מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת תזריע - כתנות אור
סמיכת הפרשה אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול בשר ערלתו למעלה מן הענין כתיב הבדיל בין הטמא ובין הטהור ואמרתי דרך רמז דאי' בפ' הפועלים דר"א בר"ש דאייתי לקמי' שיתין מיני דמא וטהרינהו הוי קא מרנני רבנן אמרו ס"ד לית בהו חד ספק אמר אם אם כמותי יהי' כולם זכרים ואם לאו יהי' נקיבה אחת ביניהם וזה הוא הרמז להבדיל בין הטמא ובין הטהור ר"ל כשתרצה לידע הפרש אם הי' טהור או טמא יהי' סימן זה בידך אשה כי תזריע וילדה זכר הוא הסימן שהי' דם טהור וק"ל: גמרא דנדה דף ס"ו ע"א א"ר זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו שבעה ימי נקיים ובברכות דף ל"א ע"א אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה וה"ד הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דאמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן כו' ובמגילה דף כ"ח ע"ב איתא תנן התם ודאישתמש בתגא חלף תני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה כי הא דר"ל הוי אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכבי אכתפי' וקא מעביר לי' א"ל קרית א"ל קרינא תנית א"ל תנינא ארבעה סדרי משנה א"ל פסלת לך ד' טורי וטענית בר לקישא אכתפיך שדי בר לקישא במיא א"ל ניחא לי דאשמיעך למר א"ה גמיר מיני הא מילתא דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים עיין בפרש"י ואיכא למידק טובי בלישני' דריש לקיש דאמר הן החמירו כו' ה"ל למימר החמירו ועוד איכא למידק דאמר אי הכי גמיר מינאי הא מלתא וכי לא הי' לר"ל לגמור לו דין אחר ועוד איכא למידק בדברי ר' זירא דאמר בנות ישראל החמירו ולמה לא גזרו עליהם חכמים דין זה דהא מצינו כמה חומרות וכמה גזירות שגזרו חכמים ולמה לא גזרו גם חכמים עליהם גזירה זו: ונ"ל לומר דאי' ריש נדה דשמאי אמר כל הנשים דיין שעתן והילל אמר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה ובדף ג' ע"ב אי' רבא אמר טעמא דב"ש משום ביטול פרי' ורבי' וחד סבר טעמא דב"ש דאם אי' דהוי דם מעיקרא הוי אתי ופריך הש"ס והא תניא כי האיך לישני משום ביטול פרי' ורבי' ומשני ה"ק הילל לשמאי אין טעמא קאמרת דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי מיהו עשה סיג לדבריך דמאי שנא מכל התורה דעבדינן סיג א"ל א"כ בטלת בנות ישראל מפרי' ורבי' והילל מפרי' ורבי' מי קאמינא לטהרות הוא קאמינא ושמאי לטהרות נמי לא דא"כ לבו נוקפו ופורש ע"כ הגמ' נמצא אנו למדין דאפי' להחמיר לא החמירו אלא לטהרות אבל לא לבעלה משום דאיכא למיחש לביטול פרי' ורבי' וב"ש ס"ל דאפי' לטהרות לא גזרינן דא"כ לבו נוקפו ופורש ואנן קיי"ל דנשים אין מצווי' על פרי' ורבי' ולפ"ז ניחא דחכמים לא רצו לגזור עליהם חומרא זו משום דא"כ בטל בני ישראל מפרי' ורבי' אבל הנשים בעצמן גזרו עליהן חומרא דר' זירא משום דהם פטורים מפו"ר וחכמים לא מיחו בידם שראו שכוונתם הי' לשם שמים שלא יבואו לידי עון מכשול כרת אע"פ שהי' לפקפק על חומרא זו מ"מ לא מצינו ששום אדם חולק על חומרא זו וקמ"ל הש"ס שזו הלכה פסוקה היא ולא חלק בה שום אדם אף שנראה קצת ביטול מצוה מ"מ כוונתם הי' לש"ש וזה פי' הגמרא דמגילה דאף דאמרו המשתמש בתגא חלף זה המשתמש במי ששונה הלכות אך האי גברא אמר דניחא לי' לאשמועינהו ר"ל לשמש ש"מ דס"ל דעת לעשות הוא אף דנראה קצת איסור מ"מ כיון דדעתך לש"ש לשמש ת"ח א"כ גמיר מיני' הא מילתא דאמר ר' זירא בנות ישראל הן שהחמירו על עצמן ר"ל אף שיש בזה חשש ביטול מצוה פרי' ורבי' מ"מ דעתן הי' לש"ש ולא מיחו בידם חכמים משום עת לעשות א"כ לדידך נמי אף שיש קצת ביטול מצוה לדידי לשמש במי ששונה הלכות מ"מ כיון דדעתך לש"ש מותר ואין חשש איסור כלל כמו גבי בנות ישראל שהחמירו על עצמן ולא מיחו בידן חכמים אף שיש חשש ביטול מצוה פו"ר מ"מ דעתם הי' לשם שמים וק"ל:
גמרא דמגילה דף י"ד והיא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר בסתר ההר מן ההר מבעי' לי' אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה כו' ואיכא למידק למה לא הראתה דם לחכם אחר והוצרכה לשאול לדוד ונ"ל לומר שרמז רמזה לו ע"י ראיות דם שלא בידיעתה נעשה זאת שהכלים נבל עבדי דוד דאמרי' בריש פסחים תנא דבי ר' ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקי' שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ופריך הא כתיב והיא רוכבת על החמור ומשני התם משום בעיתותא דהר או דדוד ואורחא בכך ובסוף בנות כותי' תנן ר"מ אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת דמים ובדף ע"א אמרי' ותתחלחל המלכה אמר רב שפירסה נדה ופריך והאנן תנן שחרדה מסלקת דמים ומשני הא לא קשיא פחדא צמית' ביעתותא מרפה וכן הוא בסוטה דף כ' ע"ב כהאי לישני ופרש"י דאגה שאינו בא פתאום אלא דואגת שמא יבואו האויבים להורגה צומת את המקור מלהוציא דם ואפי' בשעת ווסתה כו' ולא אמרי' אורח בזמנו בא שחרדה מסלקת דמים בעיתותא הבא פתאום כגון שלא היתה חרידה עד עכשיו ופתאום היא מרגשת בצערה וכן באסתר שבאת לה שמועות מרדכי פתאום מרפה דמים ופותח את המקור:
והנה אביגיל לא ידעה מה שהשיב נבל בעלה לעבדי דוד רק אח"כ שהלכו עבדי דוד לדרכם גילה לה נער אחד ואמר אליה ועתה דעי וראי מה תעשה כי כלתה הרעה אל אדונינו ועל כל ביתו והנה בני ביתו של נבל היו מתיראים מפני דוד כמו המתירא מן הכרכים ומן הלסטים שיבא עליהם להרגם אבל לאביגיל בא השמועה פתאום וחרדה גדולה נפלה עליה פתאום והיא לא ידעה מתשובת בעלה נבל שהשיב לעבדי דוד בשלמא אם היתה באותו עצה ותשובה שהשיב בעלה לא הי' לה אלא חרדה שהיתה דואגת שיבאו עליה דוד ואנשיו להמית אותם אבל היא שמעה פתאום מן התשובה שהשיב נבל לעבדי דוד ונפל עלה פתאום בעיתותא ומרפה דמים ופותח את המקור להוציא דם וזה מרמז הפסוק והיא רוכבת על החמור מחמת בעיתותא דדוד שבא עליה פתאום ויורדת בסתר ההר על עסקי דם הבא מן הסתר ופירסה נדה מחמת בעיתותא דדוד ורמזה לו בזה שלא ידעה מתחילה מזה ממה שאמר נבל בעלה לעבדי דוד דאי הי' לה ידיעה א"כ אף שהיתה מתירא מדוד ואנשיו לא הי' לה אלא חרדה המסלקת דמים ולא היתה ראויה לראות דם אף בשעת וסתה אלא ע"כ שמתחילה לא ידעה ואח"כ הגידו לה ונפלה עלי' פחד פתאום ובעיתותא מרפה ומביא דם מן המקור הבא מבית הסתרים אף שלא בשעת ווסתה וק"ל: