מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת ויקרא - אור חדש
גרסינן במס' ערכין דף כ"א ע"א במשנה חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותן חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם. וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני עכ"ל המשנה ואיכא למידק איך תלוי האי דינא דגיטי נשים אצל קדשים ומקדם נבאר כמה דברים תמוהים ונפלאים אשר בו אזרו אנשי חיל ידיהם. ובכמה תמיהות אקוה שמקום הניחו לי להתגדר. אשר יאמר כי הוא זה ראשית במס' חגיגה דף ט"ז ע"ב מיתביה דבר אל בני ישראל וסמך. בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות כו' תוספות ד"ה דבר אל בני ישראל וסמך. אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא. דהא בריש כל הפסולין מרבינן נשים לשחיטה וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה. דהאי היקש לא הוה אלא דרבנן עכ"ל התוס'. וצריך נגר ובר נגר לפרש דברי התוס' הללו מחמת כמה וכמה תמיהות אשר קשה להבין דבריהם, הראשונים ישמיענו במה שכתבו דכבר מרבינן בריש כל הפסולים נשים לשחיטה. המעיין שם יראה כי אין לנו שום ריבוי על נשים שמותרת לשחוט בקדשי'. רק דהתנא כוללן בהדי זרים דנתרבו שם לשחיטה וכוונת התנא דמה לי זרים מה לי נשים וכיון שנתרבו זרים ה"ה נשים דאין מקום לחלק ביניהם. משא"כ לסברת התוס' דנתמעטו להדיא נשים מבני ישראל ולא בנות ישראל. לא מצינו שום ריבוי לרבות נשים ולהוציאם מכלל המיעוט דבני ישראל ולא בנות ישראל. וגם מה שכתבו התוס' וכן ליכא לאילופי שחיטה בבעלים מהיקש דסמיכה אין לו שחר והבנה כלל דהיקש דסמיכה מאן דכר שמיה. והלשון וכן תמוה ביותר דאינו דומה לדבריהם הראשונים הן בהקושי' דהלא קושי' ראשונה הי' למעט נשים מבני ישראל וקושי' אחרונה אינה מזה הסוג כלל כ"א מהקישא אחרינא. וכן בהתירוצי' איננם שוים בשוה ענין מספק השלישי יצא ללמד בדבר חדש אשר הרגיש בו מורי זקני הגאון האמיתי בעל כתנות אור ז"ל. דלכאורה נעלם מתוס' דמכילתן ש"ס ערוך דמס' מנחות דף י"ט ע"א דפריך לר' שמעון דאמר וי"ו מוסיף על ענין הראשון אלא מעתה דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו. מקבלה ואילך מצות כהונה אי לר"ש נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון ושחיטה ה"נ בזר תהא פסולה. ומשני שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזר אף שחיטה בזר. ופריך אי מה סמיכה בבעלים ף שחיטה בבעלים ומשני גלי רחמנא ביה"כ ושחט את הפר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים. הרי דנעלם מתו' דהכא סוגיא דהתם דכבר פריך שם בש"ס פירכא זו להקיש שחיטה לסמיכה להיות בבעלים וכבר רמי' נהלי' ושני דמוכח מפר של אהרן דלא בעי בעלים גבי שחיטה ולמה להתוס' דזה היקש הוא דרבנן. וזה תמוה מאד וראיתי להרב בעל זרע ברוך הרגיש ג"כ בתמיהות הללו בפרשה זו בספרו על התורה ורוצה ליישב קושי' הראשונה דע"כ מוכרח דאפי' נשים שוחטות. דאם נאמר דמה שאמר רחמנא ושחט קאי על ריש הפרשה במה שהתחיל דבר אל בני ישראל. ולומר דע"ז קאי ושחט דוקא בני ישראל ולא בנות ישראל א"כ קרא ל"ל בריש כל הפסולים והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה דשחיטה כשירה בזרים הלא בלא"ה מוכח זה מדכתב רחמנא בני ישראל ולא בנות ישראל שוחטות הרי מקרא מלא דיבר הכתוב דבני ישראל שהם זרים שוחטים שפיר אע"כ דבני ישראל לא קאי כלל על ושחט ומש"ה צריך לימודא אחרינא דכשירה שחיטה בזרים א"כ ה"ה בנשים דמה"ת למעט יע"ש. ובאמת בהשקפה ראשונה רציתי ג"כ לפרש בדרך זה אך שדחוק לפרש כן בדברי התוס' שכתבו בריש כל הפסולים מרבינן נשים לשחיטה ובודאי שאין לשונם סובל פירוש זה. ותו דהלא שם הקשו בתוס' למה לי והקריבו דשחיטה כשירה בזר תיפוק ליה מהיקש ושחט וסמך ותירצו דה"א דואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם מורה דוקא כהנים ישחטו ודלא להקיש יע"ש א"כ הרי עינינו רואים דלא סגי בהיקש דה"א תשמרו כהונתכם ממעט ההיקש ה"ה הכא נימא לעולם במסקנא דבני ישראל קאי על ושחט למעט נשים ואי לא הוה כתיב והקריבו דשחיטה כשירה בזר באמת ה"א מכח קרא דתשמרו את כהונתכם דבני ישראל לא קאי על שחיטה דשם בעי דוקא כהן כמו שתירצו תו' דה"א דתשמרו את כהונתכם ממעט ההיקש. אבל אחר דכתיב והקריבו לעולם אימא לך דבני ישראל קאי על ושחט ג"כ ונימא דוקא ב"י ולא בנות ישראל ואולם י"ל אי זו סברת טובה דבני ישראל אכולא ענינא קאי לא מיסתבר דתשמרו כהונתכם ממעט מזה והא דכתבו תו' דהיקש על וסמך ושחט ה"א דנסתר מכח תשמרו כהונתכם היינו דזה ההיקש בלא"ה דרבנן כמ"ש התוס' בסוף הדיבור והי' בזה מקום ליישב כל הספיקות שהערנו בתו' זה ודחוק הוא איברא יש לי מקום לנוס ולהצדיק דברי בעל זרע ברוך ז"ל. והוא ע"פ מ"ש התוס' במס' קידושין דף ל"ו ע"א ד"ה הקבלות כו' שהקשו למה לי קרא דאין נשים סומכות תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג דאינו נוהג אלא ביום ותירצו דה"א להיקש לשחיטה דכשירה בנשים ה"ה סמיכה ולפ"ז יאמר כך דאי בני ישראל קאי למעט נשים משחיטה קשה ל"ל והקריבו לרבות זרים הוה ליה למיכתב בני ישראל אצל ושחט להורות דאין נשים שוחטות וממילא משתמע דזרים שוחטים והא דאין בנות ישראל סומכי' ממילא ידענו דהוה מ"ע שהז"ג וא"ל דיש להיקש לשחיטה ז"א דעתה קיימי' דבאמת אין נשים שוחטות. ועדיין יש לפקפק בזה וכל דברי התוס' הנ"ל נשארים בתימא כנ"ל ובכדי שנבוא ליישב ולבאר כל הספיקות וקושי' שזכרנו. באנו לעורר עוד איזה קושי' ופליאה נשגבה במה שנעלם סוגיא זו דמנחות הנ"ל עוד הפעם מתוס' דקידושין ובהוסיף מיא אוסף קימחי. לבאר וליישב הכל לפי קט שכלי. בעזר צורי וגאלי. גרסי' בפ"ב דקידושי' שליחות בגירושין מנ"ל א"ק ושילח מלמד שהוא עושה שליח ושילחה מלמד שהיא עושה שליח ושילח ושילחה מלמד ששליח עושה שליח. ופריך שם בקידושין מנ"ל דעושי' שליח וכ"ת דנילוף מגירושין מה לגירושין שכן הוא בע"כ ומשני א"ק ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי' שליח אף הוי' משוי' שליח. וכרין בתרומה מנ"ל דמשוי שליח וכ"ת דנילוף מגירושין וקדושין מה להני שישנו חול ומשני א"ק אתם גם אתם לרבות את השליח ופריך בקדשי' מנ"ל דעושי' שליח ומשני מדר"י בן קרחא דתניא ריב"ק אומר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכי כל הקהל שוחטים אלא מלמד דשליח של אדם כמותו ועביד שם צריכותא דמתרומה ליכא למילף שישנו במחשבה מן קדשים ליכא למילף שכן רוב מעשיהם ע"י שליח ומתרומה וקדשים במה הצד ליכא למילף שתרווייהו ישנו במחשבה ומגירושין ותרומה ליכא למילף שישנו חול גבי קדשים רק קשה לא לכתוב בתרומה ותיתי במה הצד מגירושי' ותרומה ומשני אין ה"נ ואתם גם אתם בא ללמדנו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בעינן בני ברית דוקא ושוב פריך הניחא לריב"ק דמוקי לקרא ושחטו כל קהל עדת ישראל על שליחות אלא לר' יונתן דמפיק ליה להאי קרא על דרשא אחריתא מא"ל דתניא ר' יונתן אמר מנין שכל ישראל יוצאים בפסח אחד ת"ל ושחטו כל קהל ישראל וכי כל קהל כולם שוחטים אלא מלמד שכל ישראל יוצאים בפסח אחד כו' א"כ מנ"ל שליח של אדם כמותו בקדשים ומשני מיני' כלומר הא מיניה גופי' מוכח שליחות דבודאי אם כל ישראל מביאים פסח אחד הרי כולם בעלים ואיך אפשר שישחטו כולם וע"כ ע"י שליחות ומדחי שם ודלמא שאני התם דאית להו שותפי' בגווי' אלא מהכא ויקחו להם איש שה לבית אבות מלמד ששליח ש"א כמותו ואם אין ענין על היכא דאית ליה שותפות בגוי' דכבר מוכח מיני' ע"כ תנהו ענין אף היכא דל"ל שותפות ופריך האי מבע"ל דשוחטין את הפסח על היחיד ומשני סבר לה כמ"ד אין שוחטים הפסח על היחיד עכ"ד הסוגיא בקצרה ויעויין היטיב הדק בסוגי' זו ובפרש"י:
טרם בואו העירנו תוספות ד"ה נפקי' ליה מדר"י בן קרחא. וא"ת אמאי לא יליף מפרו של אהרן מדגלי בפר של אהרן דבעי' בעלים ע"כ דבעלמא יכול לעשות שליח ותירצו דיש לחלק בין חטאת לעולה דה"א דוקא בחטאת דומי' דפרו של אהרן הוא דמצי משוי שליח דהוא בע"כ אבל גבי עולה עדיין ה"א דלא מצי משוי שליח כו' יע"ש ומוהרש"א הגיה דברי תוספות להיפך דהלא איפכא תנינא דחייבי חטאת ועירוכין אין ממשכנין וחייבי עולות ושלמים ממשכנין אותם הרי דעולה הוה בע"כ וחטאת ואשמות אינם בע"כ כ"א מדעתו אלא דכך הוא הגירסא בתוספות דמפרו של אהרן לא מוכח כ"א גבי חטאת דהוה מדעתו הוא דמצי משוי שליח אבל עולה שהוא בע"כ לא מצי משוי שליח וא"ל הלא בגמ' אמרינן דמה שהוא בע"כ היא המעלה לענין שליחות כדפרכינן גבי גירושין ז"א דכאן בעולה הוה בע"כ שכופין אותו ע"ז דממשכנין אותם ולאו בדידיה תליא מלתא לכך ה"א דממשכנין אותם יעש"ה בדברי מהרש"א ז"ל. ואיך שיהי' נעלמו מתו' סוגיא ערוכה דמנחות שזכרנו דהלא ושחט וסמך גבי עולה הוא דכתיב והדרא פירכת הש"ס דשם לדוכתיה נימא מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלי' והיינו גבי עולה דמדגלי בפר של אהרן לא מוכח כ"א חטאת כסברת התו' ה"ל לחלק בזה והרגישו בו מ"ז הגאון ז"ל והגאון בעפ"י ז"ל. גם הקשו דלכאורה גם הסוגי' שבש"ס סותרות זה את זה דבקידושי' מסקי' ילפותא אליבא דכ"ע שעושים שליחות בקדשים ובמנחות פריך אי מה סמיכה בבעלים כו' יע"ש שהאריכו בזה ליישב בדוחק. (ואגב אכתוב עוד מה שאיכא למידק לכאורה בדברי מהרש"א ז"ל בדברי התוס' הנ"ל שהקשה שם מאי הקשו תוס' דנילוף מדאיצטריך בפר של אהרן שעושי' שליח דלמא ה"א להיפוך דילפינן מה מצינו בפר של אהרן דבעינן בעלים ה"ה בשארי קדשים בעי' בעלי' ותי' דאל"כ ל"ל גם בפר של אהרן דבעי' בעלים יעש"ה. ולכאורה הקושי' מעיקרא ליתא לפי מה שהקשו תו' במס' יבמות פ' מצות חליצה ובריש מס' עירוכין למה לא ילפינן מסמיכה דבעי' בעלים ותירצו דסמיכה וחליצה ונדרים הוה ג' כתובי' הבאים כאחד אין למדין ממנם יעש"ה א"כ לא מקשה מידי מהרש"א דליכא למילף מפר של אהרן דבעינן בעלים דוקא דהא איכא ג' כתובים דבעינן בעלים ואין למדין מהם כמ"ש תו' אבל אחר העיון נראה לי דצדקו דברי פה הקדוש ז"ל דהנה הקשו עוד שם בתו' ל"ל קרא שעושים שליחות בפסח ואמאי לא ילפינן מדאיצטריך בסמיכה וש"ד כנ"ל שבעינן בעלים דוקא ותירצו דאי לאו קרא דקידושין שעושי' שליחות הוה מוקמי' כל הני דרשי' בסמיכה וש"ד אדרשי אחריתא יעש"ה ויש לדקדק לפ"ז הדרא קושיא הראשונה בתוס' לדוכתא נילוף מסמיכה דבעי' בעלים דוקא וא"ל דהוה ג' כתובים קשה באמת נוקמי הני דרשות על דרשא אחריתא כמ"ש התו' בקושי' שניה דאדנילוף שיהי' שליח של אדם כמותו מוטב לאוקמי כל הני דרשות אדרשא אחרינא א"כ גם הכא נימא דדרש אחד נדרוש שיהי' בבעלים ומיניה נילוף דבכ"מ בעינן בעלים ואידך דרשות נדרוש אמלתא אחריתא דאטו כל הני דרשות בחדא מחתא אחתינהו. אך נראה דכוונת התו' הוא כך דבשלמא אם לא יהי' לנו שום לימוד שעושי' שליח אף בחד דוכתא לא היינו דורשים כל הני דרשות על בעלים ולמידק מיניה דבעלמא עושים שליחות רק הוה דחיק ומוקי אנפשיה למידרש כל הני דרשות אדרשא אחריתא אבל אחר דגלי קרא אף בחד דוכתא בפסח שעושי' שליחות טפי מיסתבר למוקי הני דרשות לגופי' דבעינן בעלים ומש"ה במסקנא אנו דורשים כל השלשה כתובים על בעלים ושליחות ילפי' מפסח אחר שכבר גילה קרא בפסח שעושים שליח ולפ"ז הקשה גם מהרש"א שפיר דאי לא הוה כתיב כלל בפסח דעושים שליח ה"א דנילוף מפר של אהרן דכתיב ביה בהדיא דבעינן בעלים וא"ל דהוה ג' כתובים ז"א דבאמת הוה מוקמינן אדרשי אחריתא כל הני קראי מדנמציא סברא חדתא מה שלא גילה קרא בשום מקום שעושין שליח ובזה מתורץ מה שמקשי' העולם בגמ' דקידושין מאי פריך למה לי קרא דעושי' שליח בקדשים ותיתי מהנך קשה דלמא הוה גמרינן מיניה מפר של אהרן דבעינן בעלים דוקא כקושית מהרש"א ולא שייך תירוצו דגם בפר של אהרן גופי' למה לי דסברא חיצונה דבעי' בעלים דוקא זה ליתא דה"א דתיתי מתרומה וגירושין דעושין שליח ובהיות כן למה להש"ס להמציא פירכא נגד קדשים טפי י"ל אף אם נוכל למיק קדשים מנייהו י"ל דה"א תיתי מפר של אהרן דבעי' בעלים כנ"ל ולפמ"ש מתרצתא דא. דאם הסברא נותנת דתרומה וקדשי' בחדא מחתיה הם לענין שליחות שוב ליכא למימר דנילוף מפר של אהרן דבעי בעלים דאיכא ג' כתובים כמש"ל מאי אמרת דהוה מוקמי' אדרשות אחרינא זה ליתא כיון דכבר גלי רחמנא בתרומה דעושין שליח וה"ה בקדשים דליכא שום פירכא ממילא אנו דורשי' כל המקראות לגופייהו דבעי' בעלים לפי הצעתינו הנ"ל אבל עכשיו דפריך מה להני שישנו חול אצל קדשים וא"כ כל היכא דלא גלי לן קרא בקדשים פעם אחד דעושין שליח אנו דורשים כל הני קראי אדרשא אחרינא מדנמצא סברא דנפשי' שעושין שליחות וזה ברור לאמתו של תורה אחר העיון היטיב ועיין עליו):
ונראה דרך אמת ברור וצלול דליכא שום סתירה בדברי הסוגיא ובתוס' דהנה לכאורה איכא למידק מאי תירצו התוס' דמפר של אהרן לא מוכח כ"א בחטאת הואיל ואין ממשכנין אבל בעולה מאחר דלאו בדידיה תליא מלתא דממשכנין אותו ה"א דלא מצי משוי שליח קשה לפ"ז איך ילפינן מפסח שעושין שליחות בעולה דממשכנין דלמא שאני פסח דענוש כרת ובא על החובה ואין ממשכנין על הבאת פסח ובדידיה תליא מלתא כמו גבי חטאת דבא על החטא ואין ממשכנין ה"ה בפסח וכ"א בלח"מ א"כ עדיין לא מוכח מידי מהך דגלי רחמנא גבי פסח שעושים שליח ה"ה בכ"מ עדיין קשה בעולה מנ"ל. כמה שחילקו תו' דאין למילף מפר של אהרן כנ"ל אבל ברם אחר העיון י"ל דילפי' שפיר מן פסח דעושים שליח אף היכא דממשכנין כמו עולה דאי לא בא הכתוב להורות כ"א גבי פסח גופיה הואיל ואין ממשכנין אותם קשיא ע"ז לא צריך קרא דכבר מוכח מפר של אהרן דגבי חטאת הואיל ואין ממשכנין משוי שליח ובאם אין ענין מוקמי' קרא אף היכא דממשכנין כמו עולה ובהיות כן הסוגיא עולת כהוגן ודא ודא אחת היא דסוגיא דידן בקידושין ילפו מפסח דע"כ מורה אף בדליכא שום גריעותא וכמו בעולה אפ"ה ממשכנין דאי לא בא כ"א גבי פסח גופי' קשיא מכר של אהרן נפקא וסמך הש"ס הכא על הילפותא מפר ש"א ושם במנחות פריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים דוקא ולק"מ הא גלי קרא בפסח דמשוי שליח י"ל דדוקא בפסח הוא דמורה קרא דמשוי שליח הואיל והוא מדעתו דאין ממשכנין אותו אבל היקש דושחט וסמך בעולה הוא דכתיב דממשכנין י"ל דאינה יכולים לעשות שליח ומשני דהא נפקא כבר מפר ש"א דבחטאת עושים שליח וע"כ קרא דפסח מורה דגם בעולה משוין שליח וסמכו הש"ס במנחות ג"כ על העיקר הילפותא מפסח. ודברי תו' אזלי כהוגן דהקשו בקידושין ל"ל קרא בפסח כלל ותיתי מפר של אהרן לחוד וע"ז מתרצים שפיר דיש לחלק בין חטאת לעולה לכך כתב רחמנא ג"כ בפסח קרא יתירא למידרש מיניה גם גבי עולה וכן הוא באמת כוונת הש"ס במס' קידושין ובמס' מנחות ובקנה א' עולות והצעתי הדבר לפני גדולים וקלסוהו ולפ"ז הקשו התוס' שפיר למה לא פריך גם לריב"ק ודלמא קרא דושחטו קאי דוקא על היכא דאית ליה שותפות בגוי' והיינו בעולה ולק"מ דבשותפ' כבר מוכח מדגלי רחמנא דשוחטים הפסח גם על היחיד וכנ"ל ז"א די"ל בלאו קרא דושחטו אף שהיה מוכח לנו בפסח עושה שליח בשותפות מ"מ עדיין לא ידענו גבי עולה דממשכנין אותו ה"א דגם בדאית ליה שותפות לא מצי משוי שליח קמ"ל בקרא דושחטו דגם בעולה משוי שליח ולעולם דוקא היכא דאית ליה שותפות דוקא וק"ל:
אולם לפי הצעה הנ"ל קמו וגם נצבו כמה ספיקות האחרונים קשים מן הראשונים ספק הראשון דלפי דברינו יקשה מאי פריך לר' יונתן מיניה כלומר דמיניה דכתב דכל ישראל יוצאים בפסח אחד מוכח שעושין שליח קשה כיון דקרא לא מיותר לר"י א"כ י"ל שאני פסח הואיל ואין ממשכנין אותו אבל בעולה דממשכני' מנ"ל דעושה שליח בשלמא לריב"ק מוכח שפיר מקרא דושחטו דלגופי' לא צריך קרא דמוכח מפר של אהרן דגבי חטאת משוי שליח וע"כ קרא דפסח מרבי גם עולה. אבל לר' יונתן דקרא לא מיותר י"ל שאני פסח הואיל ואין ממשכנין ועדיין קשה בעולה מנ"ל וביותר קשיא במסקנא דלמא גם קרא דויקחו לא מרבי כ"א היכא דאית ליה שותפות בגויה והיינו אפי' בעולה דמיניה לא מוכח כ"א גבי פסח לחוד ותו איכא למידק איך תלי' פירכת הש"ס דמנחות לר' שמעון אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים בלא ר"ש ובלאו ההיקש הוה ליה לפרוך מנ"ל בעולה דמשוי שליח ואי מפסח דלמא משום דאין ממשכנין ומורה קרא דפסח דוקא על כה"ג כיון דעדיין לא ידע מילפותא דפר ש"א כלל שפיר י"ל דאתי' קרא דפסח לגופי' היכא דאין ממשכנין ובכדי ליישב כל הספיקות הללו ג"כ הקרובים כאשר התחלנו בעזה"י מהראוי לכתוב מקודם מה שאמרתי לחדד את התלמידים בדבר שנתקשה לי בהשקפה ראשונה על הש"ס דמייתי תרי קראי בגירושין חד דהוא עושה שליח וחד דהיא עושה שליח קשה ל"ל תרי קראי תתי דהיא עושה שליח מה מצינו משליחות דידיה דגירושין כמו שהוא עושה שליח כך היא עושה שליח וא"ל דאיכא למפריך מה לדידיה שכן הוא מגרש בע"כ משא"כ גבי דידה שאינה, יכולה לגרש בע"כ וכמו דפרכי' בגמ' י"ל תרומה יוכיח ויעויין קצת מזה בפ"י ואמרתי בלבי שהדבר ברור אצלי שמש"ה לא פרכי' בגמ' משום דאיכא למיפרך דהלא לגירסת מהרש"א בתו' דהחילוק בין חטאת לעולה הוא בדרך זה משום דגבי חטאת הואיל ואין ב"ד כופין אותו להביא אף שהוא מחויב ועומד מגזירת הכתוב על חטאתו אשר חטא מ"מ מאחר שאין ב"ד כופין לו בדידיה תליא מלתא לא ממשכנין אותו מש"ה מצי משוי שליח משא"כ גבי עולה הואיל והב"ד הם ממשכנין אותו לאו בדידיה תליא מלתא ולא מצי משוי שליח יעש"ה ולפ"ז אומר ברור דגם בגירושין דידה הוה דומי' דעולה דג"כ לאו בדידה תליא מלתא דגם אם לא תרצה יוכל לגרשה בע"כ מש"ה ה"א דלא מצית למשוי שליח וליכא למילף כלל מגירושין דידיה ומתרומה שאיכא למיפרך מה להני שכן בדידהו תליא מלתא תאמר גבי גירושין דידה שכן לאו בדידה תליא מלתא דהוה ממש דומיא דעולה שגם אם לא תרצה יכול לכופה ולגרשה בע"כ וזה ברור אבל עדיין קשה ל"ל דהיא עושה שליח תיתי מגירושין דידיה וא"ל מה לגירושין דידיה שבדידי' תליא מלתא י"ל עולה תוכיח במסקנא שג"כ לאו בדידיה תליא מלתא שהרי ממשכנין אותו ואפילו הכי משוי שליח וכ"ת מה לעולה שרוב מעשיה ע"י שליח י"ל גירושין דידי' ותרומה יוכיח וחזר הדין וכמו שפרכי' בגמרא כ"פ ואמרתי דרך פלפול דהנה איכא למידק במסקנא מנ"ל דגם גבי עולה עושין שליחות דלמא דוקא בחטאת וא"ל הא כבר נפקא מפר ש"א כמו שמקשים בתוס' זה ליתא די"ל דאי מפר של אהרן לא מוכח כ"א חד שליח דגם אם אנו אומרים שעושים שליח אחד איצטרך קרא גבי פר ש"א דבעי דוקא בעלים ועדיין לא ידענו דשליח עושה שליח מש"ה כתב רחמנא בפסח דשליח עושה שליח מיתורא דקרא אבל לעולם מנ"ל דגבי עולה משוי שליח ונראה דע"כ קרא דקדשים לא מיירי דשליח עושה שליח דהא פרכי' בגמ' דמקדשים ותרומה ליכא למילף שישנו במחשבה ופרש"י דקדשים נפסל במחשבת פיגול ושלא לשמו והקשה הרב בעל עצמות יוסף ז"ל הא הוא גריעותא יעש"ה ואפשר דבאמת לא פרכי' לה כ"א כשבעינן למילף חדא מתרתי דעל חדא מתרתי פרכי' פירכא כל דהוא ג"כ אבל אם באנו למדין ולמילף מקדשים לחוד לא פרכינן זה כ"א פירכת הש"ס מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח. ולפ"ז לא מצינן למימר דקרא דפסח מורה דשליח עושה שליח גבי קדשים דתקשה לפ"ז ל"ל קרא גבי גירושין דשליח עושה שליח תיתי מן קדשים וא"ל שישנו במחשבה דזהו פירכא כל דהוא ולא פרכי' בחדא מחדא וא"ל שכן רוב מעשיהם בזה גם ז"א דאטו רוב מעשיהם ע"י שליח עושה שליח בשלמא בחד שליח שפיר הוה רוב מעשיהן אבל לא בשליח עושה שליח וזה ברור לפע"ד ובזה מיושב קושיתינו הראשונה דאי לא הוה כתיב גבי גירושין דידה שעושה שליח לא הוה מוקמי' חד דרשא בגירושין דשליח עושה שליח רק הוה מוקמינן על שליחות דידה ולא ידענו באמת בגירושין שליח עושה שליח מפורש בקרא רק דה"א דקרא דקדשים מורה על שליח עושה שליח ובאמת ילפי' גירושין מזה מקדשים ודרשה דושלחה מורה על גירושין דידה דהשתא לק"מ ל"ל קרא ותיתי מגירושין דידה ועולה דעכשיו גם בעולה גופי' לא הוה ידענא רק הוה מוקמי' כל הקרא דפסח על חטאת ולהורות דשליח עושה שליח וא"ל כנ"ל כיון דבאמת לא כתב בגירושין דשליח עושה שליח כנלע"ד בפלפולא ומדברינו האלה יתעורר קושי' הרב בעל עצמות יוסף ז"ל דהנה הוא ז"ל הקשה לפי גירסת התוס' דיש לחלק בין חטאת לעולה מחמת שחטאת הוא בע"כ קשה עדיין קרא ל"ל שעושים שליחות בקדשים תיתי במה הצד מתרומה וחטאת דכי פרכית מה לחטאת שהוא בע"כ י"ל תרומה הוכיח וכי פרכית מה לתרומה שכן ישנו חול י"ל חטאת תוכיח ותירץ מאחר דשליחות גבי חטאת גופי' לא כתיב בהדיא בקרא כ"א דילפינן במדאיצטרך גבי פר של אהרן דבעי' בעלים מש"ה אין לעשות תוכיח מחטאת דאין עושין יוכיח כ"א במה דמפורש להדיא בקרא יעויין שם בדבריו ואני אומר דאף לפי גירסת מוהרש"א דגורס להיפך דה"א בחטאת עושים שליח הואיל ואין ממשכנין אבל גבי עולה דממשכנין אין עושים שליחות ג"כ קשה נילף עולה במה הצד מחטאת וגירושין דידה דכי פרכית מה לגירושין שישנו חול אצל קדשים י"ל חטאת תוכיח וכי פרכית מה לחטאת שהוא מדעתו תאמר בעולה שלאו בדידי' תליא מילתא דכופין אותו י"ל גירושין דידה תוכיח דג"כ לאו בדידי' תליא מילתא דהרי כופין אותה ע"ז וכמש"ל ומהכרח ג"כ לתרץ כמ"ש העצמות יוסף הואיל ואין חטאת כתיב בפירוש כ"א מדאיצטרך בפר של אהרן אין לעשו' ממנו יוכיח וכנ"ל ולפ"ז מיושבים באר היטב כל ספיקותינו הנ"ל שזכרנו דפריך שפיר על ר' יונתן מיני' וא"ל דקשיא עולה מנ"ל י"ל דילפי' במה הצד מפסח וגירושין דידה וכנ"ל דשוב לא שייך התירוץ של עצמות יוסף הנ"ל דהא כאן כתיב בהדיא בפסח דעושין שליח דמוכח מיני' גופי' ויש לעשות יוכיח ממנו שפיר וזה ברור: וכמו כן מתורץ במנחות דבלא ר"ש לק"מ מנ"ל דעושים שליחות בעולה דהא פסח הוה כמו חטאת ה"א דילפי' ממה הצד מפסח וגירושין דידה אבל לר' שמעון פריך שפיר אי מה סמיכה בבעלים כו' דגבי עולה כתיב הך היקש וי"ל דיליף מהיקש דבעי בעלים וא"ל דמוכח מפסח י"ל שאני פסח דאין ממשכנין אותו כמו חטאת משא"כ בעולה וא"ל דילפי' עולה ממה הצד מפסח וגירושין דידה זה ליתא דהא לכ"ע הקישא עדיף ממה מצינו וקשה מאי חזית למילף עולה ממה מצינו מגירושין וחטאת טפי י"ל דילפי' בהיקשא דבעי' בעלים דוקא. ומיושב ג"כ במסקנא לר"י מוכח היטב דקרא דויקחו איש שה מורה על היכא דלית לי' שותפות דאל"כ מוכח מיני' וא"ל דעולה לא ידענו י"ל דהוה ילפי' ממה הצד מן פסח דהוה כתיבא בהדיא וגירושין דידה כל זה הוא ברור ונכון בסוגי' אחר העיון היטב. ועתה נבוא העי"ר דברי תוס' שבמס' חגיגה דהנה לשיטת ריב"ק דיליף שליחות מקרא יתירא דושחטו כל קהל ישראל. לית דין צריך בשם דמוכח הכל מזה דגבי חטאת דעושים שליחות מוכח כבר מדגלי רחמנא גבי פר של אהרן וכי איצטרך קרא יתירא דושחטו ע"כ על עולה אע"פ דמצי ממשכנין אותו ולאו בדידי' תליא מילתא אפ"ה מצי משוי' שליח ומוכח שפיר וגם אין להקשות דילמא מורה לנו זה קרא דגבי פסח דעושין שליחות גבי עולה היכא דאית לי' שותפת בגוי' דאי מפר ש"א לא הוה מוכח עולה כלל כ"א בחטאת זה ליתא דקרא ושחטו משמעותו משמע אף היכא דלית לי' שותפות וכמ"ש בתוס' אבל לר' יונתן קשה שפיר במסקנא דלמא קרא של ויקחו איש משמע דוקא היכא דאית לי' שותפות כפשטי' דקרא וכאשר פריך באמת בגמ' וכצ"ל בפי' התוס' וא"ל דשותפות כבר נשמע מיני' י"ל דעדיין לא הוה ידענו גבי עולה דממשכנין אם רשאי לעשות שליח לכך כתיב ויקחו להורות דגם בעולה משוי שליח ולעולם אימא לך דוקא בדאית לי' שותפות וא"ל דשותפות כבר נשמע גם בעולה דילפי' מגירושין דידה ופסח כמש"ל זה אינו דעדיין יש לנו למיטעו' דהיקש עדיף דנילף מהיקש דוסמך דומי' דסמיכה דבעי' בעלים דוקא ובזה יתבאר קושי' מ"ז הגאון ז"ל על התוס' דחגיגה, דהנה שמעי' לי' לר"ש במס' פסחים דס"ל שוחטין הפסח על היחיד ואיצטרך ויקחו איש שה לגופי' דשוחטין הפסח עה"י כדאמרי' בגמ' וא"כ יליף שליחות ע"כ מקרא דושחטו כל קהל ישראל. א"כ במס' מנחות דאזלי הסוגיא אליבא דר' שמעון דס"ל וי"ו מוסיף על ענין הראשון ולדידי' פריך שם אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים משני שם שפיר כיון דכבר מוכח מפר של אהרן דגבי חטאת עושים שליח ע"כ קרא דפסח מורה על עולה וממילא משמע אף בדלית לי' שותפות כי פשטי' דקרא הכי משמע כנ"ל משא"כ הסוגי' דחגיגה דברייתא היא בת"כ ושנויא אליבא דר"י וכ"כ התוס' במס' עירובין להדי' דברייתא דשם אתי' כר"י. ור"י ס"ל אין שוחטין הפסח על היחיד ומיותר קרא דויקחו איש שה וע"כ דמוקים לה אשליחות א"כ לדידי' קשה שפיר במסקנא נילוף מהיקש דסמיכה בעולה היכא דלית לי' שותפות בעינן בעלים דוקא וקרא דויקחו פשטי' משמע היכא דאית לי' שותפות ובעולה דלא מצי למילף מיני' דפסח וא"ל דא"כ ל"ל ויקחו תיתי עולה בשותפות ממה הצד מפסח וגירושין דידה ז"א דה"א דמוטב להקיש מהיקש דסמיכה דבעי' בעלים גם היכא דאית לי' שותפות בגויה. וא"ל דר"י דריש גם קרא דושחטו כל קהל ישראל לשליחות כדריב"ק ומוכח מכח יתורי היכא דלית לי' שותפות ז"א דא"כ ויקחו ל"ל לכתוב רק ושחטו וממילא ידענו דקאי על היכא דליתא שותפות בגויה מכח פשטי' דקרא כמ"ש התוס' אע"כ דר"י דלא דריש כ"א קרא דויקחו על שליחות וקשה שפיר ודלמא מיירי היכא דאית לי' שותפות דמיני' דפסח לא מוכח כ"א חטאת וא"ל ממה הצד דפסח וגירושין דידה ז"א דה"א מוטב להקיש לסמיכה והיא היא קושי' התוס' בחגיגה ולא מצי לתרוצי דמוכח מדגלי בפר של אהרן ז"א דעדיין עולה מנ"ל וא"ל מפסח י"ל דוקא היכא דאית לי' שותפות וכנ"ל והוכרחו לתרץ דהקישא לר' יהודא אינו אלא דרבנן ובהיות כן מוכח שפיר דקרא דויקחו מורה אפי' היכא דלית לי' שותפות בגויה בעולה דאל"כ קרא ל"ל תיתי מיני דפסח וגירושין דידה במה הצד וא"ל דה"א מוטב להקיש לסמיכה ז"א דהך הקישא לא עדיף ממה מצינו כיון דהאי היקש אינו אלא מדרבנן ומיושב שפיר דלא הי' נעלם מעיני התוס' סוגיא הנ"ל דמנחות ועיין היטב בזה:
ודרך דרוש אמרתי לחבר המשך לשון תו' שבמס' חגיגה בדרך זה דלכאורה לא מקשים תוס' מידי קושי' שני' בדרך שכתבנו לעיל דעיקר קושיתם מנ"ל שליחות בעולה היכא דלית לי' שותפות וכמה שהארכנו זה בתכלית הביאור ז"א די"ל דע"כ קרא דויקחו קאי אפילו היכא דלית ליה שותפות בגויה דאי אמרת דמיירי דוקא היכא דאית לי' שותפות קשה ל"ל ותיתי מיני' דפסח וא"ל דלא הוה ידענו בעולה קשיא נילוף ממה הצד מפסח וגירושין דידה וא"ל דה"א למילף מן הקישא דסמיכה דאף היכא דאית ליה שותפות בגויה לא מצי משוי שליח זה ליתא דבדאית ליה שותפות לא מצי למילף כלל מן סמיכה לפי מה דאמרי' ריש עירוכין לחד שינויא דבשותפות ליכא סמיכה כל עיקר וכיון דאין לנו להקיש כלל לסמיכה היכא דאית לי' שותפות טפי מסתבר למילף ממה הצד דפסח וגירושין דידה ומהכרח לפרש דקושית התוס' קיימא לאידך שינויא דהתם בריש עירוכין דגם גבי קרבן שותפות איכא סמיכה יעש"ה ובזה יתבאר המשך דברי התוס' דהנה מה שכתבו התוס' דכבר מרבי' בריש כל הפסולים נשים לשחיטה ובאמת המעיין שם בסוגיא ליכא שום דרשא לרבות נשים, לשחיטה ולהוציא ממעוטי דבני ישראל. וההכרח בזה עכ"פ איך שיהי' לפרש דברי התוס' דכוונתם ע"פ מה שהקשה הגאון בעל צאן קדשים ז"ל שהוא ז"ל הקשה ל"ל קרא דזר שוחט תיפוק לי' מדמרבי' במס' יומא דף ק"ד דגבי עבודות שיש אחרי' עבודה לא בעי כהונה א"כ ה"ה בשחיטה דלא בעי כהן יעש"ה וא"כ ל"ל קרא דוהקריבו יעש"ה בדבריו בריש כל הפסולין ואולי ס"ל לתוס' בהכרח דממעטי' מקרא דוהקריבו נשים דמקבלה ואילך מצות כהונה ודוקא בבני אהרן שהם זכרים ולא נקבות אבל בשחיטה כשרה בזרים ובנשים הרי יש מיעוט בפ"ע על נשים ושוחטות ויש לדקדק לכאורה למה לי קרא דנשים שוחטין תיפוק לי' דאם נאמר דאין נשים שוחטין קשה מי ישחוט קרבן שלהם וע"כ ע"י שליח וא"כ קרא דפסח על שליחות ל"ל תיפוק לי' שליחות מקרבן נשים אע"כ דנשים שוחטין ושפיר איצטרך קרא על שליחות דמקרבן נשים לא מוכח מידי דיכולין לשחוט בעצמן וא"כ קרא ל"ל דנשים ישחטו אך דזה לק"מ דבלאו קרא לעולם אימא לך דאין נשים שוחטות ומ"מ צריך קרא על שליחות משום דה"א שאני בקרבן נשים דמה שהוא עליה חוב אין ממשכנין אותה דבכל חטאת אין ממשכנין ואי משום עולת יולדות בהדיא אמרי' בעירוכין אמר ר"פ פעמים שעולה אין ממשכנין כגון עולת יולדות יעש"ה וא"כ עדיין בעולת נדבה לא משכחת לה דמשוי שליח דאין ללמוד מחטאת וא"ל יכולה אשה להקריב עולת נדבה אם לא מצית למשוי שליח י"ל דבאמת ה"א דאין נשים מביאין עולת נדבה כל עיקר אך ע"ז עדיין קשה מי מצית לומר דאין נשים מביאין עולת נדבה כלל א"כ איך קאמר רחמנא דבר אל בני ישראל וסמך דאין נשים סומכות הלא האי קרא בעולת נדבה הוא דכתיב ולא מצינו כלל גבי נשים עולת נדבה דמי ישחוט ואולם עדיין י"ל דאם משכחת להו בכה"ג שאשה הביאה עולת נדבה בשותפות עם איש ויכול לשחוט האיש בשותפות מצי למיעבד שליח רק דקשיא אם מיירי בשותפות לא שייך סמיכה כלל ובהכרח לומר כאידך שינויא דמס' עירוכין דשייך שפיר סמיכה אף בקרבן שותפות א"כ נתעורר מזה קושי' שני' מנ"ל במסקנא בדלית ליה שותפות בעולה דלמא מיירי קרא בדאית להו שותפות ובלאו קרא הוה ילפי' מהיקש דסמיכה דבעי בבעלים כיון דעכשיו קיימי' בסברא דשייך סמיכה בקרבן שותפות שפיר ומחוברים היטב הקושי' שני' שבתוס' אל דבריהם אשר כתבו מקודם ובדרושי הארכתי בזה מאד וכאן קצרתי ובז"מ המשנה דעירוכין דשנה לנו רבינו הקדוש דבעולה ממשכנין וקשה א"כ במסקנא מנ"ל בעולה דמשוינן שליח דמפסח לא מוכח מידי שאין ממשכנין אותו ע"ז דעונשו בצדו דהוא בכרת אבל בעולה שלאו בדידי' תליא מלתא מנ"ל דמשוי שליח בדלית לי' שותפות וכמש"ל לר"י ומתרץ וכן אתה אומר בג"ן ושוב י"ל דיליף עולה ממה הצד מגירושין במקום דכופין אותו דסתמי כתיב קרא ומן חטאת וכמה שהערנו לעיל ועיין היטב ודוק. כתנות פרשת צו אור וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה ואיכא למידק למה פתח בזאת תורת העולה ואח"כ כתיב זאת תורת החטאת הלא קיי"ל בכ"מ חטאת קודם לעולה א"כ הי' לו להקדים חטאת ואח"כ עולה נ"ל ליישב דאי' בילקוט ראובני אין צו אלא ע"א לאמר זה גילוי עריות ואי' בזבחים דף פ"ד ע"א זאת היא העולה ג' מעוטין וכתבו התוס' זאת והיא וה"א דהעולה שניה היינו ג' מעוטין אבל העולה קמא אתי לעולה ראשונה כדקאמר רבא בפ' תמיד נשחט עכ"ל ואיתא בזבחים דף צ' ע"ב בכל התורה חטאת קודמת לעולה אבל בע"א עולה קודמת ולכך בפ' שלח לך גבי חטאת ע"א חסר אל"ף לחטת כתיב וכן פרש"י בחומש למד שעולה קודמת ובזה מיושב שפיר דקאמר צו את אהרן אין צו אלא ע"א ובע"א עולה קודמת לחטאת לכך זאת תורת העולה היא עולה ראשונה אבל בשאר מצות חטאת קודמת:
ובד"א נ"ל ליישב דאי' בפ' כל התדיר דם חטאת קודם לעולה מפני שהוא מרצה איברי עולה קודם לאיברי חטאת מפני שהוא כליל ויש בו צד רבוי למזבח הרי לפנינו לענין להקריב אברים עולה קודמת וזה פי' הפסוק צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה ר"ל עולה ראשונה ולא יקשה לך הלא חטאת קודמת לעולה וא"כ למה פתח בעולה ומתרץ היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה דאיברי עולה להקטיר על המזבח עולה קודמת לחטאת משום שיש בו צד רבוי למזבח ולכך פתח בתורת עולה תחילה וק"ל: ועוד נ"ל ליישב המשך הפסוקי' דפי' רש"י אין צו אלא זירוז מיד ולדורות ואי' בסוף פ' בני העיר אמר אברהם במה אדע אמר לו קח לי עגלה משולשת אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בה"מ קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו מקריבין להם קרבנות ומוחל אני על עונותיהם ואי' בבעל הטורים זאת תורת העולה היא העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ובזה יובן צו את אהרן אין צו אלא זירוז מיד ולדורות וקשה נמי תינח בזמן שהבה"מ קיים אבל בזמן בה"מ קיים איך אפשר לעשות לדורות ומתרץ לאמר זאת תורת כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וזה שייך גם לדורי דורות וק"ל ודבר זה למדתי בחלום במלון בער"ח ניסן שנת תפ"ה וה' יראני נפלאות בתורתו:
ובד"א נ"ל ליישב המשך הפסוקים ונקדים מה שכ' הטור א"ח סי' א' דיאמר פ' קרבנות וכשמסיים פ' העולה יאמר רבון העולמים י"ר מלפניך שיהי' זה חשוב ומקובל כאלו הקרבתי עולה וכן יאמר בפ' המנחה ושלמים ואשם אבל לאחר פ' חטאת לא יאמר כן לפי שאין בא בנדבה ופירשו המפרשים משום האמירה היא במקום הקרבה ושמא אינו מחויב חטאת וה"ל כאלו מביא חולין לעזרה אבל בקריאה בלא י"ר ה"ל כקורא בתורה והגאון בעל מגן אברהם הקשה למה כתב הטור לומר עולה ואח"כ חטאת הלא קיי"ל בפ"י דזבחים דחטאת קודמת לעולה ותירץ ונ"ל דאמרי' בזבחים דף ז' למה חטאת קודמת לעולה משל לפרקליט שנכנס למלך ריצה הפרקליט נכנס דורון אחריו והתוס' כתבו עולה דורון אע"ג דעולה מכפרת יותר מחטאת פי' דאיתא בגמ' חטאת מכפרת על חייבי עשה מקופיא ועולה מכפרת מקביעא אעפ"כ כשקרב חטאת ראשונה א"כ כבר כופרה על חייבי כריתות ועשה א"כ עולה הוי דורון אבל באמירתינו כתב הטור שלא יאמרו יה"ר אחר פ' חטאת שמא אינו חייב חטאת והוי כקורא בתורה ועולה מכפרת אעשה דאמרי' בגמ' אין לך אדם בישראל שאינו מחויב עשה עכ"ל שמענו מתירוצו שני דברים אחד שפ' עולה חשיב כאלו הקריב עולה משום דאין לך אדם מישראל שאינו חייב עשה אבל בפ' חטאת לפעמים לא חשיב כאלו הקריב חטאת די"ל דאינו חייב חטאת ולא חשיב אלא כקורא בתורה ועוד שמענו דיש חילוק בין הקרבה ממש ובין אמירתינו דבהקרבה ממש חטאת קודמת לעולה אבל באמירה יש להקדים עולה קודם לחטאת ושני דברים אלו רמזה לנו תורתינו הקדושה צו את אהרן לאמר זאת תורת העולה ר"ל לענין אמירת תורת העולה תחילה אבל בהקרבה אינו כן אלא חטאת קודמת ומפרש טעמא דמילתא למה באמת נשתנה באמירה להקדים עולה ומתרץ היא העולה ר"ל היא העולה דבאמירה בודאי חשובה כאלו היא עולה גופי' דאין לך אדם שאינו חייב בעשה אבל גבי אמירה דחטאת לפעמים אינו נחשב אמירה כחטאת אלא כקורא בתורה ולכך הקדים עולה לחטאת וק"ל: ואמרתי טעם לשבח דדין זה אין לך אדם בישראל שאינו ש חייב בעשה אמר רבא ויש לדקדק מהיכן פשט לו שאין לך אדם שאינו חייב בעשה דלמא יש צדיקים גמורים שלא עברו אפי' על עשה ונראה דרבא אזיל לטעמא דאמר בפ"ק דיומא דף י"ט ע"ב אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים אחרים ולפ"ז מזה א"א להזהר שלא לדבר שיחת חולין לכך קאמר רבא אין לך אדם בישראל שאינו חייב בעשה כי זה דבר שלא ימלט שום אדם שלא לדבר שיחת חולין ועובר בעשה וק"ל:
במדרש תנחומא מה כתיב למעלה מן הענין והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה ואח"כ זאת תורת העולה אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום למה כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה כשתנקה ידך מן הגזל ואיכא למימר למה פתח הכתוב בעולה מכל הקרבנות ונראה דאי' בפ"ק דזבחים דף ז' ע"ב אמר רבא עולה דורן הוא ה"ד אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה התניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ עולה דורן הוא והנה קיי"ל דעולה מרצה על עשה ועל לאו הניתק לעשה וגזל הוא לאו הניתק לעשה דבעי לקיים והשיב את הגזילה וא"כ כל זמן שאינו מקיים העשה והשיב את הגזילה לא עשה תשובה וזבח רשעים תועבה ובזה מיושב המדרש דכתיב למעלה והשיב את הגזילה ר"ל שיקיים העשה והשיב א"כ עשה תשובה ולא זז משם עד שמוחלין לו ואז אח"כ זאת תורת העולה שבא לדורון משא"כ מקודם ולכך מביא שפיר האי קרא אני ה' שונא גזל בעולה משום דעולה מכפרת על עשה ועל לאו הניתוק לעשה וכל זמן שלא השיב את הגזילה לא עביד תשובה וזבח רשעים תועבה בשלמא בשאר מצות עשה תלוי הדבר בחרטה ותשובה אבל בגזל עיקר תשובתו להחזיר ובלא זה הוי בכלל זבח רשעים ולכך אני שונא גזל בעולה דוקא לכך אמר ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה כשתנקה ידך מגזל וזה העולה לפני לרצון לדורן שבא אחר תשובה משא"כ אם לא תנקה ידך מן גזל הוי בכלל זבח רשעים וק"ל: ועוד נ"ל לומר דלכך פרט הכתוב עולה טפי מכל הקרבנות דאי' בפ' הניזקין דף נ"ה ע"א העיד ר' יוחנן בן גודגדא על חטאת הגזולה שלא נודע לרבים שהיא מכפרת מפני תקנות המזבח ובגמ' אמר עולא דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומאי טעמא אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהי' הכהנים עצבים א"ל רבנן לעולא והאנן מפני תיקון המזבח תנן אמר להם כיון דכהנים עצבים נמצא מזבח בטל ופרש"י כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין ומזבח בטל שנמנעו מלעשות עבודה עכ"ל ולפ"ז הטעם דאינו שייך אלא בקרבנות הנאכלים לכהנים אבל עולה שכולה כליל אין שייך טעם זה שיהי' הכהנים עצבים ולכך עולה גזולה פסולה וקאמר שפיר אני ה' שונא גזל בעולה בשלמא בשאר קרבנות אם לא נודעה לרבים מכפרים מפני תיקון המזבח אבל עולה שהיא כליל ליכא חשש זה ואינו מכפרת בגזל ולכך פרט עולה דוקא וק"ל:
דרוש לשבת הגדול גמרא דפסחים דף ס"ב ע"ב ר' שמלאי אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל ניתני מר ספר יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעי א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעי וכ"ש את מלוד ומותבך בנהרדעי כפיה וארצי כי שקיל ואזיל א"ל רבי מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו א"ל הואיל וצורבא מרבנן את תא ואימא לך כו' וקשה איך תלוי שאלה זו מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו במה שאמר לו אין שונים לא ללודים ולא לנהרדעי ופרש"י לישני אחרינא לפי שאינן מיוחסים ומקודם לזה צריכין אנו ליישב גמרא דקידושין דף ע"א ע"א בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לא"י אמר להם לעבדיו כשאני אומר ב' דברים בבית המדרש טלוני בעריסה ורצו כי עייל אמר להם אין לשחיטת העוף מה"ת אדייתבו ומעיינו בהו אמר להו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וא"י עיסה לבבל כו' ואיכא למידק איך חיבר שני דברים אלו להדדי ועוד איכא למידק למה ביקשו לעשות בבל עיסה לא"י הלא לא עלה עזרא מבבל עד שעשה אותו כסולת נקי' ונקדים מה דאיתא בפ' עשרה יוחסין דף ע"ו ע"א דר"א סבר דכותי לא ישא דכותי' משום שאין בקיאין בדקדוקי מצות ופי' רש"י מאן יש אומרים ר"א ולקמן מפרש ולענין יוחסין מאי בקיאין איכא הילכך לר"א נכרי לא ישא נכריות שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנשואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ספק א"א בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אין קידושין ונישאת לאחר ואמרינן בגמ' מאן יש אומרים א"ר אידי בר אבין ר"א היא דתניא מצת כותי מותרת ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ור"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בו כותי' הרבה מדקדקים בו יותר מישראל ואלא הכא מאי אין בקיאין לפי שאין בקיאין בתורת קדושין וגירושין ונ"ל לומר משום דבגירושין בענין כתיבה לשמה ושטר קדושין ילפינן מויצאה והיתה דבעינן נמי לשמה והם אינן בקיאין בזה וע"כ מוכרחים אנו לומר דסבירי ליה לתנא דכתיבי ואחזוקי הוא דאי לא כתיבי ואחזוקי א"כ למה מוקי יש אומרים כר"א ולא כת"ק דר"א דס"ל נמי דוקא כתיבי והני לא כתיבי אלא אחזוקי אע"כ דחשיבי כתיבי וא"כ אליבא דת"ק סמכינן עלייהו ואליבא דרשב"ג נמי דס"ל אפי' אחזקי ולא כתיבי סמכינן עלייהו אע"כ צריכין אנו לומר דכתיבי ואף אחזוקי ואליבא דר"א דס"ל דלא סמכי' עלייהו דפלוגתייהו דת"ק ור"א ורשב"ג מפרש רש"י בפ"ק דחולין דף ד' אלא איכא בנייהו דלא כתיבי ואחזוקי בה ופי' רש"י דת"ק סבר מצה וכל דדמי ליה דכתיבי סמכינן עלייהו בין אחזוק ובין לא אחזוק ודלא כתיבי לא סמכינן עלייהו ואפי' אחזיק ור"א סברי ליה אפי' כתיבי ואחזיק לא סמכינן עלייהו ורשב"ג סבר כל מצוה שהחזיקו ואע"ג דלא כתיבי סמכי' עלייהו כיון דאחזיק אחזיק והיינו תנאי דלעיל ת"ק ורשב"ג עכ"ל ולפ"ז מדמוקי להני י"א כר"א ש"מ דחשיב להו כתיבי בקידושין וגירושין ואת"ל דאחזיק ס"ל לר"א דלא סמכי' עלייהו ומצאתי ראיה לדברי בהדי' בגיטין דף יו"ד ובדף ע"ב ע"א אמרי' חנן בן פנחס אומר חביל ימא תכילתא דבבל שוניא וגוביא וציצורא ומכלתא דחביל ימא ופי' רש"י תיכלתא דבבל מכלילא ותפארתא של בבל ליוחסין א"ר פפא והאידנא איערוב בהו כותאי וא"כ לפי זה לר"א דסבירי לי' אפי' בכתיבי ואחזוקי לא סמכינן עלייהו לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקדושין אע"ג דכתיבי ואחזוקי א"כ השתא דעירובי ביה כותאי אין בני בבל מיוחסין ובני ארץ ישראל מיוחסין טפי אבל לרשב"ג דס"ל דכתיבי ואחזקי סמכי' עלייהו א"כ אף אם נימא דערובי בהו כותאי כשרים הם ונקטינן האי כללא דכל ארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל ובגמ' דחולין דף ד' ת"ר שחיטת נכרי מותרת כיוצא בו מצא בידו דקוריא של ציפורין קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך ודלמא קסברי נכרים אין לשחיטה לעוף מן התורה ומשני ולטעמך שהי' דרסה חלדה והגרמ' ועיקר מי כתיבין אלא כיון דאחזוקי בהו אחזוקי בהו ה"נ כיון דאחזוקי בהו אחזוקי בהו ואחזיק ולא אחזיק בדלא כתיבי תנאי היא דתניא מצות נכרי כו' ופרש"י אין שחיטה לעוף מן התורה משום דלא כתיבי זביחה בהדיא אלא בבקר וצאן דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ואנן ילפינן בהקישא לקמן מזאת תורת הבהמה ועוף ולטעמך הך זביחה דכתיב בבקר וצאן מי מפרשי הלכותי' בתורה ואפ"ה סמכינן עלייהו משום דאתחזוק להו דאחזיק בה ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבי תנאי היא מצוה שאינו כתובה בפירוש בתורה וראינו שהחזיקו בה אי אמרי' כיון דאחזיק לדידהו אחזיק נמי לדידן לסמוך עלייהו כי עבדי לצורך עצמן אי אמרי' אע"ג דאיחזוקי לדידהו לא אחזוקי לדידן כלומר לא חשבינן חזקה למסמך עלייהו תנאי פליגי בה אחזיק או לא אחזיק כלומר חזקה או אינה חזקה עכ"ל רש"י וכתבו התוס' בפ"ק דגיטין מוכח דכתיבי ולא אחזיק בה נמי איכא בנייהו דלת"ק מהני ולרשב"ג לא מהני:
ובזה נבין הדברים הנ"ל בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לא"י אף דאמר ר"א לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה מ"מ עכשיו דאיערבו בהו כותאי יש בבבל חשש ממזרות יותר מא"י לפי שאין בקיאין בתורת קדושין וגיטין ואף דכתיבי ואחזוק בה דסבירי להו כר"א דלא מפני כתיבי ואחזוקי בה ולכך ביקשו לעשות בבל עיסה לא"י משום דעירוב בהו כותאי ולכך אמר תחילה אין לשחיטה מן העוף מן התורה אדיתבי וקא מעייני בהו דקשיא להו אי אין שחיטה לעוף מן התורה רק ילפינן מהקישא א"כ איך תני בברייתא כיוצא בו מצא דקוריא של ציפורי' קוטע ראשו של אחד מהן דלמא ס"ל אין לשחיטה לעוף א"כ אין לסמוך עלייהו וע"כ צריכין אנו לומר כיון דאחזיק אחזיק אף דלא כתיבי וק"ו אחזיק בדכתיבו ולכך אמר להו כל ארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל משום דבני בבל מיחוסי טפי דלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ואי משום דאיערוב בהו כותאי הלא כדין דמוחזקי אף בדלא כתיבי סמכי' עלייהו ק"ו בכתיבה ואחזיק בה א"כ אין חשש כלל ליתן שום דופי ביחוסי בבל וק"ל: והשתא נבוא אל ביאור הגמ' שהתחלנו דהא ע"כ לפי הסוגיא דקדושין וגיטין טעמא דר"א דחשיב נכרי' לספק ממזרים משום דלא בקיאין בתורת גיטין וקדושין ומפרש הריטב"א ותו' רי"ד דר"א סבר גירי אמת הן וקידושיהן קדושין והוי להו כולהו ספק ממזרים לפי שאין בקיאים בדקדוקי גיטין ושרו א"א לעלמא וביניהם ממזרים ונ"ל לומר דאין בקיאין בדקדוקי גיטין משום דדרשינן וכתב לה לשמה שצריך לומר בפי' לשמה והכותים אינם בקיאין ומודים בדרוש זה וכותבים סתם ושרו א"א לעלמא וכל זה אי מפרשינן הא דתנן כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול אבל אם נפרש כל גט אשה שלא נכתב לשם אשה פסול דוקא שנכתב לשם אשה אחרת בפי' אבל בסתם כשר וא"כ פשטי' דקרא דכתב לה ספר כריתות דהיינו שיכתוב בסתם לגרש את אשתו לאפוקי שלא ישנה לכתוב לשם אשה אחרת דפסול א"כ י"ל דאפי' כותי' מודים בו כמ"ש התוס' בחגיגה לענין מלאכות בחה"מ יעויין שם וא"כ לפ"ז כי היכי דר"א מתיר היכי דישראל חתום לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוא לא ה"ל זבחים דף ג' בד"ה ואמר ר' יהודה אמר שמואל אף צריך להניח מקום הרי את מותרת לכל אדם וכתבו התוס' איצטרך לאתויי הא דרב יהודה דמיניה דייקינן בגיטין דאתי' כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דקיי"ל כוותיה ואיכא דמוקי לי' התם כר"מ ולדידיה ליכא למידק מיניה דסתמא פסול עכ"ל וא"כ לר"מ דליכא למידק מיניה דסתמא פסול ואיכא לפרש קרא וכתב לה סתם לאפוקי שלא ישנה לשם אשה אחרת וא"כ דרשה פשוטה היא וצדוקים מודים בה וכי היכי לר"א בכותי חבר הגט כשר הכי נמי אם נימא דבסתמא כשר באשה והוי דרשה פשוטה לכתוב סתם לשם אשה א"כ אין חשש ממזרות אצל כותי' דבדבר פשוט אף כותי' מודים בו ובריש זבחים א"ל רבינא לרב פפא לא הוית גבן באורתא בתחומא בי' חרמך דרמי רבא מילי מעליותא ושנה להו מאי מילי מעליותא תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן טעמא דשלא לשמה הא סתמא עלו נמי לבעלים לשם חובה אלמא סתמא נמי כלשמן דמי ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול ושני זבחים בסתם לשמן עומדים אשה בסתמא לאו לגירושין עומדת ומסיק הש"ס וגבי גט סתמא פסול מדתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ואמר ר' יהודה אמר שמואל אף צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ושם כתבו התוס' דאיצטריך לאתויי דרב יהודה משום דמיני' דייקינן בגיטין דאתי' כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דקיי"ל כוותי' ואיכא דמוקי לי' התם כר"מ ומפרש מפני התקנה משום קטטה ולדידי' ליכא למידק מיני' סתמא פסול עכ"ל ובזבחים דסתמ' כשרין בעי הש"ס לאכוחי מדתנן כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח לשם שלמים הא לשם פסח סתמא כשר אלמא סתמי כלשמן דמי ודחי הש"ס ודלמא שאני התם דאמרי' כל העושה על דעת ראשונה עושה אלא מסיפא שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם פסח טעמא דאמר לשם שלמים ולשם פסח הא לשם פסח סתמא כשר כו' עד אלא מהא לשם ששה דברים הזבח נזבח כו':
ובגמרא דפסחים דף ס' ע"א בעי רב פפא בעבודה אחת תנן או בשני עבודות תנן בעבודה א' תנן ור' יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס או בשתי עבודות תנן אפי' לר"מ דאמר תפוס לשון ראשון הני מילי בעבודה אחת אבל בשתי עבודות מודה דמיפסל ובעי למפשט דע"כ רישא דקתני הפסח ששחטו שלא לשמו א"נ שחטו לשמו וקיבל והלך וזרק שלא לשמו דהוי ליה שתי עבודות אימא סיפא לשמו ושלא לשמו לשם פסח לשם שלמים היכי דמי אי נימא בשתי עבודות היינו רישא אלא לאו בעבודה אחת ור' יוסי היא ומשני הש"ס לעולם בשתי עבודות ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב בשחיטה א"נ קאי בזריקה וקמחשב בזריקה סיפא דקאי בשחיטה ומחשב בזריקה דאמר הריני שוחט את הפסח לשמו לזרוק שלא לשמו דקמ"ל דמחשבין מעבודה לעבודה והיינו בעי דרב פפא ובתר הכי קאמר ת"ש או שלא לשמו ולשמו פסול היכי דמי אי נימא בשתי עבודות השתא לשמו ושלא לשמו אמרת פסול שלא לשמו ולשמו מבעיא אלא לאו בעבודה אחת ומדסיפא בעבודה אחת רישא נמי בעבודה אחת ופרש"י שלא לשמו ולשמו מבעי' כיון דאיפסול בעבודה ראשונה מהיכן יוחזר ויכשיר אלא לאו בעבודה אחת ותנא לשמו ושלא לשמו לאפוקי מדר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ותנא שלא לשמו ולשמו דלא תימא תפוס לשון אחרון דהא הדר ביה מקמי' וכי שחיט אהייא בתרא קא שחוט קמ"ל דר' יוסי היא דאמר בכל דבריו אדם נתפס ולא הדר ביה אלא אתרווייהו איכוון ודחי הש"ס לעולם בשתי עבודות ואיידי כו' וקאמר בתר הכי ת"ש לאכליו ושלא לאכליו כשר ה"ד אי נימא בשתי עבודות וטעמא דחשיב בזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה הא בעבודה אחת כגון, בשחיטה דמהני ביה מחשבת אוכלין פסול והא קיי"ל מקצת אוכלין לא פסלי אלא לאו בעבודה אחת ומדסיפא בעבודה אחת כו' ופירש"י וטעמא מאי משום דאין מחשבת אוכלין אין מחשבת פסול האוכלין כגון חולי וזקן פוסלת בזריקה דבשחיטה הוא דכתיב ביה אוכלין דכתיב לפי אוכלין תכוסו והיינו דשחטו כדמתרגמינן ושחט ויכוס הכי גרסי' בעבודה אחת כגון בשחיטה דמהני בה מחשבת אוכלין פסול אפי' כי האי גוונא דאמר לאכליו ושלא לאכליו והא קי"ל לקמן מקצת אוכלין כגון הני דנמנו בו ראוין לאכול ושחטו לשם כולם כשר דהא כולה שחיטה נמי משום אוכלין צריכה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ולקמן מפרש מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול לאכליו ושלא לאכליו כשר עכ"ל:
הרי מבואר להדיא דאי אמרי' רישא בשתי עבודות ליכא לאקשויי מ"ש לשמו ושלא לשמו דפסול דהתם בשני עבודות לפסול אפי' לר' מאיר משא"כ לאוכלין ושלא לאוכלין בעבודה אחת וכשר אליבא דר"מ דאמר תפוס לשון ראשון אבל אי נימא בעבודה אחת קשה שפיר מ"ש לשמו ושלא לשמו דפסיל מלאכליו ושלא לאכליו דכשר והרגיש רש"י בזה וכתב ולקמן פריך מ"ש לשמו ושלא לשמו מלאכליו ושלא לאכליו והנה על קושיות הש"ס בפסחים פריך א"נ בשתי עבודות השתא לשמו ושלא לשמו אמרת פסול שלא לשמו ולשמו מבעיא מצינו לומר תירוץ נכון לפי מאי דס"ד דאשמועינן לדיוקא האי סתם כשר וא"כ אשמועינן בסיפא מה דלא אשמועינן ברישא דברישא י"ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה קמ"ל בסיפא דאפי' בסתמא נמי כשר ולעולם בשתי עבודות מיירי והנה אי אמרינן רישא בשתי עבודות דלשמו ושלא לשמו פסול אפי' לר"מ דאמר תפוס לשון ראשון וסיפא לאכליו ושלא לאכליו ע"כ מיירי בעבודה אחת דהיינו בשחיטה ולא חשיב בזריקה משום דאין מחשבות אוכלין אלא בשחיטה א"כ כשר אליבא דר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ויש חילוק גדול בין לשמו ושלא לשמו ובין לאכליו ושל"א והנה על קושיות רבא דרמי ומשני בלא שינוי דרבא דקשיא לן הני תרי מתניתין דגיטין דתנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כל כמה דלא אשכחן דזבחים בסתמא כשרים נוכל לומר כי היכי דבגיטין קפדינן אלשמו ובע"כ צריך לומר בפי' לשם אשה ועיקר קפידא דקרא דלשמו שצריך לפרש לשמו ואפי' הכי קתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה נוכל לומר בזבחים ג"כ דסתמא פסולין ותני כמו גבי גיטין דפירושו שנכתב בסתם פסול ה"נ גבי זבחים דעיקר קפידא דקרא שיאמר בפי' לשם זבח וכן נמי כל כמה דלא ידעינן דגירושין סתמא פסולים נוכל לומר דקרא לא קפיד אלא שלא ישנה לשם אשה אחרת אבל סתמא כשירין והני תרי לישני דסתים התנא בזבחים ובגיטין אתיא כפשוטן דסתמא כשרין ונפקא מיני' בזה אי אמרי' בגיטין דסתמן כשרין וכן בזבחים א"כ נוכל לומר דאתי לאשמועינן שלא לשמו ולשמו דפסול לדיוקא נקט הא סתמא כשרין אבל אם נימא דבגיטין סתמא פסולין וע"כ קפידא דקרא שיכתוב דוקא בפי' לשם אשה ואפ"ה תני כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסולין א"כ כי היכי דתני הכי נוכל לומר בזבחים נמי קפידא דקרא שצריך לומר בפי' לשם זבח ותני שפיר לישני דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כי היכי דתנא גבי גיטין ולעולם בזבחים נמי בסתמא פסולין וא"כ תו לא מצינו למימר דקמ"ל בסיפא דקתני שלא לשמו ולשמו לשם שלמים לשם פסח הא סתם כשר הא קפידא דקרא דלשמו שצ"ל בפי לשמו כמו גבי גטי נשים וע"כ בעבודה תחת קמיירי ורישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא. קמ"ל דלא נימא דחזר מלשון ראשון א"כ קשה קושיא עצומה כדפי' רש"י דלקמן פריך מ"ש לשמו ושלא לשמו ומ"ש לאכליו ושלא לאכליו: ובזה נבוא אל הביאור גמרא הנ"ל דהא השיב לו אין שונין ללודים ולנהרדעי וכ"ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעי וזה ידוע דנהרדעי מבבל לפי שאינם מיוחסים ועלה בדעתו מחשש דאיערבו בה כותי' וקשה מאי פסול איכא גבייהו ואי משום דלא בקיאי בתורת גירושין וקדושין דהיינו לכתוב לשמו הא בסתמא נמי כשרין וקרא דכתב לה הזהיר הכתוב לכתוב בסתם לאפוקי שלא ישנה וזה דרשה פשוטה אפי' כותים מודים בה והכל חברים לזה דהא טעמא דר"א דמשוי להו ממזרים משום דלא בקיאי בתורת קדושין וגירושין ואפ"ה מכשיר בחבר כותי ואי סתמא כשרים א"כ כולם חברים לזה וע"כ מוכרחים אנו לומר דסתמא פסולין וע"כ קרא דאזהיר על לשמו שצריך לכתוב בפירוש לשמו א"כ ה"נ בזבחים קפידא דקרא שיקריב בפירוש לשמו דסתמא פסולין א"כ קשה שפיר ל"ל למיתני שלא לשמו ולשמו השתא לשמו ושלא לשמו פסול שלא לשמו ולשמו מבעי' אע"כ בעבודה אחת מיירי ואשמועי' רישא וסיפא רבותא כפי' רש"י דלא אמרי' שחוזר מדיבור ראשון א"כ לא אתי' כר"מ אלא כר"י א"כ שפיר קשה מה בין לשמו ושלא לשמו ובין לאכליו ושלא לאכליו בשלמא בלא זה הייתי אומר דסתמא כשר בגיטין כר"מ וע"כ לא הקפידה התורה אלא אסתמא לאפוקי שלא לכתוב לשם אשה אחרת וה"ה גבי זבחים הקפידה התורה על סתמא לאפוקי שלא לזבוח לשם זבח אחר ודבר זה אשמועי' תנא דמתני' מדקתני שלא לשמו ולשמו דמשנה שאינו צריכה היא אע"כ לדיוקא נקטי דסתמי כשר וא"כ נוכל לפרש בשתי עבודות וא"כ יש חילוק גדול בין לשמו ושלא לשמו ובין לאכליו ושלא לאכליו דמתני' ר"מ היא אבל השתא מוכרחים אנו לומר דנתערב בבל כותאי ואיכא למיחוש דשרי א"א לעלמא דלא בקיאי בתורת גירושין וסתמא פסולין ועיקר קפידא דקרא שצ"ל בפי' לשמה וה"ה גבי זבחים דצ"ל בפי' לשמו ולפ"ז הוי סיפא שלא לשמו ולשמו משנה שאינו צריכה וע"כ בעבודה אחת מיירי ורישא רבותא קמ"ל דאמרי' תפוס לשון ראשון א"כ מאי שנא לשמו ושלא לשמו דפסול ומ"ש לאכליו ושלא לאכליו דכשר ודו"ק היטיב: