אור ברסלב
מאורי אש על פרשת ויקרא - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת ויקרא - כתנות אור

על פרשת פקודי - אור חדש

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר כו' ליישב המשך הפסוקים בפרשה ניישב תחילה מדרש רבה וז"ל ר' אבין בשם ר' ברכי' סבא פתח אז דברתי בחזון אל חסידך מדבר במשה שנדבר עמו בדיבור ובחזיון כו' ואיכא למידק מאי קשי' לי' לר' אבין בהאי קרא עד שפתח בקרא אז דברת בחזון אל חסידך ונ"ל לומר דאי' במדרש והובא ברש"י מאהל מועד לאמר צא ואמור להם דברי כבושים בשבילכם מדבר עמי שכן מצינו שכל ל"ח שנה במדבר לא נתיחד הדיבור עם משה שנא' ויהי כאשר תמו אנשי המלחמה וידבר ה' אלי. אלי הי' הדיבור אבל לא מקודם לכן כשהי' ישראל כמנודים ממרגלים ודבר זה איתא בסוף מסכת תענית והקשה רש"י וז"ל אע"ג דמקמי הכי כתיבי קראי בהו וידבר איכא דאמרי לא הי' פה אל פה אלא בחזיון: ובזה יובן המדרש הנ"ל דקשיא לי' איך אמר צא ואמור להם דברי כבושים שבשבילכם כם מדבר עמי שכל ל"ח שנה שהי' נזופים לא נתיחד הדיבור עם משה הלא קראי טובי כתיבי וידבר וצ"ל כתירוץ רש"י שלא הי' פא"פ אלא בחזיון וא"כ צריכין אנו לומר שדיבר הקב"ה עם משה בדיבור ובחזיון לכך פתח שפיר אז דברת בחזון אל חסדיך מדבר במשה שדבר עימו בדיבור ובחזיון וק"ל: בפסוק אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה' וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר ונ"ל לומר דהכתוב בא לנו לרמז למצוה מן המובחר איך שיקדיש עולתו דרש"י פי' אל פתח אהל מועד מטפל בהבאתו עד עזרה ופי' המזרחי יקריבנו מענין קורבה כאלו אמר יביאנו אל פתח אהל מועד עכ"ל ובמדרש זכר תמים יקריבנו יקדישנו ונ"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רק נקדים גמרא דנדרים דף ט' ע"א דתנן כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן ופריך מאן תנא דשני ליה בין נדר לנדבה לימא לא ר' מאיר ולא ר' יהודה דתניא טוב אשר לא תדור כו' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר דברי ר"מ ר' יהודה אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם ומשני אפי' תימא ר"מ כי קאמר ר"מ בנדר בנדבה לא קאמר ופריך מ"ש נדר דלא דילמא אתי לידי תקלה נדבה נמי לא דילמא אתי לידי תקלה ופרש"י לידי תקלה גיזה ועבודה ומשני כהילל הזקן דתניא אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו מביאה כשהיא חולין בעזרה ומקדישה וסומך עליה ושוחטה ופי' הר"ן חולין בעזרה לאו בעזרה ממש שאסור להביא חולין לעזרה אלא בפתח העזרה עכ"ל נמצא מצוה מן המובחר בעולה בין אמר בלשון נדבה בין אמר בלשון נדר איכא למיחש לתקלה ואם מביא חולין לפתח עזרה ומקדישה שם וסומך תיכף ידו ושחטה ליכא למיחוש למידי וזה שרמזה לנו התורה אם עולה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד ר"ל שמטפל בהבאתו עד עזרה. ר"ל שאינו מקדישה מקודם שיש לחוש לתקלה אלא שמטפל בהבאתו עד פתח עזרה ושם יקדישנו וזה שפי' המדרש יקריבנו יקדישנו ר"ל שם יקדישנו ולא מקודם וזה לרצונו לפני ה' כי באלה חפץ ה' לעשות שלא יבא לידי מעילה: ובד"א נראה ליישב המשך פסוקי' ואיכא למידק דכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר כו' והנה בכל מקום שכתוב לאמר פירש"י בסוטה בפ' כשם בו ביום דרש ר"ע אז ישיר משה ויאמר לאמר פרש"י שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדבר למשה לאמר הדיבור לישראל וא"כ בכאן קשה הא הוי כמילת כפולות לאמר דבר אל בני ישראל ונ"ל ליישב ונקדים גמרא דר"ה דף ל"ג ע"א בפיסקא אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות אמר אביי לא קשיא הא ר' יהודה הא ר' יוסי ור"ש דתני' דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות דר"י ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות ופרש"י הא נשים מעכבין ופטורות לגמרי דמצות עשה שהזמן גרמא היא וכי תקעי איכא בל תוסיף בני ישראל סומכין דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וכתיב בהאי ענין וסמך ידו ור"ש ס"ל נשים סומכות רשות אלמא אע"ג דפטרינהו קרא ליכא איסורא והוא הדין למצות עשה שהזמן גרמא עכ"ל ואיכא למידק במאי קמפלגי ר' יהודה ור' יוסי דלר"י אסור לנשים לסמוך ור' יוסי ס"ל דנשים סומכות רשות ונ"ל דפליגי בסבר דפליגי ר' יהודה ורבנן בדוכתא אחרינא בסוף פ' כל שעה אי' שם ת"ר אכל צלי מבעוד יום חייב וכזית נא משחשיכה חייב קתני צלי דומי' דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו בשלמא נא כתיב אל תאכלו ממנו נא אלא צלי מנ"ל דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא ופריך האי לאו הבא מכלל עשה הוא א"ר חסדא הא מני ר' יהודה היא דתניא ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס לבדק הבית תמימים מכאן אמרו כל המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין ת"ל וידבר ה' אל משה לאמר לימוד על כל הפרשה כולה שיהי' בלא תעשה דברי ר' יהודה א"ל רבי לבר קפרא מאי משמע א"ל דכתיב לאמר לא נאמר בדברים בי רב אמרו לאמר לאו אמור ופרש"י לאו אמור אמור להם שיש איסור לאו בדברי' והכי גבי פסח נמי כתיב בתחילת הפרשה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר וכתבו התוס' נראה לר"י דהיינו דוקא בהנך דברים דאי' בהו לאו הבא מכלל עשה אבל שאר דברים לא עכ"ל נמצא לר' יהודה כ"מ דאית בהו לאו הבא מכלל עשה דרשינן לאמר לאו אמור והנה הכא לגבי סמיכה דרשינן בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות הוי לאו הבא מכלל עשה וכן בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר מן הצאן תקריבו את קרבנכם ילפינן המקריב איברי חיה טהורה עובר בעשה ואינו לוקה וכתב הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח דין ו' מנין שהוא בעשה שנאמר מן הבהמה מן, הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם הא מן החיה לא תקריבו ולאו הבא מכלל עשה עשה הרי לפניך שיש בפסוק זה שני דברים דילפינן לאו הבא מכלל עשה נמצא אליבא דר' יהודה רמזה לנו התורה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר לאו אמור ראשון אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות הוי לאו הבא מכלל עשה שנית מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו קרבנכם אבל מן החיה לא תקריבו הוי לאו הבא מכלל עשה ודרשינן בהו לאמר לאו אמור בהו וק"ל:

גמרא דמנחות דף צ"ג ע"א הכל סומכין חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי העבד והשליח והאשה וסמיכה שירי מצוה על הראש בשתי ידים במקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה עכ"ל המשנה וצריכין אנו לדקדק למה סתם רבי כאן וסמיכה שירי מצוה לעיל גבי כל הקרבנות יחיד טעונין סמיכה הוי לי' למיתני וסמיכה שירי מצוה ולמה נטר רבי לסתומי לאחר שתני הכל סומכין כו' וסמיכה שירי מצוה:

ואגב אורחן נישב במאי דקאמר הש"ס בפיסקא שם ובמקום שסומכין שוחטין תיכף לסמיכה שחיטה מאי קאמר ה"ק במקום שסומכין שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה ונדחק רש"י בפי' קושי' הש"ס וכתב וז"ל ענין אחר מאי קאמר דמשמע לי' דבאותו מקום בבהמה שסומכין שם שוחטין והלא אין סמיכה בצואר נ"ל עכ"ל ונ"ל דברים כפשטן דאיתא בזבחים ריש פ' כל הפסולין וסמך ושחט מה סמיכה בטהורים כו' ופריך ומ"ש סמיכה דכתיב לפני ה' שחיטה נמי כתיב לפני ה' ופרש"י דהיינו מדכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף סמיכה מבפנים ואין טמא נכנס לעזרה עכ"ל והתוס' כתבו דאי' בת"כ דילפינן מדכתיב וסמך ושחט גבי עולה דכתיב יקריב אותו לרצונו לפני ה' וסמך ידו על ראש העולה ומדכתיב וסמך אצל לפני ה' דריש דסמיכה לפני ה' עכ"ל ונפקא מזה דאם אנו לומדים שאין סמיכה בחוץ מדכתיב לפני ה' בשחיטה א"כ עיקר הלימוד בשחיטה כתיב ומלמד על הסמיכה ואם נימא דבסמיכה גופא כתיב לפני ה' אין אנו צריכין ללמוד סמיכה משחיטה וזה שפריך המקשה דקתני במתני' במקום שסומכין שוחטין תיכף לסמיכה שחיטה וס"ד דמקשה שאתי תחילה לארויי על מקום שחיטה שיהיה בעזרה ופריך מאי קאמר דעיקר קרא בשחיטה כתיב ואיפכא הוי ליה למימר ואף אם נימא דבסמיכה נמי כתיב לפני ה' לא הי' צריך למתלי שחיטה בסמיכה כיון דבשחיטה גופא כתיב בפי' לפני ה' ומתרץ הכי קאמר דלא בעי לארויי מקום שחיטה שיהי' בפנים דזה פשיטא דבתרווייהו כתיב לפני ה' אלא בעי לארויי דאפילו בעזרה גופי' צריכין לשחוט מיד במקום סמיכה משום שתיכף לסמיכה שחיטה וק"ל: ובזה נבוא אל הביאור לחבר סדר המשנה במה שסידר רבינו הקדוש אחר הכל סומכין וסמיכה שירי מצוה וצריכין אנו להקדים מה שכתבו התוס' במנחות דף צ"ג ע"ב בד"ה ידו ולא יד אשתו וז"ל וא"ת ולמה לי קרא למעוטי נשים מסמיכה תיפוק לי' דמצות עשה שהזמן גרמא אם תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא כדאמר בפ' כל הפסולין דאפי' סמוך בסוף הלילה תכף לעמוד השחר צריך לשחוט עדיין את התמיד תחילה שלא יהי' דבר קודם לתמיד עכ"ל ולא תירצו כאן כלום אבל בקדושין דף ל"ו ע"א ד"ה הקבלות הקשו ג"כ קושיא זו וז"ל וא"ת אמאי איצטרך קרא בגמ' למעוטי נשים תיפוק לי' דכולהו מצות עשה שהזמן גרמא הוא שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב ביום צוותו להקריב קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטרך קרא למעוטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוי ידעינן שהעבודה פסולה בהן כו' מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטרך קרא למעטינהו דהא עבודה לא מיתחלי בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך וא"כ נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל הקרבן בכך ותירצו וי"ל דמ"מ איצטרך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשירה בנשים אף סמיכה כשירה בנשים עכ"ל הרי לפנינו דאם הי' הקרבן פסול אם לא נסמוך לא הי' קשה כלל קושית התוס' למאי איצטרך קרא בסמיכה די"ל דאיצטרך שהקרבן נפסל ע"י נשים כמו שתירצו באינך דחשיב במתני' וק"ל:

ולפ"ז נוכל לומר דאשמועינן רבי דסתם המשנה דקתני הכל סומכין חוץ מחש"ו ואשה דאשה אינה סומכת ואינו למטעי לומר תירוץ על קושיות התוס' דלמה לי קרא בנשים דפטורות תיפוק ליה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וסד"א דאם לא עשו סמיכה קרבן פסול וס"ד דאם נעשה ע"י סמיכת נשים קרבן פסול ולכך קתני תיכף וסמיכה שירי מצוה שאין הקרבן נפסל בכך וגם לא תטעה לומר תירוץ על קושיות התוס' דלעיל דסמיכה על הצואר ועל החזה קמ"ל דוקא על הראש וגם שלא תטעה לומר תירוץ על קושית התוס' דאין צריך תיכף לסמיכה שחיטה לכך קמ"ל במקום שסומכין שוחטין ותיכף לסמיכה שחיטה ונקדים שם בגמ' ת"ר ידו על הראש ולא ידו על הצואר ידו על הראש ולא ידו על החזה ידו על הראש ולא ידו על הצדדים כלומר על לחיים ובחגיגה בפ' אין דורשין דף ט"ז ע"ב איתא א"ר יוחנן לעולם אל תהי' שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינו אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור אמר ר"פ ש"מ צדדים אסורים דאי ס"ד צדדים מותרים לסמוך לצדדים ופרש"י ופליגי אמוראי בהא מילתא במס' שבת פ' בתרא א"כ על הצדדים דהא ראש בהמה כצדדים דמי אלא ש"מ דצדדים אסורים רב אשי אמר אפי' תימא צדדים מותרים כל דבהדי גבה כגבה דמי ופרש"י שהראש שוה בגובה לגבה של בהמה עכ"ל נשמע מזה דאי הי' שרי לסמוך על הצואר או על החזה או על הלחיים שאינם שוים לגבה של בהמה שזה קרוים צדדים בודאי א"כ הייתי אומר דכ"ע סבירי להו דלא בעינן תיכף לסמיכה שחיטה אלא דב"ש וב"ה פליגי בצדדים דב"ש סבר צדדים אסורים והוי שבות גמור ולכך אינו דוחה י"ט דהי' להם לסמוך מבעוד יום ולכך מביאין שלמים ואין סומכין עליהם וב"ה סבירי להו צדדי' מותרים ולכך מביאין שלמים וסומכין עליהם ואין כאן משום שבות דצדדים מותרים אבל אם צריך לסמוך על הראש דוקא וע"כ כל דבהדי גבה כגבה דמי וא"כ ליכא למימר דפליגי בצדדים וע"כ פליגי בשבות וא"כ קשה מ"ט דב"ה וע"כ צריכין אנו לומר דס"ל תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא:

ולפ"ז נוכל לומר תירוץ על קושית התוס' דלמאי איצטרך לאשמעי' דנשים פטורות מסמיכה תיפוק לי' דהוי מצות עשה שהז"ג מפני שמוכרח להיות הסמיכה דוקא ביום כמ"ש התוס' במנחות די"ל דלא סבירא לן דתיכף לסמיכה שחיטה א"כ הוי סמיכה מצות עשה שלא הז"ג והא דפליגי ב"ש וב"ה בסמיכה בשלמים בי"ט די"ל דפליגי בצדדים כדאמרן אבל אי סמיכה דוקא על הראש א"כ ע"כ לא הוי צדדים דכל בהדי גבה כגבה דמי וע"כ פליגי בצריך שחיטה סמוך לסמיכה ולכך סתם רבינו הקדוש אחר שתני דהאשה לאו בת סמיכה היא וקשה קושי' התוס' דל"ל קרא דנשים אין סומכין תיפוק לי' דהוי מצות עשה שהז"ג ושלא תאמר דסמיכה מעכב ואיצטרך לאשמועינן דבנשים פסול הקרבן כמו שתירצו התוס' בקידושין ולכך סתים וסמיכה שירי מצוה ולא תטעה בזה ושלא תטעה לומר תירוץ על קושי' תוס' דלא הוי סמיכה מצות עשה שהז"ג דלא סבירי לן תיכף לסמיכה שחיטה והא דפליגי ב"ש וב"ה בצדדים פליגי כדאמרן לכך קאמר על הראש צריך לסמוך דווקא א"כ ע"כ פליגי בתיכף לסמיכה שחיטה וס"ל לב"ה תיכף לסמיכה שחיטה לכך אשמועינן ע"כ במקום שסומכין שוחטין שתיכף לסמיכה שחיטה משום דילפינן בהקישא ולפ"ז לא קשה קושי' התוס' דס"ד כיון דאיתקש סמיכה לשחיטה ה"א כשם ששחיטה כשירה בנשים כך סמיכה כשירה בנשים ולכך איצטרך קרא למעוטי וק"ל: ומצאתי עוד תירוץ אחר על קושית התוס' בברכת הזבח במנחות דף צ"ג בתוס' בד"ה ידו וכתב הברכת הזבח והתירוץ מקושי' זו חסר בספרינו והנראה לפע"ד דלא קשה מידי דכבר הוכיחו התוס' בכמה דוכתי' דכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות ומיהו אם רצו להחמיר על עצמן רשאים ומברכין עליהם וצונו וקמ"ל קרא דאין הנשים סומכות ואיסורא איכא דסמיכה בכח בעינן והוי כעובד עבודה כיון דפטור לר"מ ור"י ודוק עכ"ל: וכן מצאתי תירוץ זה בספר קרבן אהרן בפ' ב' וז"ל ול"נ דהאי דאיצטרך קרא אינו לפוטרן מסמיכה לחוד אלא למנוע מהם הסמיכה שאין רשות בידה לסמוך מטעם זה כתב רש"י ז"ל במס' עירובין דף צ"ו שעוברת בבל תוסיף והוא הטעם לכל מצות עשה שהז"ג למה אין רשות לעשותן אבל הטעם בסמיכה הוא מפני דמחזי כעבודה בקדשים וא"כ קרא אתא לאוסרן בסמיכה כמ"ש. ע"כ ואם אמנם שגם בדעתי עלה מתחילה לתרץ כן מ"מ אחרי העיון אי אפשר לתרץ כן דהא בפ' ד' דר"ה דף ל"ג פריך המקשה מדייקא דמתניתין אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבות והתניא אין מעכבין לא את הנשים ולא את התינוקות מלתקוע בי"ט אמר אביי לא קשי' הא ר' יוסי דתניא דבר אל בני ישראל בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות דברי ר"י כו' וא"כ יקשה מנ"ל לאוקמי מתני' כר' יהודה דלמא גבי סמיכה גלי רחמנא קרא אבל בשאר מצות עשה שהזמן גרמא מנ"ל ודוחק לומר דגלי רחמנא גבי סמיכה וילפינן כל מצות עשה שהזמן גרמא שאין רשאין לעשות דלמא שאני סמיכה דמחזי כעבודה בקדשים אע"כ צריכין אנו לומר דס"ל לר' יהודה דבכל המצוה שפטרה התורה לאדם אסור לעשות דעובר על בל תוסיף ולכך לא לא רצו התוס' לתרץ תירוץ זה וראיתי שכתב הברכת הזבח עוד תירוץ אחר על קושית התוס' וז"ל אי נמי לפי שמצינו לעיל דנשים יכולות להמיר והוי סד"א דנילוף סוף הקדש ר"ל סמיכה מתחילת הקדש ר"ל תמורה דיכולים לסמוך קמ"ל קרא דאין סומכין עכ"ל ומיהו למ"ש התוס' לעיל סוף ד"ה לפי שכל נדחה תירוץ זה עכ"ל ואני אומר דנראה לפע"ד דנראה ונדחה חוזר ונראה דהתוס' הקשו לעיל וז"ל ועוד קשה דבעי התם בתמורה נכרי מה שימור נילוף מסמיכה דאין הנכרי סומך וי"ל דדוקא גבי יורש גמרי מהדדי דאי חשיב קרבנו לגבי האי חשיב נמי לגבי האי אבל בעלמא לא ילפי מהדדי כלל עכ"ל מזה אין כאן דחי' דאם לא נכתוב מיעוטא דנשים מסמיכה הייתי אומר כמו ביורש דילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש הייתי יליף בכל מקום סוף הקדש מתחילת הקדש אבל עכשיו דגלי לן קרא בנשים דפטירי ש"מ דלא ילפינן סוף הקדש אלא ביורש דוקא וע"פ תירוץ זה אמרתי סמך לדברי רבינו שלאחר שסתם הכל סומכין תני וסתם וסמיכה שירי מצוה כו' דבריש פ"ק דערכין אמרי' הכל סומכין לאתויי מאי ומשני לאתויי יורש ודלא כר' יהודה דתניא יורש סומך יורש מימר ר' יהודה אומר יורש אינו סומך ואינו מימר מ"ט דר"י קרבנו ולא קרבן אביו ורבנן סברי המר ימיר לרבות את היורש וילפינן סוף הקדש שהוא סמיכה מתחילת הקדש מתמורה מה תחילת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך כו':

ובזה יבואר דסתים רבי תחילה הכל סומכין וע"כ אתי לרבות יורש דלא כר' יהודה אלא כרבנן דסבירי להו דיורש סומך משום דילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש א"כ אי לא כתבה רחמנא מיעוטי' גבי נשים מסמיכה הייתי ג"כ יליף סוף הקדש סמיכה מתחילת הקדש מתמורה ולפ"ז שפיר תני וסתם וסמיכה שירי מצוה וסומכין על הראש ובמקום שסומכין שוחטין בלא זה הייתי אומר דהם תרי מילי דסתרי אהדדי דאם סמיכה אינו מעכבת ותיכף לסמיכה שחיטה הוי מצות עשה שהז"ג א"כ יקשה לישתוק ממעוטא דאין הנשים סומכות אבל עכשיו דסתים כרבנן דהכל אתי לרבויי יורש דיורש סומך וע"כ ילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש א"כ איצטרך למעט נשים מסמיכה דס"ד דילפינן סוף הקדש מתחילת הקדש כתירוץ הברכת הזבח ושפיר נוכל לומר דסמיכה שירי מצוה וסומכין על הראש ובמקום שסומכין שוחטין וק"ל ובמהדורא קמא הארכתי שהוא דרך פלפול וכאן קצרתי:

ובריטב"א בפ"ק דקדושין מצאתי בד"ה מתניתין הסמיכות והתנופות כו' גמרינן לה בגמ' בכל חד מנייהו מיעוטא דנשים וכ"ת ותיפוק לי' דהוי להו ביום ולא בלילה וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ואיכא למימר דכי אמרינן מ"ע שהזמן גרמא במצות שבחובה לגמרי כו' אבל הנהו אינן בחוביה לגמרי אלא שבאין להכשיר קרבן אם ירצה שיעלה לו לרצון והוה אמינא דאחד אנשים וא' נשים שוין קמ"ל עכ"ל:

ובזה י"ל דזה כוונת הפסוקים דבר אל בני ישראל וסמך ידו דבני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ולא יקשה לך דלשתוק קרא מיני' וממילא ידעינן דהא הוי מ"ע שהז"ג ומתרץ הפסוק ונרצה לו לכפר עליו שאינו בא אלא להכשיר קרבנו וה"א שיורש ואשה שוין כיון שאינו בא אלא לרצון להכשיר קרבנו וכתירוץ הריטב"א ולכך איצטרך מיעוטא ועוד ושחט את בן הבקר וס"ד די דילפינן סמיכה בנשים מדאיתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשירה בנשים אף סמיכה כן כמו שתירצו התוס' שכתבנו לעיל וק"ל ומה שדרשו רז"ל אדם כי יקריב מכם בכם חלקתי ולא בא"ה עי' במה שכתבתי בתשובת חלק ב' סימן קל"ט ותמצא נחת שמקום הניחו לו אבותי להתגדר בזה:

ועוד נ"ל לישב המשך הפסוקים דאי' בפ' חזקת הבתים דף מ"ח ע"א יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ופריך דלמא שאני התם דניחא ליה דתהוי ליה כפרה ומסיק אלא סברא הוא אגב אונסי' גמר ומקני ובתו' בד"ה אלא סברא וא"ת כיון דמסברא ידעינן דאגב אונסא גמיר ומקני אמאי איצטרך קרא גבי קרבן למכתיב דכופין אותו וי"ל דאי לאו קרא הוי אמינא אע"ג דגמיר ומקני כיון דאינו מתרצה אלא ע"י כפיה פסול הוא לגבי מזבח קמ"ל שהקרבן נרצה עכ"ל. ובזה יתישבו הפסוקים אם עולה קרבנו כו' יקריב אותו לרצונו וע"כ בא ללמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וקשה קושי' התוס' דלישתוק מיניה ואנא ידענו מסברא דאגב אונסא גמיר ומקנה ומתרץ הפסוק וסמוך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו דאשמועינן קרא שהקרבן נרצה לו לכפר עליו אבל אי לאו קרא אע"ג דגמר ומקנה כיון דאינו מתרצה אלא בע"כ פסול הוא לגבי מזבח קמ"ל שהקרבן נרצה לו כמו שתירצו התוס' וק"ל: ואגב אורחא נ"ל לישב מה שכתב הגהות אשרי בפ"ק דבבא בתרא וז"ל שאלתי למורי מוהר"ר אברהם מ"ט לא מקבלינן צדקה מן הנכרי אדרבה נסמוך אדאורייתא כמה שמקבלין נדרים ונדבות מנכרים כך נקבל צדקה מן הנכרים ותירץ לי מורי מהר"א דנדרים ונדבות לא אתי לכפרה אבל צדקה אתי לכפרה ולא ניחא ליה שיהיה להם כפרה עכ"ל וקשה לי על תירץ זה דהא כתבו התוס' בפ' חזקת הבתים דף מ"ח ד"ה יקריב אותו מלמד שכופין אותו לא דמי להא דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' חייבי חטאת ואשמות אין ממשכנין אותם משום דלכפרה אתי לא בעי משכונה אבל הני נדר ונדבה אינם מכפרים והא דקאמר הכי ניחא ליה דלהוי כפרה היינו ממה שנדר שאם לא ישלם נדרו עונו ישא עכ"ל ולפי תירץ מהר"א שצדקה בא לכפרה יקשה אמאי ממשכנין על הצדקה דהא מידי דבעי לכפרה לא בעי משכונה וה' האיר עיני שמצאתי תירוץ נכון לזה שכתבו התוס' בר"ה דף ו' ד"ה יקריב אותו וא"ת הא דתנן חייבי חטאת ואשמו' אין ממשכנין אותו חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותו היכי דמי אי קמיה דאתי לידי בל תאחר אפי' עולות ושלמים נמי לא אי עבר על בל תאחר אפי' חטאת ואשמות נמי ותירצו דלעולם דלא עבר בבל תאחר אלא שאנו רואין שמתעצל ומאבד מעותיו עכ"ל נמצא אם עבר בבל תאחר אפי' חטאת ואשמות שבאים לכפרה ממשכנין ואי' שם בגמ' בפיך זו צדקה ואמר רבא וצדקה עליה לאלתר בבל תאחר מ"ט דהא קיימא עניים ולפ"ז בצדקה כיון דעבר בבל תאחר מיד ממשכנין אפי' שצדקה מכפרת ממשכנין כמו חטאת ואשמות אף שבאו לכפר כיון שעבר על ב"ת ממשכנין אותו וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה