אור ברסלב
מאורי אש על פרשת דברים - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת דברים - כתנות אור

על פרשת מסעי - אור חדש

במדרש ילקוט אלה הדברים אין דברים אלא דברי תוכחה כו' דבר אחר אל כל ישראל מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחה. והמדרש הזה תמוה. ונראה לישב ע"פ מה דאי' בס"פ הבא על יבמתו א"ר אלעאי משום ר"א בן שמוע כשם שמצוה לאדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. וכתב מהרש"א בח"א וז"ל דבר הנשמע וכו' פירש"י דכתיב הוכיח תוכיח להוכיח למי שמקבלו ממנו עכ"ל מלשון כפול דריש לי' ובעלמא דרשי' מיני' הוכיח תוכיח אפי' מאה פעמים עכ"ל. הרי שיש שני לימודים בפסוק הוכיח תוכיח או שבא ללמוד שלא להוכיח למי שאינו מקבל תוכחה. או להוכיח אפי' מאה פעמים. ובזה יתבאר דברי המדרש שאמר אלה הדברים אין דברים אלא דברי תוכחה וקשה למה לא הוכיח משה אותם אלא סמוך למיתתו ולא מקודם וע"כ צריך אתה לומר כפי' רש"י שלא יהי' מוכיח וחוזר ומוכיח וע"כ אין אנו דורשין הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים וע"כ אתי ללמוד דאין מוכיחין אלא למי שמקבל תוכח' וא"כ ע"כ אל כל ישראל שהיו יכולין לעמוד בתוכחה דאל"כ הי' אסור להוכיחן. אבל מאד תמוהין לי דברי מהרש"א שכתב על פירש"י מלשון כפול דריש לי' ובעלמא דרשי' מיני' הוכיח תוכיח אפי' מ"פ מזה משמע שבא לפרוך על פירש"י. ואני אומר דאגב חורפי' לא דק דהא בפ' אלו מציאות דף ל"א ע"א איתא א"ל ההוא מדרבנן לרבא ואימא הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זימנא א"ל הוכח אפי' מ"פ משמע תוכיח א"ל אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח מ"מ וכן דרשי' בהשב תשיבם ובשלח תשלח א"כ לא דרשי' ממלות כפולות אפילו מ"פ כי מהוכיח לבד נמי משמע מ"פ א"כ תוכיח אתי ללמוד דאין מוכיחין אלא למי שמקבל תוכחה. אלא אי קשי' לי הא קשי' לי מאי פריך הש"ס תוכיח ל"ל למה לא קאמר הש"ס תוכיח אתי ללמד דאין מוכיחין אלא למי שמקבל תוכחה:

בפסוק מוציא יקר מזולל כפי תהי' ודרשו רז"ל מוציא יקר מזולל ר"ל שמוכיח לרשע ומהדרו בתשובה כפי תהי' שאני גוזר גזירה ואתה מבטלו. וצריך ליתן טעם כי זה השכר אינו מדה כנגד מדה ולמה זוכה לשכר זה שהקב"ה גוזר גזירה והוא מבטל. ונ"ל לישב ע"פ מה דאי' בזוהר שהקשה איך הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה וכי ד"א שעבד יבטל דברי רבו ותירץ שהגזירה באה על חטאים ודינין דמתערין בעלמא וצדיק יודע לרצות ולסלק דינין בישין מן העולם וא"כ ממילא הגזירה בטלה ובזה ניחא דברי הנביא ירמי' אם תוציא יקר מזולל אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירהו למוטב א"כ חזינן בישין מתבערין מן העולם וא"כ שפיר אמר כפי תהי' שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה שהגזירה ממילא בעלה וזה אמת לאמתו של תורה וק"ל. ובזה מיושב גמרא דפ' אלו מגלחין דף ט"ז ע"ב א"ר שמואל ב"נ אר"י מ"ד נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה אמר אלקי ישראל לי דיבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה ומבטלה כו'. ונראה דזה ג"כ תלוי' בתשובה שהביא עולה של תשובה ולכך אני גוזר גזירה והוא מבטלה וק"ל: בזה הסדר כתבתי דרושים לסבת הזמן:

סוף איכה למה לנצח תשכחנו תעזבנו לאורך ימים השיבנו ה' אליך כו' כי אם מאוס מאסתנו כו' השיבנו כו' ופירש"י מפני שסיים בדברי תוכחות הוצרך לכפול מקרא שלפנינו פעם אחרת וכן ישעי' ותרי עשר וקהלת. ואני אומר ליתן טעם בדרך הקרוב לאמת וצריך להקדים מ"ש הב"ח באה"ע סי' ע"ז בשם הגהות הרי"ף בשם הריב"א וז"ל וכל המוריד על אשתו או המדיר על אשתו אם מתה האשה בעוד שהוא במורדו ולא נתפייס עמה אין הבעל יורשה הואיל ואינו נוהג בה מנהג בעל היינו דוקא באומר בעינא לה ומצערנא לה דומיא דהמדיר דבעי לה אלא שמצערה וכו' וכשאינו נוהג בה מנהג בעל נעקר תנאי האישות כיון שהעיכוב הגירושין הוא ממנו הלכך מתה אינה יורשה אבל אומר מאיסה עלי ורוצה לגרשה והעיכוב הוא ממנה א"כ מתפייסת ממנו ומצפה תמיד שמא יחזור אלי' הלכך אינו נעקר תנאי האישות ואם מתה יורשת אע"פ שאינו נוהג בה מנהג בעל עכ"ל וכבר ידוע שהקב"ה נוהג עמנו כדין איש ואשתו כמ"ש הן ישלח איש את אשתו וגו' וכתיב שלחתי' ואתן ספר כריתות עמה וכתיב ובפשעיכם שלחה אמכם ואי' בגמרא דיומא שגדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דהקצף הי' בשביל חטאינו ואם הי' הקצף שלא ע"י מיאוס רק לצערינו א"כ פסק ונעקר התנאי האישות וכמו כן אם הי' על מיאוס ואנחנו לא ציפינו וקוינו שישוב חמתו ויוצא המיאוס מלבו פסק תנאי האישות לגמרי אבל כיון שאנחנו מקוים אל אע"פ שהוא מאס אותנו והיצר לגרש אותנו מ"מ כיון שאנחנו מצפים ומחננים אליו ומצפים תמיד שהוא יחזיר אותנו לא בטל כח האישות והדביקות וזה שאמרו ישראל כי אם מאסתנו קצפת עלינו עד מאד שהקציפה הי' ע"י מיאוס מ"מ אם מצפים אליך השיבנו אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כי עדיין תנאי האישות קיים לדור דורים וק"ל:

ברכות סוף פרק מי שמתו לעולם אל יפתח פיו לשטן מאי קרא שנא' כסדום היינו מאי אהדר לי' נביא שמעו דבר ה' קציני סדום נראה משום דברית כרותה לשפתים וזה שרמז דוד בתהלים ס' ס"ד חץ פתאום הי' מכותם ויכשלו עליהם לשונם ויתנודדו כל רואים בם משים דמצינו גבי דתן ואבירם שאמרו לא נעלה ופיהם הכשילם והי' להם ירידה וכן גבי יהונתן שאמר אם כה יאמרו עלה עלינו ועלינו משום דיש סי' בשפ' אדם וכן גבי גליות הפלשתי שאמר לדוד ואתן את בשרם לעוף השמים ולבהמת השדה אמר דוד כבר נטרף דעתו של זה שלי הוא שנכשל בלשונו וכן מצינו שנכשל בלשונו בר דרומי שאמר ואתה ה' אלהים זנחת ולא תצא בצבאותנו ואתה דרקנא ושמטת לכרכשתא וזה שרמז דוד חץ פתאום הי' מכותם וזה בא משום דויכשלו עליהם לשונם ע"י פיהם נכשלו כולם ולכן אנו מבקשים בתפילתינו שלא יכשלו בלשונם וק"ל: בפסוק הוגה ה' על רוב פשעי' יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' וזה המדרש הוא תמוה וכבר צוחו בי' קמאי דקמאי ונראה דאיתא בפ' אין עומדין דף ל"ב ע"א ובסוכה דף נ"ב ע"ב אמר ר' חמי בר חנינא אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל חד דכתב אשר הרעתי וחד דכתב כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בני ישראל וחד דכתב והסירותי את לב האבן ונתת להם לב בשר ופי' רש"י ג' מקראות שיש ביד הקב"ה לתקן יצרינו ולהסיר יצה"ר ממנו והרמב"ם בפ' ששי מהלכות תשובה כתוב וזה לשונו ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים הרבה שיתן הדין לפני דיין אמת שמונעים ממנו התשובה וכו' וכן הוא אומר ויהי' מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעים בנביאים עד כלות חמות ה' בעמו עד אין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהיא המרפא וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנעו אותם המרבים לפשוע תשובה שנא' ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהם התשובה ובזה יובן כוונת המדרש הוגה ה' על רוב פשעי' יכול על מגן דהא כתב אשר הרעתי וכמו שאמר אליהו ואתה הסבות את לבם אחורנית וכיון שיצר ביד ה' למונעו א"כ הוגה על מגן ת"ל על רוב פשעיה רצה לומר על שהרבו לפשוע ראוי למנוע מהם התשובה כדי שיקבלו עונשם וימותו ואי' במדרש רבה בפ' בא כי אני הכבדתי את לבו אמר ר' יוחנן כאן פתחון פה למינים לומר לא היתה ממנו שיעשו תשובה אמר לו ר"ש בן לקיש יסתום פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא ילוץ שהקב"ה מתרה באדם פעם אחד וב' ושלשה ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא והם ממש דברי הרמב"ם ז"ל וק"ל: ועוד יש לתרץ המדרש הנ"ל בדרך אחר ותחילה נתרץ גמרא בפרק כל המנחות בשעה שהחריב הקב"ה הבית המקדש מצא הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש אמר מה לידידי בביתי אמר על עסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו אמר לי' עשאת המזימתה אמר לו שמא מעוטים חטאו אמר לו הרבים אמר לו היה לך להזכיר את הברית מילה אמר לו גם בשר קדש יעברו מעליך א"ל שמא אם המתנת להם הי' חוזרים בתשובה אמר לו כי רעתך אז תעלזו מיד הי' מניח ידו על ראשו וצועק ובוכה ואמר שמא חס ושלום אין תקנה יצא בת קול זית רענן יפה פרי תואר קרא שמיך וכו' ואמר ר' יוחנן למה נמשלו ישראל לזית לומר לך מה זית זה אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה אף ישראל אינם חוזרים למוטב אלא ע"י יסורים עד כאן הגמרא ופי' מהרש"א בחידושי אגדות היה לך לזכור ברית מילה בשר קודש יעברו מעליך לפי ענינו הול"ל יעברו מעליהם נוראה הא דקאמר ברית מילה ולא שאר מצות ר"ל היה לך לזכור בזכות ברית מילה שמלתי את עצמי בן מאה שנה והיא מצוה ראשונה הניתנה לאברהם אמר לו הקב"ה בשר קודש יעברו מעליך בחטא' העבירו זכות זה שעליך וזה דחוק וגם כתוב אולי הי' חוזרים והשיב להם לא הי' חוזרים ופרש"י שם שעוברים עבירה הי' שמחים בה ובודאי לא הי' חוזרים אלא מתוך צרה וכאן בגמ' פרש"י כי רעתך אז תעלזו בשעת עליצתם מחזיקים יותר ברעתם ולא חזרו בהם והנה למעלה בפרש"י כתוב והלכו ערי יהודה ליושבי ירושלים וזעקו אל האלהים אשר הם מקטירים להם והושע לא הושיע להם בעת רעתם כמספר עריך הי' אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלים שמתי מזבחות לבושה מזבחות לקטר לבעל ועתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפלה כי איננו שומע בעת כי רעתך אז תעלוזי זית רענן יפה פרי תואר וגומר וצריך לומר דמתחלה הוכיח להם על ע"ז ואח"כ הוכיח להם על שעברו בשר קודש ואמר בעת רעתם וגו' כי רעתך אז תעלוזי שמחזיקים יותר ברעתם ולישב כל הדקדוקים צריכין אנו להקדים מה דאיתא בפ' רביעי דתענית אמר ר' יעקב בר אמי אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ויאמר ה' אלהים במה אדע כי ארשנו אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע הודיענו במה אורישנו אמר לו קח לי עגלה משולשת אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שהבית מקדש קיים בזמן שאין ב"ה קיים מה תהי' עליהם א"ל כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני כאלו הקריבו לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם ונקדים מה שכתוב ביפה תאר פרשה מ"ד הקשה בפ' בני עיר אמר ר' יוסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ כו' וז"ל ואין קושיא מאשר נחרב הבית ולא עמד להם זכות הקרבנות כי לא אמר אלא להאריך קצת אבל בבואם בחטא בשיעור מופלג כמו שבאו בזמן הבית לא יועילם כי החפץ ה' בעולות ובזבחים עכ"ל. ולי נראה דאין כאן קושיא דאין הקרבנות מכפרים אלא על השוגג ולא על המזיד והם חטאו במזיד ובכריתות דף נ"ה ע"ב אמרינן חטאים דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן מכפר אף חטאים דלאו בני קרבן מכפר ומקשי ליה רב דימא ממאי דהני פשעים דלאו בני קרבן נינהו דילמא הנך דבני קרבן נינהו כדתנן ארבעה מביאים על הזדון כשגגה א"ל רבין רוב פשעים לאו בני קרבן וזה כוונת המדרש הוגה ה' על רוב פשעיה יכול על מגן שהרי הקב"ה הבטיח לאברהם שלא יעשה כליה לזרעו ע"י הקרבנות ואם תאמר שחטאו במזיד הלא יש חטאים שמביאים קרבנות על המזיד לכך מתרץ המדרש ת"ל על רוב פשעיה ורוב פשעים לאו בני קרבן ולכך חרב בית המקדש וק"ל:

ובזה נבין דברי הגמ' דמנחות הנ"ל דהקב"ה אמר מה לידידי בביתי אמר על עסקי בני כי הבטיחו שלא יעשה כליה לישראל אמר ליה בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו א"כ הקרבנות מכפרים על השוגג אמר לו עשאתה המזימתה ר"ל במזיד ואין הקרבן מכפר על המזיד ואמר לו שמא מעוטים חטאו והעולם נידון אחר הרוב א"ל הרבים אמר לו היה לך להזכיר ברית מיל ונקדים מה שכתוב הזוהר פ' אחרי דף ע"ב ע"ב וז"ל ר' חזקיה אמר כתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול מ"ט בגין דכלא איתקשר דא בדא ובמאי איתקשר ישראל בהקב"ה בהאי רשימא קדישא דאיתרשם בבשרייהו ובגין כך לא יטוש ה' את עמו ולמה בעבור שמו הגדול דאיתרשם בהו תנא אורייתא איקרי ברית וקב"ה איקרי ברית והאי רשימא קדישא איקרי ברית וע"ד כולה איתקש' דא בדא ולא איתפרש דא מן דא עכ"ל ובזה נוכל לומר הא דאמרי' בפרק ג' דנדרים גדול המילה שאלמלא הוא לא ברא הקב"ה עלמא שנאמר אם לא בריתי עמם חוקות שמים וארץ לא שמתי וקאמר ופליגי אדר' אלעזר דאמר ר' אלעזר גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ ולפי דברי הזוהר פ' לך דף פ"ט ע"א נוכל לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דכולה איתקשר דא בדא ולא מתפרשן דא מן דא ולכך על שניהם העולם עומד ולפי דברי הזוהר יתקשרו ישראל בהקב"ה בהאי רשימא קדישא דאיתרשם בבשריהן ובגין כך לא יטוש ה' את עמו ולמה בעבור שמו הגדול דאיתרשם בהו וכשהעבירו ישראל המילה העבירו שמו הגדול ועיין במהרש"א בנדרים שכתב כל כחיו וחיילותיו של אף וחימה הם מצד ערלה נמצא הקב"ה מציל לישראל בשביל שמו הגדול דהיינו מילה ולכך אמר אברהם היה לך להזכיר ברית מילה שהוא שמו הגדול והשיב הקב"ה גם בשר קודש יעברו מעליך ר"ל שסרקו השם מבשרם והעבירו שמי מעליהם וק"ל ואמר שמא אם המתנת להם הי' חוזרים בתשובה והשיב כי רעתך אז תעלוזי פי' רש"י בשעת עליצתם מחזיקים יותר ברעתם ונקדים גמרא בפ' ד' דר"ה אמר ר' יהודה בר אידי עשר מסעות נסעה שכינה וכו' ומהר למדבר ואמר ר' יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה ולא חזרו אמרה תיפח נפשם וכו' וכתב מהרש"א אותן ששה חדשים מן עשרה בטבת עד ט' בתמוז שהובקע העיר הם ימים שגברה החמה שהוא אות להצלחות האומ' שהם מונים לחמה ואותיותינו לא ראינו מט' אב הלבנה מוספת ממשלתה ואורה עד ט"ו בחודש ואעפ"כ לא ראינו שום הצלחה באותן הימים ולכך אמר שמא אם המתנת יותר מששה חדשים שאז הצלחות ותגבורת הלבנה הי' חוזרים בתשובה והשיב כי רעתיך אז תעלוזו שמחזיקים יותר ברעתם ובפ"ק דע"א אמרינן כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים אפילו בעבירה דעריות כיון דאבק בי' טובא כמינות דמי' וכיון שמחזיקים יותר ברעתם א"כ אביקי טובא ומסתמא לא ישובו והי' צועק ובוכה ואמר שמא ח"ו אין להם תקנה יצא בת קול זית רענן יפה פרי תואר מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה אף כך ישראל אינם חוזרים למוטב אלא ע"י יסורים כמו שאמרו ריש סוטה חיצי כלה ואתם אינם כלים וזה מרמז הפסוק ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור ר"ל שע"י כתישה מאירים ישראל וחוזרים למוטב ועוד אמרתי בדרך מוסר ויקחו אליך שמן זית זך בלי שמרים ר"ל שמן הוא מצוה יהיה זך בלי שום פנים אחרת והארכתי בדברי מוסר ועי' בזוהר פ' בלק דף קפ"ז שמן על ראשך לא יחסר אלו עוברין ושבים וק"ל: במדרש תהילים סי' י"ט משבטי ה' צדקו יחדיו ריש לקיש אמר מק"ו ורבנן אומרים גז"ש והמדרש הזה תמוה הוא ונראה לישב דאיתא ריש פ"ק דברכות פליגי בה ר' יעקב בר אידי ורב חמא בר חנינא חד אמר כל יסורים שיש בהם ביטול תורה אינן יסורים של אהבה ואידך אמר כל יסורים שיש בהם ביטול תפילה אינן יסורים של אהבה אמר ליה רבי אבא ברי' דר' חייא בר אבא הכי אמר ר' חיי בר אבא אמר ר' יוחנן אלו ואלו יסורים של אהבה הן שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח אלא מאי ת"ל מתורתיך תלמדנו אל תקרא תלמדנו אלא תלמודינו דבר זה מתורתך תלמדינו ק"ו משן ועין מה שן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורים שממרקים כל גופן של אדם לא כ"ש והיינו דאמר ר' לוי נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממריק הבשר אף ברית האמורה ביסורין ממרקין עונותיו של אדם וכו' ופי' מהרש"א מתורתיך תלמדנו משמע דתלוי הדבר בעון ביטול תורה דווקא וקאמר אל תקרא תלמדנו דלא איירי קרא באיסורין של אהבה אלא ביסורין שממרקין עונותיו של אדם ותקרא תלמידני דבר זה ק"ו משן ועין וכו' הרי לפניך דאלו ואלו יסורין של אהבה בין יסורין שיש בהם ביטול תורה ובין אין בהם משום דבאין למרק עונותיו ולטובת אדם וזה שרמז דוד משפטי ה' אמת ר"ל שכל משפטיו בין יש בהם ביטול תורה ובין אין בהם צדקו יחדיו ששניהם יסורין של אהבה כדי למרק עונותיו וקאמר ריש לקיש דצדקו מק"ו דילפינן משן ועין ורבנן אמרי יצדקו מג"ש דילפי' גז"ש ברית דיסורין מברית הנאמר במלח וק"ל: ובדרך אחר נראה לישב ונקדים גמרא דנדרים דף פ"א אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מי האיש החכם ויבין את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי שרת ולא פירשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו שנאמר ויאמר ה' על עזבם את תורתי היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה וצריכין אנו למודעאי דאיתא בפ' שלשה שאכלו דף מ"ח ע"ב אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משנתן לך ר' יצחק אומר אינו צריך הרי הוא אומר וברך את לחמיך ואת מימיך אל תקרא וברך אלא וברוך ואימתי קרוי לחם קודם שיאכלנו וכו' ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש ר' חייא בר נחמני תלמידו של ר' ישמעאל אומר משום ר' ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר על ארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצות הרי לפניך שאנו לומדים ברכת התורה מלפניה מק"ו על חיי שעה מברך או ילפינן מגז"ש דכתיב אשר נתן לך ולהלן הוא אומר ואתנה לך וע"כ דרש משנתן לך וע"כ לית להו להני תנאי הא דילפינן בפ' מי שמתו דף כ"א ע"א ברכת המזון מלפניו מק"ו מברכת התורה וברכת התורה מלאחרי' מברכת המזון מק"ו דאי אית להו למה להו למילף ברכה לפניו מק"ו או מקרא הוי להו למילף מברכת התורה אלא ע"כ דלית להו הנך לימודים ולכך צריך למילף או מק"ו כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש או מקרא וכמו כן ברכות התורה מלפניה או מק"ו או מגז"ש:

ובזה יובן המדרש משפטי ה' אמת שהקב"ה איבד הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה אך מנ"ל דצריך לברך בתורה תחילה ומפרש ריש לקיש דצדקו מק"ו דילפינן מק"ו דעל חיי שעה מברך על חיי עוה"ב לא כ"ש ורבנן אמרי מגז"ש צדקו דילפינן בגז"ש דהכא כתיב אשר נתן דהיינו משנתן לך והתם כתיב ואתנה לך וילפינן לך לך מגז"ש דצריך לברך תחילה וק"ל: ואגב דאיירינן בזה נראה לפרש מאי קשיא לרב יצחק דאמר אל תקרא וברך אלא וברוך ועוד למה לא תירוץ ר' יצחק מיד על הא דקאמר אין לי אלא לאחריו לפניו מנין היה לו לר' יצחק לומר דכתיב וברך את לחמיך אל תקרא וכו' אלא נראה דדברי ר' יצחק מקושרים ומחוברי' בדברי הש"ס דקאמר אשר נתן לך משנתן לך דהא ריש כיצד מברכין איתא ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתנה לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל ופי' מהרש"א גוזל להקב"ה גוזל ממש אותו דבר שאוכל ונהנה ממנו דקודם ברכה שלו הוא וגוזל לכנסת ישראל כי הברכה מוריד שפע ברכה מלמעלה על הפירות שמברכין עליהם: ונראה לי דזה כוונת הש"ס דתניא אין לי אלא לאחריו מלפניו מנין ת"ל אשר נתן לך משנתן לך וע"כ הא דכתיב לה' הארץ ומלואה דהכל הוא של הקב"ה וע"כ לא נתן הארץ לבני אדם אלא לאחר ברכה א"כ מוכח מכאן שצריך לברך מקודם דקודם ברכה לא נתן לך ולפי דעת זה נגלה לר' יצחק לימוד אחר וקאמר דאינו צריך דכתיב וברך את לחמיך ואת מימיך וקשה הא אינו נקרא לחמיך ומימיך אלא לחמו של הקב"ה דכתיב לה' הארץ ומלואה אלא ע"כ אל תקרא ובירך אלא וברוך את לחמיך שאתה צריך תחילה לברך ואז הוא לחמיך ושפיר קרינן וברוך וכתיב וברך שע"י הברכה יורדת השפע מלמעלה לברך את הפירות וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה