מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת ויגש - כתנות אור
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני כו' כי כמוך כפרעה וליישב המשך הפסוקים נבין תחילה מה דאי' במדרש ילקוט שיהודה אמר ליוסף שהוא מכניס ראשו יותר משאר אחיו הגדולים משום שנידה עצמו בעולם הזה ובעולם הבא שנקרא ימים שנאמר אם לא אביאנו אליך כו' וחטאתי כל הימים כו' כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת פרעה וביקש לשלוף החרב ולא היתה נשלפת אמר דין ירא שמים הוא התחיל לדבר דברי רכים אדוני שאל את עבדיו וכן הוא בתרגום ירושלמי וליישב המשך הפסוקים נקדים גמרא דמכות דף י"א ע"ב א"ר יהודה אמר רב נידוי על תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה כו' והקשו העולם מהא דהביא הבית יוסף בי"ד סי' רכ"ח בשם רבינו ירוחם שהמנדה עצמו בעוה"ב אין לו התרה ויליף מיהודה ולפיכך לא התירו לו לא יעקב ולא משה רבינו והקשו לפ"ז מנ"ל לומר דנידוי על תנאי צריך התרה דלמא אינו צריך התרה והא דהוי עצמותיו מגולגלין משום דנידה עצמו בעה"ב והמנדה עצמו בעה"ב אין לו התרה ובימי חורפי אמרתי ליישב קושיא זו דהא כתב הרב הב"י טעם שהמנדה בעה"ב אין לו התרה שהרי נכנס בנידוי הבריות בעה"ז ובנידוי של מקום בעה"ב ונידוי הבריות תלוי התירא בבריות ונידוי של מקום תלוי התירא במקום וכן מצינו ביהודה שהיו עצמותיו מגולגלין עד דשרי רחמנא עכ"ל ולפ"ז ניחא דמוכח שפיר דנידוי על תנאי צריך הפרה דאי אין צריך א"כ אמאי היו עצמותיו של יהודה מגולגלין ואי משום דלא מצי אינש להתיר לו הא אין צריך התרה אע"כ דנידוי על תנאי צריך התרה ולא הי' ליהודה מתירין כיון דנידה עצמו בעה"ב אין מי שמתיר לו אלא הקב"ה ולכך הי' עצמותיו מגולגלין וכן תירצו העולם תי' זה ואיידי דאיירינן בדברי הב"י אזכיר מה שהקשיתי עליו דהא נידוי בחלו' חיישינן שמא נתנדה מב"ד של מעלה ואפ"ה יש לו התרה ע"י עשרה דכל בי' עשרה שכינה שרי' כדאי' בפ"ק דנדרים ובי"ד סי' של"ד וא"כ נידוי בעה"ב נמי יהי' לו התרה ע"י עשרה וצ"ע: ונחזור לדרשינו ונקדים שראיתי קושי' בספר מגיד משרים איך קיבל יהודה נידוי בעה"ב שאין לו התרה וכן קשה על יעקב איך עשה דבר זה וקיבל מיהודה נידוי כזה שאין לו התרה ורשב"א תירץ שעשה בדין שהי' סבר כיון שמקיים התנאי אין צריך התרה והוא דוחק לחשוד לבחור שבאבות שטעה בדין ול"נ לישב קושי' זו ותחילה צריכין אנו לישב המשך הפסוקים ויאמר ראובן את שני בני תמות אם לא אביאנו אליך כו' ופרש"י מוטב שתנוח הספק ותתפוס את הודאי וסיים בדבריו אנכי אערבנו ומידי תבקשנה אם לא הבאתי לפניך וחטאתי כל הימים וצריכין לדקדק בדברי יעקב שהשיב לראובן אל ירד בני עמכם כו' ואח"כ נתרצה ונתנו ע"י ערבות של יהודה ועוד איכא למידק בלישנא דאמר אל ירד בני עמכם הל"ל אל ילך ועוד שאמר פן יקראנו אסון בדרך אשר תלכו בה בקיצור הל"ל פן יקראנו אסון בדרך ל"ל למימר אשר תלכו שהם שפת יתר ועוד איכא למידק על ראובן מה לראובן להכניס עצמו להמית בניו אם לא יביאו דלמא ימות בדרך או יתפסו אותו במצרים ועוד איכא למידק מה הי' צריך יהודה לקבל עליו נידוי בשני עולמות כדי שיתן אביו על ידו הא בלא"ה הי' מוכרח ליתן על ידו מן הטעם שאמר לו נחיה ולא נמות מוטב שנתפס הודאי ולהניח הספק:
ולישב כ"ז נקדים גמרא ריש פ' השוכר את האומנין דף ע"ח ע"א השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה כו' ומתה חייב וקתני סיפא השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם הוחמה חייב הוחלקה פטור ופריך הש"ס מ"ש רישא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ומ"ש סיפא דמפליג א"ר ינאי רישא שמתה מחמת אוירא ופרש"י לא הוחלקה ולא הוחמה ומתה מחמת עצמה הואיל ושינה בה נוכל לומר לא מתה זו אלא מחמת אויר שלא היתה לימודית לגדל באויר ההר וקשה לה או לא היתה לימודה באויר הבקעה וכתבו התוס' אף דסבירי לן גבי פשע השומר ויצאה לאגם ומתה שם דפטור מטעם מלאכי המות מה לי הכי מה לי התם. התם מיירי מהר להר או מבקעה לבקעה דליכא שינוי אבל הכי דמשני מהר לבקעה איכא שינוי אויר א"כ הוי פשיעה וחייב והתוס' במכות ובכתובות דף ס"ט דכל מה שבידו לקיים לא חל הנידוי מעיקרא וכשמקיים אין צריך התרה אבל כשאין ברי בידו שיוכל לקיים התנאי אז חל הנידוי על תנאי ולפ"ז נ"ל לומר דלענין שלא יעכבנו מלך מצרים הי' ברור בידם לקיים כמ"ש רש"י על פסוק וישובו העירה אע"פ שהיתה מטרפולין חשובה בעיניהם כעיר של עשרה אנשים לענין מלחמה נמצא לפ"ז היה בידם לקיים התנאי ולא היה החשש אלא פן יקראנו אסון שמא ימות ועלה בדעתו של ראובן דחשש זה אין צריך לקבל עליו אחריות דמלאכי מות מה לי הכי מ"ל התם רק החשש שמא יעכבנו מלך מצרים וזה הי' סיפק בידם לקיים לכך אמר ראובן את שני בני תמות אם לא אביאנו אליך שהי' בטוח שבידם לקיים כי הם היו גבורים ותקיפים יותר מכל עיר מצרים לענין מלחמה רק חשש שמא יקראנו אסון בדרך ר"ל שימות וס"ל דמלאך המות מ"ל הכי ומ"ל התם ואין צריך לקבל אחריות ולכך השיב יעקב אל ירד בני עמכם פן יקראנו אסון בדרך אשר תלכו בה ר"ל אם הית' הולכים מהר להר או מבקעה לבקעה יפה אמרה דלא שייך לקבל עליו אחריות מיתה דמלאכי המות מ"ל הכי מ"ל התם אבל אתם הולכים מהר לבקעה ויש שם שינוי אויר ויש לחוש ביותר שמא ימות בדרך ולא שייך לומר מה"מ מה לי הכי מ"ל התם ולכך אמר אל ירד בני עמכם דהירידה גורמת שא"א לי ליתן לכם ובכ"ז נדחה דברי ראובן אבל יהודה המתין לאחר שכלה המזון והלחם מן הסל ואמר נחיה ולא נמות שאף ספק זה שימות מחמת שינוי אויר צריך אתה לקבל כי מוטב שנניח את הספק ונתפוס את הודאי שאם לא ילך עמנו כלנו מתים בודאי וזה ספק אם ימות בדרך רק חשש אחר שמא יעכבנו מלך מצרים אמר אם לא אביאנו לך וחטאתי לך כל הימים נכנס בנידוי ב' עולמות דסבר שבידו לקיים ולא חל הנידוי כשמקיים התנאי וכן יעקב קיבל ממנו מהאי טעמא דידע שהם גבורים ובידם לקיים התנאי ובזה מתורץ קושי' המגיד משרים: והא דילפינן דנידוי על תנאי צריך התרה מיהודה משום דלפי האמת לא היה בידם לקיים כדאי' במדרש ביקש לשלוף ולא שלף אמר דין ירא שמים הוא וכן כשראה גבורת מנשה וגבורות יוסף ולא היה בידם לקיים ואם כן חל הנידוי למפרע:
ובזה מיושב המשך הפסוקים דהא איכא למידק דיהודה התנצל לפני יוסף שהוא נכנס יותר לתגר משאר אחיו משום שנכנס בערבות והתנדה בשני עולמות ולכאורה יש להשיב על טענותיו כיון דנידה עצמו בעה"ב ומנדה עצמו בעה"ב אין לו התרה א"כ אף שיחזירו לו את בנימין לא יצא מנידוי שלו דנידוי על תנאי צריך התרה והמנדה עצמו בעה"ב אין לו התרה א"כ יש לסתור טענות של יהודה שאמר שהוא נודה עצמו בעה"ב וא"כ אף שיחזירו לו את בנימין מ"מ מנודה הוא וע"כ צריכין אנו לומר דחשיב כיון דבידו לקיים תנאי לא חל הנידוי מעיקרא וזה שהכניס יהודה בדבריו אנא ערבית למלוא דא ואתנדיות בעה"ז ובעה"ב לכך אני מכניס עצמי יותר משאר אחי אך שלא יאמר מאי אהנית לך אף שאחזיר לך הא נידוי על תנאי צריך התרה וא"כ כיון שצריך התרה חל הנידוי וא"א להתיר לך לעולם ולכך אמר כי כמוך כפרעה אם תקניטני ממך אני מתחיל ובפרעה אני מסיים א"כ יש בידי לקיים התנאי בבירור ולא חל הנידוי מעיקרא אך ביקש לשלוף ולא שלף אמר דין ירא שמים הוא התחיל לדבר רכות אדוני שאל את עבדיו כו' וק"ל: במדרש ילקוט ואת יהודה שלח לפניו א"ר נחמי' להתקין לו בית תלמוד כו' ונראה דיעקב תיקן זה משום דהשכינה אינה שורה אלא במקום ד' אמות של הלכה כדאמרי' בברכות א"ר חנינא בר אמי משמי' דעולא מיום שחרב בה"מ אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד והקב"ה הבטיח ליעקב אנכי ארד עמך ואין לשכינה מקום לשרות בחו"ל ולכך שלח ליהודה לתקן לו בית תלמוד ללמוד עם בניו כדי שישרה שכינה שם וק"ל:
בפסוק ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כו' ותחי רוח יעקב ופרש"י שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו ויש לדקדק למה עכשיו ותחי רוח יעקב שאמרו לו עוד יוסף חי וכי הוא מושל ונ"ל לומר דאי' בזוהר בראשית דף נ"ז ע"א דכד איסתלק שכינתי' מיעקב חשיב דבבנוהי הוי פסול ויש ליתן טעם למה חשיב יעקב בבנוהי כשנאבד יוסף ונראה משום דיעקר סבר חיה רעה אכלתהו ואמרי' בגמ' דאין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה וזה בשביל החטא שהולך הצלם והדמות העליון ממנו ועיין בזוהר נח דף ע"א בפסוק ומוראכם וחתכם ועיין במדרש הנעלם פ' וירא דף ק"ו ע"ב ועיין מה שכתבתי בפ' וישב ועיין מה שפרש"י פ' ויצא על פסוק והי' ה' לי לאלהים שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף שלא ימצא פסול בזרעי ולפ"ז נוכל לומר כיון שפירש השכינה מעליו וחשב יעקב שחיה רעה אכלתהו ליוסף ובודאי אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה וע"י חטא הלך ממנו צלם אלהים וימצא פסול בזרעו וסבר שמשום זה פירשה השכינה ממנו שמצא פסול בזרעו ואיתא בזוהר שכל הכבוד שהגיע ליוסף שמושל בארץ מצרים בשביל שלא חטא באשת אדוניו וכן משמע בגמ' וכן אי' בזוהר שאמר גשו נא אלי שהראה להם שלא פגם באות הברית הקודש: וזה שאמרו לו עוד יוסף חי שהוא בסוד חי שהוא צדיק וזה הוא האות וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים שע"י שלא חטא באש אדוניו וזכה למשול במצרים ויספרו אליו כל דברי יוסף שהראה להם שלא פגם באות ברית קודש שהוא מהול ולא נמשך ערלתו כמו מי שבא על הישמעאלית ולכך ותחי רוח יעקב ששרתה עליו שכינה שפירשו ממנו ולזה הי' ברור לו שיוסף לא חטא והוא חי בסוד צדיק וזה פי' הפסוק בפ' ויחי וישתחו ישראל על ראש המטה ופירש"י שהפך עצמו לצד השכינה ד"א שלא נמצא פסול בזרעו ולא היה בהם רשע ונראה דמר אמר חדא ומר א"ח ולא פליגי כשהיפך עצמו לצד השכינה ראה שלא פירשה ממנו מוכח שלא נמצא פסול בזרעו כמ"ש והיה ה' לי לאלהים ועיין בזוהר לך לך דף צ"ג ע"ב שיוסף זכה למלוכה בשביל זה שלא חטא והראה להם ברית קודש וכמו כן בועז זכה שימלוך יהודה: בפסוק כי למחיה שלחני אלהי' וישלחני כו' ונראה משום דאי' בזוהר לולי ששלט יוסף על מצרים תחילה לא הי' יכולים לצאת ממצרים כל ימיהם וזה מרומז בדברי יוסף להחיות לכם לפליטה גדולה ממה ששימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים כדי שאשלוט תחילה עליהם ובזה תוכלו לצאת מארץ מצרים וזה יהיה לכם לפליטה גדולה וק"ל:
בפסוק ואחר ילדה בת בתרגום יונתן לאחר שנתחלפו עובר במעיהן שיוסף היה במעי לאה ודינה היתה במעי רחל ונתחלפו העוברין עכ"ל ולפ"ז אנו למדין שדינה לא באת מטפה של לאה רק הלידה היתה מלאה וזה רמז הפסוק אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב ר"ל שהי' בניה ממש מטפה שלה שהיתה מזרעת וגם הלידה הי' שלה ואת דינה בתו ר"ל בתו של יעקב ילדה היא שהלידה היה שלה אבל לא היתה בתה מצד שהיא מזרעת וגמר' דרשה לדרוש אחר ומקרא אחד יוצא לכמה טעמים:
ובזה ישבתי קושיא גדולה שהקשה מהרא"ם על פירש"י ושאול בן הכנענית שנשבע שמעון שישאנה לדינה איך נשא אחותו מאב ואם ולעיל בפ' וירא פרש"י על פסוק וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ופרש"י ואחותו מן האב מותרת לבני נח וא"כ איך נשא שמעון אחותו מן האב ומן האם אבל לדעת תרגום יונתן ניחא שלא היתה אחותו רק מן האב כי לאה ילדה לדינה הלידה היתה שלה אבל לא נצרה מטפה שלה וק"ל (ואמרתי בזה טעם הגון לפי עניות דעתי מה שכתבנו לעיל בפ' וישלח דכל ישראל נקראים על שם רחל דמאי שייכות לכל ישראל ליוסף שילדה רחל אלא נראה משום דלאה היתה מזרעת מטפה שלה נוצר יוסף ורחל הביאתו לעולם שילדה אותו א"כ כל השבטים שייכים ביוסף וברחל ולכך נקראים על שמה וק"ל):