אור ברסלב
מאורי אש על פרשת ואתחנן - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת ואתחנן - אור חדש

על פרשת ואתחנן - כתנות אור

גרסינן במס' בבא מציעא דף ל"ז ע"א במשנה אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם וכו' גמ' אלמא מספיקא מפקינן ממונא וכו' עד ע"ב בפיסקא וכן שני כלים ובפרש"י ותוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' הכא בבא לצאת י"ש וכו' לר"ט נקיט ברישא אביו וכו' וא"ת דבפ' הגוזל קמא כו' וא"ת התם דפריך כו' יעש"ה ובתוס' ד"ה וממאי דר"ע היא וכו' יעש"ה ובדברי מהרש"א ז"ל ובפירוש הרא"ש ז"ל ויעויין במס' ב"ק דף ק"ג במשנה הגוזל את חבירו ש"פ כו' ובגמ' שם תוס' ד"ה אבל נותן לשליח ב"ד וד"ה ור"ט אע"ג דנשבע וכו' וד"ה שכבר הודה מפ"ע כו' א"נ אפי' לצאת יד"ש אינו חייב לר"ט כ"א בגזל וכו' יעש"ה ויש להעיר כמה דקדוקים הראשון על המקשה דרמי גזל אגזל למה לי' להביא הני תרי בבא דמתני' אמר לשנים גזלתי וכו' או אביו של אחד מכם הפקיד וכו' פקדון לא שייך הכא מידי ואסתג' בקמייתא דכל עיקר פירכא הוא גזל אגזל. ב' יעויין במוהר"ם שיף ז"ל דמחלק בין גזל במקום דאיכא למידק ודליכא למידק ותרתי גזל איכא יעש"ה לפ"ז קשה מאי פריך ורמי גזל אגזל דלמא גזל דמשנתינו מיירי במקום דאיכא למידק וגזל דהתם מיירי היכא דליכא למידק ג' דה"ל למיפרך בל"ז דר"ט אר"ט למה מודה בשנים וכן הוא בתוס'. ד' הא דפריך בסוגי' זו ושקלי כולהו ואזלי לא שייך דכא מידי אלא התם בב"ק על ר"ט ה' דפירכת אביי לר"ע לא שייך כלל וכלל הכא דלא נזכר אפילו בגמרא מקודם דברי ר"ע כלל ואיך שייך פירכא זו כאן גם למה נתכוון אביי לשאול זאת דוקא לרבא יע"ש ו' קושית מוהרש"א ז"ל מאי פריך אביי לרבא מנפל עלי' הבית דלמא שאני גזל דעביד איסורא ז' קושי' מהרמ"ש דלמא שאני גזל דאיכא למידק משא"כ גבי נפל הבית לא שייך כלל סברת איכא למידק וכ"ה בפ"י ח' רש"י ד"ה ויניח דהיינו אצלו ויסלק עצמו ממנה לפני ב"ד ויחזור ויטול ויהא מונח אצלו עש"ה ולמה לא פרשו דמונח ת"י ב"ד וכמ"ש תוס' במס' ב"ק ד"ה אבל נותן לשליח ב"ד עיין עליו ט' רש"י ד"ה לא זו הדרך סיפא דגזל אחד מחמשה ביבמות ע"ש למה בכאן הראה מקומו שהוא ביבמות ולא כדפריך מר"ט דהתם. יו"ד קושית הגאון בעל תורת חיים ז"ל לפי' תוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' לפ"ז אין אנו צריכים לשינויא קמא דרבא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק רק שמלשון הגמ' לא משמע הכי קשה באמת על רבא למה לי לחלק בין איכא למידק לליכא למידק ולא משני לה דרישא מיירי בבא לי"ש וסיפא מדינא. י"א במס' ב"ק דף ק"ד ע"א ד"ה שכבר הודה וכו' א"נ וכו' למה השמיטו כאן בסוגיא האי נמי ויעויין במהרש"א שלא ניחא לי' לתוס' בכאן שינויא בתרא דשם וצריך לתת לב ע"ז. י"ב צריך ליתן טעם לשבח על המשך תוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' וכו' מרישא לסיפא כל דבריהם אינם תלוי' זה בזה מ"ש ולר"ט נקיט ברש"י אביו של אח' מכם זה מוכרחים אנו בלא"ה מ"ש לעיל לפרש וכן הקושיא ממעשה דחסיד קשה בל"ז (וכמו כן הקושיא בתרייתא וא"ת הא דפריך כו' ה"ל להקשות על מקשן ראשון דשם מברייתא דחסיד דלמא מיירי לצאת י"ש) ואחר העיון נראה ליישב כל הדקדוקים הנ"ל דהנה הגאון בספר זרע יצחק כתב להקשות למה קתני במתני' ברישא תרתי אמר לשנים גזלתי וכו' או אביו של אחד מכם וכו' בשלמא זה לק"מ ליתני ובפקדון לחוד רק אגזל למה לי ז"א משום דהוה מקום למיטעות ולומר דוקא גזל דקעביד איסורא ולא פקדון אבל קשה ליתני רק פקדון לחוד וגזל למה לי ותירץ דאי תני פקדון לחוד ה"א משום דלא עביד איסורא מש"ה לא חייב כ"א לי"ש אבל גזל דעביד איסורא חייב אפי' מדינא רק דקשה על המקשן דלא ידע לחלק בין לי"ש לדינא ה"ל למיפרך גזל למה לי ולפירוש הרא"ש ז"ל בלא"ה ניחא דתני תרתי משום שהרא"ש פירש דמשום הכי תני אצל פקדון דוקא אביו משא"כ בהם גופייהו הוה להו למידק ולפ"ז יש חילוק בין גזל לפקדון דגבי גזל אף כשאמר אחד מכם מ"מ לא הוה להו למידק משא"כ גבי פקדון ובהיות כן שהם נפרדין בהנושאין לדינא איצטריך למיתני אבל לפי התוס' ד"ה התם דקא תבעי לי' קשה שפיר יעש"ה בדברי זרע יצחק שהאריך מאד בזה:

והנה יש ליישב קושייתו באופן אחר לפי פי' מהרמ"ש דאיכא גזל גם היכא דליכא לי' למידק א"כ מש"ה איצטרך נמי גזל דאי תני רק פקדון ה"א היינו טעמי' משום דאיכא למידק אבל גבי גזל דליכא למידק אימא לא קמ"ל משום דקעביד איסורא חייב אף היכא דליכא למידק ובזה מתורץ ממילא קושיא שניה שכתבנו לעיל דרמי שפיר גזל אגזל וא"ל דגזל דמשנתינו מיירי בכה"ג דאיכא למידק זה ליתא דא"כ הדרא קושי' זרע יצחק לדוכתי' למה לי כלל הך בבא דגזל הא נשמע מפקדון ובהכרח לומר דמיירי מגזל היכא דליכא למידק א"כ שפיר קשה גזל אגזל ומיושב היטב ג"כ דקדוק הראשון אשר כתבנו דבל"ז לק"מ גזל אגזל ה"א דמתני' איירי בגזל דאיכא למידק וכנ"ל לכך הביא המקשן גם בבא שני' או דאמר לשנים אביו של אחד מכם כו' וקשה תרתי בבא למה לי כקושי' ז' ובהכרח לומר דאשמעינן גזל אף היכא דליכא למידק א"כ קשה שפיר וממילא מיושב נמי קושי' ג' שכתבנו לעיל דבל"ז לק"מ למה מודה ר"ט י"ל היינו היכא דאיכא למידק אבל השתא המשך לשון הגמ' כך וממאי דר"ט וכו' ומשני דקתני עלה דהאי ומודה ר"ט כו' כלומר עלה דהאי בבא ראשונה נקיט עלה ומודה ר"ט א"כ איך מרומז דבחמשה פליגי היכא דליכא למידק וכאן מודה במקום דאיכא למידק הלא בחדא לישנא שננהו יחד ובהכרח לומר דלשון א' מכם משמע דאיכא למידק וכמ"ש הנ"י א"כ גם משנתינו דאתניי' באותו לישנא משמע דאיכא למידק והדרא קושיא לדוכתי' תרתי בבא למה לי במשנתינו כנ"ל אע"כ דאין זה הכרח דיש לפרש לשון של אחד מכם גם היכא דליכא למידק א"כ אמאי מודה ר"ט ומשני כאן בבא לי"ש כו' ובכדי שלא יהי' הדרא הפירכא לדוכתי' היכא מרומז בלשון ומודה ר"ט דשם מיירי בבא לצאת י"ש לזה אומר התרצן דיקא נמי דקתני שהודה מפי עצמו וכן הוא הלשון בברייתא דמודה ר"ט עיין במס' ב"ק שם ושפיר מדוייק בלשונו ולדברי' האלה מיושב נמי קושי' ז' דפריך שפיר מברייתא דנפל הבית עליו אחר אשר הוכחנו דמתני' מיירי ג"כ בגזל דליכא למידק ובזה מיושב נמי קושי' יו"ד שהקשה הת"ח מנ"ל לחלק בין איכא למידק לליכא למידק כנ"ל משום דקשי' לי' קושי' ז"י למה לי גזל וליתני פקדון לחוד אעכ"ל דיש חילוק בין איכא למידק לליכא למידק יתבאר ג"כ המשך לשון התוס' שפיר מה שכתבנו בדקדוק י"ב דבל"ז לא הוה מוכרחי' לדבריה' במ"ש ולר"ט נקט אביו וכו' הוה מקום לומר כמ"ש הרא"ש ז"ל דבדידהו גופי' הוה להו למידק וכמש"ל משא"כ השתא שכתבו דבמסקנא אין אנו צריכי' לחילוק בין איכא למידק לליכא למידק וקשה באמת למה לי' לרבא לחלק. בזה וצ"ל דקושי' בעזה"י אקשיתי' ליתני פקדון לחוד הרי ע"כ נסתר סברת הרא"ש דלסברתו בלא"ה הוצרך לשנות גזל דלא דמי כלל לפקדון דגבי פקדון בעי' דוקא שיאמר אביו של אחד מכם ולא הם גופייהו משא"כ בגזל אף בהם גופייהו שייך זה הדין וכמ"ש בעז"י בעצמו וכיון דנסתר סברת הרא"ש קשה שפיר למה נקט אביו במתני' גבי פקדון ובהכרח לפי' התוס' שכתבו ויתבאר שפיר המשך דבריהם ועדיין יש לעיין בזה וביותר יש לתרץ קושי' בעל תורת חיים ז"ל ע"פ תירוצו של הז"י הנ"ל דאי הוה תני פקדון ה"א בגזל דעביד איסורא חייב מדינא א"כ קשה עדיין לפי מאי דמשני הש"ס דרישא מיירי לצאת י"ש וסיפא מיירי מדינא א"כ ה"ל למתני בסיפא גבי פטור מדינא בגזל וברישא גבי חיובא לצאת י"ש ה"ל למתני רק פקדון והוה נשמע גזל דחייב לצאת י"ש: בכ"ש מפקדון ופטור דפקדון מדינא כ"ש מגזל לכך הוצרך רבא לשנוי' דרישא מיירי בדאיכא למידק וסיפא מיירי בליכא למידק ואיצטרך למיתני פקדון בסיפא במקום דליכא למידק דוקא פטור:

ובזה מיושב מה שיש לדקדק למה לא פירשו התוס' במכילתין ג"כ תירוץ בתרא שכתבו במס' ב"ק ד"ה שכבר הודה כו' דר"ט אינו מחייב לי"ש כ"א גבי גזל לחוד ולא בלקח ובפקדון יעש"ה וכן יש לדקדק על רש"י ז"ל במס' ב"ק שם שפירשו דתנא דחסיד אח' פליג ארשב"א דקשה דלמא רשב"א דאמר לא נחלקו כו' דמניח גזלה ביניהם ומסתלק מירי מדינא ומעשה דחסיד מיירי לי"ש וא"ל מ"ט דר"ט דפוטר אף מלצאת יד"ש י"ל כשינוי' בתרא דתוס' הנ"ל דדוקא גבי גזל לחוד דעביד איסורא הוא דמחייב ר"ט לצאת י"ש ועכ"ל דרש"י ג"כ לא ניחא לה כתירוץ בתרא שבתוס' הנ"ל וקשה טעמא מאי ולפמ"ש מתרצתא דא דמוהרש"א ז"ל פי' לתירוץ בתרא שבתוס' דר"ט לא מחייב לי"ש רק גבי גזל לחוד וכו' וא"כ רישא דמתני' גבי גזל שפיר אתיא כר"ט אבל הך בבא דאביו של אחד מכם הפקיד לא אתי' כר"ט כלל רק כר"ע דלר"ט פטור אף מלצאת י"ש כנ"ל א"כ מוכח במכילתין היטב דלא כתירוץ זה דאל"כ יקשה קושי' ת"ח הנ"ל מנ"ל לרבא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק וא"ל דקשי' לי' ל"ל בבא דגזל ולא ליתני כ"א פקדון לחוד ז"א כיון דהך בבא דגזל אשמעינן גם לר"ט ובבא דפקדון רק לר"ע א"כ אין כאן שום יתור כלל דמידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא דרישא גם ר"ט היא וסיפא רק לר"ע ובזה אמרתי לחדד התלמידים ליישב דקדוק ט' דהנה לכאורה עדיין הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל לרבא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק וא"ל דקשה למה לי גזל דרישא דמתני' וליתני בסיפא בגזל דפטור מדינא גם לזה יש לבע"ד לחלוק דהנה מוהרש"א ז"ל הקשה אמאי לא פריך בל"ז על ר"ט דאמר מניח גזילה ביניהם ומסתלק ובמתני' אומר מונח עד שיבא אליהו ותירץ דשאני גזל דעביד איסורא יעש"ה א"כ לפ"ז לא מצי למיתני גזל בסיפא דמתני' דגבי גזל אשתני דינא דמסלק וכאן שנה רבי דינו דמונח אמנם למסקנא דגם גבי גזל מונח כמו דמשני ר' ספרא א"ש דחד דינא לתרווייהו דמונח ולפ"ז יפה פרש"י ז"ל מונח אצלו דאי אמרת בגזל מונח אצל ב"ד הדרא קושיא לדוכתי' דלמא קמ"ל מתני' בפקדון דודאי מונח אצלו כמ"ש הנ"י אבל התוס' במס' ב"ק פירשו לשיטתם דשם שכתבו א"נ דר"ט לא קאמר דצריך לצאת י"ש רק גבי גזל דעביד איסורא ולא בפקדון ורישא ר"ט וסיפא ר"ע כמ"ש מוהרש"א ז"ל וממילא בלא"ה לק"מ קושי' בעז"י ושפיר מפרשים ויניח בב"ד ועיין:

והנה מוהרש"א ז"ל הקשה מאי פריך לר"ע דלמא שאני גזל דעביד איסורא ומתרצין דאכתי קשה מ"ט דר"ע דחייב גבי מעשה דחסיד אחד דשם הי' במקח ולפ"ז שפיר נתכוון אביי ופריך לרבא דוקא דבשלמא לאמורא אחרינא י"ל כתירוץ מוהרש"א דשאני גזל דעביד איסורא וגבי מעשה דלקח חייב לי"ש דאביי ידע מזה ועיין בתוס' היטב הדק וא"ל מ"ט דר"ט דפוטר י"ל דבאמת ר"ט אינו מחייב לצאת י"ש כ"א בגזל לחוד ולא בלקח וכ"כ התוס' בתירוץ בתרא לכך שאל לרבא דוקא דלדידי' א"ל כזה התירוץ דא"כ ע"כ רישא דגזל אתי' לר"ט וסיפא דפקדון אתי' רק לר"ע וכמ"ש מוהרש"א ז"ל וכאשר בארתי לעיל מזה וא"כ יקשה מנ"ל לרבא גופא לחלק בין איכא למידק לליכא למידק וכמ"ש בעל ת"ח ז"ל וא"ל דבבא דרישא בגזל למה לי תיפוק לי' מבבא דפקדון לזה ליתא דסיפא לא אשמועינן כ"א לר"ע ורישא בא לאשמעינן אפי' לר"ע נמי אע"כ דרבא גופא לא ס"ל כתירוץ בתרא שבתוס' שזכרנו רק דס"ל דר"ט מחייב לי"ש אף גבי פקדון א"כ קשה שפיר לרבא גופא דע"כ מעשה דחסיד פטור ר"ט מדינא ור"ע חייב גם מדינא א"כ קשה שפיר ר"ע אדר"ע וכמ"ש לעיל רק כל זה אם פירו' ויניח הוא כמ"ש רש"י ז"ל דיני' אצלו שפיר י"ל הכל כמו שזכרנו דהי' קשה לרבא למה לי גזל דרישא דליתני גזל בסיפא דפטור מדינא ודינו ג"כ דמונח משא"כ אם הפירוש יניח בב"ד א"כ אין כאן שום קושי' וליתני גזל בסיפא דחלוק בדינא ובהכרח ליישב איזה תירוץ אחר על קושי' ת"ח ונסתר בנין ויסוד שזכרנו והדרא קושי' לדוכתא איך שייך פירכא אביי לר"ע במכילתין וזה כוונת רש"י ויניח יהי' מונח אצלו ובכדי שלא תקשה מנ"ל הא דלמא מונח בב"ד לזה סמכו בדיבור שלאחריו לא זהו הדרך סיפא דגזל אחד מחמשה ביבמות וקשה איך שייך פירכא זו לכאן ולא שייך הכא מידי כ"א התם עיקר מקומו ובהכרח לומר כמ"ש א"כ מוכח שפיר הדק היטב כפירושם דיניח אצלו דוקא כל זה נראה לפע"ד ואיני רוצה להאריך כאן רק לחדד התלמידים ודוק היטב:

שם דף מ"א ע"א אתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון כו' ומסיק דרב דאמר שליחות יד צריכה חסרון ולוי סבר א"צ חסרון ופריך מ"ט דלוי אר"י משום ר"י בן נהוראי משונה ש"י האמורה בש"ש מש"י האמורה בש"ח ואני אומר אינה משונה ומאי משונה לא תאמר שליחות יד בש"ש ותיתי מש"ח מה ש"ח שפטור מגנבה ואבידה שלח בה יד חייב ש"ש שחייב בגניבה ואבידה כו' ואני אומר אינו משונה כר"א כו' משום דאיכא למיפרך מה לש"ח שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב ומאן דלא פריך סבר קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילה בשבועה כו' רבא אמר לא תאמר ש"י לא בש"ח ולא בש"ש ותיתי משואל כו' ולמ"ד ש"י צריכה חסרון הני תרתי ש"י מוקי חד דלא נאמר דיו כו' ואידך לכדתניא ונקרב בעה"ב אל האלהים לשבועה א"א לשבועה א"א אלא לדין נא' ש"י למטה ונא' ש"י למעלה מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה עכ"ל הסוגיא בקצרה וכתב רש"י ז"ל ד"ה אף כאן לשבועה למדנו שאין משלם כפל ע"י טענות גנב אלא לאחר שבועה וגם למדנו שנפטר מגניבה ואבידה בשבועה יע"ש ובמס' ב"ק דף ס"ג ע"ב כתב רש"י ד"ה או אינו אלא לדין לפרעון דש"ח שטוען נגנבה ישלם כו' ונראה לעין סתירה בדבריהם דשם לא פירשו כ"א חד טעות דש"ח ישלם באבידה וגניבה וכאן כתבו דאיכ' לטעות בתרתי דש"ח ישלם בגניבה ואבידה וגם כפל בלא שבועה ונראה דרך פשוט ליישב דבריהם דהנה מהר"ם לובלין ז"ל כתב דכוונת רש"י במס' ב"ק הכי א"א אלא לדין דש"ח שטוען נגנבה ואח"ז באו עדים דישלם הכפל בלי שבועה והקשה מוהרש"א ז"ל הלא אמרינן שם בגמ' דכתיב בש"ח אם לא ימצא הגנב כו' ואם ימצא הגנב תרווייהו בטוען ט"ג וגנב עצמו נפקא לי' מהמצא תמצא וחד מוקי לה לקרא דאם ימצא הגנב על גנב עצמו וקרח דהמצא תמצא מוקי למודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואידך ס"ל מודה בקנס ואח"כ ב"ע חייב שוב פריך שם תיתי גנב עצמו בק"ו מטען ט"ג ומשני דה"א דיו לבא מה"ד כו' מה התם בשבועה אף כאן בשבועה כו' ולפ"ז מי מצי אמרת לדין דטוען טענת גנב אף בלי שבועה משלם כפל א"כ קשה גנב עצמו למה לי ותיתי מטט"ג דמשלם ג"כ בלי שבועה והעלה מהרש"א רק אם נאמר בפירש"י בב"מ דאיכא למיטעי בתרתי דמשלם ש"ח גניבה ואפ"ה משלם כפל בבאו עדים שהוא אצלו א"כ הרי דגזירת הכתוב הוא דטוען ט"ג משלם כפל דמן השכל אין לחייבו בכפל מאחר שתיכף שאומר נגנבה משל' ואין למדין מגזה"כ יעש"ה ובמהר"ם ובחידושי זקיני על מס' זו רק לכאורה יש לתרץ קושית מהרש"א באופן אחר דהכא אתיא כמ"ד תרווייהו בטוען ט"ג קאמר א"א אלא לדין דמשלם כפל בלי שבועה וקרא דגנב עצמו דהיינו המצא תמצא באמת מורה על מודה בקנס ואח"כ ב"ע דפטור ג"ע כיון דקרא מיותר בגנב עצמו לכך כתיב ג"ש להורות בשבועה ושוב איצטרך המצא תמצא לגופי' על ג"ע ושוב מוכרחים אנו באמת לומר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב משא"כ אי לא הוה נאמר הג"ש ה"א באמת דפטור וזה פשוט וברור ובעז"ה מצאתי אחר זה להגאון בעפ"י פיר' ג"כ בפשט' כדברי רק כ"ז למאן דמוקי לתרווייהו לטט"ג ונפקא לי' ג"ע מהמצא תמצא שפיר י"ל כמ"ש משא"כ למאן דמוקי חד בגנב וחד בטוען ט"ג הרי מקרא מלא נאמר על ג"ע הדרא קושי' מוהרש"א לדוכתא ולפ"ז מיושב קושיא הנ"ל דבמס' ב"ק י"ל דאתי' הברייתא כמ"ד תרווייהו בטוען ט"ג וגנב עצמו נפקא מהמצא תמצא ופרש"י שפיר רק חד טעות דה"א דש"ח שטוען נגנבה ואח"ז ב"ע שהוא אצלו ישלם כפל בלי שבועה כפי' מהר"ם שזכרנו וא"ל א"כ למה לי קרא בג"ע י"ל באמת דקאי על מודה בקנס ואח"כ ב"ע דפטור משא"כ במכילתין אנו קיימים למ"ד ש"י צ"ח והוא מרי' דשמעתא רב ורב גופא ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור א"כ ע"כ מוקי באמת קרא דהמצא תמצא ע"ז וע"כ מוקי לאם ימצא הגנב דפשטי' דקרא על ג"ע א"כ קשה שפיר מי מצי אמרת דלדין היינו דמשלם כפל בלי שבועה א"כ בגנב עצמו למה לי קרא כקושי' מהרש"א לכך מסיים רש"י וגם למדנו מזה שש"ח נפטר מגניבה ואבידה דאם אנו קיימים לדין הא דשומר חנם משלם גניבה ואפ"ה משלם כפל גבי טט"ג וע"כ דגזה"כ הוא ואין למידין ממנו כתי' מהרש"א ופשוט הוא:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה