אור ברסלב
מאורי אש על פרשת פקודי - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת פקודי - אור חדש

על פרשת פקודי - כתנות אור

במס' שבת דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי ביום הראשון באחד לחודש הוקם המשכן תנא עשרה עטרות נטלו בו ביום כו' ראשון למעשה בראשית כו' ומדריש ירחא דניסן דהא שתא בחד בשבת. דאשתקד הוה בד' בשבת כו' וריש ירחא דסיון בשבת כו' ומשני לר"י עבדי ז' חסרי' ולרבנן עבדו ח' חסרים ופרש"י דלית הו דאחרים יע"ש ולכאורה יפלא איך סוברים האחרים דהא רבא אמר לעיל דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני ודכ"ע בשבת ניתן תורה לישראל. משמע מלשון דכ"ע שאין חולק בדבר וההכרח לומר משום דרבא יליף בג"ש דהחודש הזה להורות דבאו בער"ח סמוך לערב כמ"ש ריא"ף ומש"ה לא יליף מג"ש דבמדבר דמשם משמע דבאו ממש ביום ר"ח יעויין לעיל וע"כ הא דאמרינן ביומא קמא לא אמר להו משום חולשי' דאורחי' היינו מחמת חולשא דאורחי' מן יום אתמול כמ"ש הזע"ב ושארי המפרשים וא"כ י"ל דהאחרים דורשים הג"ש דבמדבר דבאו בר"ח ממש למדבר סיני לפי החשבון דחל ר"ח בשבת והוה ממש כר' יוסי והא דלא מוקי רבא הכי אליבא דר' יוסי ג"כ דס"ל בשבת איקבע ירחא וילפי' בג"ש דבמדבר. משום דקשי' ליה ברייתא דשלישי בשבת שלישי בחודש וכן ברייתא דששי בחודש ששי בשבת כמאן וזה ברור ולפ"ז מיושב מה שמקשי' מנ"ל לרבא דאתחומי' לא איפקד במרה. דהא שמעי' לאחרים דסברו דהלכו בשבת שהיה ר"ח ממש וסתם אחרים הם ר"מ ושמעי' לי' לר"מ דאומר תחומים דאורייתא כר"ע בפ' בכל מערבין ואיך חיללו שבת בהליכתם בשלמא במשא שלהם אפשר כמ"ש הפ"ו שנשאו על חמוריהם ע"ש אבל על ההילוך קשה וצ"ל דעל תחומין לא איפקדו במרה. ואחר שבררנו הפלוגתא בין ר' יוסי ובין אחרים דר"י יליף בג"ש דזה זה ואחרים ילפינן בג"ש דבמדבר ממדבר יתיישב דברי רש"י בחומש בפרשת יתרו שכתבו שם בחודש: השלישי ביום הזה באו למדבר סיני בר"ח לא היה צריך לומר בחדש הזה אלא ביום ההוא כו' דשיטת רש"י אזלי לאחרים דילפי' בג"ש דבמדבר ודו"ק היטיב: ובזה יתורץ מדרש תנחומא בפ' יתרו בחודש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים כו' ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות לו רפואה כך שנו רבותינו החושש בפיו מטילין לו סם של רפואה לתוך פיו בשבת. ק"ו ממילה ומה מילה שהיא אחת מאברי' ש"א אמרה תורה חלל עליו את השבת. פיקוח נפש שהוא כל אבריו ש"א לכ"ש כו' ויפלא הדבר איך מקושר שאלה זו בפסוק הנ"ל וכבר הערנו מזה לעיל בפ' יתרו באריכת וכאן באתי לאהבת הקיצור דאי במס' יומא דף פ"ה ע"א מנ"ל דפיקוח נפש דוחה את השבת נענה ר"א ואמר מה מילה שהיא אחת מרמ"ח איברים דוחה שבת כו' ר' יוסי ב"י אומר את שבתותי תשמרו יכול לכל ת"ל אך חלק יע"ש ואי' ברש"י בחומש בפ' כי תשא אך את שבתותי תשמורו כל אכין ורקי' מיעוטים הם למעט מלאכת המשכן שאינו דוחה שבת יע"ש וא"כ קשה מנ"ל לר"י ב"י למידרש מיניה דפיקוח נפש דוחה שבת. אולם י"ל לפמ"ש רש"י, בפ' ויקהל הקדים משה אזהרות שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת יע"ש והקשו מפרשי התורה א"כ הו"ל להש"י ב"ה ג"כ להקדים שבת למלאכת המשכן ולא הוה צריך לומר אך. ומזה הי' הוכחה לר"י ב"י דאך אתי למדרש נמי פ"נ דוחה את השבת. רק אם באנו לומר ולדון דבר חדש שגם משה הורה לישראל שאין מלאכת משכן דוחת שבת מיתורא דקרא ולא מכח מה שהקים אזהרות שבת למלאכת המשכן דזו אינה ראיי' מכח מה שהקדים באזהרה כמ"ש מוהרא"ם באריכות. א"כ מה שאמר השם אך הי' ג"כ מן ההכרח לומר שאין מלאכת משכן דוחה שבת דבהקדימה לא מוכח מידי א"כ הדרא קושי' לדוכתי' מנ"ל לר"י ב"י לדרוש מיניה זה דפ"נ דוחה שבת והנה מורי זקיני הגאון האמיתי בספרו כתנות אור כתב ליישב קושי' המפרשים על הפסוק ששת ימים תעשה מלאכתך. למה הוצרך התורה לצוות ע"ז. ותירץ הוא ז"ל דקרא מרמז על מלאכת המשכן דלא תעשה כ"א ששת ימים יע"ש הרי להדיא שמשה הורה לנו בקרא יתירא דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת ולא מכח הקדימה והדרא קושי' לדוכתא מנ"ל לר"י ב"י למידרש מאך דפ"נ דוחה שבת. אך דהנה החכם האלגזי ז"ל בספרו שמע שלמה מתרץ דבאמת מכח ההקדימה אזהרת שבת למלאכת המשכן נשמע דאין מלאכת המשכן דוחה שבת. וקרא דששת ימים מורה להיפוך למידרש מיניה דכל ששת ימים תעשה מלאכת המשכן וא"צ להוסיף מחול על קודש יעש"ה ובהיות כן שפיר דריש ריב"י מיניה לפיקוח נפש דדוחה שבת דאי על מלאכת משכן לחוד אתי דאינה דוחה שבת ה"ל להשם להקדים ג"כ אזהרת שבת כנ"ל. אך יש דעות מחולקות אם תוספת שבת וי"ט מדאורייתא או לא. ובהיות כן יהי' לנו הוכחה דתו' שבת דרבנן נסתר תירוץ של בעל שמע שלמה שזכרנו דא"ל דששת ימים מורה דגם בתוספת שבת מותר לעשות מלאכת המשכן קשה הא גם בשבת דעלמא התוס' לאו דאורייתא אע"כ יהי' מוכרח כתירוצו של זקיני הגאון הנ"ל דששת ימים מורה רק על מלאכת המשכן שאינו דוחה שבת וא"כ מוכרח דבהקדימה אזהרת שבת לא תלי' מידי א"כ הוצרך לכתוב אך דמלאכת משכן אינה דוחה שבת וקשי' שפיר מנ"ל לר"י ב"י למידרש מיני' דפ"נ דוחה שבת כמ"ש לעיל דלמא נכתב רק משום זה דלא דחי שבת מלאכת משכן ובזה מכוון התנחומא הנ"ל דבל"ז לא הי' מקום לשאול מנ"ל דפיקוח נפש דוחה שבת ה"א כר"י ב"י דאך חלק. וא"ל דלמא אתי לארוי' דבמלאכת המשכן אינה דוחה שבת. י"ל דמשום זה סגי בהיפוך הדברות של שבת קודם וראי' ממשה דהורה לנו דמלאכת משכן אינה דוחה שבת מהיפוך האזהרות שבת קודם למלאכת המשכן. וא"ל הא הוצרך לכתוב ג"כ ששת ימים תעשה מלאכתך כדי להורות דאין מלאכת משכן דוחה שבת י"ל כסברת שמע שלמה דבא להורות בזה דמותר לעבוד במלאכת המשכן גם בהוספת שבת דתוספת שבת דאורייתא. לכך מציין בקרא דבחודש הזה באו מדבר סיני והיינו שבת בין השמשות דספיקו לקולא כאשר הארכנו לעיל בפ' ויקהל מזה וקשה לו יהי' דבין השמשות מותר מכח ספק הלא עכ"פ אסור מדאורייתא מטעם תוספת שבת ועכ"ל דתוספת שבת לאו דאורייתא וא"כ הא דאמר משה ששת ימים תעשה מלאכה לאו לענין תוספת נאמרה כ"א בשביל איסור מלאכת משכן בשבת לחוד. וע"כ משום דהקדים אזהרת שבת למלאכת משכן לא מוכח מידי וא"כ גם אך דאמר השם למשה צריך ג"כ על מלאכת משכן דנאסר בשבת לחוד ועדיין לא שמענו דפיקוח נפש דוחה שבת וע"ז שואל ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשותו רפואה בשבת והשיב דנלמוד מלימוד אחר דהיינו בק"ו ממילה כו' וק"ל ויש לעיין בזה:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה