מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת בשלח - אור חדש
גרסינן ריש מס' ביצה במשנה ביצה שנולדה בי"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל בש"א שאור בכזית כו' תוס' ד"ה ביצה שנולדה בי"ט בש"א כו' וא"ת ואמאי לא תני אוסרי' ומתירי' כו' וי"ל אי הוה תני אוסרי' ומתירי' ה"א שמה שמתירי' הביצה היינו לטלטל כו' וא"ת דאמרי לא תאכל אבל לטלטל שרי והא קיי"ל אף לטלטל אסור לכן פירש ר"י דנקיט כי האי לישנא דסתם ביצה לאכילה עומדת כו' ובד"ה שאור בכזית לא שייך הכא מידי אלא מייתי כאן תלת מילי גבי י"ט דב"ה לחומרא כו' ורבים ראו כן תמהו על דיבור השני שבתוס' שזכרנו שהוא אך למותר בהיות כבר מבואר זה בפרש"י ז"ל תו יש לדקדק בדיבורו הראשון במ"ש לכן פר"י למה לא תירצו תיכף פירושו על קושי' ראשונה גם לתת לב על ציון לשון תו' בדיבור הראשון מה שאין דרכם כ"כ לציין בשארי מקומות וליישב הכל בחדא מחתא נלע"ד:
דהנה בגמ' פריך במאי עסקינן אי בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ה כו' אי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מ"ט דב"ש מוקצה הוא כו' ומוקי ר"נ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ולית ליה לב"ש מוקצה ונולד כו' ופריך במאי אוקימתא בתרנגולת העומד' לגדל ביצי' ומשום מוקצה אדמיפלגי בביצה ליפלגי בתרנגול' וכ"ת כחו דהתירא עדיף ליפלגי בתרווייהו כו' ומוקי רבה מתני' בתרנגולת העומדת לאכילה וטעמא דב"ה משום הכנה. ורבה לטעמי' דאמר רבה מ"ד והיה ביום הששי כו' חול מכין לשבת ולי"ט ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט כו' יעש"ה בסוגי' וכ' בעל המאור ז"ל הא דמוקי ר"נ למתני' משום מוקצה ונולד ובתרנגול' העומדת לגדל ביצים ולא קאמ' העומדת להטיל ביצי' משום דבאמת בתרנגולת העומדת להטיל ביצים ל"ה מוקצה ונולד כ"כ רק מאחר שעומדת לגדל ביצים היינו לגדל מן הביצים אפרוחים ולא לאוכלם שפיר הוה מוקצה יע"ש ולפ"ז נסתר סברת ר"י שבתו' שמש"ה נקיט במשנתינו לשון אכילה דסתם ביצה לאכילה עומדת ז"א דהלא לא קמיירי לר"נ משנתינו מאות' ביצה העומד' לאכילה דל"ש בי' מוקצה ונולד אלא רק מביצה העומדת לגדל אפרוחים כנ"ל והדרא קושי' התו' לדוכתי' לר"נ אמאי לא קתני במתני' לשון אוסרי' לטלטל לרבותי' דב"ה כמש"ל אך יש לתרץ זה דהנה הקשה מוהרש"א ז"ל מאי מקשי' התוס' למה לא אשמועינן רבותא דב"ה דאסור לטלטל. דלמא כחו דהתירא עדיף כמו דאמרי' ע"ב גבי התרנגולת ותי' מהרש"א דהך סברא כחו דהתירא עדיף לא אמרי' אלא לר"נ משום הפירכא וליפלגי בתרנגולת אבל אינך אמוראי דפליגי על אוקימתא דר"נ לא ס"ל הך סברא כחו דהתירא עדיף יע"ש ולפ"ז כיון דקושי' התוס' לא קאי לפי אוקימתא דר"נ אלא לאינך אוקימתא דבשמעתין ותירץ ר"י שפי' דסתם ביצה לאכילה עומדת דלהני אמוראי י"ל שפיר דמתני' מיירי מביצה העומדת לאכילה ולר"נ דמוקי מתני' בביצה העומדת לגדל אפרוחים ונסתר כר"י י"ל תירוצם הראשון דהרי לר"נ שפיר אמרי' כחו דהתירא עדיף כנ"ל ומש"ה לעיל בקושי' הראשונה לא שייך תי' ר"י משום דהוה קשה לר"נ אבל אחר שתירצו תי' קמא והרבו להקשות למה לא אשמועינן כחו דב"ה הרי דלא שייך הקושי' לר"נ דס"ל כחו דהתירא עדיף כ"א לאינך אוקימתא בגמ' וע"ז שייך שפיר תירץ ר"י ומה מאוד מדויק בלשון לכן אומר ר"י כלומר לכן משום קושי' זו ולא משום קושי' הראשונה. רק עדיין איכא למידק מנ"ל להתוס' דשארי אמוראי לא ס"ל כחו דהתירא עדיף דלמא גם המה ס"ל כחו דהתירא עדיף (והא דלא מוקי מתני' כוותי' דר"נ משום פירכא שני' וליפלגי בתרווייהו וכמ"ש רש"י ז"ל ד"ג ע"א). ונראה משום דמהר"ם שי"ף ותי"ט מקשים לרבה דמוקי למתני' משום הכנה טפי ה"ל למשנתינו לאשמעינן בביצה שנולדה בשבת שחל להיות אחר י"ט ואין י"ט מכין לשבת ותירצו דזהו רבותא טפי דאף דסעודת י"ט אינה חשובה כ"כ כסעודת שבת מקרי סעודתה בעי הכנה וקמ"ל דאף סעודת י"ט בעי הכנה יע"ש ולפ"ז י"ל דהתוס' ס"ל לסברא פשוטית כסבר' הגאונים הנ"ל וקשיא לרבה לא תני משנתינו ביצה שנולדה בשבת לאשמעינן כחו דהתירא דב"ש דאף דסעודת שבת חשיבא ובעי הכנה טפי אפ"ה מותר וע"כ דרבה לא ס"ל הך סברא כחו דהתירא עדיף ובהיות כן שפיר הקשו ליתני אוסרי' לטלטל לרבותא דב"ה וזה שציינו התוס' כ"כ באריכות ביצה שנולדה בי"ט ולא קתני בשבת משום סברת הגאונים הנ"ל ושפיר חיזקו בזה קושיתם איברא עדיין אנו צריכין למודעי דקשי' מנ"ל לתוס' דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף ואי משום קושי' התי"ט ומהר"ם שיף הנ"ל דלמה לא קתני ביצה שנולדה בשבת. ז"א דיש אתנו מקום ליישב קושיתם באופן אחר דמש"ה לא קתני במשנתינו ביצה שנולדה בשבת משום דהא טעמא מאי לא מוקים רבה למשנתינו כאוקימתא דר"נ דמיירי מתרנגולת העומדת לגדל ביצים כו' משום הפירכא וליפלגו בתרנגולת א"כ אי הוה קתני ביצה שנולדה בשבת הוה מקום למיטעות ולומר דלאו טעמי' דמתני' הוא משום הכנה כלל אלא דמיירי מתרנגולת העומדת לגדל כו' ומשום מוקצה כו' והשתא לא יהי' קשה אדמיפלגי בביצי' ליפלגו בתרנגולת ז"א דבשבת א"א למיפלג בתרנגולת ולומר בש"א תאכל דהא אסורה לשחוט אותה בשבת לפיכך תני ביצה שנולדה בי"ט ואז מוכח דטעמיה משום הכנה מדלא פליגי ג"כ בתרנגולת כנ"ל וזהו תירוץ מספיק לקושי' מהר"ם ותי"ט הנ"ל ואחר שהצעתי דבריי לפני תלמידיי המופלגים מצאתי שהגאון בעל קול הרמז וע"ז הוא סובב ורומז יעש"ה (ויעויין במג"א שהביא משם ים של שלמה דאף אי טעמי' משום הכנה אסור לטלטל יעש"ה) וכיון דתרצנו קושי' תי"ט ומהר"ם בא"א הדרא קושי' לדוכתי' מנ"ל לתוס' דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף. רק דעדיין י"ל דמוכח מדלא קתני ביצה שנולדה בשבת. וא"ל דאז הוה מקום למיטעי' דטעמי' משום מוקצה ולא משום הכנה ז"א דע"כ טעמי' דמתני' משום הכנה דאלת"ה קשה איך שייך זה הדין במס' י"ט במס' שבת ה"ל לקובעה רבינו הקדוש דשם שייך דיני מוקצה שבת כדתני התם דיני שארי מוקצה אע"כ משום הכנה נגעי בה דשייך להלכות יו"ט דאין שבת מכין לי"ט וזה מיישבי' התוס' בלשונם הזך בדיבור השני שלאחריהם שהאי דינא דשאור בכזית לא שייך הכא אלא בפסחים רק איידי דאיירי במילי די"ט א"כ מן ההכרח לפרש דגם פלוגתי' ראשונה מיירי מה' י"ט ואז שפיר קבע רבינו הק' הכא דיני דשאור דמיירי מי"ט וכיון דאף אי הוה תני ביצה שנולדה בשבת אנא ידענא דמיירי מחמת טעם הכנה והדר קושי' תי"ט ומהר"מ לדוכתי' אע"כ דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף ושוב הקשה שפיר בדיבור הראשון ועיין ובדברינו האלה יש לכוון ג"כ שני דיבורי רש"י ז"ל שכתבו ד"ה לא תאכל בו ביום כו' שאור בכזית (לא שייך הכא מידי) משום דהני תלת מילי מקולי ב"ש וחומרא ב"ה גבי י"ט תני להו גבי הדדי כו' ויש לחבר דבריהם הנאמרים באמת וצדק די"ל דלא ניחא רש"י כסברת ר"י בתוס' וההכרח לפרש בדבריהם כשינוי' קמא שבתוס' דאי הוה תני אוסרין ומתירין ה"א מותר לטלטל ואי משום התוס' י"ל כחו דהתירא עדיף כמ"ש לעיל רק דקשה לרבה דלא סבר ליה כחו דהתירא עדיף כמ"ש למה לא תני אוסרין ומתירין לכחו דב"ה כנ"ל. רק שיש לתרץ הכי דהנה כתבו שם התוס' וכ"ת דאי הוה תני אוסרין ה"א לעולם ז"א דהא לקמן קתני אפרוח שנולד בי"ט אסור והיינו ביומו כו' יע"ש וכתב הגאון בעפ"י די"ל לרבה דמוקי למתני' משום הכנה א"כ י"ל דבאמת סתם אסור לא משמע לעולם רק במתני' איכא למיטעי מאחר דאין י"ט מכין לחול בפשיטות יעש"ה ולפ"ז י"ל דמדויק בדברי רש"י ז"ל ומציינים לא תאכל וקשה קושי' תוס' ליתני אוסרין דהא מלשון לא תאכל משמע לטלטל שרי וה"ל לאשמעינן כחו דב"ה וא"ל כחו דהתירא עדיף עדיין קשה לרבה דלא ס"ל כחו דהתירא עדיף לכך פי' דלרבה בלא"ה לק"מ דקמ"ל לא תאכל בו ביום לחוד ואי הוה תני אוסרין הוה משמע לעולם מטעם דאין י"ט מכין לחול כמש"ל. רק דקשי' מנ"ל דרבה לא ס"ל כחו דהתירא עדיף ואי מכח מה דלא קתני ביצה שנולדה בשבת י"ל דלא נטעה לומר הטעם משום מוקצ' לכך הביאו דיבור השני שמש"ה נקיט הכא מילי דשאור משום דמיירי מהלכות י"ט א"כ ע"כ נדע דטעמיה משום הכנה וכמ"ש התוס' ובלימודי הארכתי בזה בחילוקי וק"ל:
שם בגמ' במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה אדמיפלגי בביצה ליפלגי בתרנגולת. ואמרתי ליישב אריכת לשון הש"ס משום דתוס' כתבו ד"ה דלמא ב"ש לית ליה מוקצה תימא דב"ש אית ליה מוקצה דקתני בש"א לא יטול אא"כ נענע מבע"י וי"ל דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי ומוקצה יותר כו' והקשה מהרמ"ש ז"ל א"כ מאי פריך וליפלגי בתרנגולת דלמא בזה גם ב"ש מודים דאסור מטעם דהוה מוקצה דבע"ח וחילק בין בעלי חיים דיונים ובין בע"ח דתרנגולת דבע"ח דתרנגולת לא חמירי משארי מוקצה וכ"כ בעל המאור ובמוהרש"א יעויין בדבריהם שם והנה יש לדקדק בשמעתתא דר"נ מוקי דפליגי במוקצה ולמה לא קאמר דבמוקצה כ"ע לא פליגי כ"פ בנולד דהלא ביצה זו נולד הוא כדאמרי' מעיקרא. אך ע"ז י"ל כסברת הגאון מהרש"א ז"ל דאם נאמר דב"ה מתיר במוקצה ואינו אוסר כ"א בנולד. א"כ התרנגולת מותרת לב"ה ואף גם הביצה אינה אסורה דמותרת מטעם דאי בעי שחיט ואכיל כל מה דבגווה יעש"ה אך עדיין קשה למה לא מוקי ר"נ דפליגי בנולד וא"ל כיון דתרנגולת תהי' מותרת לב"ה א"כ גם הביצה יהיה מותרת מטעם דאי בעי שחיט כו' ז"א די"ל אע"ג דב"ה סובר מוקצה מותר בעלמא אפ"ה כאן התרנגולת אסורה משום דהוה מוקצה דבע"ח דחמיר טפי. רק לסברת הגאונים דגבי תרנגולת לא שייך לומר מוקצה דבע"ח רק גבי יונים א"ש ולפ"ד כך ההא הוצאת הש"ס דבקצרה לק"מ ליפלגי בתרנגולת ה"א דגם ב"ש מודים דאסורה משום דהיא מוקצה דבעלי חיים ומנ"ל ההכרע של הגאונים הנ"ל שדווקא גבי יונים שייך זה רק י"ל אף גבי התרנגולת שייך שפיר סברא דהיא בע"ח והואיל דמוקצה שלה חמורה היא לכך גם ב"ש מודים דאסורה ומש"ה לא פליגי בתרנגולת כ"א בביצה לחוד לכך דייק הש"ס במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וקשה למה לא מוקי פלוגתייהו משום נולד ועכ"ל משום דהוה קשה אם תרנגולת מותרת לב"ה נתיר הביצה מטעם דאי בעי שחיט כו' וקשיא דלמא אף דבעלמא מותר מוקצה אפ"ה התרנגולת אסורה משום מוקצה דבע"ח וצ"ל דלא שייך בתרנגולת מוקצה דבע"ח א"כ פריך שפיר וליפלגי בתרנגולת ופשוט הוא:
שם דף ד' ע"א אתמר שבת וי"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה כו' ויש לדקדק למה לא קתני רבותא די"ט ושבת הסמוכים זה לזה היינו שבת אחר י"ט הנולד בזה אסור' בזה לפי מה דאסיקנא דטעמיה דרב משום הכנה והוה רבותא דאין י"ט מכין לשבת וכמ"ש המהר"ם שיף והתי"ט על המשנה למה לא קתני ביצה שנולדה בשבת. ובשלמא התם י"ל כמ"ש לעיל דאי הוה קתני ביצה שנולדה בשבת לא הוה ידענו טעמיה משום הכנה אלא משום מוקצה וכמש"ל אבל הכא דתניא להדיא שבת וי"ט קשה שפיר ליתני י"ט ושבת ובודאי הטעם משום הכנה דאל"כ איך שייך י"ט הסמוך לשבת. ונראה דהנה כתבו שם בתוס' ד"ה אלא בהכנה דרבה קמיפלגי תימא דהא אמרינן כל היכא דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וא"כ כשחל י"ט אחר שבת והביצה נגמרת בשבת הרי נגמרה בחול ומאי הכנה איכא הכא וי"ל דמ"מ כשנולדה בשבת ה"ה הכנה דגם לידה הוה הכנה עכ"ל א"כ שוב י"ל דרב בא לאשמעינן דגם לידה מקרי הכנה ואי הוי קתני י"ט ושבת לא הוה ידענו שלידה מקרי' הכנה אלא ה"א דלידה לא מקרי הכנה רק שמיירי ביום טוב הסמוך לשבת היינו שני ימים טובים של ר"ה שחל ביום ה' וביום ו' ונולדה ביום ו' ובזה אמרי' לקמן ע"ב דרב ושמואל תרווייהו ס"ל נולדה בזה אסורה בזה דשני ימים יומא אריכתא הוא א"כ מש"ה אסורה ג"כ בשבת משום דאתילדא ביום ב' של ר"ה ונגמרה אתמול יום א' דר"ה ומש"ה אסורה בשבת מחמת הכנה דיום א' של ר"ה דכולה יומא אריכתא הוא ולעולם ה"א דלידה לא מיקרי הכנה. קמ"ל ותני שבת וי"ט דעכשיו בודאי מוכח שפיר דמש"ה אסורה ביום טוב מחמת לידה דמקרי הכנה ודוק: