מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת ראה - כתנות אור
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון אל מצות ה' אלהיכם ופרש"י ע"מ אשר תשמעון ופי' המפרשים דרש"י רוצה לתרץ קושיא איך הקדים המעשה קודם לתנאי ולכך פי' רש"י על מנת אשר תשמעון ובעל מנת אף מעשה קודם לתנאי מהני כדאי' בטור א"ה סי' ל"ח ול"נ דמעיקרא אין כאן קושי' ואגב זה יתורץ למה הקדים הקב"ה תנאי קודם למעשה דכתיב אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ומשה הקדים מעשה קודם לתנאי ונ"ל לישב דאיתא בגמ' דביצה דף ך' ע"א ההוא גברא דאמר להו הבו לי' ד' מאות זוז לפלוני ולנסיב ברתי אמר ר"פ ד' מאות שקיל וברתי' אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו לי' ולנסיב אבל אי אמר לנסיב והבו לי' אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל ודין זה מבואר בח"מ סי' רנ"ג סעי' י"ב וכתב הש"ך וזה לשונו מוכח מזה דאם אמר בפירוש תנו ד' מאות זוז לפלוני אם ישא בתי דהוה מתנה אתו שלא יתן לו אם לא ישא ואע"ג דמעשה קודם לתנאי קי"ל דתנאי בטל ומעשה קיים שאני הכי כיון דאין המעשה נעשה כגון זה שאמר תנו אם ישא מבטל התנאי למעשה ולא אמרו בעינן תנאי קודם למעשה היינו כשהמעשה נעשה מיד בנתיים כגט וכיוצא בזה כך דיקדק הרמב"ם עכ"ל הש"ך הרי לפניך דאם המעשה נעשה בנתיים אז בעינן תנאי קודם למעשה ודיבור של הקב"ה הוי כמעשה כדאי' בשבת דף קי"ט ע"ב אמר ר"א מנין שדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו ולפ"ז מוכרח הקב"ה להתחיל בתנאי תחינה דאל"כ המעשה קיים ותנאו בטל ולכך אמר אם בחקותי תלכו תחילה התנאי ואח"כ המעשה והרבה מפרשים כתבו שאשר משמש לשון אם וזה מרומז בפסוק ראה אנכי ר"ל שאני בשר ודם שאין דיבורי כמעשה לכך אני מתחיל במעשה תחילה בברכה תחילה אף שהמעשה קודם לתנאי רשאי אני להתחיל ומפרש טעמא את הברכה אשר תשמעון ר"ל שאין אני נותן ברכה אלא אם תשמעון ואין המעשה נעשה מיד ולכך מתחיל אני בברכה תחילה אף קודם לתנאי וק"ל:
במדרש ילקוט כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך ר"י בר סימון אמר תרתי כתיב ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכאן נהרג אב ובן ביום אחד שנאמר אם על הבנים רוטשה ר"י בר סימון אמר בה אוחרי כתיב אשר יצוד ציד חיה ועוף ושפך דמו וכסהו בעפר וכאן שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר הוי אשר לא כתורתך המדרש הזה תמוה הוא למה אמר ר"י בר סימון תרתי משמע חדא לא הי' יכול לומר שעשו שלא כדין ונ"ל לישב על נכון דאיתא בבכורות דף ט"ו ע"א דפסולי מוקדשים פטורין מן הבכורה וילפינן מדכתיב אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ופריך אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו אף פסולי המוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג בו תלמוד לומר אך חלק ואיתא בתוס' תלתא צבי ואיל כתיבא חד בתחילת. פרשה ראה השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר וגו' רק בכל אות נפשיך תזבח ואכלת בשר הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים ואח"כ כתיב כי ירחיב וגו' עד וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך כאשר צותיך אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור על הארץ תשפכנו כמים ואח"כ כתיב בבכור בעל מום בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו כצבי וכאיל רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים ופי' תוס' שכל חד מיצרך צריכי הרי להדי' אי אמרינן דפסולי מוקדשין חייבין באותו ואת בנו דילפינן מעוטי מאך ע"כ קרא כי ירחיב בפסולי מוקדשין מיירי הרי לפניך שכל הני תלתא קראי לפי תלמודינו מיירי בפסולי מוקדשין אבל בחולין דף כ"ח ע"א גבי הא דקאמר הש"ס הא תנא ר"א הקפר ברבי אומר מה ת"ל כאשר יאכל את הצבי ואת האיל וכי מה למדנו מצבי ואיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למוד מקיש צבי ואיל לפסולי מוקדשין מה פסולי מוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וכו' ופי' רש"י בספרי גרסינן מקיש צבי ואיל לבהמה ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי מוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין והנה כל אנשי חיל לא מצאו פתח מאי רצה רש"י להביא ההוא דבספרי מוקי להאי קרא בחולין ונראה לי ברור דקשה לרש"י דלפי תלמודינו בבכורות אי אפשר לומר וכי מה למדנו מצבי ואיל הלא טובא למדנו שפטורים פסולי המוקדשין מן הבכורה ומן המתנות ולכך פי' רש"י דבספרי לא גרסי' פסולי מוקדשין אלא מוקי להאי קרא בבשר תאוה של חולין ופריך שפיר וכי מה למדנו מצבי ואיל וזה ברור ופשוט ולפ"ז לר"א הקפר דמוקי להאי קרא כי ירחיב דכתיב כו' מיעוטא דאך בחולין וקרא קמא מוקי בפסולי המוקדשין כפירש"י בחומש ובבכורות דף ל"ב ע"א דא"ר שמואל בר נחמני מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרין אותו כדרכן שנאמר בכל אות נפשיך ופי' רש"י שבספרי מוקי להאי קרא בפסולי המוקדשין ולפ"ז קשה קושית הש"ס אי מה צבי ואיל אין אותו ואת בנו נוהג בו אף פסולי מוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג בו דליכא למימר דמעטינן מאך הא האי קרא בחולין מיירי ויש עוד נפקותא בזה דשם בבכורות הקשו תוס' בד"ה אי מה צבי ואיל אין וכו' לא מצי למיפרך אי מה צבי ואיל טעון כיסוי אף פסולי מוקדשין כן דבהדי' דרשינן בפ' כיסוי הדם גבי פסולי מוקדשין על הארץ תשפכנו כמים עכ"ל: ובפ"ק דפסחים דף ט"ז ע"ב הקשו התוס' בד"ה דם שאינו נשפך כמים אינו מכשיר הקשה הר"י דאורליינש דם חיה ועוף דטעון כיסוי לא יהי' מכשירין כיון דטעון כיסוי לא חשוב נשפך כמים דאמרינן בפרק כסוי דם אמריתו בהמה בכלל חיה לסימנים ליבעי נמי כסוי ומשני אמר קרא על הארץ תשפכנו כמים אלמא דם חיה לא חשיב נשפך כמים ותירצא דלאו פירכא היא דכל דם הנשפך כמים לארץ ואינו צריך לקבלו בכלי כגון דם חיה הוקשה למים לענין הכשר וגם לענין כסוי הי' ראוי להקישו אי לאו דגלי קרא להדיא עכ"ל ומה מאד אינם מובנים לי דברי התוס' דא"כ לא משני מידי הש"ס התם בפ' כסוי הדם דילמא הא דאיתקשו למים לענין הכשר וגם לענין כסוי הי' ראוי להקישו למים שאינו טעון כסוי אלא דגליא רחמנא בהדיא בחיה והוא הדין לבהמה דבכלל חיה היא דצריך כסוי והקושיא במקומה עומדת דלבעי כסוי וע"כ צריכין אנו לומר דהתם יליף מקרא אחרינא דכתיב גבי כי ירחיב וע"כ דלדם קדשים שאינו מכשיר ופסולי מוקדשין מכשיר מקרא קמא ילפינן וכיון דכבר נלמד דדם אפיל פסולי מוקדשין מכשיר שנשפך כמים וק"ו לדם חולין א"כ אייתר קרא דכתיב גבי כי ירחיב וע"כ למעוטי אתי דאין טעון כסוי וקרא שלישי גבי בכור בעל מום אתי ללמד דדם מותר בהנאה כדילפינן בפרק כל שעה וכן איתא בילקוט וזה דוקא לתלמודא דידן דמוקי להני תלתא קרא בפסולי מוקדשין וכיון דילפינן דדם פסולי מוקדשין מכשיר ואינו צריך כסוי ה"ה לחולין אבל לפי סברי דמוקי להאי קרא דכתיב מעוטי דאך בבהמת חולין נהי דחולין אינו צריך כסוי דכתיב קרא יתירה על ארץ תשפכנו כמים מ"מ גבי פסולי מוקדשין קושית התו' במקומ' עומדת כיון דאיתקש בקרא קמא לצבי ואיל ניקוש לצבי ואיל שפסולי מוקדשין חייבי' בכסוי והאי מיעוטא דכתיב גבי כי ירחיב על ארץ תשפכנו כמים וכתיב ביה אך מוקמינן בחולין וקרא קמא אתא ללמד דדם מכשיר אבל לענין כסוי איתקוש לצבי ואיל וכמאן דכתיב בהדיא דמי ונראה לי דבדבר זה פליגי הני תרי לישני שהביא רש"י בחומש בקרא קמא על הארץ תשפכנו כמים מה מים אין צריך כסוי דבר אחר מה מים מכשירין. ולכאורה למה לא ילפינן ממשמעות דעל הארץ תשפכנו כמים אלא נראה דפליגי אי כל הני תלתא צבי ואיל מיירי בפסולי מוקדשין ונאמר בכל אחד על הארץ תשפכנו כמים נוכל לומר דמקרא קמא ילפינן דאין טעון כסוי וקרא דכי ירחיב אתא ללמד דדם פסולי מוקדשין אינם מכשירין אבל לפי גירסת הספרי דקרא דכי ירחיב מיירי בחולין וקרא קמא מיירי בפסולי מוקדשין נוכל לומר דלא איתקש למים אלא לענין הכשר וגם לענין כסוי היה ראוי' להקישו אלא ילפינן מהקישו דצבי ואיל דטעונין כסוי כקושית התוספת ולפ"ז נשאר קושית המקשה במקומו אפילו באותו ואת בנו דנילוף מהקישא דאין אותו ואת בנו נוהג בפסולי מוקדשין דילפינן מהאי היקשא: והנה ישראל נקראים קדשים וכשחוטאי' הוי כמו פסולי מוקדשי' ולפ"ז י"ל דמקשינן לצבי ואיל דאין אותו ואת בנו נוהג בו ומיעוטי דאך ליכא למעט דמוקמינן האי קרא בבשר תאוה של חולין כר"א הקפר ולפ"ז אין להם תירוץ על כסוי דלהאי ילפותא מקשינן לכל מילי לצבי ואיל דלענין כסוי נמי איתקש כקושי' התו' דליכא למימר מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דילמא אתי ללמוד לענין הכשר לבד ובקרא שני אתי ללמוד על חולין דבעי כסוי דם דהוי אמינא דלחייב גבי בהמה משום דבהמה בכלל חיה לסימנים וא"כ אין לנו מיעוטא על פסולי מוקדשין וקרא שלישי דגבי בכור בעל מום אתא ללמוד דדם מותר בהנאה א"כ שפיר אמר ר' יהודה בר סימאן כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך דממה נפשך עשו שלא כתורתיך כתבת אותו ואת בנו לא תשחטו וכאן אם על הבנים רוטשה וא"ת תירוץ ע"ז משום דדינייהו כפסולי מוקדשין ואיתקש לצבי ואיל דאין אותו ואת בנו נוהג בהם וקשה הלא ממעטינן מדכתיב אך בהאי קרא דכי ירחיב אלא ע"כ כדעת הספרי דהאי קרא מיירי בחולין וכיון דהאי קרא מיירי בחולין אין לנו מיעוטי למעט פסולי מוקדשין מכסוי וא"כ לגמרי איתקש פסולי מוקדשין אף לענין כסוי א"כ עברו על מה שכתבת בתורתך ואיש כי יצוד ציד חיה ועוף ושפך דמו וכסהו בעפר וכאן דמים סביבות ירושלים ואין קובר הוי שלא כתורתיך וק"ל:
גמרא דחולין דף ק"י ע"א אמר ליה במאי שויתנהו אמר לי' בפורצני ודילמא מיין נסך הוי אמר ליה לאחר שנים עשר חודש הוי ודלמא דגזל הוי אמר ליה יאוש בעלים הוי דקדחו בי' חילפא ע"כ הגמרא ויש לדקדק למה לא שאל תחילה דילמא דגזל הוי ונראה לי לומר טעם הגון דאיתא בי"ד סי' קכ"ג סי' י"ד החרצנים והזגים של עכו"ם לאחר י"ב חודש מותרים והני מילי כשתמדן במים בתחילה אבל אם לא תמדן אסורים והם דברי ר"ת והקשה הטור על דברי ר"ת איך השיב שלאחר י"ב חודש הוי מי הגיד לו שהיה אותן חרצנים נתמדים במים תחילה ונדחק בקושיא זו ולי נראה לישב דהא הני פורצני לא הוי ודאי די"נ אלא ספק דילמא די"נ דנוכל לומר דמשל ישראל הוי א"כ לאחר שנים עשר חודש הוי ספק ספיקא דילמא דישראל הוי ואם תמצא לומר דנכרי דילמא תמדן במים ושרי לאחר י"ב חודש ואיתא בסי' קכ"ט סי' י"ח בחבית של יין שנמצאה אזלינן בתר רוב בין להחמיר בין להקל כגון שנמצא בכרמו של עכו"ם אי כרמים של ישראל רבים הולכים אחר הרוב והוא שיושבת בין ההרים שאינו מעבר לרבים לעוברי דרכים הא לאו הכי אסורה שרוב עוברי דרכים עכו"ם הם ושמא מהם נפל והנה אנן קימ"ל במקום שרוב עכו"ם אפילו אם בא ישראל ונתן סימן הוי של מוצאו כיון דרוב עכו"ם נתייאשו הבעלים ובכל דיני ספק ספיקא צריכין להיות הספיקות שוים וא"כ תחילה לא רצה לשאול אותו דילמא דגזל הוי דהייתי אומר שמצאו הפורצני במקום עוברי דרכים א"כ הוי של מוצאו מחמת יאוש בעלים ואין כאן חשש גזל אבל כששאלו דילמא די"נ הוי והשיב לו שלאחר י"ב חודש הוי וקשה קושית הט"ז דילמא לא תמדן במים בתוך י"ב חודש וצריכין אנו לומר דמותר מכח ספק ספיקא ואי ס"ד שמצאו במקום מעבר לרבים כיון דרוב עכו"ם נינהו ל"ש לומר ס"ס אלא ע"כ שלא מצאו במקום מעבר לרבים א"כ הוי שפיר ספק ספיקא א"כ לא הוי יאוש בעלים ושפיר יש להסתפק דילמא דגזל הוי והשיב דיאוש בעלים הוי דמוכח שנתייאשו הבעלים דחזי דקדחי ביה חילפי וק"ל:
בפסוק ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה והבאתם שמה עונותיכ' וזבחיכם וגו' ויש לדקדק הלא אמרו חז"ל כי משמש בד' לשונות א"כ מה נתינות טעם על אזהרה לא תעשון כן לה' אלהיכם ונראה דאמרו חז"ל והביאו רש"י אמר ר' ישמעאל וכי תעלה על דעתך שנותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש אבותיכם שיתחרב עכ"ל הרי שאזהרה זו לא נאמר כפשטות הקרא לנתיצות מזבחות דבלאו הכי יעשו ויקיימו זה אלא שלא יחטא בשאר חטאים ויגרמו שיחרב המקדש וא"כ הוי שפיר נתינת טעם לא תעשון כן לה' אלהיכם ר"ל לגרום שיחרב המקום שמקריבין קרבנות ולכך אמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם ר"ל המקדש מקום שמקריבין בו קרבנות זה תשמרו שלא יתחרב ותוכלו להביא שם קרבנות ולא יתחרב על עונותיכם ובזה תקיימו המצוה לא תעשון כן לה' אלהיכם:
בפסוק לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננו ואכלה וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו עשר תעשר וגו' שנה שנה כו' לישב המשך הפסוקים נראה לישב בדבר הקרוב לאמת דהא בקרא דלא תבשל לא נאמר איסור אכילה בשר בחלב דאיתא בפ' כל הבשר דף קמ"ד ע"ב אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ואין לי אלא באכילה בהנאה מניין כר' אבוה דאמר כל מקום שנא' לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחר איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה לגר בנתינה ולנכרי במכירה וגו' ופי' רש"י כל שתעבתי לך כל שאסרתי לך לתועבה להרחיק ממנה הרי הוא בבל תאכל עולמות בכל ענין שהוא בין שבא בעבירה בין שלא בא בעבירה כגון ע"י קטן או ע"י נכרי מאחר שתעבתי לך אסור וההי' התעבתי לך מהרחק מבישול שלא לבשלם יחד הרי מה שאסור לבשל יחד אסור באכילה ואיסור הנאה נפקא לן מדפרט לך הכתוב התיר בנבילה הנאה ש"מ דבכל מקום שאסור באכילה אסור בהנאה עי' בתו' ד"ה עד שפרט לך הכ' כו' והנה לא נאמר איסור בישול אלא גדי בחלב אמו אבל בחלב שאינו אמו לא כתיב וכן בחלב פרה ורחל לא כתיב בהדיא וילפי' בגמ' דף קי"ד ע"א תניא אידך בחלב אמו אין לי אלא בחלב אמו בחלב אחותו גדולה מנין אמרת ק"ו מה אמו שנכנסה עמו לדיר להתעשר נאסרה עמו בבישול אחותו שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר אינו דין שנאסרה עמו בבישול ת"ל בחלב אמו ופריך והא למה לי קרא הא אתי' לה כו' עד אשכחן אחותו גדולה אחותו קטנה מנין אתי' ליה מבנייהו כו' עי' בפי' רש"י שכתב לאחר כל הפרושים וז"ל ורואה אני את דברי רבי יוסף טוב עלם זכר לברכה שראיתי תשובת כתב ידו אחותו גדולה ואחותו קטנה אמינו ממש קאמר שהן מין גדי כמותו וגדולה זו היא זקינה שכבר נתעשרה וקטנה זו היא גדיא שלא נתעשרה עדיין והאי תנא היינו תנא גופא דלעיל דאתי' ליה פרה ורחל מחד קרא יתירה והשתא קא דריש לאידך והכי קאמר אחותו גדולה שנתעשר' כבר מנין ע"כ נקט גדולה משום דסופה דיליף לה מריבוי וקטנה לא מתרבה לה מיניה משום דמסתברא כי רבי קרא איסורא גדולה קא רבי דנאסרה עמו במעשה דאלו מקרא יתירא קמא לא מצי לרבויי דאיכא למימר כי רבי לאיסורא לא רבי אלא פרה ורחל דאסורין עמו ברביעה אבל אחותו לא ולהכי אשמועינן קרא אחרינא דאחותו גדולה וקטנה אתיי' מבנייהו עכ"ל הרי להדיא דברי רבי יוסף ט"ע פי' אחותו גדולה שכבר נתעשרה וה"ה דנוכל ללמוד בק"ו מאמו זקינה משנה דאשתקד ואין נכנסת עמו לדיר להתעשר שגדי' עדיין לא נתעשרה עד שנכנסה לשנה שניה ובגמ' ילפינן מעשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה וכתיב שנה בשנה מלמד שאין מעשרין מחדש על ישן ולא מישן על חדש ואין מעשרין מן הנולדים קודם ר"ה על הנולדים לאחר ר"ה הכלל עולה מה שאסור בבישול אסור באכילה ואסור כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל והנאה ילפינן מדפרט לך בנבילה התיר הנאה ש"מ בכל מקום אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ובזה נבין חיבור הפסוקים דמתחילה כתוב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתנו ופרט לך הכתוב התיר הנאה אבל בכל מקום שאסור באכילה אסור גם בהנאה לכך לא תבשל גדי בחלב ודבר שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכיון שאסור באכילה אסור גם בהנאה אבל אין לי אלא מה שאסור בבישול אחותו גדולה ופרה ורחל מניין וע"כ מק"ו אתי' לה מה אמו שנכנסה עמו לדיר להתעשר דהיינו בשנה אחת שפי' רש"י שם שגדי' יכולה לילד בתוך שנה ואח תו גדולה שאין נכנסין עמה להתעשר כגון זקינה משנה דאשתקד דשאינו נכנסה עמו לדיר להתעשר שאסור בבישול וילפינן פרה ורחל מבנייהו וא"כ כל מיני בשר אסור לבשל בחלב וכיון דאסור בבישול אסור באכילה וגם אסור בהנאה ולכך קאמר עשר תעשר בשני מעשרות ואפילו מעשר בהמה אין מעשרין מישן על החדש וא"כ שפיר ילפינן אחותו גדולה מק"ו ופרה ורחל מבנייהו דאסור לבשל וממילא כל מיני בשר שאסור לבשל אסור באכילה וגם בהנא' ומדפרט לך הכ' התיר בנבילה וק"ל: