אור ברסלב
מאורי אש על פרשת מצורע - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת מצורע - אור חדש

על פרשת תזריע - אור חדש

גרסינן במס' פסחים דף ס"ו ע"ב ופסח גופי' מנ"ל דדחי טומאה א"ר יוחנן א"ק איש איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נדחים ופריך שם ר"ל אימא איש נדחה ציבור כלל לא. אלא אמר רשב"ל מהכא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמאי מתים ואל יאמר זבים ומצורעים ואני אומר אם טמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים לכ"ש אלא יש לך שעה שזבים ומצורעים משתלחים ואין ט"מ משתלחים ואי זהו פסח הבא בטומאה. תוס' ד"ה אלא אמר ר"ל וישלחו מן המחנה תימא להרשב"א לדריש לקיש הניחא לר' יהודא אלא לר"ש דאמר לקמן דלהכי כתב רחמנא טמא מת זב ומצורע לפי שחלוקי' בשילוח מחנות פסח דדחי טומאה מנ"ל עכ"ל ונראה ליישב קושי' התוס' דרך דרוש דאי' במס' חולין ר"פ אותו ואת בנו מנין לאותו ואת בנו שנוהג בקדשים כו' והקשו שם התוס' מהיכי תיתי דקרא מיירי בחולין לבד ולא בקדשים והלא סתמא כתיב בקרא וא"ל דאיצטרך שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט אמו בו ביום דהייתי אומר דאתי עשה דפסח ודחי ל"ת דאו"ב קמ"ל דלא דחי זה אינו דהא גבי או"ב איכא עשה ול"ת ובלא"ה לא דחי עשה דפסח עשה ול"ת ותירצו שם דסד"א מש"ה אינו נוהג בקדשים משום דהפסיק הענין יעש"ה והיינו משום דאמרי' שם דה"א הואיל ובענינא דקדשים כתב לא יהי' נוהג אלא בקדשים לכך כתב ושור הפסיק הענין. אך הקשו שם התוס' לא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו דהיינו לא לכתוב בענינא דקדשים וממילא נוהג בשניהם בחולין ובקדשים ותירצו דאפשר לשום דרשא הוסמך לקדשים יעש"ה ולכאורה י"ל דמש"ה הוסמך לעניני קדשים להורות דנוהג גבי קדשים באופן שה"א דיהי' נדחה הלאו עם העשה דאו"ב דאי' במס' פסחים דף נ"ט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים חוץ קטורת ונרות ומח"כ בע"פ יעש"ה ולפ"ז י"ל כמ"ש הרב בעל ז"ב דמיירי שיש כאן מח"כ בע"פ שאין לו חטאת אחר זולת מן או"ב ושחט נמי שלמי נדבה דאיכא נמי עשה דאכילת קדשים ועשה דפסח ואתי עשה דפסח ודחי עשה דאו"ב משום דאולמי עשה דפסח הואיל ויש בו כרת כמו דדחי עשה דהשלמה ועשה דאכילת קדשים דוחה ל"ת דאו"ב יע"ש בעמק הלכה אולם זה ליתא דהנה שם הקשו בתוס' אמאי ידחה עשה דפסח את העשה דעליה השלם הא בעידנא דמיעקר לעשה דעלי' לא מקיים העשה דאכילת פסח שהוא בלילה ותירצו דמיירי שכבר שחטו עליו את הפסח הרי אם לא ישחוט חטאתו ישאר הפסח בפיסול ומה ששוחט עתה ומקטיר קרבנו הוכשר תיכף הפסח לאכילה כשיהי' ראוי לאכול בלילה והוה ממש בעידנא דמיעקר עשה מקיים עשה דפסח יעש"ה ובחידושי למס' פסחים בארתי על הנכון יותר דברי תוס' הללו ולפ"ז נסתר סברא הנ"ל דא"ל בכה"ג שאיירי דמח"כ אין לו אלא מאו"ב והוא בע"פ מטעם דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאו"ב קשה ממ"נ אי קיימי' בשעתי' דעדיין לא נקרב תמיד של בין הערבים וממילא עדיין לא נשחט הפסח דזמנו אחר התמיד קשה איך יודחה עשה דאו"ב בשחיטת אחד מהם לטהרת מח"כ הלא בעידנא דמיעקר לעשה דאו"ב לא נתקיים עשה דפסח דעדיין לא נשחט ואי מיירי אחר תמיד של בין הערבים דכבר נשחט הפסח ושפיר הוה בעידנא כמ"ש התוס' לעיל התינח דאתי עשה דפסח ודוחה העשה דאו"ב עדיין איך יוכל לשחוט את חטאתו מן או"ב הא ליכא כ"א עשה דאכילת קדשים וכאן איכא עשה ול"ת דהיינו עשה דעלי' השלם ול"ת של או"ב אפס לפמ"ש התוס' דגבי מצוה דרבים לא צריך להיות בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ולפ"ז י"ל דמשכחת לה בכה"ג שיגיע מזה מצוה דרבים כגון שישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים והדין שהללו יהיו עושים בפ"ע בטהרה והללו עושים בפ"ע בטהרה רק שאין קרבן ציבור חלוק ובהכרח לטמא א' בשרץ יעויין דף פ' מס' פסחים וראיתי בספר מ"ל דלמ"ד טומאה דחוי' כל כמה דנוכל לעשות שלא לטמא אחד טפי עדיף יעש"ה וא"כ בנדון שלפנינו שישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים וכשיטהר זה המח"כ יהי' הטהורים הרוב ויעשו בטהרה והטמאים ידחו לפסח שני וזה עדיף טפי משיהי' מטמאים א' כדי שיעשו כולם בטומאה משום דטומאה דחוי' היא בציבור ובקושי' התירו הרי דיגיע מזה מצוה דרבים ולא בעינן בעידנא דמיעקר לאו יתקיים העשה ושפיר נדחה העשה ול"ת של או"ב דמיירי שעדיין הוא קודם להקרבת תמיד שב"ה דליכא עשה דעלי' השלם זולת העשה ול"ת של או"ב ושפיר ה"א דידחה לכך סמכו ענין לו לקדשים להורות דלא דחי והשתא שסמכו ענין לקדשים ה"א דוקא בקדשים נוהג או"ב ובחולין לא קמ"ל וכתיב שור הפסיק הענין ועתה איכא למיטעת לאידך גיסא בחולין אין ובקדשים לא לכך הוצרך למיכתב וי"ו מוסיף על ענין הראשון ויתפרש לך היטב הסוגי' לפי דברינו האלה רק כל זה אם טמאים עושים פסח בטומאה או שנדחים לפסח שני אבל אם נאמר דפסח לא דחה טומאה בשום ענין הדרא קושיא לדוכתי' למה נסמך לפרשת קדשים הך ענין של או"ב והוצרך להפסיק הענין ולכתוב וי"ו מוסיף על ענין הראשון לא לכתוב בעניני דקדשים כלל וממילא נימא דנוהג בין בחולין בין בקדשים דקרא סתמא כתיב ולא נצרך ושור מוסיף על ענין ראשון וא"ל דקרא מיירי וקמ"ל באופן שה"א דנדחה עשה ול"ת של או"ב כמש"ל קשה בלא"ה הא לא דחה דבעי דנא דמיעקר עשה דאו"ב לא מקיי' עשה דפסח דהשתא ליכא למימר כמש"ל דמיירי שיגיע מצוה לרבים מזה לאותו מחצה ישראל שהם טהורים בלא"ה נמי יעשו בטהרה דליכא קרבן ציבור חלוק כלל וכלל מאחר שאין הטמאים עושים כלל בטומאה אע"כ מוכרח מזה בהחלט דפסח דחי טומאה שפיר ולפ"ז מאי פריך כאן במכילתן מנ"ל דפסח דחי טומאה הלא מוכח ממ"ש היטב:

איברא די"ל דלא מוכח משם מידי וא"ל למה סמכו ענין או"ב לקדשים י"ל בפשטות כמ"ש התוס' דקמ"ל במי שאין לו לפסח אלא או"ב וא"ל הא בפסח ליכא כ"א עשה ובלא"ה ידענו דאין עשה דוחה ל"ת ועשה י"ל לפי חד תירוץ בתוס' דהיכא דאיכא עשה ול"ת ואיכא עשה כנגדה עכ"פ עושה העשה פעולה זו שדוחית הל"ת וליכא מלקות כי לא נשאר רק עשה ויעויין במס' קידושין דף ל"ד ולפ"ז שפיר ה"א אף דאיכא גבי או"ב עשה ול"ת מ"מ הוה מקום למיטעות היכא דאיכא עשה דפסח כנגדה דוחית הלאו וליכא מלקות לכך סמכו הלאו אצל קדשים להורות דהלאו חייל ג"כ בזה ולוקין עליו ועדיין לא שמענו דפסח דוחה טומאה כלל. אבל לר"ש דשמעינן לי' בפ' או"ב דף פ"א ע"א דגבי קדשי' לא חל מלקות של או"ב דשחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה יעויין עליו א"כ ליכא למימר מש"ה סמכו לו בעניני דקדשים להורות בכה"ג לא אתי עשה דפסח ודוחה המלקות קשיא בלא"ה לא לקי בזה לר"ש מחמת שחיטה שאינה ראויה ואם בא ללמד על עונש כבר הוא בעשה של מחוסר זמן מוזהר ועומד והיכא דליכא מלקות לא מוקמי' לה בלאווין במקום דאיכא למידרש ולומר כאופן הראשון שזכרנו ויהי' מוכח באמת מיני' דפסח דוחה טומאה ולפ"ז מיושב קושית התוס' דלר"ש בלא"ה מוכח דפסח דוחה טומאה מכח כל הני קראי יתירא דכתיב גבי או"ב כמש"ל ועיין היטב בכל מה שכתבנו והבינהו:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה