אור ברסלב
מאורי אש על פרשת יתרו - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת יתרו - כתנות אור

על פרשת בשלח - אור חדש

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים ופרש"י את כל אשר עשה להם בירידת המן ובבאר ובעמלק כי הוציא ה' כו' זו גדולה על כולם בודאי דרש"י בא לתרץ למה כתיב כי הוציא ה' את ישראל אחר אשר עשה אלהים ורמז להם על ירידת המן ובבאר הלא הוצאת ישראל הי' מקודם כל זה ונדחק רש"י לפרש שגדולה על כולם שהוציא ה' את ישראל ממצרים אבל נ"ל דרך דרוש שהוכרח לומר תחילה ששמע את כל אשר עשה אלהים כו' בירידת המן ובבאר ואח"כ כי הוציא ה' את ישראל ולא מקודם לזה ואגב יתישב הפסוק ויחד יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' לישראל כו' ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה כו' ופירש"י על כל הטובה טובת המן והבאר כי בדבר אשר זדו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים ודרשו רבותינו בקדירה אשר בישלו בה נתבשלו והפסוקים אלו צריכין ביאור וישוב שיש לדקדק שכפל הדברים שאמר תחילה מיד מצרים וחזר אמר אשר הציל את העם מתחת יד מצרים וגם בזה נדחק רש"י ותרגום לפרש מתחת יד מצרים לשון מרדות ומרות יד שהיו מכבידים עליהם היא העבודה ועוד יש לדקדק למה אמר עתה ידעת כו' ונא קודם ששמע מהטובה שעשה ה' לישראל במן ובבאר ועוד שאמר כי בדבר אשר זדו עליהם דהיינו בקדירה שבישלה כו' במים דמו לאבדם והם נאבדו במים משמע שהוא נתינת טעם למה שאמר למעלה כי גדול ה' מכל אלהים כי בדבר אשר זדו דכי משמש בארבע לשונות ולכאורה אין לו הבנה: ונראה ליישב כל הדקדוקים אלו וצריכין אנו להקדים מה שכתב הילקוט ראובני בפ' בשלח טעם נכון ל"ל הוציא הקב"ה את ישראל בע"כ של פרעה ומצרים וסיבב הדבר עד שפרעה שב בעצמו שלחם כדכתיב ויהי בשלח פרעה הטעם שפרעה הי' סובר שהקב"ה אינו אלא פועל רעות ולא טובות ואין ביכלתו להטיב לישראל להוציאם וזה שאמר מה זאת עשינו ששלחנו ישראל מעבדינו ולולי ששלחנו מעצמינו לא הי' יכולת ביד הקב"ה להוציאם משום שהוא פועל רעות ולא טובות ואלו הי' מוציא הקב"ה ישראל בע"כ של מצרים לא היו רודפי' אחריהם כו' אבל כיון דחזי דפרעה שלח להו חשבו דלא הוי לי' ח"ו יכולת להוציא' וכו' מש"ה איתקף ליבייהו לרדוף אחר ישראל והקב"ה עביד כן שיטבעו בים כי היכי דגזרו הם דכתיב משגיא לגוים ויאבד' נמצא למדין אנו מזה דעיקר טעמו של הקב"ה שלא הוציא ישראל בע"כ של מצרים משום שרצה לאבדם בים לדון אותם מדה במדה ולכך סיבב הדבר עד שפרעה שלחם ועי"ז איתקף ליבייהו לרדוף:

וזה ידוע שדעת המינים האומרים שמי שפועל טוב אינו פועל רע ויש שתי רשויות ויתרו הי' עובד כל ע"א והי' טועה ג"כ בטעות זה וסבר באמת אי לא שלח' פרעה מעצמו לא הי' כח ביד הקב"ה להוציא' לישראל בע"כ של מצרים משום שאין בידו להטיב אלא להרע אבל עכשיו ששמע מכל הטובות במן ובבאר ובמלחמות עמלק ידע שיש ביד הקב"ה להרע ולהטיב לכך אמר ויחד יתרו על כל הטובה ר"ל במן ובבאר א"כ מוכח שהקב"ה פועל טובות ג"כ ואין מבלעדו להרע או להטיב לכן אמר עתה ידעת כי גדול ה' מכל האלהים דמקודם ששמע מהטובות הנ"ל הי' סובר שיש שתי רשיות והקב"ה פועל רע ואינו פועל טוב אבל עכשיו ששמע שביד יתברך להטיב ג"כ אמר עתה ידעתי אך שלא יקשה לך אם ביד הקב"ה להטיב למה לא הוציא את ישראל בע"כ של מצרים ונתן נתינת טעם שלכך לא עשו זה כדי להטעותם כי בדבר אשר זדו עליהם לדון אותם במים כמו שעשו לישראל שרצה הקב"ה לדונם במדה כנ"מ במים ואלו הוי מוציא לישראל ביד חזקה בע"כ לא הוי רודפים אחר ישראל כפי הנזכר לעיל בילקוט ראובני וק"ל: וליישב שאר דקדוקים נבאר תחילה גמ' דסוטה דף ט' ע"א א"ר חנינא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שלוחי' שנא' בסאסאה בשלחה תריבנה ופריך אינו והא אמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים כו' ומסיק אלא אי איתמר הכי איתמר א"ר חנינא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן מלך עד שעת שלוחיו ופרש"י שלוחיו איבד מן העולם אמימר מתני הא דר' חנינא ב"פ אהא מ"ד אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אני ה' לא שניתי לא הכתי לאומה ושניתי לה ואתם בני יעקב לא כליתם והיינו דכתיב וחיצי אכלה בם חיצי כלו והם אינם כלים ע"כ ולכאורה איכא למידק למה באמת אין הקב"ה נפרע מן האומה עד עת איבודה דהיינו שנתמלא סאתה ומאבד אותם בפעם אחת ולישראל אינו עושה כן אלא שונה ומכה אותם עד שאפי' חיציו כלים והם אינם כלים: ונ"ל דאי' בסוף פ' הישן דאין הקב"ה לוקה לאומה אלא לוקה גם אלהיהם עמה שנא' בכל אלהי מצרים אעשה שפטים וזה נודע דהשר לוקה תחילה דכתיב יפקוד ה' על צבא מרום במרום והדר מלכי אדמה באדמה ואי' בזוהר פ' ויקרא דף ר"י ע"א וז"ל על פסוק ואחשוך גם אנכי מחטוא לי הכי תנינן כל אלהי' חילא רברבא דממונה עלה מחטו חסר אלף הני אולפינא בחובין דעמין דלתתא מתעברין רברבא דילהון דלעילא שלטוגין ולכך אמר מחטוא לי דלא ישתכחון גבאי כי האי מחט דנעץ בבישרא ולא תגרום לי את בחובך לעבר לי שלטונה כו' ואיתא שם בזוהר באומת כתיב ויבא אלהים אבל בישראל לא אלא דא הוא רזא דאלהים אחרים ואית לך למינדע דשמו דהקב"ה רם ונשא כו' באמצתא וסחרוניה אית שבעין כתרון ומנהון איתמשכו שבעים רברבין ואיתמנו על שבעין עמין דעלמא למהוי כל חד וחד שליט על עמי' ועל ארעיה וקוב"ה יהיב לישראל ורזא רשמי' בלחודיהון והוא שליט על ישראל וירושלים הה"ד כי שמך נקרא על עירך ועל עמך ולית לעמא אחרא חולקא בקדוש ב"ה דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך עכ"ל נמצא דהאומות היושבים תחת השרים ובחטאם מעבירן השר שלהם למעלה משולטני' והנה כל זמן שלא נתמלא סאתם יש לשר שלהם השפעה מצד מקצת מעשיהם הטובים אבל כשנתמלא הסאה ברוב פשעיהם אז מעבירן השר משלטוני' וכיון שהשר לוקה אומתו נמי לוקה או המלך אבל בישראל אינו כן שאנו יושבים תחת ממשלת הקב"ה והוא שר שלנו כי יעקב בחר לו יה לעם סגולתו אף שאנו גורמים פגם במלכות כדכתיב ובפשעיכם שלחה אמכם אבל בשמו של הקב"ה אין בו שינוי רק הוא מסלק אורו לעילא וכן אי' בזוהר פ' וארא דף כ"ו ע"ב שחת לו לא בניו מומם כביכול עבדי ולא עבדי ובפסוק איוב ל"ה אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיכם מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח נמצא אין ביתברך כביכול שום שינוי מצד עונותינו והוא ושמו קיים לעד והוא שר של ישראל לכך אי אפשר לעשות אותנו כליה ולכך אמר חיצי כלו והם אינם כלים אבל באומות אינו כן שהשר בטל מצד מעשיהם הרעים ולכך אמר מעולם לא הכיתי לאומה ושניתי משום שאני צריך להעביר השר תחילה וא"א לי להעביר השר עד שנתמלא סאתם ועי"ז מעביר השר וגם האומה אבל בישראל אינו כן כי אני ה' לא שניתי ר"ל שאין ביתברך שמו שום שינוי מצד מעשי' והוא שר שלנו ולכך אתם בני יעקב לא כליתם שא"א לעשות לכם כלי' וק"ל:

ועוד אמרתי פי' הפסוק דאי' בגיטין צדקה פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדי' שתי שנים לונושנתם בארץ שאלולי כן נתקיים בנו ח"ו ואבדתם מהר וזה רמז לנו הכתוב אני ה' לא שניתי ולא יקשה לך הלא שניתי ולא קיימתי דברי במנין ונושנתם והקדמתי שתי שנים ומתרץ ואתם בני יעקב לא כליתם בשביל זה עשיתי שלא יכלו בני יעקב שלא יתקיים בהם ואבדתם מהרה ושמעתי שכוונתי לדעת הרב הגדול מוהר"ר אביגדור אב"ד מגלוג' ושמחתי שהייתי בר מזלא בזה:

ונחזור לענינינו הנה במצרים כתיב והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ופירש"י שראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור להם נמצא דמפלתו של שר מצרים הי' אצל הים וזה אפשר פי' המדרש ילקוט ביד חזקה הי' על הים ולכאורה למה על הים דוקא אלא משום דבים בא שר של מצרים לעזור אותם והקב"ה השפיל אותו וזה היה צריך ליד חזקה יותר משאר מקומות שהוכרח הקב"ה להשפיל השר שלהם הקרוי בשם אלהים בכל מקום ואי' בספר חסד לאברהם שבאותו זמן היו כל השרים של מעלה תחת יד שר של מצרים והוא היה ראש לכל השרים והשפילו הקב"ה וזה ג"כ אות לגאולה אחרונה שאף שכל השרים הם תחת רשות הס"ס מ"מ ישפילו ה' וזה שאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אותם מיד מצרים ר"ל השר שלהם כמו דכתי' והנה מצרים נוסע אחריהם ר"ל השר שלהם שבא לעזור להם וה' הצילם מידו ומיד פרעה שהשפיל המלך שלהם למטה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים שלמטה וזה פי' מתחת יד מצרים האומה של מצרים שאיבדם וכיון שכו שהשפיל הקב"ה שר של מצרים והוא הי' ראש לכל השרים של מעלה הנקראים בשם אלהים לכך אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים ר"ל מכל השרים שלמעלה הנקראים בשם אלהים שיכולת בידו להשפילם ולהכניעם וק"ל והדרן למילתא קמייתא דלישראל א"א לעשות כליה משום שהשר שלנו הוא והוא קיים לעולמי עד ולכך חיציו כלו וישראל לא כלו וזה פי' הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתם ולא געלתם לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם דהכתוב בא בנתינת טעם שלא מאסתם ולא געלתם לכלותם שלא כליתי אותם משום כי אני ה' אלהיהם וכשם שאני עומד לעד כך זרע ישראל עומדים לעד וא"א לעשות להם כליה:

וזה פי' הפסוק בירמי' סי' מ"ו והיא הפטר' בא אתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך ר"ל שהקב"ה אמר לישראל שהוא אתנו והוא שר שלנו והעו"ג אני עושה כליה ומעביר גם השר שלהם אבל ישראל לא אעשה כלה מפני השר שלכם רק ויסרתי אותך למשפט ע"י חיצי אבל אנקה לא אנקך לכלות אותך לגמרי וחיצי כלה ואתם אינם כלים וק"ל. וזה שאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול כי שמו של הקב"ה נקרא על ישראל ואם יכריתו את ישראל על מה יחול שמו של הקב"ה עיין בזוהר פ' משפטים דף ק"ה ע"א מה שכתב בזה. וזה שאמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך משום דאי' בזוהר כל מקום שנזכר מלך סתם קאי על ממ"ה הקב"ה וזה רמזה בדברים שנמכרנו להשמיד ולהרוג ולאבד ואין הצר שוה בנזק המלך שעל מי יחול שמו הגדול וק"ל:

בפסוק מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן הבוקר עד הערב ויאמר משה כו' כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי אלהים ואת תורותיו ולכאורה אין לו הבנה דשאלת יתרו הי' למה אתה יושב לבדך במשפט שהרי ידע יתרו שהוא שופט את העם ועיקר שאלתו הי' מדוע אתה יושב לבדך וא"כ מה תשובה שהשיב משה כי יהיה להם דבר בא אלי הלא זה ידע יתרו שבאים לשפוט והקושי' במקומה עומדת למה הוא יושב לבדו ונ"ל ע"פ ג' אופנים אופן אחד דהא כתבו תוס' בפ"ק דסנהדרין דף ה' הא דתנן במסכת אבות אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד הקב"ה ופי' תו' עצה טובה קמ"ל שלא יטעה ואנן קי"ל כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו ומוטב שיחתוך הדין בי"א יותר מביו"ד ואי' בזוהר פ' יתרו דף ע"ח ע"א כי יהיה להם דבר בא אלי באים אלי לא כתיב אלא בא אלי ל' יחיד בגין דרוח קודשא אתי לגבי' וביה הוי ידע ולא איצטרך לכל כו' וכה"ג שלמה מלכה בכורסייא ואע"ג דרוח קודשא שריה עלה דכל מאן דקריב לכורסי' דחילו ואימתי נפיל עלה וביה הוי דאין דינא בלא סהדין בגין דדיוקנן הוי בכורסייא כו' נמצא למדין אנו שרוח הקודש הי' בא אצל משה והודיע לו מי הוא זכאי ומי הוא חייב וכן לגבי שלמה מלכא ולפ"ז לא הי' צריך משה להצטרף אליו שום אדם ולפ"ז י"ל דזה הי' משיב משה על שאלת יתרו ששאל לו מדוע אתה יושב לבדך הלא כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו ואסור לדון ביחידי לפי שאין דן יחידי אלא הקב"ה והשיב שפיר כי יהיה להם דבר בא אלי ר"ל שהשכינה בעצמו בא אלי ומודיע לי מה שהוא זכאי ומי שהוא חייב ולכך רשאי אני לישב יחידי ועי' בפ' שופטים מה שכתבנו טעם לשבח למה אמר משה יקוב הדין את ההר ואהרן מדה אחרת היתה בו יעויין שם ותמצא נחת:

ובד"א נראה ליישב ע"פ דאי' בסנהדרין דף ל"ו הטהרות והטמאות האב ובנו והרב ותלמידו מונין לו שני' אבל דיני ממונות ודיני נפשות דיני מכות וקידוש החודש האב לבנו והרב ותלמידו מונין לו אחד ופסק בש"ע בח"מ סי' י"ח היינו דוקא בשעה שלמדו הרב הדין ואפי' בכה"ג אם הוא תלמיד כרב אמי ורב אסי דלגמרא דרב הוי צריכא ולסברתו לא הי' צריכין יכול ללמדו בשעת הדין ודן עמו והנה גבי משה הי' פעם ראשון שדן משה כמו שפי' רש"י שלמחרת י"כ הי' וזה ידוע דחוקים הם בלי טעם ותורותיו הם לימודי' הצריכים סברא וטעם וכן אי' בזוהר פ' מצורע דף כ"ג ע"ב וז"ל תורה אמאי איקרי תורה בגין דאורו וגליא במאי דהוי סתים דלא אתידע ולפ"ז כולם למדו עת ההיא ממשה וכולם הי' צריכן לסברתו וא"כ אין נ"מ אם יושבים רבים עמו בדין או לא כיון שהוא מלמדם הדין בעת ההיא וצריכן לסברתו אין חושבין אלא אחד וזה הי' שאלת יתרו למה אתה יושב לבדך הא כל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו והשיב משה כי יהי' להם דבר ובאו אלי ושפטתם בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי אלהים ואת תורותיו ואני מלמדם סברת הדין וכיון שכולם לומדים ממני וצריכן לסברתי א"כ אף אם יושבים מאה כחד חשיבי ולכך אני יושב לבדי וק"ל:

ועוד נ"ל לישב דרך שלישי דאי' בח"מ סי' ג' אע"פ שיחיד מומחה לרבים מותר לו לדון יחידי מצות חכמים שישיבו עמם אחרי' והביא הש"ך וז"ל ראיתי בירושלמי ר' אבוהו הי' דן יחידי ואמרו ליה תלמידיו והא תנן אל תהי' דן יחידי והשיב להם כיון שבאים בעצמם לדון לפני הרי כאלו קבלוני וזה הי' תשובת משה על שאלת יתרו ששאל מדוע אתה יושב לבדך הלא אין דן יחידי אלא הקב"ה ויותר טוב להושיב רבים עמך והשיב משה כי יהיה להם דבר באו אלי ר"ל מעצמם הם באים אלי והוי כאלו קבלוני לדון ביחידי ורשאי אני לדון יחידי וק"ל:

בפסוק לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם ואיכא למידק אמאי קאמר גבי כסף לא תעשון אתי וגבי זהב אמר לא תעשו לכם ולא כתיב אתי וגם ל"ל כתיב איפכא לא תעשון אתי אלהי זהב ואלהי כסף לא תעשו לכם ונראה ע"פ מה דאי' בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב וז"ל תא חזי הכא שארי לממנא זהב בקדמיתא וכסף לבתר בגין האי חושבנא מתתא אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא דלעילא שארי לממני מימינא בקדמיתא ולבתר משמאלא מנ"ל דכתיב לי כסף ולי זהב בקדמיתא ולבת' זהב וברתיכא דלתתא שארא שמאלא ולבתר מימינא דכתי' זהב וכסף ונחושת זהב בקדמיתא ולבתר כסף עכ"ל הרי להדיא שבמרכבה עליונה נחשב כסף תחילה אבל במרכבה תחתונה זהב תחילה מסיטרא דשמאלא והשתא ניחא לא תעשון אתי אלהי כסף שכסף הוא במרכבה עליונה ולכך אמר לי הכסף ולי הזהב בכן הכסף כאלו אתה עושה את ע"א ואלהי זהב לא תעשה לכם ר"ל אצליכם דלמטה מצד שמאלא הוא זהב החשוב תחילה וק"ל:

בפסוק ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו נ"ל רמז נפלא בזה דהא אמרינן בפ"ק דסוטה כל אדם שיש בו גסות רוח כאלו עובד ע"א ור' יוחנן אמר כאלו כופר בעיקר ר' חמא בר חנינא אמר כאלו בא על העריות כולם ואי' בפ' בני העיר א"ר אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא עי' בדף כ"ט ע"א והתוס' בסוף פרק הנ"ל דף ל"א ע"א כתבו בד"ה במנח' במדרש אי' שלכך קורין בעריות לפי שישראל עושין רמז להקב"ה שכשם שהזהיר אותם ללא לגלות ערוה כך לא תגלה ערותם בעונותיהם עכ"ל הרי אנו למדין דכינוי לעונות בשם ערוה והנה מאן דיהיר בעל מום הוא ופסול לעבודה דבעל מום שעבד עבודתו פסולה והנה במאן דיהיר מגדיל עונו כנגד ע"א וכאלו בא על העריות ואין לך דבר ערוה גדול מזה וגם פסול לעבודה וזה רמזה לנו התורה לא תעלה במעלות על מזבחי ר"ל כשאתה רוצה להקריב על מזבחי לא תעלה במעלות ר"ל שתחשוב דמעלות שלך ויהי' לך גאוה אשר לא תגלה ערותך עליו ר"ל ערות עונות הגדולות הנ"ל לא תגלה עליו בשעת עבודה שיעלה עבודה פסולה בידך כי האי מאן דיהיר בעל מום הוא וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה