הארץ וראיה שהי' בעגל מזל שור רוח חיים ועי"ז איוו לאלהות הרבה א"כ יש לעבוד לכוכבים ומזלות והם השיבו דמן העגל שהיה בו רוח חיים אין ראיה משום דשטנא נצח כ רש"י שמעשה שטן ע"י כישוף הצליח אבל לעול לא היה בו ממש ולא עזב הקב"ה את הארץ:
וזה פי' המדרש בראשית פ' ב' וחושך על פני תהום זו מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להן כתבו על קרן שור שאין להם חלק באלהי ישראל ועי' במדרש רבה סוף פ' תזריע ולכאורה אין לו הבנה למה על קרן שור אלא נראה שהם אומרים בשעה שעבדו למזל שור שהוא עשיות העגל לא השפכו להקב"ה כלל אלא שאיוו לאלהות הרבה ואמרו שעזב את הארץ ונתן כח וממשלה לצבא השמים להנהיג וכן יאמרו הגוים אי' אלהיהם וא"כ אל תבטחו ותסמכו שיציל ה' אתכם מהגלות יון וק"ל: עוד אמר להון קטילנא לכון בגזירת מלכין והם השיבו שלטן מלכא ולא יאה למלכא כדיב ואיכא למידק בלישנא דאמר להון קטלינא לכון בגזירת מלכין מאי הוצרך לומר בגזירת מלכין ונראה לישב דבר זה מאי דאי' בפ"ק דמגילה שלשה שלטו בכיפה וכתבו התוס' בדף י"א ע"א ד"ה שלשה והא דלא קחשיב אלכסנדר מוקדן משום דלא איירי הכא אלא באותן הכתובים להדיא עכ"ל נמצא אנו למידן שאלכסנדר מלך בכיפה ואי' בפ' האשה בפסחים א"ר אושיע מ"ד צדקות פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרם לבין האומות והיינו דאמר ההוא מינאה לר' חנינא אנן מעלינן מינייכו עד דא"ל רצונך יטפיל לך תלמיד אחד נטפל לו ר' אושיע וא"ל משום דלא ידעיתו היכי תעב דו תכלינהו לכולהו ליתנהו גבייכו תכלו מאי דאיכא גבייכו קרו לכו מלכות קטיעת' נמצא אם אינן תחת מלך אחד אין אנו מתיראים כל כך שיכלה אותנו דלא ליקרי מלכות קטיעת' אבל אם אנו תחת מלך אחד המושל על כל המלכים בידו לגזור לכלות אותנו אבל הקב"ה הבטחנו שלא יכלה אותנו כמ"ש בפ' נצבים באריכות פי' הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתם כו' לכלותם כי אני ה' אלהיכם שהקב"ה יכול לכלות האומות שיושבים תחת ע' שרים ויפקוד ה' על צבא מרום במרום והדר על מלכי אדמה שבידו להעביר השר אבל ישראל הם תחת הקב"ה כשם ששמו הגדול לעולם קיים כך ישראל לעולם קיימים ונ"ל דבזה מחולקי' רבותינו דאי' במגילה גירסת עין יעקב דפוס אמשטרדם דף ע"ב ב' על פסוק לא מאסתם לכלותם בימי המן ובמתני' תנא לכלותם בימי יווני' שהעמדתי להם שמעון הצדיק. ולכאורה במאי פליגי הני לישני ונ"ל דפליגי אי אחשורוש שלט בכולן דאי' במדרש רבה אחשורוש שלט בחציון למה בחציון ר' הונא בשם רב אחא אמר לו הקב"ה אתה חלקת מלכותי שאמרת הוא אלהים אשר בירושלי' חייך שאני חולק מלכותך וא"כ בלא"ה לא יכול לכלות את ישראל ולכך לא רצה לדרוש לכלותם בימי המן אלא לכלותם בימי יווני' שהעמדתי שמעון הצדיק ושמעון הצדיק היה בימי אלכסנדר מוקדן כמבואר ביומא בפ' בא לו ואלכסנדר מלך בכיפה ולכך דרש לכלותם בימי יונים דאפי' בימי יונים שהי' בידם לכלותם אפי' הכי הציל הקב"ה אותנו אבל תלמוד' דידן סברי דאחשורוש מלך בכיפה א"כ רבותי לדרוש לכלותם בזמן הקדום בימי המן אף שהי' תחת ידו כל הממלכה אפ"ה הצי הקב"ה אותנו והנה אנחנו בטוחים שדבר שיצא מפי הקב"ה לא ישב ריקם כמ"ש בלעם לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה כו':
ועפ"ז הי' וויכוח שלהם שאלכסנדר אמר אקטול אתכון בגזירת מלכין ר"ל שכל המלכים יסכימו עמי להרוג אתכם ולא אקרא מלכות קטיעא שכל העולם תחת ידי והם השיבו שלטן ביד מלכא ר"ל כל השלטון ביד מלך מלכי המלכים הקב"ה ולא יאה למלכא לדבר כזב כי כבר הבטיח אותנו לא איש אל ויכזב והוא הבדיל אותנו לא מאסתם לכלותם כי אני ה' ואע"פ שאתה מולך בכיפה אנו בטוחים בחסדי ה' שלא יתן לכלותינו וק"ל ולכך מיד נהג בהם כבוד כמבואר בהגדה הנ"ל: