אור ברסלב
מאורי אש על פרשת וישב - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת וישב - כתנות אור

על פרשת וישלח - כתנות אור

במדרש וישב יעקב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעה"ז ונ"ל ליישב ע"פ מה דאיתא בקדושין סוף פ"ז דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא דהרי שאמר לו אביו עלה לבירה והביא גוזלות ובחזירתו נפל ומת היכן אריכות ימיו והיכן טובותיו של זה אלא ע"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ופריך ודלמא לא הכי הוה ומשני ר' יעקב מעשה חזי נמצא קודם שראינו מעשה כזה נוכל לומר שכר מצוה בהאי עלמא איכא ולא יזדמן מעשה כזה שיקיים מצות אב וימות. והנה יוסף היה מקיים מצות כבוד אב כמו שפי' רש"י לך וראה את שלום אחיך מגיד שבחו של יוסף אף שהי' יודע שאחיו שונאים אותו הי' הולך בשביל כבוד אביו וכן אי' בספר תנא דבי אליהו וא"כ כשאמרו חיה רעה אכלתהו א"כ קשה ג"כ היכן אריכות ימיו של זה אע"כ לעולם שכולה ארוך ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא ובזה יובן המדרש ביקש יעקב לישב בשלוה דסבר שכר מצוה בהאי עלמא איתא ואי משום הרי שאמר לו אביו עלה לבירה דלמא לא הכי הוי שלא יזדמן מעשה כזה לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שקיים כבוד אב ובחזירתו אמרו לו שחיה רעה אכלתהו א"כ היכן אריכות ימיו של זה אלא לעולם שכולה ארוך אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וק"ל:

בפסוק ויספר אל אביו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה כו' ופרש"י ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו ולכך אמר לו הבוא נבוא כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה כך השאר בטל ואביו שמר את הדבר הי' ממתין ומצפה מתי יבוא ואיכא למידק כיון דיעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו א"כ אמאי שמר את הדבר ומצפה מתי יבוא ועוד למה קנאו בו אחיו ונראה דאמרי' בפ' הרואה דף נ"ה ע"ב א"ר הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ופריך והא כתיב לא תאונה אליך רעה ואמר ר' חסדא א"ר ירמיה בר אבא שלא יבהלוך חלומות רעים ומשני אלא איהו לא חזי ואחרינא חזי ליה ופריך וכי לא חזי איהו מעליותא היא והא אמר ר' זעירא כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע שנא' שבע ילין בל יפקוד רע אלא ה"ק דחזי ולא ידע מאי קחזי ופרש"י לאדם טוב מראין חלום טוב ועד שלא יקוץ משתכח ממנו כדי שלא ישמח עכ"ל ובספר תאוה לענים פי' דחזי ולא קא ידע מאי חזי שאינו יודע הפתרון ואמרתי טעם לשבח למה באמת לאדם טוב מראין לו חלום טוב וקודם שיקוץ משנתו משתכח ממנו ולפי' התאוה לענים אינו יודע הפתרון ונראה משום דאמרי' שם א"ר חסדא חלמא בישא עציבותא מסתייע חלמא טבא חדווא מסתייע א"ר יוסף חלמא טבא אפי' לדידי בבדיחותא מפכחה לי הרי לפנינו שע"י חדוה ושמחה מתבטל החלום וא"כ לאדם טוב שמראין לו חלום טוב ויש לחוש שע"י שמחה וחדוה יתבטל ולכך משתכח ממנו או שאינו יודע הפתרון לטובה כדי שלא ישמח ויתבטל והנה חלום של יוסף הי' חלום טוב וגם הפתרון שאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו ויעקב נתירא שיקבע פתרון זה בלב יוסף וישמח בחלומו הטוב ועי"כ יתבטל לכך רצה להוציא דבר זה מלב יוסף ואמר מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך להשתחות לך ארצה והלא אמך כבר מתה ודבר בטל הוא ונתכוון שלא ישמח יוסף בחלומו ולכן אביו שמר את הדבר שיתקיים ובאמת הדבר היה מגיע לבלהה שגדלתו כאמו ולכך ויקנאו בו אחיו שסברו שע"י שלא ישמח יוסף בחלומו יתקיים הדבר וק"ל:

בפסוק ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים כו' ולכאורה דברים כפלים הם למה הי' צ"ל וגם הנה הרה לזנונים ונ"ל לומר דרש"י פי' אמר אפרים מקשאה משום ר' מאיר בתו של שם היתה שהוא כהן לפיכך דנוה בשריפה כבת כהן שזינתה והרמב"ן הקשה הא בת כהן אינו חייבת שריפה אלא דוקא עם זיקת הבעל אבל לא בפנויה ותירץ כיון שהיתה זקוקה ליבום בקרובי' הוי כזיקת הבעל וכן תירץ מהרש"ל והנה ידוע דכולן שנמצאו איילונית צרותיהן חולצות או מתיבמות דאיילוני' הן קידושי טעות ואינה חשובה כאשתו להיות זקוק ליבום ועיין בסנהדרין דף ס"ט ע"ב ס"ד הש"ס דקטנה שנתקדשה לא חשיבא כאשת איש להמית עליה דדלמא איילונית היא ולפ"ז י"ל גבי תמר דלמא איילונית היא ואין קידושין תופסין בה ואינה חייבת מיתה ולכך אמרו הנה זנתה תמר כלתך והנה הרה לזנונים א"כ ש"מ דלאו איילונית היא והיא זקוקה ליבום לכך אמר יהודה הוציאוה ותשרף שהיא חייבת בשריפה כבת כהן שזינתה בשביל שהיא זקוקה ליבם הוי כזיקת הבעל וחייבת שריפה וק"ל:

ובד"א נראה ליישב כך דאמרי' ביבמות דף ס"א ע"ב דסבירא לר' אלעזר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשתה זונה ר' עקיבא אמר זונה זו מופקרת ופרש"י מופקרת אפי' פנויה מאחר שהפקירה עצמה לכל קראוה זונה אבל משום בעילה אחת לא הוי זונה הפנויה ואמרי' ביבמות דף ל"ד ע"ב דער ואונן שלא כדרכן שמשו ולכך אמרו הנה זנתה תמר והנה הרה לזנונים ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה ש"מ שנבעלה ב' פעמים והוי זונה ודינה בשריפה לכך אמר יהודה הוציאוה ותשרף וק"ל:

סוטה בפרק אלו נאמרים תנא מלמד שעלו למטה שניהם באותה שעה ערומי' באתה דיוקנא של אביו ונראית לו בחלון אמר לו יוסף יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות שנא' ורועה זונות יאבד הון ותשב באיתן קשתו וכתבו תוס' וז"ל ותימה קצת מנ"ל דנראית לו בחלון וגם מהרש"א נדחק בזה מאוד וכתב בשם המדרש כיון שבא להזקק לה בא הקב"ה בדמות אביו ונתקרר ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגו דאי' בזוהר וישב כל מאן דהוי מסתכל בדיוקנא דיוסף הוי אמר דא דיוקנא דיעקב דדיוקנא דמי לדיוקנא דאבוהי ובזוהר וישב דף קצ"ב ע"א אי' תא חזי דהא יוסף בכל מה דאיהו עביד הוי חמי ברוחא דחכמתא לההוא דיוקנא דאבוהי הוי מסתכל ובגין כך הוי מסתייע ליה מילתא עכ"ל והנה ידוע דשופרא דיעקב הוי מעין שופריה דאדם הראשון. ואדם הראשון נברא בצלם אלהים ובזוהר תולדות דף ק"מ ע"ב דאבימלך איסתכל באיצטגנינות דיליה דאיהו חלון כתי' הכא בעד החלון וכתיב התם בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא מה להלן באצטגניתא אף הכי באיצטגנות ראה אבימלך שהיא אשתו א"כ ה"נ פי' חלון כיון שעלו למטה שניהם ערומים לעשות עבירה ואי' בזוהר דף קצ"א ע"א דכד בר נש לא אזיל באורחא דאורייתא האי דיוקנא קדישא איתחלף לה וראה יוסף בחלון באיצטגנות שלו שהלך הצלם שלו והוא דומה לדמותו של אביו ודמות אביו היה דומה לדמות אדם הראשון שהוא בדמות של הקב"ה ואמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד כו' שנא' ורועה זונות יאבד הון ר"ל הון רב אור הקודש זהירא עילאה וק"ל: בפסוק ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף כו' וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ופרש"י ומדרשו גיהנם סימן זה הי' מסור בידו מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבניי בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם ונראה לי דיעקב נתירא עכשיו מן הגיהנם דפי' רש"י לעיל ושבתי בשלום שלום מן החטא שלא אלמוד מדרכי לבן והי' ה' לי לאלהים שיחול שמו עלי שלא ימצא פסול בזרעי נמצא למידין אנו באם שלא ימצא פסול בזרעו של יעקב אז מוכח בודאי שגם הוא לא חטא אבל אם נאמר שיצא ממנו איזה פסול אזי י"ל שגם הוא חטא ואי' בגמ' אע"פ שבטלו ד' מיתות ב"ד דין ד' מיתות לא בטלו מי שמחייב סקילה נופל מן הגג או חיה רעה דורסו ולכן אמר יעקב חיה רעה אכלתהו ומסתמא הי' בו חטא שחייב סקילה א"כ י"ל שגם אני חטאתי על כן וימאן להתנחם ויאמר ארד אל בני שאולה גיהנם כשם שבני מיורדי גיהנם על עבירה שבא לידו שחיה דורסו א"כ י"ל שגם אני ארד אליו לגיהנם וק"ל:

במדרש תנחומא א"ר יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו הורגין אנו אחינו ומברכין ברכת המוציא ומדרש הזה תמוה מאוד ואין לו הבנה ונ"ל לישב דאי' במדרש דרצו להרוג את יוסף משום שאמרו דירבעם עתיד לצאת ממנו ועתיד להטעותינו לבעלים ואיתא דעובדי ע"ז כוכבים ומזלות אומרים שהש"י כביכול עזב את הארץ ביד צבא השמים וסילק השגחתו מתחתונים וצבא השמים הם משפיעים לתחתונים ואיתא בזוהר שכוונת הה"א של המוציא מרמז על ה"א אחרונה שבשם הוי' והיא מדת המלכות המשפעת מזון ומחיה וממנו יצאו כל השפע לתחתונים וא"כ מוכח שהקב"ה בעצמו הוא משפיע וחותך מזון ומחיה לכל חי ולא צבא השמים וא"כ מוכח מברכת המוציא שאסור לעבוד ע"ז כדעת ירבעם וא"כ י"ל זה כוונת המדרש הורגין אנו את אחינו בשביל שעתיד להטעותינו לבעלים ואמר שעזב ה' לתחתונים ולכך אמרו ונברך ברכת המוציא של הה"א מן ברכת המוציא מרמז ומוכח מזה שהקב"ה משפיע לתחתונים וכדין אנו הורגים אותו וק"ל וזה פי' הגמ' בפ' כיצד מברכין כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנא' גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית מאי חבר לאיש משחית א"ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים ולפי דברינו יבואר דסוד הברכות שמברך על הפירות להראות שהקב"ה המנהיג ומשגיח בכל הארץ אע"פ שהגלגלים בסיבובם והארץ בטבעה מצמיחים ומגדלי' אין השפע מצדם רק מצד השפע הנשפע עליהם מן הסיבה עליון היפך מאמר האומרים שהכל בא בטבע וא"כ שפיר אמר כל הנהנה בלא ברכה חבר הוא לירבעם שגם הוא השחית את ישראל לאביהם שבשמים שאמר הקב"ה סילק השגחתו מתחתונים ועזב הכל ביד צבא השמים וזה שאינו מברך ומראה היפוך כוונתו נעשה חבר לו וק"ל:

במדרש וישב ראובן אל הבור ויאמר הילד איננו ואנא אני בא מחטא של בלהה ונ"ל דאי' במדרש אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואיני מצילו אני הייתי סבר שנדחתי מכח אותו מעשה והוא מונה אותי עם אחי שנאמר ואחד עשר כוכבי' משתחוים ואיני מצילו נמצא אנו למידין שראובן למד שחלומו של יוסף אמת ונמנה עם אחיו ש"מ שלא נדחה מכח אותו מעשה אבל כשבא ראובן אל הבור והילד לא היה בבור סבר שהמיתו אותו א"כ נתבטלו חלומותיו א"כ י"ל שהוא נדחה מכח אותו מעשה לכך חזר לשקו ולתעניתו בשביל אותו מעשה וק"ל:

במדרש והבור ריק אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו שני בורות היו אחד מלא צרורות וא' מלא נחשים ועקרבים ואיכא למידק מה הוא צ"ל שני בורות היו והם השליכו אותו לבור זה שיש בו נחשים ועקרבים הלא ראובן אמר להם אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ושני בורות היו לפניהם ולמה השליכו אותו אל הבור מלא נחשים ועקרבים ונראה דעיקר שנאתם היה בשביל חלומותיו ובפ' הרואה רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב החלומות שוא ידברו לא קשיא כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד א"כ יש להסתפק בחלום של יוסף אם היה ע"י מלאך או ע"י שד ושוא ידברו ובפ' הרואה דף ס"ב ע"א אי' א"ר תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא ניצול מג' דברים מן הנחשים ומהעקרבים ומן המזיקין ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו ופרש"י חלומותיו מיושבים עליו שאין מזיקין מבהילין אותו והתוס' כתבו בפ' מי שאחזו שהמזיקין מצוין בבורות והם היו רוצים לבחון אם חלומו של יוסף היה על ידי מלאך או על ידי שד ולכך אמרו להשליך אותו אל הבור שיש נחשים ועקרבים וגם מזיקין מצוין בבורות ובזה ידעו אם ינצל מסתמא הוא צנוע בבה"כ וגם חלומותיו מיושבים עליו ולא באו ע"י מזיקין ובאו ע"י מלאך ואם לא ינצל מסתמא אין חלומותיו מיושבים עליו ובאו ע"י שד ושוא ידברו וק"ל:

פרק הרואה דף נ"ו ע"א גבי בר הדי' דאמר ליה חזינן בר חמרא דקאי אאיסרן ונוער לאביי א"ל מלכא הוית וקא אמורא עלך לרבא א"ל פטר חמור גהיט מתפילך א"ל לדידי חזי לי ואיתיה א"ל וי"ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך ופי' רש"י וי"ו דפטר חמור בפ' והיה כי יביאך וכל פטר חמור תפדה בשה והוא חסר וי"ו ובתפילין של רבא כתבו הכותב מלא ואח"כ מוחקו והיינו גהיט מחיק עכ"ל ויש לדקדק דהא רבא אמר לדידי חזאי לי ואיתיה וכיון שחזי איך לא ראה המחק של וי"ו ודבר תמוה הוא ועוד יש לדקדק והא בר הדיא פותר כל דברי חלומות אחר הפה ואמרינן בפ' ג"ה כלום מראין לאדם אלא מה שעתיד להיות ולא על שעבר וזה היה כמו דברי נבואה שכבר חסר בתפילין שלו וא"ו דפטר חמור ונ"ל לומר שגם פתרון זה הי' אחר פה דאי' בזוהר כי תצא פי' על פסוק עני רוכב על החמור ענ"י בסימן עירובין נדה יבמות על החמור פי' חכם ומופלג ורב רבנן שיהי' משיח חכם ומופלג ורב רבנן ולפ"ז ארבע מלות וצריך להיות חמור מלא לדרוש חכם מופלג ורב רבנן ר"ל שיהי' רב לכל הרבנן וזה אם חמור מלא בוי"ו אבל אם כתב חמר חסר פרושו חכם מופלג רב ר"ל חכם גדול אבל אין במשמע שיהיה רב לרבנן וא"כ לפ"ז הי' פתרונם ג"כ לפי הפה לאביי פתר כאלו חמור מלא בוי"ו ואמר לו מלכא הוית ראש ישיבה שהוא רב לרבנן ומתורגמן קאי עליו להשמיע דבריו לרבים אבל לרבא לא רצה לפתור לו לטובה ותפילין מראין על הגדולה ואמר ליה פטר חמור גהיט מתפילך ורבא לא הבין דבר סבר שכל המלה חסרה בתפילין שלו ואמר הא חזא ואיתי' וא"ל וי"ו דפטר חמור ודאי קא גהיט ר"ל הוי"ו חסרה אצלך דהוי"ו מרמז ורב רבנן אבל אתה לא תהיה רב לרבנן אלא חכם מופלג אתה וחמר חסר וי"ו אצלך וקרינן חכם מופלג רב ולא רב רבנן וק"ל:

בפסוק כי גנב גנבתי מארץ עברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור ואיכא למידק דכי משמש בד' לשונות ומה נתינת טעם שלא עשה מאומה ששמו אותו בבור ונ"ל לומר דאי' בתרגום יונתן דיוסף חס על אדמת הכהנים משום דאשת פוטיפר הטילה לובן ביצה במטה ובא הדבר לפני הכהנים לשפוט ואמרו שיש בחינה לבחון דלובן ביצה סולד מן האור ושכבת זרע בולע מן האור וראו השרים שבעלילה באתה עליו ומפני כבוד פוטיפר תפסו אותו בבור דלפי דבריה הי' חייב מיתה ולא נתנוה בבית אסורים אלא מפני כבודו וזה הי' מרמז יוסף בדבריו וגם פה לא עשיתי מאומה שבעלילה באתה עלי וזה אות אמת כי שמו אותי בבור הלא הייתי חייב מיתה לפי דבריה אע"כ שידעו שבעלילה באתה עלי ומפני כבודו שמו אותי בבור ולא בשביל חטא וק"ל:

גמרא דסוטה דף י"ג ע"ב ויוסף הורד מצרימה א"ר אלעזר אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתם ואני אומר אם באנו לדרוש אל תקרא הורד אלא הוריד שהוריד אחרים נוכל לומר כפשוטיה דאמרינן לעיל דף י"א ע"א וישלחהו מעמק חברון א"ר חנינא בר פפא מעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ופרש"י בד"ה וישלחהו מעמק חברון והיא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים ולפ"ז נוכל לפרש כפשוטה ויוסף הוריד שהוריד אחיו וכל ישראל למצרים שזה תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים וק"ל:

בפסוק ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה ופרש"י ותשב בפתח עינים פרשת דרכים שעל דרך תמנתה ורבותינו דרשו בפתחו של אברהם אבינו שכל עינים מצפות לראותו ופרש"י בפ"ק דסוטה דף יו"ד ע"א ד"ה מצפות לראותו שהיו רגילים להתקבל שם וללין והיה חביב עליהם ואמרתי ליתן טעם לשבח למה ישבה בפרשת דרכים או במקום שכל עינים מצפות לראות את אברהם ונ"ל לומר לא רצה לגלות מי הי' הבועל דאי לאו הודה יהודה לא היתה אומרת עליו כמו שדרשו חז"ל שם ע"ב נוח לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן אש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר כו' ופסק הרמב"ם בפ' י"ח מה' איסורי ביאה דין י"ג פנויה שראוה שנבעלה לאחד והלך לו ואמרו לה מי הוא זה שבא עליך ואמרה אדם כשר הרי זו נאמנת ולא עוד אלא אפי' ראוה מעוברת ואמרה לה ממי נתעברה ואמרה מאדם כשר הרי זו נאמנת בד"א כשיהיה המקום שנבעלה בו פרשת דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברין שם והי' הרוב העוברים שם כשרים עכ"ל והביאו דברי' בטור א"ח סי' ו' והיא היתה בת כהן ולא ידעה סופה אם תחיה אם תמות ואם יודה יהודה או לאו אך זאת היה בפיה לומר לכשר נבעלתי ואינה נאמנת אלא בתרי רובא בפ' דרכים או בקרנות שבשדות שהכל עוברים שם משום דמעלה עשו ביוחסין ולכך ישבה בפתח עינים שהוא פ' דרכים או לפי דרש רבותינו בפתחו של אברהם שכל עינים מצפות לראותו והוי כמו קרנות שבשדה ורוב כשרים ותעמוד בחזקתה ומעלתה ביוחסין היא והעובר וק"ל:

גמרא דפ' הבית והעליה דף קי"ז ע"א הני ביה תרי דהוי דיירי חד עילאה וחד תתאי אפחית מעזיבה כי קא משי מיא עילאה אזלי ומזקי לתתאי מי מתקן ר' חייא בר אבא אמר עליון מתקן ור' אלעי משום ר' חייא בר אבא אמר התחתון מתקן וסימן ויוסף הורד מצרימה וצריכין אנו להבין דברי חכמי' וחידותם איך מוכח מפסוק זה שהתחתון מתקן ואמרתי בדרך מוסר שרמזה לנו דרך נסתר בהנחתן סימן זה ויוסף הורד במצרים ויתישב ג"כ מה דאמרו רז"ל בפסחים דף מ"ב מתחילה כשהיו מביאים נסכים לא הי' יינם של יהודה מחמיץ עד שנותנים לתוכו שעורי' עכשיו אין יין של אדומי מחמיץ לקיים מ"ש אמלאה החרבה אם מלאה זו חרבה זו ולכאורה איכא למידק למה באמת אינם שניהם שוים ונראה דאי' בזוהר תרומה דף קנ"ב ע"ב בזמן שישראל עושים רצונו של מקום בגיניהון דישראל יהיב מזונא לכל עלמא ויהיב חלקי' תמצית לישמעלי' עע"ז והשתא דישראל בגלותא יתהפך בגוונא אחרא והם מקבלי' עיקר השפע וישראל מקבלין התמצית. והנה זה ידוע שהשכינה כביכול היא פורסת שלום עלינו והיא כתקרה המגנת עלינו מכל המסטיני' ומקטרגי' ואי' בזוהר תרומה דף קמ"ו ע"א דהקב"ה מוריד ע"י מעשה צדיקים השפעה למטה ומביא ראיה מכמה צדיקי' אבותינו עד דאתי יעקב ובנויי ואשלימו לי' נפקו מארעא קדישא ונחתי למצרים ושם נעשו עבדים למצרים אתכפי' ואתעדי שלומו עד דאתו למעבד משכנא כו' הרי מבואר מתוך דברי הזוהר שהשכינה תמיד חופפת עלינו להגן אבל ע"י מעשינו הרעים אנו מקלקלים הצינורות והשכינה מסתלקת מאתנו והנה ע"י יוסף נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים כמש"ל דפרש"י שירידת יוסף היתה תחלת סיבת ירידת ישראל למצרים והוא הוריד אותם וגם השכינה למצרים וגרם לאתכפי' ואתעדו שלומו שם ונתקלקלו הצינורות עד שיצאו ממצרים ואתו למעבד משכנא ולא יכלו לצאת אלא בזכות דיוסף דאי לאו דשליט יוסף תחילה על מצרים הי' בלתי אפשרי שיצאו ישראל משם והנה אי' דאמרו רז"ל בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה דהענין הוא כך דכשאין ישראל עושים רצונו של מקום עושה הקב"ה בשביל שמו הגדול דכתיב ואביט על ימין ואין עוזר ועל שמאל ואין תומך ואעשה למען שמי ואז לא יזכו לגאולה אלא שנים מעיר אבל אם אנו עושים רצונו של מקום אז ממהר הקב"ה לגאול אותנו ונעשה התיקון ע"י מעשינו והרי בארנו שע"י יוסף הוריד ישראל ושכינה למצרים ונעשה הקלקול במצרים כאלו נשברה התקרה ופריסת שלום עלינו ויוסף תיקן זה שבזכותו זכה למשלט על מצרים וע"י כך חזרו ויצאו ושרתה השכינה עלינו במדבר והי' פריסת סוכת שלום עלינו וזה רמזה לנו חז"ל חד אמר אם נתקלקלה המעזיבה עליון מתקן ר"ל כשאנו מקלקלים התקרה והיא פריסת סוכת שלום עלינו אין לנו תיקון אלא ע"י הקב"ה כדכתיב ואביט על ימין כו' וחד אמר התחתון מתקן ר"ל שאנו צריכים להתחיל בתשובה ולתקן הקלקול שקלקלו כמו גבי יוסף שע"י התחיל הקלקול והוא הי' התיקון שע"י מעשיו זכה לשלוט על המצרים וחזרה השכינה לשרות על ישראל ולפרוס סוכת שלומו עלינו ושפיר אמרו ר' עילאי משום ר' חייא בר אבא אמר התחתון מתקן וסימן ויוסף הורד למצרים ר"ל כשם שע"י יוסף נהרס התקרה כך על ידו הוכרח לבנות ונפרסה סוכת שלום שכינת עוזינו עלינו כך התחתון צריך לתקן מה שמהרס התקרה וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה