מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת וירא - אור חדש
הגאון בעל משנה למלך האריך בספרו פרשת דרכים לפלפל אם נאסר בן פקוע לאכול חי לב"נ. יע"ש שדעת מוהרש"י שאפילו קודם מ"ת נהגו בו היתר ע"ש. ולדעתי נ"מ דינא רבתא לשבת. דלכאורה נראה דשוחט בן פקוע בשבת פטור דמקלקל הוא ואחר דלא צריך שחיטה כלל מאי תיקן. ועיין במס' פסחים דף ע"ב ע"א ויעויין בט"ז סי' י"ג דאפילו בל תשקצו לית בי'. אך אם ב"פ נאסר לב"נ שפיר תיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ כדפירש"י שם בפסחים. ובמקומו הארכתי בזה. ולכאורה נ"ל לפשוט זה ולסייע לדברי מוהרש"י דאיתא במסכת בכורות דף ה' ע"ב חלב מנ"ל דשריא (דדלמא אסור משום אמ"ה) מדאסר בב"ח ש"מ חלב לחודי' שרי. ומדקדקים העולם למה לא הוכיחו הש"ס מאברהם שהאכיל להמלאכים חלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב דהא הוא סבר ערביים הם ואמ"ה אסור לב"נ. ונ"ל דמשם י"ל שהי' חלב מבת פקוע דלא נאסר כלל משום אמ"ה גם לב"נ וכנ"ל משא"כ מבב"ח דייק שפיר דליכא למימר דאסרה התורה לבשל בשר בחלב ב"פ דאיתא במס' חולין דקי"ג ע"א ריה"ג אומר נאמר לא תאכלו כל נבילה וסמך לא תבשל גדי כו' את שבשרו אסור משום לא תאכל נבילה אסור משום בב"ח כו' ולכאורה יאמר דבשר ב"פ דלא נאסר משום נבילה אף היכא דמתה כדאי' בתוס' בב"ק דמ"א ע"א לא נאסר בשרו משום בב"ח וכ"כ להדיא בספר במ"א שבזה אפשר כ"ע מודים. ויעויין בש"ע י"ד סי' י"ג דבן פקוע הבא על בת פקוע עד סוף הדורות כולם ב"פ וב"פ שבא על בהמה דעלמא או להיפך אסור הולד ואין לו תקנה בשחיטה משום שהי' בין סימן לסימן אחר שסי' אחד משעה שנולד כמאן דשחט דמיא ע"ש. ולפ"ז יובן דברינו דהא בודאי אף דדרשינן לאו דוקא בחלב אמו אלא שדיבר הכתוב בהווה מ"מ להוציא קרא מידי פשטי' לא מפקינן וא"כ א"ל דקרא מיירי שחלב הוא מב"פ א"כ אמר קרא לא תבשל גדי בחלב אמו הרי היא אמו ב"פ א"כ ממ"נ מי בא על אמו אם הי' ג"כ ב"פ הרי גם הולד ב"פ ואין בשרו אסור משום נבילה ואינו נאסר משום בב"ח כנ"ל. ואי בא עליה בהמה דעלמא הרי בלא"ה נאסר הבשר משום שהי' כנ"ל בלא איסור בב"ח כדפריך לענין אמ"ה וק"ל:
קדושין דף ט' ע"ב אר"י בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה. א"ל ר"ל לר"י כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעלה. מתקיף לה ר"א ב"י א"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה כו' ור"י האי ובעלה מאי עביד לה כו'. ויש לדקדק למה לא פריך תיכף לעיל לר"י האי ובעלה מאי עביד לי' קודם דפריך נערה מאורסה דא"ר בסקילה המ"ל ותו הקשה הגאון בעל פני יהושע ז"ל מאי פריך ור"י האי ובעלה מאי עביד ליה קשה דלמא מש"ה כתב רחמנא ובעלה דאי הוי כתיב כי יקח איש אשה והי' אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות ה"א היכא דאקדיש אותה לחוד הוא דאמרה תורה. וכתב לה דמהני גט אבל אם בא עלי' שוב לא מהני גט ומנא תימרא סברא זו משום דחזינן בבני נח לא מהני גט וקשה מי איכא מידי דלישראל מהני ולב"נ לא מהני. ולבעבור זה היינו אומרים דהא דכתב קרא דגט מהני גבי ישראל היינו בארוסה לחוד דזה אינו נוהג כלל בב"נ דהא אמרי' בעולת בעל יש להן אבל נערה מאורסה אין להן כך הייתי אומר דאי בעל לא מהני גט מאחר דמי איכא מידי כנ"ל לכך כתב קרא כי יקח ובעלה אפ"ה מהני בה גט יעש"ה ודפח"ח. ויש ליישב חדא מגו חברתא. דהנה יש לדקדק מאי קאמר אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל א"כ ל"ל דכתב רחמנא גבי ב"נ בעולת בעל להורות דבעולת בעל יש להם נערה מאורסה אין להם הא גם לישראל ליכא נערה מאורסה כלל לסברת המקשה וא"ל דגבי ישראל יש עכ"פ ארוסה כשקידשה בביאה ולהכי כתב גבי ב"נ שלדידהו הוה הביאה נשואין והוית בעולת בעל ולא ארוסה גם ז"א דהנה הקשה הגאון בעל משנה למלך ז"ל בהא דקאמר אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל א"כ לא אשכחן דכ"ג ישא אשה דבמה יקדשה דכ"ג אסור לקדש אשה בביאה יע"ש. אך זה אי אמרי' ביאה אירוסין עושה הוא דאסור לקדש לכ"ג בביאה משום דבפעם שני' כשבאה עלי' לשם נישואין הוית בעולה יע"ש אבל אי אמרי' ביאה נישואין עושה שפיר מצי לקדשה בביאה וכ"כ במגלה עמוק'. א"כ י"ל כאותו ה"א עד דמקדש והדר בעיל י"ל באמת דביאה נשואין עושה א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לי גבי בני נח בעולת בעל הא גם גבי ישראל ביאה נשואין עושה וליכא שום נערה מאורסה: אך נ"ל קושיא זו דהנה כתב מהרש"א שיש רוצין לומר דהך בעולת בעל דמביא הכא היינו מאבימלך וקשה ע"ז הא בעינן למדרש בעולת בעל יש להם נערה מאורסה אין להם ויעש"ה ובהית כן י"ל דמשני הכי אי לא הוי כתב בעולת בעל בישראל לא הוי ידענא דהך בעולת בעל דכתיב באבימלך בא להורות דבעולת בעל יש להם נערה מאורסה אין להם אלא ה"א דקאי להורות דביאה קונה דשוב לק"מ מובעלה נפקא דה"א עד דמקדש והדר בעיל מאי אמרת א"כ ל"ל דמיעט רחמנא בעולת בעל יש להם נערה מאורסה אין להם גבי ב"נ ז"א דעתה קיימינן באמת דבעולת בעל לא נאמר באבימלך כלל ובהיות כן י"ל לחידוד בעלמא ליישב קושית בעפ"י שזכרנו די"ל דהמקשן פריך הכי על ר' אבא בר ממל דפריך א"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה למה לא פריך מקרא המוקדם איך כתב רחמנא גבי ב"נ בעולת בעל יש להם נערה המאורסה אין להם הא גם גבי ישראל אין להם נערה המאורסה וא"ל דמשני הכי דאי מהתם הוה מוקמינן קרא דאבימלך להורות דניקנית בביאה ולא להורות דנערה מאורסה אין להם קשיא א"כ ור"י ובעלה מאי עביד ליה ולכתוב רק בעולת בעל דגבי אבימלך וא"ל דקרא מורה דמהני גט גם אם בא עליה קשה אלמא לא יהיה מהני וא"ל מכח מי איכא מידי כו' קשה איך כתבי' קרא דמהני גט בישראל וא"ל כגון בארוסה דלא שייך גבי ב"נ כלל ז"א דעתה קיימינן דשייך שפיר ארוסה גם בבני נח דהא מוקמינן לה בעולת בעל דאבימלך דניקנית בביאה ובהיות כן עדיין קשה מי איכא מידי דגבי ב"נ לא מהני גט אפי' בארוסה וצ"ל דאפ"ה גזירת הכתוב הוא בישראל דמהני א"כ לא נשאר לנו שום מקום לחלק בין בא עליה ללא בא עליה וקשיא שפיר ובעלה ל"ל וניחא הא דפריך השתא זאת הפירכא על ראב"מ ודוק: שם א"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה אי דאקדיש ולא בעיל לאו כלום הוא אי דאקדיש ובעיל בעולה. ושמעתי מפה הקדוש דודי הרב המאור הגדול החסיד מוהר"ר מיכאל ז"ל להקשות בשם גדול אחד מאי פריך הכא דלמא אכתי איצטריך בעולת בעל דאי לא הוה כתיב בעולת בעל ף דאכתי הוה ידעינן דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל דא"כ לא תמצא נערה מאורסה מ"מ הוה מקום לטעות הא דכתב רחמנא גבי נערה מאורסה בתולה אין פירושו כדאמרי' במסקנא בתולה ולא בעולה אלא ה"א דבאמת גם בעולה מקרי נערה מאורסה והא דכתיב בתולה פירושו גם בתולה יש לה קנס דאי לא הוה כתיב כלל בתולה ה"א עד דמקדיש והדר בעיל וא"כ לא משכחת לה נערה מאורסה בתולה כלל לכך כתב בתולה להורות דמצינן נערה מאורסה גם בבתולה דלא אמרי' עד דמקדש והדר בעיל אבל עדיין לא שבנו מטעותינו דגם בעולה מקרי נערה מאורסה לכך כתב רחמנא בעולת בעל להורות דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל והשתא ע"כ פירושו דבתולה ולא בעולה דא"ל דקמ"ל אף בתולה כי היכא דלא נימא עד דמקדש והד"ב קשה הא כבר נפקא מבעולת בעל. ולפום רהיטן השבתי לו דהא לכאורה יש לדקדק למה כתבה התורה דרשא יתירא דבעולת בעל הוה ליה למיכתב כי יקח איש אשה או בעלה ולא הי' צריך רק לתיבה אחת יתירה וידענו דכסף לחוד קונה וביאה לחוד קונה רק זה לק"מ דהא לכאורה לא פריך מידי לר"י כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה, כיון דאסיקנא לקמן בגמ' ור"י האי ובעלה מאי עביד לי' מבע"ל זו נקנית בביאה ואין אמה נקנית בביאה כו' ורבי האי סברא מנ"ל א"כ ליכתוב קרא ובעל מאי ובעלה ש"מ תרתי כו' ועכ"ל דר"י ה"א דובעלה לא דרש ובהיות כן קשה דלמא מש"ה לא יליף ר"י מובעלה כיון דאיצטרך לדרשי' זו נקנית בביאה ואין אמה נקנית בביאה ומההכרח לפרש כמ"ש הרב בעל עצמות יוסף דפריך למה לי' לפליגי על רבי וה"ל למידרש ביאה מובעלה והמיעוט דאמה מה"א כרבי יעש"ה ובהיות כן משני שפיר דמש"ה לא דרש כרבי דקשה נימא עד דמקדש והדר בעיל וכיון דהוכרח לפלוג ארבי שוב לק"מ לכתוב או בעלה ול"ל בעולת בעל ז"א דאקרא לק"מ דאיצטרך ובעלה למעט אמה מביאה וה"א לא דריש ר"י וכ"ז היה לו הוכחה גדולה דמקשה במסקנא דכתב ובעלה נימא עד דמקדש והדר בעיל אע"כ דילפינן מבעולת בעל וקרא דובעלה למעט אמה מביאה וה"א לא דרשינן וא"כ לפ"ז פריך שפיר הש"ס א"כ נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה אע"כ דלא אמרינן במסקנא עד דמקדש והדר בעיל שוב הוה לי' לר"י למידרש כרבי מאי אמרת דה"א דבתולה לא בא להורות ולא בעולה דלמא מרבה דגם בתולה מצינו בנערה מאורסה דלא תימא עד דמקדש והד"ב ולא מצינו כ"א בבעולה ז"א דתקשה למה לי בתולה ולכתוב או בעלה וממילא נשמע דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל אע"כ דבתולה לא מיותר דבא להורות ולא בעולה ולא אמרינן עד דמקדש והד"ב דאל"כ לא אשכחן נערה מאורסה ומיושב היטב קושי' הנ"ל דרך קרוב לאמת וק"ל:
שם דף ה' ע"א אמר רב הונא חופה קונה מק"ו מכסף ושטר וביאה שאינם גומרי' קונים חופה שגומר אינו דין שקונה ופריך מה להני שישנו בע"כ דהיינו כסף באמה עבריה שטר בגירושין ביאה ביבמה. ורב הונא כסף באישות מיהו לא אשכחן בע"כ ופסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאין חופה קונה והקשו כל נושאי כליהם הלא ר"ה לא איתותב בגמ' ולמה לא פסקו כוותי' ויעויין בדברי הרא"ש ז"ל וגם אחרי הרואה דברי הרב בעל מעשה חייא ז"ל קשה ביותר דהנה הוא ז"ל כתב דאע"פ דלא אשכחן כסף באישות בע"כ מ"מ חשיב לי' לפירכא כל דהו שיש לכולן שם ע"כ וי"ל דר"ה סבירא לי' ביאה אירוסין עושה וממילא איכא ק"ו משלשתן דגם מביאה יתחזק הק"ו מה ביאה שאינה גומר דהא אינו עושה רק אירוסין קונה כו' ועל ק"ו לא פרכינן פירכא כל דהו ובגלל זה לא חשיב לר"ה הך פירכא שישנו בע"כ ומאן דפריך לה ס"ל ביאה נשואין עושה ושוב ליכא ק"ו מביאה דהא גם ביאה גומר ולא הוה כ"א מה הצד ועל מ"ה פרכינן גם פירכא כל דהו יע"ש היטב. ולפ"ז קשה יותר כיון דרבינו ז"ל פסק ביא' אירוסין עושה א"כ חזק ונתחזק הק"ו דר"ה מבלי שום פירכא ולמה פסקו דאין חופה קונה דלא כר"ה כנ"ל ובחידושי למס' זו כתבתי כמה דרכים בקצרה וארוכה וכאן לא באתי רק בדבר פשוט ע"פ סוגי' שהבאתי לעיל ליישב שני פסקי' הללו דיהיו מישך שייכי להדדי דיהי' הכרח גדול דאין חופה קונה ומיניה גופא יהיה מוכח דביאה אירוסין עושה דהנה פריך הש"ס בסוגי' שהבאתי לעיל ור"י האי ובעלה מאי עביד לי' מבע"ל זו נקנית בביאה ואין אמה כו' סד"א הואיל וכתב אם אחרת יקח לו היקשו הכתוב לאחרת קמ"ל ורבי האי סברא מנא לי' א"כ לכתוב קרא ובעל מאי ובעלה ש"מ תרתי עכ"ל הגמ' ועיין לעיל ולכאורה מההכרח לומר דר"י ה"א דובעלה לא דרש ויש לדקדק למה לא מסיימי זאת בגמ' כדרכן בשארי מקומות ויעויין בע"י ותו יש לדקדק למאן דלא דרש היקשא דואחרת יקח לו ל"ל ובעלה למעט אמה מביאה מהי תיתי דתקני בביאה ובסמוך נעתיק לשון הפלוגתא בהיקש דואחרת ותו הקשה הרב בעל עצמות יוסף אמאי לא אמרינן דר"י מוקי ובעלה למעט חופה ודריש הכי בביאה דוקא נקנית ולא בחופה ותירץ שני תירוצים הא' דלמה לנו לסתור ק"ו דר"ה בהיות לנו למיק' ולמידרש למעט אמה מביאה אנו אומרי' אהני ליה קרא ואהני לי' הק"ו וא"ל הא גם עתה נסתר היקשא דואחרת ז"א דהיקשא דואחרת צריך למילי אחריתא ועוד תירץ דאפשר שאין למעט מובעלה קנין אחר עכ"ל. ע"ש היטב. והנה תירוץ שני שלו אינו דאיתא להדיא בירושלמי ובעלה א"ר יודן בביאה נקנית ואינה נקנית בחזקה יעש"ה הרי דיכולין אנו למעט מובעלה קנין אחר והכרח לפרש כתירץ הראשון שלו ובהיות כן י"ל במסקנא גם ר"י גופי' דרש ה"א דובעלה ולמעט חופה דכיון דליכא למידרש על דבר אחר אנו מוקמינן למעט חופה וכמו כן י"ל מאן דלא דריש היקש דואחרת כלל מוקי ובעלה כרבי דאשה נקנית בביאה וה"א דובעלה למעוטי חופה אתי ולפ"ז יתבאר על הנכון פסקי הגאונים ז"ל דאיתא במכילתן דף ט"ז בשטר מנ"ל א"ק ואם אחרת יקח לו הקיש הכתוב לאחרת מה אחרת נקנית בשטר אף אמה נקנית בשטר ופריך הניחא למ"ד שטר אמה עברי' אדון כותבה אלא למ"ד אב כותבה מא"ל דאתמר שטר אמה עברי' מי כותבה ר' הונא אמר אדון כותבה ר"ח אמר אב כותבה הניחא לר"ה אלא לר"ח מא"ל א"ק לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא כקנין עבדים. הרי להדיא דר"ה ס"ל היקש דואחרת ובהיות כן שפיר אמר ר"ה דחופה קונה דאיהו דרש קרא דובעלה כרבי דאשה נקנית בביאה וה"א דובעלה למעט אמה מביאה דה"א תיתי בהיקשא דואחרת יקח לו דהא ר"ה ס"ל היקשא דאחרת שפיר כנ"ל אבל הרמב"ם פ"ד מה"ע כתב דשטר אמה עברי' אב כותבה וכ"כ הרי"ף ז"ל ובהיות כן ע"כ ובעלה אתי לכדרבי דאשה נקנית בביאה אבל עדיין קשה ה"א דובעלה למה לי וא"ל למעט אמה מביאה קשה מהי תיתי אי מאשה בהיקש דואחרת הא אי אב כותבה לי' להו כלל היקשא דואחרת וע"כ דה"א מובעלה ממעט חופה ושפיר על דא סמכו רבינו וכתבו דאין חופה קונה דרחמנא מיעטו כנ"ל אך עדיין קשה למה לי ה"א דובעלה למעט חופה מהיכי תיתי דיהי' קונה ועכ"ל בק"ו דר"ה וקשה הא ק"ו דא פריכא הוא מה להני שישנו בע"כ וצ"ל דכסף באישות מיהו לא אשכחן וקשה הא עכ"פ לפירכא יחשב זאת ועכ"ל דביאה אירוסין עושה ושוב י"ל ק"ו משלשתן גם מחופה מביאה כנ"ל ועל ק"ו לא פרכינן פירכא כל דהו כנ"ל הרי מוכח ג"כ מקרא הנ"ל דביאה אירוסין עושה ופשוט הוא:
ואגב אכתוב מה שאמרתי בקטנותי. על ראש שמחתי. וליישב ג"כ הלשון דאמר לעיל במכילתן דף ד' ע"ב ותנא מייתי' לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר אין קיחה אלא בכסף כו' ויש לדקדק חדא לאיזה צורך מאריך התנא בלשונו להביא מקרא מלא אשר הוא ללא צורך ותו איכא למידק על הלשון אין קיחה אלא בכסף דיותר יתכן הלשון באומרו קיחה זו כסף. לכך אמרתי דהנה הקשה הריטב"א ז"ל לפי המסקנא מנ"ל לרבי דיליף ביאה מובעלה דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל ונראה דר' יוחנן ור"ל במכילתן אזדי לשיטתייהו דהנה הקשו תו' לעיל למה לי קרא דאשה נקנית בכסף תיתי בהיקשא דואחרת יקח לו ותירצו שני תירוצים האחד דה"א שתי פרוטות דומיא דאחרת ועוד דגבי אמה יוצאת בכסף מש"ה נקנית בכסף יעש"ה וכתב הרב בע"י דאין כוונת התוס' דאיכא למיפרך מה לאמה שיוצאת בכסף דאין משיבין על ההיקש רק דכוונתם מאחר דעיקר דרוש דאמה נקנית בכסף אנו למידין מוהפדה מלמד שמגרעת ויוצאת מכלל דהיתה נקנית עם כסף א"כ כיון דאין אנו יכולין ללמוד באשה ג"כ דיוצאת בכסף כמו אמה אין אנו יכולים ללמוד גם ההוי' וכ"ז דוקא למאן דיליף קנית אמה בכסף מוהפדה י"ל כנ"ל אבל לפי מה דרוצה למילף ממכסף מקנתו תו לא שייך תירוץ שני של תו' הנ"ל וכ"כ הגאון מהרש"א ז"ל. והנה לפי תירוץ הראשון שבתוס' איכא למידק בשמעתין אהא דקאמר אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל קשה נילף מהיקש דואחרת יקח לו מאמה דיהיה כסף לחוד קונה ומההכרח לומר דבאמת בשני פרוטות הוה גמרינן מאמה דיהיה קונה בלי ביאה אבל בחד פרוטה לא נקנית כ"א עם ביאה (ויש לתת מזה ראי' לשיטת הרמב"ן ז"ל שכתב בספר המצות דלהרמב"ם דכת' קידושי כסף מד"ס אין נהרגין יע"ש דקשיא מאי פריך הכא נערה מאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכא משכחת לה דלמא בשתי פרוטות אלא ע"כ דאין נהרגין על קידושי כסף כלל וא"ל א"כ מאי פריך הכא נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה המ"ל בל"ז קשה נמי אף גם אי אמרינן כסף לחוד קונה קשה נמי המ"ל דהא על קידושי כסף אין נהרגין ומשטר לא ידע עדיין המקשן זה לק"מ והוא אחר שנשים לב לדקדק בלשון הגמ' דמשני משכחת לה כגון שקידשה בשטר הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס יע"ש והנה לכאורה האי הואיל שלא לצורך הוא לכך נראה דהפשוט דאמת גם המקשן ידע מן הסברא דמשכחת לה כגון שקידשה בשטר רק דה"א כיון דבכסף אמרינן עד דמקדש והדר בעיל ה"ה בשטר אמרינן הכי דאתקשו הוי' להדדי ויעויין מה שנכתוב בעז"ה מזה למעלה ומשני התרצן כיון דשטר עיקר קנייתו ילפי' מיציאה ואמרי' הואיל וגומר ומוציא בלי שום דבר אחר ה"ה גומר ומכניס בלי ביאה) ובזה מתורץ קושי' בעל עצמות יוסף שהקשה לפי דאמרינן במכילתן דיליף שטר מויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הוי' בשטר ופריך אי מה הוי' בכסף אף יציאה בכסף ומשני א"ק וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כו' וכתבו תוס' הא דלא קאמר מה הוי' בביאה אף יציאה בביאה ז"א דכיון דלהתרחק ממנה הוא מגרש' ומה גם שלרוב פעמים רגיל לגרש משום ערות דבר א"כ לא יתכן לגרש בביאה יעש"ה ולפ"ז קשה מי מצית אמרת עד דמקדש והדר בעיל א"כ וכתב לה למה לי דאינה מתגרשת בכסף מהי תיתי דתהי' מגורשת אי מהוי' הא הוי' אינה כ"א עם ביאה וזה לא שייך גבי יציאה כסברת תוס' הנ"ל יע"ש שהאריך עוד בנ"ט לשבח ולפמ"ש מתרצתא דא דאיצטרך וכתב לה שלא תהי' מגורשת בשתי פרוטות דה"א ניקש להוי' דמה הוי' נקנית בשתי פרוטות בלי ביאה כנ"ל אף הוי' כן רק לפי מ"ש תוספות בתירוץ בתרא נסתר ישוב הנ"ל דגם שתי פרוטות ליכא למילף מאמה שכן יוצאת בכסף. וא"ל דעדיין איצטרך וכתב לה דה"א נילף מאמה דנקנית בכסף לחוד וא"ל שכן יוצאת בכסף ז"א דעתה נימא גם באשה דיוצאת בכסף כיון דלא נאמר וכתב לה למעט יציאה מכסף ז"א דעדיין איכא למיפרך שהעיקר לימודו של אמה דנקנית בכסף מטעם דנאמר והפדה שמגרעת פדיונה ויוצאת בפרוטה אחת מכלל דנקנית מקודם בשתי פרוטות א"כ כאן באשה בודאי דאינה יוצאת בפרוטה אחת דהא הוי' דאשה אנו למידן מהכנסה דאמה דהיינו בשתי פרוטות והדר באנו לדון יציאה מהוי' דיוצאת ג"כ בשתי פרוטות וא"כ איכא למיפרך כנ"ל. והנה איתא לקמן דף י"ד ע"ב בכסף מנ"ל א"ק מכסף מקנתו ופריך אשכחן עבד עברי הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף ע"ע הנמכר לישראל מנין כו' א"ק והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת וכתבו תוס' שם הא דפריך אשכחן ע"ע הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף לא פריך רק לר"ל אבל לר' יוחנן דאמר ד"ת משיכה קונה לק"מ יעש"ה הרי להדי' דלר"י יש למילף שפיר ממכסף מקנתו קניי' אמה ועבד בכסף ובהיות כן נסתר תירוץ שני של תו' הנ"ל דליכא למיפרך מידי שכן יוצאה בכסף דאין מושיבים על היקש מאי אמרת דעיקר הקני' ילפינן מויצאה ז"א דהא ממכסף מקנתו ילפינן לה לר"י א"כ לא מצי ר"י למילף קנין ביאה מן ובעלה דה"א עד דמקדש והדר בעיל וא"ל א"כ למה לי וכתב לה ר"ל להורות דאינה מתגרשת בשתי פרוטות כנ"ל דשתי פרוטות שפיר איכא למילף מואחרת דליכא למיפרך מידי ור"ל לשיטתו דעיקר קני' ע"ע הנמכר לנכרי כ"א כסף ובהיות כן מוכרחים אנו למילף מוהפדה כמסקנת הש"ס לר"ל וא"כ שפיר פריך כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה וא"ל דה"א עד דמקדש והדר בעיל יקשה ל"ל וכתב לה וא"ל דלא תהי' מגורשת בשתי פרוטות קשה מהי תיתי אי מהוי' הוי' גופא מנ"ל וא"ל מאמה איכ' למיפרך כמ"ש תו' בתירוץ בתרא הנ"ל וכמ"ש בעל עצמות יוסף:
ועתה אמרתי שמ"ש לעיל לדקדק בלשון הברייתא יתבאר בנותן טעם לשבח דהלא כבר אמרנו לשיטתינו דמאן דיליף ביאה מקרא דובעלה מוכח לדידי' דלא אמרינן עד דמקדש והדר בעיל מכח קושי' בע"י הנ"ל דתקשה לא ליכתב וכתב לה דאינה מגורשת בכסף כמו שזכרנו לעיל והנה סברא זו דנימא עד דמקדש והדר בעיל אינו כ"א בדילפי' ביאה מובעלה. וקידושי כסף מכי יקח שפיר יש מקום למיטעי' ולומר דהכי אמרי' רחמנא כי יקח ובעלה דוקא שניהם ביחד כסף וביאה משא"כ אם אין אנו למידי' שום קנית כסף מכי יקח כ"א מויצאה חנם ודאי אין שום סברא לומר עד דמקדש והדר בעיל דמה ענינו כסף לביאה יהי' כך המשך לשון הברייתא ותנא מייתי' לה מהכא קידושי כסף דתניא כי יקח איש אשה ובעלה הרי דתנא דידן יליף כסף מכי יקח וביאה מובעלה וקשיא נימא עד דמקדש והדר בעיל לזה בא תנא דבריי' ליישב זאת באריכת לשונו ואומר דמי מצית אמרת עד דמקדש והדר בעיל א"כ לא לכתוב וכתב לה דאינה מגורשת בכסף מהי תיתי אי מהוי' הא הוי' אינה כ"א עם ביאה וביציאה לא שייך ביאה כשני תירוצים שבתוספ' הנ"ל ומייתי' לזה ראיה מסיפא דקרא והיה אם לא תמצא חן בעיניו הוא מגרשה ועוד כי מצא בה ערות דבר ואם כן קשה למה לי וכתב לה כנ"ל ש"מ דאין קיחה אלא בכסף לחוד בלי ביאה ושפיר ה"א דיוצאת ג"כ בכסף לחוד קמ"ל והארכתי מאד בזה הענין ומחמת שאמרתיו בקטנותי קצרתי ודוק היטיב: