מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת וילך - כתנות אור
ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' חמר אלי לא תעבור את הירדן הזה ופירש"י לא אוכל איני רשאי שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושיע היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות דבר אחר לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה ולכאורה איכא למידק איך מחובר הפסוק ולא אוכל עוד לצאת ולבוא בדברי תורה למה שאמר וה' אמר אלי לא תעבור הירדן הזה וגם מה שפי' רש"י שנטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושיע מאי נפקא מיני' אם נתנה ליהושיע או לא נתנה ליהושיע כיון דעכ"פ נטלה ממנו הרשות ולישב זה צריכין אנו להקדים מדרש רבה אמר ר"י עשרה מיתות כתובה עליו על משה מלמד שעד י' פעמים נגזור עליו שלא יבא לא"י ועדיין לא נחתום גזר דין הקשה עד שנגלה עליו הקב"ה בב"ד הגדול ואמר לו גזירה היא מלפני שלא תעבור הירדן וצריכין אנו לדקדק למה באמת לא נחתם גז"ד הקשה עד שנגלה עליו הקב"ה בב"ד הגדול ונראה לישב דזה ידוע דכל מגמות משה היה להתיר נדר יתברך כמו דאיתא בפ' אין עומדין ויחל משה שהתיר נדר הקב"ה ובמדרש פ' ואתחנן משה איש אלהים מה האיש הזה אם הוא מבקש להפיר נדרו אשתו מפיר כך משה כו' ואיתא בגמ' דגיטין דף ל"ה ע"ב התקון רבן גמליאל הזקן שתהי' נודרת ליתומים אמר ר"ה לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה דמפיר לה בעל ור"נ אמר אפי ניסת ופריך ניסת ודאי מפיר לה בעל ומשני דמדרינן ליה ברבים ופירש"י דקסבר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה וזה כוונת המדרש לא נחתם גזר דינו הקשה עד שנגלה הקב"ה משום דהי' נקרא איש אלהים וכשהיה רוצה היה יכול להתיר נדר יתברך ולכך לא נחתם גזר דינו הקשה עד שנגלה הקב"ה בב"ד הגדול והוי כנדר שהודר ברבים וכל נדר שהודר ברבים אין לו הפרה ובגמ' שם מסיק אפילו למ"ד ברבים יש לו התרה אבל על דעת רבים אין לו התרה והני מילי לדבר רשות אבל לדבר מצוה יש לו התרה כי האי מקרא דרדקי דהוה פשע בינוקא ואדרי' ר' אחאי ואהדרי' רבינא משום דלא אשתכח דדייק כוותי' ועפ"ז אמרתי טוב טעם למה באמת נסתמו ממשה מעינות החכמה ונ"ל לומר דאמרי' בעירובין משה דגמיר מפי הגבורה מסתייע מילתא טפי ולכך למדו כולם מפי משה נמצא אם לא נסתמו מעינות החכמה הוי לדבר מצוה ויש לנדר זה התרה והיה משה יוכל להתיר נדר יתברך אבל לאחר שנסתמו מעינות החכמה לא הי' חשיב לדבר מצוה וכל מקום שנאמר וה' הוא וב"ד וזה הי' מרמז משה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי והא דאין אני יכול להתיר נדר יתברך לא אוכל עוד לצאת ולבוא בד"ת וה' אמר אלי ר"ל הוא וב"ד הוי נדר שהודר ברבים ולא הוי לדבר מצוה משום דלא אשתכח דדייק כוותי' כיון שנשכח ממנו מעינות החכמה וגם היה נדר ברבים לכך שפיר אמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום מלאו ימי ושנותי ואי אפשר לי להתיר נדר יתברך מתרי טעמא שנסתמו ממני מעינות החכמה וגם וה' אמר אלי שהוא וב"ד והי' נדר שהודר ברבים וק"ל ועיין מה שכתבתי בזה ריש סדר ואתחנן ויראני ה' נפלאות בתורתו: והשתא נבוא אל הביאור במה שרמז לנו משה ולא אוכל לצאת ולבא שניטלה ממנו הרשות ונתנו ליהושיע ואגב אורחן נישב הגמרא ריש השותפין דאימנו רבנן עלה דרב אחא מדיפתא לאמנויי ברישא ושדרו זוגא דרבנן לאמלוכי בי' במר בר רב אשי עיכבו גבי' עד דמצאו בי' עשרה ופתח איהו ותני לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה קרא רב אחי מדיפתא אנפשי' כל המריע לו לא במהרה מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו ואיכא למידק אמאי קרא אנפשי' אידך בבא וכל המטיבין דזה אין שייך לו אלא כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו הוי לי למימר:
ונ"ל לומר דהא גבי שאול כשאמר לו שמואל קרע ה' ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם ופי' רש"י וגם נצח ישראל לא ישקר ואם תאמר אשוב מעוני לא יועיל עוד ליטול את המלוכה ממי שנתנו לו כי הקב"ה שהוא נצחנו של ישראל לא ישקר מליתן הטובה שאמר ליתן ואיתא בירושלמי לא איש אל ויכזב לטובה ההוא אמר ולא יעשה לרעה שחוזר הקב"ה ומנחם על הרעה נמצא אנו למדין אצל הרעה הקב"ה חוזר אבל אצל הטובה הקב"ה אינו חוזר נמצא למדין אנו אם הקב"ה נוטל השררה מאיש אחד ונותן לאיש אחר אע"פ שאצל זה הוא רעה אבל אצל חבירו הוא טובה ואין הקב"ה חוזר מטובה דכתיב לא איש אל ויכזב ולפ"ז ניחא דקרי רב אחי מדיפתא אנפשיה כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו אך שלא יאמרו הלא לרעה הקב"ה חוזר כדכתיב ההוא אמר ולא יעשה ולכך מסיים כל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו דאין הקב"ה חוזר מטובה שהבטיח ונתן לאדם וכיון שנגזר טובה על מר בר רב אשי אי אפשר לי לחזור הגדולה והשררה ושפיר קרי אנפשיה כל המריעין לו וכל המטיבין לו דבר והיפוכו שבשביל שכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו וזה גורם שכל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו דאי לאו הכי הא כתיב ההוא אמר ולא יעשה לרעה הקב"ה חוזר וק"ל:
וזה שרמז משה לא אוכל עוד לצאת ולבוא שניטלה ממנו הרשות ונתנה ליהושיע וא"כ בשום ענין אי אפשר לי לבטל הגזירה לאחר שכבר נתן ליהושיע נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי הקב"ה שהוא נצח ישראל לא ישקר וק"ל:
שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך במדרש ילקוט ר' יהודה בר סימון אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך אפי' כפרת בעיקר ולכאורה תמוה איך יתישב סיפא דקרא כי כשלת בעוניך ובגמ' אמר גדולה תשובה שזדונות יעשה לו כשגגות שנא' כי כשלת בעוניך והא עון מזיד הוא וקרא ליה מכשול ולכאורה יש לדקדק כי כשלת לשון עבר ולפי הדרש הגמ' היה ראוי לומר לשון עתיד כי תכשול בעוניך ולישב זה צריכין אנו להקדים מה שמצאתי בספר סמיכת חכמים דף מ"ב ע"א בשם הש"ך על התורה שמפרש אם הכהן המשיח יחטא קאי על אהרן ואם עדת ישראל ישגו קאי על ישראל שעשו את העגל והקשה ע"ז איך אפשר לומר דקאי על ישראל הלא ישראל היו מזידין ואיך כתבה התורה ואם עדת ישגו שקראם שוגג ותירץ כיון דלא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה ולכך לא נחשב להם העון אלא כשוגג כי הקב"ה אינם לידם כדי להורות תשובה אפי' על ע"ז וזה שרמז הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך אפי' אם כפרת בעיקר מהני תשובה ולזה נתן טעם כי כשלת בעוניך ר"ל שהקב"ה קרא עונך בשם שוגג דכתב אם עדת ישראל ישגו ש"מ דמהני תשובה אפילו בע"ז:
וכמו כן יש ליישב מה שאמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ונראה דאי' במפרשי' הא דאמרו רז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכן לא הוי ישראל ראוים לאותו מעשה כוונה דנקט לאותו מעשה מפני שעברו מן העבירות החמורות ע"ז וג"ע אלא ע"כ שאירע להם מן העבירות החמורות אלא להורות תשובה וזה היה תפילת משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וע"כ לא היה ראוי להם לחטא גדול כזה אלא להורות תשובה אינה לידם חטא גדול כזה וכן אמר דוד ע"ה וסלחתי לעוני כי רב הוא ואיך נכשלתי בחטא גדול כזה אלא ע"כ להורות תשובה א"כ בדין שתסלח לי כדי להורות לכל שאף על חטא גדול מהני תשובה וק"ל ולכך סיים פנה אלי כי יחיד ועני אני ר"ל שלא תאמר הלוא כבר נלמד מישראל תשובה ולכך אמר פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וצריך אני להורות תשובה ליחיד וק"ל:
ואגב דאיירינן בהאי קרא דאמר משה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי כסף ואלהי זהב משום דאיתא ריש כריתות שגג בע"ז והזי' בעבודות וכגון דטעה בהדין קרא לא תעשו אתי אלהי כסף וזהב הא דשאר מיני שרי עי' מה שכתבנו מזה בפ' שופטים הרי לפניך דאיכא למטעי בהאי קרא דלא אסרה התורה אלא אלהי כסף וזהב אבל דשאר מיני שרי א"כ אם עשו אלהי עץ ואבן היה נוכל ללמד עליהם זכות שטעו בקרא דסברו דלא אסרה התורה אלא אלהי כסף וזהב ולא דשאר מיני' אבל הם עשו אלהי זהב דזה בפירוש אסרה תורה א"כ עונם גדול מאד ולכך אמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב א"כ זה הוא חטאה גדולה דליכא עליהם ללמוד סנגוריא שטעו בפירוש הפסוק עיין בתמורה דף ט"ו ע"ב ובהוריות דף ו' אף שישראל עבדו ע"ז במזיד נחשב להם כשוגג והביאו פרים ושעירים לכפר עליהם כשוגג בע"ז וק"ל:
גמרא דיומא דף פ"ו ע"ב אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך ר' יוחנן אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישב אליה עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' לא קשיא הא ביחיד הא בציבור ונדחקו כל המפרשים בהבנות המקשה דלפום רהיטא אין כאן קושיא אף דתשובה דוחה ל"ת שבתורה מאן יימר דעד ועד בכלל דילמא עד ולא עד בכלל ובאמת בקצת נוסחאות לא גרסינן מי אמר ר' יוחנן הכי אלא סתם אמר ר' יוחנן גדולה תשובה בתר דאמר ר' יוחנן עד ולא עד בכלל והם שני מימרות דר' יוחנן וגם לא גרסי אהא ביחיד הא ברבים ולי נראה דיש לקיים גירסא ישינה ואגב נדקדק למה באמת ידחה תשובה לא תעשה וכי תימא משום דתשובה הוא עשה ועשה דוחה ל"ת בכל התורה מ"מ תמוה הוא דהא דבכל מקום שעשה דוחה ל"ת היינו למי שמקיים העשה דוחה ל"ת אף שעובר על לא תעשה כגון מילה בצרעת אבל הני ישראל מקיימי' העשה והקב"ה עובר על לא תעשה דלא תשוב לקחתה ודבר כזה לא מצינו בכל התורה:
ואגב זה אמרתי לישב מדרש רבה דישראל אומרים להקב"ה פתח אתה תחילה דכתיב השיבנו אליך ונשובה והקב"ה אומר לישראל פתח אתה תחילה דכתיב שובה אלי ואשובה אליכם ויש לדקדק מאי כולי האי שהקב"ה מקפיד ואומר לישראל שהם יפתחו תחילה ואמר שובו אלי ואשובה אליכם ונקדים מה שנשאלתי בימי חורפי מן ש"ב הרב הגאון מוהר"ר מרדכי אב"ד מקראטשין ז"ל איך אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה הא קיי"ל שאין איסור להחזיר גרושה משנישאת אלא אם נישאת ע"י הווי' דקדושין דוהיתה לשון הווי' דקדושין משמע אבל אם זינתה אחר שנתגרשה אין איסור להחזירה ובקרא כתיב ואת זנית רעים רבים וא"כ הוי ע"י זנות וא"כ אין כאן לאו דלא תשוב לקחתה והשבתי לו דאפשר אף דהש"ס מביא רישא דקרא מ"מ סמכינן אסיפא דקרא משום דילפינן בפ"ק דיבמות לאו דסוטה לר"י בן קיפור מדכתיב לא ישוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה דקרא יתירה הוא לרבות סוטה הנסתרת דאסורה לבעלה בלאו א"כ שפיר אמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנא' הן ישלח איש את אשתו וגו' וכתי' לא תשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה הנסתרת ואתה ישראל זנית רעים רבים הוי כדמיון סוטה שזינתה תחת בעלה שהיא אסורה בלאו ואחר כמה שנים מצאתי קושי' זו בספר שו"ת בית יעקב ומתרץ שם כמו שתרצתי ושמחתי שהייתי בר מזלו בזה: ובזה יתישב גם הקושיא שזכרנו מה שייך דחיות עשה ולאו שאנו מקיימי' העשה והקב"ה עובר על לאו ונראה דאיתא בכתובות דף ל"ט ע"א אונס שותה בעציצו כיצד שותה בעציצו אפילו היא חיגרת אפילו היא סומא מצא בה ערות דבר אינו רשאי קיימה ופריך הש"ס וניתי עשה דלו תהיה לאשה וידחה לא תעשה ומשני כי אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיימה לעשה אבל הכי כי אמרה לא בעינא ליה, מי איתא לעשה כלל ופירש"י השתא נמי מלמדין אותה לומר אינו רוצה והר"ן מפרש הואיל וקי"ל האי עשה דאפשר למדחי' אינו דוחה ל"ת ועיין שם ואיתא במפרשים שיש לישראל דין אנוסה ובאונס כתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו א"כ אין הקב"ה יכול לגרש אותנו אבל אם נמצא בה ערות דבר מחויב לגרשה וא"כ כשישראל זנו אחרי אלהי ניכר ודינם כאשה שזינתה תחת בעלה מחויב לגרשה ואין כאן עשה דלו תהיה לאשה ולפי' רש"י דוקא אם אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל אבל אם אמרה בעינא איתא לעשה ודוחה ל"ת א"כ ניחא דברי ר' יוחנן דאמר גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דכתיב הן ישלח איש את אשתו וגו' וכתיב לא תשוב לקחת אותה אחרי שנטמאה לרבות סוטה הנסתרת ואתה ישראל זנית רעים רבים ועכ"ז אמר הקב"ה שובו אלי נאם ה' אם ישראל חפצים בהקב"ה אתי עשה דלו תהיה ודוחה ל"ת דסוטה וק"ל ולכך משיב הקב"ה שפיר פתח את תחילה דכתיב שובו אלי ואשובה אליכם בשלמא אם אתה פותח תחילה וכיון דאמרת בעינא בהקב"ה א"כ איתי' עשה דולו תהיה לאשה ולכך אשיבה אליכם אבל כל זמן שאין אתם פותחים תחילה ליכא לעשה כלל דהוי כמו אנוסה שמצא בה ערות דבר שאסורה לקיימה וק"ל:
ובזה נבוא אל הביאור הגמרא הא דפריך שפיר ומי אמר ר' יוחנן הכי עד ולא עד בכלל והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ונקדים ממה שמצאתי בספר סמיכת חכמים בדף כ"ח פלוגתא אי תשובה מהני בע"ז או לא ופליגי בהאי קרא דכתיב תשב אנוש עד דכא דורשי רשומות אמרו דכ"א ראשי תיבות דם כפירה אשת איש ולמ"ד עד ועד בכלל מהני תשובה אפילו בהני שלשה עבירות שהם חמורות אפ"ה מהני תשובה אבל אי אמרינן עד ולא עד בכלל א"כ לא מהני תשובה בהני שלשה עבירות ולפ"ז פריך שפיר איך אמר ר' יוחנן עד ולא עד בכלל והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת בתורה דכתיב הן ישלח איש את אשתו ואתה ישראל זנית רעים רבים א"כ ש"מ אפי' בע"ז מהני תשובה ש"מ הא דכתיב תשב אנוש עד דכא עד ועד בכלל א"כ איך אמר ר' יוחנן עד ולא עד בכלל ומשני שפיר הא ביחיד לא מהני תשובה בע"ז הא ברבים נגד כל ישראל מהני תשובה אפילו בע"ז ושפיר אמר הקב"ה שובו אלי נאם ה' אף שזינתם אחרי אלהי נכר מ"מ מהני תשובתכם וק"ל: דרוש לשבת תשובה ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. ופירש"י וה' אמר אלי והוא פירוש לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפי שה' אמר אלי. הלשון מגומגם מאד ונדחקו המפרשים בפירושו ויש לדקדק עוד למה מציין רש"י בפסוק וה' אמר אלי ומפ' שהוא פי' מן לא אוכל כו' ולמה לא מציין רש"י בתחלת הפסוק ולא אוכל עוד לצאת ולבוא ולפרש למה לפי שה' אמר אלי. ונ"ל לישב כוונתו ויהיה הסגנון כך דודאי על רישא דקרא לא אוכל עוד לצאת ולבא נוכל לפרש פי' אחר אך על פי' זה יקשה מפסוק ה' אמר אלי ומוכרחים אנו לפרש שוה' אמר אלי הוא הפי' לא אוכל עוד לצאת ולבא. ונקדים מה שכתב רש"י בפ' וזאת הברכה ויעל משה מערבות מואב על הר נבו וגו' ויראהו ה' את כל הארץ וגו' ואת הארץ אש נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור וימת שם משה וגו' ופירש"י לאמר לזרעך אתננה הראתיך כדי שתלך ותאמר לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבע לכם הקב"ה קיימה אבל גזירה היא מלפני ששמה לא תעבור. והקשה הרא"ם וז"ל וא"ת הלא לולי הגזירה נמי לא היה אפשר בו לעבור שכבר מלאו ימיו ושנותיו דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי. והרב בענ"י תירץ דאי לאו הגזירה היה הקב"ה מוסיף לו שנים והיה נכנסת לא"י ואח"כ היה ג"כ מת בז' לחדש אדר ומהרש"א בס"פ החולץ הקשה ג"כ כעין קושי' זו וז"ל על הא דאמרי' משה רבך אמר את מספר ימיך אמלא וגו' ויש לדקדק דאמרי' בפ"ק דקידושין ובפ"ק דסוטה ובפ"ק דר"ה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום אלא היום מלאו ימי ושנותי כו' ולולי חטא מי מריבה היה נכנס לא"י והיה חי יותר מק"כ שנים שהם שני הדורות שנגזרו לו. בשלמא לחכמים ניחא דאלו לא חטא במי מריבה הי' זוכה להוסיף אבל לר"ע דאין מוסיפין אפי' ע"י זנות מאי איכא למימר כו'. וסיים וצ"ל דהאי סוגי' דלא כר"ע עכ"ל וזה דוחק. ולי נראה דאין כאן קושי' כלל דהא בחטא מרגלים נגזר שיהיו רועים במדבר ארבעים שנה כדכתיב ונשאו את זנותיכם עד תום פגריכם במדבר כו' וכבר כלו מתי מדבר בט"ו באב וכן פירש"י בפ' חוקת ויבואו כל בני ישראל כל העדה הר ההר ופירש"י כל העדה כולם שלמים ועומדים ליכנס לארץ שכבר כלו מתי מדבר ואלו מאותן שכתיב בהם חיים כולכם היום עכ"ל א"כ מצינו למימר אף לר"ע אית ליה הך דרשא דהיום כלו ימי ושנותי ואלולא חטא במי מריבה היה משה מכניס ישראל לא"י מקודם שימלאו ימיו. ובזה ניחא נמי דאמרינן בפ' במה בהמה דס"ל לתנא דמלאכי השרת דמשה ואהרן קיימו כל התורה ומתו בלא עון ורשב"א סבר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם וכ' מהרש"א בעצמו ומ"ד שמתו בלא חטא מפרש ליה להאי קרא יען לא האמנתם וגו' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ הא האמנתם בי זכיתם להכניסם לא"י. אבל אין זה כדאי להיות מתים אי לאו דיש מיתה בלא חטא עכ"ל. נמצא יכולין אנו לומר דר"ע נמי אית ליה דלא מתו בחטאם וע"י חטא מי מריבה נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ ומלא הקב"ה שנותיהם שני הדורות מיום ליום ובלא חטא מי מריבה הי' נכנסים מקודם לא"י ואח"כ הי' ממלאים שנותיהם בא"י. אך למ"ד בחטאם מתו משמע דחטא גרם המיתה א"כ אליבא דרבנן דסברי זכו מוסיפין לו ליכא למימר הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטור והי' מוסיפין להם אך איך שייך לומר בחטאם מתו וע"כ צ"ל דלא זכי פוחתין לו ופשיטא לר"ע דס"ל לא זכי פוחתין לו זכי משלימין לו אם נימא דבחטאם מתו משמע שלא השלימו שנותיהם וע"כ לית להו להאי דרשא היום מלאו ימי ושנותי דלהך דרשא משמע שהשלימו שני דורות ולא מתו בחטאם דע"י חטא פוחתין לו. ולפי דברינו דלעיל דאי לאו חטא מי מריבה היה משה בא לארץ קודם שמלאו ימיו ושנותיו וע"כ צריכין אנו לומר דקושי' מהרא"ם לא קאי אלא אמאי דפרש"י בפ' וזאת הברכה שביום מותו של משה נאמר הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור ופרש"י אבל גזירה היא מלפני ששמה לא תעבור הקשה הא כיון שנשלמו שנותיו היום א"כ אף לולי הגזירה נמי לא הי' אפשר לעבור שכבר מלאו ימיו ושנותיו בשלמא במי מריבה דכתיב לכן לא תביאו את הקהל נוכל לומר שלולי החטא הי' בא קודם שנתמלא ימיו אבל הכא ביום מיתה נאמר שהגזירה במקומה עומדת הקשה שפיר הלא אף בלא גזרה ושמה לא תעבור לא הי' יכול לבוא שכבר נשלמו ימיו ושנותיו וע"כ צ"ל כתירוץ הרב בענ"י שאלולי גזרה היה מוסיפין לו על שנותיו כחכמים ולא כר"ע ודוק. וזה אפשר כוונת הפסוק בן מאה ועשרים שנה אנכי היום בז' באדר שמלאו ימי שנותי וה' חזר ואמר אלי ביום זה לא תעבור את הירדן שגזרה קיימת כמו שפרש"י בוזאת הברכה. ולפ"ז אי אפשר לומר כדעת ר"ע דזכה משלימין לו ולא מוסיפין א"כ הדרא קושי' לדוכתא כיון שנשלמו ימיו ושניו ל"ל למגזר גזרה לא תעבור את הירדן הא ממילא לא יעבור וע"כ צריכין אנו לומר כתירוץ נ"י דאי לאו הגזירה היה מוסיפין לו נמצא לר"ע דס"ל דאין מוסיפין לו אלא משלימין לו נוכל לומר הא דאמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא קאי ארישא דקרא בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ולכך לא אוכל עוד לצאת ולבוא לא"י מפני שאי אפשר להוסיף לי אך ע"ז קשה דא"כ תו לא היה צריך לומר וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה משמע שעכשיו ביום הזה נאמר לו דגזירה גרמת שלא תעבור הא אפי' בלא גזירה נמי לא היה יכול לעבור וע"כ צריכין אנו לומר דבלא גזירה היה יכול לבוא שהוסיפו לו כחכמים דפליגי אדר"ע ולכך נגזרה עליו לא תעבור את הירדן א"כ קאי לא אוכל לצאת ולבוא אסיפא דקרא שלא אוכל לצאת ולבוא מכח שוה' אמר אלי וגזר עלי גזירה לא תעבור את הירדן הזה ובזה נכון דברו רש"י על בוריין דרש"י רצה לסתום ולפרש אליבא דמ"ד היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות ובקצת נוסחאות נאמר דבר זה קודם פי' וה' אמר אלי א"כ לפי סברא זו נוכל לפרש דלא אוכל לצאת ולבוא ארישא דקרא קאי בשביל שהיום מלאו ימי ושנותי לכך לא אוכל לצאת ולבוא אך לפ"ז קשה למה צריך לומר לא תעבור את הירדן בו ביום שכבר נשלמו שנותיו א"כ ממילא לא יעבור וע"כ צריכין אנו לומר דהי' מוסיפין לו וא"כ לא אפשר לפרש דקאי לא אוכל לצאת ולבוא על רישא דקרא וע"כ מלמדנו סיפא דקרא הטעם דלא אוכל לצאת ולבוא וזה כוונת רש"י שהולך וסובב על פירושו היום מלאו ימי ושנותי א"כ נוכל לומר שלא אוכל לצאת ולבוא קאי ארישא דקרא בשביל שמלאו ימי לכך לא אוכל לצאת אך לפ"ז קשי' למה לי' היום לגזור שלא לעבור את הירדן וע"כ צריכין אנו לומר דהי' מוסיפין לו לולי הגזירה א"כ ע"כ וה' אמר אלי זהו פירושו לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפי שה' אמר אלי וקאי ע"כ אסיפא דקרא ולא ארישא וק"ל:
סיום לדרוש הנ"ל בתהלים שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ולכאורה אין הבנה לפסוקים אלו ויש בפסוקים אלו סוד גדול כידוע ליודעי חן וע"פ הנגלה נראה ליישב דאי' בפ"ק דר"ה בתשרי נולדו אבות כו' עד ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתני' מוסדי ארץ ואומר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ופי' רש"י דאבות איקרי הרים שדילג קץ בשביל ההרים ואי' בסוף פ' ר"ע דרש רבה מ"ד לכו נא ונוכחה יאמר ה' לכו נא בואו נא מבעי' לי יאמר ה' אמר ה' מבעי' לי' לעתיד לבוא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש"ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו אצל יצחק שבירך את עשו והי' כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה' אמר להם הקב"ה הואיל ותליתם עצמיכם בי אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וזה פירוש הפסוק אשא עיני אל ההרים ר"ל אל האבות שנקראו הרים מאין יבוא עזרי שכל האבות לא התפללו עלינו להצילנו מן העונות אבל עזרנו מעם ה' עושה שמים וארץ שאמר אם יהי' חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וק"ל ביחזקאל סי' ל"ג ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל כן אמרתם לאמור כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם נמקים ואיך נחי' אמור אליהם חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחי' שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל ולכאורה אין לפסוקים אלו הבנה במה שאמרו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה מנ"ל לומר דאי' בפ"ק דע"ז כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ופריך ומאחר שלא שבו היכן ישיגו ומשני ה"ק ואם ישובון לא ישיגו ארחות חיים למימרא דכל פרוש ממינות מיית ופריך ומעבירה לא ממעשה דר"א בן דורדאי דהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכי' עד שיצתה נשמתו והא הכא בעבירה הוי ומיית ומשני התם כיון דאביק בי' טובא כמינות דמי וכתב מהרש"א ויש לפרש דרחמי שמיא הוא כי פן יחזור לסורו ח"ו אם לא ימות כי קרוב אדם למשוך אחר מינות ומה"ט מסיק נמי בעבירה באביק בי' טובא כמינות דמי דקריב לו ג"כ לחזור לסורו וק"ל עכ"ל וכתבו בעלי מוסר על פסוק נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה דיש כמה עונות שאדם רגיל בהם ונעשה לפניו כדרך כבושה להלוך כמה שאמרו אדם עבר עבירה ושנה הותרה לו ונעשית לו כהיתר וקשה לפרוש מעבירה זו וצריך חיפוש וחקירה גדולה מזה לפרוש מזה נמצא כשאדם רגיל בעבירה הוי כדרך לפניו להלוך בו תמיד וצריך תשובה גדולה לעמוד על הדבר שלא יסור לעבירה זו וזה שאמר הנביא כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ר"ל שאנחנו רגילין בעבירה זו עד שאנחנו נמקים ואביקו בי' טובא ואיך נחי' ר"ל אם נשוב לא נשיג ארחות חיים וצוה הקב"ה לומר להם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע שאין כוונתו אלא שלא יחזור לסורו ואינו חפץ כי אם בשובו מדרכו וחי' ר"ל שישוב לגמרי מדרכו ולא ישוב למעשהו הרעים אז יחי' ולכך אמר שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו ר"ל אם תעזבו דרכיכם לגמרי אז לא תמותו וק"ל: