אור ברסלב
מאורי אש על פרשת מגילת אסתר

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת מגילת אסתר

על פרשת כי תשא - כתנות אור

אבוא במגילת ספר לכתוב במה ששמעתי מרבותי ומה שחנני ה' במגילת פורים. ואכתוב זכרון בס' לדור דורים ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שמעתי בשם ירושלמי אחד דאמרינן בגמ' כל שנאמר ויהי אינו אלא צרה והצרה הי' להשמיד ולהרוג ואי' בפסחים בפ' האשה אמר ר' אושיע מ"ד צדקות פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרום לבין אומות והיינו דאמר ההוא מינאה לר' חנינא אנן מעלינן מנייכו כו' והשיב לו ר' אושיעא משום דלא ידעיתו היכא תעבידו תכלינהו לכלהו ליתני גבייכי תכלו מאי דאיכא גבייכו קריין לכו מלכותא קטיעתא. ולפ"ז אי לאו דמלך אחשורוש בכל העולם לא היתה הצרה צרה כ"כ ולא היה בידו לגזור להשמיד ולהרוג דלא ליקרי למלכותא מלכות קטיעתא אבל עכשיו שמלך בכל העולם הי' בידו לגזור להשמיד ולהרוג וזה פי' הפסוק ויהי בימי אחשורוש שהיה ווי וצרה להשמיד ולהרוג ועיקר הצרה היה המולך מהודו ועד כוש שמלך על כל העולם ואי לאו דמלך מהודו ועד כוש לא היה הצרה שלא היה בידו לגזור להשמיד ולהרוג אבל עכשיו שמלך מהודו ועד כוש הי' הצרה צרה ודפח"ח:

בפסוק ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וכו' ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד כו' אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואיכא למידק למה צוה מרדכי שלא תגיד עמה ומולדתה ונראה לומר טעם פשוט משום דאמרי' בע"א דף כ"ב חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם והי' סבר מרדכי שאם תגיד עמה שהיא מזר ישראל ופשיטא מולדתה שהיא מזרע המלוכה תהיה חביבה בעיני המלך יותר מכל הנשים ולא יחזור אותה ולכך צוה שלא תגיד כדי שלא יחבב אותה וזה סמיכות הפסוק ותיטב הנערה ותשא חסד לפניו וכן בפסוק ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים אך שמא תאמר דלכך היתה חביבה בעיניו משום שהיא מזרע ישראל וחביב בהמתן של ישראל יותר מנשותיהם ולכך מפרש לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וע"כ היתה מה' זאת שתהיה לישועה לישראל וק"ל: ובד"א נראה לישב ע"פ מה דאי' בסנהדרין דף ע"ד ע"ב אמרי' בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרוג ואל יעבור ופריך והא אסתר בפרהסיא הוי אמר אביי אסתר קרקע עולם היה רבא אמר הנאת עצמן שאני וכתבו תוס' והא דלא פריך הכא והא אסתר עריות הי' דקים ליה דמהני טעמא דקרקע עולם לענין דלא מחייבא למסור עצמה משום עריות אבל לענין חילול השם משום פרהסיא לא סלקא דעתן דמהני קרקע עולם ומשני דאפילו לענין קדושת השם מהני טעמא דקרקע עולם וכן כתב הרא"ש שם ובי"ד סי' קנ"ז פסק בש"ע דבע"ז וג"ע ושפיכות דמים אפי' בצינעה ואפילו אין העכו"ם מכוון אלא להנאתו יהרג ואל יעבור וכתב רמ"א ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה אבל אם אונסים לאשה לבוא עליה אין צריך להרוג וכתב הש"כ סי' ק"ט א"צ ליהרג אלא א"כ הוי בפרהסיא כן כתב רבינו ירוחם סוף נתיב י"ח ותימא מנ"ל הא דהא אע"ג דכתבו התוספות והרא"ש סוף פ' בן סורר ורפ"ק דכתובות גבי הא דפריך והא אסתר בפרהסיא הוי ולא פריך והא ג"ע הוי משום דקרקע עולם היא ולא עבדה מעשה הילכך לאו ג"ע הוא היינו לס"ד דמקשה אבל למאי דמתרץ התם דקרקע עולם היתה אפי' בפרהסיא אינו צריך ליהרוג מטעם קרקע עולם כדמוכח להדיא בתוס' והרא"ש שם שם ואפשר סבירא ליה לרבינו ירוחם דרבא דמשני התם הנאות עצמו שאני פליג אביי וסבירי ליה כדקס"ד דש"ס מעיקרא. דמטעם קרקע עולם בפרהסיא יהרג ואל יעבור אבל לא ידעתי מנ"ל הא דאפשר לענין דינא רבא מודה לאביי כו' עכ"ל ואני אומר אלו ראה הש"כ דברי התוס' ביומא דף פ"ב ע"א לא התפלא על רבינו ירוחם שהתוס' כתבו שם בהדיא וז"ל ורבא דפליג בפ' בן סורר אשנויא דקרקע עולם ומשני הנאות עצמו שאני לא פליג אלא לענין בפרהסיא דלא מהני קרקע עולם אבל לענין גלוי עריות מודה דמהני קרקע עולם א"נ אפי' לענין בפרהסיא לא פלוג אלא מוסיף עוד טעם שני עכ"ל. הרי לפניך שלפי תירוץ ראשון כתבו התוס' כדעת רבינו ירוחם דרבא פליג אאביי דלענין קדוש השם לא מהני קרקע עולם הרי לפי תירוץ ראשון שבתוס' פליגי אביי ורבא דלאביי לא מהני הנאות עצמו גבי חילול השם ולרבא לא מהני קרקע עולם אבל לענין עריות אפי' בפרהסיא מהני קרקע עולם ולפ"ז נראה דמרדכי לכתחילה רצה לצאת נפשו אליבא דכ"ע דבודאי לענין עריות כ"ע מודה דמהני קרקע עולם ואינו מחוייב למסור נפשה אלא לענין בפרהסיא לא מהני לרבא קרקע עולם ולאביי לא מהני הנאות עצמו ולכך צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ומולדתה ולש"ס דפריך והא אסתר בפרהסיא הוי היינו לבתר דהוכרחה לגלות עמה ומולדתה ופריך שפיר איך לא מסרה נפשה על קדוש השם ומשני אביי דסמכו נמי בהא על קרקע עולם ורבא משני הנאות עצמו שאני אך על גופיה דדינא קשי' לי טובא דכתב הכי דקרקע עולם מהני אפי' בג' עבירות דאי לא למ"ד אל תקרי לבת אלא לבית דאשת איש היתה אמאי לא מוסרה עצמה למיתה על כך וליכא למימר משום דלהנאות עצמו שרי דבשלשה עבירות הללו לא שרי משום הנאות עצמו דאפי' בצנעה ואפי' שלא בשעת הגזרה דליכא חילול השם יהרוג משום חומר עצמן ע"ל ועפ"י דברי הנ"י פסק כן בש"ע ותימא לי דהא לפי עולם ובקידוש השם לא מהני ואף דתירוץ אביי דקרקע עולם נמי מהני בפרהסיא ורבא תירץ הנאות עצמו שאני דמהני אפי' בפרהסיא שהוא חמור יותר מעריות ואיך נימא דלפי האמת יהיה חמור יותר עריות מחילול השם דבעריות לא מהני הנאות עצמו ובחילול השם מהני ולענין קרקע עולם הוא בהיפך דלענין עריות מהני ולענין חילול השם לא מהני לרבא:

ונראה לי לומר דכשם שהנאות עצמו לא מהני לענין איסור עריות אף דמהני לענין חילול השם הכי נמי נימא לאביי אף דקרקע עולם מהני לענין חילול השם לא מהני לענין עריות משום חומר עצמן דמ"מ היא נהנית מעבירה והא דלא פריך אסתר עריות הוי וכמו כן אמאי לא מסרה עצמה למיתה למ"ד אל תקרי לבת אלא לבית משום לדעת הזוהר דיהיב לה שידא באתרה ומעולם לא בא עליה א"כ לא קשיא להו מעריות ולכך לא מסרה עצמה למיתה אלא דפריך מ"מ אסתר בפרהסיא היתה ויש בו חילול השם ועריות לא הי' שם כלל ולכך משני אביי קרקע עולם היתה וליכא לאו דחילול השם ורבא משני הנאות עצמו שאני ובזה מיושב נמי קושיות התוס' ביומא וז"ל ותימא כיון דאיכא איסור מיתה בביאת נכרי למה לא גירש מרדכי את אסתר בשעה שבאתה להצלת כל ישראל ותירצו וי"ל דהי' ירא פן יודע הדבר למלך וזה דוחק דע"י גט יתפרסם שהיתה אשתו ובלא גט לא יתפרסם אבל לפי דברינו ניחא דלא הי' חושש כלל לזה דנתן שידית במקומה ולא הי' איסור אלא בפני חילול השם שהיה בפרהסיא וכל העולם לא ידעו מזה וע"ז משני אביי קרקע עולם היתה ורבא משני הנאת עצמו שאני מרדכי לכתחילה רצה לצאת כל הדעות וצוה עליה אשר לא תגיד עמה ומולדתה ולא הי' חילול השם כלל ולא איסור עריות:

ובזה יש לישב המשך הפסוקים ותלקח אסתר אל, המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי הוא טבת ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו כו' אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ולכאורה דבר כפול הוא זה דהא לעיל כתי' לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה ונ"ל לומר דהא בגמ' דף י"ג דרשינן ויאהב המלך את אסתר אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם בעולה טעם ופרש"י לכך נאמר מכל הנשים ומכל הבתולות ולכאורה יפלא באדם אחד אחרי שהיתה באמת בעולם איך אפשר לטעום טעם בתולה אבל לפי דעת הזוהר שמסר בזרועי דאחשורוש במקום אסתר שדית ניחא דהשד מתהפך לכמה גוונים ולפי רצונו היתה השידה מתהפכת פעמים לבתולה ופעמים לבעולה ולפי ענ"ד דזה רמז בפסוק ויאהב המלך את אסתר את מיותר הל"ל ויאהב המלך לאסתר אלא את לרבוי את הטפל לאסתר דהיינו השידות שהכניסה תחתי' וא"כ לא עברה כלל על עריות אך הי' איסור מפני חילול השם אך כל זמן שלא הגידה עמה ומולדתה אין כאן בית מיחוש כלל וזה מרומז בפסוק ותלקח אסתר אל המלך כו' ולא יקשה לך למה לא מסרה עצמה למיתה מגודל איסור עריות ולכך אמר ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וע"כ ביקש לטעום טעם בעולה ובתולה טעם ואין זה אלא שנתן תמורת אסתר שידית בזרועי דאחשורוש ואהב את אסתר הטפל לה וא"כ לא הי' שם עון עריות וא"ת מפני חילול השם היה לה למסור עצמה ומתרץ הפסוק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי לצאת לכתחילה לכל הדעות ואין כאן חילול השם כלל וק"ל. וזה אפשר רמז בפסוק אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כו' ולכאורה דברים כפולים בפסוק כיון דכבר כתוב אין אסתר מגדת כו' א"כ מאי הוצרך לומר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה אלא נראה דמרדכי ע"י שמות הקדושי' פעל ונתן שידית בזרוע דאחשורוש ואפשר דאותן השמות מסר בפה אסתר בכל עת וזמן שתקרא למלך שתוכל לפעול פעולה זו ולכך קאמר תחילה אין אסתר מגדת כו' בזה היתה מסלק עון דחילול רשם אך עון עריות קאמר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה ר"ל מאמרו שמסר לה שמות קבלה מעשיות להנתן שידה במקומו היתה עושה כן כאשר היתה באמנה אתו שלא תאסור עליו בביאת נכרי וק"ל: ואגב דאיירינן בזה והראתי ת"ל פנים מסבירות כהלכה ע"פ דעת רבותינו ז"ל טעמא דמילתא למה צוה עליה מרדכי שלא תגיד עמה ומולדתה נימא נמי מילתא מסברא דנפשן ואגב זה יתישב הפסוק ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ויבקש הדבר וימצא כו' אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן ולפי פשוטה אין לו הבנה למה אמר מעשה זה גידל המלך אחשורוש את המן ולא מקודם ונראה משום דאמרינן ממוכן זה המן והוא נתן עצה להרוג את ושתי וליתן מלכותה לרעותה הטובה ממנה ואי' במדרש שהמלך אחר שפג יינו קצף על נתנו עצה זו להרוג את ושתי ומרדכי ירא שלא ימצא המן חן בעיני המלך ע"י אסתר שהיא היתה יותר נאה ונושאת חן בעיני כל רואיה ויאמר המן שעצתו היתה לכבוד המלך ועלבון המלך תבע ולכך צוה שלא תגיד עמה ומולדתה ויהי' בחשד בעיני המלך שאסתר היא מעמו ומולדתו ונתן עצה להרוג את ושתי כי בודאי יקח המלך את אסתר וימליך אות' תחת ושתי שהיא היתה יפיפי' ביותר מכל הנשים אבל אחר שאמרה אסתר למלך בשם מרדכי שבודאי אסתר אין מעם המן וממולדתו דא"כ לא היתה מגדת למלך בשם מרדכי כי ידע המלך שהמן ומרדכי היו שונאים זה לזה ולכך סבר המלך שעצתו היתה לכבוד המלך ולא לשום פנים אחרת ולכך אמר אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן ולא מקודם לכן אחר זה שמעתי בהמבורג שדבר זה אמר גם מחותני הגאון חכם צבי ז"ל ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול: איתא בחולין דף קל"ט ע"ב אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פירש"י בימי אסתר יהי' הסתרת פנים והנה לפרש"י יש לפרש סיפא דקרא ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה וכן בפסוק ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים משום דאמרי' שנתחייבו כליה שהשתחוה לצלם של נבוכדנצר וזה רמז הפסוק שיבא עליהם רעות רבות וצרות בימי אסתר משום כי פנה אל אלהים אחרים וק"ל: ול"ג דרמזה לנו התורה בפסוק ואנכי אסתיר מה דאי' בזוהר ריש פ' כי תצא אסתר לישני דסתרא' אתה סתר לי שכינתא אסתירת לה מאחשורוש ויהיב לה שידא באתרה ואתהדרית איהי בזרועי דמרדכי ומרדכי דהוי ידע שמא מפרש וע"ב לשון עבד כל דא בחכמתא עכ"ל וזה הרמז בתורה ואנכי הסתר אסתיר ר"ל שאני מסתיר לאסתר ואתן שידה תחתה וק"ל:

אחר כתבי זאת ראיתי נדפס בשם הגאון מוהר"ר ניסן אב"ד דק"ק קאליש ושמחתי שהיתי בר מזלו ואגב דאתא לידן נימא בי' מילתא אחרי דאיתא שם המן מה"ת מנין המן העץ פי' רש"י יתלה על העץ ובאמת בקרא כתיב המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול אכלת משום דאי' במדרש ילקוט ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ידע לרפאות את המכה ידע מאיזה חטא לקו על שאכלו בשולי נכרים וכן איתא במדרש ילקוט שהשיב אליהו לאבות עולם שנגזרה גזירה זו מפני שאכלו ושתו ממשתה אחשורוש השלימו ישראל לטבח ולמחות שמם מן העולם ונראה וכי בשביל אכילה נתחייבו כליה משום דכתיב בפ' כי תשא פן תכריתו ברית כו' וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו לבניך והזנו את בניך אחרי אלהיהן ופרש"י ואכלת מזבחו כסבור אתה שאין עונש באכילתו ואני מעלה עליך כמודה בעבודתו שמתוך כך אתה בא ולוקח מבנותיו לבניך וכן מצינו בגמ' שגזרו על פתן ושמנן משום יין נסך וי"נ משום בנותיהן ובנותיהן משום דבר אחר ר"ל ע"ז הרי לפניך שהזהירה התורה שלא לאכול מזבחו ומעלה עליו הכתוב כאלו הודה בע"ז שלו וזה מרומז בפסוק המן העץ ר"ל שהמן בא ונתלה על העץ וכ"ז בא לישראל אשר צויתיך לבלתי אכול אכלת ר"ל שנכשלת בבישולוי עכו"ם והשם צוה שלא לאכול מהם וק"ל:

ועפ"ז נראה לי ליישב גמרא דמגילה דף י"ב ע"א שאלו תלמידיו את ר"ש בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם א"ל מפני שנהנה מסעודתו של אותו רשע א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם כולה אל יהרגו א"ל אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם א"ל וכי משוא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפני' כו' ואיכא למידק מאי קשיא להו מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה דילמא עשו עבירות בצנעה דבודאי לא חשוד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא ועוד איך יעלו על דעת בשביל שנהנה מסעודתו של אותו רשע יתחייבו כליה ונקדים גמרא דשבת בפ' ר"ע ויתיצבו בתחתיות ההר כו' א"ר אחי בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא ופרש"י שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוהו באונס אמר רבא אעפ"כ הדר קבלוהו בימי אחשורוש וכתבו התוס' ומה שכרת עמהם ברית יהושיע לעבוד את הקב"ה התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"א דכתיב חלילה מעזוב את ה' עכ"ל וכבר כתבו דאכילת זבחו הוא משום לתא דע"א וא"כ קיבלו מצות ע"ז וכל אביזרייהו דומיא דמשני הש"ס סוף פ' בן סורר הא דלא חשיב מצות קידוש השם גבי ז' מצות בני נח ומשני אינהו וכל אביזרייהו קא חשיב דאי לאו הא לא קיימי הני מצות עיין פירש"י שם וכ"כ הר"ן דהני שלש עבירות שיהרוג ואל יעבור לאו דוקא בעבירה גופה אלא אינהו וכל אביזרייהו:

ולפ"ז יובן שאלתם שהם שאלו מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל באותו הדור כליה באותו דור דייקא שעדיין לא קבלו ברצון ויש להם תירוץ מודעי רבה שהי' אנוסים ואין להם להענש ואמר להם אמרו אתם ואמרו מפני שנהנה מסעודה של אותו רשע וזה בכלל כמודה בע"א וזה קבלו ברצון ונכנסו לברית בימי יהושיע ולכך נתחייבו כליה והקב"ה מחל להם משום דלא הוי ע"א ממש והקשו להם א"כ שבשושן יהרגו וכל העולם אל יהרגו ולמה נגזר על כל העולם ואמר להם בשביל ע"א שהשתחוו צלם בימי נבוכדנצר ולכך שפיר נתחייבו כליה דע"א קיבלו עליהם מרצון אלא שניצלו בשביל שלא עשו אלא לפנים וק"ל:

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ובגמרא דף י"ג ע"ב ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לכולהי שתא בשה"י ופה"י ופי' רש"י ואת דתי המלך אנגריו' ומסים וגולגלת וארנוניות אינם נותנים ולכאורה תמוה למה הכניס בדבריו שדתיהם שונות מכל העמים ואת דתי המלך אינם עושים שאינם נותנים מסים אם רצה להלשין עליהם שאינם נותנים מסים דבר זה אינו תלוי במה שדתיהם שונות מכל עם בקיצור הל"ל דתי המלך אינם עושים וגם יש לדקדק למה אמר מפוזר ומפורד כו' בקיצור הל"ל ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ודקדוק זה אפשר לתרץ ע"פ הקדמה שהקדמנו לעיל דא"א לכלות כל ישראל דאין אנו תחת מלך אחד ומאי דאינהו גבי' א"א לכלות דלא ליקרי לי' מלכות קטיע' ולכך הכניס בדבריו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ר"ל שכל ישראל הם תחת ממשלת מלכותך ובידך לכלות כ"י משא"כ אם לא היו כולם תחת מדינות מלכותך לא הייתי מבקש לכלות אותם דלא ליקרי מלכות קטיע' וק"ל. ומה שהכניס בדבריו שדתיהם שונים מכל עם כו' אכתוב מה ששמעתי ממ"ו החסיד הגאון מוהר"ר משה זצ"ל שהי' אב"ד בק"ק סאכטשוב פי' נחמד על פסוק זה דאי' במדרש דאמר נבוכדנצר לישראל כתיב בתורתכם והפיצך ה' בכל העמים ועבדת שם אלהים אחרים א"כ בדין שהשתחוו והם השיבו מלכא את עלינו למסים וארנוניות אבל לע"א את וכלבא שווין וכן פי' רש"י בפ' כי תבא ועבדת שם אלהים אחרים לאו עבודת אלהות ממש אלא מתוך שאתם מעלים מס וגולגולת לכומרי ע"א וזה רמז המן בדבריו שאמר ישנו עם אחד מפוזר בין העמים א"כ כיון שנתפזרו בין העמים א"כ בדין הוא שיעבדו ע"א כמו דכתיב ועבדת שם אלהים אחרים וא"כ מדוע דתיהם שוני' מכל עם וא"ת לאו עבדות אלהות ממש אלא מתוך שאנו מעלים מסים וארנוניות מעלה כאלו עבדם ולכן אמר ודתי המלך אינם עושים דמפקא כולה שתא בשה"י ופה"י ואינם נותנים מס א"כ ממ"נ יש לתבוע מהם או שיעבדו ע"א או שיתנו מס ודפח"ח: ול"נ כפשוטה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו' דאי' בגמ' דמגילה דף י"ג ע"ב וגם אי' בזוהר שמלך סתם הוא מלך הקב"ה וזה ידוע שכבר הוכיח אותנו משה אם לא נלך בחוקי הקב"ה שיגלה אותנו לבין האומות וא"כ הי' ראוי' לתת לב לשוב להקב"ה ועכ"ז לא שבו בתשובה ואע"פ שדתינו דת אמת וזה שרמזה במגילה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים שהלכו בגולה ע"י חטאים ודתיהם שונים מכל העם שיש לנו דת אמת ואפ"ה ודתי המלך של הקב"ה אינם עושים בתורה ובמצות:

ויהי אומן את הדסה בת דודו כי אין לה אב ואם כו' ובמות אביה ואמה כו' ובגמ' דף י"ג ע"א ובמות אביה ואמה ל"ל א"ר אחי עוברתה מת אביה ילדתה מתה אמה עפ"ז י"ל כוונת הפסוקים בתהלים סי' כ"ב למנצח על אילת השחר שמזמור זה התפללה אסתר כדברי רז"ל וכתיב שם כי אתה גוחי מבטן מבטיחי על שדי אמי אלי אתה אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר ונראה דהפסוק מרמז לנו לפי מאי דאי' במדרש רבה בפסוק ותאמר אסתר שתפילתה היתה עזור נא אמתיך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם וזה מרומז בפ' כי אתה גוחי מבטן ר"ל בעוד היתי בבטן אמי מת אבי ומבטחי על שדי אמי בשעה שהיא ראוי' להתפרנס משדי אמי מתה אמי והלכתי מרחם מבטן אמי אלי אתה שפרנסתי ורחמתי עלי ע"כ אל תרחק ממני גם עתה כי צרה קרובה ר"ל צרות המן עיין במדרש ילקוט שדורש הפסוק אל תרחק ממני שהתפללה אסתר בעת שבאתה לפני אחשורוש:

דף י"ב ע"ב רבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחות יהודה אמרה אנא גרים דמתילד מרדכי כו' רבא אומר כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא כו' ופרש"י לצעקה ולא לשבח וראוי לתת לב במאי קמפלגי דרבנן סברי שמשפחות הי' מתגרות לשבח שהי' מתפארי' במרדכי ורבא ס"ל שהתרעמו על מרדכי ונראה דאיתא בסנהדרין דף ס"ב פליגי אביי ורבא בהעובד מאהבה ומיראה דאביי ס"ל דחייב ורבא ס"ל דפטור והקשה התוס' ל"ל השתחוה מרדכי להמן ותירצו התוס' בשביל קידוש השם עשה ובאמת לא הי' מחויב לקדש השם כיון דלאו ע"א הי' לתירוץ השני אלא דמרדכי עשה מצד חסידתו וכמ"ש הר"ן בס"פ בן סורר וז"ל וכל היכא דאמרי' יעבור ואל יהרוג אין לו למסור עצמו למיתה על קדושת השם ואם מסר הרי זה מתחייב בנפשו אבל אם הוא אדם גדול וחסיד וירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש את השם והיינו דאמרי' מה ראו חמו"ע שהפיל עצמן לכבשן אש שהרי לא ע"ז היתה אלא אנדרטי של מלכים לכבוד בעלמא אלא מתוך שהיו רובן טועין וסבורין שהיתה ע"א הוה קדוש השם במה שעשו עכ"ל ונראה דבזה פליגי רבנן סברי דמאהבה ומיראה חייב והמן הי' על לבו ע"ז כתירוץ ראשון שבתו' וא"כ הי מחויב למסור נפשו ולכך אמרו לשבח שכל א' מהמשפחות אמרי מנאי קאתי מרדכי שקידש שמו ומסר עצמו על קדוש השם ונעשה נס על ידו ורבא ס"ל דמאהבה ויראה פטור ולא היה מחויב לקדש השם ולכך דרש לא דך גיס' שנתרעמו משפחות עליו שגרם צער לישראל שעשה דבר שלא הי' מחויב וע"פ הדברים הנ"ל יש לומר הא דקאמר הש"ס וכי יש משוא פנים בדבר והשיב הם לא עשו אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו ולדברי הר"ן שלא הי' ע"א אלא הם הי' טועים בדבר ועבדו מחמת יראה ובאמת לא הי' ע"ז ולא עבדו בלב וזה פי' הפסוק אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר הלא אלהים יחקור זאת כי הוא יודע תעלמות לב ר"ל שלא עבדנו בלב וק"ל: ותמאן ושתי המלכה לבא כדבר המלך אשר ביד הסריסים. ולכאורה אשר ביד הסריסים מיותר אלא נראה דאי' במדרש ילקוט שהמלך אמר להביא ושתי המלכה בלבוש מלכותה אבל השרים נתנו עצה שתבוא ערומה. וזה מרומז בפסוק ותמאן המלכה לבא כדבר המלך אשר ביד הסריסים כפי אשר אמרו הסריסים דבר המלך לא רצתה לבא אבל כפי אשר יצא מפי המלך תחילה היתה מרוצת לבא וק"ל:

בפסוק כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ולהרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך משום דאי' בפ"ק דתענית כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כו' כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל וזה רמזה אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי היה העולם מתקיים אבל עכשיו שנמכרנו להשמיד ולהרוג וכשישראל לא יהי' בעולם וחרב העולם וזהו נזק המלך שיתבטל מלכותו ואם כן אין הצר שוה בנזק המלך:

גמרא דמגילה דף ז' ע"א אמר שמואל אי הוה התם הוה אמינא מילתא דעדיפי מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקבלו למטה אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל כו' והקשו התוס' דלשמואל נמי איכא פירכא דהא רבא גופי' הוא דאמר בפ' ר"ע מכאן מודעא רבה לאורייתא ואעפ"כ הדר וקיבל בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו קימו מה שקיבלו כבר וכתבו וי"ל דלא חשיב האי פירכא דהא שפיר שמעינן מיני' תרתי ובפ' שבועות הדיינים נמי איתא דקאמר הש"ס אין לי אלא מצות שקבלו עליהם בהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מנין ת"ל קימו וקבלו קימו מה שקיבלו עליהם כבר ונ"ל לומר דלכאורה איכא למידק מנ"ל לדרוש הני דרשות דלמא כפשוטא שקיימו עשית הפורים בדור הזה וקבלו ג"כ על זרעם כמו שמפרש בענין ולדעתי הוא כיון אמת בדברי רז"ל דהכי אמרו קיימו למעלה במה שקיבלו מלמטה ובשבת ובשבועות אמרי' להיפוך קימו מה שקיבלו עליהם כבר ונקדים מה דאי' בזוהר פ' כי תשא דמשה קבל אפי' מגלת אסתר דכתיב קימו וקבל היהודים קבלו מבעי' לי' וכתיב חסר וי"ו אלא מאי וקבל אלא דא משה דאיהו היהודים כללא דיהודאי ולפ"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים דבשבת ובשבועות דייק מדכתיב וקבל לשון יחיד ש"מ דמשה שהי' כללא דיהודאי קבל בסיני אך הי' אנוסים שבעל כרחם הוכרחו לקבל כל התורה א"כ אף מקרא מגילה בכלל ולא הי' ראוי' לנס ולכך דרש קימו לשון רבים וקבל לשון יחיד שמורה שקיימו עכשיו מה שקבלו כבר בסיני ע"י משה שהי' כללא דכל היהודים וכיון שקיימו מרצון א"כ ראוי לעשות נס כמ"ש במגילה והכא במגילה דרשינן קיימו למעלה לעשות להם נס כמו שקבלו למטה מרצונם ולפ"ז איך כתבו קבל חסר ללמד שמשה כללא דיהודאי קבל ובסיני איך ידעו דבר זה אע"כ ברוח החודש נאמרה וק"ל אחר כתבי זאת מצאתי במדרש רות בפ"ד וז"ל מנין שהסכים הקב"ה על ידם רב אמר קימו וקבלו לא כתיב אלא וקבל רבים של יהודים קבל:

בפסוק ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת תאני' משום ר' מאיר אל תקרי לבת אלא לבית ונראה דכך פירושו דכשתקרא לבית נוכל לקרוא לבת דאמרי' בפ"ק דסוטה דף י"ב ע"א א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה ולכך קאמר אל תקרא לבת דהא מרדכי לא ילדה אלא לבית שנשאה לשם שמים ומעלה עליו הכתוב כאלו ילדה א"כ נוכל שפיר לקרות לבת כאלו ילדה וק"ל:

ובד"א נראה לישב פסוק הנ"ל כי נמכרנו אני ועמי דאי' במדרש ילקוט על פסוק בתהלים סי' פ"ג על פסוק אמרו לכו ונכחידם ולא יזכר שם ישראל עוד כל זמן שישראל קיימים הוא נקרא אלהי ישראל נעקר ישראל אלהי מי נקרא הוי כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרתו כל מה שהם מתרגשים עלינו בשבילך שנאמר למה רגשו גוים וכתיב על ה' ועל משיחו ואי' בזוהר כל מקום שנאמר במגילה זו מלך סתם מדבר במלכו של עולם וזה פי' הפסוק אלמלא לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי שעדיין היה נקרא אלהי ישראל אבל עכשיו שנמכרו להשמיד ולהרוג א"כ אין הצר שוה בנזק המלך הקב"ה שעל מי יקרא שמו ועי' בסדר נצבים מה שכתבנו וישבנו הרבה פסוקים ע"פ הקרא הזה וזה השיבה אסתר על שאלת אחשורוש דכתיב ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלא לבו לעשות כן ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה. ולכאורה איכא למידק למה אמרה איש צר ואויב משום דאי' במדרש פ' תצוה פ' ל"ח איש צר ואויב צר למעלה ואויב למטה וזה מרומז בתשבות' שנתכוון המן שלא לקרות שם אלהי ורצה לגרום פגם למעלה וגם למטה לעקור ישראל ולכך אמרה איש צר ואויב צר למעלה ואויב למטה וק"ל:

גמ' דמגילה דף ט"ו ע"א א"ר אליעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ואמר ר"א ואמר ר"ח צדיק אבד לדורו אבד משל לאדם שאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה לא אבדה אלא לבעלה ע"כ ואיכא למידק איך תלוים שני אמירות של ר"א ור"ח זה לזה ונ"ל לישב דאיכא למידק לפי דברי הזוהר דכל מקום שנא' במגילה מלך סתם מדבר במלכו של עולם והכא כתיב מלך סתם א"כ מאי דרשת בי' ונ"ל לומר דאי' בדף י"ג ע"ב א"ר יוחנן הקציף הקב"ה עבדים על אדוניהם לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי ונאמר שם אחר הדברים האלה אחר מאי אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר ר"ל אין הקב"ה מכה לישראל אלא א"כ בורא להם רפואה תחילה א"כ באותו עת שקצף בגתן ותרש הוא לעשות נס לצדיק למרדכי והקדים רפואה למכה שכבר עלה בדעת הקב"ה לגזור עליהם כליה שנתחייבו ישראל באותו דור כליה לולי שמרדכי החזירם בתשובה גדולה ונעשה ישועה גדולה לישראל על ידו וזה ידוע שאסתר בסוד שכינה והיא מתפארת כשיש צדיק בעולם נמצא כשקצף בגתן ותרש כדי לעשות נס לצדיק ומנו מרדכי והקב"ה ברא רפואה קודם למכה בשביל שישראל שבאותו דור נתחייבו כליה גלל כן נאמר שפיר ותאמר אסתר למלך להקב"ה בשם מרדכי כי יש מרדכי צדיק בעולם והוא כדאי להגן על הדור בתפילתו ותעשה נס על ידו לישראל ומהרש"א והרי"ף כתבו צדיק אבד לדורו בשביל שהי' מגין על דורו והשתא מחוברים שני מימרות של ר"א ור"ח מתחילה אמר כל האומר דבר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי ר"ל שאמרה השכינה למלך למלכו של עולם שברא רפואה בשם מרדכי שהוא צדיק ויגן על דורו ולכך בא דרוש דר"ח צדיק אבד לדורו אבד שהוא מגין על דורו ועיין בזוהר בא דף ל"ח ע"ב במ"ש יש צדיק אבד בצדקו ועיין בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ה ע"ב: ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שומר הנשים כו' לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה ובסוף הענין ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה כו' ואיכא למידק דדברים כפולים הם הלא כבר נאמר לא הגידה אסתר ול"ל למכתב שנית אין אסתר מגדת ועוד יש לדקדק דמתחילה אמר אין אסתר מגדת כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ולבסוף כתיב אין אסתר מגדת כאשר צוה עליה מרדכי ל"ל כתיב כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד ורש"י פי' ששלח דורונות כדי לפתותה אולי תגיד מולדתה ואעפ"כ אין אסתר מגדת ולפי דברי רש"י ה"ל למכתב אין אסתר מגדת לאחר ויתן משאת ביד המלך ול"נ דאמרי' בגמ' דף י"ג ע"א ובהקבץ בתולות שנית כו' אזיל שקיל עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה ואפ"ה לא גליא ליה דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה ונ"ל מתחילה הזהיר מרדכי לאסתר שלא תגיד משום שיהא סבר שהיא משפחה בזויה וישלחה אבל לבסוף שאמר מרדכי אין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה זה הי' עצה טובה למלך ונתירא מרדכי דלמא באמת התרצה אסתר ברצון למלך אחשורוש וגילה לה זה שזה הי' עצתו ולא תתפתה בזה ולכך קאמר ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך ר"ל שמרדכי נתן עצה זו למלך שאין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה והי' מתירא מרדכי דלמא תתפתה אסתר ברצון למלך עכשיו ולכך כתיב שנית אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ר"ל שמרדכי הזהיר אותה שזאת היתה עצתו ולכך הזהירה שלא תתפתה ולכך כתיב ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו שלא תבעל ברצון ועשתה את מאמר מרדכי שגילה לה שלא תתקנאה בירך חברתה והיא עושה כמאמרו כאשר היתה באמנה אתו שלא תאסור עליו מחמת רצון ותחשבה כאונס וק"ל: דבר נאה ומתקבל ששמעתי מהמופלג מוהר"ר יצחק בן הרב מוה' חיים מביאלי דליטא:

איתא במגילה דף ט"ז ע"ב ובבואה לפני המלך אמר עם הספר אמר אמרה מבעיא לי' א"ר יוחנן אמרה לו יאמר בפה מה שכתב בספר ופרש"י הכי גרסינן אמר רב נחמן יאמר בפה מה שנכתב בספרים ולא גרסי' אמר לו וכו' והנה נדחק רש"י ליישב מ"ש עם הספר שתהא המגילה כתובה לפניהם בשעת קרי' אבל המשך המקראות אינם מיושבים כלל לפרש"י שהרי כתיב כי המן בן המדתא כו' חשב על היהודים לאבדם כו' ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ וכן בתוס' בד"ה אמרה מבעי' ליה נדחק לישב המשך הפסוק מ"ש אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה. והנה נראה לישב לע"ד כי הגרסא צדקה אמר בפה מ"ש בספר וכן בע"י והוא גרסא ישינה ונראה משום דאיתא במדרש מג"א ויאמר המלך הכסף נתון לך הכס"ף בגמטרי' קס"ה כמנין העץ ואח"כ אי' שם במדרש ויכתוב ככל אשר צוה המן מי זה אמר ויהי וה' לא צוה המן צוה הקב"ה לא צוה המן צוה להשמיד ולהרוג ה' לא צוה מה צוה ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו וכן הוה ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ ע"כ והנה אי' לדקדק דהמדרש מביא ראיה מה צוה ישוב מחשבתו הרעה כו' והוא הפסוק הכתוב אחר ויתלו את המן והיינו הפסוק הנ"ל ובבאה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו כו' ולא מביא הפסוק הקודם שהיא ויתלו את המן והוא המעשה עצמו וגם מה זה שדקדק לומר וכן הוה לי' ותלו אותו וכי לא ידעינן דהוה לו כן ועוד מדקדק כאן היפה ענף דמשמע דהמדרש מרמז דנתן הקב"ה בפיו של אחשורוש דבור זה הכסף נתון לך שהוא גימטרי' העץ דהרי אחשורוש לא דבר עמו בלשון הקודש ואין החשבון שוה אלא בלה"ק ונדחק שם לישב ונראה לישב דאי' שם במדרש מגילה ר' יודן ור' לוי אמר כל מקום שנאמר במגילה זו מלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכ"מ שנא' מלך סתם משמש קודש וחול ע"כ ור"ל דאמר אחשורוש והקב"ה ג"כ הסכים לדבר זה והנה כאן כתיב ויאמר המלך הכסף כו' דמשמע קודש וחול א"כ קשה מ"ש אח"כ מי זה אמר מי זה ויהי' וה' לא צוה המן צוה והקב"ה לא צוה דהא כתיב ויאמר המלך סתם דמשמש קודש וחול ע"ז אמר המדרש הכסף בגימט' העץ וא"כ מאי דמשמש קודש הי' הכונה בהיפוך ובזה מתורץ גם הדקדוק דיפה ענף דכוונת הפסוק הוא מרומז בהיפוך במלך הקב"ה אלא דעדיין צריך לישב הפסוק בענין זה מ"ש אח"כ והעם לעשות בו כטוב בעיניך אבל הנראה משום דיש עוד לדקדק בפסוק דקאמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך דהל"ל והעם תעשה בהם כטוב כו' אלא דהפסוק כוונת רמז המלך סתם דהוא קודש דפרושו הוא הכסף הוא גמטריא העץ היינו העץ יהי' לך אלא דלא תאמר שיהי' לך היינו ממש שתתלהו עליו מרדכי ע"ז אמר הפסוק והעם לעשות בו דהיינו בעץ כטוב בעיניך היינו במחשבותיך לתלות עליו מרדכי המה יעשו בו כמחשבותיך וישיבו מחשבתך הרעה על ראשך. והיינו כדאי' בתרגום מגילה שמרדכי תלה את המן וזה העם לעשות בו כו' ונמצא הרמז שהעץ נתון לו לתלותו עליו. ובזה מיושב מ"ש במדרש הנ"ל מי זה אמר ויהי כו' והקב"ה לא צוה דמביא מהפסוק אמר עם הספר וישוב מחשבתו כו' ולא מביא מהפסוק ויתלו את המן משום דבא לתרץ הרמז הפסוק ויאמר המלך הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך דהוא מרמז לצוי הקב"ה שהעץ יהיה שלו והעם יעשו בו כמו שהי' להמן טוב בעיניו וכמחשבתו וז"ש המדרש וכן הות ליה ר"ל במדה זה שהי' רוצה לעשות לישראל נעשה לו וז"ש שם במדרש ג"כ וכן בפרעה שאמר הבן הילוד היאורה תשליכון ואח"כ נעשה מדה כנגד מדה ונער פרעה וחילו בים סוף וז"ש שם במדרש ג"כ וכן ביתרו הוא אומר כי בדבר אשר זדו עליהם אלא דבפרעה היה כמעשהו ובהמן כמחשבתו ומש"ה אמר וישב מחשבתו הרעה על ראשו וכן הוה ליה במדה זו שבקש למדוד ותלו אותו ואת בניו. ובזה מיושב מ"ש בגמ' הנ"ל ובבואה אל המלך אמר בפה מ"ש בספר היינו הה דכתיב בספר היינו במגילה משום דמקודם כתיב בספר ויאמר המלך הכסף נתון לך דזה רמוז העץ וקאי על מלך הקב"ה אבל אחשורוש לא אמר כן בפה רק כפשוטו אבל בבואה אסתר אל המלך אמר המלך ג"כ בפה מ"ש בספר הכסף נתון לך ודפח"ח: ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ונראה דאכילה לשון כליה כמ"ד פ' בחקותי ואכלה אתכם אויביכם פרש"י אלו המתים בגולה ובפ' וילך והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאהו רעות רבות ועיין בחגיגה פ"ק דאסתר הזמינה את המן איתא בדף ט"ו ע"ב מבית אביה למדה אם רעב שונאיך האכילהו לחם כדי שיהי' להמן מפלה אך תפילת מרדכי גרמה ותורתו גרמה לבטל הגזירה כמ"ש בדף ט"ז ע"ב ליהודים היתה אורה א"ר יהודה אורה זו תורה וזה רמז מופלא ויענך וירעיבך ר"ל שע"י הגזירה גרמה לכם תענית ויאכילך את המן הנמסר בידכם למיתה ולא תאמר שע"י הלחם שהאכילה אותו אסתר נענש ונכשול למיתה ואנו לחיים ולכך אמר כי לא על הלחם לבד יחיה כי זה אינו גורם לנו חיים כי על כל מוצא פי ה' יחיה אדם ר"ל ע"י תפילה ותורה שלמדו והתפללו יחיה אדם בזמן שקול קול יעקב אין הידים ידי עשו וזה אהני לנו ואף בזמנינו כן אם אנו נחזוק את הלומדים שיכולים ללמוד אז אין הידים ידי עשו וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה