מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת נח - אור חדש
גרסינן במסכת זבחים דף קט"ז ע"א אמר ר' אלעזר מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. ופריך ודלמא למעוטי טריפה האי מלהחיות זרע נפקא. הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל האמר קרא אתך בדומה לך. ודלמא נח טריפה הוי. תמים כתיב ביה ודלמא תמים במעשיו. לא ס"ד דנח גופא טריפה הוי מי א"ל רחמנא כוותך תעייל שלימים לא תעייל. ומאחר דנפקא לן מאתך להחיות זרע ל"ל אי מאתך ה"א לצוותא בעלמא אפילו זקן וסריס קמ"ל. תוס' ד"ה ודלמא למעוטי טריפה. תימה דבפרק שילוח הקן גבי שתי צפרים חיות דרשי' מיני' תרין שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה. י"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהם שוין לענין פסול אבל גבי ב"נ דשאר מומין כשרים הוי לן לאוקמא למעוטי טריפה דוקא עכ"ל, וסוגי' הלז הובא ג"כ במס' ע"ז דף ה' ע"ב עלה דמסיק שם לדידן דפסול לגבוה מומין בעינן תלתין יומי לדידהו דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי דאמר ר"א מנין למח"א כו' שם תוס' ד"ה והשתא דנפקא ליה מאתך. וא"ת למ"ד טריפה אינה יולדת ונפקא ליה טריפה מלהחיות זרע אתך ל"ל וי"ל דדריש אתך שיהיו טפילין לך יע"ש. עוד בד"ה ודלמא נח גופא טריפה הוי וא"ת והלא חי אח"כ ג' מאות שנה ותירצו דקיימינן למ"ד דטריפה חיה ע"ש. ובמסכת ע"ז הוסיפו לתרץ וכתבו דמ"מ באותו שעה לא היה יודע אם הוא טריפה או שלם כו'. ואח"ז כתבו שם ולא נהירא תירוץ זה דע"כ לא הזהירו אלא מטריפות הגלוי וניכר דבטריפה שבסתר לא היה יוכל להבחין כו' ע"ש ויש להעיר בסוגי' זו על שינוי לשונם של בעלי התוס' דהדיבור תו' שהקשו ותירצו במכילתן בד"ה ודלמא כו' נשמע כל עיקר במס' ע"ז והדיבור שהבאתי שנאמר בע"ז ד"ה והשתא כו' נשמט הכא כל עיקר וגם תירוצם הראשון שבמס' ע"ז שכתבו מ"מ באותו שעה לא היה יודע כו'. נשמט במכילתן. ויש לתת לב ע"ז על כל הני שינוי התוס' בסוגיות השוות. וגם העולם א מדקדקים דבמקום תימא לא שייך תירוץ וי"ל ובלמדי סוגי' זו בהתחלת הזמן לעומקא של הו"ת הארכתי מאוד לחדד התלמידים וכאן לא באתי אלא לאהבת הקיצור באיזה סברות ישרות. וטרם נבוא אל העיר ליישב כל הדקדוקים הנ"ל יש להתבונן בשינוי לשון הש"ס דמכילתן משני הש"ס בה"א ידועות האמר קרא אתך בדומה לך ובמס' ע"ז שני כדרכו אמר קרא אתך. ובאמת הלשון האמר קרא אינו מדוקדק. לכך נלע"ד דהנה הקשה החכם אלגזי ז"ל לפמ"ש התוס' במסכת ע"ז דאע"ג שגם זקן וסריס מיעט הכתוב מלהביא אל התיבה אפ"ה אמרינן שמותר להקרבה. די"ל מש"ה מנעו מלהביא אל התיבה משום דלית ביה קיום עולם ע"ש. א"כ מאי קאמר הש"ס הניחא למ"ד ט"י הא גם לדידיה לא ניחא דעדיין י"ל דמכל החי ממעט טריפה דאי מלהחיות זרע לא הוי נשמע דטריפה אסור להקרבה רק דה"א משום דלית ביה קיום עולם מאחר דאינה יולדת ואינה חי' מש"ה לא יביאה אל התיבה כמו זקן וסריס לכך הדר כתב רחמנא מכל החי למעט טריפה מהקרבה ע"ש ואמרתי ליישב קושי' זו דהנה מקשי' העולם למה פריך ודלמא נח טריפה הוי ולמה לא פריך בפשטות ודלמא נח גופי' מחוסר אבר הוי ומותר להביא מח"א אל התיבה והוי הפירכא ממש על ר"א דאוסר ממכל החי מח"א. ונראה דהנה צריכים אנו להבין מה דפריך ודלמא נח גופי' טריפה הוי א"כ קרא דאתך ל"ל כל עיקר ויעויין בתורת חיים. וההכרח לומר דפריך הכי ודלמא נח גופיה טריפה הוי וקרא דאתך בא להורות דמותר להביא טריפה אל התיבה וא"ל הא הסברא חיצונה נותנת ג"כ דטריפה מותרת להקרבה ז"א דהא מן הסברא דקרא דמכל החי קאי אטריפה למעטה מדפריך בכולא סוגיא האי מבע"ל למעוטי טריפה וכמ"ש התוספ' בזה. ומש"ה לא מצי פריך ודלמא נח גופי' מח"א הוי דיקשה א"כ אתך ל"ל וא"ל למשרי מח"א ז"א דבלא"ה הסברא נותנת דמח"א מותרת להקרבה דקרא מכל החי יותר מסתבר למעוטי טריפה כמש"ל: ולפ"ז קושי' האלגזי מתורצת היא. די"ל המקשן ידע מקרא דאתך בדומה לך רק דסמך את עצמו על פירכתו השני' ודלמא נח גופיה טריפה הוי. ובהיות כן פריך שפיר דוקא למ"ד ט"י ואומר הניחא למ"ד טא"י דמעטינן מלהחיות זרע דאין להביא טריפה אל התיבה מצד דליכא קיום עולם ולענין הקרבה נתמעט ג"כ מקרא דאתך בדומה לך דלא קשה מידי ודלמא נח גופי' טריפה הוי דא"כ יקשה ל"ל כלל קרא דאתך וא"ל למשרי טריפה כמש"ל ז"א דכיון דכבר נתמעט מלהביא טריפה לתיבה מחמת דליכא קיום עולם איך נחזור ונאמר דהדר כתב רחמנא אתך בדומה לך להכשיר טריפה ויהיה מההכרח לפרש הקרא דאתך בדומה לך שיביא הדומה לו וזה טריפה להתיבה וז"א דכבר אמרנו בטריפה עכ"פ אסורה להכניס להתיבה מלהחיות זרע יהיה מאיזה הטעם שיהיה אבל למ"ד טריפה יולדת פריך שפיר דלדידי' א"ל דכתב אתך בדומה לך דקשה ודלמא נח גופי' טריפה הוי וקרא דאתך בא להורות דמותר להביא טריפה להתיבה:
רק לפ"ז היה קשה מאי משני התרצן א"ק אתך הלא גם המקשן ידע מזה רק דעיקר פירכתו מכח ודלמא נח גופא טריפה הוי ודוחק לומר דהתרצן לא הבין דברי המקשן. לכך נראה דבאמת במכילתן הכל דברי המקשן המה. והמשך לשונו עד"ז דקאמר הניחא למ"ד טא"י וכו' ובכדי שלא תקשי הא גם לדידי' לא ניחא דדלמא מכל החי ממעט טריפה מלהקרבה כקושי' אלגזי לז"א הא אמר קרא אתך כלומר דמשם כבר מוכח דטריפה אסורה להקרבה וע"כ מכל החי למעט מח"א רק למ"ד ט"י קשה שפיר דמאתך ליכא למשמע מיניה דק' ודלמא נח גופי' טריפה הוי וקרא דאתך מורה להתיר טריפה. משא"כ למ"ד טא"י ליכא למימר דאתך בא להתיר טריפה אחר שכבר נתמעט עכ"פ טריפה מלהביא אל התיבה מקרא דלהחיות זרע כנ"ל רק כ"ז אתי' כפי לשון הש"ס דמכילתן יתבאר שפיר דלמ"ד טא"י מוקמינן קרא דאתך לאסור טריפה להקרבה מש"ה לא מקשי' תוס' במכילתן למ"ד טא"י אתך ל"ל דאיצטרך למעטה מהקרבה טריפה כאשר מוכח מהוצעת לשון הש"ס כנ"ל. משא"כ במס' ע"ז נראה דהמקשן לא ידע מאתך רק התרצן גילה לו זאת. א"כ הא דאמר הניחא למ"ד טא"י ע"כ ידע מאיזה לימוד אחר דטריפה אסורה להקרבה וכמו שנכתוב לקמן א"כ הקשו תו' שפיר א"כ למ"ד טא"י אתך ל"ל ומהכרח לומר דאיצטרך אתך שיהי' טפילין לך:
ובהיות כן דכוונת הש"ס במכילתן ודלמא נח גופי' טריפה הוי היינו דאתך מורה נלהתיר טריפה א"כ לא מצי התו' לתרץ במכילתן תירוץ ראשון שבע"ז דמ"מ מי היה יודע נח אם הוא טריפה או לאו. דזה אינו דעדיין קשה מאי פריך ודלמא נח גופי' טריפה הוי א"כ אתך למה לי וא"ל דהתיר לו טריפה בדדומה לו להביא אל התיבה ז"א אחר שאנחנו נדע שבאמת לא היה נח טריפה שחי אח"כ שנים רבות א"כ אין לומר שהשם אמר לו ליקח להתיבה טריפה כמוהו וע"כ דיתורא דקרא דאתך נאמר למעוטי טריפה. משא"כ בע"ז י"ל דפריך הכי ודלמא נח גופי' טריפה ומנא היה נח יודע. וא"כ שוב מוכרחים למידרש אתך שיהיה טפילין לך כמו למ"ד טא"י. אבל במכילתן לא נחתו התוספ' כלל לסברא זו דטפילין לך ועיין:
רק קשה באמת קושי' האלגזי בע"ז מאי קאמר הניחא למ"ד טא"י החי גם לדידיה לא ניחא דאיצטרך מכל החי למעט טריפה מהקרבה. רק נראה דהנה מורי זקיני הגאון האמתי ז"ל כתב בגליון ש"ס שלו לפרש מה שתירצו תוספ' במכילתן לחלק בין שתי צפרים חיות לדהכא משום דהתם משתעי לענין הקרבה ושניהם שוים לענין פיסול משא"כ כאן י"ל דלהקרבה שניהם מותרים רק מיעט טריפה מאחר דליכא קיום עולם כמ"ש האלגזי ע"ש ולפ"ז קאמר שפיר הניחא למ"ד טא"י דנתמעט מלהחיות זרע שלא להביא טריפה לתיבה. וא"ל דלמא מכל החי ממעט טריפה מהקרבה ז"א דלענין הקרבה שוב באמת יש למעט תרווייהו מח"א וטריפה ממכל החי. רק לפי שיטת תוספ' דמכילתן דלמ"ד טא"י קאי אתך למעט טריפה מהקרבה קמה גם נצבה התימא שכתבו דהא גבי שתי צפרים חיות ממעטינן מח"א וטריפה שניהם ממכל החי א"כ קשה שפיר למ"ד טא"י אתך ל"ל למעוטי טריפה מהקרבה ולימעט ממכל החי ג"כ שניהם מהקרבה. (ועיין בחידושי זבחים לזקיני הגאון בפנים מאירות דלמ"ד טריפה יולדות בלא"ה לא מקשי' תו' ולימעט תרתי ממכל החי רק קושיתם למ"ד טא"י עיין עליו) ולפ"ז המשך לשון התוספת כך הוא תימא וכו' ובכדי שלא יוקשה למה לא הקשיתי זאת קודם במס' ע"ז לזה אמרו דשם קיימין למ"ד טא"י קאי אתך שיהיה טפילין לך שפיר י"ל דלענין הקרבה ממעטין תרתי משא"כ הכא י"ל משום דלית ביה קיום עולם מיעט טריפה משא"כ במכילתן קיימא התימא למ"ד טא"י אתך למה לי למעט טריפה מהקרבה הא לענין הקרבה יש למעט תרתי ממכל החי וק"ל:
באופן השני נלענ"ד דהנה הקשה בס' כוס ישועות מאי מקשי' תוס' במסכת ע"ז למ"ד טריפה א"י אתך ל"ל דלמא צריך לדידיה להחיות זרע וגם אתך למעט טריפה דהנה הקשו שם תוספ' כיון דאנן ממעטינן גם זקן וסריס דנאסר לנח להביא אל התיבה א"כ יאסרו נמי לקרבן. ותירצו שם דגבי זקן וסריס י"ל דמש"ה מנעו הקב"ה מלהביא אל התיבה מפני שאין בו קיום עולם אבל להקרבה אין לנו שום הכרח לאסור יעש"ה. ובהיות כן גם אנחנו ניקום נימא ג"כ דאי הוי כתיב רק להחיות זרע למעט טריפה ה"א דלהקרבה מותר והא דאסר רחמנא להביא אל התיבה היינו משום דליכא בו קיום העולם לכך כתב עוד הפעם אתך למעט טריפה לגמרי להקרבה ג"כ (ויש ליישב הקושי' הנ"ל דמש"ה ציינו תו' א"ע על המקשן דלא ידע עדיין מזקן וסריס. אבל מ"מ יש לפקפק בזה ואחר העיון יתיישב). ואמרתי ליישב קושי' הנ"ל דרך פשוט דהנה הקשו תו' במכילתן ל"ל מכל חי למעט מח"א נמעט ג"כ מאתך בדומה לך דנח לא הי' מחוסר אבר. ותירצו דמסברא לא ממעטינן רק טריפה לחוד משום דליכא קיום כולי האי כו', פירש אף דקיימינן למ"ד טריפה יולדת ולמ"ד דיולדת ה"ה דחיה וא"כ איכא קיום עולם רק מאחר דאינה שוב בריאה וחזקה כ"כ ליכא קיום עולם כולי האי. ובמסכת ע"ז הקשו תוס' ע"ז התירוץ דלמ"ד ט"י קיימינן דלדידיה איכא קיום עולם. ותירצו שם דאי לא הוי כתיב מכל החי לא הוי מוקמינן אידך רק למעוטי מח"א דמאיס טפי לגבוה יותר מטריפה. והא דפריך לעיל האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא. הלא מח"א מסתבר טפי למעט טריפה ויוצדק דברי ר"א דיליף מיניה מח"א י"ל דקרא דמכל החי מוקמינן יותר למעט טריפה משום דהל' סובל יותר למעט טריפה דאין לה חיות כ"כ אבל מקרא דאתך הוי ממעטינן רק מח"א דמאוס טפי לגבי גבוה והקשה ע"ז הגאון מוהר"ם מלובלין ז"ל א"כ במסקנא למה דריש ר"א מכל החי למעוטי מח"א טפי ה"ל למידרש למעט ממכל החי טריפה דמשמעותו סובל יותר למעט טריפה ומקרא דאתך ה"ל למעוטי מח"א. ותירץ דר"א סובר כמ"ד טא"י ונתמעט טריפה מקרא דלהחיות זרע אשר מקרא זה לא נוכל למעט כלל מח"א. וא"כ ע"כ דמכל החי איצטרך למעוטי מח"א. יעויין היטב בדבריו. ובזה מתורץ קושי' כוס ישועות שזכרנו דתוס' מקשי שפיר למ"ד טא"י אתך ל"ל. וא"ל דאיצטרך שניהם דמלהחיות זרע לא הוי ממעטינן טריפה מהקרבה אלא משום דליכא קיום עולם לכך כתיב אתך למעטו מהקרבה. זה ליתא דבהיות כן הדרא קושי' מהר"ם ז"ל לדוכתי' למה דרש ר"א מכל החי למעוטי מח"א ה"ל למעט מח"א מאתך. ומכל החי למדרש למעוטי טריפה דהשתא א"ל דס"ל כמ"ד טא"י ונתמעט כבר טריפה מלהחיות זרע ז"א דהא אעפ"כ צריך לדידיה עוד לימוד על טריפה לאסרה להקרבה והוי יותר מסתבר למוקי מכל החי למעט טריפה מהקרבה ואתך על מח"א דהא משמעות דמכל החי סובל יותר למעט טריפה. אע"כ דלמ"ד טריפה א"י באמת סגי בחד קרא. ושפיר דרש ר"א למכל החי על מח"א כיון דטריפה כבר נתמעט מלהחיות זרע. ומקשי תוס' שפיר א"כ למ"ד טא"י אתך ל"ל. והוצרכו במס' ע"ז תוס' לתירוצם דדרש טפילין לך כנ"ל:
אולם עדיין י"ל סברת בעל כ"י דלמ"ד טא"י צריך שני מיעוטין אטריפה. וא"ל א"כ למה מוקי ר"א מכל החי למעוטי מח"א ה"ל למוקמי למעוטי טריפה מהקרבה דל' מכל החי סובל יותר למעוטי טריפה י"ל באמת דגם מקרא דמכל החי יותר מסתבר למעוטי מח"א משום דמאיס לגבוה טפי מטריפה. ומנ"ל האי סברא לומר דמשמעותו דכל החי סובל יותר למעוטי טריפה. וא"ל דאל"כ קשי' קושי' תוספת מאי פריך לעיל על ר"א האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא כיון דמחוסר אבר מסתבר טפי למעט גם ממכל החי משום דמאיס טפי זה ליתא דהשתא דקיימינן בסברת כוס הישועות הנ"ל בלא"ה לק"מ קושי' תוס' די"ל דהמקשן פריך האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא אין הרצון דלמעט טריפה לענין הקרבה דבאמת לענין הקרבה טפי מסתבר למעוטי מח"א וטעמו משום דמאיס לגבוה טפי. אבל עדיין קשה מנ"ל דמח"א אסור להקרבה דלמא מח"א וגם טריפה שניהם מותרי' להקרבה רק דמכל החי בא למעט שלא יכנוס טריפה אל התיבה מחמת דליכא קיום עולם. ויעויין בזה בדברי פי קדשו של זקיני הגאון ז"ל בפנים מאירות על זבחים. אך אנו אין לנו לפרש כך בפשטות פירכת הש"ס. דבהיות כן מאי פריך אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל הלא לדידיה לא נוכל כלל למעט מקרא דמכל החי טריפה. משום דליכא קיום עולם דהלא לדידי' דטריפה יולדת כ"ש דחיה כמ"ש תו' ואיכא קיום עולם טובא. וע"כ דפריך דלימעט ממכל החי טריפה היינו לאסור להקרבה. ולענין הקרבה כבר אמרנו דיותר מסתבר למעוטי מח"א דמאיס טפי לגבוה. וכיון דנסתלק הסניגור לפרש פירוש זה בגמרא ע"כ לפרש כמ"ש תוס' בע"ז דהלשון מכל החי מובן יותר למעט טריפה אף להקרבה. ולפ"ז הדרא קושית מהר"ם לדוכתי' למה נקט ר"א בלשונו מכל החי אמח"א טפי ה"ל למידרש מיניה אטריפה. ובהכרח לומר דס"ל כמ"ד טא"י ונתמעט כבר טריפה מלהחיות זרע כנ"ל: ובהיות כן שפיר הקשו תוס' שם למ"ד טא"י אתך ל"ל. דא"ל כסברת כוס הישועות דאיצטרך אתך למעוטי טריפה מלהקרבה זאת תקשה על ר' אלעזר דהוי ליה למדרש מח"א מאתך. וקרא דמכל החי למעט טריפה מהקרבה דמשמעותו סובל יותר למעוטי טריפה והוכרחו תו' לתרץ דלמ"ד טריפה א"י מוקי לקרא דאתך שיהיו תפילין לך ולא בעי כלל שני לימודי' על טריפה כ"א קרא דלהחיות זרע ושפיר דרש ר"א קרא דמכל החי למעוטי מח"א דס"ל טריפה א"י כסברת מהר"ם משא"כ דמכילתן קיימו תוס' בשיטתייהו דאף למ"ד ט"י ליכא קיום עולם כולי האי כאשר הבאנו לעיל. ובהיות כן י"ל דלענין גבוה מח"א מאיס טפי ויותר מסתבר למעטו מטריפ' אף מקרא דמכל החי. והא דפריך האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא היינו מצד דליכא קיום עולם. וכיון דאזלי ליה הסברא דמח"א מסתבר טפי למעט דמאיס כיון דלאו לגבוה ממעטינן כלל שפיר יותר מסתבר למעוטי טריפה דמנ"ל למעט מהקרבה כלל. והא דפריך למ"ד דטריפה יולדת מא"ל פריך ג"כ הכי דלמא ממעטי' טריפה מטעם דליכא קיום עולם כולא האי. ולפ"ז לא מצי תוס' להקשות בשיטתם דכאן למ"ד טא"י אתך ל"ל די"ל למעוטי טריפה מלהקרבה כסברת בעל כוס הישועות שזכרנו. וא"ל א"כ למה דרש ר"א מכל החי למעוטי מח"א כנ"ל ז"א דהכא קיימינן דגם ממשמעות דמכל החי יש למעט יותר מח"א מן טריפה כיון דמאיס דהא דפריך ודלמא למעוטי טריפה היינו לאו לענין הקרבה רק משום מניעת קיום עולם וכנ"ל. ופשוט הוא:
ומתורץ במכילתן קושי' החכם האלגזי שהקשה מאי פריך הניחא למאן דאמר טריפה א"י הא גם לדידיה אינה ניחא דקשה דלמא מבע"ל מכל החי למעוטי טריפה דפסול להקרבה דאי מקרא דלהחיות זרע ה"א דלא נתמעט טריפה אלא משום דליכא קיום עולם. עש"ה. ולפמ"ש מתרצה דא דלענין הקרבה שוב יותר מסתבר למעוטי מח"א מטריפה דמאיס טפי לגבוה וכמ"ש (ומה מאד נמלצו לחכי ליישב דקדוק שינוי לשונות בש"ס דבמכילתן משני האי מלהחיות זרע נפקי. ובע"ז משני טריפה מלהחיות זרע נפקי. ובמ"ש יתבאר דהא הוצאת המשך לשון הש"ס במכילתן כך הוא דפריך ודלמא למעוטי טריפה כלומר דלאו מהקרבה ממעטינן לה אלא משום דליכא קיום עולם ודייק ומשני האי מלהחיות זרע נפקא כלומר האי דלא יביא טריפה אל התיבה שלא יהיה קיום עולם נתמעט מלהחיות זרע וא"כ ענין קרבן שוב יותר מסתבר למוקי למעט מח"א דמאיס טפי וא"ל א"כ מנ"ל דטריפה אסורה לגבוה י"ל אה"נ דמותרת כמו שיתבאר לקמן בדברי מהרש"א שנביא בעז"ה לדקדק בו. משא"כ בע"ז אנו דרשי' מחד קרא למעט טריפה גם מהקרבה. לכך אומר טריפה מלהחיות זרע נפקי כלומר כולא מלתא דטריפה אף להתמעטו מהקרבה מלהחיות זרע נפקי ועיין). ובדברים אלו יתבאר עוד דקדוק א' דבע"ז הקשו תו' מ"פ ודלמא נח גופי' טריפה הוי הא חי אח"ז שנים רבות ותירצו הא קיימינן למ"ד טריפות יולדות וחי'. ובמכילתן הביא תו' עוד תירוץ א' בשם ר"ת דשאני אדם מבהמה דאדם אית ליה מזלא יע"ש. ולכאורה אין מקום כלל לתי' ב' דהלא בודאי פריך רק למ"ד ט"י וא"כ אין יוצא מידי פשוטו כתירוץ דש"ס בע"ז. אבל לפמ"ש מיושבת שפיר דבשלמא בע"ז לא איצטרך כלל למ"ד טריפה א"י קרא דאתך על טריפה כ"א אתך שיהיה טפילין לך. ובהיות כן לק"מ למ"ד טא"י ודלמא נח גופי' טריפה הוי כ"א למ"ד ט"י דדריש טריפה מאתך לדידי' קשה שפיר ודלמא נח גופי' טריפא הוי כ"א למ"ד ט"י דדריש טריפה מאתך לדידיה קשה שפיר ודלמא נח גופי' טריפא הוי לכך לא הביאו שם רק תירוץ הראשון דפריך למ"ד ט"י משא"כ במכילתן דקיימי' דאף למ"ד טא"י איצטרך אתך למעט טריפה מהקרבה. א"כ י"ל דפריך גם למ"ד טא"י מנ"ל למדרש מאתך למעוטי טריפה להקרבה ודלמא נח גופי' טריפא הוי וכיון דאינו בהחלט דפריך רק למ"ד ט"י לכך תירצו במכילתן ב' תירוצים הא' די"ל דלא פריך כ"א למ"ד ט"י או שפריך גם למ"ד טא"י ושאני אדם מבהמה דאדם אית ליה מזלא. ויעויין היטב בלשונם של התו' ויתבא' הכל בנותן טעם לשבח:
אלא אי קשי' לי הא קשי' לי לפמ"ש תוס' בע"ז להקשות מאי פריך אלא למ"ד ט"י מא"ל הא מאן דאית לה טריפה יולדות אית ליה בפשיטות דטריפה חיה וא"כ איך נוכל למעט ומכל החיה טריפה כו' והקשה מהרש"א ז"ל דלמא פריך הכי למ"ד ט"י מא"ל מנ"ל באמת דטריפה אסורה לבני נח ותירץ חדא דדלמא אה"נ דטריפה היא מותרת לב"נ ותו דאיך שייך הפירכא זו על דברי ר"א דאוסר מחוסר אבר יעש"ה ולפ"ז קשיא לי מאי פריך ודלמא נח גופי' טריפא הוה א"כ קרא דאתך למה לי כלל וא"ל למשרי טריפה הוא דאתא תקשה ודלמא אה"נ דבאמת טריפה מותרת ותו דאיך שייך הפירכא כאן וכמ"ש מהרש"א ז"ל ותו איכא למידק לפמ"ש תו' בע"ז דמח"א מאיס טפי לגבוה מטריפה והא דפריך ודלמא למעוטי טריפה היינו קרא דמכל החי מסתבר יותר למעט מיניה טריפה קשה א"כ מה פריך דאי נמי קרא דמכל החי ממעט טריפה שוב הוה מח"א כ"ש דאסור מטריפה דהא מח"א מאיס טפי ומסתבר יותר למעט לסברת תוספות דשם ובשלמא למ"ד טריפה א"י י"ל דפריך ודלמא למעוטי טריפה מטעם דליכא קיום עולם אבל על המקשן השני דפריך למ"ד ט"י מא"ל קשיא לפי סוגי' דהתם דלדידיה איכא קיום עולם וע"כ אנן ממעטינן להקרבה קשה שפיר דיהיה מח"א כ"ש מטריפה ודוחק לומר דפריך על לשון של ר"א דיליף מח"א דאסור מפשטי' דקרא דמכל החי וקשה למ"ד ט"י מא"ל דלדידיה קאי מכל החי אטריפה והוה לר"א לומר דמח"א יליף בק"ו מטריפה ז"א דדלמא ר"א ס"ל באמת כמ"ד טריפה אינה חיה וכמ"ש באמת הגאון מהר"ם לובלין ז"ל וכמ"ש לעי' בל' תו' וצ"ע בזה: וכדי לחדד התלמידים אמרתי ליישב קושי' זו על מהרש"א ויתבאר ג"כ מה שהביאו התוספות במכילתן התימא מפ' שילוח הקן וכו' ובמס' ע"ז השמיטו באופן שבמכילתן יהיה איזה קושי' חזקה לשיטתי' לזאת הקדימו א"ע בדיבור זה להסיר הקושי' משא"כ במס' ע"ז הקושי' מעיקרא ליתא דהנה הקשו תוס' במס' ע"ז למה נישנית מחוסר אבר דאסור להקרבה בסיני נילף בק"ו מבני נח דמי איכא מידי דלב"נ אסור ולישראל שרי ותירצו התוס' שם שני תירוצים האחד דאי לא הוה נישנית מח"א בסיני והיינו בקרא דמן העוף ולא כל העוף למעט מח"א ה"א דגבי עופות מותר מח"א לישראל כיון דחזינן דנאסר לגבוה לישראל גם שארי מומים ואמרינן תמות וזכרות בבהמות ואין תמות וזכרות בעופות א"כ כיון דהותרו עופות גבי שארי מומין ויצאו מכלל בהמה ה"נ לענין מחוסר אבר קמ"ל קרא דמן העוף לאסור מח"א גם בעופות ועוד משום דאי לא הוה נישנית מח"א בסיני הוה הדרן לכללן דכ"מ שנאמר' לב"נ ולא נישנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ יעו"ש היטב ולשני תירוצים האלה יש להעיר קושיא דמנ"ל באמת דגם עכשיו מח"א אסור להקרבה לב"נ דלמא ליש אל נאמרה ולא לב"נ והא דנישנית מח"א בסיני למלתייהו הוא דנישנית משום דכשנתנה לנו התורה נאסר גם שארי מומים לישראל לגבוה וגבי עופות הותר לנו מומים וה"א כמו דשארי מומים הותרו בעופות ה"ה נמי מח"א קמ"ל דמן העוף ולא כל העוף דגם בעופות נאסר מח"א ולעולם אימא לך לישראל לחוד נאמרה ולא לב"נ. וכזה אמרינן בסנהדרין דף נ"ט דפריך והרי מילה ופו"ר שנאמרה לב"נ ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל נאמרה ולא לב"נ ומשנינן שם האי למלתייהו הוא דנישנית כו' הרי להדיא דאם יש לנו איזה סיבה לומר עליה דמש"ה נישנית בסיני אנו תולין בה ואומר' לישראל נאמרה ולא לב"נ א"כ ה"ה הכא די"ל דנישנית בסיני בשביל עופות נימא דרק לישראל נאמרה ולא לב"נ. ואנו רואים דר"א פסיק למלתי' ואומר מניין למח"א שאסור לב"נ משמע דקאי על אחר מתן תורה וכן בסוגיא דע"ז דסתם קאי על מתני' ואומר אינהו דמח"א אית להו כו' הרי להדיא דגם עתה אסר ר"א מח"א לב"נ ולכאורה י"ל כיון דאנו חזינן דנשנית טריפה בסיני ובודאי לזה ולזה נאמרה כ"ש מחוסר אבר דנאסר גם לב"נ דטריפה ודאי ליכא שום סברא לומר עליה למלתייהו נישנית וע"כ לזה ולזה נאמר כ"ש מח"א דהא מחוסר אבר מאיס טפי לגבוה כסברת תוספות בע"ז ואולי יאמר בזה דמש"ה הביאו תוס' בע"ז זה הסברא דמק"א מאיס טפי לגבוה ובמכילתן השמיטו זאת כאשר הבאתי לעיל דבריהם הנאמרים הכא והתם משום דבע"ז חידשו התוס' הסברא הנ"ל דה"א דהותרו עופות גם לענין מח"א כמו שהותרו לענין שארי מומין ובהיות כן יקשה מנ"ל דמח"א לזה ולזה נאמרו לכך כתבו תוס' שם דמח"א מאיס טפי לגבוה מן טריפה וא"כ י"ל דהוה מח"א דאסור לב"נ כ"ש מטריפה ויעויין לעיל מזה משא"כ במכילתן לא נחתו תוס' להסברא כיון דהותרו מומים בעופות הותרה נמי מח"א. ובלא"ה לק"מ קושיתנו הנ"ל ע"כ לא הוצרכו תוס' במכילתן להסברא דמח"א מאיס טפי לגבוה רק דממעטין יותר טריפה דליכא קיום עולם כולא האי:
אולם עדיין אנו צריכים למודעי לפמ"ש התוס' במסכת ע"ז דנח לא הוזהר אלא על טריפה הניכרת דטריפה שאינה ניכרת אין אנו יכולין להבחין יע"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתן לר"א מנ"ל דמח"א אסור לב"נ דילמא לישראל נאמרה ולא לב"נ ולמלתייהו נשנית כנ"ל. וא"ל דהוי כ"ש מטריפה קשה טריפה גופא מנ"ל דלזה ולזה נאמרה דילמא לישראל נאמרה ולא לב"נ והא דנשנית בסיני ג"כ למלתייהו הוא דנשנית משום דגבי נח לא נאסר כ"א אותה טריפה הניכרת לכך נשנית בסיני לאסור גם טריפה שאינה ניכרת. וביותר לפי מה שנעתיק בסמוך שם ערוכה דמנחות דכל עיקר הקרא להוציא טריפה שנאמרה לישראל לא נאמר אלא על טריפה שאינה ניכרת לחוד וקשי' מנ"ל דמח"א וגם טריפה לזה ולזה נאמרו דלמא למלתייהו נישנית. ובכדי שנבוא להתיר כל ספקותינו שזכרנו מוכרחים אנו להעתיק הגמ' דמנחות דף ה' ע"ב ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל אלא להוציא את הטריפה. והלא הדין הוא ומה ב"מ שמותר להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט א"ד שתהא אסורה לגבוה ומסקינן שם מה לב"מ שכן מומן ניכר תאמר בטריפה שאינה ניכרת. ופי' תוס' דהיינו בטריפה שהוא בבני מעיים שאינה ניכרת כלל בחיי'. ושוב פריך התם וטריפה מהכא נפקי מהתם נפקי ממשקה ישראל מן המותר לישראל כו' ומסיק דאי כתב התם ה"א דוקא נטרפה ולבסוף אקדשה הוא דאסרה. אבל אקדשה ולבסוף נטרפה דבעידנא דאקשי' הוי חזי' אימא לא קמ"ל קרא דמן הבקר להוציא גם אקדשה ולבסוף נטרפה יעש"ה: וראיתי שמקשי' בספר א' כיון דאמרי' דבאמת איכא למילף בק"ו מב"מ רק משום דאיכא למימר מה לב"מ שכן ניכר תאמר בטריפה שאינה ניכרת כלומר אותו שהוא בבני מעיים כסברת תוספ' א"כ מנא ידענא לה אינטרפה ולבסוף אקדשה אי אקדשה ולבסוף נטרפה כיון דלא נודע הטריפה שבבני מעיים לאחר שחיטה דבשלמא אקדשה ולבסוף נטרפה ידענא לה כגון שאקדשה ועבר עליה י"ב חדש ואח"כ קרבה ונמצאת טריפה א"כ בודאי הוה טריפה אחר ההקדש דאי היתה טריפה קודם ההקדש איך שהתה אח"כ י"ב חדש הא טריפה אינה חיה יב"ח. אבל נטרפה ולבסוף אקדשה מנא ידעינן לה יעש"ה. ותו יש לדקדק על המקשן דפריך והלא הדין הוא על קרא דמן הבקר ולמה לא פריך על קרא דממשקה ישראל או על קרא דוכל אשר יעבור תחת השבט למה לי תיתי בק"ו מב"מ. לכך לולי דמסתפינא אימא דלכאורה יש לדקדק בסוגיא דמנחות מה פריך והלא הדין הוא כו' ול"ל קרא דמן הבקר דלמא אי לא הוי כתיב מן הבקר הוי מקום לטעות בבני נח ולומר דלא נאסר להם טריפה להקרבה כלל. דהא נאמרה לב"נ ולא נישנית בסיני הדרן לכללן דישראל נאמרה ולא לבני נח. וזה פשוט דגבי בני נח לא שייך הק"ו מב"מ כיון דגבייהו לא נאמר ב"מ לגבוה וטריפה להדיוט. וסברא זו לדעתי הקלושה הוא כ"ש מדחזינן בדבר הנשנית בסיני רק שנישנית למלתייהו באיזה דבר שנוכל לומר אנו קיימינן דלישראל נאמרה ולא לב"נ. והיינו מדנישנית עכו"ם בסיני דלא הוצרך לשנותו אלא ע"כ דהורה לנו הקרא בזה דנישנית עכו"ם דדוקא היכא דנישנית ביתורא ולא לשום דרשא הוא דאמרינן לזה ולזה נאמרה כמו עכו"ם דאשכחן דיענשו נכרים עלי' אבל דבר שלא נישנית בשביל זה להיות מיותר לגמרי אלא דיש איזה סברא למיתלי' עלי' ולומר למלתייהו הוא דנישנית אמרי' לישראל נאמרה ולא לב"נ. ויעויין בפרשת לך לך מזה ומה שנכתב שם בביאור הדבר מהגאון מהרש"א ז"ל כמ"ש. א"כ הרי דדוקא היכא דמיותר קרא גבי ישראל הוא דאמרי' לזה ולזה נאמרה אבל היכא שנוכל לומר למלתייהו נישנית אנו אומרים לישראל לחוד נאמר. כ"ש הכי בכה"ג דליכא שום יתורא שבעולם רק דאיכא ק"ו בפשיטות שנאמר כיון דלא כתיב במקרא מפורש רק גבי ב"נ דלישראל לחוד נאמרה ולא לב"נ ולכך הוצרך רחמנא למישנת מן הבקר בסיני להורות דלזה ולזה נאמרה:
לכך אני אומר דבר ברור וצלול דהא פירש"י במסכת ע"ז הא דלא צוה הקב"ה לנח להביא טריפה אל התיבה משום שיודע היה הקב"ה שעתיד להקריב קרבנות בצאתו מן התיבה מש"ה מנעו מלהביא טריפה להתיבה בכדי שלא יבוא להקריב ממנו יעש"ה היטב. א"כ הרי עינינו הרואות דטריפה הנאסר לנח להקרבה היינו נטרפה ולבסוף אקדשה דהא צוה לו השם שלא יביא טריפה הניכרת לו עכשיו לתוך התיבה בכדי שלא יבא אח"כ להקריב ממנו. ובהיות כן יצא לנו דבר חדש דלא נאסר לב"נ טריפות כ"א טריפה שהיה מקודם ההקדש אבל אקדשה ולבסוף נטרפה דאיכא למימר בשעה שאקדשה הוה חזיא מותרת להקרבה לב"נ. ולפ"ז דייק הש"ס במנחות דמן הבקר ל"ל גבי טריפה דהא אסיקנא שם דקרא דמן הבקר קאי על אקדשה ולבסוף נטרפה. ויע"ש בפרש"י ז"ל. א"כ קשה שפיר תיתי בק"ו מב"מ. וא"ל להורות דנאסר גם לב"נ ז"א דהא לא נאמר כלל בב"נ דהא לא נאסר וחכ"א בנטרפה ולבסוף אקדשה כאשר דברנו. אבל על אידך דרשות לק"מ ל"ל תרתי תיתי בק"ו מב"מ י"ל שפיר דנישנית כדי שיהיה לזה ולזה נאמרה. ובזה מיושב בטוב טעם קושית בעל נ"י שזכרנו דכיון דע"כ עיקר פירכת הש"ס אינו כ"א על אקדשה ובסוף נטרפה ועלה קמשני מה לב"מ שכן מומם ניכר תאמר בטריפות שאינו ניכר דבכה"ג דאקדשה ולבסוף נטרפה משכחת לה שפיר בטריפה שאינו ניכר כגון שאקדשה ועבר עלי' י"ב חדש עד הקרבה ואח"כ נמצאת טריפה הרי דנטרפה אחר ההקדש דאל"כ לא היתה חיה י"ב חדש. אבל בנטרפה ולבסוף אקדשה י"ל דג"כ משכחת בטריפה הניכרת דשם ליכא שום ק"ו מב"מ דהוצרך לשנותו בסיני שיהיה לזה ולזה נאמר דהא נטרפה ולבסוף אקדשה שפיר נאסר לב"נ. והשתא מיושב שפיר במסקנא דמוכח דטריפה אסורה לב"נ גם עכשיו דא"ל דנשנית למלתייהו לאסור גם עריפה שאינה ניכרת דלא נאסר לב"נ כ"א טריפה הניכרת. זה ליתא דהלא כבר הקדמנו דלא נאסר באמת לב"נ כ"א נטרפה ולבסוף אקדשה. וא"כ בכה"ג אין לנו מקום לומר דנישנית בסיני בשביל טריפה שאינה ניכרת. ז"א דבנטרפה ולבסוף אקדשה לא יתכן דמיירי באינה ניכרת דמנא ידעינן לה דנטרפה מקודם כמ"ש בנ"י. אעכ"ל דבנטרפה ולבסוף אקדשה מיירי מן טריפה הניכרת ומוכח שפיר דלזה ולזה נאמר. וכיון דיש לנו הכרע דטריפה לזה ולזה נאמר כ"ש מחוסר אבר דמאיס טפי לגבוה מטריפה. (ולמ"ד טריפה יולדת וחיה י"ל נמי דקרא דנטרפה ולבסוף אקדשה מיירי מטריפה הניכרת וידעינן להו כמ"ש לעיל ואי לא הוי כתיב על אקדשה ולבסוף נטרפה ה"א בטריפה שאינה ניכרת כיון שיש ספק דלמא אקדשה ולבסוף נטרפה וכשרה קמ"ל וס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא לחומרא רק מדרבנן ומדאורייתא באמת ספיקא לקולא):
ובמ"ש מיושב קושית גדול אחד אשר הביא בעל קול יהודא להקשות ל"ל קרא על אקדשה ולבסוף נטרפה תיתי בק"ו מב"מ וא"ל שכן מומין ניכר נאמר נטרפה ולבסוף הוקדשה יוכיח דג"כ אינו ניכר ואסור יע"ש. ולפמ"ש מתרצת' דא דהא אסקינן דנטרפה ולבסוף אקדשה מיירי מטריפה הניכרת דליכא שם ק"ו מב"מ דהוצרך לשנותו שיהיה לזה ולזה נאמר כנ"ל א"כ אין מקום ללמוד אקדשה ולבסוף נטרפה מב"מ וטריפה אשר נטרפה ולבסוף הקדישו דמה לשניהם שכן ניכרים כמ"ש לעיל:(וחוץ לדרכינו אמרתי בילדותי הא דכתב רש"י במנחות מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה שאינו עוברות משום דלית לה חיות כו' יע"ש י"ל דהיינו רק למ"ד טריפה אינה חיה אבל למ"ד טריפה חיה ליכא למעט מוכל אשר יעבור תחת השבט. והיינו דתרוויהו בשיטתייהו קיימו. די"ל באמת נשמע טריפה בישראל מכח מי איכא מידי כקושית תוספות דלא שייך תירוצם הראשון דהא בטריפה נאמר גבי בהמה מן הבקר. רק דגבי נח גופא לא נשמע כ"א נטרפה ולבסוף אקדשה כמ"ש לעיל לכך הושנית בסיני מן הבקר על אקדשה ולבסוף נטרפה. רק כל זה למ"ד טריפה חיה לא איצטריך מכל אשר יעבור דסגי בחד קרא לחוד דמוכח נמי דקאי אהקדש ולבסוף נטרפה דאי קאי על נטרפה ולבסוף אקדשה קשה ל"ל תיתי מב"נ דמי איכא מידי וא"ל מנ"ל בב"נ גופא דנאסר לגבוה דלמא מיעטו השם מלהביא להתיבה מחמת דליכא קיום עולם ז"א דלמ"ד טריפה חיה איכא קיום עולם. אבל למ"ד טריפה אינה חיה א"כ י"ל באמת גבי ב"נ לא נאסר כלל לגבוה טריפה כ"א מחמת שליכא קיום עולם וא"כ אנו צריכים עוד לימוד בישראל לאסור נטרפה ולבסוף אקדשה ואקדשה ולבסוף נטרפה ושייך שפיר לדידיה הקרא מכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת דלית לה חיות ומיושב נמי קושייתם הנ"ל בסברא זו:
ויתבאר נמי בזה סתירת דברי רש"י ז"ל שם במנחות לדבריהם במסכת בכורות דף נ"ד ובדברינו יובן דהוכרח לרש"י ז"ל לפרש במנחות פירוש אחר לסלק הקושיא הנ"ל והבינהו) ובהיות כן פריך שפיר ודלמא נח גופיה טריפא הוי וא"ל אתך ל"ל יש לומר להורות דמותר להביא טריפה אל התיבה וא"ל דלמא אה"נ או איך שייך זה על ר"א זה ליתא דפריך שפיר דוקא הכא מנ"ל לר"א דמח"א אסור לב"נ השתא דלמא לישראל נאמר ולא לב"נ וא"ל דהוה כ"ש מטריפה דלזה ולזה נאמר ז"א דטריפה גופא מנ"ל ודלמא נח גופיה טריפה הוה. אבל בהיות כן יקשה ג"כ על תוס' למה להו לתירוצי' במסכ' ע"ז דהא דפריך אלא למ"ד טריפה יולדות מא"ל כוונתו דגם לדידיה יש למעט מכל החי טריפה דלית לה חיות גדול יע"ש. ולמה לא פירשו בפשטות דפריך למ"ד ט"י מנ"ל דטריפה אסורה לב"נ כמ"ש מהרש"א ז"ל וא"ל דלמא אה"נ וכו' י"ל דכוונתו להקשות א"כ מנ"ל דמח"א לזה ולזה נאמר וכנ"ל. אולם יש להעיר דמ"מ הוזקקו תוס' לסברת' דגם למ"ד טריפה יולדת יש למעט ממכל החי טריפה דאין לה חיות גדול דאם נאמר למ"ד ט"י ליכא למעט בקרא דמכל החי טריפה כלל קשה מאי פריך. ודלמא נח גופיה טריפא הוי א"כ אתך ל"ל וא"ל למשרי טריפה הוא דאתא קשיא הא גם הסברא החיצונה נותנת לזה דטריפה מותרת וא"ל דה"א למעט מקרא דמכל החי ז"א דהא ליכא למעט כלל בקרא דמכל החי טריפה לדידיה לכך הוזקקו תוס' לסברתם דאף למ"ד ט"י יש למעט בלשון מכל החי טריפה וא"כ פריך שפיר ודלמא נח גופיה טריפא הוי ואיצטרך אתך למשרי טריפה כנ"ל ועיין בזה:
ולפ"ז מיושב השמטת דבור תוס' שבמכילתן במסכת ע"ז דהנה לפי דברינו האלה דהא דמח"א אסור לב"נ נשמע מכ"ש דטריפה. א"כ יקשה למ"ד דאמר טריפה אינה יולדת מנ"ל דמח"א נאסר לב"נ דלמא לישראל נאמרה ולא לבני נח. וא"ל דהוה כ"ש מן טריפה קשה טריפה גופיה מנ"ל דאסור לב"נ. ואי הא דמנעה הקב"ה לנח מלהביא טריפה לתוך התיבה דלמא היינו טעמא משום דליכא קיום עולם וכמש"ל. בשלמא למ"ד טריפה יולדת דליכא למימר דמנעה מלהביא טריפה משום דליכא קיום עולם ז"א דלשיטת תוס' בע"ז איכא קיום עולם אבל למ"ד טריפה א"י קשה. אבל גם זאת יש ליישב דהנה הגאון מוהרר"שק ז"ל הקשה למ"ד טריפה א"י ואינה חיה י"ב חדש למה הוצרך הקב"ה למעט טריפה מלהביא אל התיבה הא בלא"ה ידע זאת דהא המבול הי' י"ב חדש ולא תתקיים כלל בתיבה משך זמן המבול יעש"ה ובהיות כן י"ל דמיתורא דקרא זה מוכח דע"כ לענין הקרבה מורה לנו קרא דאסור ומוכח שפיר למ"ד טא"י דלהקרבה נתמעט דלענין קיום עולם הסברא חיצונה נותנת לזה כמ"ש מוהרר"שק. ולמ"ד ט"י מוכח דלהקרבה נתמעט דלדידי' איכא קיום עולם וכל זה לשיטת תוס' בע"ז. משא"כ לשיטת התוס' במכילתן דאף למ"ד ט"י ליכא קיום עולם כולא האי קשה במסקנא למ"ד ט"י מנ"ל דמח"א אסור לב"נ דלמא רק לישראל נאמר וא"ל מכ"ש דטריפה קשיא טריפה גופי' מנ"ל והא דמיעטה קרא מלהביא להתיבה היינו טעמא משום דליכא קיום עולם כולא האי וא"ל הסברא חיצונה נותנת לזה ג"כ משום דלא תחיה יב"ח והמבול היה יב"ח ז"א דהא לדידיה שפיר חיה יב"ח וא"כ בודאי אין מהסברא החיצונה שלא להביא אל התיבה לכך הזהיר רחמנא דדוקא מה שאיכא הרבה קיום עולם יביא ומה שיש קצת אין קיום עולם לא יביא ועדיין מנ"ל דנאסר להקרבה. בשלמא למ"ד טריפה א"י ואינה חיה יב"ח שפיר מוכח דלהקרבה נתמעט משום דבלא"ה הסברא נותנת שלא להביא' לתיבה שלא תתקיים כלל עד צאתו מן התיבה וע"כ להקרבה נתמעטה כמ"ש מוהר"שק אבל למ"ד ט"י קשיא לכך הוזקקו להביא במכילתן זה הדיבור כדי להסיר הקושיא הלזו דהא בפרק שילוח הקן ילפינן תרין ממכל החי טריפה ומח"א ובהכרח לומר משום דכאן ה"א דקאי למעט טריפה לחוד משום דליכא קיום עולם כולא האי א"כ במסקנא כיון דכבר נשמע גם למ"ד ט"י מקרא דאתך בדומה לך דנאסר טריפה להביא אל התיבה מחמת שלית בה קיום עולם שוב לענין הקרבה נתמעט גם טריפה מקרא דמכל החי כמו שנתמעט תרתי גבי שתי ציפרים חיות ודוק. ובחילוקי הארכתי מאוד בזה:
ואחר כי הראיתי ת"ל בסוגיא זו פנים מאירות בהלכה נבוא להראות מפלפול הלז פנים מסבירות באגדה ליישב מאמר תמוה במס' חולין פרק א"ט דמ"ו ע"א וז"ל האי פולמיסא דאתא לפומבדיתא ערקי רבה ור"י פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה. הנה ע"ז ישתומם המעיין דברי חכמים וחידותם על מה שדייק להם ערקאי כזית שאמרו כו'. מאי שייכות יש לדין זה בהך דערקו וכבר דשו ביה רבים וגם זקיני הגאון בפ"מ. ואמרתי גם אנכי אענה את חלקי בזה הסיגנון דרבי זירא היה רוצה להוכיח להם דאסור לברוח מצער הציבור וזה מוכח ממאי שאמרו כזית במקום מרה. דהנה איתא בפרשתן בפסוק ויאמר ה' אל נח בא אל התיבה אתה ובניך ואשתך וכו' ואמרי' בפרק חלק מכאן שנאסרו בתשמיש המטה יעש"ה ופי' מפ"ת שני טעמים בזה האחד מאחר שכל העולם כולה הי' בצער א"כ מחויב ג"כ לשתף בצער עם הציבור וטעם השני שלא היה נח כדי להנצל מחשש איזה עבירות שהיה בידו ע"כ הוכרח לסגף את עצמו והנה חלוקת שני טעמים הללו נראה ע"פ מה שאיתא במדרש הנעלם אר"ח למה שלח נח את העורב רמז הקב"ה שהוא רחמן נהפך לאכזרי כמו עורב א"ל רבי יוסי והלא כתיב ביה צדיק תמים ואיך הטיח דברים כלפי מעלה יע"ש וברי"ג פ' זו. והקשה בעל קח"מ וכי בשביל עבירה אחת לא לצדיק יחשב ותירץ מדכתיב תמים כל דרכיו היה בתמימות ולא היה בו שום עבירה עש"ה. ובהיות כן י"ל דלסברא זו דתמים משמעותו דלא היה בו שום עבירה נדחה טעם שני הנ"ל שהיה צריך לאיזה סיגוף מחמת עבירה מאחר שהיה תמים במעשיו בלי שום עבירה:
אולם אם באנו לדרוש תיבת תמים כדאיתא במכילתן שלא נאמר נח גופי' טריפא הוי עדיין י"ל שלא היה תמים במעשיו ושפיר יש לומר טעם השני הנ"ל. והנה תוס' הקשה במכילתן מי מצית אמרת נח גופא טריפא הוי הא חי אח"ז שנים רבות ותירצו ב' תירוצים הראשון דקיימא כמ"ד טריפה חיה ור"ח מתרץ דיש חילוק בין טריפה דבהמה לטריפה דאדם דשאני גבי אדם דאית ליה מזלא וחי. והקשו בתוס' ע"ז דהא בריש א"ט מייתי ראיה מן איוב דהיה טריפא דאדם על טריפה דבהמה יעש"ה והנה כבר מבואר לעיל בדברינו שי"ל דסוגיא אתיא כמ"ד טריפה או גם למ"ד טריפה אינה חיה דאיהו יליף מאתך דטריפה אסורה להקרבה קשה דלמא נח גופיה טריפא הוי כמש"ל ומש"ה תירצו תוס' השני תירוצים הנ"ל. והנה הביא בהגהת אשר"י בשם ראבי"ה דהלכה כמ"ד ניטל המרה כשירה. וראיה מדאמרי' כזית שאמרו במקום מרה ולא אמרו כזית שאמרו אצל המרה אע"כ דקמ"ל אף שניטל המרה ונשאר שם הכבד כשרה עש"ה. והנה יעויין ריש אלו טריפות ילפינן דניטל המרה כשרה מאיוב מדכתיב ישפוך לארץ מררתו ועדיין איוב קיים ע"ש. ולפ"ז יתבאר דברי חכמים וחידותם שהוא היה רצה להוכיח להם דאסור לברוח מצער ציבור כי צריך להשתתף בצערא ג"כ וזה מוכח מקרא דנח הנ"ל מדנאסר בתשמיש אך י"ל כטעם השני דזאת היה מחמת איזה חטא שהיה בו. אבל זה אינו דהא כתיב גבי נח תמים ודרשי' מיניה תמים במעשיו ממילא לא היה בו שום חטא ועכ"ל דלא דרשו תמים במעשיו אלא דרשו תמים להורות שלא היה נח טריפא וקשיא הא בלא"ה מוכח דלא היה טריפא מדחי אח"כ שנים רבות וצ"ל דס"ל או דטריפה חיה או דשאני טריפות דאדם מדבהמה דאדם אית ליה מזלא וחיה יותר מבהמה לכך התחכם להם ואמר כזית שאמרו במקום מרה דייק במקום מרה ע"ד שכתב הראב"י דאף שליתא להמרה כלל ונשאר במקומו כבד שרה. וקשה מנ"ל דניטל המרה כשרה וצ"ל מאיוב מדכתיב ישפוך לארץ מררתו כנ"ל הרי דלמדין בהמה מאדם ואפילו גבי אדם טריפא אינו חי דאל"כ מאי ראי' מאיוב דחי אחר השפכת המרה וממילא נסתרו הב' תירוצים של תוס' שזכרנו וע"כ דתמים אתי לגופיה דתמים במעשיו וא"כ היה שלם משום חטא. ומהכרח לומר כטעם הראשון הנ"ל ומוכח שפיר דאסור לברוח כי צריך אדם לשתף א"ע עם צער הציבור כדאשכחן גבי נח כנ"ל וק"ל: וע"פ דברינו האלו אפשר ליישב דברי רש"י ז"ל בפרק חלק דף ק"ח ע"ב וישלח את העורב אמר ר"ל תשובה נצחת השיבה העורב לנח כו' נמצאת העולם חסר בריה אחת או שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר בנאסר לי לא כ"ש. ומנ"ל דנאסרו דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך ואמר ר"י מכאן שנאסרו בתשמיש המיטה רש"י בד"ה במותר לי אפילו באשתי אני אסור בני נח שם חם ויפת עכ"ל. לכאורה אין פותר לדברים הללו דאיך שייכות לפרש כאן מי הם בני נח ולדברינו הנ"ל יובן דלטעם השני דנאסרו בתשמיש מחמת שלא היה ראוי להנצל מחמת איזה עבירה ולכך הוצרך לסיגוף כנ"ל קשה עדיין מנ"ל דנח נאסר במותר לו דלמא באמת לא נאסר כלל בתשמיש שלא היה צריך לסיגוף מחמת שהיה צדיק תמים רק דבניו לא היו ראוים להנצל מעבירה שבידם. ובהיות כן הוצרך הכתוב שלא לכתוב נשי בניו וההכרח ממילא ליכתוב אתה ובניך ואשתך ונשי בניך דאי הוי כתיב אתה ואשתך ממילא הוי כתיב ונשי בניך בלי הפסק לכך הפסיק הקרא בין נשי בניו לבניו בתיבת ואשתך ולעולם אימא לך דנח גופי' לא נאסר בתשמיש מאחר שהיה כדאי להנצל שהי' צדיק תמים כנ"ל. אך זה ליתא דהא רש"י ז"ל פי' סוף פרשת בראשית על פסוק ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד כו' אר"י מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנים וזה לת"ק שנה אמר הקב"ה אם רשעים הם יאבדו במים כו' כבש מעיינו כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב כי הנער בן מאה שנים ימות כו' יעש"ה הרי להדיא דבלא"ה לא היו בני נח ראוים לעונשין. וא"כ גם המה לא היו צריכים לסגף אלא ע"כ דנח גופי' נאסר בתשמיש והן דברי רש"י ז"ל דיקשה מנ"ל דנח נאסר דלמא בניו הוא דנאסרו לכך פרש"י בני נח שם חם ויפת דהם לא חיו עדיין מאה שנים בזמן ההוא ומה"ט לא הוליד יותר כפרש"י הנ"ל וא"כ אף גם הם לא היו צריכים לסגף וע"כ נח גופי' הוא דנאסר דא"ל דר"ל לא דריש תמים במעשיו וממילא לא מצינו טעם לחלק בין נח לבניו ואדרבה ס"ל כר"ח הנזכר במדרש הנעלם דנח הטיח דברי' כלפי מעלה ז"א דא"כ תמים מאי דרש ביה וא"ל דנח לא היה טריפא קשה מאי נ"מ וא"ל לאסרה להביאה אל התיבה קשה מלהחיות זרע כבר נפיק למעט טריפה וא"ל דס"ל טריפה יולדת ז"א דשמעינן ליה לריש לקיש גופי' בפרק אלו טריפות דף מ"ב ע"א אמר ר"ל רמז לטריפה שאינה חיה מן התורה מנין כו' הרי להדיא דריש לקיש גופא סבר ליה טריפה א"ח ומאן דס"ל טריפה אינה חיה כ"ש דס"ל טריפה אינה יולדת כמ"ש תוספות הכא דלמ"ד טריפה יולדת כ"ש דחי' ה"ה להיפוך למ"ד אינה חיה כ"ש דאינה יולדת ודוק ובדרושי' הארכתי בזה בע"ז ותן לחכם ויחכם: