מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת צו - אור חדש
גרסי' במס' פסחים דף ס"ב ע"ב ר' שמלאי אתא לקמי' דר' יוחנן אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעי א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנרהדעי ופרש"י למי שאינם מיוחסים וכ"ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעי כפיי' וארצי כו'. אמר ליה רבי אימא לי מה בין לשמו ושלא לשמו. לאוכליו ושלא לאוכליו כו' יעש"ה ובירושלמי בפירקן הובא ג"כ בזה המאמר אך ורק בשינוי לשון קצת שהשיב ר"י מסורת היא בידי מאבותי שלא ללמד לא לבבלי ולא לדרומא ואת נהרדעי ודר בדרום יע"ש ומאחר שכבר תלא ביה זיינא מארי זקיני הג' בכתנות אור. ליישב איך תלוי הפירכא זו מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו הכא גבי למידת ספר יוחסין. ומי אנכי הפעוט לגשת ולעמוד במקום גדולים. אך תורה ניתנו לדרוש במ"ט פנים. והגם לדעתי לא כיוונו זאת המאמרים בכוונות עכ"ז הסברות ישרות לעצמן. ואמרתי לבוא בתכלית הקיצור. לפרש שיחתי אשר בשרתי צדק בקהל רב בשבת הגדול ע"פ דרך דרוש הנוהג בזמנינו. ראשית יש לדקדק בדברי ר' שמלאי שבא דוקא פני ר' יוחנן ודייק ניתני לי מר משמע שדוקא אצלו ילמד דבר זה שנית למה דייק ר"י לשואלו בית אביו וגם המקום שהוא דר בו מה איכפת ליה אם המקום שדר בו מיוחסי' כיון שבית אבא באים מבבלי שאינם מיוחסים כפי שפרש"י סגי בזה לדחותו שלישית השאלה מה בין לשמו ושלא לשמו כו' לא שייך הכא מידי כנ"ל ואמרתי בזה הסיגנון דר' שמלאי ידע שפיר מאחר שבבית אביו המה נהרדעי שהוא בבל לא ילמדו לו ספר יוחסי' מאחר שבני בבלי אינם מיוחסים. רק רצה להוכיח לשיטת ר' יוחנן דבני בבל המה מיוחסים יותר מבני ארץ ישראל ולכך כיון ובא אצל ר' יוחנן ודייק לי' ניתני לי מר כו' ור' יוחנן רצה לדחות הוכחתו רק דסובר דבני בבל אינם מיוחסים לכך שאלו מהיכן את והשיב שמא מלוד שהוא דרום כשיטת הירושלמי. ומן שיטת בני דרום יהיה נסתר הוכחה הנ"ל וממילא קיימינן דבני בבל אינם מיוחסי' ועדיין התחכם ר' שמלאי בפירכא זו דמה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו אשר מפירכא זו יהי' מ כח לשיטת ר' יוחנן גופי' דבני בבל המה מיוחסים. וקמי שמיא גלי' שקשה עלי לכתוב דרושים בספר רק מזקיני אתבונן ליישב הדברים ג"כ על מכונן ואגב יתיישב ג"כ עוד מאמר אחד אשר יאמר כי הוא זה במכילתן פ' אלו דברים דף ע' ע"ב תניא יהודא בן דורתאי פירש הוא ובנו הלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הם אומרים לו כו' ומסיק טעמיה דבן תורתאי דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח באה אלא מן הכבשים או מן העזים אלא צאן זה פסח בקר זה חגיגה כו' ואיכא למידק בלשון הגמ' דדייק דהלך לו לדרום למה דוקא לדרום וגם יש לדקדק למה הניח הדבר עד כי יבוא אליהו ומדברינו הנ"ל יתורץ זה דבן דורתאי רצה להוכיח משיטת בני דרומא דחגיגה דחי שבת ומש"ה ישב לו בדרום וע"ז יש לנו איזה סתירה רק בבוא אליהו זכור לטוב יכול לסתור דבר זה ומקודם נבאר עוד דבר אחד מה שהרגיש בו ג"כ מ"ז בהקדמתו לחידושי ב"ק בגמרא דחגיגה דף ו' ע"ב בעי ר' חסדא האי קרא היכא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים או דלמא אידי ואידי פרים כו' תיקו ובמס' יומא הביא הך דתניא איסי בן יהודא אומר חמש מקראות בתורה שאין להם הכרע כו' ופריך שם ותו ליכא והא איכא הא דבעי ר' חסדא וישלח את נערי בני ישראל כו' ומשני לאיסי בן יהודא פשיטא ליה לר"ח מספקא ליה יעש"ה בדף ק"ב ויש לדקדק באמת לאב"י למה הי' הדבר פשיטא וגם לא נתברר בגמרא היאך הי' לו הפשיטות ולמה נסתפק ר"ח בזה ונראה דבשיטתייהו קיימו דלשיטת איסי בן יהודא שפיר נפשוט בעיי' זו ולשיטת ר' חסדא גופי' נסתר זו הפשיטות ומש"ה מסתפקא ליה גרסינן בריש מס' עירובין ד"ב ע"א אשכחן משכן דאקרי מקדש ומקדש דאקרי משכן דאלת"ה הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים דכתיב ושחטו אותו אל פתח אוהל מועד בזמן שהם פתוחים ולא בזמן שהם נעולים והא כי כתיב האי במשכן הוא דכתיב אלא אשכחן כו' והקשו שם בתו' שני קושי' האחת למה בכל מקומות בש"ס מצרכינן תרי קראי חד על משכן חד על מקדש והכא סגי בחד קרא יע"ש ותו הקשו למה לי קרא לשמואל דשלמים ששחטו קודם פתיחות דלתות ההיכל דפסולים תיפק ליה דנשחט קודם התמיד וכיון דשמעינן ליה במס' תמיד שתנינן שס לא היה התמיד נשחט עד שנשמע קול שער הגדול שנפתח בירושלים. וגם אמרי' אין לך דבר שנשחט ונקרב קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עליה העולה עולה ראשונה הרי בהכרח דאינם יכולים לשחוט כלום קודם התמיד ובתמיד גופי' בעי פתיחות דלתות א"כ ל"ל בשאר קרבנות דבעינן פתיחת דלתות כיון דנשחטו אחר הקרבת תמיד הרי ממילא כבר נפתחו הדלתות משום התמיד יע"ש ובארתי קצת לפרש דבריהם היטב והנה על שני קושי' תו' הללו נעמיד כל דברינו כעל בנין חזק וליישב שני הקושי' בשלשה אופנים ומזה יתיישב כל דברי מאמרים שזכרנו וזה החלי בעזר צורי וגאלי. הנה זה אשר יצא בהשקפה ראשונה ליישב שני קושית הללו שבתוס' ולומר דחדא מתורץ בירך חברתא דהנה גרסי' בריש פ' תמיד נשחט ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר שנא' וערך עליה העולה עולה ראשונה ואין לך דבר שנתעכב אחר תמיד של בין הערביים כו'. שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם חוץ מחוסר כפורים בערב פסח מקריב קרבנו אחר תמיד של בין הערבים כיון דאם לא יביא קרבנו לא יוכל להקריב הפסח במועדו אתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דעליה השלם שאין בה כרת יעויין שם הדק היטב בגמ' ופרש"י ז"ל ואיתא במס' זבחים דשעות פוסלים בקדשים כגון חטאת בן שנה אם נולד בשנה זו ר"ח ניסן ח' שעות ביום לשנה הבאה באותו יום. ט' שעות ביום נפסל הקרבן ואפי' אם שהה בזריקתו עד ט' שעות נפסל וכ"פ הרמב"ם ז"ל בכ"מ דאמרי' פר בן שלש עגל בן שנה כו' נפסל ג"כ בשעות ותו כתבו בתוס' דלאו דוקא שלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות היכל פסולים אלא ה"ה בשארי הקרבנות וגלי קרא בחדא וה"ה בכל הקרבנות יעש"ה:
ולפ"ז מיושב קושי' הראשונה שבתוס' שזכרנו די"ל משכחת לה בקרבן שהוכרח לשחוט ומותר לשחוט קודם תמיד של שחר וע"ז כתב קרא דבעי פתיחת דלתות ההיכל עכ"פ דהנה הקרבת התמיד ועשייתו היה שעה אחת כדאי' במשנה דתמיד נשחט יע"ש ובפרש"י. א"כ מצינו לה בקרבן שישחוט קודם תמיד של שחר כגון שהי' כאן מחוסר כפורים בערב פסח והוצרך להביא חטאתו בן שנה או כדומה לו שארי קרבנות וגם בשלמי נזיר ולא הי' לו קרבן אלא אחד ובאם ימתינו עד אחר עשיית התמיד יופסל קרבן זה דיהי' עבר שנתו בשעה זו כאשר דברנו דשעות פוסלות בקדשים וכיון דיופסל אחר עשיית התמיד קרבנו של מח"כ ישאר מח"כ ויהי' אסור להקריב את פסחו ובודאי באלו אמרו מקדימים להקריב קרבנו קודם תמיד ש"ש דיבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהעולה ראשונה שאין בו כרת כמו דדוחה עשה דפסח עשה דהשלמה וכיון דזה מותר וצריך להקריב קרבנו קודם לתמיד של שחר ה"א דלא בעי פתיחת דלתות קמ"ל דבעי לפקוח דלתות ההיכל (וכבר מצינו כיוצא בו בריש אותו וא"ב בתוס' שמיישבים ג"כ כמו זה שחין לו להקריב פסחו אלא אותו וא"ב יעש"ה אף אתה אל תתמה ועיין עליו) ובהיות כן מיושב קושי' הראשונה שבתוס' ממילא מתרצא וגם קושיא שני' שבתוס' דהנה כתב רש"י ז"ל בחומש בפ' בהעלותך בפסוק וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו פרש"י פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר ללמדך שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח זו בלבד יע"ש ובמס' שבת דף פ"ו ע"ב הובא הברייתא דת"כ ויהי באחד לחודש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן תנא עשרה עטרות ניטלו ביום ההוא וקחשיב שם ראשון למעשה בראשית יע"ש ולפ"ז הרי דבמדבר לא עשו פסח כלל כ"א פסח זה דשנה השנית שהי' בשעת המשכן וגם פסח זה הי' חל ביום א' וא"כ הי' ע"פ בשבת כיון דר"ח הי' ביום א' וא"כ מיושב קושית התוס' דכאן לא בעינן תרי קראי על משכן ומקדש דלא צריך קרא כ"א על מקדש דעל משכן לא צריך קרא דבעי פתיחות דלתות ההיכל דתיפוק לי' דנשחט קודם התמיד של שחר וא"ל דעדיין צריך בכה"ג שציירנו לעיל במקום שצריך להקריב קודם תמיד של שחר כגון מח"כ בע"פ שצריך להקריב קרבנו בכדי שיוכל להביא פסחו ז"א דבמשכן שהי' במדבר לא הי' כלל פסח (ויעויין במ"ל דמשכן שילה הי' שוין למקדש ממש וממילא גם ע"ז לא צריך תרי קראי) וא"ל דעדיין קרבו פסח בשנה השנית זה ליתא דהא אותו ע"פ הי' חל בשבת א"כ ג"כ לא משכחת לה במח"כ שצריך להקריב קרבנו בע"פ קודם תמיד של שחר זה ליתא דהא אין קרבן יחיד דוחה את את השבת כלל וא"כ בהחלט דלא משכחת לה בשום ענין על משכן וכי איצטרך קרא רק על מקדש וסגי שפיר הכא בחד קרא ומיושבי' היטב הב' קושי' התוס' הללו בחדא מחתא ויעויין היטב בכל מ"ש:
אבל עדיין אנו צריכין למודעי מנ"ל למילף מחד קרא משכן ומקדש דלמא כי כתיב האי קרא במשכן לחוד הוא דכתיב וא"ל א"כ קרא ל"ל תיפוק לי' דנשחט קודם התמיד של שחר כיון דלא מצינו כלל גבי משכן מח"כ בע"פ ז"א די"ל דקאי על פסח שני דכתיב בקרא מפורש שעשו בשנה השנית וממילא אותו ע"פ חל בחול ומורה לנו ע"ז אם הי' מח"כ שהוצרך להביא קרבנו קודם לתמיד של שחר בכדי שיביא את פסחו פסח שני צריך עכ"פ פתיחות דלתות ההיכל כמש"ל אולם גם לזה י"ל דעל פסח שני לא מצי אמרת דתקשה אמאי יקריב קרבנו קודם לתמיד של שחר בכדי שיוכל להביא פסח שני מאי אולמי' דהאי עשה דפסח שני מעשה דהעולה ראשונה וא"ל שפסח הוא בכרת ז"א דאיכא מ"ד דפסח שני אינו בכרת בריש מי שהיה טמא כאשר נעתיק הגמרא לקמן בסמוך ובהיות כן קמו גם נצבה ישוב שלנו על שני קושי' התוס' דוקא למ"ד דפסח שני אינו בכרת וממילא אין לומר דקרא מיירי במשכן דפסח ראשון לא משכחת לה כל עיקר כנ"ל ופסח שני ג"כ אינו דוחה עשה דהעולה ראשונה דמאי אולמי' כיון דגם עשה דפסח שני אינו בכרת אבל למ"ד לקמן דגם פסח שני הוא בכרת נסתר אופן זה דקשיא דלמא כי כתיב קרא במשכן הוא דכתיב ועל פסח שני שהוא ג"כ בכרת ודוחה שפיר עשה דהעולה: והנה יש עוד מקום ליישב שני הקושי' התוס' הנזכרות בדרך אחר דהנה כתבו התוס' דאיצטרך קרא דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים דאי משום ששחטו קודם התמיד לא איכפת לן. דהא דאמרי' אין דבר קודם לתמיד ש"ש שנאמר העולה ראשונה היינו דוקא עבודה אבל שחיטה דלאו עבודה היא כמה דאמרי' בכמה דוכתי לית לן בה אם נשחט קודם לתמיד מש"ה צריך קרא דעכ"פ אסור לשחוט קודם פתיחות דלתות יע"ש במס' זבחים ריש פרק כל התדיר בתוס'. ובזה מיושב גם קושי' הראשונה שבתוס' דהכא לא בעי תרי קראי חד על משכן וחד על מקדש דמחד קרא מוכח שניהם. דאי' במס' חולין דף י"ז ע"א כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אוכלה בשר בכל אות נפשך כו' ר' ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה כי ירחק ממך המקום וזבחת ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה כו' במאי קמפלגי ר"י סבר בשר נחירה לא אשתרי כלל ר"ע סובר בשר תאוה לא איתסר כלל כו' יעש"ה ולפ"ז י"ל דכאן לא צריך כ"א חד קרא על משכן ומקדש. דעל משכן לחוד לא צריך קרא שלא ישחטו קודם פתיחות דלתות היכל דכבר נשמע דהא אסור לשחוט קודם התמיד כקושי' שני' בתוס' וא"ל דשחיטה לאו עבודה היא ז"א דהנה כתבו תוס' בזבחים דמש"ה שחיטה לאו עבודה היא מאחר דגם חולין צריכה שחיטה מש"ה לא מיקרי עבודה יע"ש א"כ במדבר דהי' מותר ג"כ בשר נחירה בחולין זולת קדשים לחוד הוא דבעי שחיטה כדאמרי' שם במס' חולין מיתבי' ושחט אותו פתח אה"מ ומשני קדשים שאני דגם ר"ע מודה דהי' בעי שחיטה במדבר ע"ש א"כ הי' במדבר בקדשים שפיר שחיטה עבודה כיון דלא בעי כלל גבי חולין שחיטה כ"א דוקא גבי קדשים ויעויין בז"ב ובהיות כן הי' שפיר במדבר שחיטה עבודה ממילא אסור לשחוט ג"כ קדשים קודם התמיד ושוב לא איצטרך קרא דשלמים ששחטו קודם פתיחות דלתות ההיכל וכי איצטרך קרא אמקדש הוא דאיצטרך וסגי שפיר בחד קרא:
ולדברינו האלה יובן פלוגתי' דר"י ור"ע לשיטתייהו דאיתא בריש מי שהי' טמא דהני תנאי דפליגי שם אם פסח שני הוא בכרת או לאו בהכא הוא דפליגי מר סבר מגדף הי' מברך את השם וכתיב גבי מברך את השם ונשא חטאו וגבי פסח שני כתיב נמי חטאו ישא וילפי' ממגדף מה התם בכרת אף הכא גבי פסח שני האי חטאו ישא הוא כרת ומר סבר מגדף עובד ע"ז כו' ושמעי' לי' לר"ע בריש מס' כריתות דאמר מגדף זה מברך את השם וממילא ס"ל דפסח שני הוא בכרת וכמו שפרש"י להדיא במס' כריתות שם ובהיות כן קמו וגם נצבו לשיטת ר"ע שני קושי' התוס' שזכרנו דא"ל כשינויא קמא שזכרנו באופן הראשון דקשה דלמא קרא כתיב במשכן ובאופן שזכרנו שהי' מח"כ בע"פ שני שאתי ג"כ עשה דפסח שני ודוחה עשה דהעולה מאחר שגם פסח שני הוא בכרת לדידי'. אבל באמת לק"מ דר"ע גופי' לשיטתו דס"ל במס' חולין דלא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה דבמדבר הי' מותר בשר נחירה וא"כ שוב י"ל אופן השני שזכרנו לשיטת ר"ע דמש"ה לא צריך תרי קראי דמשכן לא משכחת דתיפוק לי' שנשחט קודם התמיד כיון דבמדבר הי' שפיר שחיטה עבודה ואסור לשחוט ג"כ קודם התמיד ולא צריך קרא לפתיחת דלתות כ"א במקדש ולר' ישמעאל דס"ל בשר נחירה לא אשתרי כלל דגם במדבר נאסר בשר נחירה והי' שפיר גם במשכן שחיטה לאו עבודה ונסתר אופן השני שזכרנו דשפיר צריך קרא גם אמשכן לענין שחיטה קודם פתיחות דלתות דמן העולה לא איכפת לן בשחיטה שהיא לאו עבודה דגם חולין הי' צריך שחיטה ואפ"ה י"ל דר"י ס"ל מגדף זה עובד ע"ז וממילא לא שייך פסח שני בכרת וי"ל לדידי' שפיר אופן הראשון שזכרנו דעל משכן לא צריך שלא הי' פסח וגם פסח שני לא דחי את העשה של העולה מאחר שפסח שני אינו בכרת וכי איצטרך למקדש כמה שבארנו זה לזה לחוזה וקיימו בשיטתייהו ר"י ור"ע כנ"ל אולם רש"י ז"ל כתב שם בחולין אהא דאמרי' מר סבר בשר נחירה לא אשתרי כלל וקרא דכי ירחק מוקי לה לחולין שנשחטה בעזרה יעש"ה וי"ל דרך דרוש דר"ע לא מוקי לה על חולין שנשחטה בעזרה דס"ל חשב"ע לאו דאורייתא וכן הוא בסוגיא דפסחים דף כ"ב:
ומזה יתעורר קושי' לאיסי בן יהודא הדרא שני קושי' התוס' לדוכתא דא"ל באופן הראשון שזכרנו קשה דלמא קאי אמשכן אפסח שני שהוא בכרת לאיסי ב"י כאשר מבואר במס' כריתות שם דאיסי ב"י ס"ל מגדף זהו מברך השם ויע"ש בפרש"י וא"ל דס"ל כאופן ב' שזכרנו גם ז"א דאי' במס' פסחים דף כ"ד ובמס' חולין דף קט"ו ע"ב תניא איסי ב"י אומר מניין לבשר בחלב שאסור באכילה כו' אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבד בה עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעשה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה יעויין שם היטב וקשה לכאורה על הק"ו של איסי ב"י איכא למימר חשב"ע יוכיח שנעבד בו עבירה ומותר בהנאה מדאורייתא ומן ההכרח לומר דאיסי ב"י ס"ל דבאמת גם חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ואסור בהנאה. וע"כ מוקי לקרא דכי ירחק ממך המקום לגופי' על חשב"ע וממילא בשר נחירה לא אשתרי במדבר כלל והוה גם במדבר שחיטה לאו עבודה וי"ל דקרא כי כתיב במשכן הוא דכתיב כנ"ל וכיון דנסתר השני אופנים שזכרנו סוערו השני קושי' התוס' לשיטת איסי ב"י כמה שכתבנו ועוד בה שלישית ההכרח ליישב לדידי' באופן השלישי דהנה התוס' כתבו במכילתן ליישב קושיתם הראשונה דבמשכן לא היו דלתות וכתבו המפרשים דאפ"ה הי' וילון לצניעות. וכתב הצ"מ דעכ"פ לא שייך לומר בו דמעכב אם נשחט קודם פתיחתן רק למצוה ע"ש וגם על קושי' שני' בתוס' כתבו התוס' די"ל דמקרא דהעולה לא נשמע דפסול דיעבד כ"א לכתחילה לכך כתיב ושחטו פתח אוהל מועד לפסול אף דיעבד אם שחטו קודם פתיחות דלתות יע"ש ומיושבים היטב ג"כ השני קושי' בחדא מחתא כיון דלכתחילה כבר נשמע מאחר שאסור לשחוט קודם התמיד ולענין לפסול דיעבד לא שייך גבי משכן דגם וילון גופי' לא נעשה לעיכוב כנ"ל וע"כ כי איצטרך קרא דלעכב על מקדש הוא דצריך וזה פשוט וברור לשיטת איסי ב"י ולפ"ז מיושב מה שאמרי' במס' יומא לאיסי ב"י פשיטא לי' לר"ח מספקא לי' דהנה לכאורה יש לדקדק מאי קמבע"ל תיפוק לי' דאידי ואידי פרים דאל"כ למה כתבה לנו התורה לשון שאינו ברור ואיכא למיטעות דפרים קאי גם על עולות טפי ה"ל למיכתב איפכא ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים ויעלו עולות והוה לשון ברור טפי אך ע"ז י"ל דהתורה רמזה בזה דהא אמרי' שם במס' חגיגה עולה שהקריבו ישראל במדבר עולות תמיד הוה א"כ אי הוה כתיב מקודם ויזבחו שלמים ואח"כ ויעלו עולות ה"א דמקודם הקריבו קרבנות ואח"כ התמיד כדכתיב ויזבחו שלמים והדר ויעלו עולות שזה תמיד לכך כיון וכתיב מרישא ויעלו עולות בדקדוק שמקודם הקריבו העולת תמיד והדר שלמים שאין לך דבר שקודם לתמיד של שחר כנ"ל ועדיין קשה ל"ל לימוד ע"ז הלא כבר נאמר העול' ראשונה גבי תמיד של שחר שלא יהי' דבר קדמהו. והי' מן ההכרח לומר דשני בי' קרא לעכב דכלל גדול בידינו גבי קדשים כל היכא דשני בי' קרא הוא רק לעכב ויעויין בתוס' ריש פ' כל התדיר וכבר דברנו דלאיסי ב"י ע"כ קרא דהעולה ראשונה רק למצוה ולא לעכב דאל"כ הדרא שני קושיות שבתו' הנ"ל לדוכתא דלדידי' נסתר ב' אופנים הראשונים וצ"ל בהכרח באופן השלישי דהעולה ראשונה הוא רק למצוה לחוד ושפיר אמר בגמ' לאיסי ב"י לשיטתו פשיטא לי' דאידי ואידי פרים דאל"כ הוה לי' לקרא למיכתב לשון ברור ברישא ויעלו שלמים וא"ל דבא להורות דלא ישחטו קודם התמיד קשה א"כ העולה ל"ל ולעכב לא מצי אמרת דא"כ קרא ל"ל דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולי' תיפוק לי' דנשחט קודם התמיד דע"כ לאיסי ב"י מוכח כאופן ג' כנ"ל אע"כ דפשיטא לי' אידי ואידי פרים ושפיר י"ל דהעולה ראשונה הוא רק למצוה. משא"כ רב חסדא גופי' דס"ל דהעולה לעכב יעויין במס' מנחות דף מ"ט ע"א ובתוס' שם יעש"ה א"כ ע"כ ס"ל כאחד מב' אופנים הראשונים שכתבנו ליישב ב' קושי' התוס' ושפיר מספקא לי' דנוכל לומר שהי' כבשים והא דלא הקדים שלמים לעולות הוא מפני שאין לך דבר קודם לתמיד ש"ש כמ"ש וק"ל והנה לאופן הראשון שזכרנו יש להקשות כקושית תוס' במס' שבת איך מתירי' לעבור על עשה דהעולה ראשונה בשביל שיקריב זה את פסחו וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. בשלמא על הברייתא לק"מ דתניא חוץ מח"כ בע"פ י"ל כמ"ש בזה בספר ריא"ף דמיירי שהכהן בעצמו הוא מחוסר כפורים ושם גבי עשה דהשלמה עיקר שלא להקטיר אימורים אחר תמיד של בין הערבים כדאמרי' שם בגמרא וא"כ י"ל דאחר זריקת הדם הוכשר לאכול בקדשים וג"כ להקטיר את האימורי' רשאי הכהן בעצמו ולא שייך חטא בשביל שיזכה חבירו יע"ש ויש לי בזה פלפול עמוק ורחב לברר וללבן כשמלה כל סוגי' הש"ס שם אמנם אין כאן מקום להאריך יותר מדאי שבלא"ה הדיבור רחב. אבל לדברינו קשה שפיר איך יכול לשחוט ולזרוק הדם קודם תמיד של שחר הלא לא אמרי' חטא בשביל שיזכה חבירו דלא שייך לומר כאן דמיירי באופן שהכהן בעצמו הוא מח"כ והוא זורק בעצמו קשה הא אסור לזרוק ולשחוט קודם טהרתו וא"ל דשוחט בסכין ארוכה וכמו שמבואר בריש מס' חולין דף ג' ע"ב יע"ש ובתוס' דשם והזריקה תהי' אחר הקרבת התמיד של שחר גם זה ליתא דהלא מבואר בגמ' דזבחים שם דשעות הפוסלות גבי קדשים אפילו בין שחיטה לזריקה פוסלות יעש"ה וברש"י וא"כ הרי נפסל בשעת זריקה בשעות שעובר זמנו לפי דברינו שדברנו שאחר עשית התמיד יהי' עובר זמנו. ובהיות כן יהי' מוכרח מן האופן הראשון שזכרנו דשפיר אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. והנה אמרי' במס' קידושין בפ' עשרה יוחסין דלא עלה עזרא מבבל עד שעשהו כסולת נקיי' שהעלה משם כל הפסולים לארץ ישראל ע"ש וראיתי בספר הלכה אדם מישראל הביא שם בשם ספר אחד היינו טעמי' דעזרא משום דבעלמא אמרי' במס' קידושין אר"ט יכול אני לטהר ממזרים כיצד ממזר נשא שפחה ואח"כ משחררה ואין שחרור נוהג אלא במקום שיובל נוהג לכן העלום עזרא לא"י שיטהרו כולם יעויין שם בדבריו ולפ"ז יתבאר ריש דברי המאמר דר' שמלאי רצה להוכיח דבני בבל המה מיוחסים ורשות ללמדו ספר יוחסין ועיקר הוכחה שלו הי' מכח זה שלא עלה עזרא מבבל עד שעשהו כסולת נקיה רק ע"ז קשה מה טעם יש בדבר שעזרא יעשה כזאת ומן ההכרח לומר כדי לטהרם שם באופן שישא שפחה ושחררה וקשה ע"ז קושית התוס' הלא אסור לשחרר עבדו דעובר בעשה ואי משום כדי לטהרם וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו לכך התחכם ר' שמלאי ובא דוקא לפני ר' יוחנן דלשיטתו יהי' שפיר מוכח דאמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דשמעי' לר' יוחנן דאמר במס' קידושין חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ובהיות כן איצטרך קרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת לגופי' על חשב"ע ולפ"ז קיימי' דבשר נחירה לא אשתרי כלל כר' ישמעאל ונסתר אופן השני שזכרנו ליישב קושי' התוס' דהלא י"ל דקרא דאסור לשחוט קודם פתיחת דלתות ההיכל קאי על מקדש וא"ל הא בלא"ה פסול מטעם דשחט קודם התמיד של שחר י"ל דשחיטה לאו עבודה היא שפיר גם גבי משכן דהא גם חולין צריכה שחיטה כנ"ל ובהכרח דר' יוחנן ס"ל כאופן הראשון שזכרנו ליישב שני קושי' התוס' דבאמת גם שחיטה מקרי עבודה רק דאיצטרך על מח"כ בע"פ כנ"ל וקשיא וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ובהכרח גדול דר"י סבר דשפיר אמרי' לאדם חטא בש"ח וא"כ שפיר העלה עזרא הפסולים מבבל לא"י בכדי לטהרן ונשארו הכל כשרים בבבל והרי הם מיוחסים לכך דייק ר' שמלאי לר' יוחנן גופי' ניתני לי מר דסובר חשב"ע דאורייתא ובהכרח דאמרי' חטא בש"ח ע"כ תני לי ספר יוחסין דלדידך הם מיוחסים בני בבל כמש"ל. ור' יוחנן נתכוון לסתור לו הוכחה זו לכך שאלו היכן מותבך והוא בדרום כמ"ש בירושלמי הנ"ל ומשיטת בני דרום נסתר ראייתך דלעולם י"ל לא אמרינן לאדם חטא בש"ח וא"ל א"כ איך אשכחן דמותר לשחוט קודם תמיד של שחר הלא לא אמרי' שב חבש"ח זה אינו (דהנה איתא בתוס' דהיכא דיגיע מזה מצוה דרבים אמרי' לאדם חטא בש"ח) וי"ל דמשכחת לה בכה"ג דמזה ההקרבה יגיע מצוה דרבים וגם לזה הכהן הזורק גופי' יגיע מזה מצוה אם יקריב זה מח"כ את קרבנו ויוכל אח"כ לשחוט פסחו באופן שהיו ישראל טמאים עודפים על הטהורים שנים. ויעויין בדברי הרמב"ם פ"ז מה' ק"פ היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאים הללו עושין בפ"ע בטהרה והללו עושין בפ"ע בטומאה הי' אחד מן הטמאים עודף על הטהורים כולם מקריבים בטומאה. יעש"ה ואי' פלוגתא בריש מס' יומא דחד אמר טומאה הותרה בציבור וחד סובר טומאה דחוי' היא בציבור כלומר בקושי התירה וכל הצטדקאות שאנו יכולים לעשות שיהי' בטהרה עושים ע"ש וא"כ י"ל דכאן יהי' פעולה רבה אם זה מח"כ שהוא ג"כ מן הטמאים יקריב מקודם את קרבנו ויהי' טהור ונמצא הוא מחצה על מחצה ועושים הטהורים בטהרה. וכיון שאנו יכולי' להמציא שהטהורים יעשו בטהרה מוכרחים אנו לעשות זה למ"ד טומאה דחוי' בציבור והקרבה בטומאה ג"כ הוא בכרת וגם כהן זה יוכל להקריב פתחו בטהרה והנה במס' זבחים דף כ"ג כתבו בתוס' לשיטתם של זקני דרום שם ע"ש טומאה דחוי' הוא בציבור וזה הי' כוונת ר"י מאחר שמותבך בדרום ובית אביו מבבל אין למדים לו דע"כ בני בבל אינם מיוחסים דא"ל שעזרא העלום מבבל כל הפסולים קשה למה וא"ל לשחררן ולטהרן קשה וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. וא"ל דמוכח זה מכח קושי' תוס' הנ"ל ז"א לשיטת דרומי' דטומאה דחוי' היא בציבור אשכחת לה כמש"ל ויש לי לפקפק בזה ואחר העיון היטב יאתיון הדברים על מכונן ודוק: אולם עדיין קשה מאי הוכחתו של ר' שמלאי דאמרי' לאדם חטא בשביל ש"ח מכח הלן שני קושיות התוס' שזכרנו מאחר שר"י לא ס"ל אופן השני כנ"ל והלא עדיין יש מקום ליישב השני קושי' התוס' באופן שזכרנו לאיסי ב"י משום דזה דכתיב העולה אינו אלא למצוה יעויין לעיל. ונראה דלכך התחכם ר' שמלאי ושאל לו מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו ואחר שיתורץ פירכא זו יהי' מוכח כעמוד הברזל דהא דכתיב העולה ראשונה ע"כ גם לעיכוב הוא דכתיב והדרא שפיר קושי' התוס' לדוכתא תיפוק לי' דנשחט קודם התמיד כנ"ל ובהכרח דס"ל אופן הראשון שזכרנו ומוכח היטב דס"ל אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו כמש"ל והנה הקשה בעא"ץ ל"ל דכתב רחמנא גבי פסח הנשחט שלא לשמו דפסול לגמרי הלא כיון שלא עלה לשם פסח ממילא פסול מכח מה שנשחט אחר התמיד יעש"ה ויש לתרץ בשני פנים או שיאמר דעשה דעליה השלם נאמר רק למצוה ולא לעכב וכמ"ש התוס' במנחות דף מ"ט ע"ב או שנוכל לומר דמש"ה כתיב עוד קרא גבי שלא לשמו כדי ליפסול אם נשחט לשמו ושלא לשמו מה שאינו בלאו כליו ושלא לאוכליו דריבה קרא דכשר ויעויין בתוס' שהקשו מאי פריך מה בין לשמו ושלא לשמו בין לאוכליו ושלא לאוכליו הלא ריבה קרא גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ותירצו דהכי פריך גם בלשמו ושלא לשמו תיתי מיני' דיהי' כשר יע"ש ויעויין בתוס' במנחות שם דעשה דהעולה עם העשה דעליה בחדא מחתי' אחתינהו אם זו העשה לעכב גם השני' לעכב וכמו כן אם עשה א' רק למצוה כמו כן השני' יעש"ה ובהיות כן שפיר דייק ר' שמלאי ושאל לו מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו כמו דגלי לן קרא גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ה"ה נמי נילוף מיני' גבי לשמו ושלא לשמו דכשר ובהכרח ליישב זה דיש לנו לימוד דלשמו ושלא לשמו פסול ג"כ ושלא נילוף מלאוכליו ושלא לאוכליו דאל"כ קרא ל"ל דשלא לשמו פסול תיפוק לי' דנשחט אחר התמיד וקשה דלמא עשה דעליה נאמרה למצוה ולא לעכב וצ"ל דס"ל דעשה דעליה נאמרה לעיכוב וא"כ ה"ה עשה דהעולה נאמרה ג"כ לעכב ונסתר אופן השלישי שזכרנו וגם אופן ב' ליתא דר"י ס"ל חשב"ע דאורייתא וכנ"ל ובהכרח דס"ל כאופן הראשון שזכרנו ומוכרח דס"ל אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ושפיר עביד עזרא דהעלה הפסולי' מן בבל לא"י לטהרן ונשארו כולם כשרי' ומיוחסי' בבבל ושפיר יוכל ללמוד עמו ספר יוחסין ומה לי לכפול הדברים להמעיין ויעויין היטב בכל מקומות בש"ס שכתבנו:
ולפ"ז יתבאר ג"כ גמרא דפסחים בפ' אלו דברים שזכרנו שהוצרך לפרוש לדרום דהנה מקשים המפרשים איך יליף יהודא בן דורתאי דחגיגה דוחה שבת מהיקשא דפסח וגבי פסח גופי' לא מוכח כ"א בג"ש במועדו במועדו מן תמיד וקיי"ל במס' זבחים דגבי קדשים דבר הנלמד מג"ש אינו חוזר ומלמד בהקיש יע"ש ונראה דבן דורתאי ס"ל דמגופא דקרא מוכח דפסח דוחה שבת ושפיר יכולין למילף בהיקש ממנו חגיגה דהיינו שס"ל כמו הברייתא דת"כ במס' שבת שזכרנו דאותו יום נטל עשר עטרות והי' ראשון למעשה בראשית והי' ע"פ בשבת ועינינו רואות שישראל עשו הפסח בזמן ההוא ע"כ משום שפסח דוחה שבת רק בזה יש פלוגתא עיין עליו בנ"ל ונראה שהי' לבן דורתאי הוכחה כדעת התורת כהנים הנ"ל שהי' ראשון למעשה בראשית דס"ל כר' ישמעאל דבשר נחירה לא אשתרי כלל והדרא שני קושי' התו' שזכרנו לדוכתי' מאחר דלדידיה נסתר אופן הב' שזכרנו ובע"כ צ"ל כאופן הראשון שזכרנו דעל משכן לא משכחת לה מאחר שלא עשו פסח במדבר כל עיקר לבד פסח הראשון שהי' חל ע"פ בשבת כנ"ל הרי מוכרח בהחלט כתורת כהנים הנ"ל ובכדי שלא נתפס לסתור ראייתו ולומר לפי דבריך דאת אומר כאופן הראשון וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך לכך הלך לדרום כלומר לסברת זקני דרום דטומאה דחויה היא בציבור וא"כ לא הוה חטא בשביל שיזכה חבירך באופן שזכרנו לעיל בסמוך יעש"ה. ואין מהצורך לכפול את הדברים ובכדי שלא נתפס עליו דלמא כאופן הג' שזכרנו ליישב קושי' התו' דהיינו דהעשה דהעולה ראשונה שלא יהי' נשחט קודם לתמיד של שחר היינו רק לכתחילה רצו להוכיח דזה ליתא אם נאמר דקרא ויעלו עולות היינו כבשים דיקשה ה"ל לקרא לפרש ולהפך ולכתוב מקודם ויזבחו שלמים ואח"כ ויעלו עולות וע"כ להורות שלא ישחוט שלמים קודם התמיד א"כ הא דכתב עוד העולה ראשונה שינה הכתוב עליו לעכב כמו שבררנו הדק היטיב לעיל. אולם יאמר לדחות זה מנ"ל לפשוט הבעיי' להך גיסא דויעלו עולות היינו כבשים דלמא אידי ואידי פרים ושוב שפיר י"ל העולה ראשונה למצוה ולא לעכב כנ"ל אך זו הבעיי' סלקי' במס' חגיגה הש"ס בלשון תי"קו ומרגלא בפומי' דאינשי' כל תיקו יבוא אליהו ויפשוט אותו ובהיות כן שפיר אמר בן דורתאי אם יבוא אליהו ויפשוט כדין למיפסק באתנחתא גבי עולות שהי' כבשים ויהי' מוכח שפיר דהעולה לעכב כנ"ל ונסתר גם אופן הג' וע"כ כאופן הראשון הנ"ל ומוכח דע"כ חל בשבת ודחי פסח השבת ושפיר יכול למילף חגיגה מהיקש דדוחה שבת מה הם אומרים לו לאליהו אם יאמר מפני מה לא חגגם חגיגה בשבת ודוק היטב ועי':