מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת קרח - כתנות אור
ויקח קרח כו' ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וישמע משה ויפול על פניו וליישב המשך הפסוקים צריכין אנו ליישב מדרש רבה כולם קדושים כולם שמעו אנכי מדוע תתנשא אלמלא שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים עכשיו כולם קדושים כולם שמעו ומדוע תתנשאו ויש לדקדק בלשון המדרש שאמר אלמלא אתם שומעים לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים מה הי' להם לומר ועוד נראה ליישב מה דאמרינן בפ' חלק דף ק"י וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע א"ר שמואל בר נחמני אר"י שחשדוהו בא"א ויש לדקדק איך מרומז בפסוק רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו שחשדוהו בא"א שאמר מיד וישמע משה משמע שקאי על הדברים כל העדה כולם קדושים מזה שמע שחשדוהו בא"א ויפול על פניו והיכא רמיזא דבר זה. והנה הרב בעל שני לוחות הברית מביא בשם הרבה מפרשים שענין חשד מא"א אינו כפשוטה רק רומז על נבואת משה שכפרו ואמרו שנבואתו אינו פנים בפנים פה אל פה שהיא מעלה יתירא על הנביאים שנבואתם הוא ע"י אמצעי והם באמצעים כת המלאכים הנקראים אישים ע"ש שבאמצעותה בא הנבואה למין האישים דהיינו בני אדם המקבלים השפעה הנבואה באמצעותם והמקבלים נקראים א"א כמו אשה המקבלת השפעה מאישה וכוונתם בזה לחלוק על משה רבינו ע"ה מדוע יתנשא על כל הנביאים שוים בנבואתם וכן פי' הרב במורה נבוכים ע"ש ואיתא בפ' חלק דף צ"ט ע"א בפיסקא אומר אין תורה מן השמים ת"ר כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים אפילו אמר כל התורה כונה חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה ר' ישמעאל אומר זה העובד עבודת אלילים מאי משמע דתני דבי ר' ישמעאל כי דבר ה' בזה זה המבזה דבר שנאמר לו למשה מסיני אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו' ולכאורה יש לדקדק לת"ק דס"ל דקאי על כל המצות כי דבר ה' בזה איך משמע מזה דהא כל התורה לא שמענו מפי הקב"ה רק מפי משה:
ונראה משום דאי' דמשה הי' לו מעלה על כל הנביאים שהתנבא בזה הדבר שהשכינה בעצמה היתה מדברת מפי של משה משא"כ שאר נביאים הי' מתנבאים בכה ששמעו הדיבר וא"כ ניחא דס"ל לת"ק כיון דמעלת משה הי' על שאר נביאים ששכינה בעצמה מדברת עמו הוי כל התורה בכלל דבר ה' בזה ולפ"ז אם לא היינו שומעים אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה בהכרח היינו מוכרחים לומר דבר ה' בזה קאי על כל התורה וע"כ מוכרחים אנו לומר שהשכינה בעצמה מדברת עם משה מתוך גרונו א"כ ע"כ נבואתו אינו מן האמצעים הנקראים אישים ושפיר יש מעלה למשה רבינו על כל הנביאים אבל עכשיו שכולם שמעו אנכי ולא יהי' לך א"כ נוכל לומר כפשטי' דקרא דבר ה' בזה אדבר ששמענו מפי הגבורה וא"כ י"ל דגם למשה אינו לו מעלה על שאר הנביאים שגם הוא מקבל נבואתו מן אמצעים הנקראים אישים ומזה נולד להם חשש שחשדהו בא"א לפי דעת המפרשים ובזה יבינו המדרשים וחיבור הפסוקים כל העדה כולם קדושים כולם שמעו וכנ"ל אלמלא אתם שמעתם ובע"כ היינו מוכרחים לומר כי דבר ה' בזה קאי על כל התורה וא"כ ע"כ אנו מוכרחים לומר שדבר ה' הי' בפה משה שהשכינה בעצמה מדבר מתוך גרונו של משה אבל עכשיו שכולם שמעו א"כ י"ל כפשוטא דלא קאי דבר ה' אלא על דיבור אנכי ולא יהיה לך שזה שמענו כולם מפי הגבורה אבל לא קאי על שאר מצות וא"כ י"ל שאין למשה מעלה על שאר נביאים שגם הוא מקבל נבואתו מן מלאכים אמצעי' שנקראים אישים א"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' ולכך שפיר אמרו וישמע משה דבריהם שע"פ דבריהם חשדוהו אותו שאינו מקבל נבואתו אלא מן האמצעים שנקראים אישים ויפול ע"פ שחשדהו על א"א וכדעת המפרשים הנ"ל וק"ל:
סמוך פ' קרח לפ' ציצית שעל ענין ציצית חלק על משה ובתרגום יונתן וקמו בחוצפא ואורו הילכתא באנפוי דמשה על עסק תיכלא משה אמר אנא שמעותי מן פום קודשא יהיה שמי' מברך דציצית יהון מן חיור וחוטא חד דתכלא יהא בי' קרח וחברהו יעבדו גוליין דציציתיהון כולא דתכלא מה דלא פקיד ה' ובמדרש ויקח קרח שלקח טלית שכולה תכלת ועמד לפני משה ואמר טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה א"ל חייבת התחיל לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה זה שכולה תכלת לא תפטור את עצמו והקשו המפרשים איך הי' חלק דלמא באמת יאמר לו משה שפוטרה מכח ק"ו אלא נראה דאי' במדרש א"ר לוי למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן דכתיב בן יצהר ויצהר זה שמן ומה אהרן ודוד שנמשחו רק בשמן. אהרן נטל הכהונה ודוד המלכות אני בנו של שמן עאכ"ו אך ק"ו זה יש פירכא דחוט אחד של תכלת פוטרה וכל הטלית תכלת לא פוטרה וזה הי' כוונת קרח שחלק על משה מכח ציצית דהוא הי' ירא שלא יאמרו לו איך אתה מבקש כהונה ומלכות מכח ק"ו שאתה כולה שמן ציצית בתכלת יוכיח שחוט אחד פוטר ולכך הורה הוא טלית כולה תכלת פטורה וא"כ מכח זה יש לו פתחון פה לחלק ליטול הכהונה ומלכות מק"ו שהוא כולה שמן אבל אי לא הורה כן יש להשיב על דבריו שיש לק"ו פירכא מתכלת בציצית ולכך חלק עליו מכח טלית שסבר במ"נ אחלוק על דבריו אם יאמר שהוא פטור מק"ו א"כ גם הק"ו שלו הוא אמת שיש ללמוד שמגיע לו המלוכה וכהונה שהוא כולה יצהר ואם יאמר שחייב בציצית אשתו ק' עליו דהוא יש ללמוד מק"ו שפטורה וק"ל. ובהיותי באמשטרדם בעת נשואין בני עם בת הגאון חכם צבי אמר לי הגאון שכוונתי לדעתו בדבר הזה ושמחתי שהייתי בר מזלו בדבר זה: הרב בעל זרע בירך ביקש למצוא טעם ובשביל איזה סיבה נכנסו במחלוקת עם משה אחר מעשה חצרות דנתנבאו אלדד ומידד משה מת ויהושיע מכניס לארץ וכן משמע בפרש"י בפ' אלה הדברים עיין במזרחי ולי נראה ליישב משום דאי' במדרש דמשה התפלל אמר רבש"ע יכתוב חטא שלי לדורות שלא יהיו ישראל אומרים זייף משה בתורה או אמר דבר שלא נצטווה ולכאורה זייף משה בתורה ואמר דבר שלא נצטוה דבר אחד הוא אלא נראה דזייף בתורה קאי על המצות שתורה בגימטריא תרי"א והוא זייף או אמר דבר שלא נצטוה פי' שאינו בכלל תרי"ג מצות כגון מינוי אהרן שיהי' כה"ג ובניו סגני כהונה ובשניהם חשדוהו קרח ועדתו שבדה המצות כגון פ' ציצית ותרומות ומעשרות וגם מינוי אהרן הי' מדעת עצמו שלא ציוה אותו הקב"ה ואמרי' במדרש דרוש ברב בישר ברב בישרהו רב לך ובגמ' דסוטה אמרי' רב לך ומני יהושע וזה אפשר מרומז בדברי קרח דשמעו שמשה מת ויהושיע מכניס ונעשה יהושיע רב שלו ועדיין לא חטאו ולא התנבאו על חטאם רק משה מת והי' מהרהרים אחריו למה משה מת אלא ע"כ שזייף בתורה ואמר דבר שלא נצטוה אלא הוא עושה מעצמו השררות וזה מרומז מה שאמרו ויקהלו על משה ואהרן ויאמרו אליהם רב לכם ר"ל רב לכם זה יהושיע ונגזר מיתה על משה וע"כ יש להרהר שזייף או אמר דבר שלא נצטוה שיהיה להם השררות א"כ מדוע תתנשאו על קהל ה' וק"ל:
במדרש בוקר ויודע את אשר לו ואת הקדוש יכולים אתם להפך בוקר לערב כך תוכלו לבטל את זו ויש לדקדק למה תלה הדבר בבוקר הלא אף ההרי' והגבעות ושארי בריות אינם יכולי' לבטל ולמה אמר דוקא בוקר ונראה דאי' בזוהר פ' אמור דפוס אמשטרדם דפ"ח ע"א אמור אל הכהנים בני אהרן וכי לא ידענו בני אהרן נינהו אלא בני אהרן ולא בני לוי דאהרן הוא שירותא דכל כהני דעלמא דבי איתרעי הקב"ה מכולא בגין למעבד שלמא בעלמא שנין דאהרן ארחוי סליקי לי' להאי דכל יומי דאהרן הוי משתדל לאסגא' שלמא בעלמא ובגין דארחוי כך סליקי ליה הקב"ה להאי למיעל שלמא בפמליא דלעיל עכ"ל למדין אנו מזה דאהרן עביד שלמא וכל כהן הוא מסיטרא דחסד ובו בחר הקב"ה למעבד שלמא בפמליא של מעלה משא"כ לוים דהם מסיטרא דדינא וזה ידוע דקטורת עביד שלמא ומקשר ומחבר מדות עליונים למעלה כידוע ליודעי חן וזה אי אפשר אם לא ע"י אהרן ובניו שהם מסיטרא דחסד והוא הי' שושבינא דמלכא משא"כ לוים שהי' בסיטרא דדינא ועיין בזוהר ריש פ' קרח אהרן ימיני לוואי שמאלי וכנ"ל וזה ידוע בבוקר הוא מסיטרא דחסד וערב הוא מסיטרא דדינא ולכך אמר משה בוקר ויודע כשם שא"א לכם להפך מדות בוקר שהוא רחמים וחסדים לערב שהוא מדת הדין כך א"א לכם לבטל את זו דבאהרן כתיב ויבדל אהרן להקדישו משום שהוא הי' מסיטרא דחסד ועביד שלמא והוא ראוי להיות כהן משושבינא דמלכא להקטיר קטורת משא"כ אחר שמסיטרא דדינא אין ראוי להיות שושביני' דמלכא ועוד נראה דרמז להם דאי' במדרש אל תפן אל מנחתם יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו והנה תמיד של שחר כבר הי' נקרב שהם קמו אחר אכילה ושתיה שנמשך זמנו אחר שש ותמיד של בין ערבים נקרב בשש ומחצה וזמנו כל הלילה דהקטיר חלבים ואיברים כל הלילה דכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר וא"כ עד בוקר אינו ניכר דאף אם לא משלה בהם האש י"ל שעדיין זמנו עד הבוקר אבל בבוקר אם לא נשרף בודאי ניכר שלא קיבל הקב"ה חלקם ולכך אמר ברמז בוקר ויודע מקרבן תמיד של בין ערבים שנקרב וידע אם לא יקובל חלקם בודאי אין הקב"ה חפץ בכם וא"כ לא אפשר להתברר אלא בבוקר וק"ל:
בפסוק העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ולכאורה איכא למידק למה אמרו דוקא עונש זה נקירות עינים ונראה ליישב ע"פ גמרא דחגיגה פ"ק דפריך הש"ס ולימרו ליה בהדיא ופרש"י מיד למה הוזקקו לומר תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים ומשני הש"ס משום מעשה שהי' דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמיסקו שהלך לקבל פני ר' אליעזר בלוד א"ל מה חידוש היום בבית המדרש א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידך וקבל את עיניך פשט את ידו וקיבל את עיניו ופי' מהרש"א שהוקשה בעיניו שלא אמר לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים כמש"ל לר' יהושיע דאהכי מייתי לה כדקאמר ולימרי לי' בהדי' ומשני משום מעשה שהי' עכ"ל נמצא דעונש התלמוד שאינו נוהג כבוד ברבו על שלא אמרו לו תלמידך אנו ומימיך כו' הי' מענישו שיקבל עיניו וק"ו באנשי קרח שפקרו ברבינו משה ולא רצו להורות שהם תלמידים ושותים ממימיו שראוי להענישם בנקירות עינים ולכך אמרו העיני האנשים תנקר כעובדא דר' יוסי אפ"ה לא נעלה ולפי פי' מהרש"א שם שהי' זה כמורה הלכה לפני רבו וחייב מיתה הי' נדון בעונש סומא לפי שעה דסומא הוא חשוב כמת ונראה דזה לפי שיטת רש"י שנתן עטרה לאותו דור אבל לפי פי' מהרש"א שלא חלקו כבוד ליתא ולי נראה דאיתא שם דף ה' ברש"י מבעט ברבותיו הוי ופרש"י דכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים ותניא במס' קידושין מורא זו אינו יודע מהו כשהוא אומר והדרת פני זקן ויראת מאלהיך הוי אומר מורא זה כבוד חכמים הרי להדיא אם מזלזל בכבוד חכמים אינו ראוי להאריך ימים וסומא חשוב כמת א"כ בשביל שלא נהגו כבוד ברבו ולכך ראוי להענישו שלא יאריך ימים וענשו שיקבל עיניו שחשוב כמת ולי נראה דהתור' נקרא אורו של עולם ותלמוד מקבל אור מרבו ומאיר עיניו בהלכה דוגמא לזה אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושיע כלבנה דמשה האיר עיני כל ישראל בהלכה דוגמות החמה המאירה פני לבנה דידוע שלבנה אין לה אורה מצד עצמותה אלא מצד החמה שמקבלת ממנה ויהושיע הי' תלמיד דמשה היה מקבל אורו ממשה, ולכך פני יהושיע כפני לבנה ולזה א"ש הם הכחישו ולא אמרו תלמידך אנחנו ומימיך אנו שותים והכחישו באור אשר קיבל ממנו ולכך הוא מדה כנגד מדה ליטול אור עיניהם ממנו וק"ל. וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' נראה דמשה מרוב ענוה דיבר דרך רמז דדרשו חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח לכן אמר וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' ר"ל ת"ח דמרבינן מאת ה' גמרא דב"ק דף י"א ע"א אמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצא מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לו מן הראשון ופריך מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא וולד תנינא שליא בלא וולד תנינא שליא שיצא מקצתה אסורה באכילה סימן וולד באשה וסימן הוולד בבהמה ומשני אי ממתני' ה"א דיש מקצת שליא בלא ולד וגזירה מקצתה אטו כולה קמ"ל ואמר עולא א"ר אלעזר בכור שנטרף בתוך שלשים יום אין פודין אותו וכן תני רמי בר חמא מתוך שנא' פדה תפדה יכול אפי' נטרף בתוך שלשים ת"ל אך חלק ובדרך החידוד התלמידים אמרתי לישב איך נקשרים ומחוברים שני דברים אלו אהדדי שאמר עולא משמיה דר"א ונ"ל לישב דתמן תנינן ריש בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו והחזירו מותר באכילה הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד ובגמ' אמרינן בדין הוא אפילו לא החזיר עובר את ידו דשליל מותר באכילה והא דתני החזירו איידי דקא בעי למיתני סיפא הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד תניא נמי רישא החזירו ופריך וסיפא גופא מאי קמ"ל כיון דהוציא ראש הוי לידה תנינא איזה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים או בן ט' שהוציא ראשו מת טעמא דהוציא ראשו מת הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי וכ"ת אשמועינן בבהמה ואשמועינן באדם. דאדם מבהמה לא יליף דאין פרוזדור לבהמה ובהמה מאדם לא יליף דחשוב פרצוף כנים דידיה הא נמי תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה ומשנינן רישא דתני החזירו אשמועינן דאפילו מקום חתך מותר דאי לא החזירו מקום חתך אסור ע"כ הגמרא והעולם מקשין בכאן קיצור דמיד היה לו להקשות וסיפא מאי קמ"ל כיון דהוציא ראשו הוי כילוד תנינא בפרקין שליא שיצתה מקצתה אסורה ונ"ל ליישב אחר שנקשה עוד קושי' אחרת דכתבו הפוסקים דהאי הוציא ראשו הרי הוא כילוד פי' פדחת וראייתם מדתנן פ"ג דנדה יצא מחותך או מסורס הרי הוא כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזה רוב ראשו משיצא פדחתו וכתב הרמב"ם והביאו הטור בי"ד סי' קצ"ד אם נחתך הולד בעין רובו ואם יצא כל הראש הוי כרובו ואם יצא כדרכו משיוציא פדחתו ולפ"ז לא פריך המקשה מידי משליא שיצאתה מקצתה דאי מהתם לא הוי ידענו דיציאת פדחת הוי כילוד והא דאסור שם לאכול דחיישינן שמא יצא כל הראש דשליא מדמי רש"י בב"ק לנחתך ומסורס א"כ חיישינן שמא יצא כל הראש ולכך איצטרך לאשמועינן יצא ראשו הרי הוא כילוד דאפילו פדחת הוי לידה: אע"כ נראה לומר דהוציא ראשו והחזירו דקתני במתניתן פירושו כל הראש דאם לא כן היה ליה לפרש פדחת כיון דמשמעות ראשו ופי' כל הראש אלא ר"ל דהתנא סמוך עצמו על מתני' דנדה דמפריש דראשו לענין לידה פי' פדח' א"כ אטו תנא כי רוכלא ליזל וליחש' והא תינח אם ילפי' אדם מבהמה ובהמה מאדם א"כ הדרא קושי' לדוכתי' איך אפשר לומר דהא דקתני במתני' הוציא ראשו והחזירו פי' פדחת אם לא שנימא שילפינן בהמה מאדם ובזה יתורץ הקיצור דבל"ז לא רצה המקשה להקשו' וסיפא מאי קמ"ל דהוציא ראשו הוי כילוד תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה ה"א דאי מהתם ה"א דחשש הוא שמא יצא כל הראש או הרוב קמ"ל הכא משיצא ראשו וע"כ ראשו פי' פדחת דכבר אשמועינן דראשו פי' פדחת בפ"ג דנדה דבהמה ילפינן מאדם ולכך פריך תחילה אי ס"ד דילפינן בהמה מאדם א"כ לשתוק לגמרי הא כבר תנינן גבי בכור איזה בכור לנחלה כנ"ל אע"כ צריך אתה לומר בהמה מאדם לא יליף וכנ"ל וכיון דבהמה מאדם לא יליף א"כ הא דקתני הוציא ראשו גבי בהמה ע"כ כולה ראש דאי פדחת פי' לו הי' לו לפרש כמו דמפרש התנא באדם דהא בהמה מאדם לא יליף וכיון דפרושו כל הראש פריך שפיר הא נמי תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה וע"כ מוכח דמשום דחיישינן שיצא כל הראש וק"ל. אכן נראה לומר דמעיקרא דדינא ליתא לסברא זו איך אפשר לומר דס"ד דמקשה דילפינן בהמה מאדם והוציא את ראשו והחזירו פירושו פדחת דהא ממתני' דשלי' שיצאתה מקצתה אסורה נמי נפרש לחומרא דטעמא דחיישי' שיצא במקצת פדחת ולכך אסיר' ומנ"ל לפרש לקולא דטעמא דחיישי' שיצא כל הראש א"ו נראה לר' אלעזר דמפרש דמהאי מתני' ה"א שיש מקצת שליא בלא ולד אלא טעמא דמלתא דגזרינן מקצתה אטו כולה ולעולם יש שליא בלא וילד לקולא א"כ שפיר י"ל דס"ד דמקשה דמהאי מתני' ליכא למשמע שהוצאת פדחת הוי לידה אלא טעמא דמלתא דגזרינן שמא יצא כל הראש וכמ"ש התוס' וז"ל וא"ת היכא מוכח מיניה דבהוצאת הראש הוי כילוד דלמא משום דגזרינן מקצת' אטו כולה כמו שדחו בב"ק אליבא דר"א ותירצו וי"ל דאם איתא דביציאת הראש לא הוי לידה לא הי' ראוי' לגזור כיון דבמקצתה אי אפשר לבא לידי לידה בשום פעם לפ"ז ניחא דס"ד דמקשה דהאי דשליא שיצאתה מקצתה אף דגזרינן מקצתה אטו כולה מ"מ הייתי מפרש דעכ"פ טעמא דמלתא משום דראוי לבא לידי לידה היכי דהוציא כל הראש אבל לעולם פדחת לא הוי לידה כלל במחותך ואיצטרך לאשמועינן הכי בהוציא ראשו והחזירו הוי כילוד אפי' הוציא פדחת דבהמה מאדם ילפי' והתו' הקשה שם דלמה פריך המקשה מדיוקא הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי הקשו ליה מפשטי' דמתניתין דקתני גבי נפל ראשו חי לא הוי בכור לכהן ש"מ דחשיב לידה ותירצו דה"א מאי ראשו רובו כדמשנינן שם בבכורו' אליבא דשמואל ע"ש והקשה מהר"מ מלובלין וז"ל מקשין העולם וא"כ מאי פריך המקשה דלמא איצטרך לאשמועינן הכי ממשנה יתירה דאפילו בנפל סגיא בהוצאת הראש ולא בעינן רובו ובאמת קושי' זו אין לה הבנה דהכא לא תנן נפל והכא בבן ט' קיימינן בסתם וולד ואזלינן בתר רוב ולדות וע"כ מוכרחים אנו לומר דקושייתם בענין זה דהתם מפרש מאי ראשו ורובו וסיפא דקתני בן ט' שיצא ראשו מת נמי פירושו רובו וע"כ אף שהוא בן ט' כיון שיצא ראשו מת נפל יחשב א"כ קושית העולם במקומה עומדת דממשנה יתירה אשמועינן דאפילו אם העובר מת הוי ראשו כילוד אף דבכלל נפל יחשב אף שהוא בן ט' ודבר זה מצינו למימר דתלוי בפלוגתא דפליגי רשב"ג ורבנן בפ' ר"א דמילה דף קל"ו תני רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם לא הוי נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה שמונה ימים בבהמה אינו נפל ומסקנא דשמעתא כשפיהק ומת ר"ל שמת לאלתר כ"ע לא פליגי דמת הוי כי פליגי כשנפל מן הגג ואכלו ארי דבא לו מיתה בסיבה אחרת דאי לא הוי האי סיבה לא מת ופליגי בהכי דמר סבר חי הוא והוי וולד מעליא ופוטר את אמו מן החליצה ומר סבר מת הוא והנה למ"ד אף דמיתה בא לו בסיבה אחרת אפ"ה דינו כנפל א"כ קושיות מהר"ם לובלין בשם העולם במקומה עומדת דקמ"ל ממתני' יתירה דאף בנפל הוי ראשו כילוד דאף ר"ל דבא לו המיתה בשחיטת אם דעובר ירך אמו הוא קמ"ל דחשיב לידה אבל למ"ד דדינו כמו חי והוי וולד מעליא א"כ לא הוי בכלל נפל אפי' אם מצאו מת ופריך המקשה שפיר תנינא:
ובזה יתחברו דברי ר' אלעזר אהדדי דמתחילה אמר עולא אר"א שליא שיצאתה מקצתה כו' מונין לו מן הראשון וקשה קושי' הש"ס מאי קמ"ל תנינא שליא שיצאתה מקצתה וע"כ צריך אתה לומר דאי מהתם ה"א משום דגזרינן מקצתה אטו כולה ולעולם יש מקצת שליא בלא ולד וע"כ צריכין אנו לומר אף דיש ללמוד לחומרא מ"מ מפרשינן לקולא א"כ קשה מנ"ל גבי בהמה המקשה והוציא עובר את ידו והחזירו דאי לא החזירו דמקום חתך אסור דלמא מותר והא דנקט החזירו דלמא משום סיפא נקטי' וא"ל דסיפא גופא לא צריך דכבר נשמע ממתני' דשליא דלמא מהתם ה"א דטעם משום דכל הראש חשוב כלידה הואיל ומחותך הוא לכך תני הוציא ראשו והחזירו דאפילו פדחת נמי חשיב לידה וע"כ צריך אתה לומר דבהמה אפילו יצא כדרכו לא חשיב לידה אלא הוצאות כל הראש דוקא ולא פדחת דאל"כ למה לא תני פדחת וקשה דלמא. סמוך מאי דכבר מפרש גבי אדם בנדה וע"כ צריכין אנו לומר דזה אי אפשר דא"כ לשתוק לגמרי דא"כ נילוף מאדם דתני בבכורות איזה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים אך קשה קושי' העולם הכא בסרס וולד אף דנמצא אח"כ מת במעיו הוי כנפל ואיצטרך לאשמעינן דראש פוטר אפילו בנפלים אלא ע"כ צריכין אנו לומר כמ"ד היכא דבא לו המיתה בסיבה אחרת דאין דינו כנפל א"כ שפיר ס"ד בבכור שנהרג שבא לו המיתה בסיבה אחרת שאין דינו כנפל א"כ שפיר אשמעינן ר"א בכור שנטרף פי' שנהרג תוך שלשים יום שאין פודין אותו וכן תני רמי בר חמא ועיין בספרי בשאלות תשובות פנים מאירות חלק ראשון סוף שאלה ד' שישבתי מה שהניחו גדולי הדור בצ"ע על פי' רש"י: