מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת משפטים - אור חדש
גרסינן במס' קידושין דף ג' ע"ב בכסף מנ"ל ותו הא דתנן האב זכאי בקדושין בכסף ושטר וביאה מנ"ל דמקניא בכסף ומנ"ל דכסף דאבוהו הוא אר"י אמר רב א"ק ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב ואימא לדידה הכי השתא אביה מקבל קידושין דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ואיהי תשקלה כספה כו' ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד תקדיש נפשה ותשקול כספה כו' ויש לדקדק למה לא פריך בל"ז על הפסוק דויצאה חנם דלמא מיירי מקטנה לשיטת תוס' דף ד' יעש"ה ואפשר ליישב דהנה כתב מוהר"י הלוי או"ר של הע"ז בחידושיו להקשות למה קידם במשנתינו כסף ושטר לביאה הגת כסף ושטר אנו למדין מהיקש וג"ש וביאה היא מפורשת בקרא ומהראוי הי' להקדים ביאה לראשונה מאחר שהוא מפורש בקרא ואולי משום דמסקינן לעיל דתני לשון נקנית בשביל דאקרי קנין וגם שטר אקרי קנין כדכתיב ואקח את ספר המקנה מש"ה הקדימה לביאה דלא אקרי קנין יע"ש ובהיות כן תקשה במתני' דכתובות דהאב זכאי דשם לא קתני לשון קנין כלל ה"ל להקדים ביאה לראשונה. אך דזה אינו קושי' דהא שם לא איירי מעיקר קניית אשה רק מה שהוא שייך לאביה ובזה הוי כסף מפורש מביאה דכל עיקר אנו למידים מן אמה דויצאה חנם. אולם לפי הה"א דילפינן מאת בתי נתתי לאיש הזה הכי השתא כו' שוב אנו ילפי' הכל מחד קרא דהא כמו כן איכא למילף שכר ביאה דלאבי' כמ"ש התוס' בשם הירושלמי כמו כסף ובהיות כן הוי הדרא קושי' לדוכתיה דה"ל שם במתני' להקדים ביאה מאחר דעכ"פ קנין שלו מפורש יותר בקרא ומההכרח לומר כסברת הר"ן ומש"ה תני ביאה לבסוף דאסור לקדש בו לכתחילה והשתא מיושב הדקדוק שזכרנו דבל"ז לק"מ ואימא הנ"מ קטנה היה מקום לדחות דלמא באמת מתני' דהאב זכאי מיירי מקטנה. רק אחר שמשני דילפינן מאת בתי נתתי והדרא קושי' ר"י הלוי במתני' דהאב זכאי הו"ל להקדים ביאה לראשונה מאחר שקנינו מוקדם בקרא ולענין דשייך לאביה יש לנו למילף הכל מחד קרא דאת בתי נתתי וההכרח לומר דמש"ה תני ביאה לבסוף משום דאסור לקדש בו לכתחילה א"כ פריך שפיר ואימא הנ"מ קטנה וא"ל דבאמת מתני' מיירי מקטנה ז"א דא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ה"ל להקדים ביאה לראשונה וא"ל משום דאסור לקדש בו לכתחילה קשה הלא מיירינן בקטנה וגם בכסף ושטר אסור לקדש לכתחילה כדאמר ר"י אמר רב גופי' בפ"ב וכיון דסוף כל סוף לא מיירי בקדושי דלכתחילה ה"ל להקדים ביאה אע"כ דמתני' מיירי אף מנערה ופריך שפיר מנ"ל מקרא נערה ואימא הנ"מ קטנה וק"ל דרך פלפול:
שם דף י"ג ע"א כי נח נפשי' דרב אסי. עיילי רבנן לנקוטינהו שמעתתי' א"ל האי מרבנן ור"י הכי אמר רב אסי כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ כו' הדר יתבי וקאמרי הא דאמר רב יהודא א"ש כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק עמהם. א"ר אסי אר"י וקשים לעולם יותר מדור המבול כו' הדר יתבי וקאמרי הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים את עולתה אר"י אמר שמואל והוא שהפרשתה מחיים אבל לא הפרשתה מחיים לא אלמא קסבר שעבודא לאו דאוריייתא אמר רב אסי אר"י אע"ג שלא הפרישה מחיים אלמא קסבר שעבודא הוי דאורייתא עכ"ל המאמר יע"ש בגמ' ופרש"י. והנה יש מקום לדקדק וכי זו בלבד אמר ר' אסי וגם איך שייכי' הני שלשה דיני' כא'. ותו יש לדקדק דבשני דינים האחרונים אמרו סתם א"ר אסי ובדין הראשון דייקו ואמרו הכי אמר ר"א ומאחר שעלתה בידי בעזה"י דרך פלפול אמיתי אמרתי לכתוב הסברות והם עד לעצמם ואח"ז יש ברירה לכוון הדברים בריש מנחת המאמר ובזה הסיגנון דבל"ז הוה מקום להוכיח שאינם קשי' לעולם יותר מדור המבול רק אחר שדייקי ואמרי הכי אמר ר"א כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כו' שוב שייך שפיר הך מימרא דרב אסי דקשי' לעולם יותר מדור המבול. רק גם ע"ז יהי' סוערה איזה קושי' חזקה אשר בגלל זה עיינו רבנן בשמעתי' עוד ואשכחו מרגניתא דרב אסי אמר שעבודא הוה דאורייתא ובזה יסיר התלונה מעל דברות ומימרות הראשונות. וזה החל בעזר שוכן מעונות. אשר יאמר כי הוא זה:
הגאון מוהר"ר משה ן' חביב בעל גט פשוט. נסתפק בספרו עזרת נשים ס"א ס"ק ה' וז"ל ומיהו יש להסתפק בארוסה שפשטה ידה וקיבלה קידושין בפני הארוס שלה אי אמרינן גם בכה"ג חזקה אין אשה מעיז פנים כו' וגם הגאון בעל משנה למלך ז"ל מביאו בפ"ד מה"א הלכה י"ג ומסיים ודע שכתב מוהר"ר דוד עראמה בביאורו בפירקן וזה"ל ולכאורה הי' נראה לחלק ג"כ בין ארוסה לנשואה דכיון שעדיין אין לה חיבה אין החזקה גדולה כ"כ כו' יעש"ה דהיינו שמוהר"ם נ"ח מסתפק היכא שאביה קיבל את קידושי' די"ל דוקא היכא דקיבלה בעצמה הקידושין ממנו הוא דאינה מעיזה כו' אבל הרב מוהר"דע נסתפק גם אי קיבלה בעצמה קידושי' אם שייך החזקה דאינה מעיזה או לאו מחמת דאין לה עדיין חיבה כנ"ל יעש"ה בדברי הגאונים ז"ל. ומי אנכי הפעוט להכריע נגד הני אריוותא. ובפרט בדבר הנוגע לדינא. רק כי לא באתי ח"ו להכריע לדינא. כ"א להעלות מיני' מרגגיתא ליישב דברי המאמר הנזכר דהנה לכאורה יש מקום לפשוט את ספיקות מוהר"דע ולהחמיר דאין חילוק בין ארוסה לנשואה בתרוויהו אמרי' חזקה דאינה מעיזה את פני' אף בפני הארוס ובאמת הכריע הגאון הנ"ל להחמיר מסברא דנפשי' יעש"ה. דהנה יעויין במכילתין דף י"ב ע"א אמר שמואל קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת חוששין שמא שוה פרוטה במדי כו' יעש"ה והנה הקשו התוס' במתני' למה תנינן הך פלוגתי' דב"ש וב"ה לענין דינר ופרוטה במס' עדיות לענין קולי ב"ש וחומרי ב"ה הא אשכחן לה מחומרא ב"ש וקולא ב"ה באופן שקידשה אחד בפרוטה ובא אחר וקידשה בדינר ומת אח"כ הראשון נמצא לב"ש צריכא גט משני דהא קידושי ראשון לא חלו כלל ולב"ה דשפיר חלין קידושי הראשונה ממילא לא חלו כלל קידושי' השני' וא"צ גט משני ותירצו התוס' דעיקר פלוגתא דב"ש וב"ה לא אתשול בשנים שקידשו אלא בחד כגון שקידשה אחד בפרוטה דאז הוי מקולי ב"ש דא"צ ממנו גט ולב"ה הרי היא מקודשת יע"ש והקשה הגאון בעפ"י ז"ל תינח לענין דינר ופרוטה אבל בשוה דינר וש"פ ע"כ מתשול בתרי ובאופן שיהי' מקולי ב"ה וחומרי ב"ש כמה שזכרנו וא"כ עדיין תקשה קושי' התוס' למה תני פלוגתי' דב"ש וב"ה לענין שוה כסף במס' עדיות גבי קולא ב"ש וחומרא ב"ה דליכא למימר דמתשול פלוגתייהו רק גבי חד כגון שקידשה אחד בש"פ דלב"ש ל"צ גט ממנו ולב"ה צריכה ממנו גט ז"א דהלא גם לב"ש צריכה ממנו גט מספק עכ"פ דניחוש שמא שוה דינר במדי דהא שמואל נמי גוזמא קאמר אע"פ שעומד כור תמרים בדינר כו' וכיון דלגבי חד אין שום נ"מ לב"ש ולב"ה דגם בש"פ צריכה גט אפי' לב"ש א"כ מאי בנייהו בענין שוה כסף ועכ"ל דפלוגתייהו בתרי כגון שקידשה אחד בש"פ ובא אחד וקידשה בש"ד דלב"ש צריכה גט משני דשפיר תפסי קידושי שני כיון דקידושי הראשון לא הוי קידושי ודאי דדלמא לא:הי' שוה דינר במדי אבל לב"ה כיון שהי' ש"פ במקומה הוי קידושי הראשין קידושין ודאי וא"צ גט משני הרי בהכרח דגבי ש"כ אתשול פלוגתייהו בנדון זה שהוא מחומרא ב"ש וקולא ב"ה ולמה תנהו במס' עדיות גבי קולא ב"ש וחומרא ב"ה יע"ש שהאריך בזה המחבר ז"ל בנותן טעם לשבח עיין עליו ולכאורה יש ליישב קושיא הנ"ל דהנה ראיתי להגאון בס' עזרת נשים בדיני' הנ"ל כ' הא דקיי"ל א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר וכן בארוסה צריכה גט משני היינו דוקא אם הי' קידושין הראשון קידושי ודאי בלי שום פקפוק אבל אם הי' בקידושין הראשוני' איזה דבר לפקפק בו אשר נוכל לומר דהיא סברה שלא יהי' חלין קידושין הראשוני' ולבעבור זה לא חששה לקבל קידושין מן השני אינה צריכה גט מן השני יעש"ה. ולפ"ד י"ל דפלוגתא דב"ש וב"ה בשוה כסף לא מתשול רק באופן שיהיה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה באופן שהלך א' וקידשה בתמרה שהוא ש"פ. אח"ז בא השני וקידשה ג"כ בתמרה כמו הראשונה. ומת הראשון הרי לב"ש א"צ גט משני דממ"נ אם התמרה ש"ד במדי הוי קידושין הראשונים קידושי ודאי מטעם שתוכל להוליך לשם כאשר כתב הרמב"ם ז"ל וכן דקדק הטור ז"ל דאם שוה בודאי פרוטה במדי הוה קידושי ודאי ויעויין בלחם משנה פ"ד מה"א ה' י"ט ע"ש א"כ לא חלו כלל קידושי שניה ואם אינה ש"ד שם פשיטא דלא חלו קידושי שניה. וא"ל הלא אף אם ש"ד במדי וחלו קידושי ראשונה אעפ"כ צריכה גט מהשני מטעם ארוסה שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דצריכה ממנו גט ז"א דעכ"פ אין הקידושין הללו שוה דינר במקומה וי"ל שאיהי אינה חוששת בהני קידושין שסברה מאחר שאינה ש"ד במקומה לא חלו כלל אלו הקדושין. ואין לך פקפוק גדול מזה אשר בזה אמרו דא"צ גט מן השני וכמ"ש בעזרת נשים וע"ש בעיון היטיב אבל לב"ה דהוה קידושי הראשוני' קידושי ודאי דהא ש"פ במקומה א"כ הוית ארוסה שנתקדשה בקידושין גמורי' ופשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר דצריכה גט מן השני ושפיר הוה מקולי ב"ש וחומרא ב"ה רק כל זה אם שייך גם גבי ארוסה הך דינא דפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר צריכה גט ממנו אבל אם נימא כסברת מהר"ד ערמ"ה דגבי ארוסה ליתא כלל להחזקה. וא"צ גט משני כלל א"כ הוה הדרא קושי' לדוכתי' דהלא גם לב"ה לא תהי' צריכה גט מהשני כנ"ל אעכ"ל דלא שני לן בין ארוסה לאשת איש בדין זה וב"כ וב"כ צריכה גט מן השני ולחומרא: איברא ראיתי להגאון בעל משנה למלך ז"ל בה"א פ"ז הלכה כ' כתב וז"ל. ונסתפקת באמר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה קידושי דרבנן או קידושי ספק מהו מי אמרי' דהוה מקודשת דרבנן או ספק מקודשת או דלמא דהוה שינוי בשליחות דמצי למימר המשלח אני לא עשיתך שליח אלא בקידושי ודאי מן התורה כו' ואף אם לא אמר המשלח הכי רק שאדרבה אומר שניחא ליה מ"מ אזלי' בתר אומדנא כו' יעש"ה ולפ"ז יש מקום לומר דגבי ארוסה לא שייך האי דינא דצריכה גט משני וכמ"ש מהרד"ע מאחר דליכא חיבה כ"כ מעיזה ודקא קשיא לן קושי' בעפ"י שזכרנו איך אשכחן מקולי ב"ש וחומרא ב"ה גבי שוה כסף י"ל דמשכחת לה בכה"ג שקידשה אחד ע"י שליח בש"פ וכסברת בעל משנה למלך ז"ל דהיכא דקידשה השילוח קידושי ספק לא חלו כלל הקידושין ואינם אפי' קידושי ספק א"כ לב"ש א"צ כלל גט ממנו אבל לב"ה כיון דש"פ במקומה הוי מקודשת ודאי וצריכה ממנו גט. וא"ל א"כ עכ"פ נפשוט בעיי' של משנה למלך בשליח שקידש קידושי ספק אין הקידושין חלין כלל מכח קושי' בעפ"י כנ"ל ז"א דעדיין יש לדחות ולומר דמשכחת באופן שכתבתי לעיל ושאין חילוק בין ארוסה לנשואה וזיל הכא קמדחי לה כו' (ויעויין שם במ"ל וי"ל כנ"ל דאם לא שייך בארוסה הך דינא דפשטה כו' אז שייך לומר שפיר דקידושי ספק של שליח לא חלו כלל ועיין היטיב שם והבינהו) אולם דעדיין יש מקום לפשוט שני ספיקות הנ"ל בחדא מחתא דהנה יעויין במכילתן דף ו' ע"א בתו' ד"ה לא יהי' לו עסק עמהם כו' והר"ע פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושין לקדשה שלפעמים תהיה מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין וקשה תינח בקידושין בגירושין מאי בכך אם יסבור שאינה מגורשת ושמא איכא למיחש לכהן מיהו לשנא לא משמע הכי כו' ועוד דלקמן בפירקן משמע שהוא איסור א"א דאמר וקשים לעולם יותר מדור המבול ומיהו יש לומר דאיכא למיחוש אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר יעש"ה. והנה לפסק הרמב"ן והנמשכים אחריו ז"ל דאשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין אף שלא בפני בעלה מחמרי' וצריכה גט מן השני הוה הדרי קושי' תוס' לדוכתא מאי חשש א"א יש כאן דהלא אף דתפשוט ידה ותקבל קידושין מאח' עכ"פ תהיה צריכה ממנו גט ומה בכך שאח"ז תדור עם הראשון וא"ל אם יהי' כהן כנ"ל בדברי תו' וקשי' מאי אסור חמור של א"א יהי' מזה אך אם באנו לומר בארוסה ליתא להך חזקה דאין אשה מעיזה כסברת מהרד"ע מאחר דליכא חיבה כ"כ א"כ שפיר משכחת לה ג"כ באיסור חמור במי שאינו יודע בטיב גיטין כגון שידב' עם ארוסה מעסקי גיטין ותהיה מגורשת והוא יסבור שאינה מגורשת ובאם שתקבלה קידושין מאחר וידור עמה יגיע איסור ארוסה דבסקילה מזה דשפי' לפי סברתו דאינה מגורש' ידור עמה בלי גט מהשני דגבי ארוסה שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר א"צ ממנו גט כלל דדוקא בא"א אמרי' דאינה מעיזה אף שלא בפניו משא"כ בארוסה מעיזה כסבר מהרד"ע ודוק בדבריו ובהיות נפשט שאילתן דבארוסה ליתא להחזקה דאינה מעיזה שוב הדרא קושי' בעפ"י ז"ל לדוכתא הלא בשוה כסף לא יצוייר פלוגתא דב"ש וב"ה כ"א שיהי' מקולי ב"ה וחומרא ב"ש דהשתא א"ל דמשכחת לה באופן הראשון שזכרנו כיון דגבי ארוסה ליתא להחזקה ומההכרח לומר דכי אתשול פלוגתי' דב"ש וב"ה בש"כ אתשול בכה"ג כגון ששלח שלוחו לקדש וקידשה בש"פ דאז הוי שפיר מקונח ב"ש דא"צ גט ממנו מאחר דע"י שליח לא תפסי כלל הקידושין כסברת בעל משנה למלך ולב"ה הוי קידושי ודאי וצריכה ממנו גט הרי זכינו לדון דנפשוט שני הספקים הנ"ל שפיר לחלק בין א"א לארוסה וגם דקדושי ספק גבי שליח לא תפסי כלל (וכל זה לא נאמר כ"א לחידוד הלכה אבל בענין השני ספיקות הדין דין אמת להחמיר. כי תרי קולות מח"ד לא משתמעין וישמע חכם כו'). והשתא נבוא למצוא פתח להתיר קצת דברי המאמר אשר בו התחלנו דהנה הר"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל הרבו להקשו' במתני' דסידר מקודם שטר ואח"כ ביאה. ובגמ' ילפינן לה' מקראי ונלמוד ביאה מקודם שטר דהיינו ובעלה זה ביאה ומהיקשא ויצאה והיתה גמרינן שטר א"כ ה"ל להתנא לסדר עכ"פ כסדר הנכתב בתורה דהיינו מקודם כסף דיליף מכי יקח ואח"ז ביאה דילפי' מובעלה ואח"ז שטר דילפי' מויצאה והיתה. ותירץ הר"ן ז"ל משום דאמרי' בגמ' דאסור לקדש לכתחילה בביאה בשביל זה תני ביאה לבסוף יע"ש וקשיא לי לשיטת המרדכי הובא בב"ש דאסור לקדש לכתחילה במטבע יע"ש א"כ הדרא קושי' הגאונים לדוכתי' למה הקדים התנא שטר לביאה וא"ל משום דאסור לקדש לכתחילה בביאה יקשה א"כ הוה ליה לאקדומי' ג"כ לכסף דגם בו אסור לכתחילה כדעת המרדכי וסתם כסף פי' המפרשי' דהיינו מטבע אך נ"ל אף דסתם כסף היינו מטבע מ"מ הך בכסף דתני במשנתינו סמיך אפרושי דקא מפרש לה בש"א בדינר וש"ד ובה"א בפרוטה וש"פ הרי גם שוה כסף בכלל זה וכיון דנכלל בכלל כסף גם מאי דמקדשי' בו לכתחילה דהיינו שוה כסף שפיר אקדמוהו כאשר סידרם במקראי ולפי הדברים הללו ישאר קושי' בעפ"י שזכרנו איך אשכחן גבי שוה כסף מקולא ב"ש וחומרא ב"ה וא"ל כמ"ש במסקנא דילן לעיל בסמוך דהיינו ע"י שליח ע"פ סברת בעמ"ל דקידושי ספק ע"י שליח אינם חלין כלל. ז"א דא"כ הדרא קושי' לדוכתי' למה הקדים כסף לשטר הלא גם בו אסור לקדש לכתחילה דסתם כסף היינו מטבע וא"ל דסמיך אשוה כסף דב"ש וב"ה ז"א דהא סלקינן מיניה דהאי ש"כ דב"ש וב"ה לא מתשול כ"א ע"י שליח א"כ גם בו אסור לקדש ע"י שליח כדאי' ריש פ"ב דאסור לקדש לכתחילה ע"י שליח ובהיות כן הוה ליה להקדים ביאה לשטר או להקדים שטר לכסף ממ"נ כמה שהוכחנו (וגם אם נפרי' דהקדי' כסף ברישיה משום שוה כסף דמותר לקדש בו לכתחילה ומשמעותו דבכסף סובל גם ש"כ א"כ מוכרחים אנו לפרש דמיירי כשקידשה בעצמו דאי ע"י שליח שוב אסור לקדש בו לכתחילה וכיון דמיירי בקידושי' ע"י עצמו איך שייך עלה למיתני בכסף דתנינן בש"א בשוה דינר ובה"א בש"פ הלא בכה"ג אין שום נפקותא בין ב"ש לב"ה דעקר פלוגתייהו לא מתשל כ"א ע"י שליח איך יהיה קאי הפירוש על כסף דמתני' דתנינא ברישא) אך ורק לשיטת רב אסי במכילתן יהיה לנו דרך ישר אשר בלא"ה יסולק ויוסר לדידי' קושי' הר"ן והרשב"א והריטב"א שזכרנו אחר שנקדם מה שכתבו התוס' בשמעתין ד"ה כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית כו' וא"ת איפכא הול"ל כשם שאין קרקע נקנית פחות מש"פ כך אין אשה כו' מאחר דילפינן אשה משדה ושמא י"ל דלית לי' ג"ש דקיחה קיחה אלא נפק ליה מן ויצאה חנם יעש"ה ולכאורה איכא למידק בתירץ תו' הזה חדא דלעיל פריך מ"ש הכא דתני האשה נקנית ומשני איידי דקבעי למיתני כסף וכסף מנ"ל גמיר קיחה משדה עפרון וקיחה אקרי קנין כו' א"כ לרב אסי דלא גמיר כלל מקיחה קיחה א"כ מ"ש הכא דתני האשה נקנית וליתני מתקדשת כפירכת הש"ס ותו יש לעיין מתוס' דיבמות דף נ"ה ע"ב דילפינן שם אשה לבעלה בהעראה מנין אתי' קיחה קיחה מעריות כו' והקשה שם התו' א"כ ל"ל ובעלה תיתי הכל מג"ש דעריות ותירצו דאי לאו ובעלה לא הוה דרשינן מג"ש דקיחה למילף משדה עפרון לענין כסף אלא הוה מוקמי' רק על ביאה דטפי עדיף למילף קנין אשה מקנין אשה יעש"ה א"כ אחר שרב אסי לא ס"ל ג"ש דקיחה על קידושי כסף ע"כ דלא מוקי להג"ש כ"א על העראה א"כ ובעלה ל"ל כקושי' התו' שזכרנו (ואולי לזה י"ל השני תירוצים שבתוס' כאן קיימו בשיטת השני תירוצים שבתוס' ביבמות שם) אך יש מקום לומר דבאמת אף שר"א לא דרש כסף מקיחה קיחה מ"מ דריש להאי ג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון לענין שטר וכמו שכתבו התוס' לעיל דף ג' דאיכא למילף שטר בג"ש דקיחה קיחה יע"ש (וכתב מהרש"א ז"ל דבאמת היקשא דויצאה והיתה אינו מיותר דאיצטרך אשארי דרשות והא דילפי' בש"ס שטר מויצאה והיתה ולא יליף בג"ש דקיחה משום מאחר ששטר הוה בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקני' נפשה יע"ש ומההכרח ליתן פירוש לדברי מוהרש"א דאיך ילפי' מויצאה והיתה הלא עדיין איכא למימר בפחות מש"פ לא מקני' נפשה וצ"ל משום דמקשי' ליציאה דמקרי הוי' בזה ויעויין בריא"ז סביב האלפסי הגדולים דפוס אמשטרדם) ואי' במס' גיטין בתוספות דקטנה פחות משהגיע לעונת הפעוטות אינה יכולה להתגרש מאחר דאין לה יד כדאי' שם בגמ' פ' האומר א"כ ה"ה דאינה יכולה להתקדש ג"כ פחות משהגיע' לעונות הפעוטו' דהא כיון דהוי' גופי' אנו ילפינן מיציאה מויצאה והיתה אמרי' דומי' דיציאה יע"ש א"כ י"ל דאיצטרך לר"א הג"ש להורות דאף בפחות משתגיע לעונת הפעוט' יכולה להתקדש בשטר דאי הוי ילפי' מויצאה והיתה ה"א דומי' דיציאה דאין קטנה יכולה להתקדש כנ"ל. ולפ"ז כיון דלר"א ילפי' כסף מויצאה חנם ושטר מכי יקח וביאה מובעלה ליתא להתחלת קושי' הגאונים דסידר לנו רבינו הקדוש בכסף ושטר וביאה ממש כסדר שהם כתובים בתורה זה אחר זה. ועתה נתעורר הדברים ויתיישב שני דברות הראשונים דבל"ז לא הוה יכול לומר הך דינא דרב אסי דקשים לעולם יותר מדור המבול הוי קשה תינח קידושין אבל גיטין ליכא כ"א לאו דגרושה כקושי' התו' דף ו' וא"ל דיגיע מזה איסור א"א בפשטה ידה וקיבלה קשיא הלא גם אם תהיה בחזקת שאינה מגורשת צריכה גט משני כדין א"א שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר אפי' שלא בפני בעלה לשיטת הרמב"ן ז"ל וא"ל דיגיע מזה איסור סקילה גבי ארוסה דל"ש הך חזקה דאינה מעיזה קשה א"כ הדרי' קושי' בעפ"י לדוכתי' גבי שוה כסף במתני' מאי קולא ב"ש וחומרא ב"ה איכא הכא דהא גבי ארוסה ליתא כלל להחזקה וא"ל דמשכחת לה בכה"ג דנתקדשה ע"י שליח וכסברת הגאון בעמ"ל ז"ל א"כ הדרא קושי' הר"ן לדוכתיה למה איחר ביאה לבסוף וא"ל משום דאסור לקדש בו לכתחילה קשה ה"ל להקדים שטר גם לכסף דאסור לקדש לכתחילה במטבע וגם ע"י שליח כנ"ל ובכדי ליישב קושי' זו הקדימו ואמרי מתחילה בדיוק גדול הכ"י אמר ר"א כשם שאין אשה נקנית. בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית וקשה למה אמר בלשון זה איפכא ה"ל למימר כקושי' תו' וצ"ל דלא דריש כסף מקיחה קיחה וקשה למאי מוקי לה וכנ"ל וצ"ל דמוקי לכי יקח אקדושי שטר א"כ בלא"ה מסודר שפיר במשנה שטר קודם לביאה כסידורו בקרא ושייך שפיר מימרא אחרינא דרב אסי דקשי' לעולם יותר מדור המבול מטעם דשמא יבוא לידי איסור סקילה דארוסה שפשטה ידה דלא שייך גבי החזקה וקושי' בעפ"י מיושב כמ"ש ואין מן הצורך לכפול הדברים והפוך בה וק"ל:
אולם עדיין יש לנו להעיר לפי דברינו דר' אסי לא מוקי ג"ש דקיחה קיחה אכסף אלא אשטר ואיך פליג על התנא דמייתי לעיל דף ד' ע"ב על קידושי כסף והלא ר"א אמורא הוא רק נראה דר"א סתמא אחרינא אשכח אשר יהיה מוכח מיניה ע"כ דקטנה אף פחות משתגיע לעונת הפעוטות מתקדש' וקשה תיתי מיציאה דלא שייך בקטנה אע"כ יהי' מוכח דיליף ג"כ מג"ש דקיחה שטר דהנה הגאון בעפ"י ז"ל בהקדמתו לסדר נשים כתב לדקדק על סידור רבינו הקדוש מס' קידושין אחר מס' גיטין והביא שם המשנה דשלהי מס' גיטין בש"א לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה וב"ה סברי אף בהקדיחה תבשילו דילפינן מדבר יעש"ה והביאו שם בתוס' להקשות משם הירושלמי לב"ש איך משכחת לה מחזיר גרושתו דהלא היא אסורה לבעל ולבועל בלא"ה כדין סוטה וקיימינן דלא נתגרשה אלא בשביל ערות דבר לב"ש כו' יעש"ה וכן קשה לב"ה למה לי דבר תיפק לי' מדכתב רחמנא במחזיר גרושתו לא ישוב לקחתה כו' ועיין עליו ותירץ בעפ"י דמשכחת לה מחז"ג בכה"ג כגון שטען פ"פ מצאתי ואיתא במס' כתובות דף ט' ע"א א"ר אלעזר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו יע"ש א"כ הוכרח הראשון לגרשה ואח"ז ניסת לאחר ומצא לה בתולים ואגלי מלתא למפרע דהראשון לא היה בקי בהטי' קדמייתי' עובדא ריש פ"ק דכתובות וה"א שפיר אחר שמת השני מותרת לחזור להראשון כיון דלא הי' סוטה מעולם קמ"ל קרא דאפ"ה אסורה לחזור לו מטעם מחז"ג:
רק דבגמ' שם פרכינן אהא דר"א ואמאי הא ס"ס הוא ספק תחתיו ספק לאו תחתיו ספק באונס ספק ברצון ומשני לא צריכא כגון באשת כהן דאף באונס אסורה לו וליכא כ"א חד ספק תחתיו ספק או תחתיו ואסורה א"נ באשת ישראל וכגון שקיבל בה אביה קידושי' פחותה מבת שלש ושנים ויום א' דליכא ספק לאו תחתיו דבפחותה מבת ג' בתולי' חוזרים כו' ולפ"ז עדיין קשה על התורה דהורה לנו איסור מחז"ג בטוען כ"כ כו' קשה איך נאסרה עליו הא הוי ס"ס כפירכת הש"ס וא"ל דמיירי מאשת כהן א"כ לא הוצרך הכתוב לאוסרה עליו מטעם מחז"ג דהלא בלא"ה אסורה לו מטעם גרושה לכהן ובהכרח לפרש דמיירי מכה"ג שקיבל בה אביה קידושי' בפחותה מבת שלש שנים ויום א'. קשה במאי קידשה אי בביאה הא פחותה מבת ג' שנים אין לה קידושי ביאה כנ"ל. וא"ל בשטר ז"א דג"כ לא שייך גבי קטנה כדאי' בתוס' בגיטין בפ' האומר דבפחותה משתגיע לעונת הפעוטות אינה מגורשת מטעם דנותן בידה בעינן וזו אין לה יד כדאי' שם בגמ' א"כ ה"ה דאינה מקודשת דהא עיקר קידושי שטר ילפינן מויצאה והיתה ומסתמא אמרי' ביה דומי' דיציאה דאין קטנה מגורשת ה"ה דאינה מקודשת ועכ"ל דאינה מקודשת כ"א בכסף וא"כ א"צ קרא דאשה מקודשת בכסף עכ"ל בעפ"י ז"ל בההקדמה שלו בפתיחה. וכבר הערנו מזה לעיל בפ' וירא והנה לשיטת הרמב"ם ז"ל דקידושי כסף הם מד"ס. ואף אם ילפינן מויצאה חנם מ"מ הוה רק אסמכתא דנפיק מן יו"ד דאין כסף ע"ש בנ"כ) א"כ לא משכחת לה כ"א כשקידשה בשטר ויש לנו דברים ארוכים בזה דלשיטת רב אסי בודאי קשה קושי' בעפ"י ל"ל קרא אקידושי כסף תיפוק ליה מהתם כנ"ל וברצות ה' נבאר הדברים במקום אחר וכאן עת לקצר כי בלא"ה הדברים ארוכים להמעיין ובהיות ההכרח לומר דקרא מיירי כגון שקידשה בשטר קשה קושי' בעפ"י שזכרנו דהא שטר אינה קונה בה פחותה משהגיעה לעונת הפעוטו' ובהכרח לומר דלמדין שטר מג"ש דקיחה קיחה דנקנית אף בפחות מש"פ ודלא כהתנא דיליף מקיחה קיחה רק קידושי כסף הרי יש לרב אסי הוכחה גדולה דמוקמי' ג"ש דקיחה קיחה על קידושי שטר והיינו דשייך אף בקטנה כנ"ל המקובץ מפלפול שלנו יהי' הכרעה בדעת מכרעת לדברי הרשב"א ז"ל דהא דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא ודלא כדעת הרמב"ם שהוא דקיי"ל ס"ד לחומרא היינו רק מדרבנן. דאל"כ הדרא קושי' לדוכתין מנ"ל לר"א דכי יקח קאי אשטר ולומר דקטנה מקודשת וא"ל מכח הוכחה הנ"ל קשה א"כ גם אם נאמר דמקודשת אף בפחותה משתגיע לעונת הפעוטות בשטר עדיין קשה קושי' הירושלמי הנ"ל איך משכחת לה מחז"ג וא"ל בטוען פ"פ מצאתי וכגון שנתקדשה בפחותה מבת ג' שנים וי"א א"כ עדיין קשה היאך כתבו לנו התורה בכה"ג דהוכרח לגרשה הא איכא עכ"פ חד ספק אונס ספק רצון ומדאורייתא גם חד ספק לקולא לדעת הר"מ ז"ל וא"ל דמיירי באשת כהן ובפחותה מבת ג' שנים וי"א דליכא אפי' חד ספק ז"א דא"כ עדיין למה הוצרך הכתוב לאוסרה משום מחז"ג תיפוק ליה דגרושה אסורה לכהן אע"כ מוכרח דבחד ספק נמי מדאורייתא לחומרא והשתא כיון שזכינו לדין דע"כ ס"ל לרב אסי דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא א"כ יהיה סוער' איזה קושי' אחרינא על רב אסי וע"ז עיינו חכמים ואשכחן הלכה זו דשעבודא דאורייתא ובו יסתלק קושיא ההיא וישלים בזה כל דברי המאמר וטרם בואי העי"ר להעיר קושי' אחת הלא היה כתובה על הספר בפ' ויצא בחידושינו והוא שראיתי מקשים לר' שמעון דס"ל ריש מס' ר"ה דאינו עובר בבל תאחר כ"א בשלשה רגלים כסדרן וחג המצות תחילה. א"כ ל"ל קרא במס' כריתות דף כ"ו דאין יה"כ מכפר על חייבי חטאת ואשמות וודאי' תיפוק ליה בלא"ה מדכתב רחמנא דעובר ב"ת בחטאת ואשמות וקשי' איך משכחת לה בבל תאחר בשלש רגלים כסדרן הא קודם סוכות הוי יה"כ וכפר עלי' אעכ"ל בהכרח דאין יה"כ מכפר וקשה קרא דמס' כריתות שם ל"ל וכבר הראיתי כמה פנים ליישב קושי' ודרך דרוש יש ליישב קושי' זו דהנה שם בכריתות אסיק דחייבי אשמות תלוין שעבר עליהם יוה"כ מכפר ופריך אלא מעתה ספק יולדות שעבר עליה יה"כ תהי' יה"כ מכפר ומשני לכל חטאתם ולא לכל טומאתם יע"ש. פי' דאין יה"כ מכפר כ"א מה שבא על החטא יעש"ה ואי' ריש מס' זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מחטאת ואשם לר"א יע"ש ושם דף ו' ע"א אבעי להו כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו אמר ר' שישא ברי' דר' אידא מסתברא דלא כיפרו דאי כיפרו שני למה באה ואלא מאי לא כיפרו למה קרב כו' ויע"ש בתוספות ובחידושי זקיני הגאון בפנים מאירות על מס' זו. ולפ"ז מיושב היטיב קושי' הנ"ל די"ל דאיצטרך קרא דאין יה"כ מכפר על חייבי חטאת ואשמות ודאי' דבלאו קרא ה"א דיה"כ מכפר וא"ל איך משכחת לה בחטאת ואשמות לגבי בל תאחר י"ל דהכי משכחת לה כגון שכבר קרב חטאתו ואשמו רק שהי' שלא לשמו והוה מקום עכ"פ לטעות דכיפרו הראשוני'. ועכשיו הוא מחויב להביא חטאת ואשם אחר ובאותו קרבן השני שפיר אמר רחמנא דעובר ב"ת מאי אמרת הא כיפר עליו יה"כ ז"א דהא זה קרבן שני לא בא שוב על החטא כיון דכבר נתכפר בראשון דקיימי' השתא דכיפרו א"כ אין יה"כ מכפר כלל על קרבן כזה דלכל חטאתם אמר רחמנא דוקא קרבן הבא על החטא. אבל באותן חטאת ואשמות הבאים על חטא עדיין ה"א דיה"כ מכפר עליהן קמ"ל ומיושב קושי' הנ"ל רק דזה טעות דהא קיימי' חוץ בחטאת שקרב שלא לשמו דלא כשירי' כלל א"כ עדיין הדרא קושי' לדוכתין היכא משכחת לה לענין ב"ת גבי חטאת. אך די"ל משכחת לה באשם דלת"ק שפיר כשירי' ובאמת מקרא דב"ת אנו דרשינן חטאת ואשמות מחד קרא והיינו במסקנא דתרווייהו שוין משא"כ לפי ה"א דיה"כ מכפר עליהם וע"כ קר דב"ת לא משכחת לה כ"א בכה"ג דכבר קרב הראשון ונתכשר רק שמחויב להביא השני שלא לכפר כלל כנ"ל באותו ה"א הוה בהכרח לומר דקרא לא קאי כ"א אאשם אבל בחטאת לא משכחת לה מאחר שהראשון פסול הרי בא השני על החטא וכיפר יה"כ וכדי לבוא לתכלית המבוקש נשי' מצוד' לבוא העי"ר קושי' אחת אשר זכרנו ממנה בפ' נח נאמרה ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה דאי' במס' מנחות דף ה' ע"ב מן הבקר להוציא את הטריפה והלא דין הוא ומה ב"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה. ומסקינן מה לב"מ שמומו ניכר תאמר בטריפה שאינה ניכרת ופי' בתו' כגון טריפה שבבני מעים יעש"ה שוב פרכי' שם בגמ' וטריפה מהכא נפקי' מהתם נפקי' מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה ומשני דהתם ה"א דוקא וטרפה ולבסוף הקדישה דבעידנא דאקדשה לא הוה חזי' אבל אקדשה ולבסוף נטרפה אימא לא צריכא כו' יע"ש והקשה בספר א' הלא מסקי' דקרא מרבה טריפה שאינה ניכרת כ"א אחר שחיטה בבני מעי' א"כ מי מצי ידעינן לה אם נטרפה קודם ההקדש או אח"כ ותירץ דמשכחת לה דידעי' אקדשה ולבסוף נטרפה כגון שאקדשה ושהתה י"ב חודש וקיי"ל דטריפה אינה חי' ולפ"ז קשה ל"ל קרא והי' בך חטא ולא בקרבניך חטא או שארי דרשות דלמדין מנייהו דאחר שעבר ב"ת אין הקרבן נפסל תיפוק לי' דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא איך יודעי' לה באקדשה ולבסוף נטרפה וא"ל ששהתה יב"ח קשה א"כ נפסל הקרבן דעבר עליה בבל תאחר יע"ש הדק היטב בדבריו כי קצרתי בלשונו:
והנה לכאורה יש לה"ר לשיטת הת"ח ואפי' רברבי' הביאו דודי זקיני הגאון האמתי הש"כ ז"ל בי"ד סי' נ"ז דהא דאמרי' טריפה אינה חי' יב"ח אינה כ"א בשנה פשוטה אבל בשנה מעוברת צריכה יג"ח יע"ש והפר"ח חולק בזה ומקדם צריכין אנו לברר שיטת הגמ' דר"ה דף ו' ע"ב דאמרי' שם כיון שעבר שנה אף בלא רגלים עובר בב"ת ופריך בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אלא שנה בלא רגלי' היכא משכחת לה הניחא למאן דס"ל כסדרן ופרש"י וס"ל כוותי' בחדא ופליג עלה בחדא כלומר ר"ש דס"ל כסדרן בהא ס"ל כוותיה אבל בגוף הדין דשנה בלא רגלים פליג עלי' וס"ל דאינו עובר בב"ת דשמעי' לי' לר"ש דאמר לעיל רגלים פעמים ג' פעמים ד' פעמים ה' ואי אמרת דשנה בלא רגלים עובר ד' וה' היכא מ"ל כו' ומשני דלרבי דס"ל בחודש העיבור שייך החודש למשכיר משכחת בשנה מעוברת כו' ומשני משכחת לה כדר' שמעי' דאמר ר' שמעי' עצרת פעמים ד' פעמים ה' פעמים ו' כו' ומאן תנא דפליגי על ר"ש אחרים הם דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים עכ"ל הגמ' א"כ נברר קושית המחבר הנ"ל דהא לק"מ אי הקרבן נפסל איך משכחת באקדשה ולבסוף נטרפה דהא מנא ידעי' ואי בעובר יב"ח נפסל הקרבן י"ל דהא לענין ב"ת מונין מיום שנראה להרצאה כדאי' בשמעתין וכן איתא להדיא בעירוכין די"ח ע"ב ד"ה שנתו כו' א"כ משכחת לה כגון שהקדישה קודם ח' ימים דאז מלו יב"ח ולא מטו שנה. רק דעדיין קשה לשיטת הרמב"ם ז"ל דאסור להקדיש מחוסר זמן א"כ אינו רשאי להקדיש תוך שמונה ימים ויע"ש בכ"מ ולח"מ היטב איברא נראה דעדיין משכחת לה באופן שקידש בהמה מעוברת וילדה לו וולד דבאותו וולד שפיר משכחת לה דנודע שלא היתה טריפה בבטן אמה כשהקדישה ששהתה אחר הלידה יב"ח וב"ת לא מלו כ"א אחר יב"ח מיום שנראה להרצאה כנ"ל. אך עדיין קשה לר"א דאומר ולד שלמים לא יקרב שלמים בתמורה פ"ג דף י"ח ע"א הדרא קושיא לדוכתי' איך משכחת באקדשה ולבסוף נטרפה דאי שהתה יב"ח כבר עבר ב"ת וכנ"ל אונם י"ל באמת דר"א ס"ל כר"ש בהא דשנה בלא רגלים אינו עובר בב"ת א"כ אף שעבר עלי' יב"ח ל"ע בל תאחר משום שנה. וא"ל דהא אכתי עבר משום ג' רגלים יש ליישב בשלשה אופנים הנזכר בגמ' היינו דבעי' כסדרן ומשכחת לה שקידשה קודם עצרת או קודם סוכות. או דמשכחת לה בשנה מעוברת וכרבי או כר' שמעי':
והנה באחת עלתה ובשתים לא עלתה דהנה תירוץ הראשון ליתא דליכא למימר דר"א ס"ל כר"ש דבעינן כסדרן הדרא קושי' לדוכתי' ל"ל קרא דאין יה"כ מכפר אחטאות ואשמות וודאי' תיפוק ליה דאל"כ לא משכחת לה בב"ת גבי חטאות ואשמות כנ"ל וא"ל כגון שהקריב הראשון שלא לשמו קשה הא בחטאת קיי"ל פסולים וא"ל באשם ז"א דהלא אליבא דר' אליעזר קיימינן עכשיו ושמעי' לי' דאמר אף האשם במשנה דריש זבחי' הרי נסתר אופן הראשון מהנ"ל והשתא נבוא לעיקר מיעוט בתרא דאופן השלישי ג"כ נסתר לר"א דהנה הקשו תוס' ריש פ' אלו דברים ל"ל קרא דפסח דוחה שבת וטומאה נילף מתמיד ושתי לחם יע"ש ולכאורה קושי' תוס' ליתא כ"א לסוגי' דכיצד צולין דממשמעות במועדו דרשי' שבת וטומאה אז שפיר קשה במסקנא קרא בפסח ל"ל אבל לשיטת הש"ס דאלו דברים דילפינן בג"ש דבמועדו לק"מ קושי' תוס' כ"א על הגמ' דלמה לא ילפינן מזה אבל על יתורא דג"ש לק"מ דאיצטרך דתילוף תמיד מפסח לענין טומאה יע"ש היטב בתוס' ובדברינו בפ' דברים א"כ כיון דשמעי' לי' לר' אליעזר במתני' דאמר עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו כו' הרי דדריש ממשמעות דבמועדו דהלשון מעיד לעצמו וכאשר בררתי ביותר לעיל מזה ובהיות כן קשה ל"ל קרא נילוף מתמיד וב"ל וצ"ל כמ"ש מוהרש"א דאיכא למיפרך מה להני שקבוע זמנם משא"כ בפסח יש פ"ש ג"כ וקשה הא גם שתי לחם לא קביעא זמנם דלר' שמעי' פעמים ה' פעמים ו' כו' וכמש"ל וכמ"ש במ"א ומהכרח לומר דר"א לא ס"ל כר' שמעי' אלא כאחרים דפליגי עליו ואמרו אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים לבד א"כ כיון דמוכח דר"א ס"ל כאחרי' נסתר גם אופן ג' ובהכרח לומר דמשכחת לה בשנה מעוברת הרי יש הכר גדול כדעת הפר"ח דאף בשנת העיבור סגי לענין טריפות יב"ח דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' דגם בשנה מעוברת לא משכחת לה דהא צריך לברורי מלתא דלא הי' טריפה מקודם ג"כ י"ג חדשים ועבר ב"ת משום רגלים כנ"ל. אבל עדיין י"ל כדעת א"ר דבעי' יג"ח ולא תקשה לר' אליעזר איך משכחת לה דנדע אם אקדשה ולבסוף נטרפה כיון דעבר ב"ת משום רגלי' י"ל דס"ל כר"ש דבעי' שלשה רגלים כסדרן דוקא וכמש"ל וא"ל א"כ קרא ל"ל דאין יה"כ מכפר אחטאות ואשמות ודאי' תיפוק לי' דלא משכחת לה בב"ת ז"א קושיא כמ"ש בפ' ויצא באורך מזה די"ל ר"א ס"ל כמ"ד דאין יה"כ מכפר אלא לשבים א"כ משכחת לה דעובר ב"ת כגון שלא עשה תשובה בי"כ דאין יה"כ מכפר על עבירה אא"כ עשה עלי' תשובה. רק דעדיין קשה גבי אפריש ולא אקריב מי משכחת לה בב"ת הא שם עשה תשובה כיון דהפריש לחטאתו וכמו שפירש"י ז"ל שילהי יומא עיין עליו רק דבאפרש בלא"ה לק"מ דשם י"ל דקאי על עולות ושלמים דמשכחת לה שפיר באפריש והלא הקדמנו לעיל דעיקר קושי' אינה כ"א על קרא דאמר ולא אפרש (ובחטאת פשיטא דלא בעי' אמר כ"א בנדרים ונדבות) ושם שפיר משכחת לה שלא עשה תשובה ויעויין היטב בפ' ויצא בדברינו ותבא על המכוון היטב: רק דע"ז נמי קשה דבקרא דמוצא שפתיך תשמור כתיב שם ועשית כאשר נדרת כו' דרשינן מיניה ועשית מלמד שהב"ד כופין אותו והקשו בתוס' שם הא דתנן חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותם חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם ה"ד אי מקמי' דאתי לידי ב"ת עולות ושלמים נמי אין ממשכנין אי לאחר שעבר ב"ת חטאת ואשמות נמי ממשכנין כו' הרי משמעות התוס' דבחטאת ואשמות ממשכנין אחר שעבר ב"ת וכן נראין דברי הגאון ח"ץ ז"ל הבאתיו בפ' הנ"ל וצ"ל דס"ל לתוס' דקרא דועשית קאי על כל הקרבנות דכתיבי בקראי א"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתי' מי מצינן למימר דהאי קרא לה' אלהיך מרבי חטאת ואשמות באופן דלא עשה תשובה ז"א דא"כ יקשה קושי' תוס' במס' בבא בתרא אמאי אמרי' דכופין אותו הא קיי"ל במתנה לא מהני אונס ותירצו דגם הכא הוי כמכר דניחא דתהוי לי' כפרה יע"ש ומהכרח לפר דבריהם דהלא חזי' דאינו חפץ בקרבן להתכפר וצ"ל דחס על ממונו יעויין בזה ולפ"ז אם נאמר דלא עשה תשובה ביה"כ מיירי בחטאת ואשמות דעובר ב"ת קשיא א"כ איך כתיב בי' ועשית שכופין אותו להביא החטאת אחר שעבר ב"ת הא הוי כאנסוהו ונתן וא"ל דניחא דתהוי לי כפרה ז"א דהא חזינן דלא חפץ בקרבן וא"ל כסברת הנ"ל דחס על ממונו ז"א דהלא הי' לזה כפרה ביה"כ אף בלי קרבן וחסרון ממונו אם הי' מתחרט ואפ"ה לא הי' חושש א"כ עינינו רואות דבודאי לא ניחא לי' דתהוי כפרה והוה ממש כאנסו ונתן כנ"ל בקושי' תו' אבל גם זה יש ליישב דיש מקום לומר דהאי קר דלה' אלהיך הוה מוקמי' על עולות ושלמי' ובדאפרש כו' והאי קרא דדרש ידרשנו הוי מרבי' חטאת ואשמות באמר ולא אפרש ולא עשה תשובה ובאמת אינם כופין בחטאת ואשמות. אך אי' שם בגמ' דכתיב בהאי קרא כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך ודרשי' מעמך פרט ליורש וכתבו התוס' למ"ד שעבודא דאורייתא משכחת לה ביורש גם בדלא אפרש אבל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ע"כ לא משכחת לה כ"א בשהפריש אביו הקרבן כו' יעש"ה א"כ למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ע"כ קרא דדרש ידרשנו מיירי מאפרש וע"כ לא מרבי חטאת ואשמות בדלא עשה תשובה כי בשהפריש כבר התחרט כנ"ל וע"כ דמקרא השני דמוצא שפתיך דמיירי מאמר ולא אפריש מרבי' חטאת ואשמות שפיר כשלא עשה תשובה וכנ"ל וזה אי אפשר כמ"ש דא"כ איך נאמר עליו ועשית שכופין אותו הלא לא ניחא לי' בקרבן והוה כאנסוהו ונתן כמש"ל ובזה נבוא תוך העיר לפתוח שער לסיים המאמר הנ"ל דהנה קושי' הנ"ל דמנא ידעי' אם נטרפה אחר ההקדש לק"מ כ"א לשיטת הרשב"א דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא דלשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ד לקולא מדאורייתא לק"מ די"ל דהכי פירושו דהגמ' דמנחות דאי הוי כתיב חד קרא ה"א אם ידעינן בודאי דנטרפה ולבסוף הקדישה כגון ביותרת וכדומה כאשר הארכתי בפ' נח הוא דאסורה אבל אם לא נודע לנו בודאי שנטרפה קודם ההקדש אזי היא מותרת מחמת הספק שמא נטרפה אח"ז וספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא קמ"ל קרא דאף בספק אקדשה ולבסוף נטרפה אסורה אבל לשיטת הרשב"א דה"ד לחומרא מדאורייתא קשה שפיר דספיקא לא איצטרך קרא למעט כי בלא"ה יהי' ס"ד לחומרא. ולפ"ז מיושב היטב כל דברי המאמר דאחר שמוכח מדברות הראשונות דס"ל לרב אסי ס"ד לחומרא מדאורייתא א"כ קשה קושי' הנ"ל מנא ידעינן אקדשה ולבסוף נטרפה כיון דהוה טריפה שבסתר וא"ל דמרבינן ספק ז"א דהלא ס"ד לחומרא אפי' מדאורייתא ובהכרח לומר דמשכחת לה ששהתה יב"ח קשה א"כ קרא ל"ל דאין קרבן נפסל אחר שעבר ב"ת תיפוק לי' מהכא דאי נפסל הקרבן עדיין מן הבקר על אקדשה ולבסוף נטרפה ל"ל כנ"ל וא"ל דמשכחת לה בהקדיש תוך ח' ימים ז"א לשיטת הרמב"ם כנ"ל וא"ל שהקדיש פרה מעוברת עדיין קשה לר"א כנ"ל דס"ל וולד שלמים לא יקרב שלמים ואף דלא ס"ל שנה בלא רגלים מ"מ הוה ג' רגלים דא"ל בשנה מעוברת להפוסקים דבעי' גם לענין חיות יג"ח וא"ל כר' שמעי' דהלא הוכחנו דר"א כאחרי' ס"ל. וא"ל דס"ל כר"ש דבעי' ג' רגלים כסדרן דוקא קשה א"כ ל"ל קרא דאין יה"כ מכפר אחטאת ואשמות תיפוק לי' דלא יהי' משכחת לר"א בב"ת דהא גם באשם ס"ל דאם נזבחו שלא לשמן פסול. ובהכרח לומר דמיירי שלא עשה תשובה והיינו בדלא פרש קשה כיון דמוכח דקרא דכי דרש ידרשנו מיירי מאפרש ולא אקרב מדמעטינן יורש למ"ד שעבודא לאו דאורייתא א"כ ע"כ קרא דמוצא שפתיך קאי על לא אפריש ושם לא מצי לומר דמרבי' חטאת ואשמות כשלא עשה תשובה דא"כ איך נאמר עלי' ועשית שכופין אותו כנ"ל לכך סמכוהו רבנן ואמרו דאמר רב אסי אע"פ שלא הפרישה מחיים דס"ל שעבודא דאורייתא וא"כ שפיר י"ל דקרא דכי דרש ידרשנו מיירי מלא אפרש ואף דכתיב ביה מעמך פרט ליורש מ"מ משכחת לה גם בשלא הפריש דהלא שעבודא דאורייתא ושפיר י"ל דזה מרבי חטאת ואשמות בשלא עשה תשובה וקרא דמוצא שפתיך לא מרבי' כ"א עולות ושלמים ועלי' קאי קרא דועשית שכופין ולא על חטאת ואשמות ואתיא הכל על הנכון. ואתה המעיין הסברות הישרות תקבל והמותר לא כתבתי כ"א לרוות צמאים החושקים לשמוע דבר דבר לקשור חבל בחבל נימא בנעימה ויעויין היטב בכל המקומות אשר הבאתי לעיל כ"א על מקומו ואז יבא על המכוון וק"ל:
גרסינן במס' כתובות ריש פ' אלו נערות. אלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו כו' נערה אין קטנה לא אמר ר"י אמר רב ר"מ היא דתני' כו' שוב פריך והני בני קנסא נינהו ואמאי אקרי כאן ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו וכו' יעש"ה בגמ' ויש לדקדק למה לא פריך בל"ז על המשנה והני בני קנסי כו' ותו יש לדקדק על הלשון והני ועל הלשון כאן דדייק המקשן והני בני קנסי נינהו ואמאי אקרי כאן ולו תהי' לאשה ותו הקשה הרא"ה ז"ל כיון דאוקימנא מתני' כר"מ דקטנה אין לה קנס וזה ילפי' לקמן מקרא ולו תהי' לאשה במהווה עצמה הכתוב, מדבר א"כ מאי פריך ואמאי אקרי ולא תהי' לאשה הא איצטרך האי קרא בכדי למעט קטנה שאין לה קנס כר"מ יע"ש בדבריו ואמרתי בהשקפה ראשונה ליישב הכל בחדא מחתי' דהנה הקשה הגאון בעל לחם אבירים מאי פריך אקרי כאן ולו תהי' לאשה הלא קרא זה לא נאמר כ"א באונס ועדיין במפותה לא שמענו ודלמא מתני' דהכא מיירי ממפותה. ונ"ל דהנה בע"כ הי' הוכחה להמקשן דמתני' לא מיירי ממפותה דוקא דאל"כ קשה מנ"ל לר"י אמר רב לפרש מתני' אתי' כר"מ דקטנה אין לה קנס דלמא לעולם אתי' כר"י דיש לקטנה קנס והא דקתני במשנתינו נערה דוקא ולא קטנה היינו טעמי' משום דפיתוי קטנה אונס הוא ובאונס קרי' ולו תהי' לאשה דבעי' אשה הראוי' לו ומשנתינו מיירי מנשים שאינן ראוי' לו אבל לעולם בעלמא יש ג"כ לקטנה קנס כר' יהודא כנ"ל ולפ"ז מיושב כל הדקדוקים הנ"ל דכך הוא כוונת המקשן מנ"ל להוכיח דנערה אין קטנה לא דלמא לעולם קטנה אית לה קנס וא"ל א"כ למה תני במשנתינו דוקא נערה ולא קטנה. לזה דייק והני בני קנסי נינהו כלומר אע"פ שבעלמא יש לקטנות קנס מ"מ וכי הני נשי' פסולות אית להו בקטנתן ואמאי אקרי כאן בהני נשי' פסולות דתני כאן ולו תהי' לאשה בקטנותן כיון דפיתוי שלהן אונס הוא וכיון דפירכת הש"ס דנוקי מתני' באמת כר"י מיושב קושי' הרא"ה דעכשיו שפיר נוכל למידרש מולו תהיה לאשה להורות דוקא אשה הראוי' לו ולמסקנא דאיכא ג"ש בלא"ה מתוקמי שפיר ודוק היטב והבן: ראיתי להגאון מוהרא"ם ז"ל בפרשה זו שהקשה בגמ' דכתובות דיליף דמעשה הבת לאביה דכתיב וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מ"י לרבה אף בת מ"י לאביה ופריך ואימא הנ"מ קטנה דמצי מזבין לה אבל נערה דלא מצי לזבין לה אימא לא ומשני קטנה ל"ל קרא השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מבעי' כו' והקשה הוא ז"ל למ"ד אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחה במס' קידושין די"ז א"כ הדרא פירכת הש"ס לדוכתי' אימא הנ"מ קטנה וכגון היכא דלא מצי לזבין לה שהי' כבר מוכרה לשפחות ויצאה במיתת האדון יעש"ה ודבריו תמוהים דא"כ היינו נערה אחר דכל עיקר פירכת הש"ס הי' לחלק בין נערה לקטנה מאחר דנערה לא מצי לזבין לה א"כ קטנה מה לי דלא מצי לזבין לה מה לי נערה. רק דלפ"ז יש ליישב קושי' תוס' במכילתן ובמס' קידושין דיליף גמרא דכסף קידושין לאביה מאת בתי נתתי לאיש הזה ופריך ואימא הנ"מ קטנה דלית לה יד אבל נערה דאית לה יד תקדוש נפשה ותשקול כספה והקשו תוס' מאי פריך הש"ס הא י"ל קטנה ל"צ קרא דהשתא זביני מזבן לה כסף קידושין מיבעי' כדמשני לענין מעשה ידי' ע"ש ולפי הנ"ל יובן דבשלמא גבי מעשי ידי' משני שפיר לקטנה ל"צ קרא כו' דא"ל דמורה בגווני שכ' הרא"ם ז"ל דא"כ היינו נערה משא"כ לענין כסף קידושין דהחילוק בין נערה לקטנה הוא מאחר דל"ל יד שפיר י"ל דמורה אקטנה שאינו יכול למוכר' כנ"ל ופשוט הוא לפע"ד וכמדומה לי שכוונתי לגדול אחד בזה: