אור ברסלב
מאורי אש על פרשת קרח - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת קרח - אור חדש

על פרשת קרח - כתנות אור

גרסינן במס' פסחים דף כ"ד ע"ב א"ר אבוהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין וקין עליהן אלא דרך אכילתן וכו' אר"ז אף אנן נמי תנינא אין סופגין את ארבעים משום ערלה אלא היוצא מזיתים וענבים לבד כו' א"ל אביי דלמא שאני התם דזיעה בעלמא הוא ע"כ והקשו התוס' תימא הא טעם כעיקר הוה דאורייתא יעש"ה ונלע"ד דהנה איתא במס' חולין דק"ט יליף אביי דטעם כעיקר הוי דאורייתא מבשר וחלב ורבא מותיב לי' דחידוש הוא דאי תרו כולא יומא שרי ואי מבשל לה אסור וכתבו התוס' דאביי הדר בי' כו' ולכאורה יאמר לחדד התלמידים דלא הדר בי' ובשיטתו קם דבמכילתין מסיק אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין אף שלא כד"א מ"ט דלא כתיב בי' לשון אכילה ע"ש ולפ"ז י"ל לאביי באמת ס"ל אף שלא כדרך בישול אסרה התורה (וכמ"ש באמת בסצ"ח) והא דכתיב לא תבשל ולא כתיב לא תאכל אשר מיני' דרשי' מדאפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול ש"מ דרך בישול אסרה התורה י"ל דמש"ה לא כתיב לשון אכילה כי היכא דיהי' לוקין אף שלא כדרך אכילה. משא"כ רבא ס"ל כמאן דפליג הכא על אביי כדאמרינן ואידך כו' ומסתמא בר פלוגתי' דאביי הוא רבא וס"ל אף היכא דלא נאמר בלשון אכילה לוקין אף שלא כד"א וע"כ שינה הכתוב בלשון לא תבשל להורות דרך בישול אסרה התורה ושפיר הוה בב"ח חידוש כנ"ל:(שא והנה לפ"ז לא מתוקם מלתא דאביי דטעם כעיקר דאורייתא רק אחר שנחזיק דברי ר"י דכל איסורין שבתורה אין לוקין אלא ד"א ומשם יפרד לחלק בין היכא דכתיב לשון אכילה וכו' כנ"ל ואז שפיר י"ל דמש"ה כתיב גבי בב"ח לשון בישול דיהי' לוקין אף שלא כד"א וכנ"ל משא"כ אם נאמר דגם היכא דכתיב לא תאכל לוקין אף שלא כד"א שוב הוה אנו אין לנו לומר דמש"ה נאמר בלשון בישול להורות דרך בישול אסרה התורה ואז הוי חידוש גבי בב"ח ולא מוכח כלל שטעם כעיקר דאורייתא והנה בחולין די"ט פי' מהרש"א היכא דאמרינן אף אנן נמי תנינא הוא דרך קושי' מאי קמ"ל מתני' היא עיי"ש ולפ"ז אמר שפיר במכילתין דר' זירא מותיב מאי קמ"ל ר' אבוהו הא מתני' היא ומשני אביי לשיטתו דמתני' לא מוכח מידי דלעולם אימא לך דכל איסורין שבתורה לוקין אף שלא כדרך אכילתן והתם טעמי' משום דזיעה בעלמא הוא וא"ל הא הוה טעם כעיקר. ז"א דעתה קיימינן באמת דטעם כעיקר לא הוה דאורייתא דבב"ח חידוש הוא כמש"ל ועיין נא' בפ"י ודוק היטב. כל זה אמרתי בקטנותי:

שם דף ה' ע"ב ת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור כו' לפי שנאמר לא יראה לך שאור שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא (ופרש"י דלשון לא ימצא משמע אף הטמנה ומדלא כתיב לך ש"מ דאסור לקבל פקדונות) א"ל אלא בעכו"ם שלא כבשתו כו' עכו"ם שכבשתו מנין ת"ל לא ימצא כו' א"ל אלא בבתים וכו' ת"ל בכל גבולך ומנין ליתן האמור של זה בזה כו' ת"ל שאור שאור לג"ש עו"ג שכבשתו מניין ופריך כלפי ליי ומשני רבא דקאי ארישא דכתיב שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים כו' אין לי אלא בעכו"ם שכבשתו כו' ופריך תנא מהדר קרא להתירה ונסב לה קרא לאיסורא ומשני דכתיב לך לך תרי זימנא ושרי חד אלא ימצא יע"ש בפרש"י והדר פריך יכול יטמין והא אמרת אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומשני הא דקיבל אחריות הא דלא קיבל אחריות יעש"ה והקשו שם בתוס' ד"ה אבל אתה רואה כו' הקשה הר"י מאורליינש דהכא לא מצרכי' תרי קראי למעוטי הקדש וגבוה ובמנחות פרק ר"י קאמר תרי עריסותיכם כתיב חד למעוטי הקדש וחד למעוטי עכו"ם יע"ש ותו הקשו ד"ה משום דכתיב לך לך תרי זימנא כו' וקשה להרשב"א בלאו דלא ימצא מיתורא דלך גופיה נוכל למעט כבשתו יעש"ה ואמרתי בקטנותי ליישב שני קושי' התוס' בחדא מחתיה דלכאורה יש להקשות למה לי הג"ש דשאור שאור וגם תרי קראי גבי ב"י לא ליכתוב כ"א חד לאו דהיינו שבעת ימים שאור לא ימצא לכם בכל בתיכם וגבולכם והוה הכל במשמע איסור גבולין ואיסור הטמנה והיתר דשלך א"א רואה כו' רק דזה טעות דהא איסור מקבל פקדונות ילפינן לה מדלא כתיב לך בקרא דלא ימצא כפרש"י ז"ל א"כ אי הוה כתיב כולה בחד קרא לא הוה ידענו שאסור לקבל פקדונות מן העכו"ם אפילו בקיבל עליו אחריות רק דה"א דהאי לך דכתיב בקרא זה מתיר לגמרי של אחרים וזה פשוט:

ולפ"ז מיושב שני קושיות התוס' שזכרנו דבמס' מנחות דף ס"ז כתבו התוס' דטפי מסתבר למעוטי הקדש מלמעוטי עכו"ם יעש"ה ולפ"ז י"ל דהתם שפיר בעינן תרי קראי חד על עכו"ם וחד על הקדש דאי מחד קרא לא נשמע עכו"ם רק דהוה מוקמינן קרא אמיסתבר טפי דהיינו רק על הקדש לחוד משא"כ הכא אף מחד לך נתמעטו תרתי דא"ל דלא קאי כלל אעכו"ם כ"א על הקדש לחוד קשה כיון דאין שייך בהקדש קיבל עליו אחריות דנתמעטו מדין שומרים כדאיתא בפני יהושיע שהאריך בזה א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה לי תרי קראי ה"ל למיכתב הכל בחד קרא כנ"ל וא"ל דלא הוה ידענו איסור קבלת פקדונות מן העכו"ם בקיבל עליו אחריות קשה הא קיימינן עכשיו בעכו"ם אף דלא קיבל עליו אחריות אסור מכח סברא החיצונה אע"כ דקרא דלך תי להורות להתיר של עכו"ם א"כ שפיר איצטרך תרי קראי כדי שנדע לאסור בעכו"ם היכא דקיבל עליו אחריות וכיון דכבר נשמע למעוטי עכו"ם א"כ כ"ש הוא למעט של הקדש כסברת התוספת במנחות דטפי מסתבר למעוטי הקדש מן עכו"ם ובזה מיושב גם קושיא השני' דבל"ז לא הוה יכול לומר ת"ל לך יתירא וקאי למידרש מיני' להתיר כבשתו ה"א דלמא קאי חד לך למעוטי עכו"ם וחד לך למעוטי הקדש כקושית תוס' הראשונה ולא הוה ידענא למידרש מיני' כבשתו לכך אמר ת"ל עוד קרא לא ימצא וקשה תרי קראי ל"ל ה"ל למיכתב לשון מציאה אצל גבולין כנ"ל וע"כ משום דלא נטעה להתיר לקבל פקדונות מן העכו"ם א"כ ע"כ גם מחד לך מוכח למעט הקדש ועכו"ם כמ"ש וקשיא שפיר ל"ל לך ב' פעמים אע"כ דחד לך קאי על כבשתו ושפי' הוצרך הבריי' להביא ג"כ קרא דלא ימצא וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה