מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת ויחי - כתנות אור
אור ועשית עמדי חסד ואמת אל תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי ונשאתני כו' ונראה דהוצרך יעקב לפרש לו טעמים אלו דאי' בי"ד סי' שס"ג אין מוליכין מת מעיר שיש בו קברות לעיר אחרת משום כבוד המתים הקבורים באותו העיר שמבזה אותם שלא לנוח אצלם את זה אלא א"כ הוא מח"ל לארץ או שמוליכין אותו למקום קברי אבותיו לקבור אצל אבותיו שזה אין בו משום בזיון המתים הקבורים פה דנוח לו לאדם לקבור אצל אבותיו. ומחוץ לארץ הטעם משום כפרה כי הקבור בא"י עונותיו נמחלין וכן אי' במדרש מעשה ברבי ור"א שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא ראו ארון של מת שבא מחוץ לארץ להקבר בא"י א"ל רבי לר"א מה הועיל זה שיצתה נשמתו בח"ל ובא להקבר בא"י אני קורא עליו ונחלתי שמתי לתועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכם א"ל כיון שנקבר בא"י הקב"ה מכפר לו דכתיב וכפר אדמתו עמו וזה פי' הפסוק אל תקברני במצרים ואל תקשה לך הלא אין מוליכין מת מעיר לעיר משום בזיון המתים ששוכבים פה ולכך אמר הטעם ושכבתי עם אבותי ולמקום קברי אבותיו מותר להוליך מקברו זה לקבור עם אבותיו ועוד טעם וקברתני בקבורתם ר"ל במקום שהם קבורים בא"י ושם המקום מכפר ומותר להוליכו ואין כאן בזיון המתים הנקברים פה וק"ל: ובזה יש ליישב פסוק מה שאמר יוסף לפרעה אבי השבעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען כו' ובמדרש אשר כריתי כמו אשר קניתי אר"ע כשהלכתי לכרכי הים הי' קוראין למכירה כירה ויש לדקדק ל"ל אמר יעקב דבר זה ליוסף אלא אמר לו ושכבתי עם אבותי וקברתני בקבורתם ולא אמר וקברתני בקברי אשר כריתי לי ונראה דאי' עוד טעם דמותר לפנות מקבר לקבר לקרקע שלו אפי' מכובד לבזוי מותר שער לאדם שיהי' נקבר בקרקע שלו והנה יוסף לא רצ"ל לפרע' שאביו צוה להעלותו לא"י מפני מעלות א"י שהי' מתירא שלא יקפיד פרעה כי ארץ מצרים הי' מעולה מכל ארצות שנאמר כגן ה' כארץ מצרים וכן אי' בסוטה דף ל"ד ע"ב נמצא הי' מתירא שלא יקפיד פרעה על שהוא נותן דופי בארץ מצרים ומעלה לארץ כנען ולכך אמר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ר"ל לתוך קרקע שלו וזה אפי' ממקום מעולה למקום גרוע מותר להוציא מת כי נוח לאדם לקבור בקרקע שלו וק"ל (עוד נראה לומר דאי' בזוהר דאברהם ראה במערת המכפלה אור גדול וריח ג"ע עולה מש והתפלל שם בכל יום אבל עפרון ראה חושך ולא אור. וראה שם השכינה ושם אין רע דכתיב לא יגור במגורך רע ונ"ל דלכך נקראו ישיני חברון דשרוים שם כאדם הישן בלי צער וכן בדוד הי' רגל רביעי של אבות ומת בקרית ארבע ע"פ ה' הוי' ע"ש בזוהר ונאמר בו שכיבה ובגמ' פ' יש נוחלין מפני מה נאמר בדוד שכיבה וביואב מיתה דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה דכל זמן שבנו צדיק וחי וכמו כן תלמיד כאלו הוא חי והוי גבי' כאלו הוא ישן כיון דמיתת דוד ואבות ע"פ שכינה לא חזי צערא דקברא והנה פרעה הי' סובר כשם שארץ מצרים הוא מעולה מכל ארצות כן שר של מצרים הי' חשוב מכל ע' שרים וכן אי' בהדיא בספר חסד לאברהם הם שכל השרים של מעלה היו באותו פעם תחת יד מצרים ובאמת א"י הוא מעולה יותר וכן רמז להם משה וראיתם את הארץ כו' היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וכתב בזוהר שאמר להם מפרי הארץ תדעו מאיזה מדריגה באה להם השפעה אם ממדריגה עץ או מאין סוף וכשחטאו יבשו הפירות ונתמעטו דכתיב ארץ פרי למליחה מרעות יושבי בה וכן כשבטלו הטהרה ניטל ריח הפירות והטעם כמבואר בכתובות ובסוכה ולכך אמר ושכבתי עם אבותי ר"ל לשון שכיבה כאדם שהוא ישן בלי צער דקברא וקברתני בקבורתם ר"ל שלהם לא היה צערא דקברא דהשכינה שורה שם ופרעה ברוב גאותו לא הי' מאמין דבר זה לכך אמר יוסף בקברי אשר כריתי לי אפילו לפי טעותיו שארץ מצרים יותר מעולה מ"מ אף מקבר מכובד לבזוי מותר להוליכו לתוך שלו דנוח לאדם שיקבר בתוך שלו וכן משמע בגמ' בפ' יש נוחלין דפריך דלמא פנחס זבין מזבין ותירץ דא"כ שדה חוזרת ביובל א"כ צדיק נקבר בקבר שאינו שלו ולכך קאמר באחוזת קבר אשר כריתי לי שקניתי לי לאחוזת עולם ע"ש בסדר חיי שרה מה שכתבתי בזה וק"ל וכן נאמר לבסוף ויקברו אותו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם לאחוזת קבר כו' שקנה לאחוזת עולם שלא יחזרו ביובל ומהאי טעמא אין אנו צריכין לומר דניחא לי' לקבור בשלו בשביל משפחתו אלא טעמא דלא ניחא לי לקבור בקרקע שאינו שלו וק"ל:
גמ' דשבת פ' השואל א"ל רב לרב שמואל בר שילית אחים לי' הספדא דהתם קאמינא ואיכא למידק וכי בשביל דהתם קאמינא צריכין לחום הספידא ונ"ל לומר דמהספדא של אדם ניכר מה הי' ואסקינן הא דאמרי' לי' ואחים כי צריך לעורר כדי שיבכו ויספדו עליו ואמרינן בסוף ברכות גבי האי ספדנא דאמר האי צנוע באורחותיו הוי ואמרי' שם כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדני' ומן העונים אחריהם עיין בדף ש"ב ע"א ובודאי אם הדור יודעים ממעשה הצדיק שאבד מהם ממילא הם יודעים מה שנאבד מהם ומעוררים ובוכים על דבר חשוב שנאבד מהם ולא צריך כ"כ לעורר אותם ואנן קיי"ל מקצת שבחו אומרים בפניו וכולה שלא בפניו וזה שאמר רב שהי' מתירא שלא ירבה בשבחו ונפרעין מן המתים ולכך אמר אחים לי הספיד' דצריך אתה לחמם לעם הספידא דהתם קאמינא א"כ כל מה שאתה מספר בשבחי הוא ובפני וצריך אתה לקצר בשבחי ולא יעוררו העולם עלי וצריך אתה לחמם אותם בדברי הספד כדי שיתממו אבל אם הי' רשאי להרבות בשבחו ממילא אינו צריך לחמם כל כך וק"ל:
בפסוק אל תבכו למת ואל תנוחו לו דמעה בכו בכו להולך כי לא ישוב אל ארץ מולדתו ונראה דאי' בזוהר ויחי דף רמ"ה ע"ב דמיון הנשמע משל למלך שהי' לו בן ושלח אותו לכפר חד ללמדו אורחות היכלא דמלכא ואח"כ כשיגדל שלח המלך למטרוניתא אמי' לקחת אותו לפלטין של מלך ולהשתעשע עמו ועם כל דא אורחא דעלמא דאינון בני כפר בכאן על פרישא בנו דמלכא מינייהו. חד פקח הוי תמן אמר להון על מה אתון בכין וכי לאו בריה דמלכא איהו ולא איתחזי למידר יתיר בנייכו אלא בהיכלא דאבוהי כך משה הוי פקח חמא בני כפר דהוי בכאן על דא אמר בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו כו' תא חזי אלו הוי ידעין כולה צדקייא האי הוי חדין ההוא יומא דהוי מטין להון לאסתלקא מעלמא כו' נמצא אנו למדין דלצדיק גופא הוא שמחה שזוכה לעייל בהיכלא דמלכא אבל בני כפר הם בוכים שנוטל מהם דבר חשוב שלא ישוב אליהם ונראה שזה שאמרו חז"ל מת מתוך שחוק סימן יפה לו שהוא משמח שיזכה לו לעייל בהיכלא דמלכא ומצינו באבוד רשעים רנה וזה רמז הפסוק אל תבכו למת דממ"נ אם הוא רשע באבוד רשעים רינה ואם הוא צדיק שמחה היא לו א"כ אין טעם לבכי' אלא בכו בכו להולך לא ישוב אל ארץ מולדתו בשביל זה תהי' הבכי' שנאבד מאתנו אדם גדול שלא ישוב עוד אלינו וק"ל: במדרש בכו בכו להולך זה עשו דכתיב בי' אנכי הולך למות והוא תמוה ונראה דאי' במדרש רבה בקהלת בפסוק ברבות הטובה ששאל חד כותי הואיל ומתין חיין למה אתם בוכים ונ"ל דאין כאן קושי' דאדרבה דמזה אנו למדין תחית המתים דאמרי' בפ' הי' קורא דף ט"ו ע"ב וז"ל א"ר יאשיהו מ"ד שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וכי מה ענין שאול אצל רחם אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא והלא דברים ק"ו מה רחם שמכניסין אותו בחשאי מוציא ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין בקולי קולות פרש"י ע"י בכי אינו דין שמוציא ממנו בקולי קולות מכאן תשובה לאומרים אין תחית המתים ולכאורה איכא למידק למה אמר מכאן תשובה הלא כמה לימודים אי' לן בפ' חלק שתחיית המתים מן התורה אלא נראה דעל כל לימודים הכופרים בתחה"מ קשיא להו למה אנו בוכים כיון שיחיו אבל באמת מטעם הבכי' אנו לומדים תחה"מ בק"ו מרחם דשאול מכניסין אותו בקולי קולות ע"י בכי על אחת כמה וכמה שיוציאו אותו בקולי קולות והנה עשו כפר בתחית המתים ילפי' מדכתיב בו אני הולך למות וזה מרומז בדברי חז"ל מכאן תשובה לאומרים אין תחה"מ משום דקשי' להו על כל הלימודים אם המתים חיים למה אנו בוכים דהא מהבכי' גופא אנו למדין תחה"מ וזה מרומז בפסוק אל תבכו למת ואל תנוח לו דמעה דבאמת לא הי' ראוי לבכות אלא בכו בכו להולך זה עשו דכתיב ביה ואנכי הולך למות שכפר בתחיית המתים ולכך יש לבכות כדי שנלמוד ק"ו מרחם שמכניסי' בחשאי וק"ו לשאול שמכניסין בקולי קולות שיוצאים בקולות ע"י תחית המתים וק"ל:
בפסוק ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו כו' ויאמר להם יוסף אל תיראו כו' עד וינחם אותם וידבר על לבם וסמכו ענין לזה מה שצווה יוסף לאחיו קודם מותו ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקוד אתכם כו' וכתב בעל הטורים רמז שמנין פקוד יחסור מן ד' מאות שנים וישאר רדו ויש לדרוש סמוכין למה נסמכה פרשה זו לפ' דלעיל גם לכאורה דברי כפולים בדברי יוסף דמתחילה אמר פקוד יפקוד ואח"כ אמר וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד כו' ונראה ליישב ע"פ מה דאי' בשבת דף קנ"ב ע"א הני קפלאי דהוי קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו רב אחאי בר יאשיה אתו ואמרו לי' לרב נחמן נחר בן גברא אתא וא"ל מאי ניהו מר א"ל אנא אחאי בר יאשי' א"ל לאו אמר רב מרי עתידים צדיקים דהוי עפרא א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה א"ל והא קרא כתיב וישב העפר אל הארץ כשהי' א"ל דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין ורש"י פי' בחומש כל קנאה הנוקם נקמת דבר והנה בדברי יוסף יש לדקדק איך אמר והעליתם עצמותי כיון שרמז בדבריו שיהי' רדו שנים במצרים דלמא ירקבו עצמותיו ויהי' עפר בעלמא איך ישביע להם שישאו ויעלו עצמותיו דלמא לא יהי' עצמות אלא עפר בעלמא וצריכין אנו לומר שהי' בטוח שלא ירקבו עצמותיו מפני שלא הי' קנאה בלבו על אחיו אע"פ שגמלוהו רעה מ"מ הוא עשה עמהם כמה טובות ולא רצה לנקום מאחיו וזה שסמכו ענין לו שהכתוב מעיד צדקתו של יוסף שניחם אותם בדברים וזן אותם לפי הטף א"כ לא הי' קנאה בלבו לכך צוה בטח פקוד יפקוד אתכם והעליתם את עצמותי אע"פ שתתעכבו במצרים עד רד"ו שנים מ"מ בטוח הי' שעצמותיו לא ירקבו לכך והעליתם את עצמותי אתכם וק"ל: ובזה יש ליישב פסוקים ביחזקאל סי' ל"ז התחיינה עצמות האלה ויאמר אדני אלהים אתה ידעת רבים נתקשו בהבנות הפסוקים האלו ול"נ דיחזקאל הבין ששאלתו של הקב"ה אם להחיותן אותן כשהן עצמות או שצריכין להיות עפר תחילה ולכך השיב ויאמר ה' אלהים אתה ידעת אם הי' להם קנאה בלבם או לא דאם לא הי' להם קנאה תוכל להחיות אף כשהם עצמות וק"ל:
ואמרתי ליישב פסוק כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ואין לפסוק זה חיבור ונראה דאי' בזוהר ואתחנן דף רס"ז ע"ב וז"ל כל עצמותי תא חזי וכי מאן חמי גרמי דאמרי שירותא אלא האי קרא בזימנא דהקב"ה זמין לאחיי' מתייא וזמין הקב"ה לאתקני' גרמי' כו' כדין דמתין אינון למימר שירתא מאן שירות אמרי ה' מי כמוך שירותא מעליא ממה דאמרו ישראל על ימא דהא אינון לא אידכרי שמא קדישא אלא בתר תלת תיבין דכתיב מי כמוך באלים ה' והני אינון מקדמי לשמא קדישא דכתיב ה מי כמוך ונ"ל לאמר דאי' במדרש ובפ"ק דנדרים דף יו"ד ע"ב שלא לומר לה' קרבן אלא קרבן לה' משום שמא ימות תחילה ויוציא שם שמים לבטלה לכך יקדים ויאמר קרבן ואח"כ לה' והנה בשעת התחי' אין כאן חשש זה דמתים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין עפרן כדאי' בחלק א"כ רשאים להקדים השם תחילה ואח"כ השבח וזה רמז דוד כל עצמותי תאמרנה בשעת התחיה ואמרו ה' מי כמוך שאין כאן חשש מיתה יוכל להתחיל בשם תחילה אבל בעה"ז לא היו רשאים להתחיל להזכיר השם תחילה והוכרחו להתחיל מי כמוך באלים ה' וק"ל: ובזה מיושב מה שהקשה בלבוש א"ח הי' נ"א למה הכ"ף מי כמוך דגושה משום תשה מיכה שעשה פסל ולא קרינן כן בכל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך שהיא רפויה. אבל לדברי הזוהר ניחא דהתם קאי לאחר התחי' ויתבטלו כל ע"ז אין חשש פסל מיכה ולכך היא רפויה וק"ל:
בקהלת סי' ז' אם יוליד איש מאה כו' ונפשו לא תשבע מן הטובה וגם קבורה לא הי' לו ואמרתי טוב ממנו הנפל ונדחק רש"י בפי' הפסוק ונראה ליישב הפסוקים דאי' בא"ח סי' תקמ"ז דנפל אין לקוברו בי"ט וכתב הב"י בשם הגהות מיימוני אע"ג דאמרי' גבי י"ט שני דמותר לקבור מת דכחול שוויה רבנן הנ"מ מת שהוא בר קיימא שעובר המלינו בלאו אבל נפל דאין מצוה לקוברו כדמוכח בכמה מקומות בש"ס שמטילים אותו לבור אין י"ט נדחה על צרכי קבורתו ואין מסירים ערלתו אפי' בי"ט שני דמה שנהגו להסיר ערלתו אין זה מנהג של תורה אך שמנהג להסיר משום תקנות הפושעים דאמרינן בב"ר שהקב"ה מעביר ערלה מן הקטנים שמתו ולא מלו ונותנו על פושעי ישראל עכ"ל הרי לפניך שיש עילוי נפל יותר מן פושעי ישראל שהקב"ה נוטל ערלת' מהם ונותנו על פ"י אך מצד הקבורה יש עילוי לפושעי ישראל יותר מן הנפלים דלפושעי ישראל מצוה לקובר' ולנפל אין מצוה לקובר' ולפ"ז פושעי ישראל שלא ניתן לקבורה בודאי טוב ממנו הנפל שהנפל יש לו מעלה שהקב"ה מעביר ערלה ממנו ונותנו על פושעי ישראל והם נתגנו שנמשכה ערלתם וזה פי' הפסוק אם יוליד איש מאה כו' ונפשו לא תשבע מן הטובה ר"ל שאינו מטיב לנפשו ע"י מעשיו הטובים והוא בכלל פושעי ישראל וגם קבורה לא הי' לו א"כ אז אמרתי טוב ממנו הנפל בשלמא אם הי' לו קבורה יש לו מעלה שמצוה לקוברו ולנפל אין מצוה לקוברו אבל אם אין לו קבורה א"כ מעלת הנפל יותר טוב שהוא נימול ע"י הקב"ה ולרשע נמשך ערלתו א"כ הנפל טוב ממנו וק"ל:
גמ' פרק קמא דברכות ר' אלעזר חלש עאל לגבי' ר' יוחנן חזי דהוי קא גני בבית אפל גלייה לדרעי ונפל נהורא חזי דהוי קא בכי ר"א א"ל אמאי קא בכית אי משום בני דין גרמי דעשיראי ביר א"ל על האי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא א"ל על דא ודאי קא בכית ובכו תרווייהו ויש לדקדק איך מקושרים דברי ר"א במה שהשיב לו ר' יוחנן דין גרמא דעשרה ביר ונ"ל ליישב דהא בסוגיא דהני קפלאי דאי' בפ' השואל לבתר דאמר ליה ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין וכל מי שאין לו קנאה אין עצמותיו מרקיבין פריך הש"ס והכתי' כי עפר אתה ואל עפר תשוב ומשני ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים ופרש"י והא ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדם הראשון כל דורותיו שוים בהם עכ"ל ואמרתי דבר זה במחלוקת שנוי' דאי' בפ' במה בהמה א"ר אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון ופריך מיתבי' ד' מתו בעטיו של נחש מני אלימא תנא דמלאכי שרת והלא איכא משה ואהרן אלא לאו ר"ש ב"א היא דאמר אף משה ואהרן בחטאם מתו מ"מ מודה בהני ארבעה בעטיו של נחש דהיינו בחטא של אדם הראשון ש"מ דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון נמצא אם יש מיתה בלא חטא שפיר נוכל לומר דכל גזירת עונש של אדה"ר הי' כל הדורות שווים בין לרשעים ובין לצדיקים אבל אם נאמר כדעת של ר' אמי דאין מיתה בלא חטא דמי שאינו חוטא לא קנסינן מיתה עליו ש"מ דגזירת אדם הראשון לא קאי אלא על הרשעים ולא על הצדיקים א"כ נוכל לומר דגזרת עפר אתה כו' קאי נמי דוקא על רשעים שיש להם קנאה בלבם אבל מי שאין להם אין מרקיבין כלל עצמותיהם אפי' קודם תחה"מ וברי' ברכות אמרי' מי שבא עליו יסורין יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא בידוע שהם יסורים של אהבה ופרש"י מיסרו ביסורים בלי שום עון כדי להרבות שכרו בעה"ב יותר מכדי זכיותיו ופריך היכי דמי אי דה"ל בני' ומתו והא אר"י דין גרמי דעשיראי ביר ופרש"י ומסתמא גברא רבה כר' יוחנן לא ה"ל אלא יסורים של אהבה ש"מ דאף יסורים של בנים הוי יסורין של אהבה בלי שום חטא וא"כ מוכח מזה דיש יסורין בלא עון ויש מיתה בלא חטא דהא הבנים לא חטאו ומתו בלי שום עון לא בהם ולא באבותם וע"כ צריכין אנו לומר שמתו בעטיו של נחש וגזירה שנגזר על אה"ר נגזר על כל תולדותי' אף על הצדיקים א"כ אף גזירה כי עפר אתה ואל עפר תשוב נמי נגזור על הצדיקים וא"כ בהכרח שגם צדיקים יהיו חוזרים לעפרן ובזה יובן כשאמר לו ר' יוחנן אי משום בניי דין גרמי דעשירא ביר ש"מ שהי' יסורין של אהבה בלי שום חטא ועון וע"כ מוכח דיש יסורים בלא עון ומיתה בלא חטא אלא בחטא אדם הראשון הכל מתין אפי' צדיקים א"כ מוכרחין אנו לומר דכל גזירותיו של אה"ר נגזרו על כל תולדותיו אפי' על צדיקים א"כ גזיר' עפר אתה נמי נגזרה על כל תולדותיו בין על הרשעים ובין על הצדיקים א"כ אף צדיקים מוכרחים להיות עפרא שעה אחת קודם לתחיית המתים א"כ אמר שפיר על האי שופרא דבלי בעפרא שאף אתה צריך להיות עפר ולכך אנו בוכים וק"ל:
ובזה אמרתי ליישב השאלה מה שואל הקב"ה ליחזקאל התחיינה עצמות האלה משום דאמרי' בחלק צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינו חוזרים לעפרן שנאמר והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים כו' וא"כ מצינו לומר שיש חילוק גדול בין התחיה מה שיהי' לעתיד לכל המתים בין התחיה שנעשה עכשיו דהתחיה שנעשה עכשיו יוכל להיות מן עצמות אף שלא יעשו עפר דצדיקים אלו ימותו ויחזרו לעפרן קודם תחיה דלעתיד אבל התחיה שלעתיד שאין עוד מיתה אחרי' מוכרח להתקיים עפר אתה ואל העפר תשוב שעה אחת קודם התחי' כדי שתתקיים גזירת אדה"ר על כל תולדותיו ומצינו לומר דאף במתים אלו אם הי' להם קנאה מוכרחים להיות עפר כדברי ר' מרי דעתידים צדיקים להיות עפרא וזה ששאל הקב"ה ליחזקאל התחיינה העצמות האלה ר"ל אלו העצמות שאני רוצה להחיות ולא להחיות כל המתים א"כ באפשרי שאוכל להחיות ולהתחיל בעצמות כיון שיוכל לקיים גזירת אדה"ר בזמן התחי' שיגיע לכל המתים או לא דצריכין להיות עפרא תחילה והשיב לו ה' אלהים אתה ידעת אם הי' קנאה בלבם בהכרח להיותם עפר אף בזמן הזה ואם לא הי' קנאה בלבם אינן צריכין להיותם עפרא שיוכל לקיים בהם בזמן שיגיע התחי' לכל ישראל וק"ל: