אור ברסלב
מאורי אש על פרשת יתרו - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת יתרו - אור חדש

על פרשת יתרו - כתנות אור

במדרש תנחומא בחודש השלישי לצאת ב"י מארץ מצרים א ילמדנו רבינו החושש בפיו בשבת מהו לעשות לו רפואה בשבת כך שנו רבותינו ק"ו ממילה שהוא אחת מאבריו ש"א ואמרה תורה חלל שבת פ"נ עצמה לכ"ש כו' ואיכא למידק איך שייך דין זה לפסוק זה ואמרתי ליישב בכמה דרכים מאמר זה ויעויין בפ' דברים דברים נחמדים בזה כי שם מקומו וכאן באתי לאהבת הקיצור איתא בשבת דף קל"א ע"ב אמר מר מילה וכל מכשירה דוחה שבת מנ"ל לר"א הא אמר עולא הלכה ולכתוב רחמנא במילה ותיתי הני ונגמר מיניה כו' ושוב פריך התם מיתבי' מנין לפ"נ שדוחה שבת ק"ו ממילה שהוא אחת מאברי' ש"א כו' וא"א הלכה הא אין דנין ק"ו מהלכה אלא א"ק ביום אפי' בשבת ופרש"י ור"א מוקי הלכה למילה גופה וביום על מכשירין ופ"נ דד"ש יליף מקרא אחר יעש"ה והקשו הגאונים מהרש"א ומהר"ם שיף ז"ל ל"ל לרש"י זה דלמא יליף ר"א דפ"נ ד"ש בפשטות בק"ו ממכשירי מילה דכתיב ביה להדיא ביום. וסיים מוהרמ"ש וא"ל אחר דלא ידענו דמכשירי מילה ד"ש רק אחר שנתקבלה ההלכה על מילה גופה ושוב הוה ג"כ כמו הלכה דאין למדין מיניה ז"א דאיך שיהי' נוכל למילף מיניה פ"נ דבנאו הלכה קאי ביום על מילה גופה ונוכל ללמוד מיני'. וא"ל דאכתי לא ידענא מכשירי פ"נ שד"ש דלא מצי למילף ק"ו ממכשירי מילה דמאחר דלא מוכח כ"א מהלכה ז"א דלמא באמת אין מכשירי פ"נ ד"ש וא"ל דבלאו הלכה הוה מוקמינן ביום ולא בלילה כו' עיין עליו ותו הקשו מהר"ם לובלין ז"ל איך יתכן דר"א וחכמים פליגו בהלכה כו' ע"ש ונ"ל דבאמת י"ל דגם רבנן ס"ל ההלכה ואיצטרך תרווייהו קרא והלכה דמהלכה לחוד לא הוי ידע ו דפ"נ ד"ש לכך כתיב קרא. וא"ל ליכתוב ביום לחוד גם זה יש ליישב דהנה מקשים העולם איך ילפינן במילה מימים למעט לילות ובמכילתן אמרי' ימים לרבות לילות ונ"ל קושיא זו דאיתא בזית רענן פ' תשא דבילקוט דרשינן מיתורא דקרא דגבי שבת הלילה שלפניו אסור בעשיות מלאכה ע"ש ולפ"ז ע"כ ימים למעוטי לילות דאל"ה קרא הנ"ל בילקוט ל"ל דבשבת הלילה אסור תיפוק לי' מדהותר רחמנא למול בשבת אמאי ונימולו ליל ח' וכ"מ שאפשר לעשותו בע"ש אד"ש וכדפריך הש"ס בעומר במנחות דע"ב ויעויין בדברי דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל ריש ה' מילה אע"כ דימים ממעט לילות ואח"ז שמעתי שבספר א' תירץ ג"כ כנ"ל וא"ל לא ליכתוב כלל ימים ז"א דאל"כ ימים ה"א דביום אינו מורה דמילה ד"ש אלא ביום ולא בלילה דאחר דלא יהיה לנו ריבוי לשבת לא יהי' מוכח למעט לילות והבינהו ולפ"ז אי הוה כתיב ביום לחוד ה"א נמיקי ולא לילות וא"ל תיפק ליה מימים דה"א לרבות לילות וא"ל כנ"ל ז"א אחר שבאמת אינה ד"ש לכך צריך הלכה דמילה ד"ש ומוכח שפיר דימים ממעט לילות כנ"ל וע"כ ביום למשרי שבת למילף מיניה פ"נ דד"ש כנ"ל או יאמר בפשוט לדברי מהרמ"ש דבלאו הלכה ה"א למידרש ביום ולא בלילה וכדנכתוב לקמן ולפ"ז קשה מנ"ל לר"א למידרש מביום מכשירי מילה דלמא קאי על מילה גופיה וכנ"ל לכך פרש"י דר"א יליף מקרא אחר דפ"נ ד"ש וקשה שפיר ל"ל ביום מהלכה לחוד מוכח דד"ש וע"כ למכשירין הוא דאתי ומיושב שפיר קושי' מהרש"א ומהר"ם ומהרמ"ש הנ"ל ובסוגיא דשם בארתי יותר:

ועפ"ז נ"ל ליישב קושי' אחת במכילתן דק"ו דאי' שם כל המקלקלי' פטורים חוץ מחובל ומבעיר ויליף שם מדאיצטרך קרא למשרי מילה ש"מ חובל חייב ומדאסר רחמנא הבערת ב"כ ש"מ מבעיר חייב ע"ש והקשו בתוס' שם תיתי הכל מהבערת ב"כ דאיכא נמי חובל ותירצו דה"א משום חד לחוד חייב שם רחמנא עיי"ש ולפ"ז קשה מנ"ל למילף מדאיצטרך ממילא דלמא גלי קרא גבי מילה וה"ה בכל חובל חייב כמו דילפינן בהבערה מיניה וא"ל לא לכתוב כלל במילה ז"א דהוה מקום למיטעי דגבי ב"כ משום רציחה חייב קרא ובאמת אחר העיון ק"מ כאשר כתבתי בחידושי וכאן באתי דרך דרוש ועוד יש לדקדק על הלשון מדאיצטרך קרא הו"ל סתם מדאיצטרך למשרי מילה. אבל לפמ"ש מדוקדק הדבר דלפי דברינו מוקי חכמים ביום והלכה תרווייהו למילה כי. היכא דנוכל למילף מיניה פ"נ דד"ש. והנה בשלמא אי כל חובל בעלמא חייב רק גבי מילה מתיר רחמנא מכח המצוה שפיר נוכל למילף פ"נ בק"ו דד"ש משא"כ אם נאמר כקושיתינו דכל חובל פטור א"כ לא הותר כלל שבת אצל מילה מה מקום למילף דחי' שבת בפ"נ ממילה אחר שאין שם דח"ש ובהיות כן הוי קשה ביום ל"ל מהלכה לחוד מוכח שפיר אע"כ דכל חובל חייב רק גבי מילה פטור ושפיר כתיב ביום למילף מיניה פ"נ דד"ש בק"ו וזה דייק הש"ס שם מדאיצטרך קרא ולא סגי בהלכה לחוד ש"מ דחובל חייב והוה מילה מלאכה וד"ש לכך איצטרך קרא שנוכל למילף מיניה דפ"נ ד"ש ועיין בזה. ועדיין יש לדקדק בזה דלמא מש"ה כתב ביום למיגמר מיניה שאר חובל דפטור דאי הוה רק הלכה לא הוי מצי ילפינן מיניה שאר חובל לפטור דאין למדין גם מה מצינו מהלכה וכמ"ש רש"י במכילתן ועיין בדברי זקיני הגאון אמיתי ז"ל בשו"ת פנים מאירות ח"ב ואחר העיון יש ליישב בנקל למבין ומעיין ולכאורה איכא למידק דדנין מה מצילו מהלכה דאל"כ מאי פריך הש"ס במכילתן ולכתוב רחמנא במילה ותיתי הני ונגמור מיניה מאחר שאין למדין גם מ"מ מהלכה רק ע"ז י"ל דדייק ופריך באמת ולכתוב רחמנא בפי' גבי מילה ותיתי הני מיניה (אך יש להעמיק בזה הענין דהא ע"כ ר"א דרש ביום על מכשירי וי"ל באמת דעולא יליף מהלכה על מילה וקאי ביום על מכשירין ולפ"ז לק"מ תיתי הני מיניה דלא מצינו למילוף מיניה מכשירי' אחר דלא ידענו כ"א מהלכה וכמ"ש מהרמ"ש מאי אמרת לכתוב להדיא גם מכשירין במילה ז"א דא"כ ה"א למילף גם מפ"נ מיניה שד"ש ובחידושי בארתי על הנכון). ועתה נבוא ליישב דברי תנחומא שזכרנו דעדיין קשה מנ"ל דפ"נ ד"ש לחכמים דדלמא לא קאי על מילה רק ההלכה וביום ממעט ולא בלילה על מילה שלא בזמנו ג"כ וכדדרש ראב"ש בפ' הערל אך לכאורה יש לנו הכרע דאל"כ דבמסכת קידושין ילפינן דאשה אינה מחויבת לימול בנה דכתיב אותו ולא אותה והקשו תו' תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג ותירצו מאחר דשלא בזמנה נוהג בין ביום ובין ובלילה הוא שלא הז"ג ע"ש ולפ"ז שפיר מוכרח דמילה שלא בזמנה בין ביום ובין בלילה דאל"כ אותו ולא אותה ל"ל, רק לפמ"ש הגאון בעל פני יהושע במס' קידושין ליישב קושי' תו' דאותו ולא אותה נאמר על דורות שקודם מ"ת דעדיין לא נשמע זה הכלל דמ"ע שהז"ג נשים פטורות ע"ש ולפ"ז עדיין הוה מקום לומר דביום ממעט לילה במילה שלא בזמנה וממילא לא נשמע פ"נ דד"ש מאחר שליכא במילה כ"א הלכה. רק זה ליתא לפמ"ש האברבנאל בפסוק בחודש השלישי כו' ומדקדקים כל מפרשי התורה למה המתין הש"י ב"ה מליתן התורה עד הנה ותירץ שאין השכינה שורה בפחות מששים רבוא וא"ל איך ניתנו שאר מצות קודם וכ' הוא ז"ל שבאמת לא נתנו דרך כלל כאשר ניתן לנו תורתנו הקדושה לכל ב"י רק החיוב מהשם למי שנא' לו לחוד כמו מילה שנא' רק לאברהם לחוד ע"ש איך שממתיק הדבר והגם שיהי' כמה פעמים נגד הש"ס לא סמכתי כ"א דרך דרוש דלפ"ז לא יתכן דהקב"ה היה ממעט מקרא דאותן דורו' שקודם מ"ת ז"א דבלא"ה לא יתחייבו מי שלא נתייחד לו הדיבור ועש"ה וז"פ התנחומא שאמר בחודש השלישי כו' וקשה מקושי' מפ"ת כנ"ל וצ"ל כמ"ש האברבנאל כנ"ל ומוכח שפיר דמילה שלא בזמנה נוהג בלילה ג"כ וע"כ ביום למשרי שבת וקשה ל"ל ביום אחר שיש הלכה בל"ז ה"א דמעט לילה שלא בזמנו משא"כ עתה דמוכח מילה שלא בזמנו נוהג בלילה לכך מתרץ ילמדנו כו' וא"כ איצטרך ביום להורות דניליף מיניה פ"נ שדוחה שבת דאי מהלכה אין דנין ממנו כמש"ל וכ"ז רק דרך דרוש וק"ל: יבמות דף ע"ג בעי מיניה דר"ש ערל מהו במעשר ת"ש דתניא אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ומעשר מח"כ אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר וא"א ניתני ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר האי תנא ר"ע היא דמרבי' לערל כטמא מאן תנא דפליג אר"ע תנא דיוסף הבבלי הוא דתני שריפה אונן ומח"כ כשרה יוסף הבבלי אמר ש"א כשירה ומח"כ פסולה ופרש"י הואיל בברייתא דאוקימנא כר"ע תני מח"כ פסול בפרה ות"ק דיוסף הבבלי מכשיר בפרה מח"כ י"ל כי היכא דפליג עליו במח"כ כן פליג בערל יעש"ה והתוס' הקשו לפרש"י וכי מה ענין זל"ז אטו משום דפליג בחדא פליג נמי באידך לכך פי' תוס' דגרסי' יוסף ה"ב הוא דתניא שריפה ערל ומח"כ פסולה יוסף ה"ב אומר ערל כשרה מח"כ פסולה יעש"ה והנה הרמב"ם ז"ל כתב דערל אסור במעשר ומותר בפרה וכתב מהרש"א דהרמב"ם פוסק כר"ע וס"ל כי מרב' ר"ע ערל כטמא דוקא לענין מעשר לחוד אבל בפרה מודה דכשר מק"ו דלעי' והא דמשני הכא ר"ע היא היינו משום דפוסל במעש' יע"ש ולדבריו קשה קושי' תוס' ביותר מ"ק מאן תנא דפליג אר"ע ת"ק דיה"ב מה ענין פרה למעשר וגם גירס' התוס' לא יתכן די"ל יה"ב פוסל במעשר ומכשי' בפרה ואמרתי בקטנותי דאי' לעיל אר"א ערל שהזה עד כ"ש דמותר בפרה מיתבי' כו' האי תנא ר"ע היא כו' אמר רבא לא לשתמיט כו' והקשה מהרש"א מ"ק אונן לנגיעה גמרי' בק"ו עכ"פ הא איכא למיפרך על הק"ו ולומר מה לטבול יום שמותר במעשר. יעש"ה ותו איכא למידק מאי קאמר מה לט"י שמותר במעשר ודלמא אה"נ ס"ל לר"א דגם ערל הוא מותר במעשר דהא באמת הך מלתא בעיי' הוא בשמעתי' לכך נלע"ד ליישב הכל בחדא מחתי' ויתורץ נמי דעת החולקים על הרמב"ם וסוברים דר"פ פוסל גם בפרה גבי ערל דלכאורה יקשה מנה להו זאת דר"ע מרבי גם לענין זה ערל כטמא ונימא אהני ליה קרא דערל כטמא לענין מעשר ואהני ליה הק"ו דר"א דערל כשר בפרה כנ"ל ע"כ נראה דהנה תוס' הקשו שם איך יליף ר"א דערל שהזה הזאתו כשרה בק"ו מט"י מחמת נגיעה תרומה הא איכא למימר מחוסר כיפורי' יוכיח דמותר בנגיעה ואסור בפרה יע"ש וי"ל ע"ז דר"א ס"ל הלכה כת"ק דיוסף הבבלי דמח"כ באמת הוא ג"כ כשר בפרה ולפ"ז מוכח שפיר דר"ע מרבה לערל כטמא גם לענין פרה דאחר שחזינו דאנן מוקמינן לברייתא דאונן אסור במעשה כר"ע ושם נאמר דמח"כ אסור בפרה א"כ מהיכא תיתי לחלק גבי ערל בין פרה למעשר דהא מרבינן לערל כטמא וא"ל דאיכא ק"ו מט"י לענין פרה ז"א די"ל מח"כ יוכיח דלדידיה אסור בפרה ובזה מתורץ היטיב מה שתפסו תו' בשמעתין לשיטת רש"י ז"ל דקאמר מאן תנא דפליג אר"ע ת"ק דיוסף ה"ב הוא וקשה מה ענין זל"ז. די"ל דהכי דייק הש"ס מדחזינן דת"ק דיוסף ה"ב מכשיר מח"כ בפרה שוב ממילא גם ערל מותר בפרה מק"ו דט"י מאי אמרת מח"כ יוכיח הא לדידיה באמת מח"כ כשר בפרה (ואפשר ליישב בזה קושי' מהרש"א הנזכרה די"ל דסוגי' דלעיל קיימא בפירות דהכא מברייתא דאונן כו' ע"כ פריך שפיר מה לט"י שמותר במעשר דא"ל דגם ערל מותר במעשה דז"א דיקשה א"כ ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ומעשר וא"ל דברייתא זו אתיא כר"ע דקשה פירכת רבא לא לשתמט תנא כו' כפירכת רבא בסוגי' דשם ומשני הש"ס אטו אנן לאכילה גמרינן במה מצינו דעל מ"מ לא פרכינן מעלמא כאשר העלה החכם המובהק מוהרר"ש אלגזי ויעויין בסדר בא מ"ש מזה אנן לנגיעה גמרי' בק"ו מט"י ועל ק"ו קשה הא איכא למימר יוכיח מעלמא דמח"כ יוכיח ובהוצרך לפרש דס"ל הלכתא כת"ק דיוסף הבבלי דמח"כ כשר בפרה. א"כ שוב לא שייך למיפרך מה לט"י שמותר במעשר י"ל אה"נ דגם ערל מותר במעשר וא"ל א"כ ליתני בברייתא דאונן אסור כו' ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר י"ל האי ברייתא יוסף ה"ב היא דפוסל בפרה מדחזינן דאמר מח"כ אסור בפרה ממילא גם ערל אסור בפרה דהא ליכא למילף עידי מק"ו דט"י שי"ל מח"כ ויעויין רש"י ד"ה תנא דבי ר"ע ויעויין בח"ה והבינהו) ולפ"ז י"ל שהיה לרבינו גירס' התוס' שריפת ערל ומח"כ פסולה יוסף ה"ב אומר ערל כשירה ומח"כ פסולה ויוסף ה"ב היא. דקשי' ליוסף ה"ב מנ"ל דערל כשר בפרה וא"ל מק"ו מט"י מנגיעה דתרומה כר"א י"ל מח"כ יוכיח כיון דהוא גופיה ס"ל מח"כ פסולה בפרה וע"כ לפרש דאיהו יליף דערל כשר בפרה ממה מצינו מט"י וקשה הא איכא למימר מה לט"י שכן הוא מותר במעשר ועכ"ל דס"ל גם ערל מותר במעשר ומוכח שפיר דפליג על ר"ע דפוסל במעשר לפי שיטתו של רבינו ז"ל ואתיא הכל על הנכון ועיין שם ריש פרק האשה שלום. במשנה האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה שלום בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיב' שלום בינו לבינ' ומלחמה בעולם. קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנ' ר"א לעולם אינו נאמנת אא"כ באתה בוכה ובגדים קרועים אמרו לו אחת זו וא' זו נאמנת גמ' תנא שלום בינו לבינה משום דקבעי למיתני קטטה בינו לבינה. תנא שלום בעולם משום דקבע"ל מלחמה בעולם. אמר רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי כו' וסבר' ודאי מת כו' ומסיק דרעבון גרוע ממלחמה דבמלחמה כי אמרה מת בעלי על מטתו נאמנת אבל ברעבון אינה נאמנת עד שתאמר קברתיו כו' איבעי' להו החזיקה היא מלחמה בעולם מהו מי אמרי' מה לה לשקר דאי בעי אמרה שלום בעולם או דלמא כיון דאתחזק אמרה בדדמי לא אתי מה לה לשקר ומרעי' לחזקתי' עכ"ל הגמ' תוס' בד"ה דאי בעי אמרה שלום בעולם וא"ת אמאי לא אמר מיגו דאי בעית הוית אמרה מת ע"מ ונראה דהיכא שנהרג במלחמה שפיר י"ל מיגו דאי בעי אמרה שלום בעולם ונהרג אבל נהרג אטו מת לא עכ"ד והקשה הגאון מוהרש"א ז"ל א"כ מהוי הקשו ר"י בד"ה מי אמרי' כו' דגם במלחמה בעולם נימא דאית לה מיגו דיכולה לומר מת ע"מ דהא נהרג אטו מת לא אמרי' יעש"ה ובאמת קושיא נפלאה היא להנראה. ונלע"ד ליישב קושייתו דהנה הרמב"ם ז"ל וכן הרי"ף הביאו דבמלחמה בעולם אינה נאמנת לומר מת וקברתיו אלא מת ע"מ והקשה בית יוסף בסי' י"ז דהא בגמ' דילן משמע דקברתיו עדיף מן מת על מיטתו דהראי' דבערבון נאמנת לומר קברתיו ואינה נאמנת לומר מת ע"מ ואיך פסקו דבמלחמה נאמנת במת ע"מ ואינה נאמנת לומר קברתיו ויעויין בדברי הב"ש. ונראה ליישב ע"פ הפשוט דהפירוש אמרה בדדמי מורה על שני דרכים דרך א' כפשטותו דאמרי בדדמי היינו שהיא סוברת ע"פ אומדן דעתה שמת בודאי ולכך באה ואמרה מת בעלי אבל עכ"ז לא משקרת מידי כלל וכלל. והב"ש הביא בשם הר"ן ז"ל פירוש אחר והוא היכא דנראה לה ע"פ אומדן דעתה שמת מורה התירא לנפשה ואמרה איזה שקר שתהיה בו מותרת להנשא בהיות לפי דעתה מת בודאי ולא יגיע לה שום תקלה מזה. ועתה יש מקום לפרש דרי"ף והר"מ ז"ל קיימו בשיטת הר"ן ולפ"ז הוקשה להם למה תהי' נאמנת לומר מת על מיטתו דלמא מאחר של דעתה ודאי מת במלחמה היא משנה בכיון ומשקרת ואומרת מת על מיטתו בכדי שנתירה להנשא. ואולי יש ליישב זאת מאחר שנגמר בדעתה שמת ודאי במלחמה היא יראה לשקר ולשנות הידוע ולומר מת ע"מ מאחר שידוע והוחזק מלחמה בעולם הוה כידוע שנהרג כמ"ש תוס' וממילא היא יראה לשקר ולשנות את הידוע וכזו הסברא מצינו בכמה דוכתי' וע"כ מדאמרה מת ע"מ ש"מ דקושטא הוא דקאמרה ועולים בכושר לפ"ז דברי הרי"ף דשפיר פסקו במת ע"מ נאמנת מאחר שהיא יראה לשקר וכמש"ל משא"כ באומרת מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת דדלמא מה דקאמרה קברתיו הוא שקר רק שאומרת בדדמי שברור לה לפי אומדנה שנהרג במלחמה ע"כ היא משקרת לומר קברתיו ג"כ כמ"ש הב"י ודברי' הללו המה ברורים למבין ובזה מיושב תמיהת מוהרש"א דהא צריכים אנו להבין מה שתירצו בתוס' דנהרג אטו מת לא הוה מיגו יע"ש אכתי תקשה תהא נאמנת במיגו דקברתיו והיינו שנהרג במלחמה וקברתיו ומהכרח לומר דתוס' ס"ל ג"כ כסברת הרי"ף הנ"ל שזכרנו שבאמת במלחמה בעולם אינה נאמנת ולומר קברתיו וכמש"ל. ולפ"ז לעיל בקושי' הראשונה לא מצי תוס' לתרץ הכי הוה קשה תהי' נאמנת במיגו דקברתיו וא"ל דאינה נאמנת ולומר קברתיו דשמא היא משקר' בכיון קשה הא קברתיו עדיף ממת ע"מ ולמה במת ע"מ נאמנת ובקברתיו לא תהי' נאמנת וא"ל דבמת ע"מ א"ל דמשקרת דיראה לשנות את הידוע וכמש"ל ז"א דהא עדיין לא נחתו התוס' לסברא זו רק השתא דאסיקנא בתוספות הסברא במת ע"מ הוה שינוי מן הידוע דהוה כמו שידוע שנהרג ולא הוי מיגו דאי בעי אמרה מת ע"מ דיראה לשנות את הידוע א"כ י"ל אם אמרה באמת מת ע"מ ודאי קושטא הוא ואינה משקרת ולהכי נאמנת לומר כן משא"כ במת במלחמה וקברתיו שפיר י"ל דמשקרת במה דאומרת קברתיו וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה