מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת עקב - כתנות אור
בפסוק ברוך תהי' מכל העמים לא יהי' בך עקר ועקרה וצריכין אנו ליתן טעם איך מקושר ברכה זו לא יהיה בך עקר ועקרה בברכה שלמעלה ברוך תהי' מכל העמים ונ"ל לומר דהא עשו נתברך בברכה על חרבך תחי' ויעקב נתברך בקול קול יעקב בזמן שהקול קול יעקב אין ידים ידי עשו וגם אמרינן בגיטין בפ' הניזקין הקול קול יעקב אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב והידים ידי עשו אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו ואיתא במדרש לא יהי' בך עקר ועקרה שלא יהי' תפילתך עקרה ולפי זה שאין תפילת ישראל עקרה אנו מבטלים הברכה של עשו כיון שהקול קול יעקב אין ידים ידי עשו וזה חיבור הפסוקים ברוך תהי' מכל העמים אך שלא תאמר הא עשו נתברך בברכה על חרבך תחי' ואנו אין לנו ברכה זו ולכך קאמר הכתוב לא יהי' בך עקר ועקרה שלא תהי' תפלתך עקרה וכשהתפלה אינה עקרה אז אין הידים ידי עשו ונתבטל ברכה של עשו א"כ שפיר אנו ברוכים מכל העמים וק"ל: בפסוק זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ולבסוף הפרשה כתיב המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך ולישב מקראי קודש אלו נקדים גמרא דיומא דף ע"ה ע"ב המאכילך מן במדבר למען ענותך רב אמי ורב אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו ופירש"י למען ענותך אוכל ומעונה אין לו פת בסלו אוכל היום ודואג על למחר וכו' ובדף ע"ו איתא שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה לא ירד להם מן לישראל פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למלך בשר ודם וכו' אף ישראל מי שיש לו ארבע וחמשה בנים הי' דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולם מתים ברעב נמצאו כולם מכונים את לבם לאביהם שבשמים ע"כ הגמ' שאלת תלמידים הי' אם הי' יורד המן פעם אחת בשנה הי' להם פת בסלו ולא הי' דואגים מה לאכול למחר וע"י שלא ירד להם פעם אחת בשנה אלא בכל יום היו דואגים ומעונים ושאלו התלמידים שפיר למה האכילום ע"י עינוי ולא האכילום בריוח שלא ע"י עינוי והשיב שפיר כדי שישתעבדו כולם לאביהם שבשמים וזה פי' הפסוקים וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך זה ארבעים שנה במדבר לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא ועי"ז אמר הכתוב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן שע"י עינוי האכלתיך את המן וקשה למה ע"י עינוי הי' להם להאכיל שלא ע"י עינוי אלא ע"כ שהעיקר העינוי הי' להם לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא כדי להשתעבד כולם לבם לאביהם שבשמים וזה שמסיים למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם רצה לומר שיתפלל לה' על מזונו שיתן לו ה' כדי שיחיה ולא ימות וזה שמסיים בסוף הפסוק המאכילך מן במדבר למען ענותך ולמען נסותך שהעינוי הי' בשביל לנסות אותנו להטיבך באחריתך לעוה"ב להשתעבד לבנו לאבינו שבשמים כדי להטיב לנו באחריתנו ולדעתי הוא כיון אמתי בתורה וק"ל וזה פי' הפסוק בפרשת בשלח ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שהפסוק בא לתרץ קושית התלמידים ששאלו לרשב"י למה ילקטו דבר יום ביומו וזה עינוי שאינו דומה למי שיש לו פת בסלו ולמי שאין לו פת בסלו ולמה לא ירד ונתן להם פעם אחת בשנה ויהי' נזונים שלא בדרך עינוי ויהי' להם פת בסלו ומתרץ הכתוב תירוצו של הקב"ה למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שבכל יום יהי' לבם דואג שמא לא ירד למחר וישתעבדו לבם לאביהם שבשמים לעשו' רצון הקב"ה לקיים כל המצות שבתורה ולכך האכילם דרך עינוי בכל יום ויום כדי שלא יהי' להם פת בסלו וק"ל:
בהקומץ רבה דף ל"א ע"ב אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה איכא דאמרי בסוף שיטה איכא דאמרי בתחילת שיטה מ"ד בסוף שיטה כגובה שמים על הארץ ומ"ד בתחילת שיטה כי היכי דמרחק השמים מהארץ ופירש"י מ"ד בסוף שיטה כדי שיהי' השמים על הארץ דמשמע כדכתיב כי כגבוה השמים על הארץ כן יאריך ימיכם ומ"ד בתחילת שיטה כלומר בעי ארחוקי ארץ ושמים דהכי משמע כי היכי דמרחקי שמים מארץ כן יאריכו ימיכם ולכאורה במאי פליגי הני תרי לישני וכתב הטור י"ד בסי' רפ"ח על הארץ יכתוב בראש שיטה אחרונה ולא לכתוב בו יותר וכתב בפרישה לרמז שירבו ימיהם כמו דרחקי שמים מארץ ופירש"י לכך כותבים כימי שמים בסוף שיטה ועל הארץ בראש שיטה שיהיו מרוחקים טפי עכ"ל והאי לישני שיהי' מרוחקים טפי לא נמצא ברש"י שלפנינו על כן אני אומר פירוש לפירושו דהא כתב הב"י בשם הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וזה לשונו וכבר עבדו ספרייא תקנתא ברישא שיטה כי היכי דהוי על הארץ בריש שיטה אחרונה עכ"ל ולכאורה איכא למידק למה עבדו ספריי' תקנתא בריש שיטה ולא בסוף שיטה כלישנא קמא לקיים כגובה שמים על הארץ ונ"ל דאיתא בתמיד דשאל אלכסנדר לזקני דרום מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב רחוק תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה חמה באמצע רקיעא אין הכל מסתכלין בה וכתב מהרש"א דאמרינן בפ' אין דורשין שזה וזה שוין הם וכתבו תוס' דהאי סוגיא פליג אמאי דס"ל הכי במזרח למערב רחוק טפי וכתב שם הרא"ם הא פשיטא דמקצה שמים ועד קצה שמים ממש הוא כפל מן הארץ עד לרקיע אבל מקצה השמים היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה האחר שהוא מרכז הארץ והוא ודאי השיעור שמגיע לארץ עד לרקיע וכן משמע קצת דממזרח למערב היינו מקצה המקיף במזרח עד קצה המערב שהוא המרכז שהוא הארץ והא דאמר ליה ממזרח למערב רחוק טפי תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה משמע דאיירי במזרח שהוא קצה המקיף ששם חמה עולה ועד קצה המערב שהוא מקום שהכל מסתכלין בה שהוא מרכז הארץ ולא קצה המקיף במערב ששם אין הכל עומדין להסתכל בו עכ"ל הרי מפרש דמקצה מזרח עד מרכז הארץ שאנו עומדין לדעת זקני דרום רחוק טפי מן גבוה השמים לארץ וחכמים סוברים אידי ואידי חד שיעורא והנה לאיכא דאמרי להרחיק ארץ מן השמים כי היכי דמרחקי שמים מארץ כוונתו היינו בשטח באורך ולא בגבוה והסופרים עבדו דיצאו אליבא דכ"ע כחכמים דסברי נהו דזה וזה חד שיעורא הוא ולזקני דרום רחוק טפי מקצה השמים במזרח עד מרכז הארץ שאני עומדים מגובה השמים שאנו עומדים לכך תפסו הסופרים לטובה לחוש לדעה זו כדי שיהי' מרוחקים טפי כן יאריכו ימיהם ודברי יושר ואמת כפל בפי הפרישה ז"ל וק"ל וכבר כתבתי ופרשתי בסדר הקודם בפרשה דפליגי הני תרי לישנא בסברת דזקני דרום וחכמים דלדעת חכמים דאידי ואידי חד שיעור הוא א"כ יש לכתוב על הארץ בסוף שיטה כדי לקיים כגובה שמים על הארץ ולמ"ד בתחילת שיטה ס"ל כזקיני דרום דאמרי ממזרח למערב רחוק טפי לכך כותבים בתחילת שיטה שהיא הרחקה יתירה וק"ל: תהלים ס' נ"ה מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה ויש לדקדק למה התפלל על אבר כיונה ולא על עוף אחר ונ"ל דלמעלה כתיב מקול אויב מפני עקת רע כי ימוטו עלי יראה ורעד יבא בי ותכסנו פלצות ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה ונראה לישב המשך הפסוקים דאיתא בפ' במה טומנין דף מ"ט ע"א תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואמאי קרי לי' בעל כנפים שפעם אחת גזר המלכות גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו והי' אלישע מניח ויצא לשוק ראוהו קסטור אחד כו' נטלן מראשו ואחזו בידו אמר לי' מה זה בידך אמר לי' כנפי יונה ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות משום דאימתלו ישראל ליונה מה יונה כנפי' מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות ופי' רש"י מצות מגינות וכו' כנפי' מגינות עליה מן הצינה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפי' משא"כ בשאר עופות הרי לפנינו כשם שכנפי יונה מגינות על היונה כן מצות מגינות עלינו מכל אויב הבאים להרע לנו ולהמית אותנו וזה רמזה דוד מקול אויב ועקת רשע כי ימוטו עלי און ובאף ישטמוני ר"ל שגוזרי' עלינו גזירות ועי"ז לבי יחול בקרבי ואימת מות נפלו עלי כשאני מקיים מצות מתירא אני שלא ימיתו אותי ולכך הי' אומר מי יתן לי אבר כיונה ר"ג שיגינו עלינו המצות כשם שאבר יונה ר"ל כנפים של יונה מגינות עליה כן יגונו עלינו המצות כאבר יונה אעופה ואשכונה לשלום ע"י המצוה כשם שהיינו שוכנת בשלום מן היוצא לתופסה ונלחמת עם כנפי' כן יגינו עלינו המצות וק"ל: שבת בפ' חביות מפני מה ת"ח שבבבל מצוינין לפי שאינן בני תורה ור' יוחנן השיב מפני שגלו ואינם בני מקומן דאמרי אינשי במתאי שמאי בלא מתאי תותבי' ע"כ ואיכא למידק מאי קשי' לי' על ת"ח שבבבל וכי זה חשבם לגנאי שמציינים עצמם בבגדים נאים ונ"ל דאיתא בקידושין בפרק עשרה יוחסין דף ע"ב ע"א א"ר לוי הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי שרת פירש"י לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת וכתיב והאיש לבוש הבדים. וה"נ אמרינן בפ' במה מדליקין על ר' יהודא שהי' מתעטף וישב בסדינין המצוני' ודומה למלאך. בנדרים נמי אמרינן מאן מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי להו מלאכי השרת משום דמצוינים כמלאכי השרת במלבושים נאים עכ"ל ובסוף פ' שני דנדרים פרש"י דמציינו שעטופים בציצית. והרא"ש פי' דמציינו כמלאכי שרת בתורה ובמצות ופרישין וקדושין משאר המוני עם כקדושי מלאכי השרת נמצא לפי' הרא"ש דומין למלאכי השרת ע"י תורה ולפרש"י ע"י בגדים נאים והנה שמתחילה שאלו למה ת"ח שבבבל מצוינים פירוש דומיא למלאכי השרת ולמה אין עושין כמו ת"ח שבא"י ועלו בדעתם לפי שאינם בני תורה אבל ת"ח שבא"י בני תורה ויכולים לדמות למה"ש ע"י תורה אבל ת"ח שבבבל אינם בני תורה אינם יכולין לדמות למה"ש אלא ע"י בגדים נאים ור' יוחנן סבר שאין זה גריעותא מחמת התורה אלא שאינם בני מקומן משא"כ ת"ח שבא"י דיושבין במקומן אין צריכין לזה כי במתאי שמאי שם טוב עולה על גביהן ודומים למלאכי השרת וק"ל: