אור ברסלב
מאורי אש על פרשת שמיני - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת שמיני - כתנות אור

על פרשת צו - אור חדש

דרוש דרשתי בתוכחת מוסר לעם בקהל המון חוגג בחודש מנחם שנת תפ"ג כשיצאתי באלו הן הגולין למדינת פולין מחמת מלשינים ובתוך הדרוש הזכרתי הפסד על שריפת הרב החסיד הגדול המחבר באר הטיב על ש"א א"ח שבנסוע לארץ הקדושה נשרף הוא ואשתו ובתו בהיותו במלון ביום שבת קודש: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' ופרש"י מכאן שצרתן של ת"ח מוטל על הכל להתאבל בה ואיכא למידק למה באמת צרתן של ת"ח מוטל על הכל ובריש פ' האורג אמרי' חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו ס"ד אלא אימא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו וצריך ליתן טעם למה באמת הכל קרוביו עליו וצריכן להתאבל עליו כעל קרובין ואגב נבין גמ' דפ"ק דברכות דף י"ב ע"ב אמר רבה בר חנינא סבא משמי' דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנא' גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו מ"ט אילימא משום דכתיב אין חולה מכם ואין גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ופי' רש"י דואג ואחיתופל שהיו ת"ח כשחלו הי' דוד לבוש שק ולכאורה תמוה למה נקט לישני דצריך שיחלה עצמו הלא לפי מאי דמסיק דילפינן מדוד ושם לא כתיב שום חולה רק לבוש שק וענה בצום נפשו ועוד דפריך דילמא מלך שאני מהי תיתי לחלק בין מלך לת"ח דלענין כבוד מצינו שמלך חמור שאינו יכול למחול על כבודו אבל לשאר דברים ת"ח חשוב יותר ממלך ועיין בשבועות דף ל' ע"ב בתוס' ד"ה עשה דכבוד תורה ובסוף הוריות דף י"ג ע"א דחכם קודם למלך לפדות ונראה לישב דאי' בזוהר פ' פנחס דף רמ"ח ע"א וז"ל בשעתא שיתפסון צדקייא במרעון או במכתשין בגין לכפרא על עלמא כדין יתכפרון כל חובי דרא מנלן מכל שייכא גופא בשעתא דכל שייכן בעקו ומרעי סגי שדייה עלייהו שייכא חדא איצטרך לאלקאי בגין דיתסון כולהו ומני דרועא אלקי ואפיקי מיניה דמא כדין הא אסוותא לכל שייכי גופא אף הכי בני עלמא אינון שייכין דא עם דא בשעתא דבעי הקב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדקייא בינייהו ובגוני יהיב אסוותא מנא לן דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא בעונינו ובחבורתא נרפא לנו כו' עד ואי אתקיף ביה מרע על כל שייכין כדין איצטרך תרין דרועין לאקזאה אף הכי אי אסגי חובין יקירן על עלמא כדין כל זכאין אלקין למיהב אסוותא על כל דרא אבל בזמן דלא אסגי כל כך כדין חד זכאי אלהי ושאר צדיקים בשלום כו' יעויין שם לתוס' ביאור:

הרי מבואר שם דהקב"ה מביא יסורים על צדיק אחד כדי לכפר על הדור בדמיון כשהגוף חולה מקיזין ליה דם מן הזרוע אף לענין עון הדור כך שכל הדור הם כגוף אחד והצדיקים הם כזרועות עולם וכשמלקה לזרועות כל הצדיקים שבדור אסוותא לכל הדור ולפ"ז ניחא דת"ח שמת הכל כקרובים שכל אחד מחויב לומר בשבילי נלקה ומחויב להתאבל עליו כאחד מקרובים כשם שבניו מכפרים כך ת"ח הוא נלקה בשביל עון הדור וזה פי' הפסוק וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' שמיתתן של צדיקים מכפרים על כל הדור וניחא פי' רש"י מכאן שצרתן של ת"ח מוטל על הכל להתאבל שהם זרועות עולם ובשביל כה"ע הם נלקים וזה ידוע דמלך כלול מכל הדור יותר משאר בני אדם ולכך קאמר מתחילה ואם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו ר"ל שידמה בעיניו כאלו הוא חולה ומקיזין אחד מזרועו כדי להתרפאות אף כאן בת"ח שהקב"ה מיסר אותו כדי למיהב אסוותא לכל הדור וקאמר מ"ט אלימא דכתיב גבי שאול אין חולה מכם דלמא מלך שאני שהמלך כלול מכל הדור לכך צריך כל אדם לדמות עצמו כאלו הוא חולה ויסורין הבאים על המלך מכפר על כל הדור וקאמר אלא מהכי ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי שהי' דוד מפשפש במעשיו כשהי' דואג ואחיתופל חולים והם היו ת"ח בדורו וסבר שיסורים באים עליהם בשביל עון הדור וכל אחד מחויב לומר שמא בשבילי לכך לבוש שק ועינה בצום נפשו בתשובה כדי להציל אותנו מיסורים וזה שאמר משה הוא הדבר אשר דבר ה' בקרובי אקדש ולפי' רש"י היכן דיבר ה' ונקדשתי בכבודי כו' סבר הייתי או בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך משום דהצדיקים הם זרועות עולם וכשם שמקיזין לחולה בזרוע שהוא נגד הלב להוציא דם בשביל רפואה כך הקב"ה מיסר הצדיקים בצדיק הגדול יותר בכל הדור כדי לכפר על הדור ולכך הי' סבר משה או בי או בך יתקדש הבית ועכשיו שאני רואה שהם גדולים ממני וממך ר"ל שהם הטובים בכל הדור יותר מאנו ולכך נתקדש הבית בהם ואנו קוראים פרשת אחרי מות בכל י"כ ומי שמוריד דמעות על מיתות בני אהרן מכפרים לו עונותיו ומובטח שלא ימותו בניו בחיו משום שהם כפרה לכל דור ודור:

וזה כוונת הגמ' ביומא דף מ"ב ע"א וההוא יומא נח נפשיה דרבי בר קיסי ואנחו בה סימנא רבי קיסא מכפר כשעיר המשתלח ופי' רש"י מיתות צדיקים מכפרת כדאמרי' בעלמא למה נסמכה מיתות אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרים אף מיתות צדיקים מכפרים והוא ש"ס בפ' אלו מגלחין ויש לתמוה למה הניחו סימנ' שרבי קיסא מכפר כשעיר המשתלח ולא כבגדי כהונה או קרבנות ונראה לי לומר דכתבו התו' בסוף פ' מזבח מקדש דבגדי כהונה אינם מכפרים אלא על הציבור ולא על כל ישראל ושעיר המשתלח מכפר על כל ישראל והנה לפעמים צדיק על בני עירו ולפעמים צדיק גמור בכל הדור הוא הגדול מכפר על כל ישראל והרמב"ם בפ' א' מהלכות תשובה דין ב' וז"ל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר במזיד בין שעבר בשוגג והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות כו' ואיתא בזוהר פ' תרומה דף קמ"א ע"א נשמה איהו סלקא מיד לאתרה לההוא אתר שנפקת מתמן כו' וכד נשמתא אתעכבא מלסלקא לדוכתהא רוחא אזלא וקיימא לפתחא דגינתא דעדן ולא פתחין פתחא עד דנשמה אתקשרת בדוכתא לעילא כולהו איתקשרן בדוכתייהו בגין כל הני תלת קשורא חדא אינון כגוונא דלעילא ברזא דנפש ורוח ונשמה עכ"ל ולפי דברי הזוהר הנפש נתקשרת ברוח ונשמה וכשהנשמה בא למקום מחצבת גם נפש נוחה במקום הראוי לה ורבי קיסי הי' צדיק גמור ומכפר על כל הדור כמו שעיר המשתלח מכפר על כל ישראל ואפי' על המזיד כך מיתתו של צדיק גמור מכפר על כל ישראל ואפי' על עונות שעשו במזיד ולכך קאמר והאי יומא נח נפשי' דרבי בר קיסי ר"ל שנח נפשי' במקומו מיד ולכך מכפר כשעיר המשתלח על כל ישראל בלבד שיעשו תשובה כמו בשעיר המשתלח כמ"ש הרמב"ם ובזה נבין דברי גמרא בפ' הרואה דף נ"ז ט"א תנא תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק המקיז דם בחלום עונותיו מחולין לו ולפי דברי הזוהר ניחא דמדמה רפואת הנפש לרפואת הגוף דמקיזים לו דם ובזה מראין לו רפואת הנפש שעונותיו מוחלין לו ובזה ניחא נמי דאמרי' בפ' אלו מגלחין דף כ"ח ע"א ברב שעורם אחוה דרבא וביקש רבא שיתחזי לי' בחלומו ושאיל ליה הוה ליה למר צערא א"ל כריבדא דכוסלתא נראה דמיתתו שהיה צדיק גמור ניטל נשמתו כדמיון הקזת דם וק"ל וכמדומה לי שכך כתב בס' רבינו ישעי':

ובזה יש לישב מדרש רבה פ' תזריע רבי ור' ישמעאל בר"י היו יושבים ועוסקים במגילת קנאת כשעלה רבי נכשל באצבעו הקטנה קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע א"ל ר' ישמעאל אלו לא היינו עוסקים בו רוח אפינו משיח ה' הייתי אומר עכשיו שאנו עוסקים בה עאכ"ו ונראה שרבי מצד ענותנותו תלה היסורים בחטאו ור' ישמעאל חשיב שזה מה שקראו בענין רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם ר"ל בשביל עון הדור הוא נלקה ביסורין כמו שדרש הזוהר ובחבורת' גרמא לנו והיינו דאמרי' בפ' הפועלים דף פ"ה ע"א כולה שני דיסורים דר"א לא שכיב אינש בלא זמנא וכולה שני יסורים דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא דיסורים של צדיקים מכפרים על עון הדור וק"ל: בפסוק ולהבדיל בין קודש לחול בין טמא לטהור להורות לבני ישראל. אמרתי דרך רמז ע"פ גמרא דריש פסחים דף ג' ע"ב הני תרי תלמידים דהוי יתבי קמי' הלל חד אמר מפני מה אין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה מוסקי' בטומאה אמר מובטחני בזה שדיבר לשון טהרה שמורה הוראה בישראל הוא עכ"ל וזה רמז דהבדיל הוא בין לשון טהור ללשון טומאה והיינו בין טמא לטהור להורות לב"י כלומר המדבר בלשון טהרה יזכה להורות לב"י וק"ל: גמרא בפ"ק דתענית רב נחמן ורב יצחק הוי יתבי בסעודה א"ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א"ל הכי א"ר יוחנן אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה בתר דסעיד א"ל הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת כו' ואמרתי טעם לשבח למה יעקב אבינו לא מת ואגב יבואר ג"כ גמרא דחלק דף צ"ז ע"א אמר רבא מריש הוי אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר ליה ההוא מרבנן ורב טבית שמיה ואמר ליה רב טובימ' שמיה דאי הוי יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוי משני בדיבורא זימנא חדא איקלע לההוא אתרא וקושטיה שמיה ולא הוי משני בדיבורייהו ולא הוי מיית אינש מהתם בלא זימנא ולכאורה איכא למידק וכי בשביל שלא היו משנין בדיבורייהו לא הוי מייתי בלא זימנא מה מדה כנגד מדה איכא בזה ונראה דאי' בזוהר פ' ויחי דפוס אמשטרדם דף רמ"א ע"ב וז"ל כתיב והחייתם את אבי ואת אמי כו' וכתיב ונתתם לי אות אמת מאי קא בעית מינייהו א"ל הכא אולפנא הוא היא בעית סימנא דחיי דכתיב והחייתם את אבי ואת אמי וסימנא דחיי לא שרי' אלא באות אמת ומה הוא אות אמת דא אות וי"ו בגין דבי' שרי' חיי כו' הרי באות אמת שריין חיין והוא סימנא דחיי ולכך כיון דלא הוי משני במילייהו הי' להם אחיזה באות אמת משום דחיי לא שרי' אלא באות אמת ולכך לא מייתי בלא זימנייהו וק"ל. וזה פי' הגמ' דיעקב אבינו לא מת משום דמדתו של יעקב הוא אמת ודיבק באות החיים ולכך לא מת ויש לישב גמרא דחולין דף י"ז ובזבחים דא"ל ר' חייא לרבי וי"ו אאופת' כתב לך דיליף שחיטה בתלוש מן הפסוק ויקח אברהם את המאכלת ופי' רש"י כמו שיש בבקעת חריצין כן וי"ו שבורה אמר לך דההיא זירותא דאברהם קמ"ל ויש לדקדק למה אמר אות וי"ו ולא אמר אל"ף כתיב לך אאופתא ולדברי הזוהר ניחא משום דוי"ו הוא אות אמת והוא אמר לו תירוץ שאינו אמת לכך אמר לו וי"ו דכתב אאופת' כתב לך וי"ו שבורה שאינו של אמת וק"ל: ויש לישב פסוק במיכה תתן אמת ליעקב נראה כוונתו משום דאמרי' ריש גיד הנשה דף צ' ע"ב דברי התורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים ופי' רש"י לשון הדיוט שאין מדקדקין בדבריו ומוצא בפיו דבר שאינו ולא שיתכוון לשקר וא"כ י"ל הא דאמר הקב"ה והיה זרעך כעפר ארץ ליעקב הוי ליה נמי דרך גוזמא ודרך הבאי ולכך אמר תתן אמת ליעקב ר"ל מפני שמדתו הוא אמת לכך תתן אמת שיהי' זרעו כעפר ארץ ויהי' דברך בדרך אמת ולא בדרך גוזמא והבאי וק"ל ואמרתי רמז לזה דלכך לאחר שאכלו אמר הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת משום דאי' דלכך נגזור מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון משום שהי' כולם תלוים באיכותו ובגופו ונהנו כולם מעץ הדעת ולכך נגזור מיתה על כל תולדותיה משא"כ יעקב שהי' נשמתו תלויה בקנה ולא מאכילת העץ הדעת לכך לא מת ולזה אמר דרך רמז בתר דסעיד ומתחילה גילה לו שאין משיחין בסעודה משום שלא יבוא לידי סכנה שלא יקדים קנה לוושט ובקנה אין נכנס בו דבר מאכל ולכך אמר רמז בתר דסעיד הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת בשביל שהי' ג"כ תלוי בקנה ולא נהנה מאכילת עץ הדעת ולכך לא מת ועי' בבעל טורים במה שכתוב ויאכלו ויאמרו איה שרה אשתך מכאן שאין משיחין בסעודה ולכך לא שאלו קודם שאכלו ובימי חורפי הארכתי בדרושים אלו: גמרא דשבת דף י"ג תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד. ששנה הרבה וקרא הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי מדרשות ואומרת להם כתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא הי' אדם מחזירה דבר כו' ויש לדקדק בגמרא זו למה הוצרכה לומר שימש ת"ח הרבה הלוא בלא שימש נמי היתה להקשות מכח ששנה. הרבה וקרא הרבה למה מת בחצי ימיו ועוד איכא למידק למה לא היו יכולים להשיב לה דבר הלוא אמרו רז"ל דכל שכר מצוה קאי לעולם שכולה ארוך ולא קאי על עה"ז. ונראה ליישב דאמרי' בשבת אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ופריך אורך ימי' בימינה איכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימיני' בה אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא ופי' רש"י למיימינ' למי שלומד התורה ומדקדק לידע טעמו של דבר כימין הזו שמזומנת לעשות מלאכה יש לו אריכת ימי' וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים שאינו לומד התורה לידע טעמו של דבר עושר וכבוד יש לו אורך ימים אין לו והנה לכאורה יש תשובה לשאלת האשה הא דכתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך ואותו תלמיד מת בחצי ימיו דילמא הי' מן משמאילים דיש לו עושר וכבוד ואין לו אריכות ימים אבל היא אמרה ושימש ת"ח הרבה ופרש"י שימוש ת"ח הוא הגמ' להסבירו סתומות המשניות לידע טעמן של דבר נמצא היה מן מיימינים ויש לו בודאי אורך ימים לכך אמרה ושאלה בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש ת"ח הרבה ולמד לידע טעמו של דבר והיה מן כת מיימינים ובדין שיהיה לו אורך ימים א"כ למה מת בחצי ימיו וגם יתורץ דקדוק שני מאי קשיא לה דלמא שקאי על עולם שכולה ארוך דאי' בזוהר יתרו בעמוד קנ"ד דפוס לובלין וז"ל דמאן דזכי באורייתא זכי לתרין חיין חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי דכתיב כי היא חייך תרין וא"כ שאלה מכח מקרא זה דכתיב כי הוא חייך משמע תרין חיין חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי א"כ היה בדין שיאריך ימים בעלמא דין ולמה מת בחצי ימיו ולכך לא היה אדם משיבה דבר וק"ל:

גמרא דשבת דף ל' ע"ב שלח שלמה לבית המדרש אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבילה לפני כלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלהו ויש לדקדק למה באמת שאל שלמה הני תרי שאלות והם השיבו תחילה חתוך נבילה לפני כלבים ואח"כ השיבו על אביו וכתבתי ישוב על זה דרך חריף ושנון ובטחתי בחסד עליון שהלימוד הוא אמת כלל כן כתבתי ויצאתי חוץ לגדרי ונקדים גמרא דשבת דף מ' ע"ב אין נותנים כלי תחת הנר לקבל השמן ואמר ר' חסדא אע"פ שאמרו אין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופין עליה כלי שלא תשבר אמר רבא מ"ט דר' חסדא קסבר תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה ואין עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון והצלה מצויה התירו והצלה שאינו מצויה לא התירו ואיתביה אביי ממתני' דנותנים כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצית וכן כלי תחת הדלף בשבת ותירץ רבה ניצוצות שכיחי דלף בבתי חדתי דשכיחי דדלפי ורב יוסף מפרש דטעמא משום דאין מבטלין כלי מהיכנו וניצוצות אין בו ממש ודלף בדלף הראויה ואיתבי אביי ממתני' כופין את הסל לפני אפרוחים שיעלו וירדו ומשני קסבר מותר לטלטלו והתני' אסור לטלטלו ומשני בעודן עליו והתני' אע"פ שאין עודן עליו א"ר אבוהי בעודן עליו כל בין השמשות מגו דאיתקצי לבין השמשות איתקצי לכולה יומא ורבי יצחק סבר כשם שאין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין כלי בשביל שלא תשבר דסבר דאין כלי ניטל אלא לדבר הנוטל ומותבינן כל הני תיובתא ומשני בצריך למקומו עכ"ל הגמרא:

ובתוס' ד"ה בעודן עליה וקשה לרשב"א למ"ד יש מוקצה לחצי' שבת אמאי כופין את הסל לפני אפרוחים והא מבטל כלי מהיכנו וי"ל דלמ"ד יש מוקצה לחצי שבת הך דכופין את הסל מוקי ליה כר"ש דלדידיה ודאי שרי לטלטל הסל כשירדו דאפי' מגו דאיתקצי לבין השמשות איתקצי לכולה יומא לית ליה דהא מתיר להסתפק מן הנר שכבה עכ"ל. ואגב זה אמרתי לברר דברי התו' ד"ה ומשני ליה בצריך למקומו שלכאורה קשה להולמן דכתבו שם האי דנותנין כלי תחת הדלף איכא נמי לשנויי בדלף הראוי ובפ' משילין משני ליה הכי לר' יצחק תימא לר"י בתרווייהו מצי למיתני נותנים בצריך למקומו נ"ל כוונתם דהא ע"כ יש להקשות מ"ט לא משני רבא בדלף הראוי אע"כ דלף הראוי לאו למימרא דבעי ליה לשתיה דמילתא דפשיטא דשרי אלא דאתי לאשמועינן דאף דמציל הבית מטינוף או הפירות שרי ולא הוי ביטול כלי מהיכנו כיון דאי בעי היה ראוי לשתיה כמו דלא חשיב ביטול כלי מהיכנו גבי טבל דמשני טבל מוכן הוא וא"כ לא היה רבה רוצה לתרץ בדלף הראוי דהא לפי פי' התוס' בד"ה הצלה שאינו מצויה פירשו דאף: בדבר הניטל הצלה שאינו מצויה אסור משום טירחא וא"כ לפ"ז גם לר' יצחק צריך לתרץ בצריך למקומו ולא סגי בתירוץ דלף הראוי' דנוכל לומר דר' יצחק לא פליג על רבה אלא בהצלה מצויה בדבר שאינו ניטל דלרבה שרי ולר"י אסור מטעם דאין כלי ניטל אבל בהצלה שאינו מצויה י"ל דמודה לרבה דאסור אף בדבר הניטל וא"כ הוכרח לתרץ בצריך למקומו אף בדלף ולכך פי' התו' דבפ' משילין משני ליה הכי לר' יצחק וע"כ מוכח דלית ליה ה סברא דאסור משום טרחא בדבר הניטל אף בהצלה שאינו מצויה אלא הכל תלוי בדבר הניטל ולפ"ז מקשי' התוספות תימה לר"י בתרווייהו הוי מצי למיתני נותנים בצריך למקומו בלא זה הייתי אומר דר' יצחק בהצלה שאינו מצויה אף בדבר הניטל אסור דלר"י תרווייהו בעינן דבר הניטל ומצויה וא"כ בכל הנך קושי' היה יודע דמצויין הם כדמשני רבה אך לדידיה אסור מטעם דאינו ניטל ומתרץ בצריך למקומו וצריך למקומו מותר לטלטל לדבר שאינו ניטל בחדא לריעותא או בדבר שאינו מצויה אלא דניטל אבל בתרתי לריעותא שאינו מצויה וגם אינו ניטל אז אף בצריך למקומו אסור א"כ א"א לומר במתני' נותנים כלי תחת הנר לקבל בו השמן בצריך למקומו כיון דאיכא תרתי לריעותא חדא שאינו ניטל ולא שכיחי אבל ניצוצות דשכיחי שפיר תני נותנים כך הייתי אימר בלא זה אבל עכשיו דע"כ לא סבר הסברא כלל אלא דהכל תלוי בדבר הניטל א"כ שפיר הקשו בתימה ותירצו דמעיקרא אשמועינן דאין כלי ניטל כו' וכ"ת דמ"מ ליתני בתחילה אין נותנים גבי ניצוצים באין צריך למקומו וגבי נר ליתני לבתר הכי נותנים בצריך למקומו ולכך פירשו התוס' א"נ ר' יצחק אית ליה נמי דאסור לבטל כלי מהיכנו כו': בא"ד דאם נאמר דלרבי יוסף לא אתי מתניתין כר' שמעון א"כ מצינו למימר דאפי' רבה אית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו ואיצטרך למימר דהצלה שאינו מצוי' לא התירו לאוקמי' מתני' כר"ש ולפ"ז נתישב לי קושי' גדולה דלמה לא השיב רבה בצריך למקומו אע"כ דלא סביר תירוץ זה משום כיון דלדידי' מותר לבטל מקצת שבת אליבא דר"ש א"כ קשה קושי' התוס' דליתני בתרווייהו נותני' בצריך למקומו דא"א לומר דלכך לא תני הכי נותנים משום דאסור מחמת ביטול כלי הלוא לדידי' שרי לבטל כלי אבל אליבא דר' יוסף שפיר משני דהוא אינו מחלק בין הצלה מצוי' ואית לי' ביטול כלי מהיכנו כר' יוסי ולכך לא תני הכי נותני' ושפיר מתרץ בצריך למקומו מותר ודוק כי נכון הוא בעזרת ה':

ועתה נקיט כלל זה בידך דמתניתין אין נותני' כלי תחת הנר יש לפרש בשני טעמים א' בשביל ביטול כלי מהיכנו וע"כ לא סבירא לן כר"ש כיון דלדידי' מותר מותר השמן שבנר לאחר שכבה דלית לי' מגו דאיתקצו לבין השמשות א"כ לא חשיבי ביטול כלי מהיכנו ולמיתני דאסור לבטל כלי מהיכנו א"כ מותר שמן שבנר ג"כ אסור משום דאיתקצי לבין השמשות ולפ"ז אסור לחתוך נבילה שנתנבלה היום לפני הכלבים דהא לא הי' חזי בין השמשות וכיון דאיתקצו לבה"ש איתקצו לכל היום אבל אם נפרוש טעמא דמתני' משום דאין כלי ניטל אלא לצורך הניטל ולעולם כר"ש קיי"ל דלית לי' מגו דאיתקצו וא"כ אין תקנה למת המוטל בחמה דאמרי' שם בגמ' ע"ב אמר להו רב ששת פוקו ואמרו לי' לר' יצחק כבר תרגימה רב הונא לשמעתך בבבל דאמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל: והשתא יבינו הדברים ששלח שלמה לבית מדרשו שני שאלות דוקא אבא מת ומוטל בחמה איך לעשות וא"ת דיכולין ליטול כלים ולעשות מחיצה דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל וא"כ קשה מ"ט אין נותנים כלי תחת הנר וע"כ צריכין אתם לומר משום ביטול כלי מהיכנו וע"כ מוכרחים אנו לומר דלא כר"ש ומותר שמן שבנר אסור משום דאיתקצו לבין השמשות א"כ כלבים של בית אבא רעבים איך לעשות דהא אסור לחתוך להם נבילה משום דאיתקצי לבין השמשות והם השיבו חתוך נבילה והשלך לפני הכלבים דקיי"ל כר"ש דלית לי' מוקצה ולית לי' מגו דאיתקצו לבין השמשות כיון דהשתא חזי וכ"ת לפ"ז מוכח ע"כ דטעמא דמתניתין דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וא"כ איך יהי' תקנה לאביך ולכך אמרו לו ולענין אביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלהו דבאמת אסור לעשות מחיצה בכלים דאין כלי ניטל אלא לצורך הניטל וק"ל ולכך השיבו תחילה על שאלת כלבים רעבים ואח"כ על שאלת אביו וק"ל:

שבת דף ל' ע"א אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה פרש"י רינה תפלה תחינה כתובים בתפילת שלמה עד כ"ד וי"א כ"ד ברכות דתענית ולא נהירא עכ"ל ונתקשו התלמידים למה באמת כתב רש"י דלא נהירא פי' יש אומרים ונ"ל לומר משום דאמרי' בברכות דף כ"ט הנך כ"ד דתענית כנגד מי כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה ש"מ ע"כ כפי' ראשון דהא כ"ד ברכות דתענית הם כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה