אור ברסלב
מאורי אש על פרשת נצבים - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת נצבים - כתנות אור

על פרשת כי תבא - אור חדש

במדרש הביאו רש"י ז"ל למה נסמכה פ' נצבים לקללות לפי כששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו התחיל משה לפייסן אתם נצבים היום כו' לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כו' וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי חדא דיש לדקדק למה אמר מאה קללות חסר שתים ה"ל למימר צ"ח קללות. ושמעתי וכן מצאתי בס' כלי יקר שכתב דבאמת הם מאה קללות אלא שחסר שתים מה שאינו מפורש אבל רמז עליה' במש"כ גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה והרי עם שתים אלה הם מאה. וכתב שהיו מתיראי' משני קללות האלו שלא נכתבו בפירוש. והנה לפי פי' הכלי יקר גדלה התמי' למה באמת לא היו מתיראים מצ"ח קללות ונתיראו מאותן ב' קללות שלא נזכרו בפירוש אלא ברמיזה ועוד צריכין אנו לעמוד ולחקור מה הם אותן שתי קללות שלא נכתבו בפירוש רק בדרך רמז. ונ"ל דאותן ב קללות מרומזים בפ' וילך והיה כי תמצאנה צרות רבות ורעות. ואמרי' ריש חגיגה מאי רעות רבות וצרות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורתא ועקרבת' ופירש"י ותוס' דרפואות נשיכת זו קשה לזו דאמרי' בפ"ג דע"ז קרירא לעקרבא וחמימא לזיבורי וחלופי סכנת' כו' ולפ"ז דהם אותן ב' קללות דלא נכתבו בפירוש לכך היו מתיראין כי אין להם תקנה כנ"ל. ומצאתי און לי במ"ר פ' ואתחנן וז"ל רבנן אמרי למלך שיצא בנו לתרבות רעה והי' לו שלשה פדגוגין א' אמר יעשה לו כבלים של מאה ליטרין כך אמר משה יעשו לו כבלים של ק' ליטרין שנאמר ומצאו רעות רבות וצרות. ואין לו הבנה כי איך מרומז בפסוק זה כבלי' של ק' ליטרין. ובעל מתנות כהונה נדחק בזה מאד אבל לפי דברינו ניחא שמרומז בפסוק זה מאה קללות לתשלום הצ"ח קללות והם יחד מאה והם זיבורא ועקרבא. ושפיר קאמר דמשה אמר יעשו לו כבלי' של ק' ליטרי' דכתיב ומצאו רעות רבות וצרות שנעשו צרות זו לזו כנ"ל. ולדעתי זה סוד שיש לקיים בכל יום מאה ברכות נגד מאה קללות הללו לבטלם. והרב מהרש"א כתב וז"ל הענין מבואר שאמר כן על עובדי ע"ז כי אנכי הוא מ"ע מצד החסד מדת מים. ולא יהי' לך הוא ל"ת מצד הדין והוא מדת האש. כמ"ש בע"ז אש אכלה אל קנא. והעובד ע"ז הוא עובר על מ"ע דאנכי ועל ל"ת דלא יהי' לך שהם מדת מים ואש והם זיבורתא ועקרבתא וא"כ לפי' מהרש"א שני קללות הללו אינם באים אלא בעובד ע"ז ולא על שאר עבירות. ובזה יובן המדרש הנ"ל בשעה ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים ר"ל שהם מאה קללות אלא ב' שחסרו לא נאמרו בפירוש אלא ברמז והבינו שמרומז בפסוק צרות רבות ורעות שנעשו צרות זו לזו והם זיבורא ועקרבא ואין למכה זו רפואה ולכך הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו ר"ל באותן ב' מכות ולכך התחיל משה לפייסן אתם נצבים היום לעברך בברית כו' למען הקים אותך לעם והוא יהי' לך לאלהים ר"ל כשלא תעבדו ע"ז ותדבקו בקב"ה להיות לך לאלהים אזי אין אתם צריכים להתירא מב' קללות הללו שאינם באים אלא על העובד ע"ז וק"ל:

בפסוק ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו וכו'. והנה בפסוקים אלו רבו הדקדוקים בפרטות שאמר כי בשרירות לבי אלך ופי' התרגום בהרהור לבי אלך ויש לתת לב להבין במה יתפאר שילך בהרהור לבו. וביותר במה דקאמר למען ספות הרוה את הצמאה ופרש"י הרוה שוגג צמאה מזיד ולכאורה אין להבין הפסוקים אלו ולישב המשך הפסוקים נקדים גמרא דנדרים דף כ"ה נדרי הבאי אמר קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים א"ל רב הונא לרב אשי דלמא גברא קינא דשומשני' חזי ואסיק להון שמא עולי מצרים ושפיר משתבע אמר ליה כי משתבע אדעתי' דידן אשתבע ופריך ואנפשי' לא עביד אינש דמשתבע והתני' כשהן משביעין אותו וכו' וכן מצינו במשה שהשביען בערבות מואב אמר הוי יודעין שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום שנא' לא אתכם לבדכם מאי אמר להם משה לישראל לאו הכי קאמר להו דילמא עבידתן מילי ואמריתון על דעתינו משום הכי קאמר על דעתי לאפוקי מאי לאו לאפוקי דאסיקו לשמא דע"ז אלוה מכלל דעביד אינש דמשתבע אדעתי' דנפשי' ופרש"י דמסקי שמה דע"ז אלוה ופלחו לי' ובעי למהדר נפשייהו דאמרי דפלחו לאלוה ומשני לא ע"ז איקרי אלוה דכתיב בכל אלהי מצרים אעשה שפטים וכן איתא גמרא זו בשבועות דף כ"ט והתם מביא קרא אחר דע"ז איקרי אלוה דכתיב אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשה לך ובתוס' בשבועות בד"ה כשהשביע משה לישראל כתבו וז"ל קצת קשה מאי היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו ע"ז כמו כן הי' לירא שיעברו השבועה עכ"ל ולי נראה ליישב קושי' התו' משום דאי' בפ' שבועות הדיינים בכל עבירה שבתורה אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלש דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנא' ובא אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמו לשקר כו' ובזה ניחא אי לא השביע משה להם היו יכולים לומר שיתלו להם שנים ושלש דורות ולא יענשו הם עצמם אלא דורות הבאים אבל בשבועה אם יעברו יענשו אותם עצמם ולא יתלו שנים ושלש דורות ויהי' מתיראים לעבור על השבועה שלא יפגע בהם הפורענות בגופם נמצא אנו לומדים שהוצרך משה להשביעם כדי שיראו שלא יבא העונש על גופם וגם הוצרך להשביעם על דעתו שלא ילכו אחר דעתם שיקראו לע"ז אלהות ושפיר יקיימו שבועתם שיאמרו בלבם היה על ע"ז שנקרא אלהות וכל זה עם ע"ז נקרא אלהות אבל אי ע"ז לא נקרא אלהות לא היה צריך להשביעם על דעתו והא אין אדם משתבע אדעתיה דנפשיה: וזה פי' הפסוק לא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית וגו' ר"ל לא על דעתכם אלא על דעתי ועל זה בא לומר טעם למה אני איני סומך על דעתכם הלא בתר פומיה אזלינן ולכך אמר כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים וגו' פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום ללכת לעבוד את אלהי הנכרים ר"ל שע"ז שלהם נקרא אלוה במצרים כתיב ובאלהי מצרים אעשה שפטים וגם כתיב אלהי כסף ואלהי זהב וכיון שנקראו אלוהי העו"ג אלוהי יש לחוש שאם לא הייתי משביע על דעתי אלא על דעתכם הי' מסקי שם ע"ז אלוה והי' מהרהרים בלבם לעבוד לע"ז שנקרא ג"כ אלוה ולכך והי' בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך אחר הרהור לבי שהייתי מהרהר על ע"ז שנקרא ג"כ אלוה וזה אני מקיים והפה אינו מכחיש מה שבלב למען ספות הרוה את הצמאה לעשות הכל במזיד ובדרך היתר להם ולכך הוצרך אני להשביע על דעתי אך שלא יקשה לך קושי' התוס' אם אתה מתירא שלא נעבוד ע"ז א"כ בשבועה נמי יש לחוש שלא נעבור על השבועה לכך כתב טעם בצדו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה ר"ל שיפגע בו הקללה והאלה משא"כ בשאר עבירות תולין שנים ושלשה דורות ולא הי' מתירא מן העונש ולכך הוצרך להשביעם על דעתו שלא ילכו אחרי הרהור לבם ויהי' להם יראת העונש מצד השבועה וק"ל: באבות דרבי נתן פרק ל"ג הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וגו' נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד למה הלא כך אמר עזרא אם יבוא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבתי כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהם ואם יאמר לי יפה כתבתב אעבור הנקודה ע"כ ולכאורה תמוה הוא ואין לו הבנה ונ"ל לישב ע"פ גמ' דסנהדרין דף מ"ג ע"ב כתנאי הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד מלמד שלא ענש על הנסתרות אלא עד שיעברו ישראל את הירדן דברי ר' יהודה אמר לו ר' נחמי' וכי ענש על הנסתרות לעולם הלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשים שבגלוי עד שיעברו ישראל את הירדן ע"כ הגמ' ופי' רש"י והכי קאמר מלמד מה שלא ענש על הנסתרות לא נהג אלא עד שיעברו אבל משעברו ענש וכו' יעויין שם הרי לר"י לא נכתב רישא דקרא כהוגן דכתיב הנסתרות לה' אלהינו הלא משעברו ישראל הירדן ענש אף על הנסתרות ומוכרחים אנו לומר דהנקודות באים למעט שלא נהג דבר זה שלא לענוש על הנסתרות אלא קודם שעברו ולא לאחר שעברו ולר' נחמי' דס"ל אף על עונשים שבגלוי לא הענישום קודם שעברו הירדן א"כ סיפא דקר וכתב שלא כהוגן דאיך קאמר והנגלות לנו ולבנינו הלא לא ענש על עונשים שבגלוי קודם שעברו וע"כ מוכרחים אנו לומר דהנקודה בא לתקן שאף על עונשים שבגלוי לא ענש קודם שעברו ישראל הירדן והנה לר"י ענש לעולם על הנגלות אף קודם שעברו ולר"נ לא ענש על הנסתרות לעולם והנה בלא נקודה מצינו לומר דפשטי' דקרא דעל הנסתרות לא ענש לעולם ועל הנגלות ענוש לעולם אף קודם שעברו ישראל הירדן וא"כ נכתב הכל כהוגן ואין צריך לשום נקודה ובזה יובן דעזרא הי' מסופק אם ענש ישראל על הנסתרות לאחר שעברו או לא וכן הי' מסופק אם ענש ישראל על עונשי' שבגלוי קודם או לא ענש לכך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר מפני מה כתבת כך ר"ל שידע האמת שענש על הנסתרות לאחר שעברו ישראל הירדן א"כ ישאל אותי מפני מה כתבת כך סתם הנסתרות לה' אלהינו הלוא אף על הנסתרות ענש לאחר שעברו את הירדן וכן אם ידע אליהו שלא ענש אף על הנגלות קודם שעברו ישראל הירדן א"כ ישאל אותי מפני מה כתבת כך ר"ל שכתבת סתם והנגלות לנו ולבנינו הלא קודם שעברו ישראל הירדן לא ענש אף על הנגלות ומחזי ח"ו כשיקרא לכך אומר אני לו כבר נקדתי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ובאה הנקודה למעט ממשמעות שלא נהג כן לעולם ואם אומר לי יפה כתבת כפשטי' דקרא שלא ענש על הנסתרות לעולם ועל הנגלות ענש אותם אף קודם שעברו לכך אומר אעבור את הנקודה ר"ל כשאמחוק הנקודה ממילא נפרש כמשמעות פשטי' דקרא דנסתרות לעולם לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וזה דרך אמת לאמתו של תורה: ועפ"ז אמרתי לישב הא דאמרינן בסנהדרין דף מ"ג ע"א אמר רב אסי אמר ר' חנינא מלמד שמעל עכן בשלשה חרמות שנים בימי משה ואחד בימי יהושיע ופריך ועד השתא מ"ט לא איענש אמר ר' יוחנן משום ר"א לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן כתנאי דר' יהודה ס"ל דעל הנסתרות לא ענש אלא עד שיעברו ישראל את הירדן ור' נחמי' סבר דאף על עונשין שבגלוי לא ענש עד שעברו ישראל את הירדן ועפ"ז נ"ל ללמד זכות על יהושיע דאמרינן שם בדף מ"ד ע"א אמר ר' נחמן אמר רב מאי דכתיב תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות תחנוני' ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושיע מסיק משום דאמר ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן ונראה דכוונתו הי' לטובה משום שראה יהושיע שנענשו ישראל ונפלו לפני אנשי עי הי' יודע שבודאי הקב"ה מעניש ישראל בשביל אחרים הן למ"ד לאחר שעברו ישראל הירדן על הנגלות הן למ"ד שענש ג"כ על הנסתרות לכך אמר ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן ולא נכנסנו לערבות ולא הי' מענשי' לצדיקים בשביל אחרים וק"ל:

בפסוק ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצותיו וגו' כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה כי קרוב הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ואיכא למידק בהני מקראי קודש מאי צריך קרא לומר כי המצוה לא נפלאת ולא רחוקה לא בשמים ולא מעבר לים הוא ונ"ל לומר דאיתא בפרק המגרש דף פ"ד ע"א ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתעלי לרקיע ע"מ שתעברי את הים הגדול ברגלך אינו גט ר' יהודא בן תימא אמר כזה גט כלל אמר ר' יהודה בן תימא כל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו התנה עליו מתחילתו אינו אלא כמפליגו בדברי' וכשר אמר ר' נחמן אמר רב הלכה כר"י בן תימא ולפ"ז ניחא דהכתוב בא לומר ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ואל תאמר הלא הקב"ה התנה עמנו ליתן הברכות והקללות ע"מ לעשות מצותיו וזה הדבר שאי אפשר לקיימו ובטל התנאי ולכך אמר כי המצוה הזאת לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו והרי התנאי בדברי' שבידך לקיים והוי תנאי גמור ואם אתם מקיימי' התנאי אזי הקב"ה מקיים הבטחתו בברכה והקללה יבואו אם לא תקיימו וק"ל:

ובדרך אחר נראה ליישב המשך הפסוקים דהא יש להקשות איך מהני תשובה שיתקרב החוטא להקב"ה הלא קיי"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ואדם הי' נראה תחלה וכשחטא נדחה מקדושתו איך יהי' חוזר ונראה בתשובה וקושיא זו, חפשתי בכל המפרשים ולא מצאתי בשום מפורש תירוץ על קושיא זו ונ"ל לומר תירוץ נכון דהא איתא בזבחים דף ל"ד ע"ב גבי קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר ופריך ולהוי לי' דיחוי ותירץ רב אשי כל שבידו לא הוי דיחוי ופי' רש"י שבידו לתקן אבל ההוא דמשתלח לאו בידו לתקן דמי יימר דיהבי לי' אחרינא עכ"ל הרי לפניך דאם תולה בדעת אחרים לאו בידו לתקן דלמא לא יהבי לי' וזה פי' הפסוק כי המצוה הזאת לא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו כלומר אלו הי' צריך לאלו לא הוי בידיו לתקן דמי יימר שישמע לנו הוי נראה ונדחה ואין חוזר ונראה אבל המצוה הזאת קרוב אליך מאד ובידו לתקן וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה