אור ברסלב
מאורי אש על פרשת בשלח - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת בשלח - כתנות אור

על פרשת בא - אור חדש

ויהי בשלח פרעה את העם במדרש מי צווח ווי פרעה צווח ווי וכבר כתבו מפרשי התורה ביאור לזה המדרש ול"נ דבר פשוט דאי' בילקוט ראובני ואביאנו אי"ה באריכת ריש פ' יתרו וכ' שם דאי לאו דשלח פרעה מעצמו את העם לא הוי רדף אחר בני ישראל אבל בגין דשלח הוא מעצמו עלה בדעתו דאין הקב"ה פועל טובות ואין בידו להציל את ישראל לכך אמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו דאי לאו דשלחנו לא הי' יכולת ביד הקב"ה להוציא את ישראל ולכך איתקוף לבו לרדוף אחר ישראל והקב"ה עשה זאת כדי שירדוף אחר ישראל ויטבע בים יעויין שם לתוספת ביאור נמצא למדין בשביל ששלח פרעה מעצמו את העם איתקוף לבו לרדוף אחר ישראל ונטבע כל חילו בים וזה ביאור המדרש ויהי בשלח פרעה את העם מי צווח ווי פרעה צוח בשביל ששלח מעצמו את העם זה גרם לו לרדוף אחר ישראל ונטבע בים לכך צווח הוא ווי בשביל ששלח את העם גרם לו לאבד המונו בים וק"ל: במדרש ילקוט ויאמינו בה' ובמשה עבדו ואם במשה האמינו ק"ו בה' ומה ת"ל במשה ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין במי שאמר והיה העולם. והנה המדרש הזה נתקשו כל חכמי ישראל ונ"ל לישב דאי' בפ' ד' מיתות דף ס"ג כל המשתף שם שמים לדבר אחר נעקר מן העולם וכתבו תוס' לא דמי להא דכתיב חרב לה' ולגדעון וכן דברנו בה' ובך דלא אסור אלא במידי דאלהות עכ"ל: והנה התרגום פי' ויאמינו בה' במימרא ה' ובנביאותו דמשה עבדו והנה לפי' התרגום יש להקשות שפיר אם במשה האמינו ר"ל בנבואתו בדבריו ק"ו במימרא ה' שהרי נבואתו בא מן הקב"ה אבל אם אנו רוצים לפרש ויאמינו בה' שהאמינו שהוא אלהי עולם ובמשה האמינו שהוא נביא אמת א"כ לא קשיא אם במשה האמינו ק"ו בה' די"ל דאתי לארוייא לן שהאמינו שהקב"ה אלהי עולם אך לפי פי' זה קשה מה ת"ל במשה כיון דקאי ויאמינו בה' במידי דאלהות אסור להשתתף ש"ש ודבר אחר בשלמא אי לא קאי על אמונת אלהות אלא אדברי ה' שפיר שרי להשתתף ד"א כמ"ש דברנו בה' ובך וחרב לה' ולגדעון אבל אי קאי אמידי דאלהות אסור להשתתף: ובזה יבואר המדרש דציין בקרא ויאמינו בה' ובמשה עבדו אי פירושו כמו שפי' התרגום ויאמינו בה' במימרא קשה דה' אם במשה האמינו בנבואתו ק"ו במימרא דה' וא"ת שהאמונה הי' בה' פי' במידי דאלהות שהאמינו שהוא אלהי עולם א"כ אסור להשתתף דבר אחר א"כ הקשה שפיר מה ת"ל במשה הלא אסור להשתתף שם שמים וד"א ומתרץ ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאלו מאמין במי שאמר והי' העולם א"כ באמונה שניה שהאמינו במשה נמי אתי לארויי על קבלת אלהותו של הקב"ה וכזה מותר להשתתף וק"ל:

גמרא דשבת דף ע"ז ע"ב ר' זירא אשכח לרב יהודה דהוי קאי אפיתחא דבי' חמוהו וחזיתא דהוי בדיחא דעתא ואי בעי מיניה כל חללא עלמא הוי א"ל. א"ל מאי טעמא עיזא מסגי בריש עדרא והדר אימרא א"ל כברייתא של עולם דברישא חשיכא והדר נהורא מ"ט הני מכסיין והני מגליין הני דמכסיין מינייהו מכסיין והני דלא מכסיין מינייהו מגליין ופרש"י כברייתא של עולם ברישא חשוכא סתם עזים שחורות וסתם רחילות לבינות מכסיין בזנב והני מגליין העזים אין להם אלי' הני דמכסיין מינייהו רחלים שאנחנו מתכסיין מצמרן גם הם מכוסו' וכתב מהרש"א שפירושו הוא דחוק לפי פשוטו והאריך שם ונ"ל לילך בעקבותיו ואגב יתבאר עוד: גמרא דב"ק דף נ"ב ע"א מאי משכונות ר' יעקב אמר עיזא דאזיל בריש עדרא כדדריש האי גלילאה עלה דרב חסדא כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדותא סימותא ופרש"י לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחרי' כך כשהקב"ה נפרע משונאי ישראל ממנה להון פרנסים שאינם מהוגני' עכ"ל ולכאורה תמוה דמאי מייתי ר' יעקב ראיה דעיזא דאזיל בריש עדרא מההיא גלילאה דדריש כד רגיז רעי' על ענא שממנה עליהם פרנסים שאינם מהוגנים ונראה דבא לרמז דעל הרוב מושלים על ישראל אינשי דלא מעלי ע"י אויבינו פלילים והם מושלי' בנו וזה ידוע דכחו של עשו הוא מסיטרא דעז כמ"ש הזוהר על פסוק ואחי עשו איש שעיר וגם כתב הזוהר פ' ויקרא דף כ' ע"ב על פסוק עמי מאשרים ומתעים בדרך אורחתך בלעו דכיון דרישא דעמי אזלי בחיובא כל עמא איתמשכו אבתרייהו ר' חייא אמר מהכי ואם כל עדת ישראל ישגו ואמאי הוי בגין ונעלם דבר מעיני הקהל דעיני עמא אינון רישייהו וכל עמא איתמשכין אבתרייהו עכ"ל נמצא פרנסי הדור הם עיני הדור המאירים לאדם כיום המאיר לעולם ואם ח"ו הפרנסים אינם מהוגנים הוי כמי שאין לו עינים ובל עמא נכשלים אבתרייהו ובאמת כחו של עשו הי' קודם ליעקב הן להעמיד מושלים בתבל סגנים ופרתמים ואפי' הרבנים ופרנסים ממונים ע"י כחו של עשו וגם על הרוב אויבינו פלילים בעו"ה ובמדרש רבה ולחושך קרא לילה זה עשו ויהי ערב זה עשו ויהי בוקר זה יעקב וזה ששאל לו ע"י רמז מ"ט עיזא מסגי בריש עידרא ר"ל כחו של עשו שהוא מסיטרא דעז והם עזי פנים שבדור מושלים בריש עדרא ר"ל בריש הקהל הקודש והדר אימרא שהם ישראל צדיקים שנמשלו למשה דכתיב שה פזורה ישראל והשיב לו כברייתו של עולם דברישא חשוכא שהוא מרמז על כחו של עשו והדר נהורא שמרמז על בוקרו של יעקב ובזה מיושב ג"כ גמרא דב"ק דר"י אמר עיזא דמסגי בריש עדרא וקשה למה באמת מסגי ברישא וע"כ אנו צ"ל כברייתו של עולם דמעיקרא חשוכא והדר נהורא דנרמז כחו של עשו שהוא מסיטרא דעז תחילה ואח"כ יבוא בוקרו של יעקב ולכך מביא ראיה שפיר כדדריש ההיא גלילאה כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדותא סימותא כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה עליהם פרנסים שאינם טובים והולכים בחושך ולא אור כמו שאין לו עינים כך על ידי מעשינו אנו גורמים שכחו של עשו שהם מסיטרא דשעי' הולכים בראש כל עדר ואנחנו נכשלים אחריהם כמו שאין לו עינים אבל אח"כ נזכה לאור ע"י התשובה וזה מרומז בתחילת הבריאה חושך של עשו ואח"כ בוקרו של יעקב וק"ל: ועתה נעמוד על בירור שאלה שניה דשאל מ"ט הני מכסיין והני מגליין דלפי' רש"י תמוה דהא הוא שאל על הבריאה למה ברא הקב"ה אלו באליה ואלו בלא אליה וא"כ מאי השיב לו הני דמכסיין מינייהו כו' מ"מ הקושי' במקומה עומדת על הקב"ה למה ברא אלו בצמר רך ועזים לא ברא בצמר רך הי' לו להבראות גם לעזים בצמר רך שיתכסו מהם בני אדם ויברא גם להם אליה: ונראה לי לומר דרמז להם רמז גדול דאי' בסוטה דף ל"ב ע"ב תפילה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה ופריך והא איכא חטאת נקיבה ועולה זכר ומשני התם מכסיין באליה ופריך תינח כבשה שעירה מא"ל ומשני התם איהו דקא מכסיף ופריך חטאת ע"א דלא סגי בלא שעירה מא"ל ומשני התם נכסיף וניזול כי היכי דנכפר ליה ע"כ הגמרא נשמע מזה שבחטא ע"א חייבה התורה להביא שעירה נקיבה ובשאר חטאת יכול להביא כבשה והטעם שחסה התורה שלא לבייש לעוברי עבירה שע"י האליה המכסה לא יכירו הבריות אם היא חטאת או עולה משא"כ בחטאת ע"א מפני גודל החטא מחויב דוקא להביא שעירה כדי שיתבייש ויכפר לו ולפ"ז תחילת הבריאה לתכלית האדם היה מוכרח להבראות עז בלא אליה וכבש באליה ולכך השיב שפיר על שאלתו ששאל למה ברא הקב"ה הכבשי' באליה ועזים בלא אליה והשיב הני דמכסיין מינייהו ר"ל שאנו מכסים חטאתינו שלא ניכר חטאתינו ולכך מכסיין ברא הקב"ה ונתן להם כסוי' כדי שנכולים לכסות חטאתינו שלא יהיה ניכר בין עולה לחטאת אבל הני העזים דמגליין שצוה הקב"ה להביא שעירה בע"א כדי שיתפרסם החטא הגדול שעל ע"א להתבייש ע"כ הוכרח להיות מגליין דלא סגי בלא"ה כדי שיתבייש ויתכפר לו וק"ל:

גמרא דר"ה בפ' ראוהו ב"ד והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך בזמן שמסתכלין ישראל כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין ואם לאו היו נוטלין ולכאורה אין לו הבנה דעדיין הקושיא במקומה עומדת דאיך אמר והיה כאשר ירים משה וכי בידו של משה הדבר תלוי הלוא הדבר תלוי בלבן של ישראל אם משתעבדין לבן לאביהם שבשמים ואגב יתישב ג"כ גמרא דר"ה סוף פ"ב שאפי' קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים ואומר ובאת אל הכהנים הלוים כו' ואומר אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה ופרש"י אל תאמר מה הי' שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא בחכמה שאלת על זה שלפי הדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שא"א שיהי' אחרונים כראשונים כתב מהרש"א ופירש"י הכא אינו מיושב לפי הדרש דהכא אלא לפי פשוטו ולישב הגמרא האלו צריך אני להקדים מה שכ' בזוהר פ' ויקרא דף י"ח ע"ב ר' יצחק אמר אם הכהן המשיח יחטא דאי כהן דלתתא דאיתקן לעבודה ואישתכח ביה חטאה לאשמת העם הוא דהוי ודאי ווי לאינון דסמכין עלה בגוונא דא שלוחא דצבורא דחטא ואשתכח ביה חטאה בגין דעמא לא אישתכחו זכאין קמיה דקודשא בריך הוא ווי לאינון דסמכין עלה ואיתא עוד שם ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם ודאי ולא לאשמי דליה יחטא וגרע טובי' ודאין דינא בכולה כדאמר והייתי אני ובני שלמה חטאים הרי נשמע אם העם אינם זכאין גם השליח ציבור אינו יכול לכוון בתפילתו וכן אי' בגמרא סוף פ' אין עומדין שליח ציבור שטעה סימן רע לשולחיו והתרגום ירושלמי מפרש דהוי כד זקיף משה ידו בצילו הוי בית ישראל איתגברון וכד הוי מנע ידו מלצילו הוי בית עמלק מתגברין דאי' בזוהר פ' בלק דף קצ"ו ע"ב א"ר אלעזר ארמית ידי בצילו לקמא מלכא קדישא דהא תנינן אסור ליה לבר נש לארמי ידו לעילא בר בצילו ובברכ' למרא בתחנונים דכתיב הרימותי ידי אל ה' אל עליון ומתרגמינן ארימת ידי בצילו עכ"ל הרי שאסור להרים ידו למעלה אם לא דוקא בתפלה וזה פי' הגמרא וכי ידו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה וע"כ צריכין אנו לומר ע"י תפילתו של משה דע"כ הא דכתיב והי' כאשר ירים משה את ידו בתפלה משום דאסור להרים ידו למעלה אע"כ בתפלה שהתפלל משה היה ישראל גוברים ומנצחים את עמלק א"כ ע"כ כאשר הניח ידו מלהתפלל גבר עמלק א"כ קשיא למה באמת נתרשלו ידי משה מלהתפלל על ישראל ומתרץ שתפלות שליח ציבור תלוי הכל בציבור בזמן שישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים אז הי' ג"כ שילוח ציבור משה יכול לכוון בתפלתו והיה כפיו של משה פרושות למעלה בתפלה וגבר ישראל אבל בזמן שלא היו משעבדין את לבם לאביהם שבשמים אז גם השליח שלהם לא היה יכול לכוון בתפלתו ולכך הניח ידו מלפרוש למעלה בתפלה וק"ל:

ובזה יתישב ג"כ פי' רש"י שפי' אל תאמר שהימים הראשונים טובים מאלה דהא הפרנס ג"כ לפי הדור כמש"ל בגמ' כד רגיז רעיא על ענא כו' משום דפרנסי' המה עיני העדה וע"י עון הדור גם הפרנס חשוב כמו סומא נמצא הפרנסי' המה נקראים עיני העדה והם מאירים לדורס כיום הזה המאיר לעולם ולכך אמר אל תאמר שהימים הראשונים ר"ל הפרנסי' שהם נקראים עיני העדה ומאירים כימים שהי' טובים מאלה כי לא בחכמה שאלת ומה נמלצו ומתקו דברי רש"י ז"ל כי לא בחכמה שאלת שלפי שהדורות הי' טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך הי' ימים הראשונים טובים מאלה ר"ל הפרנסי' הי' טובים שהקב"ה מעמיד פרנס לפי הדור שאי אפשר שיהי' האחרונים כראשונים ר"ל פרנסים אחרונים שלפי דורם אין דומה לראשונים ופרנס לפי הדור ולכך אין לך פרנס אלא מה שבימיך אפי' קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים וק"ל וכן אי' בתענית דף כ"ד ע"ב גבי רבה שלא נתקבלה תפלתו עיין שם וק"ל:

בפיוט יום ליבשה הבאים עמך בברית חותמך ומבטן לשמך המה נימולים הראה אותותם לכל רואי אותם ועל כנפי כסותם יעשו גדילים ולכאורה אין לחרוזות אלו הבנה למה הזכיר אות מילה בים ליבשה שנהפכו מצולים ומה שייך מצות ציצית לאות מילה: ונראה משום דאי' בפ' התכלת מעשה באדם אחד שהי' זהיר במצות ציצית ורצה לבוא אל הזונה ובאו ציצותיו וטפחו לו על פניו וניצול מן העבירה ואח"כ נתגיירה ונשא אותה בהיתר ואיתא בחידושי אגדות בפ' ר"א דמילה שפירש מה שאנו אומרים בברכת מילה וצאצאיו חתם באות ברית קודש שהמילה היא חותם הקודש על שם גדר הערוה דכ"מ שתמצא גדר הערוה נאמר בו קדושה שהמילה בא למעט תאות המשגל וע"כ בשכר זאת צוה הקב"ה לאברהם להציל ידידות שארינו דהיינו גופינו משחת דהוא הגיהנם כמ"ש בפ' עושין פסין שאברהם יושב ע"ג פתחו של גיהנם ומסיק שם למי שאין בו דבר ערוה בעבירה וכל הבא על עו"ג נמשכת ערלתו ולא מבשקר ליה עכ"ל נמצא אנו למדין דציצית מצילו מן העבירה ונשאר מהול ולא נעשה ערל הנמשך בערלה לאחר מותו והנה הים נקרע בזכות יוסף דכתיב וינס החוצה וזה בא לו בזכות המילה ולכך נראה כשבאו אחי יוסף הראה להם המילה משום דיוסף זכה לכל הגדולה בשביל שפירש מן העבירה ולא נעשה משוך בערלה ולכך הראה להם המילה שלא פגום באות ברית קודש ולכך מזכירין אנו בפיוט זה מצות המילה ואמר מבטן לשמך המה נימולים הראה אותותם לכל רואי אותם אך איך יתקיים האות הזה שלא יכשל ח"ו בעבירה וימשוך ערלתו ולזה אמר ועל כנפי כסותם יעשו גדילים ולזה מסיים חרוז למי זאת נרשמת הכר נא דבר אמת ר"ל למי זאת המילה נרשמת למי החותמת ולמי הפתילים של ציצית שנזהר במצות ציצית ועל ידי זה נשאר מהול מה שאין כן אם אינו נזהר במצות ציצית י"ל שיכשול בדבר עבירה ויהי' משוך בערלתו לאחר מותו ואינו ניכר במילתו. וזה פי' המדרש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם מן העריות שע"י מצות ציצית יהי' ניצול מן העריות וזה פי' הפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו' והייתם קדושים לאלהיכם ואמרי' בגמרא אחרי עיניכם זו היא הרהור עבירה שע"י ציצית מצילם מעבירה דעריות וגם לא תתורו אחרי לבבכם זו המינות והע"ז משום דאמרי' לא עבדו ישראל ע"א אלא להתיר להם עריות כדאי' בסנהדרין אבל אם אנו מצילים מעריות ממילא לא תתורו אחרי ע"א וזה הוא המילות ומסיים הפסוק והייתם קדושים משום דכל הגדור מערוה נק' קדוש וק"ל: ובני הרב מוהר"ר איצק יצ"ו אמר דכתב הבית יוסף בא"ח סי' ח' על מה שכתב הטור ומחזיר שני ציצית לפניו וב' לאחריו ראיתי במדר' והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שמאחוריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחוריהם וקשר של תפילין עכ"ל. ולפ"ז שפיר הוי מענין שבח זה לענין בקיעת הים שאמר הראה אותותם לכל רואה אותם ותינוח מלפניהם אבל מאחוריהם אין להם אות ולכך אמר על כנפי כסותם יעשו גדילים וישליכו כנף ציצית לאחוריהם ועי"ז לא שבו המים מאחוריהם בשביל כנף הציצית וגם בשביל קשר של תפילין ושפיר מסיים למי זאת נרשמת ופירשו המפרשים לישראל שנקראו מי זאת עולה מן המדבר למי החותמת הוא התפילין והפתילים זו הציצית ר"ל שע"י הציצית וקשר של תפילין לא שטפו המים מאחוריהם וישרו דבריו בעיני ואמרתי בטוב טעם למה הזהיר גבריאל למים שאחוריהם ולא למים שלפניהם ונראה שהי' להם קיטרוג מאחוריהם שעבר בים צרה פסל של מיכה וזה היה ביד שבט הדני ודן הי' מאסף לכל המחנות ומסתמא הלכו כמו דכתיב אותם לבית אבותם כן הלכו בים וא"כ היה קיטרוג מאחוריהם ולכך אמר גבריאל למים שמאחוריהם הזהרו שישליכו הציצית מאחוריהם ושקולה מצות ציצית כנגד תרי"ג מצות וק"ל. וע"פ הדברים הנ"ל אמרתי זה כוונת תמר ששלחו ליהודה הכר נא למי החותמת והפתילים ואי' שהטלית עם הציצית נתן לה משום דאי' במדרש שיהודה היה רוצה לעבור ממנה ושלח הקב"ה מלאך הממונה על התאוה כדי שיצאו ממנה מלכים וכן הופיע אח"כ כשאמר צדקה מפני הופיע רוח הקודש שממנו יצאו דברי כבושים וזה רמזה לו שלא יתבייש דע"כ מה' היתה זאת דאי לאו מה' איך לא הגינו עליו הפתילים ר"ל הציצית שלו אם הי' דרך זנות ח"ו אע"כ שמה' היתה זאת וממנו יצאו דברי כבושים וק"ל: פסוק במשלי סי' ט"ו רחוק ה' מרשעים ותפלת צדיקים ישמע נראה דכתב בעל הטורים משה אמר ה' ימלוך לעולם ועד והקדים ה' למלכות ודוד הקדים מלכות לה' שנאמר ימלוך ה' לעולם לפי שסיים למעלה ודרך רשעים יעות לא רצה להזכיר השם והרחיק השם וכתוב ברישא ימלוך ה' וזה שרמז שלמה רחוק ה' מרשעים ר"ל שהרחיק ה' מרשעים והפסיק בימלוך ה' כדי שיהיה רחוק מרשעים וזה ותפלת צדיקים ישמע וק"ל:

גמ' בפ"ק דיומא והמסכה צרה בהתכנס א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כי אתי ר' יוחנן להאי קרא הוי בכי אמר מאן דכתי' ביה כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה והגמ' זאת תמוה מאד וכי אין לו ליתן תואר ושבח להקב"ה אלא זה שכונס כנד מי הים שתעשה מסכה צרה הלא הקב"ה אדון כל העולמים הי' לו להתמיה איך תעשה מסכה צרה וצריכין אנו להקדים מ"ש הזוהר פ' בשלח דף ל"ג ע"א וז"ל תא חזי כתיב לבתר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד מתחת השמים ממש אל מקום אחד לאתר דאיקרי אחד ואיהו ים תתאי דהא איהו אשלים לאחד ובלא איהו לא איקרי אחד ומשמע דכתיב יקוו דכי מתכנשין כולה מיא ובתר עאלין כולהו לגו ימא כדאמר כל הנחלים הולכין אל הים כו' עכ"ל הרי רמזה לנו התורה שכל האורות הקדושות הולכין אל הים תתאי להתאחד שם באחד אחדות גמור להיות נקרא אחד אל ים תתאי ובזה יובן דברי ר' יוחנן שתמה ר"י מאן דכתיב ביה כונס כנד מי הים ר"ל שכונס כל הנחלים אל הים להיות שם אחדות גמור תעשה לו מסכה צרה והוא הדבר והיפוכו שזה מרמז על אחדות גמור והם הי' עושים למסכה צרה וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה