מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת תזריע - אור חדש
כתב דודי זקיני הגאון הלכה כמותו הש"ך ז"ל בש"ע י"ד סוף ה' מילה משם הרשב"ץ דמילה שלא בזמנה אין מלין שלשה ימים קודם השבת דחיישינן שמא יהי' צריך לחלל שבת ביום הג' כדכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים דמיני' ילפי' גבי מילה בזמנו שמחללין את השבת ביום השלישי. והקשה עליו הש"ך ממשנה ערוכה דמס' שבת פ' ר"א דמילה דתנינן התם קטן נימול לתשעה ולעשרה ולי"א ולי"ב. כיצד כדרכו נימול לשמונה בין השמשות נימול לט' בה"ש של ע"ש נימול לעשרה י"ט שחל להיות אחר השבת נימול לי"א שני י"ט של ר"ה נימול לי"ב עכ"ל המשנה. ולהך דינא של הרשב"ץ שזכרנו משכחת לה שנימול לט"ו כגון שחל ר"ה ביום ג' וד' דהוה יום ה' י"ב ונימול ליום א' משום דאין מלין שלשה ימים קודם לשבת הרי הוא ט"ו עכ"ל ד"ז הגאון ז"ל יעש"ה לתוס' ביאור ולכאורה דברי פה הקדוש ז"ל קשים להולמן דהא לפי הך חלוקה של הש"ך ע"כ מיירי שנולד התינוק יום א' בין השמשות דאז הוה שפיר ביום ה' י"ב וביום א' ט"ו וקשה אמאי לא נימולו ביום ב' שהוא ער"ה ולא יהי' כ"א לתשעה וא"ל דכוונתו משום דאין למול קודם ר"ה ג"כ ג' ימים כמו שאסור להרשב"ץ למול ג' ימים קודם לשבת א"כ קשי' למה לי' להיות דולג מן ציור המשנה שנולד התינוק ע"ש בה"ש. ובהיות כן לא מצינו רק ט"ו טפי ה"ל להקשות דמשכחת שנימול לי"ז באופן כמו שצייר המשנה שנולד התינוק ע"ש בין השמשות וחל ר"ה בג' וד' הרי דאסור למולו ביום א' וביום ב' שהם ג' ימים קודם ר"ה ונדחה עד יום א' שהוא י"ז וראיתי דבר זה עם חברי ותלמידי ורבים נתקשו בזה (וקשה בעיני להיות מגיהים שני פעמים ובמקום י"ב צ"ל י"א ובמקום ט"ו וי"ד ע"ש) ואמרתי כי עריבים עלי דברי דודי ז"ל מבלי שום הג"ה ואפשר לפרש דבריו כך דבאמת ס"ל דגם קודם ר"ה אין מלין שלשה ימים כנ"ל רק דמ"מ ביום א' לפני ר"ה מותר למולו מטעם ספק ספיקא ספק שמא לא נצטרך לחלל עליו י"ט ואת"ל שיהי' צורך לחלל על יום ראשון של ר"ה שהוא יום שלישי שלו מ"מ שמא לאו הוא י"ט אלא חול והשני קודש ויעויין במס' ביצה דף ה' במסקנא דמלתא. אבל ביום ב' שהוא ער"ה אסור למולו שמא יהי' סכנה ביום א' דר"ה שהוא יום שני למילתו וביום ב' דר"ה ג"כ שהוא יום ג' למילתו הרי דיהי' מחללינן י"ט ממ"נ ויע"ש שגם ביום ב' הוא סכנה יע"ש:
אולם דרך פלפול התלמידים אמרתי ליישב קושיתו דהנה יעויין ריש ה' מילה כתב רמ"א דאם מלתו שמנה יצא וא"צ להטיף ממנו דם ברית. והקשה שם ג"כ הש"ך ז"ל א"כ אמאי אמרה התורה מילה דוחה שבת נימול אותו קודם שמונה כמו דפריך הש"ס גבי עומר אם אמרת נקצר בלילה כשר אמאי דוחה שבת יעש"ה וגם דבריו בזה המה נפלאים לפמ"ש בתוס' דמנחות דף ע"ג ע"א ד"ה אמאי דחי את השבת יעש"ה וכן כתבתי בגליון הש"ע י"ד שלי שזה בכלל מ"ש הש"ך ויש ליישב ע"ש והי' לי בזה ביאור עמוק עד כי מצאתי שכוונתי בזה לדברי הגאון מופת הדור בעל שו"ת שאגת ארי' בסימן נ"ב יע"ש ושמתי שמחה בלבי שכוונתי לדעתו הרמה ומנעתי לכתוב על הספר רק אחת מה שצריך לנדון שלפנינו אם נאמר דתוך זמנו כשר דיעבד הרי הוא שוה לאחר זמנו א"כ קשה למה אמרינן קטן נימול לט' ולי' ולי"א טפי הוה לן להקדים מספק ולמולו ביום ז' שהוא ע"ש והפעולה בזה דאפשר יהיה מקיימים ג"כ המצוה בזמנו דשמא הוא יום השמיני בשלמא גבי נימול לתשעה לק"מ דהוא ג"כ ספק שמיני משא"כ בעשרה ואחד עשר ושנים עשר שבודאי לאו הוא יום שמיני קשה טפי ה"ל למולו בע"ש שהוא ספק שמיני ע"כ אומר אני שמזה הוציא הרשב"ץ את דינו שאין מלין מילה שלא בזמנו ג' ימים קודם לשבת ומש"ה אין יכולין לימול בע"ש דשמא הוא יום השביעי ואסור למולו מטעם שמא יהיה הצורך לחלל עליו את השבת דהא כל עיקר של י' וי"א וי"ב לא משכחת לה רק כשנולד ע"ש בה"ש ומוכח מזה דגם שני ימים אחר המילה יש סכנה דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא למה לא נימולו בע"ש יע"ש בש"ך. ולפ"ז מיושב קושי' הש"ך שהתחלנו דלא משכחת לה ט"ו באופן שנולד התינוק יום א' בין השמשות. דקשה נימולו תיכף ביום א' הבא דמותר מטעם שהוא קודם ר"ה משום ס"ס כמש"ל רק שהוא ספק שביעי והרי תוך זמנו שוה לאחר זמנו לפי דעת רמ"א כאשר בררנו ויהי' הפעולה בזה שמא הוא יום השמיני ומקיימי' מצות מילה בזמנו בשלמא על המשנה לק"מ דמצייר הכל שנולד ע"ש בה"ש י"ל שפיר דמש"ה אסור למולו ביום ע"ש מחמת שהוא קודם שבת אבל על קושי' הש"ך י"ל שפיר כמש"ל ונכון הוא אפס עדיין קשה לפי מ"ש דכל שלשה ימים איכא סכנה משכחת לה י"ג באופן שנולד התינוק יום ה' בה"ש דאז אסור למולו ביום ה' וביום ו' שלאחריו מטעם מילה שלא בזמנה אין מלין שנים ושלשה ימים קודם לשבת וחל ר"ה ביום א' וב' ונדחה עד יום ג' שהוא י"ג וצ"ע בזה:
גרסינן במס' סנהדרין דנ"ט ע"ב והרי מילה שנאמרו לב"נ ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל ולא לבני נח ומשני האי למלתייהו הוא דנישנית ביום אפי' בשבת יע"ש ויש לדקדק לפי מה דיליף ר"נ בר יצחק במס' שבת דף קל"א דמילה דוחה את השבת דילפינן בג"ש דאות ברית ודורות עיין עליו דכל הני תלתא נאמר לאברהם וקשי' לדידיה נאמר דמילה לזה ולזה נאמרה ואולי יש ליישב דאי' במס' שבת דף קל"ה א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמנה וכל שא ן אמו טמאה לידה אינו נימול לשמנה א"ל אביי דורות הראשונים יוכיח א"ל ניתנה התורה ונתחדש הלכה כלומר שניתן אזהרת טומאת לידה נתחדש הלכה דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח' יעויין שם היטיב בפרש"י ולפ"ז י"ל דר"נ ב"י סבירא ליה ג"כ כרב אסי וי"ל דלהכא נשנית בסיני להורות לנו זה הדין חדש כשנתחדשה הלכה דכל שאין אמו טמאה לידה אילו נימול לשמנה כנ"ל אבל מאן דפליג בזה על ר"א סבר כר"י דביום מורה אפי' בשבת וי"ל בפשטות דמש"ה נישנית בסיני כדי למשרי שבת כדאמרי' ויעויין לעיל בפ' לך לך מה שכתבנו בסוגיא זו וק"ל: בשם כבוד דודי המאוה"ג המנוח החסיד המפורסם מוהר"ר מיכאל ז"ל בן כבוד מ"ז הגאון בעל פנים מאירות וכתנות אור זלה"ה:
בש"ע י"ד ה' נדה סימן קפ"ז סעיף ג' אם רוצה לבדוק עצמה בעודה תחת הראשון אחר ששמשה ג"פ הרשות בידה ומותרת לו זהו שיטת ר"ת ויש אומרים שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפי' בבדיקה זהו דעת רש"י ז"ל. ורמ"א כתב ויש לסמוך על סברא ראשונה להקל. ודודי זקיני הש"ך זלה"ה כתב ס"ק י"ד ולפע"ד נראה דאין להורות בדיקה בבעל הראשון. דהא הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' אישות ורש"י אוסרים. ובספרי כתבתי דבהכי יש ליישב מה שהניחו התוספות בדף ס"ו ע"א ממס' נדה בתימה. אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל הראשון א"א ליישב ע"ש. וכאן נאזרו אנשי חיל את ידיהם כדי להבין דברי פה הקדוש הש"ך ז"ל איך יתיישב התימה שבתו' הנ"ל לדעת רש"י ז"ל ואמרתי שדבריו חיים וקיימים כעמוד הברזל לפסק הלכה כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל כאשר אבאר בעזה"י וכל קושי' התו' לדעת רש"י שבסוגיא דנדה שם מעיקרא דדינא פריכא ואין שום תמיה לדעת רש"י וטרם נבוא להעי"ר ליישב כוונת הש"ך אציג לפניך ש"ס הנ"ל גרסי' במס' נדה שם ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמיש עד שתתגרש ותנשא לאחר. ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם א' ב' ג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה בשפופרת אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא על ראשה בידוע שמן הצדדים הוא בא. אמר ר"ל לר' יוחנן ותבדוק עצמה מביאה שלישית של בעל הראשון א"ל לפי שאין כל אצבעות שיות פרש"י ושמא בבעל אחר לא תצרך בדיקה דמוטב שתתגרש ותתקן ולא תבוא לידי חשש כרת. הלכך מתגרשת עד שתתחזק בשלש אצבעות. תוס' ד"ה ותבדוק בביאה שלישית משמע מפרש"י שאסור' לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפי' בבדיקה שלא תהיה בשגגת כרת. וה"ה דה"מ למיפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי אלא ע"י בדיקה כיון דלא ידע שינוייא דלאו כל אצבעות שוות. ור"ת מתיר לראשון בבדיקה ויש להעמיד הברייתא כשאינה רוצה לטרוח בבדיקה או כשאינה יודעת לבדוק. ואתי שפיר לפר"ת דפירכא קמייתא הוה כמו פירכא שניה. ר"ל דהכי פריך ותבדוק עצמה מביאה שלישית של בעל הראשון ואילך כלומר אמאי מותרת לשני בלא בדיקה. מאחר שכבר הוחזקה לראות מחמת תשמיש שלשה פעמים ודומיא דאידך פירכא דפריך ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי דפירכתו בדרך זה שתהי' אסורה לו לשמש בלי בדיקה ה"נ פריך הכא שתהא אסורה לשמש מכאן ואילך בלא בדיקה ואפילו לבעל אחר. ומשני התרצן לפי שאין כל אצבעות שוות. וחזקת בעל הראשון אינה אוסרת על בעל השני וה"ה נמי אי בעי לבדוק בביאה רביעית של בעל הראשון שריא ליה אלא דרך עצה טובה קמ"ל דמוטב שתתגרש ותנשא לשני ולא תצטרך בדיקה. הרי מבואר דעת רש"י ור"ת ז"ל היטיב ותו פריך שם ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי:
פרש"י משבא עליה פעם אחת וראתה מחמת תשמיש הרי הוחזקה לראות בשלשה אצבעות ולא תשמש שני' בלא בדיקה. ומשנינן אין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכחות שווין. ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הלכך בעינן עד שתתחזק בג' ביאות לכל אחד ואחד והדר תבעי בדיקה לבדיקה רביעית של בעל שלישי. תוס' ד"ה ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי תימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות ליפרוך ותבדוק עצמה בביאה שניה של בעל שני. דלענין אצבע שלו אין לומר לאו כל אצבעות שוות שהרי ראתה כבר בפעם ראשונה ע"י בעילתו של השני ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בשלשה כחות של בעל הראשון. ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוות ואין חזקת כחו של הראשון מועלת לשני ואכתי לא ין ידעינן האי טעמא עכ"ל יעש"ה בסוגיא לתו'. ולכאורה צריכין להבין מי הכריחו רש"י לפרש את דבריהם דאיסור יש עם בעל הראשון ולא ניחא להו כפי' ר"ת. וסייעתו. ה"ה הרמב"ן והרשב"א וההג"ה מיימני' בפ"ד מה"א וכ"ה דעת הטור בסימן הנ"ל ובפרט שמשמעות לשון הירושלמי ותוספתא מטי' לדברי ר"ת כאשר מבואר שם בתו' עיי"ש וביותר צריכין להבין לשיטת רש"י בהפלא ופלא מה שמקשה הרא"ש בשיטה הנ"ל וז"ל וקשה דא"כ דיש חשש בבדיקה ואסרי' לה על הראשון אף ע"י בדיקה. א"כ למה נתיר אותה לבעל שלישי בפעם רביעי ע"י אותה הבדיקה. וכי מחמת תקנת נשואי אשה נתיר חשש איסור כרת. ואם אין חשש איסור בבדיקה. א"כ גם לראשון תהי' מותרת ע"י בדיקה זו לכן מפרש הרא"ש כשיטת ר"ת וע"ש. אמנם נראה דחדא מתורץ בירך חבירתה. הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות דין כ"ב כתב וז"ל כיצד בודקת אם נתרפאת אם לאו מביא שפופרת של אבר ומכנסת בתוך השפופרת מכחול ומוך על ראשו אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בשעת התשמיש מן המקור. ואם לא נמצא על המוך כלום ידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדים וטהורה היא. ומותרת להנשא לאחרים. וכתב הכ"מ מ"ש שרואה מן הצדדי' כו' איכא למידק אמאי נאמר בידוע שמן הצדדי' הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבוא ומה שלא נמצא על ראש המוך דם הוא מפני שלא היה עב כמו השמש שאין כל אצבעות שוות כדאמרי' ג"כ בגמרא וי"ל דלא אמרי' כל אצבעות אינם שוות אלא להקל ולא להחמיר עיי"ש. ודעת הסמ"ג שאף לחומרא אמרי' נמי לאו כל אצבעות שוות כאשר יתבאר מלשונו שאכתוב לקמן והביאו הב"י בסימן הנ"ל ומעתה אני אומר בסברת הפוסקים הנ"ל החולקים רש"י וסייעתו עם דעת ר"ת וסייעתו. והלכו כ"א לשיטתו שדעת רש"י וסייעתו ה"ה הרמב"ם והראב"ד הוא דלפי המסקנא דמשני אין כל אצבעות שוות ר"ל בין לקולא בין לחומרא. ולפ"ז נסתר קושי' הרא"ש דע"כ לבעל הראשון אפי' בבדיקה אינה מותרת לו דמה מועיל לה הבדיקה דלמא כקושי' הכ"מ אמאי נאמר אם לא נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן הצדדי' בא ומותרת הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבוא. ומה שלא נמצא דם עכשיו על ראש המוך הוא מפני שלא הי' עב כמו השמש דלאו כל אצבעות שוות כנ"ל דלחומרא נמי אמרי' אין כל אצבעות שוות. ובודאי יהיה בועל נדה. ולהכי קתני בברייתא תתגרש ותנשא לאחר בלא בדיקה אבל גבי בעל שלישי שפיר מתירים לו ע"י בדיקה בפעם רביעית וא"ל דלמא אין כל אצבעות שוות וכנ"ל ולא מהני ג"כ בדיקה זו ז"א דהא כבר מוחזקת בשלשה אצבעות וא"כ אמאי לא נמצא בהאי אצבע נמי על ראש המוך אלא ודאי שהדם שהיא היתה רואה איגלאי מלתא למפרע שמן הצדדים היה רגיל לבוא וליכא עוד שום חשש בעולם ולהכי מותרת שפיר לשלישי בפעם רביעית ע"י בדיקה כנ"ל ומעתה נמי נסתר קושי' התו' בד"ה ותבדוק עצמה בביאה שלישית וה"ה דהוה מצי למיפרך כו' יעויין לעיל מזה דיש לפרש דודאי המקשה ידע מן הסברא של התרצן דאין כל האצבעות שוות רק דהמקשה סבר בה"א דהכא דלא אמרי' האי סברא אין כל אצבעות שוות אלא לקולא ולא לחומרא וכמו שאנו מוכרחים לפרש ע"פ האמת לשיטת ר"ת וכמ"ש הכ"מ ולהכי פריך שפיר כמו שהבדיקה מהני לבעל שלישי תבדוק בבעל ראשון אחר פעם שלישית ולמה אמרינן דוקא דתתגרש וא"ל דלמא איפכא נמי אמרי' לאו כל אצבעות שוות ואינו מועיל ג"כ בדיקה זו כמש"ל דהא לדעת המקשה לחומרא לא אמרי' הכא רק לקולא. ואמאי לא מהני בדיקה לבעל הראשון כמו לבעל השלישי והוי ממש כמו קושי' הרא"ש שזכרנו. אבל לבעל שני ודאי שפיר מותרת בלא בדיקה. כי חזקת בעל הראשון אינה אוסרת על בעל השני דלקולא בודאי אמרי' אין כל אצבעות שוות ומזה ידע המקשה שפיר. והשיב לו התרצן. לפי שאין כל אצבעות שוות כלומר כל אצבעות בין לקולא ובין לחומרא לכן לא מהני לה בדיקה אצל בעל הראשון כלל לפי שאין אצבעות שווי' גם לחומרא ודלמא אין המוך עב כמו השמש וכמ"ש הכ"מ כאשר בארנו לעיל ומעתה אין לה תקנה אחרת כ"א שתתגרש ותנשא לאחר ודוק ומעתה מיושב נמי קושי' התוס' אשר הניחו בתימה בד"ה ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי כו' כנ"ל דודאי המקשה ידע דמצי לתרוצי לפי שאין כל הכחות שוות וכן בלא בדיקה מותרת לביאה שניה רק דעיקר פירכת הש"ס כמו שמצינו בפוסקים ראשונים ואחרונים היכא דיוכל לברר בבירור היתר עדיף טפי דהיינו אם תבדוק לאחר ביאה ראשונה ולא ימצא דם על ראש המוך ודאי גמור שמן הצדדים הוא בא. לכך פריך שפיר ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי דוקא אבל בבעל שני לא מצי למיפרך ותבדוק בכדי לברר ההיתר דממ"נ או דלא צריך להבדיקה או דלא מהני הבדיקה דמשום אצבע שלו לא צריך בדיקה לפי שאין כל כחות שוות ואי משום בכדי לברר ההיתר אם לא נמצא על ראש המוך בידוע שמן הצדדי' הוא בא ז"א דבבעל אף שתבדוק ולא תמצא דם על ראש המוך י"ל דמן המקור הוא בא רק דאין המוך עב כ"כ כמ"ש הכ"מ דאין כל אצבעות שוות כמו שתירץ המתרץ בין לקולא ובין לחומרא ומאצבע דידיה עדיין י"ל שמן המקור ראתה. רק דבבעל שלישי שכבר הוחזקה בג' אצבעות מג' ב"א הרי היא מוחזקת ולמה אינה רואה ג"כ בהאי אצבע על ראש המוך אע"כ דמן הצדדי' הוא בא ושפיר יכולים לברר ההיתר ודוק כי הוא כפתור ופרח אמנם ר"ת וסייעתו הלכו לשיטתם דלאו כל אצבעות שוות לקולא אמרי' ולחומר' לא אמרי' כמו שמסיק הכ"מ ולהכי מקשה תו' שפיר תימה דלמה לא פריך גם מביאה ראשונה של בעל שני תבדוק כדי לברר ההיתר דבשני נמי מצית לברר ההיתר מאי אמרת דלמא אין אצבע זו שוה לראשונים ז"א דלחומרא לא אמרי' אין כל האצבעות שוות ודוק (וזה לשון הסמ"ג הובא בב"י סי' הנ"ל וז"ל לפי שאין כל אצבעות שוות דהשתא מותרת בלא בדיקה מטעם ספק ספיקא שמא לא בא דם מן המקור אלא מן הצדדי' ואפי' בא לראשו מן המקור שמא לא יבוא לבעל שני דאין כל אצבעות שוות אבל אם היתה בודקת לראשון ותראה דם בראש המכחול דעכשיו נתברר דמן המקור הוא בא לא תהיה מותרת לשני מטעם שאין כל אצבעות שוות לבד עכ"ל הרי מבואר להדיא שדעתו שאף לחומרא אמרי' אין כל אצבעות שוות דאל"כ למה לי טעמי' משום ס"ס וק"ל) ומעתה דברי כבוד א"ד זקיני הרב הש"ך זלה"ה שרירין וקיימי' לפסוק פסק הלכה כדעת רש"י והרמב"ם בחומר איסור כרת כ"ד הטרוד מיכאל בהמנוח ה"ג מוהר"ר מאיר זצ"ל ה"ה הכ"מ: עוד אזכיר אגב קושי' אחת מדודי הרב המאה"ג הנ"ל גרסינן במס' חולין דף י"ג ע"ב בפיסקא שמא יקלקלו את שחיטתן שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרים להם חולין לכתחילה ופרש"י ואפי' אחרים רואים אותו עיי"ש והדר ציין וכולן ששחטו ואחרים רואי' אותן שחיטתן כשירה מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה כו' והקש שם בתו' מאי פריך דלמא באמת בעינן כוונה לשחיטה וכאן אחרים רואים אותו הוה כוונה כמו שאמרי' גבי גט וצריך עיון לפי מה שהקשו התו' במשנתינו על פרש"י שמא קלקלו לא קתני ש"מ אין מוסרים להם חולין לשחוט כשאחרים רואים כו' עדיין קשה מסיפא נפקא דתני וכולן ששחטו ואחרים רואים אותו שחיטתן כשירה משמע להדיא דאפילו באחרים רואים אותו דדוקא דיעבד כשר ולא לכתחילה ותירץ ר"ת דהכי פירושו ש"מ אין מוסרי' להם חולין לשחוט אפי' להשליך לכלבים וניחא השתא דמיירי באין אחרים רואים אותו כו' יעש"ה דבאחרים רואי' מותר ליתן לכתחילה להשליך לכלבים דאף אי אתי למעוטי ולהכשיר שחיטתן באחרים רואים לאו איסורא קאכיל דהא דיעבד כשר באחרים רואים וכ"פ במ"מ להדיא ולפ"ז לא מקשי' התו' הכא מידי די"ל דהמקשן פריך הכי אחר דתני וכולו ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתן כשירה דוקא דיעבד א"כ ל"ל שמא יקלקלו ולא קתני שמא קלקלו דא"ל להורות איסור לכתחילה באחרים רואים הא מסיפא נפקא דתני דוקא דיעבד ועכ"ל דתני יקלקלו להורות איסור באין אחרי' רואים אותו להשליך לכלבים א"כ ל"ל טעמי' דיקלקלו בלא"ה אסור מאחר שאין כוונה ויטעו לומר דלא בעי' כוונה לשחיטה וע"כ דבאמת לא בעי' כוונה ולזה פריך מאן תנא עכ"ל החכם המנוח ז"ל כתנות פרשת מצורע אור מדרש רבה בסדר זה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעירות של ציפורי והוי מכריז מאן בעי למזבן סמא דחייא אודיק רבי ינאי אכוותיה ואמר סק לגבאי אמר לו לא את צריכא לי ולא דכוותך אטרח עליה וסליק הוציא לו ספר תהלים מכורך והראה לו פסוק זה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע פשוטו עד שבא רוכל זה והודיעני ואף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע ע"כ המדרש ויש לדקדק במה שאמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע פשוטו וכי גברא רבה כר' ינאי לא הבין פשוטו של מקרא זה עד שהוצרך הרוכל להודיע ולישב זה צריך אני להקדים מה דאי' בספר חסידים פעם אחת מת חסיד אחד והראהו לו מעשים טובים ומצות מה שלא עשה מימיו ושאל על זה הלא לא עשיתי דבר זה מעולם והשיבו לו שאותן בני אדם שדיברו לשון הרע עליך עשו המצות האלה ונוטל שכר מצות מהם ונתנו לך וכתב רבינו ישעיה בספרו שעל זה רמז דוד המלך ע"ה ישיחו בי יושבי שער ונגינות יושבי שכר ר"ל שאם בני אדם הגונים ובעלי מצות היו משיחים לא הרע לי כל כך כי ידעתי שכל המצות שעשו יתנו לי שכרן לעולם הבא אבל ישיחו בי יושבי שער שהם אנשים פחותים וריקים מן המצות ואין לי מה ליטול מהם וזה הרע לי ודפח"ח וע"פ דברים אלו אמרתי דלפי זה כמה שהי' קשה לאותו חסיד אמאי מראים לי מצות שמעולם לא עשיתי כמו כן יקשה לאותן בני אדם שעשו המצות ואינם רואים שכר המצוה יקשה להם וכי משאת פנים יש בדבר הלא עשיתי המצוה זו ולמה לא ניתן לי שכרה וצריך ג"כ לומר לו בשביל לשון הרע שדיבר על חבירו נוטל ממנו שכרו ונתנו לחבירו ואי' בזוהר פ' שמיני דף מ"א ע"א רב אבא פתח ואמר מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע כו' סור מרע כו' וכתיב שומר פיו ולשונו מי האיש החפץ חיים מאן חיים איין אלא חיים דאקרון עלמא דאתי וחיים תמן שריין כו' וגם אי' בזוהר שכל ימי אדם נכנסין לפני הקב"ה וכל יום ויום עומד לפניו אם תקנון אותו יום בתורה ובמצות ובמ"ט טב ואם לא תיקן אותו יום קיבל עליו וצריך ליתן דין וחשבון על זה ולפ"ז אם אין אדם משמר פיו ולשונו אף שעשה מצות ומעשים טובים מ"מ אינו רואה אותו שכר המצוה לעוה"ב שנוטלים ממנו ונותנים לאותו אדם שדיברו עליהם לה"ר ולפ"ז יהי' פי' הפסוק כך מי האיש החפץ חיים ר"ל חיים של עוה"ב ואוהב ימים שלו להכניסם שלימים לראות טוב ר"ל שיראה אותו הטוב שהוא עושה לכך אמר עצה טובה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב ואז החיים והימים שמורים לך לנצח לעוה"ב מה שאין כן אם אינו משמר פיו ולשונו כל מעשים הטובים שעושה לריק יגיע כי נוטלים ממנו ונותנים לאחר לכך לא הזהיר על מעשה הטוב עד שהזהיר תחילה על שמירת לה"ר ואח"כ אמר סור מרע ועשה טוב שיהיה לו לעוה"ב שכולו טוב שמורה לנצח ודבר זה פי' אותו רוכל שהי' מחזיר בעירות והי' מוכיחן מאן בעי למזבן סמא דחיי ר"ל שיהי' סם חיים לעולם הנצחיי שיהי' זרעתם עומדים לעד בעולם החיים לפי שע"י ל"ה אדם מאבד עולמו ואודיק ליה ר' ינאי כי סברו העולם שמכריז סם חיים לחיי הגוף ואמר לו הרוכל לא את צריכא לי ולא לדכוותך שעמלים בתורה ואמרינן בעירכין מאי תקנתם של מספרי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ולפי דברי ר' אבא בר חנינא תקנה שלא יבוא לידי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה א"כ אין צריך לחוש שיטלו ממנו זכיותיו ויתנו לאחר ולכך הוציא לו ספר תהלים והראה לו הפסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ר"ל שחפץ חיים נצחיי' ואוהב ימים שלו לראות אותו טוב בעולם שכולה חיים וטוב ואמר דרך עצה טובה נצור לשונך מרע ואח"כ סור מרע ועשה טוב ואז תראה אותן חיים ואותן ימים בעה"ב אבל אם לא תשמור פיך מלדבר ל"ה אין אתה רואה אותן הימים והחיים שיתנו לאחרים ולכך אמר לא את צריך ולא לדכוותך שמי שעוסק בתורה אינו בא לידי ל"ה וזה שאמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע פשוטו של מקרא משום דקשיא ליה למה תלה עשיות מעשים טובים בשמירת הלשון אבל אותו רוכל הכריז מאן בעי למזבן סמא דחיי נצחיי' שיהיה לו בעולם החיים בעה"ב ולא יאבד חלקו והראה לו פסוק בתהלי' מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ר"ל שיראה לפניו תמיד ולא יאבד הטוב ממנו ואמר נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב ואז יהיו שמורים לך לנצח ולא תאבוד חלקך ע"י שתשמור לשונך מדבר לה"ר ואז לא תאבד חלקך בחיים נצחיי' לעולם שכולו ארוך והבין זה ר' ינאי ע"י הרוכל שהי' מוכיח לבני דורו ועי' ראשית חכמה בשער הקדושה פרק י"ג מה שכתוב פי' על פסוק שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו והשתא נבוא לביאור שאר הפסוקים מה שאמר לפיכך הזהיר משה זאת תורת המצורע וגם פסוק שומר פיו ולשונו כו' ותחילה צריכין אנו ליתן טעם במה שאמר הכתוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהי' פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא ופרש"י פרומים קרועים וראשו יהיה פרוע מגודל שער ועל שפם יעטה כאבל וצריכין אנו ליתן טעם לשבח למה אמרה תורה שהמצורע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה מגודל שער ועל שפם יעטה כאבל ונראה דהא כבר הקדמנו לעיל שהמדבר לשון הרע נוטלים ממנו זכיותיו ונותנים לאחרים וזה מבואר בזוהר בכמה מקומות יכין רשע וצדיק ילבש שהמצות שאדם עושה הם הלבושים של אדם ולרשע שאינו כדאי מאבד זכיותיו לוקחים ממנו אותן המלבושים שראוי לעשות ע"י מצות ועושין מלבוש לצדיק וזה כוונת הפסוק יכין רשע וצדיק ילבש א"כ המדבר ל"ה נקרע ממנו לבושו העליון בנשמתו ולכך צותה התורה גם למטה בגופו בגדיו יהיו פרומים ר"ל קרועים רמז שגם למעלה יקרעו בגדיו מנשמתו ומה שאמרה התורה וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה כאבל נראה ע"פ הזוהר מ"ש פי' על פסוק:
וילך שובב בדרך לבו וכתיב בתרא דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו הקב"ה עביד טיבו עם בני נשא וכיון דעל מי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרי לי' חד מימיניה וחד משמאלי' כד אזיל בר נש באורח מישור אינן חדאין ביה ואתקפו עמיה בחדוה מכרזין קמיה ואמרו הבו יקר לדיוקנא דמלכא וכד אזיל באורח עקימא אינון מתאבלין עליה ומתעברין מיניה וכיון דאיתקוף ביה הקב"ה ואנהיג לי' באורח מישור כדין כתיב ואשלם כו' ואשלם נחומים לו בקדמית דאיהו אתנח' עלמא דעביד בקדמית ועל מה דעביד השתא ותב בתיובתא ובתר כן לאבליו אינון מלאכין דהוי מתאבלין עליה כד אתעברו מיניה עכ"ל נמצא גרם אבילות למלאכיו שפירשו ממנו ולכך צריך לנהוג ג"כ אבילות בגידול שער ועל שפם יעטה כאבל מדה כנגד מדה וטמא טמא יקרא ואמרו חז"ל אין הקב"ה חפץ בקילוס' של אדם רשע דכתיב וטמא טמא יקרא ונראה דאי' בראשית חכמה בשער הקדושה פי"ג על פסוק שומר פיו ולשונו בגין דאי שפוותי' ולישני' ממללין מילין בישין אינון מילין סלקין לעילא ובשעתא דסלקין כולהון מכריזין ואמרין אסתלקו מסחרני' דמילי' בישא דפלניי' אתרי' לארחוי' דחווי' בישא כדין נשמתא קדישא אתעברית מיני' ואסתלקית ולא יכולא למללא ע"ש לתוספת ביאור נשמע מזה שע"י לשון הרע נותן מקום לנחש לשרות עליו ולכך מרמז וטמא טמא יקרא לטמא אחר יקרא ר"ל לנחש סיטרא אחרא שהוא ג"כ דיבר לה"ר על הקב"ה שאמר מאילן זה אכל וברא עולמו וק"ל:
גמרא דעירוכין דף ט"ו ע"ב א"ר יוסי בן זימרא כל המספר ל"ה נגעים באים עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתות ומתרגמין לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ואמר ר"ל מ"ד זאת תהי' תורת המצורע זאת תהי' תורתו של מוצא שם רע וכתבו התוס' אמר גרסי' ולא גרסינן ואמר דהא ריש לקיש לא אמר כלל לעיל עכ"ל ול"נ לקיים גירסא ישינה ונקדים גמרא דעירוכין א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באים ופריך איני והא אמר ר' למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים מעיל מכפר על ל"ה אמר הקב"ה יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול ומשני לא קשיא הא דאהני מעשיו הא דלא מהני מעשיו אי אהני מעשיו נגעים אתו נגעים ופירש"י אהני מעשיו נגעים באים שנתקוטט על ידו ובעין יעקב פי' שבא לזה הפסד על ל"ה שספר ובאמת פירושם דחוק הלא יכול לפייסו אבל לפי מאי דק"ל בא"ח סי' תר"ו דאם הוציא שם רע על חבירו אין צריך למחול לו דאפי' הביא לו כל אילי נביות כי ישמע חרפתו מאחרי' ולא יכופר לזה עד יום מותו ולפ"ז אין לך גדול דמהני מעשיו ולא מהני פיוס ממש"ר כי אחרים שמעו ממוציא ש"ר ולא ידעו בפיוסו ועל ל"ה כזה בודאי נגעים באים עליו וזה נראה כוונת ר"ל דקשי' לי' איך אמר זאת תורת המצורע הלא מעיל מכפר על עון ל"ה לכך דרש זאת תהי' תורתו של המוציא שם רע. וכיון דאהני מעשיו אין מעיל מכפר אלא נגעים באים עליו ולפ"ז נוכל לקיים הגירסא ישינה דגרסי' ואמר ריש לקיש דאמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר ל"ה נגעים באים עליו וקשיא נמי לדידי' הלא מעיל מכפר על ל"ה ולכך בא כמתרץ ואמר ר"ל מ"ד וזאת תורת המצורע זאת תהי' תורתו של מוציא ש"ר ובלא"ה של מוציא שם רע אהני מעשיו ואין המעיל מכפר אלא נגעים באים עליו וק"ל:
ולפרש פשטי' דקרא מלשני בסתר רעהו אותו אצמית כו' נראה דרש"י פי' בד"ה אהני מעשיו ואי קשיא אמאי לא מותיב לי' משפיכת דמים וגילוי עריות דקאמר לעיל נגעים באים והכא תניא דבגדי כהונה מכפרים תירץ הא דתניא דבגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא ע"י אחרים שעל ידו נענשים כו' אבל ל"ה לא אשכחן דמיעוטי בהו אחרינא עכ"ל הרי להדיא דבעון לשון הרע לא מיענשו בי' אחרינא א"כ כוונת הפסוק מלשני בסתר רעהו אותו אצמית ר"ל שאני מעניש אותו בנגעים ולא מיענשי בי' אחרינא וק"ל:
גמרא דנדה דף מ"ה ע"ב איבעי' להו תוך זמן כלפני זמן דמי' או כלאחר זמן למאי הילכתא לעונשין רב ור' חנינא דאמרי תרווייהו תוך זמן כלפני זמן ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו תוך הזמן כלאחר זמן א"ר נחמן בר יצחק וסימנך וזאת לפנים בישראל ופי' וזאת לשון נקיבה כלומר רבי חנינא דשמיה לשון נקיבה אמר לפנים כלומר לפני זמן ולא תטעה להחליף דבריהם לישני אחרינא שמו של רב דאמר כלפני הזמן מובלע בתיבת בישראל עכ"ל והמעיין יראה שפי' רש"י דחוק ונראה שזה מסוד ה' ליראיו דאי' בזוהר פ' בראשית דפוס זולצבאך דף ט"ז ע"ב עמוד ד' כדלא מתכשרן בני נשא עובדייהו אסתלק ו"ו מוזאת וכדין כתיב זאת תהי' תורת המצורע זה הוא חשיב כמת וכתיב זאת תורת אדם כי ימות באוהל איסתלק וי"ו מזאת ועביד האי אוהל נוקמין והיינו דכתיב זאת חוקת התורה אשר צוה ה' בגין דלא איתחבר וי"ו בהם גרמו דסיבו מקדשא וגרמו להם מותא דהא מאן דאפרש לן גרם מותא לנפשי' עד דאתיוה פרה וכפר על בנה ועיין ריש חוקת ובזה ניחא דקאמר רב ור' חנינא תוך זמן כלפני זמן לענין עונשים ואינו חייב מיתה ולכך קאמר וסימנך וזאת לפנים בישראל ר"ל דכתיב וזאת אות חיים לפנים בישראל ולכך רמז שתו"ז כלפנים ואינו חייב מיתה ועיין בריש חוקת בזוהר פי' על פסוק וזאת לפנים בישראל והכל כוונה אחת והמשכיל יבין: