מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת נצבים - אור חדש
גרסינן במס' כתובות דף ל"ג ע"ב אמר רב שמואל ב"י לא שנו אלא מתקנת עזרא ואילך אבל קודם תקנת עזרא שבתי דיני' קבועי' בכל יום אשה נשאת בכל יום ופריך והא בעינן שקדו דטריח לי' מאי שקדו דתני' מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי שאם הי' לו טענות הי' משכים לב"ד ותנשא באחד בשבת שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל שיהי' אדם טורח בסעודה שלשה ימים כו' ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי בשבת כו' ובשני לא יכנוס פרש"י כדי שיהי' לו שקדו שני ימי' עכ"פ יעש"ה והקשה רש"י ז"ל מאי פריך מאי שקדו הלא ממשנתינו מוכח שקדו דהא פרכינן דף ב' אלא אי איתמר הכי איתמר אר"י מפני מה אמרו חכמים בתולה נשאת ליום הרביעי שאם יהי' לו טענות בתולים כו' ותנשא באחד בשבת שקדו כו' הרי ממשנתנו מוכח שקדו ותו איכא לדקדק למה להתרצן להביא כל אורך לשון הברייתא ובשני לא יכנוס כו' ואמרתי דרך פלפול דהנה מדקדקים העולם למה להש"ס למיפרך כ"כ באריכות מפני מה אמרו חכמים בתולה נשאת ליום הרביעי כו' הלא ממתני' קא סליקנא ה"ל למיפרך בקוצר ותנשא באחד בשבת אך י"ל בדרך זה דהנה מקשה האלגזי למה לא קתני במשנתנו בתולה נשאת ונבעלת ליום הרביעי ולמה נקט רק נישאת יעויין בס' נ"ש והנה לכאורה י"ל ע"ז דהא מסקינן לקמן דף ה' ע"א דנבעלת ליל חמישי משום ברכה דדגים יע"ש אבל ז"א דהלא אם באנו לפרש דכוונת תנא דמשנתינו דלא תני דנבעלת ברביעי משום ברכה א"כ לא פריך לא מידי ותנשא בא' בשבת דהא בא' בשבת ליכא ברכה וכאשר הקשו תוס' באמת ועכ"ל דס"ל להמקשן דאין הטעם של תנא דידן רק מה שהוא מיקרי עבריינא ולא מטעמא דברכה שהוא הברירה למי שירצה ואינו כ"א עצה טובה והראי' דלא קתני כ"א הטעם משום טענת בתולים ובהיות כן קשה ג"כ ותהי' נבעלת ג"כ ברביעי וקשה ליתני נשאת ונבעלת ברביעי כקושי' המפרשים ע"ש אך י"ל דהנה תוס' כתבו שם ד"ה ליום הרביעי ולא בליל חמישי דלית כתובה דלא רמי בה תיגרא איכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא יבעול יעש"ה הרי עינינו רואות דתנא התנא דנשאת ביום דוקא א"כ אי הוה קתני נשאת ונבעלת ביום להשמיענו הרבותא דיכול לבעול ביום ולא חיישינן לקרורי דעתי' מ"מ הוי מקום לטעות דכמו גבי הביאה אינה בהכרח להיות ביום דהא בליל חמישי דסמוך לזמן קביעות בד' בודאי עדיף טפי ה"ה הנשואין נמי לאו דוקא יום ד' אלא ה"ה בליל חמישי והא דנקיט ליום הרביעי קמ"ל לרבותא דנבעלת ג"כ ביום ולעולם אימא לך דהנשואין יכול להיות ג"כ בלילה ובאמת אינו רשאי לעשות הנשואין דלית כתובה כו' לכך תני רק נשאת ליום הרביעי להורות דלא בליל החמישי כנ"ל והנה איתא לקמן דף ה' דלא יבעול במוצאי שבת גזירה שמא ישחוט בן עוף א"ל אביי אלא מעתה יה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף ומשני התם דלנפשי' לא טרוד הכא דלאחרי' טרוד א"נ התם אית לי' רווחה פירש"י לשחוט בלילה שהסעודה אינה עד למחר הכא לית לי' רווחה יעש"ה והרמב"ם ז"ל הביא דאין נושאין נשים באחד בשבת גזירה שמא ישחוט בן עוף והיינו ע"כ כשינויא קמא דלשינויא בתרא היכא דאית לי' רווחא לשחוט בלילה לא שייך האי גזירה כנ"ל אך לשינויא קמא שפיר אמרינן לאחרים טרוד אף בדאית לי' רווחה והנה באמת דעתו פליאה דבכ"מ פוסק כלישנא בתרא ואולי מסתמא דגמ' הנ"ל יש להוכיח דשינויא קמא עיקר דהא יש לדקדק כנ"ל למה להמקשן להביא כ"כ באריכות מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי כו' ה"ל למיפרך ותנשא בא' בשבת אלא ע"כ דס"ל להש"ס כשינויא קמא דלאחרי' טרוד אף בדאית לי' רווחא בלילה וא"כ בקצרה לק"מ ותנשא בא' בשבת י"ל משום גזירה שמא ישחוט בן עוף לכך פריך הכי מפני מה אמרו חכמים הלשון בתולה נשאת ליום הרביעי ולמה לא אמרו ג"כ נשאת ונבעלת ליום הרביעי וא"ל משום דהוה מקום למיטעות ולומר דרשאים לעשות הנשואין בליל חמישי ג"כ ז"א דא"כ תקשה ותנשא בא' בשבת ויהי' הסעודה בליל ב' דהא עיקר תירוץ שלנו דאינה נישאת ליום א' משום גזירה שמא ישחוט בן עוף וקשה יהי' הנשואין בליל ב' דאז איכא בודאי ריוח גדול לילה ויום ואז ליכא מאן דפליג דלא שייך שמא ישחוט בן עוף עיין עליו ומהכרח לומר דאינם רשאין לעשות הנשואין בלילה כו' דלית כתובה דלא רמו בה תגרא וחיישינן שמא יטרוד ולא יבעול וכיון דמהכא שמעינן לה כבר דאינם רשאי' לעשות הנשואין בלילה מטעם שכתבו התוס' דליכא כתובה כו' א"כ עדיין קשה ליתני נשאת ונבעלת ליום הרביעי כיון דליכא לנו למיטעות כלל ובהיות כן מיושב קושי' רש"י ז"ל בשמעתין דמאי פריך והא בעינן שקדו דהא ממשנתינו מוכח דבעינן שקדו מדלא נשאת בא' בשבת כדריש פירקין ז"א דהוה לנו מקום לומר דלעולם במסקנא לא בעינן כלל שקדו והא דלא נשאת בא' בשבת גזירה שמא ישחוט ב"ע דלאחרי' אף באית לי' רווחא בלילה טרוד וא"ל דקשה נשאת ונבעלת ליום הרביעי דז"א דהא יוכל להיות הנשואין גם בליל חמישי וא"ל א"כ תהי' נשאת ביום א' הוה מקום לומר באותו ה"א משום הכי לא תנשא ביום א' משום שקדו ולא משום שמא ישחוט ב"ע בכדי שלא נצרך לחלק ולומר נשאת דוקא ביום ונבעלת אפי' ביום וכ"ש בלילה לכך היינו מוכרחים לומר משום שקדו אבל לפי האמת דתני רק נישאת ליום ד' י"ל מש"ה באחד בשבת לא משום שמא ישחוט ב"ע ולא משום שקדו אבל מן הברייתא מוכח שפיר דגם במסקנא צריכין אנו לשקדו דקתני מן הסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי כו' ובשני לא יכנוס וע"כ הא דבשני לא יכנוס היינו מטעם שיהי' שקדו עכ"פ שני ימים הרי להדיא דגם במסקנא בעינן שקדו ומוכח שפיר דוקא מברייתא ולא מכח פירכא דמתני' ולפמ"ש אזלא לה כל סוגי' דלעיל ודהכא כלישנא קמא דלאחרי' טרוד אף בדאית ליה רוחא ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל כלשון הראשון ודוק: