אור ברסלב
מאורי אש על פרשת דברים - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת דברים - אור חדש

על פרשת דברים - כתנות אור

במדרש תנחומא בחדש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות לו רפואה בשבת כך שנו רבותינו החושש בפיו מטילין לו סם של רפואה בשבת כו' ומנין אר"א ק"ו ממילה ומה מילה שהיא אחד מאבריו של אדם דוחה את השבת סכנת הנפש שהוא כל גופו של אדם אינו דין שתדחה את השבת כו' והנה המדרש הזה אומר דרשוני וכבר ישבתיו קצת בפ' לך לך יעש"ה והגם כי קשה עלי לכתוב על הספר דרושים מה שלא כוונו בזה המאמרים עכ"ז מאחר שראיתי קצת מחכמי זמנינו יאמרו כי זהו חידוש ראה וחדש אמרתי לא יחסר בספר זה דבר ועכ"ז הסברות המה ישרות וברורות אף כי ינטל יותרת מלדקדק הדברים בשרי מאמרות ומקדם נכתב לדקדק דבר במס' פסחים דף ס"ה ע"ב במשנה המהוללה הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אינה דוחה את השבת ר"א אמר דוחה אר"א ומה אם שחיטה כו' א"ל ר"ע או חילוף ומה הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהיא משום מלאכה א"ד שלא תדחה את השבת א"ל ר"א עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת כו' ואיכא למידק על אריכות הלשון של ר"א שהזכיר לר"ע בשמו ודייק עקרת מ"ש בתורה הלא די בתשובתו הלא נאמר במועדו וכו' ובזה יספיק דבריו וכדי לחדד לב התלמידים נראה שיפה כיון ר"א לדייק כדברים הנ"ל דהנה שם בגמ' ילפינן דפסח דוחה את השבת מג"ש דנאמר במועדו בפסח ונאמר במועדו בתמיד מה תמיד דוחה את השבת שמקרא מלא דיבר הכ' גבי קרבן שבת על עולת התמיד כו' אף פסח דה"ש וגם פסח דדוחה טומאה ילפי' מאיש נדחה ואין צבור נדחין והדר ילפי' בגז"ש הנ"ל תמיד מפסח דדוחה טומאה יע"ש וכ' התו' דסוגי' דהכא משמע דמשמעו' דבמועדו לא דרשי' דדוחה שבת וטומאה כ"א מג"ש דפשטי דקרא משמע במועדו בזמן התירא אבל בריש כיצד צולין דרשינן ממשמעות דבמועדו דדוחה שבת וטומאה כו' ומדקאמרי' שם וצריכא דאי כתב בפסח ה"א משום דבכרת ואי כתב בתמיד ה"א משום שתדיר וכליל ואי בג"ש ילפי' לה מה צריך לצריכותא הא איצטריך גבי פסח דדוחה שבת ובתמיד משום טומאה כו' ושם ד"ה מה לתמיד שכן תדיר תימא ונילף מבינייהו דתמיד ומילה או משתי לחם גרידא דדוחה שבת ע"כ ומהרש"א ז"ל מוחק בתוס' תיבת גרידא דמשתי לחם לחוד לא מצי ילפינן שי"ל שכן באים להתיר במקדש אלא משתי לחם וחד מהני יעש"ה ולכאורה יש לדקדק למה לא הקשו בתו' קושי' זו בכיצד צולין אשר שם תהיה הקושי' אלים ביותר על גופיה דקרא משא"כ כאן דלא קשי' אלא על הגמ' למה לא ילפי' ממה מצינו בתמיד כו' דהג"ש בלא"ה איצטריך משום תמיד דידחה טומאה וכבר הערנו מזה לעיל בפ' בא והנה יעויין לקמן דף מ"ח ע"ב בתו' ד"ה ומה שחיטה כו' ותימא לר"י מכשירי פסח מנ"ל לר"א דדחי שבת דהא גבי מילה איצטריך תרי קראי וכ"ת דגמיר מסוכה ולולב ושופר ומצה כו' אי מהתם יליף אמאי איצטריך במועדו גבי פסח כו': והנה קושיא זו לכאורה יש ליישב דרך פשוט ע"פ דאי' במס' שבת דף קל"א ע"א תוס' ד"ה ושוין כו' וא"ת ומסוכה איך מצי למילף וכן כל הני דפריך לקמן ונכתוב בחד וניתי הני ונגמרה אדרבה נגמר מכיבוד אב ואם מבנין בה"מ דלא דחי שבת כו וי"ל דהכא הכי גמרינן מה מצינו בהנך שמצות נוהגים בשבת ומכשירה דוחין שבת אף כל שמצות נוהגים בשבת מכשירים דוחי' שבת הלכך לא מצי למילף מכיבוד דהיינו המצוה עצמה ולא מכשירין דשחוט ובשול לי היינו כיבוד דעצמו מתקן ליה כו' יעש"ה הרי להדיא דאחר שגילה קרא דמצוה עצמה דחי שבת שוב אנו ילפי' שפיר דמכשירין דוחין שבת אבל אם לא הוה מוכרח דהמצוה עצמה דוחה שבת באמת ה"א דילפינן מכיבוד או"א ובנין בה"מ דלא ידחה כלל את השבת. ולפ"ז ליתא כלל לתמיהת ר"י דלעולם י"ל דר"א יליף מכשירי פסח דוחה שבת מסוכה ואינך וא"ל למה לי במועדו ונילף גם עיקר פסח דדוחה שבת מסוכה ואינך ז"א דאי לא הוה כתיב במועדו כלל ה"א דנגמור מכיבוד ובנין בה"מ דאינה דוחה שבת כלל לכך כתב במועדו דגוף הפסח דוחה שבת ושוב שפיר אנו למדין במכשירין דד"ש מסוכה כו' דמכיבוד ליכא למילף שאין שם כלל מכשירים וכן בבנין בה"מ כ"א המצוה עצמה ולענין המצוה עצמה כבר גלי רחמנא במועדו דדוחה שבת כן הי' נלע"ד ברור ליישב קושי' תו' הנ"ל אבל אחר העיון קושי' התו' במקומה עומדת דאי גמר ר"א מכשירי פסח מסוכה לא לכתוב במועדו כלל וא"ל דה"א דתילוף מכיבוד או"א ובנין בה"מ דאינה דוחה את השבת ז"א דליכא למילף פסח מכיבוד דלא תדחה שבת דאיכא למיפרך ולומר מה כיבוד ובנין בה"מ שכן אינם בכרת ומש"ה אינם דוחים את השבת משא"כ בפסח שהוא בכרת ועדיפא לן למילף שפיר למילף מסוכה ואינך דדוחה שבת וזה ברור אבל עלי' אני דן דהנה התוס' מקשי' במס' יומא דף נ"א ע"א מנ"ל דפסח שני דוחה שבת אי מכל חוקת הפסח יעשו אותו בהיקשא לפסח ראשון ז"א דהא פסח ראשון גופי' אנו ילפי' בג"ש מתמיד ודבר הנלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקשא הניחא למ"ד דבר הנלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקשא כו' ומקשי' המפרשי' לפ"ז מאי מקשי' התוס' הכא למה לי ג"ש דפסח דוחה שבת נילף במה מצינו מתמיד ומילה ז"א דא"כ לא ידענו דפסח שני דוחה שבת דהא כ"ע ס"ל דבר הנלמד במה מצינו אינו חוזר ומלמד בהיקש דהוא בעיי' דלא איפשטא והעלה הרב ריא"ף דאם אנו ילפי' פסח שני גם לענין טומאה מפ"ר וטומאה כתיב בפירוש א"כ הוה הימנו וד"א ושפיר למידין יעש"ה (והגם שיש לדקדק בדבריו דהלא מבואר בתוס' דיומא דכמה דברים אנו ילפי' בהיקש דכל חוקות הפסח ולמה נקיט הוא ז"ל דוקא טומאה ואפשר דס"ל שיכריח להיות הכל מענין אחד והבינהו) רק לכאורה י"ל דתוס' מקשי' באמת נילף גם פסח שני בהאי מה הצד דדוחה שבת וזה פשוט: ובהיות כן חוזר וניער ישוב שלנו על קושי' התוס' שבכאן ושבדף ס"ח ע"ב די"ל ר"א יליף מכשירי פסח מסוכה וא"ל א"כ ל"ל במועדו כלל ז"א דה"א דיליף מכיבוד דאינה דוחה שבת מאי אמרת הא איכא למיפרך לפסח שהוא בכרת ז"א דניהו דאינו יכולים לילוף פסח ראשון דידחה שבת מ"מ פסח שני לא ידענו (למ"ד דבאמת פ"ש אינו דוחה טומאה או למאן דיליף הכל ממשמע דבמועדו ועיין) דמהיכא גמרא אי מפ"ר הוה דבר הנלמד במ"מ ואינו חוזר ומלמד בהיקש ואי מתמיד גופיה או מסוכה ואינך י"ל דטפי ה"א דנילוף מ"מ מכיבוד ובנין בה"מ דאינו דוחה שבת מאי אמרת הלא איתא לקמן הפירכא מה להני שאינם בכרת ז"א די"ל ר"א ס"ל כמ"ד ריש פרק מי שהי' טמא דפסח שני אינו בכרת כלל ומיושב היטיב שני קושי' תוס' ובזה י"ל דיפה כוונו התוס' שהקשו במכילתן דמסיק על פסח ראשון מנ"ל דדחי שבת קשה שפיר נילוף מתמיד כו' משא"כ בפ' כיצד צולין לק"מ דאיצטריך משום פסח שני דה"א דאינו דוחה שבת דיליף מכיבוד כמש"ל ודוק היטיב: והנה לכאורה י"ל דבאמת אם אנו ילפי' ג"ש דבמועדו כסוגי' דריש אלו דברים קשיא קושי' תוס' גם על התורה דהנה מוהרש"א ז"ל כתב ליישב קושי' אחת שבתוס' שזכרנו למה להגמ' דכיצד צולין לעשות הצריכותא כמה שהבאתי לעיל י"ל דמש"ה עביד הצריכותא דהוה קשה למה לי הג"ש מלכתוב דחית טומאה בתמיד והוה ילפינן פסח מ"מ מתמיד דדוחה שבת וטומאה ל"ל הג"ש דאיש איש בפסח לכך הוצרך לומר מה לתמיד שתדיר וכליל וכמו כן קשה לא ליכתוב דחית שבת בתמיד רק בפסח ול"ל הג"ש דבמועדו ותיתי הכל תמיד מפסח לכך הוזקק לומר מה לפסח שכן בכרת יעש"ה ולפ"ז קשה שפיר למה לי בתמיד דדוחה שבת תיתי בפסח דדוחה שבת במה מצינו משתי לחם ומילה ושוב יכולים למילף תמיד בג"ש מפסח דדוחה טומאה דכתיב בי' בפירוש ודדוחה שבת ילפינן בפסח מ"מ משתי לחם ומילה כן היה מקום לנוח תמיד תוס' במסקנא על התורה ג"כ רק כבר הקדמנו שעל יתורא דקרא לק"מ דאי הוי יליף דחית שבת בפסח ראשון מ"מ לא הוה ידענו דפ"ש דוחה שבת והשתא נדוק לאידך גיסא לסוגי' דכיצד צולין בלא"ה נמי לק"מ קושי' התוס' דיש ליישבו בשני פנים דהא להך סוגי' אנו למדין תרווייהו שבת וטומאה ממשמעות דחד במועדו א"כ לק"מ למה לי במועדו גבי פסח נילף מתמיד ומילה ז"א דהא ממילה לא מוכח כ"א דחית שבת ועדיין לא שמענו דדוחה טומאה וא"ל לגמור מתמיד וש"ל ז"א דאיכא למיפרך כמ"ש תו' ביומא שם דמה להני שבאים עבור כל ישראל אבל פסח דמיעוטי' נדחי' לפעמים וי"ל דיו דבשלמא אי ילפינן בג"ש ל"ש לומר דיו כמ"ש תוס' שם אבל אי הוה ילפי' במ"מ בודאי זו אחת ממדות התורה דאמרי' דיו מה תמיד ושתי לחם באים עבור כל ישראל משא"כ פסח הנחלק כמ"ש תו' שם יעש"ה באר הטיב) או יאמר מאן דיליף ממשמעות דבמועדו לא דריש כלל איש נדחי' ואין ציבור נדחים ולפ"ז ליכא למילף מתמיד ושתי לחם דהנה שם במס' שבת דרוצה לילף מילה דדוחה שבת מסוכה ואינך ופרכינן מה להני שכן אם עבר זמנם בטלה כו' יע"ש ולפ"ז גם הכא גבי פס לכאורה אין למילף מכל הני שי"ל מה להני שאם עבר זמנם בטלה משא"כ גבי פסח דעדיין יש תשלומין לפסח שני רק דלענין דחי' שבת לא שייך פירכא זו דהא אם לא יעשו הפסח בשבת ג"כ בטלה דמשום זה לא נדחי' לפ"ש דדוקא גבי טומאה אמר רחמנא דעושין פ"ש אבל אם באנו למילף דחי' טומאה מתמיד וש"ל י"ל שפיר מה להני שכן זמנם בטלה גלל כן דוחה טומאה משא"כ גבי פסח ה"א דנדחי' לפסח שני וכיון דאין זמנו בטל שפיר ה"א דאינה דוחה את הטומאה וא"ל מילה יוכיח שג"כ אין זמנה בטלה ז"א דהא אנן קיימינן לענין טומאה דלא שייך זה היוכיח ומה מאד הארכתי בפלפול זה ליישב כמה וכמה דברי תמוהי' ואין כאן מקומו ותן לחכם ויחכם ודוק בענין זה) הרי בררנו עכ"פ שלפי הסוגי' דכיצד צולין לק"מ כל עיקר קושי' התימה ל"ל משום דאיצטרך גם אטומאה משא"כ להסוגיא דהכא קשיא לא לכתוב דחית שבת גבי תמיד ותיתי הכל מפסח דהיינו טומאה דכתיב להדי' בפסח וגם דחי' שבת נילוף מ"מ ממילה ושתי לחם ומההכרח דאיצטרך משום פסח שני דידחה שבת דמאן דמפיק מג"ש ס"ל דפסח שני אינו בכרת וגם שאינו דוחה טומאה ועיין (ולא תקשה לר' יהודא דאמר פסח שני דוחה טומאה א"כ נוכל למילף גם פסח שני ממה מצינו מפסח ראשון דהוה הימנו וד"א דהא ס"ל דילפי' גם דחי' טומאה מפ"ר דכתיב בי' בהדי' ז"א דר"י לטעמי' דיליף ממשמעות דבמועדו בברייתא דתורת כהנים בפ' כיצד צולין דסתמי' ר"י וכבר בררנו דאי ילפי' ממשמעות דבמועדו לק"מ קושי' תוס' שזכרנו דאיצטרך משום דחי' טומאה ועיין בריא"ף) רק איתא בריש פ' מי שהי' טמא דמאן דס"ל פסח שני בכרת ס"ל מגדף זהו מברך השם ומאן דלא ס"ל פ"ש בכרת ס"ל מגדף עובד ע"ז יע"ש:

והנה במס' כריתות דף ז' ע"ב שמעינן לי' לר"ע דאמר מגדף זהו מברך השם וע"כ דס"ל פסח שני בכרת וכאשר פי' רש"י ז"ל שם להדיא ור"ע ס"ל פסח שני בכרת כו' יעש"ה ולפ"ז הדרא לר"ע קושי' תוס' לדוכתא נילף במסקנא דפסח דוחה שבת ממילה ושתי לחם ולמה לי בתמיד דדוחה שבת תיתי מפסח וא"ל דעדיין לא הוה ידענו דפסח שני דוחה שבת ז"א דגם הא תיתי ממילא וש"ל וא"ל דה"א דתיתי מכיבוד או"א דאינו דוחה שבת ז"א הא איכא למיפרך מה להני שאינה בכרת תאמר בפסח שני שגם הוא בכרת לר"ע כמ"ש ומההכרח לפרש דר"ע ס"ל כסוגיא דכיצד צולין דילפינן טומאה ושבת מחד קרא במועדו דמשמע במועדו אפי' זמן איסורו והשתא דזכינו לדין דע"כ ס"ל לר"ע כסוגיא דכיצד צולין יתבאר דקדוק שלנו במתני' דהנה הרמב"ם ז"ל ריש הלכות אישות כתב האשה נקנית בשלש דרכים בכסף ובשטר ובביאה בשטר ובביאה מדברי התורה ובכסף מדברי סופרים יעש"ה והרבו להשיב עליו למה כתב דקדושי כסף הם מדברי סופרים והגיע הדבר לרבינו ז"ל והשיב שהדבר הזה כלול אצלו שדבר הנלמד בי"ג מדות אף כי שממיתי' עלי' עכ"ז לא מקרי אצלו מפורש בתורה ויעויין במגלת אסתר שהאריך בזה הרי להדיא לדעת רבינו דדבר הנלמד בג"ש לא מקרי מפורש מה"ת כמו קידושי כסף דילפי' מג"ש דקיחה קיחה עיין עליו ולפ"ז יפה שיחתן של ראשונים שדייק ר"א עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת כלומר אי ילפי' ממשמעות דבמועדו זמן איסורי קאמר אבל אי ילפי' בג"ש דבמועדו לא הוי עוקר דבר הכתוב בתורה דהלא כבר הקדמנו דזה הוי מד"ס ולא מפורש בתורה רק כדי שלא תקשה באמת מנ"ל לר"א להקשות בהקושי' דלמא מג"ש דבמועדו קדריש לכך דייק בשמו עקיבא כלומר את עקיבא שסבירא לך דפסח שני בכרת דהא אתה הוא דאמרת מגדף זהו מברך את השם נמצא מוכח דסבירא לך כסוגי' דכיצד צולין דיליף ממשמעות דבמועדו דאי מג"ש קשה למה לי דכתב רחמנא דחי' שבת גבי תמיד (וכמ"ש מהרש"א ז"ל) תיתי הכל מפסח ופ"ר וגם פ"ש הכל נלמד מש"ל וממילה כיון דלר"ע גם פסח שני הוא בכרת אלא ע"כ דסבירא לך דלאו מג"ש ילפי' אלא ממשמעות דבמועדו זמן איסורא משמע א"כ עקרת מה שכתוב בתורה מפורש במועדו כו' ופשוט הוא והשתא נבוא לברר דברי המדרש דהנה גם אי ילפי' ממשמעות דבמועדו יש מקום לנוח תמיהת התוס' לשיטת הספרי שדרש שני במועדו דכתב בפסח ראשון חד אשבת וחד אטומאה יע"ש ובזה אפשר ליתן טעם הא דדריש מחד במועדו שבת וטומאה משום דכיון דגלי בפ"ש שני פעמים במועדו ממילא אנו דרשי' בכ"מ דכתב חד במועדו אשניהם דילפינן מפסח או כמ"ש לעיל ולפ"ז עדיין קשה לא לכתוב חד במועדו ותיתי מתמיד כו' כקושית התוס' והנה כבר הארכנו לעיל דמתמיד ושתי לחם ליכא למילף מידי וגם מתמיד ומילה ליכא למילף כמ"ש הגאון מובהק חכם צבי ז"ל בתשובותיו דפרכינן מה להני שכן תדיר וכדאי' בזבחים דמילה גבי פסח כתדיר דמי רק דקשי' תיתי במ"מ ממילה ושתי לחם וגם אי ילפי' בג"ש קשה ג"כ למה לי בתמיד דדוחה שבת תיתי מפסח ופסח גופי' ממילה ושתי לחם וזולת מה שתרצנו לעיל יש מקום לתרץ כמ"ש מוהרש"א ז"ל דאיכא למיפרך מה להני שזמנן קבוע תאמר בפסח דאיכא נמי פ"ש יע"ש ולכאורה י"ל דקושי' תוס' עדיין במקומה עומדת דהנה כתב עוד מוהרש"א בפ' כיצד צולין דמוספי ר"ח לא הוי זמנם קבוע מאחר דנקבע ר"ח לפעמים ביום שלשים ולפעמים ביום שלשים ואחד יע"ש ולפ"ז י"ל דגם מילה לא הוה זמנם קבוע דהא קטן נמול לח' לט' כו' כמבואר במשנה דשבת באריכות רק עדיין לפקפק בזה דהאי מתניתין טעמי' קאמר משום ספק בין השמשות אינו דוחה שבת ונדחה ליום א' וב' וג' כו' א"כ לשיטת הפוסקים דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא א"כ מן התורה לא משכחת לה להאי דנימול לט' לי' כיון דמן הספק מותר למולי בשבת מאחר דהוה ספיקא והוא לקולא וליכא עדיין שני פירכא רק דעדיין י"ל דנילף פסח דדוחה שבת ממילה ושתי לחם מאי אמרת דפסח לא קבוע זמנו משום פ"ש י"ל ש"ל יוכיח דג"כ לא קבוע זמנו לר' ס שמעי' דאמר עצרת פעמים ה' פעמים ו' וכו' כדאי' במס' ר"ה ובמס' עירוכין א"כ הוה ממש כר"ח לשיטת מוהרש"א דלא הוה קבוע זמנו מאחר דנקבע לפעמים כך ולפעמים כך אח"ז מצאתי במפורש על התורה הנקרא במ"א הרגיש ג"כ בזה וע"ש בפ' בא רק כ"ז לר' שמעי' אבל לאחרים דאמרו אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים לא שייך זה ושפיר הוה עצרת זמנו קבוע ואין למילף פסח ממילה וש"ל: והנה עוד זאת לדעת דלכאורה מעיקרא דדינא פירכא דאיך נוכל למילף ממילה דד"ש הלא אסיקנא במס' שבת דף קל"ב דמילה דוחה שבת הוא הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה כ"ש מה מצינו דגר' מק"ו וכמ"ש רש"י ז"ל בשמעתין הנ"ל דאין דנין כל י"ג מדות מהלכה רק אם נבוא לשינויא דר' יוחנן שם דמוכח מביום אפי' בשבת. דשם פרכי' על עולא דאמר הלכה מהא דתניא מנין לפיקוח נפש דדוחה שבת ק"ו ממילה וא"א הלכה הא אין דנין ק"ו מהלכה אלא אר"י ביום אפי' בשבת יעש"ה ולפ"ז שפיר נוכל למילף פסח דד"ש ממילה וב"ל כנ"ל ואיתא במס' שבת דף פ"ו ע"ב ת"ר בששי בחודש נתנו עשרת הדברות לישראל ר' יוסי אומר בשבעה בו אמר רבא דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החודש הזה לכם מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח דכ"ע בשבת נתנה תורה לישראל כו' כי פליגי בקביעי דירחא ר"י סבר בחד בשבת אקבע ירחא כו' ורבנן סברי בתרי בשבת כו' ופריך דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן תנא אותו יום נטל עשרה עטרות כו' ראשון למעשה בראשית כו' ומדריש ירחא דניסן דהא שתא בחד בשבת ודאשתקד בד' בשבת דתני אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים כו' הוה ריש ירחא דסיון בשבת קשיא בין לרבנן בין לר"י ומשני לר"י ז' חסרין עביד ולרבנן ח' חסרי' כו' ופרש"י ולית לי' דאחרי' דאמרי אין מעברין ואין מחסרי' שום חודש לצורך אלא לעולם א' מלא וא' חסר כו' יעש"ה ולפ"ז יהיה כך המשך לשון המדרש דבודאי השואל ידע מהך ילפותא דנוכל למילף בק"ו ממילה דמה מילה שהוא אחת מאבריו של אדם כו' רק דקשה לי' הא אין דנין ק"ו מהלכה דסבירא לי' כעולא ש דאמר מילה הלכה רק דאולי יאמר האומר כר' יוחנן דביום מורה אפי' בשבת וכיון דיהי' קרא מוכח שפיר דפ"נ דוחה שבת מק"ו ממילה לכך ציין בפסוק בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ומוכח מהאי קרא דבר"ח אתו למדבר סיני בג"ש דזה זה כדאי' בגמ' הנ"ל וקשיא הלא חל אותו ר"ח בשבת ואיך הלכו בשבת וגם איך משכחת לה דבשבת ניתן תורה לישראל דהלא יגיע ויתחייב ליום ו' לכ"ע ואנן גמרי' בג"ש דזכור שבשבת ניתן תורה לישראל ומההכרח לומר כשינויא דגמ' הנ"ל דעברי ז' חסרי' או ח' חסרי' הרי מוכרח דלא כדעת אחרי' דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים אלא דמעברי' ומחסרי' לצורך ולפ"ז משכחת לה ג"כ לעצרת פעמים ד' פעמים ה' כו' כתנא דבי' ר' שמעי' א"כ קשיא למה לי קרא בפסח דדוחה שבת תיתי מש"ל וממילה או למה לי בתמיד דדוחה שבת תיתי בג"ש הכל מפסח וגבי פסח כתיב טומאה לגופי' ודחי' שבת ממילה וש"ל כנ"ל וא"ל דאיכא למיפרך מה להני שקבוע להם זמן וז"א בפסח דיש פ"ש ז"א דש"ל יוכיח דג"כ לא הוה קבוע זמן דהרי הוכחנו כר' שמעי' ומשכחת לה פעמים ד' פעמים ה' וכו' וע"כ מוכרחים אנו לומר דליכא למילף פסח ממילה כלל משום דמילה הוה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה א"כ שאל שפיר ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות רפואה בשבת דממילה ליכא למילף אחר שכבר מוכח מקרא זה דהוה הלכה ואין דנין ק"ו מהלכה והשיבו כך רבותינו כו' משום דיש מקום ראוי ליישב את קושי' ותמיהת ר"י שהבאתי לעיל דמנ"ל לר"א מכשירי פסח דדוחה שבת יע"ש: ונ"ל דהנה פרש"י ז"ל במס' שבת דף קל"ב ע"א דר"א דס"ל מכשירי מילה דוחה שבת מוקי להלכה על מילה גופי' וביום על מכשירין ופיקוח נפש דדוחה שבת יליף מקרא אחרינא וע"ש והקשו הגאונים מוהרש"א ומוהר"ם שיף ז"ל למה לרש"י לפרש לר"א פ"נ מקרא אחרינא הלא בריוח איכא למילף מק"ו ממילה דכתיב ביום על מכשירין שלה דדוחין שבת הרי מקרא מלא דיבר וכתב מוהר"ם שיף ז"ל וא"ל כיון דלא מוכח דביום קאי אמכשירין רק אחר שנתקבלה ההלכה אבל בלא ההלכה הוי מוקמי' ביום לא על מכשירין אלא על מילה גופי' וכיון דמכח הלכה שמעינן דביום קאי אמכשירין שוב הוי כהלכה גופא ואין למדין ממכשירין כלל זה ליתא דעכ"פ איך שיהי' נוכל למילף פ"נ דוחה שבת דגם אי לאו ההלכה הוה מוקמינן ביום על מילה גופי' ונוכל ג"כ למילף מיני' דפ"נ דוחה שבת אך דמכשירי פ"נ אי אפשר ללמוד מן מכשירי מילה דד"ש כיון דהא דמכשירי מילה ד"ש לא נשמע אלא אחר דנתקבלה הלכה על מילה גופא שוב הוה ממש כמו הלכה ואין למדין ממנו יעש"ה שהאריך הגאון הנ"ל בזה ולפ"ז י"ל דבאמת ס"ל לר"א דנוכל למילף פסח גופא דד"ש ממילה דכתיב וביום דקאי על מכשירין או על מילה גופי' ותיתי מהי תיתי מוכח דפסח גופא ד"ש כמ"ש מוהרמ"ש גבי פקוח נפש וכי איצטריך במועדו על מכשירי פסח דד"ש דמכשירי פסח ליכא למילף ממכשירי מילה שד"ש דשם לא מוכח כ"א אחר שנתקבלה הלכה על מילה גופי' שוב הוי הלכה כמו לענין מכשירי פ"נ ושפיר מוכח לר"א דמכשירי פסח דוחה שבת מחד במועדו דלפסח גופי' יש ללמוד מן מילה וש"ל ומיושב קושי' תוס' ודייק המדרש שפיר אר"א ק"ו ממילה דלדידי' י"ל דנפיק מילה מהלכה ומכשירי מילה מביום ואיכא למילף מק"ו ממכשירי מילה דד"ש דגם אי לאו הלכה הוה מוקמינן ביום אמילה גופא וג"כ נוכל למילף דפ"נ ד"ש וא"ל ל"ל במועדו גבי פסח ז"א דר"א לטעמי' דאמר מכשירי פסח ד"ש ואיצטרך במועדו על מכשירי פסח דליכא למילף ממכשירי מילה משום דהוא נשמע מהלכה כמ"ש ומדוקדק באר היטב לשון התנחומא במה שהשיבו לו מטילין לו סם של רפואה לתוך פיו בשבת דהיינו פ"נ גופא אבל מכשירי פ"נ באמת לא מוכח מידי ממכשירי מילה דהוא הלכה וכמ"ש מוהרמ"ש ז"ל ודוק היטב:

ובדברינו האלה נבוא ליישב מאמר במס' מנחות ר"פ ר' ישמעאל דף ס"ה ע"א ת"ר אילון יומיא דלא להתענאה כו' שהיו צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד מאי דרוש את הכבש האחד תעשה בבוקר כו' שהי' צדוקים אומרי' עצרת אחר השבת נטפל להם ר"י בן זכאי ואמר להו שוטים מנין לכם זה ולא הי' אדם אחד שהי' משיבו חוץ מזקן אחד שהיה מפשפש כנגדו ואמר משה רבינו אוהב ישראל הי' ויודע שעצרת יום אחד הוא עמד ותקנה אחר השבת כו' קרא עליו מקרא זה אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר ואם משה רבינו אוהב ישראל הוה למה איחרן במדבר ארבעים שנה א"ל רבי בכך אתה פוטרנו א"ל שוטה כו' כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהיינה הא כיצד כאן בי"ט שחל להיות בשבת כאן בי"ט שחל להיות אמצע שבת כו' ומדחי שם דלמא כדאביי דאמר מצוה למימני יומי ומצוה לממני שבתות כו' והנה יש לדקדק על שני דברים הללו לחברם יחד וגם כמו זר נחשבו דברי הבייתוסי' שאמרו מחמת שמשה רבינו אוהב ישראל הוה ואין להם זולת זה שום הוכחה הלא על דבר כזה אין מן הצורך להשיב להם גם למה לא דחה ריב"ז להם תיכף בתשובה שלימה כתוב אחד אומר כו' ומה לו להשיבם ריקם ודרך דרוש י"ל בזה הסיגנון מאחר שלדבריהם יחיד מתנדב תמיד מחמת קרא דכתיב לשון יחיד תעשה בבוקר לפי דבריהם יהי' מוכח ע"כ דעצרת אחר שבת ובאמת כוונת ריב"ז הי' להוכיח דלא כאביי לכך הציע להם מקודם אם משה רבינו אוהב ישראל הי' למה איחרן במדבר מ' שנה ובזה יהי' מוכח שפיר תשובתו השני' דהנה כבר הראיתי לדעת ליישב קושית התוס' דלא לכתוב במועדו גבי פסח ותיתי מתמיד וב"ל משום דלא נדע פסח שני דידחה שבת דדבר הנלמד במ"מ אינו חוזר ומלמד בהיקש או דאיכא למיפרך מה להני שכן הוא בכל ישראל יחד משא"כ גבי פסח דלפעמים נדחי' מיעוט הקהל לפסח שני וכאשר כתבו תוס' במס' יומא והנה בתירוצינו הראשון איכא למידק עדיין דאיתא במס' פסחים דף נ"ט ע"ב רמי ר' ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט כו' ומשני הכא בי"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דחלבי שבת קריבין בי"ט יע"ש ומקשים העולם א"כ למה לי קרא דפסח ד"ש הא בלא"ה מוכח מהאי קרא דכתיב לא ילין לבוקר הא כל הלילה ילין וע"כ דמיירי מפסח הקרב בשבת שחל להיות ע"פ הרי מוכח להדיא דפסח ד"ש אך אם ילפינן ממשמעות דבמועדו שוב לק"מ דאיצטריך משום דחית טומאה (אבל אם ילפינן בג"ש דבמועדו הוה קשה למה לי בתמיד דד"ש תיתי הכל מג"ש מפסח דגבי פסח מוכח מקרא דלא ילין והנה זה הדרש דלא ילין לא שייך כ"א לר"ע כאשר נעתיק בסמוך בלשון תוס' ובזה יש לכוון ג"כ הא דדייק ר"א עקיבא עקרת מ"ש בתורה בסיגנון שכתבתי לעיל דמוכח לר"ע גופי' דדרש במועדו זמן איסורו ועיין) ובהיות כן עדיין קשה למה לי במועדו נילף דחית טומאה מתמיד וב"ל ואעפ"כ אנא ידענא דפ"ש ד"ש דמקשינן לפ"ר וגבי פסח ראשון מוכח מגופיה דקרא מדכתיב לא ילין לבוקר וכנ"ל אולם זה הדרש מלא ילין אינו כ"א לר"ע דהנה כתבו שם בתוס' ד"ה ולא עולת חול בי"ט כו' תימא לריב"א הא האי קרא בשבת כתיב ומנ"ל עדיין גבי י"ט דקיל וי"ל דאתי' כר"ע דאמר בסוף אלו קשרים עולת שבת לימוד על חלבי שבת שקריבין בי"ט כו' מכלל דשל חול בי"ט לא קרבה כו' יעש"ה א"כ לר' ישמעאל דמוקי בסוף אלו קשרים הקרא דעולת שבת בשבתו דחלבי שבת קריבין ביה"כ ממילא לא מוכח מידי דאין עולת חול בי"ט ומשכחת לה לקרא דלא ילין לבוקר אף בע"פ שחל להיות בחול ועולת חול קריבין בי"ט וכ"כ שם תוס' להדיא בד"ה בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן כו' וי"ל דבן תימא יסבור כר"י דחלבי חול קרבין בי"ט יעש"ה א"כ לר"י לא מוכח מהכא מידי דפסח ד"ש והשתא נבוא ליישב דברי הצדוקים שזכרנו דבשביל שאמרו יחיד מתנדב ומביא תמיד ופי' במ"א שמתנדב לעצמו א"כ קשה ל"ל גבי פסח במועדו נילף מתמיד וב"ל דדוחה טומאה ודחי' שבת בלא"ה מלא ילין כו' וא"ל דמה לתמיד ושתי לחם שכל ישראל מביאין ז"א דהלא לדבריהם יחיד מתנדב ומביא תמיד ואפ"ה בכל גווני אמר רחמנא דד"ש ובהכרח לומר דאיצטרך במועדו דפסח ידחה שבת דלא מוכח מידי מלא ילין כו' די"ל כר' ישמעאל דאמר חלבי חול קרבין בי"ט ושוב אינה בהכרח לומר דקרא מיירי בע"פ שחל להיות בשבת ובהיות כן אף אם נאמר דאיצטרך במועדו דפסח דוחה שבת כי היכא דנלמוד ממנו פ"ש ד"ש כמ"ש אפ"ה יהי' מוכרח בהכרח כדעת הצדוקים דעצרת אחר השבת אחר הודיעני דלשיטתם מוכרח שיטת ר"י דחלבי חול קריבין בי"ט ועולת שבת בשבתו מורה דחלבי שבת קריבין ביה"כ א"כ קשה קושית התוס' במס' שבת שם דף קי"ד היכא אמרינן דחלבי שבת קריבין ביה"כ הא לא מיקוע תרי שבתא בהדדי ותירצו דאתיא כאחרים דאמרו אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים יע"ש:

והנה איתא במס' ר"ה דף ו' ע"ב אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעבר עליהם שנה בלא רגלים ורגלים בלא שנה עובר בבל תאחר ופריך שנה בלא רגלים היכא משכחת לה ומסיק כדר' שמעי' עצרת פעמים ה' פעמים ו' כו' מאן תנא דפליג על ר' שמעי' אחרי' דתניא אחרי' אומרים אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים יעש"ה ובזה יבחנו דברי הצדוקים אחר שאמרו יחיד מתנדב ומביא תמיד מוכח ממילא כר"י דאמר חלבי חול קריבין בי"ט וקרא דעולת שבת בשבתו מורה חלבי שבת קריבין ביה"כ א"כ קשה הא לא מיקלע תרי שבת בהדי הדדי ומההכרח לומר כאחרים כנ"ל א"כ קשה שנה בלא רגלים היכי משכחת לה כיון דמוכח כאחרי' לכך דרשו הצדוקים דעצרת לעולם אחר השבת דממחרת השבת היינו ממחרת שבת בראשית א"כ שפיר משכחת לשנה בלא רגלים כגון שחל פסח ביום ה' והתחילו לספור ממחרת השבת והוא הקדיש ע"ש או יום ה' שקודם עצרת ולשנה הבא חל פסח ביום ב' והתחילו לספור אחר השבת הבא וחל עצרת מאוחר להשנה וכבר עבר עליו שנה ולא מטי עצרת רק דהא דעובר על שלשה רגלים בל תאחר ילפי' שם מדכתיב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות ואיכא מאן דדריש להקיש עצרת לחג המצות שיש לו תשלומין כל שבעה והי' עדיין מקום להצדוקים דלעולם אין עצרת אחר השבת וא"ל א"כ שנה בלא רגלים היכא משכחת לה ז"א דמנ"ל דעובר כלל ברגלים בל תאחר והא דכתיב בחג המצות ובחג השבועות י"ל משום להקיש עצרת להיות לו תשלומין כל שבעה לזה הכניסו בדבריהם יודע הי' משה שעצרת יום אחד דהיינו דלית לי' תשלומין כל שבעה וא"כ ע"כ קרא דבחג המצות כו' אתי לב"ת וקשי' שנה בלא רגלים המ"ל לכך תקנה אחר השבת ופירוש ממחרת שבת בראשית ומשכחת לה כמש"ל וכדי לכוון תשובת ריב"ז בסיגנון שכתבנו נראה דהנה כתבו שם תוס' ד"ה כתוב אחד אומר תספרו חמשים וא"ת הלא לא ספרינן אלא מ"ט יום וי"ל שלא ציוה הש"י לספור חמשים שה"ק קרא עד יום חמשים תספרו א"נ חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתרי' קאי וה"ק עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה יעש"ה וראיתי במגילת תענית בפירוש מהר"א כתב לדקדק למה כתב כך בלשון דאיכא למיטעי ותירץ דקרא מורה שלא כדעת הצדוקים ודייק חמשים יום מן מחרת שבת הראשון והקרבתם תמיד ודלא כהצדוקים שיש לפעמים מותר יעש"ה ואיתא במסכת מכות דף כ"ב ע"א במשנה כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחר שנאמר במספר ארבעים הסמוך לארבעים ר"י אומר ארבעים כו' ויע"ש בפי' רש"י ואיתא בזוהר דישראל נתעכבו ארבעים שנה במדבר נגד מלקות ארבעי' ולפ"ז י"ל דכך הוא הוצעת ריב"ז דשאל מקודם למה עיכבן משה ארבעים שנה במדבר נגד מלקות הלא די בל"ט ועכ"ל דהא דכתיב במספר ארבעים משמע ארבעים שלימות א"כ סתרי קראי אהדדי כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות הרי אינו כ"א מ"ט יום בל"ז ה"א הא דכתיב תספרו חמשים משמע עד חמשים כמו במספר ארבעים וכעין תירוץ ראשון בתוס' משא"כ עתה שמוכח דארבעים דוקא קשה קראי אהדדי ומהכרח לומר כתירוץ ב' של תוס' דחמשים יום קאי אוהקרבתם וקשה ל"ל וע"כ להורות לנו דלא כדעת הצדוקים רק דאין ממחרת שבת ראשון עד עצרת כ"א חמשים יום וכנ"ל ושפיר הסתי' דבר ה' של הצדוקי' לנצח והא דכתיב עד ממחרת השבת תספרו מהכרח לומר עד ולא עד בכלל ואפשר לומר שזהו הי' קשה בעיני הזקן לומר דכוונת המקרא עד ולא עד בכלל לכך השיבם בפעם ראשון שוטה ולא תהי' תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם דבלשון בני אדם עד ולא עד בכלל כדאי' בש"ע ח"מ סי' מ"ג סי' כ"ז ובדרושי' הארכתי וכאן אין רצוני להאריך בדרושים רק כדי לרוות צמאים החושקי' לזה אמרתי אל תנח ידי גם מזה ודוק היטב ועיין:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה