מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת וישב - אור חדש
וישב גרסינן במס' חולין דף קי"ג ע"א פריך מנה"מ דבשר בחלב נאמר בכל בהמה דלמא גדי דאמר רחמנא דוקא ומשני א"ק וישלח יהודה את גדי העזים כאן גדי עזים הא כ"מ שנא' בתורה גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע. ופריך ונילוף מיני' ומשני דכתיב עוד ואת עורות גדיי עזים והוי שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ופריך הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאכ"ל ומשני תרי מיעוטי כתיב עזי' העזים עכ"ל ופרש"י ז"ל ד"ה ונילוף מיני' בג"ש מה גדי האמור שם עזים כו' יע"ש ולכאורה יש לדקדק לפרש"י למה לי' לפרושי דנילף מג"ש הלא פשטי' דסוגיא משמע דפריך ונילוף מיני' דמה מצינו כדפריך בכ"מ ואפשר ליישב דהנה מהרש"א ז"ל הקשה אמאי לא ילפינן מנבילה דגדי לאו דוקא וכדאמרי' במתני' דאתקש בשר בחלב לנבילה שנא' לא תאכל כל נבילה וסמיך לי' לא תבשל כו' ותירץ דאין להוציא מכח ההיקש הקרא מידי פשטי' לגמרי עכ"ל יעש"ה ולפ"ז יש לדקדק מאי פריך הש"ס מנה"מ כו' ונילוף מיני' כו' ממ"נ אי הסברא החיצונה נותנת דכ"מ שנאמר גדי סתם עזים דוקא וכנראה מלשון מקשה הראשון דפריך מנה"מ קשה א"כ מאי פריך ונילוף מיני' א"כ לא לכתוב גם גבי יהודה עזים ויהי' בכולם הסברא דעזים דוקא. ואם נימא דסברא החיצונה דעזים לאו דוקא דגדי הכל במשמע והא דפריך מקודם מהנ"מ היינו דסמך על קראי דרבקה לכך שני לו התרצן מקרא דיהודה והי' רצונו מפני ב"כ. א"כ קשה מאי פריך ולילוף מיני' או המקשן הראשון מאי פריך נילוף מרבקה כנ"ל קשה הא משם ליכא רק מה מצינו והלא טוב לנו יותר ללמוד בהקישא דנבילה דהכל במשמעו כסברא החיצונה דהשתא לא שייך תירוץ מהרש"א ז"ל וזה בודאי דהקישא עדיף ממה מצינו לכך פרשי' ונילוף מיני' בג"ש דמסקינן בפרק השולח דכ"ע ג"ש עדיפא מהיקש וא"כ פריך שפיר דטוב לנו למילף יותר בג"ש מיהודה מדנילוף בהקישא דנבילה וזה פשוט אך ראיתי להגאון בעל תורת חיים ז"ל פי' דסתם גדי משמעותו לאו עזים ולאו פרה ורחל אלא עגל וטלה יעש"ה ויתורץ בזה קושית התוס' במכילתן דמשני תרי מיעוטי כתיבי הא סגי בחד מיעוטא. ולפ"ז י"ל דמחד מיעוטי ה"א דנתמעט מעזים לחוד ועדיין פרה ורחל לא ידענו דה"א דוקא עגל וטלה קמ"ל במיעוט השני למעט לגמרי. אך הא קשי' לי' מאי משני הוה לי' שני כתובים הבאין כא' ואין מלמדין נימא עדיין דבבשר בחלב היינו עגל וטלה דוקא ואי לא הוה כתיב ביהודה הוה ילפינן מרבקה דעזי' דוקא הוא ויש ליישב ודוק:
בפסוק ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כ כלתך וגם הנה הרה לזנונים. ויאמר הוציאוה ותשרף ודקדקו בזה למה להקרא להביא השפת יתר, וגם הנה הרה. וכבר פי' ע"ז זקיני הגאון אמיתי בכתנות אור יע"ש ואמרתי בהשקפה ראשונה כדי לחדד התלמידי'. דהנה רש"י ז"ל הביא הב"ר וז"ל אמר אפרים מקשאה מתלמידי ר"מ תמר בתו של שם היתה שהי' כהן ולפיכך דנוה בשריפה, והקשו כל מפ"ת הלא אין בת כהן בשריפה כ"א עם זיקת הבעל וגבי תמר לא הי' זיקת הבעל שהרי היתה פנוי'. ומצאתי זו שראיתי לבעפ"י שפירש ע"י במס' קידושין דף י"ג ע"ב דפריך מיתת הבעל מנ"ל דמתיר ומשני מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג כו' ופריך דלמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה ופירשו בתוס' דהעשה הוא שנא' ודבק באשתו ולא באשת חבירו יעש"ה ולפ"ז שפיר הי' על תמר זיקת הבעל מער ואונן דלא הי' בהם מיתת הבעל מתיר ואחר שנודע ליהודה שהיא אשת ער ואונן אשר שמשו שלא כדרכן וגבי ב"נ אינה קונה שלא כדרכן גלל כן אמר צדקה ממני יע"ש (וכתבתי שם בחידושי למסכת קידושין שיש לדקדק בדבריו חדא הוא איכא למילף דגבי ב"נ מיתת הבעל מתיר מאברהם שאמר והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי כו' דבשלמא הש"ס לא רצה למילף לדידן דמיתת הבעל מתיר מבני נח אבל עכ"פ גבי בני גופייהו מוכח שפיר דמתיר ותו איך התיר יהודה לאונן לייבם אשת אחיו כיון דגבי דידהו אין מיתת הבעל מתיר ולא הותר לגבייהו לענין יבום ואף גם אם נימא שקבלו כל התורה הבני יעקב מצד עצמם עדיין דוחק לומר לעשות לקולא איזה דבר הנאסר לב"נ מכח שמירת התורה ותו א"כ מאי פריך ביבמות ואימא בכור לייבם פשוט לא לייבם א"כ איך יבם אונן אשת ער שהלא ער הי' הבכור ואונן הפשוט ויש ליישב ואין כאן מקומו להאריך מזה) והנה מקשי' העולם משם הגאון המפורסם מוהררצ"ה שהי' אב"ד דק"ק הלברשטט לפי מה שכתבו התו'. בהך דסנהדרין דאי' שם הנשרפי' שנתערבו בנסקלים ידונו בשריפה. והקשו אמאי ניזל בתר רובא וידונו בסקילה ותירצו תוס' דהיכא אמרי' דאזלינן בתר רובא דוקא אם לא הי' מגיע לה שום מיתה אם לא ניזול בתר רובא כהך דמכה אביו ואמו בהא אזלינן בתר רובא אבל הכא אף אם לא ניזול בתר רובא יגיע להם שריפה הוה ממיתה קלה למיתה חמורה בהא לא אזלינן כלל בתר רובא יע"ש בתוס' ובהיות כן קשה איך אמרה התורה דנשואת בת כהן בשריפה ניחוש דלמא לאו אביה הוא והוית נשואת בת ישראל ותדונה בחנק מאי אמרת דאזלינן בתר רובא שזה אביה קשה הא ממיתה קלה למיתה חמורה לא אזלינן בתר רובא ע"כ קושי' הגאון ז"ל ותירצו דמיירי כגון שהולידה אותה הבת כהן וממזרת אינה מולדת כדאי' בבעל הטורי' פ' כי תצא א"כ מוכח בודאי שהיא בת כהן ושפיר אמרה תורה שדינה בשריפה ולפ"ז י"ל דזהו כוונת הפסוק דהא ידוע דתמר נתעברה מביאה ראשונה דער ואונן לא שמשו כדרכן כלל א"כ בפשטות הוה קשה למה תדונה בשריפה מפני שהיתה בתו של שם שהי' כהן קשה דלמא לאו אביה הוא והוית בת ישראל ומגיע לה חנק או כסתם מיתה של בני נח שהוא סייף ולמה דנוה בשריפה החמורה לכך דייק קרא שאמרו לפני יהודה זנתה תמר כלתך וגם הנה היא הרה. וא"כ בודאי אין היא ממזרת שהרי היא הרה וממזרה אינה מולידה כלל א"כ אמר שפיר יהודה ע"ז הוציאוה ותשרף דהשתא מגיע לה בודאי דין שריפה מחמת שהיא בודאי בתו של שם שהוא כהן כ"א לזו נאמר רק לפלפול התלמיד' וק"ל: ואגב דאיירינן בקושי' הגאון הנ"ל נכתוב מה שאמרנו לחדד לב התלמידי' ליישב הגמ' דמס' דרך ארץ וז"ל זו שאלה שאל ר"י את ר"ג מה אשתי שאני מותר בה אני אסור בבתה אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהי' אסור בבתה א"ל צא ופרנס לי כ"ג שנאמר בו כ"א בתולה מעמיו כו' ד"א אין דנין דבר לעקור דבר מן התורה עכ"ל ויעויין בילקוט פרשת אמור. ויש לדקדק למה לי' שתי תשובות וגם תשובה שני' אינה מובן דמאי עוקר דבר מן התורה יש כאן. ואמרתי דרך פלפול רק לחידודא בעלמא דהנה ראיתי בספר קטן מביא בשם גדול אחד ליישב קושי' הגאון מוהר"רצה הנ"ל בזה האופן דמה דאמרה התורה בת כהן היא בשריפה היינו באופן שקיבל בה אביה קידושיה כשהיתה קטנה א"כ אם נימא דזה לאו אביה הוא הרי לא תפסי בה קידושין והוה פנוי' ואין לה כלל משפט מות ע"כ אמרינן שפיר בזה דאזלינן בתר רובא ונדונה בשריפה דאם נפטרה משריפה פטורה מכלום יע"ש (ויועיל תירוץ זה על ארוסת ב"כ ותירץ דלעיל על נשואות ב"כ) וידעתי כי בודאי לא יצאו דברי אלו מפי הגדול הנזכר בספר כ"א דרך חידוד בעלמא כי יש הרבה תשובות בדבר כנראה למעיין. ויעויין במס' סנהדרין דף נ"א ע"א ת"ר בת כהן כי תחל לזנות אין לי אלא בת כהן לכהן. ב"כ ללוי לישראל לעכו"ם לחלל לממזר ולנתין מנין ת"ל ובת איש כהן כו' ופרש"י ז"ל עכו"ם נתין וממזר אע"פ שאסורים הם לבוא בקהל יש להם קידושין ואע"ג דמתניתא ר"ע היא ושמעינן לי' לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין. מ"מ איכא תנא ביבמות דס"ל כי אמר ר"ע אין קידושין תופסין בחייבי לאוין היינו דוקא בח"ל הבאים מחמת שאר ולא מחמת שאר פסול כו' יעש"ה ועוד שם ברש"י ד"ה בת איש כהן. איש יתירא ל"ל דה"ל למיכתב ובת כהן כי תחל לזנות אלא להורות דדוקא אביה הוא שיהי' איש כהן ולא בעלה יע"ש בגמ' וגם בפרש"י ז"ל הדק היטב. ולפ"ז יש לעורר לב התלמידי' מאי שאל ר"י תהיה בת א"א נאסרת לי בק"ו כיון דאמה נאסרת עליו א"כ ע"כ אשתי דמותרת לי משכחת לה אחד משני פנים או שאמה היא אלמנה או גרושה זולת מזה לא ימלט כ"א נימא דמשכחת לה בכה"ג כגון שאין לה אם כלל שמתה יקשה א"כ מאי אהדר לי' ר"ג פרנס כ"ג הלא בריוח גדול יש לפרנסו שיקח בתולה מעמיו שאין לה אם כלל שמתה הרי מתשובת ר"ג למדנו שאין זו סברא ועכ"ל דמשכחת לי' אשתי המותרת לי באופן שנתאלמנה אמה או נתגרשה כנ"ל וזה ברור ופשוט ובהיות כן קשה ל"ל דכתב רחמנא תיבת איש להורות דלאו דוקא ב"כ לכהן מיירי הקרא. קשה בלא"ה נמי נדע זאת דאדרבה מבת כהן לכהן לא נוכל להעמיד הקרא בשום אופן דתקשה לו קושי' הגאון מוהרר"צה ז"ל הנ"ל למה אמרה התורה דנדונה בשריפה דלמא לאו אביה הוא ודינה בחנק וא"ל שמיירי שאביה קיבל בה קידושין כשהיתה קטנה. קשה איך הי' רשאי בעלה לקדשה הא נאסרת עליו מחמת בת אשת איש דאין לומר שאמה היא אלמנה כיון דאביה קיבל בה קידושין הרי אביה קיים בשעת קבלת קידושי' א"כ אין אמה אלמנה ואיך רשאי לקדשה דכשהאם נאסרת עליו גם בתה נאסרת עליו. ובהכרח לומר דאמה היתה גרושה שגירשה אביה א"כ ג"כ אסורה להמקדש שהוא כהן דהא קיימינן בבת כהן לכהן אלא עכ"ל דקרא לא מיירי מב"כ לכהן אלא לזר ושפיר משכחת לה שקיבל אביה קידושין ואמה היתה גרושה הרי בהכרח גדול דלא משכחת לה בבעלה כהן ואיש דכתב רחמנא ל"ל כלל איברא י"ל דאכתי איצטרך איש דהא פרכינן שם בסנהדרין מהי תיתי לומר דקרא מיירי דוקא מבת כהן לכהן ומשני כי תחל לזנות כתיב והא כבר מחוללת ועומדת ופרש"י דללוי ולישראל עכ"פ היא מחוללת כל ימי חייו ובנתין ועכו"ם איפסלה לעולם יעש"ה א"כ אף דהוה ידעינן דקרא לא מיירי דוקא מב"כ לכהן מ"מ ה"א דמיירי דוקא ללוי ולישראל אבל לנתין ולממזר ולעכו"ם דנפסלה עולמית ה"א דהיא כבר מחוללת קמ"ל קרא דאף לנתין ולממזר כו' היא בשריפה. אך לר"ע דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין להך תנא דאין חילוק בין פסולי דשאר בין שאר פסולים א"כ ליכא למוקי כלל אנתין וממזר דהא אין קידושי' תופסין בה כלל וע"כ דלא קאי הקרא רק לרבות ישראל ולוי דלא תימא לכהן דוקא א"כ נסתר ק"ו דר"י הנ"ל באופן שזכרנו באר היטב דע"כ בת א"א היא מותרת דאל"כ איש ל"ל כנ"ל ויעויין ביבמות ר"פ ר"ג דס"ל לר"ג אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דשאר יע"ש בחי' הרשב"א ז"ל ולפ"ז יש שני סברות אי גם בשאר חייבי לאין ס"ל כן או לאו ואזדא כתנאי דפליגי אליבא דר"א כנ"ל ולפ"ז השני תירוצים של ר"ג בשמעתין עולים כדרך זה דר"ג השיב פרנס ליכ"ג. וקשה למה לא השיב איש ל"ל כנ"ל וצ"ל דאיצטרך לרבות נתין וממזר והיינו כאותו תנא דדוקא בח"ל דשאר הוא דאין קידושין תופסין אבל לא בשאר ח"ל. רק לאידך דעה דאי' חילוק בין ח"ל דשאר לח"ל דשאר פסולים מסיים ואומר דבר אחר אין כח ביד חכמים לעקור דבר אחד מה"ת כלומר דמכתיב קרא תיבת איש מוכח שפיר דבת א"א מותרת כנ"ל ועיין. ומחמת כי נתחברו התלמידים בזה כתבתיו ודוק:
יבמות בריש מס' במשנה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהם מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם רש"י בד"ה וצרות צרותיהן עד סוף העולם במתני' מפרש ולכאורה דברי רש"י הם אך למותר ונ"ל דהנה איכא למידק בל' המשנה דהתחיל ואומר שפוטרות צרותיהן וצ"צ והפסיק שהיינו מן החליצה ומן היבום והדר שונה עד סוף העולם דקאי על צ"צ וטפי ה"ל לשנות פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם מן החליצה ומן היבום וכבר הרגיש בזה בעל לחם אבירים ז"ל ואמרתי דרך אמת לאמתו של תורה דהנה התוס' כתבו שם בד"ה עד סוף העולם הכא לא שייך למפרך כיון דתני עד סוף העולם צרות צרותיהם ל"ל דאורחי' דתנא למיתני לא זו אף זו ע"ש. והנה במס' קידושין דמ"א ע"א כתבו שם בתוספות דלא שייך לומר לא זא"ז קתני אלא בשתי בבות ולא בשתי תיבות. ופירש העצמות יוסף משום דהענין לא זו אף זו קתני הוא בדרך זה דמקודם שמע רבי בבא ראשונה ושנאה וקבעה ואח"ז שמע רבי בבא שנים אשר בו צד רבותא יותר מן הבבא הראשונה ושנאה רבי מחמת צד הרבותא אשר בו ומשנה לא זזה ממקומה גלל כן לא השמיט גם בבא הראשונה וקבעה בדרך לזא"ז אבל מה שנישנית בחדא בבא הוה תוך כ"ד ודאי מהראוי לחזור מן בבא ראשונה תיכף ולא לשנות רק השני' לחוד ע"ש היטיב ולפ"ז כיון דכאן שנה רבי בדרך לא זא"ז כמ"ש התו' מהכרח לומר דשמע רבי מקודם הבבא דפוטרות צרותיהן וצ"צ לחוד וקבעוה א"כ בודאי בזה הלשון שסידר שמע דהיינו פוטרות צרותיהם וצ"צ מן החליצה ומן היבום דאטו ממאי פטרו וכאשר שמע כן חזי לסדרו במשנה ושנה אח"כ בבא שניה ששמע אח"כ עד סוף העולם. ולא שייך כלל למיתני בחד בבא פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם כו' א"כ לא נשלם הבבא עד שנשלם עליה לומר ממה הם פטורות ובחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז וברור הדבר לכל הולך דרך ישרה והנה עינינו רואות שרש"י ז"ל גורס פוטרות צרותיהם וצ"צ עד סוף העולם וכו' והוה רק חד בבא והדרא קושי' לדוכתיה ל"ל צ"צ אחר שתני עד סוף העולם. דבחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז אבל באמת יש ליישב קושית התו' בע"א והוא דמש"ה תני במתני' צרות צרותיהם מאחר שאח"כ מורה לנו התנא ציורם איך משכחת להו כדמפרש במשנתנו ע"כ הוכרח לנקוט בבבא חד כדי לפורשו דאטו יפרש עד סוף העולם. וזו כוונת רש"י שכתבו שגרסי' וצ"צ עד סוף העולם בחד בבא א"כ הוא שלא לצורך צ"צ דלא שייך בחד בבא לשנות לזא"ז לזה פי' במתני' מפרש כלומר דמש"ה תני וצרו' צרותי' דמפרש במתני' לקמן וכמ"ש וזה ברור ופשוט:
שם ע"ב בגמרא מכדי כולהי מאחות אשה גמרינן וליתני א"א ברישא וכו' ומקשים דלמא מתני' רבי היא דיליף לקמן ד"ח איסור הצרות ערות מולקחה יע"ש ואמרתי דרך פשוט דתו' במתני' ד"ה עד סוף העולם הקשו למה לי הא דתני עד סוף העולם אחר שכבר תני צרות צרותיהן וכן דייק הש"ס בתמורה ותי' דס"ד משום דילפינן הצרות מלצרור הוה משמע תרי מתרי רישי"ן דלצרור ואפי' לר"א דנפקי' צרות צרה מסברא לקמן. מ"מ איצט' הכא דלא תיסק אדעתי' למיטעת דמלצרור נפקי' ע"ש וא"כ פריך הש"ס דאי מתני' רבי היא קשה ל"ל הא תני עד סוף העולם אחר דלאו מלצרור ילפינן הצרות וא"ל דה"א למיטע' ולומר דילפי' לה מלצרור זה ליתא דהא כבר מוכח ממשנתנו דלאו מלצרור ילפינן לה משום דלא קתני אחות אשה ברישא וע"כ מולקחה גמיר וקשה עד סוף העולם למה לי ופשוט הוא: