אור ברסלב
מאורי אש על פרשת שופטים - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת שופטים - כתנות אור

על פרשת ראה - אור חדש

שופטים ושוטרים תתן וגו' ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים צדק צדק תרדוף למען תחי' וגו' לא תטע לך אשירה כל עץ אצל מזבח ד' אלהיך להבין המשך הפסוקים ואגב נבין הא דאמרינן ריש פי' שני דייני גזירות ושוחד לא תקח מה תלמוד לומר אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחט לא תקח ולכאורה יש לדקדק איך מפרש הפסוק בנתינת טעם כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים כיון שהוא רוצה לזכות את הזכאי וכו' ורש"י בחומש פי' לא תקח שוחד אפי' לשפוט צדק כי השוחד יעור משקיבל שוחד ממנו אי אפשר שלא יטה לבו אצלו להפך בזכותו דברי הצדיקים דברים המצודקים משפט ואמת ולכאורה איכא למידק א"כ הוי נמי בכלל לא תטה משפט וליישב דבר זה והמשך הפסוקים צריכים אנו להקדים גמרא ריש פ"ו דיני ממונות כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמדנו ואם דומה לכהן שמחזיר על הגרנות יהרסנה דבי נשיאה אוקמי דייני דלא גמירי אמרי ליה ליהודה בר נחמני מתורגמני' דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחון עלי' ולא אמר ליה ולא מידי מיד פתר ואמר הוי אומרים לעשן הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוס זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו אמר ריש לקיש כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון כאלו נוטע אשירה אמר רב אשי ובמקום שיש תלמיד חכם כאילו נטע אצל המזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך כתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ ואבן שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה בשביל זהב עכ"ל ואיכא למידק טובי איך מחובר דרוש דאלהי כסף בדרוש דלמעלה שאמר רב אשי ובמקום שיש ת"ח כאלו נוטע אצל המזבח ותו דקאמר הש"ס דאמרי לי' ליהודא בר נחמני מתורגמני' דריש לקיש למה הזכירו מתורגמני' דריש לקיש הוו להו למימר אמרו לר' יהודא בר נחמני זיל קם עלי' באמור' למאי נפקא מיניה שהזכירו שהיה מתורגמני' דריש לקיש ומקודם צריכין אנו לפרש לבאר המשך הפסוקים ואח"כ יתבארו ממילא מימרות אלו ונקדים מה דאיתא בח"מ סי' ח' דאסור להעמיד עם הארץ לדיין על סמך שישאל לכל פעם לחכם וכתב הסמ"ע דשמא לא ישאל ונמצא דיטה את הדין ואמרתי מסברת עצמי שדבר זה יהיה מרומז בדברי רב אשי ואחר זה מצאתי בהדי' כדברי בעיר שושן ושמחתי כעל כל הון שהייתי בר מזלו בדבר זה וז"ל הלבוש ואפי' ע"מ שישאל כל דין ודין שיבוא לפניו מפי דיין חכם שבעיר אסור להושיבו שאינו בקי בדינים דאי אפשר לו להציע ולהטעי' דברי הטענות הבעלי דינים לפני החכם בשאלותיו על נכון ואפשר לי לומר שעל כיוצא בזה אמרו חז"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה ואמר רב אשי ובמקום ת"ח כאלו נטעה אצל המזבח שכוונת רב אשי על זה הדרך שימנה אותו אפי' ע"מ שישאל את החכם אפ"ה הוא כנוטע אשירה אצל המזבח דאל"כ מאי ק"ל רב אשי דמה לי נוטע אשירה סתם או נוטע אצל המזבח בתרוויהו חד לאו הוא אע"כ כוונתו לומר ע"ז הדרך שישאלנו ודריש אצל המזבח כלומר שיהי' אצלו תמיד שישאלנה לת"ח הנמשל למזבח אפ"ה אסור עכ"ל ולכאורה איכא למידק מנ"ל לרב אשי דבר זה דילמא הדבר כפשוטה שעושה איסור כאילו נוטע אצל מזבח ומנ"ל לומר דאסור להעמיד אפי' על סמך שישאל בכל פעם ונ"ל לומר דאיכא למידק מה"ת לנו לומר שמותר להעמיד דיין ע"ה על סמך שישאל בכל פעם לחכם ואם יש איזה סברא להתיר דבר זה צריכין אנו ליתן טעם למה באמת אסרה רחמנא דרש"י ור"ת מחולקים בפי' אם דיין דומה למלך דרש"י מפרש שבקי בדינים ואינו צריך לשאול ור"ת מפרש שקאי שהוא עושה ואינו צריך לממון אחרים ולא יטה משפט בשביל הנאת ממון וכ' התו' שפרש"י מוכח מדמיית עלה דבי נשיאה מוקמי דיינא דלא גמירי כנ"ל אבל בכתובות מייתי לי' על דיין שהוא עשיר ואינו מקבל שוחד עכ"ל נמצא אם יכולים אנו לבחור בדיין שהוא עשיר ובקי בדיני' הוא קודם לדיין שהוא בקי בדיני' ואינו עושר או לדיין שהוא עשיר ואינו בקי בדינים אבל אם לא נמצא דיין שיש לו שני מעלות אלו רק אחד שהוא עשיר ואיני בקי בדיני' ואחד בקי בדיני' ואינו עשיר וס"ד לומר שיש למנות לדיין שהוא עשיר על סמך שישאל לכל פעם לחכם ובזה ניחא טפי דליכא חשש לקבלות שוחד וגם ישפוט בצדק על סמך שישאל בכל פעם לחכם אפ"ה אסרה תורה מטעמא דבעי' למימר לקמן וזה רמזה לנו התורה באלהי כסף ואלהי זהב לאסור אלהי הבא בשביל כסף וע"כ אפי' שישאל בכל פעם לחכם אסור דאל"כ הא כבר רמזה לנו התורה מסמוכים דשופטים ושופטים ולא תטע לך אשירה כאלו נוטע אשירה וא"כ מה לי ע"י כסף וזהב או בלא כסף וזהב אלא ע"כ דס"ד להתיר בשביל מעלה שהוא דומה למלך בשביל עשרו וישפוט ג"כ צדק על סמך שישאל בכל פעם לחכם אפ"ה אסור וזה רמז רב אשי דאמר במקום שיש ת"ח כאילו נוטע אצל מזבח ורמז בזה אפי' לשאול לחכם אסור למנותו אך שלא יאמרו מנ"ל לאסור לזה כיון דיש לו מעלה שדומה למלך ואינו נוטה דין בשביל ממון וגוף הדין ישאל לחכם דלמא באמת מותר ולכך אמר כתיב אלהי כסף וכו' אלא אלוה הבא בשביל כסף וע"כ דזה נכלל בכלל לא תטע אשירה אלא ע"כ דבא ללמוד אפי' בשביל מעלת עשרו ושישאל לכל פעם לחכם וס"ד להתירו אפ"ה אסרה רחמנא: וזה פי' הפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם מזבח אדמה תעשו לי וזבחת עליו עולותיך ושלמיך וגו' דהא אמרינן דאם יש שני דיינים לפניך אחד עשיר ואינו בקי בדינים וא' בקי ואינו עשיר דאסור למנות דיין עשיר אפי' על סמך שישאל בכל פעם לחכם אסור וצריך למנות אותו דיין שהוא בקי בדינים אך דיש חשש בקבלות שוחד דיהיה כאיש תרומות מ"מ ז"א חסרון דק"ל דמצוה לגדלו מאחיו להעשירו ואיתא בפ"ק דברכות כל המהנה לת"ח מנכסיו כאלו מקריב תמידין דכתיב והוא עובר עלינו תמיד ולפירש"י ת"ח קרוי מזבח וזה פי' הפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף וגו' ר"ל דיין הבא בשביל כסף זה אסור לעשות לך אלא מזבח אדמה תעשה לי ר"ל אותו ת"ח שנמשל כאדמה שאין לו כלל כסף וזהב אלא נמשל כאדמה ושפל בדעתו אותו תעשה ותמנה אותו אך יש חשש שיהיה כאיש תרומו' ויהרסנה לכן אמר וזבחת עליו עולתיך ושלמיך ר"ל שתהנה אותו מנכסיך להעשירו ויהיה נחשב לפני כאלו הקרבת תמידין ואז בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך שדיין הגון גורם שישרה שכינה בישראל משא"כ דיין שאינו הגון מסלק השכינה מישראל: ונחזור לראשונות וצריכן אנו ליתן טעם דלמה באמת אסרה תורה להושיב דיין עשיר על סמך שישאל בכל פעם לחכם וכבר כתב הסמ"ע והלבוש טעמי' ואני אומר טעם שלישי הנוטה לדברי הלבוש עיר שושן דאיתא בסי' י"ז דאסור לדיין לשמוע מפי המתורגמן וכתב הסמ"ע הטעם משום דיותר יוכל להתברר האמת כששומע מפי בעלי דינים בעצמם ולפ"ז מטעם זה נמי אסור להושיב דיין על סמך שישאל בכל פעם לחכם כיון דאין החכם שומע דברי שני בעלי דינים א"כ לא יוכל להתברר האמת ואנן קי"ל דצריך הדיין לחקור אחרי הדברים שלא יהיה דין מרומה דצריך להיות אמת לאמתו שהענין יהיה אמת וגם הדין יהי' אמת. ולפ"ז דבאתה התורה להזכיר על לקיחת שוחד אפי' לשפוט האמת דס"ד בודאי לא תטה משפט אזהרה על גוף הדין שיהי' אמת אך יעלה על דעת הדיין לקבל שוחד לשפוט רק צדק שיהיה הדין אמת אבל לא יחקור אחר הענין אם הוא אמת ויאמר יהיה הקולר תלוי בעדים או בבעלי הדברים וזה הוא אסור דצריך לדון אמת לאמתו ועי' לעיל בפ' תרומה שכתבנו פי' על גמרא בפ"ק דשבת כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה ותמצא נחת לאמתו של תורה ולפ"ז שצריך הדיין לשפוט אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה א"כ אסור להושיב דיין על סמך שישאל בכל פעם לחכם דלא יתברר הדין לאמתו אף שיהיה אמת מצד הדין מ"מ מצד הענין לא יהיה אמת וזה שרמזה תורה לא תטה משפט ולא תקח שוחט אפי' לשפוט אמת כשתעשה זה כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקי' הבעלי דינים המצודקים שלא יחקור אחר הדברים אם הדברים הם אמתים ולכך אמר הכתוב צדק צדק תרדוף ר"ל שני פעמים צדק מצד הדין ומצד הענין דבעינן אמת לאמתו ולפ"ז אסור להושיב דיין עשיר בשביל שישאל בכל פעם לחכם שלא יוכל לשפוט דין אמת לאמתו ולכך הזהירו התורה לא תטע אשרה אצל מזבח ה' אלהיך ר"ל אפי' במקום ת"ח כדברי רב אשי הוי כאלו נטע אצל מזבח ה' אלהיך דזה אסור בשלמא אי לא היה צריך לדין אלא הדין גופא ולא לחקור אחר הענין היה אפשר לומר שמותר להעמיד דיין עשיר שיהיה דומה למלך בענין לקיחת שוחט וישפוט ג"כ צדק שישאל בכל פעם לחכם אבל השתא הזהירה התורה ואמרה צדק צדק תרדוף שיהיה דוקא אמת לאמתו דצריך לאמת מצד הדין ומצד הענין ע"כ רמזה התורה שגם דיין כזה אסור להעמיד לא תטע אשירה לכל עץ אצל מזבח ה' אלהיך דאפי' במקום ת"ח שישאל בכל פעם הוא אסור להעמיד שלא יוכל לשפוט אמת לאמתו והנה מלבד פירש"י ואלה שפי' דת"ח קרוי מזבח בשביל שמגינים אלא נ"ל פי' הפשוט דהא פרש"י המשפטים סמוך דינים לפ' מזבח לומר שישים סנהדרין אצל מזבח א"כ אצל מזבח היו יושבים תמיד ת"ח סנהדרי גדולה ולכך קאמר שפיר במקום ת"ח כאלו נוטע אשירה אצל מזבח שנאמר אצל המזבח שם מושב ת"ח וק"ל:

ובזה מיושב נמי גמ' הנ"ל דבי נשיאה אוקמי' דיינא דלא גמירי ע"כ הם העומדים בשביל כסף וזהב ועל סמך שישאל בכל פעם לחכם וזה היה להם נראה כמותר כיון שישפוט הדין בצדק אך שלא יוכל לחקור אחר דין מרומה ורב אשי בא להוסיף על דברי ריש לקיש דאפי' זה אסור אבל אליבא דריש לקיש אין זה מוכרח די"ל דזה מותר כיון שהוא דומה למלך בממון אעפ"י שאינו דומה למלך לענין דין תורה מ"מ ישאל לאחרים ולכך אמרו לי' ליהודא מתורגמני דריש לקיש זיל קם עלי באמורא גחין ולא אמר לי' מידי והבין שאינו בר הכי אפילו לשאל להציע ולהטעים דברי הב"ד לכך אמר הוי אומרי' לעץ הקיצה עורי לאבן דומם כל רוח אין בו ר"ל שאין בו רוח כלל אפי' לשאל הדין אינו יודע א"כ אליב' דכ"ע לאסור: ואגב דאיירינן בקרא זה נימא בי' מילתא דהא פשטי' דקרא קאי בע"ז וא"נ רישא דקרא קאי בע"ז וסיפא דקרא הנה תפוס כסף וזהב קאי על דיין שנתמנה בשביל כסף וזהב ונ"ל לומר דאיתא בריש כריתות דפריך הש"ס למה חשיב ל"ו כריתות הלא בע"ז יש ד' כריתות של ד' עבודות כעין פנים ומשני הש"ס דמשכחת לה דהזיד בעבודת ושגג בע"ז ולא מחייב אלא חטאת א' וכגון דטעה בהדין קרא דלא תעשון אלהי כסף וגו' וס"ל אלהי כסף וזהב הוא דאסור הא דשאר מיני שרי ע"כ שמעינן מזה דאיכא למיטעי בהאי קרא דדוקא אלהי כסף אסרה רחמנא הא דשאר מיני שרי ואנן דרשינן מהאי קושיא אלהי כסף הוא דאסור הא דשאר. מיני שרי בתמי' אלא אלוה הבא בשביל כסף וכ"ז אם קשי' לן איך אפשר דשאר מיני שרי אלא ע"כ דאסרה לנו התורה לקבל דין בשביל כסף אבל אם באמת הטועי' בפסוק זה וס"ל לאמת דשאר מיני ע"ז כמו עץ ואבן שרי וא"כ אין לנו אזהרה לקבל דיין בשביל כסף וזה שהוכיח הנביא לישראל הוי אומרים לעץ הקיצה עורי לאבן דומם ולמה אתם בוחרים בע"ז עץ ואבן אע"כ שאתם טועים ולומדים דדוקא אלהי כסף וזהב הוא דאסר הא דשאר מיני שרי' א"כ נכשלים אתם גם בדיין הבא בשביל כסף ולכך אמר הנה הוא תפוס זהב וכסף ורוח אין בו שע"י טעות זה באים אתם לידי טעות אחר לבחור בדיין הבא בשביל כסף וק"ל ועיין בדרוש שבת תשובה שנת תפ"ג מ"ש עי"ז פי' הפסוק אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ועשו להם אלהי זהב דבאלהי זהב אין כאן טעות וא"א להתנצל ולומר שטעו דהא בפירוש אסרה רחמנא ולכך הוי חטאה גדולה ופירוש הפסוק לא תעשון אתי משום דכבר אמרנו דכל הדיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית נמצא המעמידין דיין שאינו הגון הוא סבר שישפוט אמת ונעשה שותף להקב"ה וא"כ כל המעמידו כאלו עושה שותף להקב"ה ולכך הזהירה התורה לא תעשון אתי ר"ל לא תעשון אתי להעמיד איש כאלו הוא אתי שותף ובני הרב מוהרר איצק אמר משום דאמרינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח א"כ השוה הכתוב יראת החכם ליראת ה' א"כ מי שעולה דיין בשביל כסף וזהב משוה אותו לכבוד קונו ולכך אמר לא תעשון אתי אלהי כסף להשות אותו אלי וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה