אור ברסלב
מאורי אש על פרשת ואתחנן - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת ואתחנן - כתנות אור

על פרשת דברים - אור חדש

בפסוק אתה החלות להראות את עבדיך וגו' אי' במדרש שהשיב לו הקב"ה והרי נשבעתי א"ל משה רבש"ע אתה החלות כשבקשת לא חללת שבועה לא נשבעת שאתה מכלה את בניך בעגל וחזרת בך שנא' וינחם ה' ופרש"י אשר מי אל בשמים אינך דומה למלך בו"ד שיש לו יועצין וסקנדרין הממחין בידו כשרוצה לעשות חסד ולעבור על מדותיו אתה אין מי ימחה בידך אם תמחול לי ותבטל גזירתך. ובפ"ק דסוטה ויאמר ה' רב לך רב יש לך ומנו יהושיע ופי' מהרש"א לענין חכמה יש לו רב שנסתתמו ממנו מעינות החכמה. ורש"י בחומש פי' דא"ל רב לך רב טוב הצפון לך ופי' מהרש"א דאמרי' בפ"ק דסוטה דרש ר' שמלאי מפני מה נתאווה משה רבינו ע"ה לכנוס לארץ וכי לאכול מפרי' הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל שאינם מתקיימין אלא בארץ אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם. וכ' מהרש"א יש לפרש זאת התשובה בהאי קרא ויאמר ה' אלי רב לך דהיינו רב הטוב הצפון לצדיקים לעוה"ב. ואיכא למידק בהני מדרשות בבקשות משה שהתחיל לומר אתה החלות שחללת שבועתך של ישראל בעגל וביקש שיחלל גם שבועתו ואמר מי אל בשמים שאין לדמותו למלך בו"ד כי הקב"ה אין לו מוחין ויש לדקדק דאם הוא ע"פ הדין להתיר איך שייך מוחין ואם אינו ע"פ הדין א"כ אף שאין לו מוחין מ"מ הקב"ה לא יעבור על תורתו. וגם בתשובת הקב"ה שא"ל רב לך ומנו יהושיע ורמז בזה שנסתתמו ממנו מעינות החכמה. ולישב זה צריך להקדים מדרש רבה פ' זאת הברכה אר"י עשרה מיתות כתובות עליו על משה מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יבא לא"י ועדיין לא נחתם גזר דינו הקשה עד שנגלה עליו בב"ד הגדול וא"כ גזירה היא מלפני שלא תעבור את הירדן. וצריכין לומר באמת למה לא נחתם גזירתו הקשה עד שנגלה עליו בב"ד הגדול וכי לא היה יכול לגזור עליו אף שלא בב"ד ולישב זה צריכין אנו להקדים מדרש ילקוט משה איש האלהי' אר"י ב"ר סימון בשם רשב"ל האיש הזה אם מבקש להפר נדרים של. אשה מפר ואם רוצה מקיימה שנא' אישה יקימנה ואישה יפרנה כך כביכול אמר משה קומה ה' שובה ה' ובפ' אין עומדין ויחל משה שהתיר נדר הקב"ה. ואי' בגמ' דגיטין דף ל"ה ע"ב התקין ר"ג הזקן שתהיה נודרת ליתומים אר"ה לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמיפר לה בעל ורב נחמן אמר אפי' ניסת ופריך הש"ס ניסת ודאי מיפר לה בעל ומשני דמדרינן לה ברבים ופירש"י דקסבר נדר שהותר ברבים אין לו הפרה עכ"ל. לפ"ז אפשר דזה כוונת המדרש דמשה היה איש אלהים כדמיון איש שהיה בידו להפיר ולהתיר נדר של הקב"ה ולכך עד עשרה פעמים שנגזרה עליו לא הי' נחתם גזר דינו הקשה מפני שהי' בידו להפר עד שנגלה הקב"ה בב"ד הגדול ואמר גזירה היא מלפני לא תעבור את הירדן דה"ל כנדר שהודר ברבים ואין לו הפרה:

ואיתא שם בגמ' הא דנדר שהודה ברבים או ע"ד רבי' אין לו התרה ה"מ לדבר רשות אבל לדבר מצוה יש לו התרה כי האי מקרי דרדקי דהוי פשע בינוקי ואדרי' רב אחא ואהדרי' רבינא משום דלא אשתכח מאן דהוי דייק כוותיה נשמע מזה דלדבר מצוה אף נדר שהודר ברבים יש לו התרה עפ"ז נתתי טעם לשבח למה נסתמו מעינות החכמה ממשה קודם מותו דלולי זאת היה יכול משה להתיר נדר הש"י משום דהוי כמו לדבר מצוה דלא אישתכח דדייק כוותיה ועוד אמרי' בעירובין דף צ"ד משה דלמד מפי הגבורה מסתייע מלתא טפי אבל לאחר שנסתמו ממנו מעינות החכמה א"א ללמוד ממנו ונעשה יהושיע רבו א"כ תו לא חשיב לדבר מצוה ואי' בי"ד סי' רכ"ח ס' כ"א דאם אותן רבים מוחין שלא להתיר לו אפי' לצורך מצוה אין מתירין לו וכן אם אפשר לקיים המצות בל"ז אין מתירין לו ע"ש ולפ"ז מצינן לומר שמשה היה סבר אף שנדר הקב"ה ברבים יש לו התרה משום דחשיב לדבר מצוה חדא דלא אשתכח דדייק כוותי' ועוד שנתאוה לקיים מצות הארץ. אכן אם יהיה להקב"ה מוחין שיכולין למחות בידו א"כ אף לדבר מצוה אין לו התרה אבל כיון שאין לו מוחין א"כ בא משה בטענה גדולה שיכול להפיר ולהתיר אף שהיה נדר ברבים מ"מ לדבר מצוה יש לו התרה אבל לאחר שנסתם ממנו מעינות החכמה ויהושיע הי' דייק יותר ממנו א"כ תו לא חשיב לדבר מצוה אבל היה לו עוד טענה אחרת שרוצה לכנוס לא"י כדי לקיים המצות ויש לו התרה אבל אם הקב"ה מעלה עליו שכר כאלו עשה שוב לא יחשב לדבר מצוה. וזה כוונת הפסוקים שמשה אמר אתה החלות שאתה חללת שבועתך נגד ישראל כמש"ה ויחל משה משום שהי' נקרא איש האלהים א"כ תוכל לחלל גם שבועתי וא"ת באשר הודרה בב"ד הגדול א"ל התרה. ז"א דהא לדבר מצוה יש לה התרה ולגבי דידי חשיב ד"מ חדא דלא אשתכח דדייק כוותי ועוד כדי שאקיים מצות הארץ וא"ת שרבים מוחין בידך להתיר השבועה. ואז אפי' לדמ"צ א"ל התרה ולכן אמר מי אל בשמים כו' אין מי שימחה בידך כו'. והקב"ה השיב לו וסתר שני טענותיו על טענה ראשונה דחשיב לדבר מצוה דלא אשתכח דדייק כוותי' רב לך ומנו יהושיע שנסתם ממנו מעינות החכמה ונעשה יהושיע רב לו והוא דייק טפי וטענה ב' לקיים מצות התלוים בא"י אמר רב לך רב טוב הצפון לך דמעלה אני עליך כאלו עשית המצות כאן א"כ תו לא חשיב לדבר מצוה. ובזה ישבתי פסוקים בסדר וילך ע"ש ותמצא נחת:

ואמרתי להעלות זכרון בספר אמרי שפר מה ששמעתי בשם דוד הגאון האמתי הש"ך ז"ל ישוב הפסוקים תפל למשה איש אלהים תשוב אנוש עד דכא ותאמר שובו ב"א כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול דאמרו חז"ל עד דכא עד דכדוכי של נפש שאפילו קודם מיתתו מהני תשובה ומשה התפלל קודם מיתתו ועיקר תפלתו היה להתיר נדר הש"י דהוי כאיש אלקים ואיש מתיר נדרי אשתו אך שלא הי' ביום שמעו א"כ אין הבעל יכול להפיר ולכך אמר תפלה למשה איש אלהים שתפלתו היה משום שהי' איש אלהים ובידו להפיר ולכך אמר תשוב אנוש עד דכא אף שנתרשל עד סמוך למיתתו מ"מ מהני תשובה לבטל הגזירה וא"ת שאינו ביום שמעו לכך אמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול א"כ לגבי הקב"ה הוי הכל ביום שמעו וק"ל ודברי פח"ח ושפתים ישק: בפסוק פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקיבה וגו' ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח כו' לכאורה יש לדקדק למה חלק בתרי בבא פן תשחיתון ואח"כ אמר פן תשא עיניך כו' הל"ל בחד בבא פן תשחיתון וגו' ותשא עיניך השמימה וגו' ונראה לי לישב כך דאיתא בפ' ר' ישמעאל דף נ"ד ע"ב עי' בסוף הסדר הזה שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בע"ז למה אינו מבטלה אמרו להם אלו לדבר שאין צריך לעולם בו הי' עובדין הי' מבטלין הרי הן עובדין לחמה ולבנה ולכוכבים ומזלות יאבד העולם מפני השוטים אמרו להם א"כ יאבד דבר שאין צריך לעולם בו ויניח דבר שצורך לעולם בו אמרו להם אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו שאומרי' תדעו שהן אלהות שהרי הן לא בטלו ע"כ המשנה נמצא שמן הראוי היה לבטלן אותן שאינו צריך לעולם אלא שלא להחזיק את אלו לאלהות שלא יאמרו תדעו שהן אלהות שהרי הן לא בטלי ולכך מוכרח להניח אף אלו שאין לעולם צריך בהן ואותן שעולם צורך בהן אי אפשר לבטלם מפני השוטים האלו לאבד את עולמו:

וזה רמזה לנו התורה פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל וגו' אך שלא יקשה לך אם אין הקב"ה חפץ בע"ז למה אין הקב"ה מבטלן ולזה השיב הפסוק שלכך לא רצה לבטלן פן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח שאם מבטל לאלו שאין לעולם צורך בהן תחזיקו לאלהות לאלו שאין יכול לבטלם וא"ת למה באמת אין מבטלן ולכך אמר אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים להאיר א"כ יאבד עולמו מפני השוטים וכיון שאין יכול לבטל אלו גם הראשונים הנזכרים בפסוק אינו יכול לבטל מטעם שלא להחזיק את עובדיהן של אלו וק"ל:

בפסוק כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל וגו' ויש לדקדק למה היה משה דואג על מצוה זו דע"ז יותר מכל המצות ועוד היאך תלוי הדבר במה שאמר אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר אפילו אם היה עובר ראוי להוכיחם על זה ונראה לישב דאיתא בעירכין דף ל"ב ע"ב שעזרא ביטל יצר הרע וע"ז ואגין זכות' עלייהו והיינו דקא קפד קרא עילויי דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע בשלמא משה לא בעי רחמי דלא הוי ליה זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דהוי ליה זכותא דא"י אמאי לא ליבעי רחמי ע"כ הרי לפניך דיהושע לא ביטל יצר הרע דע"ז ומשה לא היה יכול לבטל שלא היה לו זכות דא"י והנה משה רבינו ע"ה היה אדון כל הנביאים וידע כל עתידות שיהושע לא יבטל יצר הרע דע"ז ואם היה בא לארץ היה מבטל ולכך אמר אנכי מת בארץ הזאת איננו עובר את הירדן א"כ אין לי כח זכות דא"י ואין בידי היום לבטל י"ה דע"ז ע"כ הזהיר אותם תשמרו פן תשכח את ברית ה' אלהיכם ועשיתם לכם פסל בשלמא אם היתי בא לא"י לא היה לי חשש זה כי בידי לבטל שם יצרא דע"ז אבל עכשיו שאני מת בארץ הזאת יש לי לדאוג ע"ז פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם ועשיתם לכם פסל וק"ל עי' במגלה עמוקות אופן ד' ויש ליתן טעם לשבח שנתאוה משה לכנוס לארץ משום דאמרינן בסוף פ"ק דמכות אם נגמר דינו בב"ד וברח מא"י לחוץ לארץ אין סותרין את דינו מח"ל לארץ סותרין את דינו מפני זכותה של א"י ופי' רש"י מפני זכותא של א"י אולי לא תועיל למצוא לו פתח של זכות ומש"ה היה סבר שבח"ל אי אפשר לבטל גזר דינו שכבר נגמר דינו בב"ד של מעלה שימות אבל אם נכנוס לארץ שמא יסותרו דינו מפני זכותא של א"י וק"ל:

ויתעבר ה' בי למענכם ופי' רש"י נתמלא חימה למענכם אתם גרמתם לי וכן הוא אומר ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם וראוי לדקדק ולמה בשביל ויקציפו ישראל במי מריבה הרעו למשה בעבורם וכמו כן יש לדקדק בפ' חקת יען לא האמנתם בי להקדישני כו' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם לכאורה יש לדקדק מה נשתנות טעם יש בדבר הזה שאמרה התורה המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל אחר שנגזר על משה ועל אהרן שלא יביאו את הקהל ונראה לישב משום דאיתא בפרק התכלת דאין מענשין למעלה על עשה רק בעידן ריתחא מענשין על עשה והנה משה ואהרן עברו על עשה שאמר להם הקב"ה ודברתם על הסלע והם לא דיברו אלא הכהו וא"כ אין ראוי להענישם למעלה אבל כיון שהי' בעידן ריתחא שישראל התרעמו על משה ואמרו למה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה ובעידן ריתחא מענשין עשה ולכך אמר הכתוב שפיר ויקציפו על מי מריבה שהי' עידן ריתחא ולכך וירע למשה בעבורם אבל לולי זאת לא הי' מענישין אותו וזה הוא נמי סמיכות הפסוקים שלאחר שגזר ה' שלא יביאו את הקהל ושלא יקשה למה הענישו אותם הלא לא עברו אלא על עשה ואין מענישין בב"ד של מעלה לכן אמר הכתוב המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל ר"ל שע"י מריבת ישראל הי' קצף לפני ה' ונעשו גם משה ואהרן ויקדש בם שע"י שהקב"ה עושה דין בצדיקים הוא מתיירא ומתקדש וק"ל. אכתוב כאן דרוש מילי דנחמתא: גמרא דחולין דף ס"ג אמר רב יהודא רחם זו שרקרק ולמה נקרא שמה רחם אמר ר' יוחנן כיון שבא רחם באו רחמים בעולם אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק וגמירי דאי יתיב אארעא ושרוק אתי' משיחא שנא' אשרקה להם ואקבצם אמר לו רב אדא בר שימי למר בר איתאי והא ההוא דהוי יתיב בי כרבא ושרק ואתא גלל אפסקי' למוחי' א"ל ההוא ביידי הוי וצריך להבין דברי חכמים וחידותם ורמיזתם במאי דקאמרי והוא דיתיב אמידי למה באמת שיהי' טבע של עוף דוקא דיתיב אמידי ועוד דקאמר והא האי דיתיב בי כרבא ושריק אמאי מזכיר המקום שהי' בי כרבא ר"ל שדה חרושה מאי נפקא מיני' הי' לו לומר והא האי דיתיב ושריק ועוד דאמר וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי' משיחא למה באמת דוקא אי יתיב אארעא ולא על אילן ועוד דאתא גלל פרש"י אבן ופסקי' למוחי' מהיכן אתי אבן ועוד דקאמר ההוא ביידא הוי ר"ל כזבן ויש לדקדק איך שייך לומר על טבע העוף שהוא כזבן ונ"ל לומר דחכמינו ז"ל רמזה לנו רמזים גדולים בצחות לשונם ותחילה צריכין אנו ליישב גמ' דברכות דף ד' ע"ב אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ויש לדקדק מאי קשיא להו לבני מערבא עד דמיתרצי לה הכי דילמא באמת כפשטי' דקרא נפלה ולא תוסף לקום ונראה לישב משום דקשו להו בהאי קרא קושיא גדולה והי' מוכרחים לתרץ הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד:

ונקדים מה דאיתא בספר חסד לאברהם במעין ראשון נהר ג' פי' על הא דאמרינן שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה מפני מיעוט ההארה שהולכת ויורדת מדריגה ממדריגה וע"פ ירידתה כך יתמעט האור והשגחה ותכבד הקללה והיודע לשער ולמנות שיעור מהלך זה כמה שיעור קומתו וכמה אנו יורדים מידי יום ביומו ידע שיעור גולתינו עד כמה ויודע זמן הגאולה וזש"ה סוכת דוד הנופלת כי לעולם היא נופלת ויורדת עד שתשכב לעפר כמש"ה כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו ואז קומה עזרת לנו ע"ש באריכות ולפ"ד הנ"ל שפי' נופלת שנופלת תמיד אבל לשון נפלה משמע שנפלה כבר והגיע עדי ארץ וא"כ ראוי להיות לנו תקומה כמש"ה ולא תוסיף קום אדרבה אם נפלה משמע שכבר הגיע עדי ארץ א"כ בהכרח יהיה לנו תקומה כמ"ד דבקה לארץ בטנינו קומה עזרתה לנו וזאת הקושי' הי' קשה לבני מערבא ולכך הי' מתרצו הכי נפלה ולא תוסיף לנפול שלא תוסיף קאי אדלעיל אנפלה ר"ל שנפלת ולא תוסיף לנפול ר"ל שאתה בדיוטא תחתונה שאין לנפול עוד יותר אז בודאי יהיה לך קימה ולזה אמר קום בתולת ישראל שכל זמן שיש להשכינה לירד היא יורדת אבל כשתגיעה לירידה התחתונה ולא תוכל לנפול עוד יותר אז יהיה לנו תקומה לבתולת ישראל וק"ל. וזה מרומז מ"ש בפ"ק דברכות אפ"ה סמכו דוד ברוח הקודש וכתוב סומך ה' לכל הנופלים משום דאיתא בזוהר ויקרא דף ז' ע"א וע"ב תירוץ על קושי' זו נפלה ולא תוסף קום מעצמו כשאר גלות אלא הקב"ה יקים לה בעצמו ולכך כתיב אקים סוכת דוד הנופלת זה פירוש סומך ה' לכל הנופלים ר"ל הקב"ה בעצמו יסמוך אותם וזה ידוע יש לה סמיכה ע"י צדיק והוא נעשה כסא לשכון עליהם השכינה וזה מרומז מה דאיתא בסוף פ"ג דיומא א"ר חיי בר אבא אמר ר' יוחנן אפילו בשביל צדיק אחד העולם נתקיים שנא' וצדיק יסוד עולם והעולם קאי על השכינה ר"ל שבשביל צדיק אחד נעשה לשכינה כסא לשכון עליו וזה מרומז בדברי ר' יוחנן דעוף הנקרא רחם מרומז לשכינה שהיא מרחם על ישראל כאם על הבנים וכיון שבא רחם בא רחמים ופי' גשמים משום דאמרינן פ"ק דכתובות דף ה' על צדיקים מי מעיד הרקיע ומה נינהו מטר וזה מודיע שיש צדיק בעולם ולכך א"ר ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ר"ל שיש צדיק אחד בדור שהוא כסא לשכינה כביכול שתוכל לשכון ע"י צדיק יסוד עולם ולכך קאמר וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא ר"ל כשהיא בתכלית הנפילה בדיוטא התחתונה אתי משיחא כמו דאמרינן לעיל נפלה ולא תוסיף לנפול קום בתולת ישראל אז יהי' לנו תקומה וק"ל. ובזה יש לישב גמ' דחלק אמר ליה רב נחמן לרב מי שמיע לך אימתי אתי' בר נפלי א"ל מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית ליה א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת ולדברינו ניחא דהא נופלת פי' שנופלת תמיד ואין בן דוד בא עד שכבר נפלה ולכך קרי משיח בר נפלי ר"ל שכבר נפל בתכלית הנפילה התחתונה אז יצמח בן דוד וק"ל. ועתה צריכין אנו לבאר הא דקאמר והא האי דהוי יתיב בי כרבא דלכאורה הוי ליה להקשות והא האי דיתיב אארעא ואמאי נקט ביה כרבא וצריכין אנו לישב גמ' דפ' אלו הן הלוקין דאיתא:

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים ראו שועל שהי' יוצא מבית קדשי קדשים התחילו הם בוכין ור"ע משחק א"ל עקיבא מפני מה אתה משחק א"ל מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת עכשיו נתקיים בו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ולא נבכה א"ל לכך אני משחק דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אורי' הכהן ואת זכריה בן ברכיהו וכו' ומה ענין אוריה אצל זכריה הלא אורי' במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיו והר הבית לבמות יער בזכרי' כתיב עוד ישובון זקנים וזקינות ברחובות ירושלים עד שלא נתקיים נבואתו של אוריה הי' מתיירא שמא לא יתקיים נבואתו של זכרי' עכשיו שנתקיים נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני עקיבא נחמתני וראוי לדקדק דמהיכי תיתי לומר שלא יתקיים נבואתו של זכריה אטו נביאי ה' לשוא ידברו ועוד היכא באמת מוכרח שתתקיים נבואתו של זכריה ולהבין דבר זה צריכין למודיע הא דאמרינן בסוף החולץ ר"ע סבר זכה משלימין לו לא זכה פוחתי' לו אמרו לו לר"ע הלא הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה א"ל משלו הוסיפו לו תדע שהרי הנביא עומד ומתנבא הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדיין לא נולד מנשה ורבנן מי כתיב נולד לחזקיה לבית דוד כתיב אי מחזקי' נולד אי מאינש אחרינא וכתב מהרש"א וז"ל וצריך לומר שאין הנביא מתנבא דברים שעתידים להיות אלא לפי הגזירה ולא לפי הזכות דאל"כ מאי קמקשין להו לרבנן שהרי הנביא עומד כו' דשמא לפי מה שראוי להיות לפי הזכות שהוסיפו לו ט"ו שנים ניבא שיולד בן לחזקיה ונראה לי דבזה פליגי בחלק דרב סבר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ושמואל אמר די לאבל שיעמוד באבלו פרש"י אף בלא תשובה נראה דפליגי בזה דלמ"ד אין הדבר תלוי אלא בתשובה סבר דאין הנביא מתנבא אלא לפי הזכות ואם לא יזכו לא יתקיימו דבריו ושמואל סבר דהנביא מתנבא לפי הגזירה והנה ראוי לדקדק הלוא גזירה זו ציון שדה תחרש נגזרה גזירה במקדש ראשון כדאיתא בפ"ק דיומא דף ט' מקדש ראשון חרב מפני ג' דברים ע"ז ג"ע שפ"ד אתאן למקדש ראשון דכתיב ראשים בשוחד ישפטו וכהנים במחיר יורו ונביא בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבינו לא תבא עלינו רעה לפיכך הביא עליהם הקב"ה ג' גזירות לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ולמה לא נתקיים נבואה זו אלא בחורבן בית שני וכתב הרמב"ם בפ' חמישי בהלכות תענית דה' דברים אירע בט' באב דחרב הבית בראשונה ובשני ונלכדה העיר גדולה וביתר שמה והי' בה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי חכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד נכרים ונהרגו כולם ובו ביום המוכן לפרענות חרש טורנוסרופוס הרשע את היכל ואת סביביו לקיים מה שנא' ציון שדה תחרש וק"ל משמע שלא נתקיימה נבואה זו עד חורבן בית שני בימי טרנוסרופוס הרשע הלא נבואה זו נאמרה במקדש ראשון ומצאתי בחידושי אגדות בפ' זה בורר שפי' הפסוק ימקו בעונם שהיא שנאת חנם שהיא בבית שני ואף בעונות אבותם שהי' בבית ראשון שהוא ע"ז אתם ימקו וע"ז אמר בגלותא בחורבן בית שני והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ובאמת ראוי לדקדק אם נגזרה גזירה ציון שדה תחרש בבית ראשון למה לא נתקיימ' גזירה זו אלא בחורבן בית שני ונראה לומר דהי' להם זכות דקאמר הש"ס בפ"ק דיומא לאחר שחשיב ג' עבירות שהיה במקדש ראשון רשעים הם אלא שתלו בטחונם בהקב"ה וראיתי במפרשים שכתבו אף שזכות מבטל גזירות נביא מ"מ לא לגמר' הוא מבטל רק שדוחה הגזירה לבא בזמן אחרון מצינו בנינוה אף שעשו תשובה ונתבטלה הגזירה של נביא מ"מ לסוף ימים נתקיימ' בימי נחום אלקושי ולפ"ז אם במדה רעה כך ק"ו במדה טובה שהנביא מתנבא שמוכרח להתקיים וזה בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אבל למ"ד דאין הדבר תלוי אלא בתשובה אם יעשו תשובה נגאלים ואם לאו לא יהי' נגאלים א"כ כל הנחמות וטובות שהתנבאו הנביאים אלא כשישראל עושין תשובה ואם לא יעשו תשובה לא יתקיימו: ובזה נכון ביאור הויכוח שהי' בין ר"ע לר"ג ור"י דהם הי' בוכים עכשיו נתקיימה נבואה זו ר"ל שלא נתקיימה במקדש ראשון מ"מ מגודל החטא נתקיימ' עכשיו ור"ע השיב להם לכך אני משחק דבאמת בל"ז הייתי אומר דהנביא מתנבא לפי הזכות אשר יזכו בני אדם ולכך הייתי מסופק שמא לא יתקיימה נבואתו של זכרי' עוד ישובון זקנים וזקנות בשערי ירושלים דילמא לא יזכו אבל עכשיו שנתקיימה נבואתו של אורי' לכן בגללכם שדה תחרש שהי' מתנבא במקדש ראשון ולמה לא נתקיימ' במקדש ראשון ואם בשביל איזה זכות הי' לבטל נבואתו לגמרי אלא ע"כ דהנביא מתנבא לפי הגזירה. ואף נבואתו לפי שעה מ"מ לבסוף צריך להתקיים ונתקיים עתה וא"כ פשיטא במדה טובה שיוכרח להתקיים נבואתו של זכרי' אף אם לא יעשו תשובה וק"ל:

והשתא נבוא אל הביאור ולהבין דבר מתוך דבר במאי שאמר חז"ל והא ההוא דישב בבי כרבא דאיתא בחלק ביקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח יצא בת קול ואמרה רזי רזי לי אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי יצתה בת קול ואומר בגדו בוגדים ובגדי בוגדים בגדו ואמר רבא ואיתימא ר' יצחק עד דאתי בזוזי ובזוזי דבזוזי ופי' מהרש"א שהי' מוכרח להיות החורבן ב' פעמים והנה בר כוזיב' מלך תרתי שנין ומחצה אמר להו לרבנן דאני משיח אמרו לו במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזי' דלאו מורח ודאין קטלוהו וכבר כתבנהו שכל ישראל והרבה גדולי חכמים דימו שהוא מלך משיח ואיתא במדרש רבה באיכה בפסוק בלע ה' דרך כוכב מיעקב אל תקרא כוכב אלא כוזב ומה הי' עושה בן כוזיבא הי' מקבל אבני בליסטרא באחד מארכבותיו וזורק והורג מהם כמה נפשות וגרמו עונות ונלכדה ביתר ונהרג בן כוזיבא ולפ"ז נוכל לומר שנהרג ע"י אבן שזרקו בו וז"ש והא האי דיתיב בי' כרבא ר"ל שדה חרושה שכבר נתקיים נבואה זו ציון שדה תחרש ושריק כלומר היה רוצה לקבל גליות וקאי על ב"כ ואתא גללא כלומר אבני בליסטרא וקטלין והשיב האי ביידא הוא כדאיתא דשמו היה מוכח עליו שנקרא כוזיבא שהיה כזבן ולא היה מורח ודאין וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה