אור ברסלב
מאורי אש על פרשת שמיני - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת שמיני - אור חדש

על פרשת שמיני - כתנות אור

כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ש ה"ג וז"ל דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה כו' ובחגבים נאמר אסף החסיל באסיפה לבד עכ"ל רבינו ז"ל ותפסו עליו כל נושאי כליו מש"ס ערוך דמס' חולין דף כ"ז ע"ב דאי' שם תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף. הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשתי סימנים אי אפשר שכבר הוקש לדגי' לפוטרו בלא כלים א"א שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הוכשרו בסימן אחד ופריך דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנ"ל אלא מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו אלא מעתה גבי שליו דכתיב ויאספו את השליו ה"נ דלאו בשחיטה והא אמרת לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה ומשני התם לא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחרינא הכא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחרינא עכ"ל הגמ' הרי עינינו רואות מסקנת הש"ס היכא דכתיב לשון אסיפה שלא במקום שחיטה לא מוכח מידי מיני' דסגי באסיפה בעלמא ואיך כתב רבינו להוכיח דחגבים אינם טעונים שחיטה מדכתב אסף החסיל הא האי אסיפה לא נאמר במקום שחיטה. יעויין בכ"מ ובלח"מ ודרך פלפול אמרתי דרבינו מצא סתמא אחרינא כדרכו בכל מקומות ומוכח משם אף שלא במקום שחיטה אם כתב לשון אסיפה סגי באסיפה בעלמא רק דהכא הוצרך הש"ס לשנוי' הכי לשיטת בר קפרא ואגב יתורץ ג"כ מה שיש לדקדק בשמעתין על אריכת לשון המקשה אלא מעתה גבי שליו כו' והא אמרת לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הלא סגי באומרו והלא אמרת לפוטרו בלא כולם א"א. ונראה דאי' במס' יומא דף ע"ה ע"ב וישטחו שטוח תנא משמי' דריב"ק אל תקרי שטוח אלא שחוט מלמד שירד להם עם המן דבר הטעון שחיטה (ופרש"י מלמד שהשליו הי' דבר הטעון שחיטה) אמר רבי וכי מכאן אתה למד כו' אלא מלמד שירד להם משטיחין משטיחין יעש"ה והנה לריב"ק נראה דסבר דמש"ה נאמר לשון שחיטה גבי שליו כי היכא דלא נימא מאחר דכתיב בו ויאספו באסיפה בעלמא סגי לה כמו דפריך במכילתן קמ"ל שהשליו הי' טעון שחיטה הרי מוכח בע"כ דריב"ק ס"ל הכי דגם היכא דכתי' אסיפה שלא במקום שחיטה סגי באסיפה וגלי לן קרא הכא גבי שליו ומיני' נלמד גם לחגבים אף דכתיב אסיפה דידהו שלא במקום שחיטה אפ"ה סגי באסיפה בעלמא וי"ל רבינו קים ליה כדברי ריב"ק הנ"ל וא"ל א"כ מאי פריך כאן אלא מעתה גבי שליו כו' הלא כבר כתיב ביה בהדיא לשון שחיטה לריב"ק זה ליתא דע"כ מוכח דבר קפרא לא ס"ל כריב"ק בזה דאל תקרי וישטחו אלא וישחטו דשליו הי' טעון שחיטה דאם נימא דב"ק ס"ל כריב"ק קשה על הלשון של ב"ק דאמר לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הלא בלאו ההיקש מוכח דעופות טעונים שחיטה מגופיה דקרא דכתיב לשון שחיטה גבי השליו אע"כ דלא דריש לוישטחו כריב"ק אלא כרבי ולדידי' הוצרך הש"ס לחלק בין היכא דכתיב לשון אסיפה במקום שחיטה למקום דלא כתיב אסיפה במקום שחיטה אבל לריב"ק מוכרח דליתא לזה החילוק כנ"ל וזה דדייק הש"ס בדקדוק היטב אלא מעתה גבי שליו נמי נימא דסגי באסיפה ומשום דלא נאמר דס"ל כריב"ק דכתיב בגופי' דשליו ג"כ בפי' שחיטה בלשון שטוח כו' לכך דייק דז"א והא אמרת לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה וא"א דס"ל כריב"ק דנאמר בפירוש לשון שחיטה בשליו קשה למה תולה בהיקש דעוף טעון שחיטה בלא"ה מוכח משליו גופי' ודוק וסמכתי על מעיין שם כתב הגאון בתורת חיים הא דאמרי' בגמ' הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים הכי קא קשי' לי' מאחר דבריש הפרשה נאמר מקודם פ' טמאים גבי בהמה וחיה ואח"כ גבי דגים ואח"כ גבי עופות וה"ל למיכתב ג"כ הכא זאת תורת בהמה ושרץ המים ועוף אלא כדי להקיש כו' עש"ה. ולפ"ז קשה לת"ק דפליג על בר קפרא ויליף מקרא אחרינא שחיטת עוף בסימן אחד קשה למה לא נכתב על הסדר בהמה ודגים ועופות. ונ"ל ע"פ מה שהביא הט"ז בי"ד סי' י"ג דחגבים אינם טעונים שחיטה דאתקש עופות לבהמה ואחר דגים כתיב וכל שרץ הארץ זו חגבים ואתקש חגבים לדגים לפוטרם מן השחיטה יע"ש וכן הביא בכ"מ ולפ"ז י"ל דס"ל לת"ק דאיצטרך למיכתב שלא כסדר בכדי שיהי' מסודר דגים אצל חגבים הנכתב בסוף גם בפ' קמאי ולהקיש לו חגבים ומש"ה כתיב כאן עופות קודם דגים וזה ברור ובזה מיושב מה דלא פריך בל"ז דגים מנ"ל דלאו בני שחיטה דלא אשתמט לן דדגים צריכין שחיטה ולפי הנ"ל מיושב דלת"ק מוכח דדגים לאו בני שחיטה מדאיצטרך ההיקש חגבים לדגים. וא"ל א"כ לבר קפרא נמי מנ"ל דמש"ה נכתב שלא על הסדר להקיש עופות לבהמה דלמא בכדי להקיש חגבים לדגים שאינם טעונים שחיטה ז"א דאם באמת נימא בעוף שא"צ שחיטה ה"ל למיכתב על הסדר ומהי תיתי שחגבים טעונים שחיטה דגם אם מקיש לעוף א"צ שחיטה וא"ל דעדיין דנימא דיהי' כמו עוף שטעון עכ"פ נחירת סימנים גם זה ליתא דהנה הקשה הכסף משנה מהי תיתי דדגים וחגבים יהיו צריכים שחיטה הלא אנו צריכין למילף גם בבהמה ועוף שחיטה ותירץ משום דכתיב וזבחת מבקרך וצאנך וראינו דריבה לן קרא דלאו דוקא וה"ה עוף א"כ ה"א ה"ה נמי כל בני חיי' צריכ' שחיטה יעש"ה א"כ לפום הך חלוקה דעופות א"צ שחיטה מהי תיתי לרבות כלל חגבים ותן לחכם כו' והארכתי בזה: במשנה פ"ו דתמורה ר"א אומר וולד טריפה אסורה כו' יעש"ה וכתב הרב מברטנורא ורש"י ז"ל אבל להדיוט הריב"ק שריא והגאון בעל תי"ט משיג עליו וגם בתוס' באמרם שגם להדיוט אסור. ונראה להוכיח לכאורה כדברי הרב ז"ל מהך דאי' במס' מנחות דף ה' דפריך שם ל"ל מן הבקר להוציא את לטריפה הא הוא ק"ו מב"מ שמותר להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט כו' ומשני מה לב"מ שכן מומן ניכר תאמר בטריפה שאינו ניכר ופי' תוס' אע"ג שגם טריפות הם ניכרת כמו מומין שבסתר מ"מ איכא נמי טריפה שאין נודע לנו כל עיקר עד אחר השחיטה כמו טריפות שבבני מעיים יעש"ה והדר פריך שם וטריפה מהכא נפקי' מהתם נפקי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל כו' ומשני חד לנטרפה ולבסוף הקדשה וחד להקדשה ולבסוף נטרפה כו' ומקשים הלא אסיקנא דלא איצטרך כ"א על טריפות שאינם ניכרים רק לאחר שנשחטה ומנא ידעי' אם נטרפה ולבסוף הקדישה או הקדישה ולבסוף נטרפה. בשלמא אקדשה ואח"כ נטרפה משכחת לה כגון שהקדישה ושהתה יב"ח וממילא אח"כ נטרפה אלא נטרפה ולבסוף הקדישה מנא ידענא לה כו' יעש"ה ולפירש"י ניחא דשפיר נוכל לפרש קרא על נטרפה ולבסוף הקדישה כגון וולד טריפה שאסורה גבי מזבח ג"כ דזהו נולד בטריפתו וא"ל דזהו הוה כמו טריפה הניכרת גם לזה לק"מ דאע"פ שהוא ניכר איצטרך קרא דליכא למילף בק"ו מן ב"מ דמותר להדיוט כו' כיון דגם וולד טריפה מותר להדיוט לשיטת רש"י ז"ל א"כ ליכא שום ק"ו ואיצטרך שפיר גם על טריפה הניכרת משא"כ לשיטת התוס' הדרא קושיא לדוכתיה ויעויין מ"ש בזה לעיל בפ' נח ומשם תלמוד לכאן ודוק היטב:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה