מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת מקץ - אור חדש
גרסינן במס' יבמות ריש פרק האשה רבה בפיסקא האשה שהלכה בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך ונשאה ואח"כ בא בעלה תצא מזה מזה. אמר רב לא שנו אלא שניסת ע"פ ע"א אבל ניסת ע"פ שני עדים לא תצא. מחכו עליו במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכה דלא ידעינן ליה. אי לא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכה דאתו בי תרי ואמרו אנן הוינן בהדיה מכי נפק עד השתא ואתון הוא דלא ידעיתין ליה. דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. ואמר ר"ח מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. והדר פריך סוף סוף תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי. כגון שניסת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קיימא באומרת ברי לי כו' עד מתיב רבא מנין כו' יעש"ה ובתוספות ד"ה והבא עליה באשם תלוי קאי כו' ויעויין עוד הלכה זו במס' כתובות דף כ"ב ע"ב ת"ר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה כו' עד אמר ר"י ותו' בד"ה באשם תלוי כו' ותו' בד"ה כגון שניסת לא' מעדיה. ושם דף כ"ו ע"ב תוס' ד"ה אנן אחתינן ליה ור"י בר ברוך פירש כו' ויעויין במ"ס בבא בתרא דף ל"א ע"ב בגמרא מתיב רבא שנים אומרים כו' ותו' ד"ה אבל ניסת ואח"כ באו עדים כו' ושם דף ל"ב ע"א בתו' ד"ה אנן מסקינן ליה רו' ויעויין עוד במכילתן מס' יבמות דף צ"ג ע"ב בתו' ד"ה מאי חזית כו' ואר"י כו' ויעויין הדק היטיב בכל הגמרות ופרש"י ודברי תוס' שזכרנו בכדי שיתברר הסוגיא על מכונו כי לא סגי בלא"ה באשר כל דברי תו' נצמדות ומשולבים אחת אל אחת. ואח"ז תמצא לנפשיך בדברינו מרגוע ונחת וכבר תלו בה זיינים בסוגיא זו שלטי הגבורים אנשי השם המה ה"ה הגאון המפורסם בדורו מהור"ר אברהם ברודא ז"ל וה"ה מחו' הגאון המפורסם בדורו שמו נאה לו חכם צבי ז"ל ה"ה כתובה על ספר הישר להגאון מוהרצ"א הנ"ל בתשובותיו סימן ב'. הם ביררו ולבנו הסוגי' בי"ג נפה. באמרותיהם הצרופה. ומי אנכי צעיר הימים לעמוד במקום גדולים רק תורה הפקר נתונה לכל בר דעת. לירד ולהשתעשע בה עד מקום שידו מגעת. ע"כ אמרתי אנכי לא איש כי תולעת. לבוא עם הספר ספירת דברי' שהעליתי בפלפול התלמידים ע"פ כמה סברות ישרות שהדעת מכרעת. בעזרת החונן לאדם דעת:
והנה קושי' התוס' שבמכילתן ובכתובות. אמאי קאמר באשם תלוי קאי הא הוא בחטאת קאי והיא בחנק. תירצו בעלי התוספות בשלשה דרכים הא' כמ"ש כאן במכילתן ובכתובות דף כ"ב ע"ב דחזקת דייקה ומנסבה מרעא לחזקת איסור א"א עיין עליו והשנית הוא תירוצו של ר"י בר ברוך בכתובות דף כ"ו ע"ב דמיירי שבאו השני כתות עדים זא"ז ממילא כשבאו כת ראשונה ואמרו מת כבר יצאה מחזקת איסור א"א ועיין במפרשים. השלישית הוא כמ"ש התו' במכילתן דף צ"ג ע"ב כיון דהוא והיא אומרים שניהם ברי לי מהני נגד החזקה יעש"ה והנה יש להעיר כמה ספיקות בשיטה זו ספק הראשון למה לא הביאו תוספות בשמעתין ובכתובות זה התירוץ שאם הוא והיא אומרים ברי מהני נגד החזקה ויעויין מזה במהרש"א ספק השני הוא מה שהקשה הגאון מוהרש"א ז"ל מאי תירצו תוס' בשמעתין דדייקא ומינסבה ז"א דהלא כל עיקר הטעם דאמרי' אשה דייקא ומנסבה היינו דוקא היכא דניסת שלא ברשות דאז אם בא בעלה אח"כ אסורה לזה ולזה בהא אמרי' מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דייקא ומנסבה. אבל הכא דמיירי שניסת ברשות ע"פ עדים ולא ע"פ עצמה וממילא מותרת לחזור לו א"כ ליכא חומר בסופה מה דייקא ומנסבה שייך הכא יעויין בדבריו ספק השלישי למה השמיטו תו' בשמעתן ובסוגי' דכתובות התירץ של ר"י בר ברוך שמיירי שבאו העדים זא"ז. ספק הרביעי דכאן בשמעתין הקשו תו' מקודם הא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות. ואח"ז חזרו והקשו למה אמר הבא עליה באשם תלוי קאי ולא אמר בחטאת קאי ובסוגיא דכתובות אפכוהו וסדרוהו בעלי תו' מקודם הקושיא דה"ל הבא עליו בחטאת קאי ובדיבור שלאחריו הקשו הא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות יעש"ה ופלא הוא על היפוכם בקושי' ותירוצים אשר המה לאחדים. ספק החמישי הקשה הגאון בספר לחם אבירים כיון דחזינן דחזקת אשה דייקי ומנסבה מרעי' לחזקת איסור א"א כמ"ש תו' ומהאי טעמא אנו מתירי' לעלמא אשה שבאה ואמרה מת בעלה א"כ מאי פריך הבא עלי' באשם תלוי קאי כיון דסומכין על חזקת דייקי לדחות חזקת איסור א"א פשיטא שיש לדחות האשם תלוי מחמת חזקה הזו ספק הששי הקשה הר"ן שאלו למה להו לרש"י לפרש בסוגיא דכתובות באומרת ברי לי שאלו היה קיים היה בא דלמא הפירוש כפשוטה דאמרת ברי לה שיודעת שמת בעלה ומנ"ל לרש"י דהברי זאת הוא ע"פ אומדנא שלה ע"ש ספק השביעי הקשה הגאון מוהר"מ שיף ז"ל לשיטת רש"י ז"ל דברי שלה הוא ע"פ אומדנא אלו הי' קיים הי' בא. ומה הכרח לומר דגם גבי גירושין יש לה אומדנא הזאת דסברה ודאי הגט כשר דאלו הי' הגט פסול הי' בא וא"כ מאי פריך הגמ' שם בכתובו' לרבא ומי מעיזה כו' הלא היא אינה מעיזה כלל לשקר במזיד אלא אומרת ע"פ האומדנא שלה שנתגרשה. ועוד יש כמה ספיקות אשר יתבררו ויתלבנו בלבון קודם לחידוד אחת אל אחת כיד ה' הטובה וזה החלי בעזר צורי וגואלי. ובמה דסיימתי אפתח אנא פתחאי לנפשי. דהנה צריכים אנחנו להבין לפי המסקנא דש"ס דמס' בבא בתרא דמסקינן שם לכ"ע לזילותא דבי דינא לא חיישי' יע"ש א"כ מ"ט דר' מנחם בר' יוסי דמחלק בין באו עדים ואח"כ ניסת. לניסת ואח"כ באו עדים. וע"כ ההכרח לפרש ולומר דהיינו טעמא דרמב"י דבשלמא ניסת ואח"כ באו עדים הרי היא כבר יצאתה מחזקת איסור א"א וכסברת ר"י בר ברוך ולכך היא מותרת ולאו דוקא ניסת ממש אלא גם באו עדים ואח"כ התירוהו להנשא ג"כ מותרת דיוצאת מחזקת איסור א"א וכמ"ש המפרשים אבל באו עדים ואח"כ ניסת דמעולם לא יצאתה מחזקת איסור א"א אסורה כך מוכרחים אנו לומר טעמא דרמב"י ויעויין בפני יהושיע ולפי ההצעה זו אין כאן מקום לתירוץ ר"י בר ברוך דהת"ק מיירי כגון שבאו עדים זא"ז והיינו טעמיה משום שיצאתה מחזקת איסור א"א. קשה א"כ רמב"י היינו ת"ק דהא ר' מנחם ב"י לא מתיר כ"א כשיצאה מחזקת איסור א"א כשבאו מקודם העדים שמת ובהא ת"ק נמי מודה ודוחק גדול לחלק ביניהם בהך בבא גופי' ועיין עליו ע"כ הוצרכו תוס' לפרש דהיינו טעמא דת"ק משום דחזקת דייקא ומנסבה מרעא לחזקת איסור אשת איש ואפי' בבאו העדים בבת אחת נמי. אבל שם בכתובות דף כ"ו ע"ב מציינים שם התו' בה"א דש"ס שם דת"ק ורשב"ג פליגו התם בזילותא לבי דינא א"כ לפום הך חלוקה הביאו שפיר גם התירוץ של ר"י בר ברוך דטעמא דת"ק כשבאו עדים זא"ז ומשום שיצאה מחזקת איסור א"א וא"ל א"כ מ"ט דרמב"י י"ל משום זילותא דבי דינא ודוקא ניסת ממש ואח"כ באו עדים מותרת משום דאיכא זילותא ויעויין בתוס' בב"ב ובמה שנכתוב לקמן מזה. משא"כ בשמעתין ובכתובות דקיימי' תו' לפי המסקנא דלכ"ע לזילותא לבי דינא לא חיישינן וע"כ דטעמיה דרמב"י משום יצאת מחזקת איסור מעדים הראשונים ע"כ הוכרחו תוספות לפרש דת"ק מיירי מבת אחת ומשום חזקת דייקי. (ולפ"ז מיושב קושי' הר"ן ז"ל שהוכרח רש"י ז"ל לפרש באומרת ברי לי ע"פ אומדנא שלה דהי' קשה לרש"י ג"כ במסקנא מ"ס דרמב"י וצ"ל משום דס"ל בניסת ואח"כ באו עדים כבר יצאתה מחזקת איסור א"א משא"כ באו עדים ואח"כ ניסת היא בחזקת איסור א"א וקשה הא גם בבאו עדים ואח"כ ניסת ליכא חזקת איסור א"א כיון שהוא והיא אומרים ברי לי כמ"ש תו' במכילתן דף צ"ג ע"ב וס"ל לרש"י סברא זו בהחלט לסברא פשוטות דבהוא והיא אומרים ברי לי ליכא חזקת איסור א"א לכך פי' רש"י דלאו מברי ממש מיירי אלא מברי ע"פ אומדנא דאותו ברי לי לא מרעי' לחזקת איסור א"א ובעזה"י ראיתי שגם בעפ"י מיישב כן דברי הר"ן ושמחתי שהנחני ה' דרך ישר) ובזה מיושב ג"כ ספק השביעי שהוא קושי' הגאון מוהרמ"ש ז"ל דהא חזינן במס' בבא בתרא דס"ל לרבא טעמי' דרמב"י משום זילותא דבי דינא כדמותיב שם רבא גופי' יע"ש וקשה מנ"ל לרבא הא דטעמא דרמב"י הוא משום זילותא דבי דינא דלמא היינו טעמא משום דניסת ואח"כ באו עדים מרעי' לחזקת איסור א"א כנ"ל וצ"ל דס"ל לרבא דמיירי באומרת ברי לי בברי מעליותא א"כ לאו תלי טעמא בניסת מקודם דבלא"ה כיון שהוא והיא אומרי' ברי לי מהני לגרוע החזקה והוכח רבא שפיר דטעמא דרמב"י הוא רק משום זילותא דבי דינא משא"כ רש"י ז"ל בכתובות פי' במסקנא דלזילותא כ"ע לא חיישינן וכיון דהוכחנו דעכ"פ רבא גופי' מוקי לה להאי ברי לאו ע"פ אומדנא אלא באומר ברי מעליותא פריך שפיר בכתובות לרבא גופי' ומי מעיזה דלרבא היא משקרת בברי שלה שהוא ברי גמור ומיושב קושי' מהר"ם שיף ז"ל שפיר:
אך במכילתן עדיין קשה דה"ל להתוס' להביא את תירוצו של ר"י בר ברוך דהלא כאן לא מיירי רב אלא מניסת ממש ואח"כ באו עדים וי"ל שפיר דהיינו טעמי' משום שיצאתה מחזקת איסור א"א. לכך הביאו תו' תירוצם שבכאן בשם ר"י דוקא דר"י גופי' לית לי' כלל תירוצו של ר"י ב"ב כמ"ש בכתובות שם אחר שסיימו תירוץ ריב"ב ואין נראה לר"י כו' ע"כ הוכרח ר"י לתרץ כאן משום חזקת דייקא ומנסבא ויעויין עוד מ"ש לקמן מזה. ובדברינו האלה מיושב דקדוק גדול והוא שבמס' בבא בתרא דף ל"ב ע"א בתוס' ד"ה אין מסקינן לי' הקשו שם מאי פריך היא גופי' באשם תלוי קיימי כיון דעדיין לא ידע המקשן באומרת ברי לי ה"ל למיפרך טפי היא גופה בחנק קיימי דליכא למימר דאיכא חזקת דייקי כיון שאינה אומרת ברי לי לדעת המקשן יעש"ה וכאן במכילתן ובכתוב' השמיטו קושי' אלימתא הזו אשר הוא מלא דבר ע"כ אמרתי לחדד התלמידים דהנה עדיין קשה לי מאי הקשו תו' על המקשן דלמה פריך הבא עלי' באשם תלוי קאי ולא פריך הבא עליה בחטאת קאי דלמא המקשן פריך לרווחא דמלתא אף את"ל דטעמי' דרמב"י משור זילותא דבי דינא וא"כ י"ל דטעמי' דת"ק כמ"ש ר"י ב"ב דמיירי שבאו עדים זא"ז ויצאה מחזקת איסור א"א אפ"ה קשה הבא עליה באשם תלוי קאי דבשלמא על התרצן קשה שפיר דא"ל טעמו דת"ק משום סברת ריב"ב קשה א"כ מ"ט דת"ק דפליג עם רמב"י דא ודא אחת היא דהא ע"כ גם טעמו דרמב"י הכי הוא דא"ל משום זילותא דהא במסקנא אמרי' לכ"ע לזילותא לא חיישי' אבל על לשון המקשן לק"מ די"ל דפריך אף לרבא דמוקי פלוגתייהו לענין זילותא לבי דינא ולק"מ בחטאת קאי די"ל טעמי' דת"ק כס' ריב"ב וכנ"ל קשה עכ"פ באשם תלוי קיימא לכ"ע אולם נלע"ד דהנה הקשו תוס' במס' ב"ב לסברת רבא דטעמי' דרמב"י משום זילותא דבי דינא מאי אריא ניסת ואח"כ באו עדים הלא גם בהתירוה להנשא איכא זילותא דבי דינא ותירצו משום דבהתירוה להנשא ליכא זילותא דב"ד דבלא"ה נמי אנחנו צריכין לשנות דברי ב"ד שהתירוה מקודם דהא מקודם התירוה להנשא לכ"ע לכל מי שתרצה ועכשיו נאסרת על כ"ע ואינה ניתרת כ"א לאחד מעדיה ומאחר שבלא"ה משנים דברי ב"ד הקודמין ליכא למיחש עוד לשום זילותא דבי דינא יעש"ה לתוספת ביאור ולפ"ז מקשי' התוס' שפיר גם להמקשן למה לא פריך הבא עליה בחטאת קאי וא"ל דס"ל להמקשן די"ל הת"ק טעמי' משום דמיירי כשבאו העדים זא"ז ויצאת מחזקת איסור א"א קשה א"כ מ"ט דרמב"י וא"ל משום זולותא דבי דינא קשה ל"ל ניסת הא גם בהתירוה להנשא איכא זילותא וא"ל דאה"נ לאו דוקא ניסת אלא התירוהו להנשא א"כ היינו ת"ק דגם הוא מתיר בזה משום שיצאת מחזקת איסא ור"א וא"ל דרמב"י דוקא ניסת ממש קאמר דגבי התירוה להנשא ליכא זילותא דב"ד כיון דבלא"ה צריכין לשנות דברי הב"ד ולאוסרה אכ"ע ז"א דהא המקשן עדיין לא ידע משינויא דניסת לאחד מעדיה אלא דסבר דמותרת אכ"ע א"כ גם בהתירוה להנשא איכא זילותא דב"ד שפיר א"כ ע"כ לדעת המקשן גם אם טעמו דרמב"י הוה משום זילותא ע"כ ניסת לאו דוקא כנ"ל והדרא קושיא לדוכתי' היינו ת"ק אע"כ דת"ק מיירי שבאו בבת אחת ומשום חזקת דייקי דמרעי' לחזקת איסור א"א. והשתא מה מאד נמלצו לחכי ליישב אמאי לא הקשו תוס' מאי פריך הא גופא באשם תלוי קאי ול פריך בחנק קאי ז"א דשם י"ל שפיר דהמקשן פריך לרווחא דמלתא אף לרבא דפליגי בזילותא וי"ל דת"ק מיירי כשבאו עדים זא"ז וכס' ריב"ב ורמב"י טעמו משום זילותא הוא ובעי דוקא ניסת ממש דבהתירוה לישא ליכא זילותא דבלא"ה צריכים לשנות דברי ב"ד הקודמים ולאוסרה על כ"ע דאינה מותרת כ"א לא' מעדי' דהא זה המקשן כבר ידע משינויא דניסת לאחד מעדי' ושפיר פריך אף לפי חלוקה זו עכ"פ הלא היה גופה באשם תלוי קיימי ושפיר לא הקשו תוס' בכאן כ"א על המקשן הראשון דלא ידע עדיין משינויא דניסת לא' מעדי'. משא"כ התוס' דמס' ב"ב דף ל"ב דלית להו כלל סברת ריב"ב מדלא הביאו שם דא"ל משום דיקשה מ"ט דרמב"י ז"א דהלא ציינו שם לפי הה"א דפליגי בזילותא וא"כ י"ל טעמי' דרמב"י משום זילותא הוא אע"כ כמש"ל דשם מוסב הכל על תירוצם הראשון שהביאו ותי' ר"י כו' דאיהו לית ליה כלל סברת ריב"ב ובהיות כן הקשו התם שפיר מאי פריך הא גופה באשם תלוי קאי ה"ל למימר בחנק קיימי וא"ל דמיירי שבאו העדי זא"ז דהא לית להו סברת ריב"ב כלל והוא ככפתור ופרח. איברא עדיין יש לדקדק דבמכילתן נמי הביאו תוס' תירוצם בשם ר"י דלית לי' כלל סברת ריב"ב כמש"ל ולמה השמיטו כאן הקושיא דמאי פריך היא גופה באשם תלוי קיימי ולא פריך היא גופה בחנק קיימי דלא שייך ג"כ תירוץ הנ"ל ע"כ נלע"ד בהיתר ספק הרביעי שזכרנו דהנה בעפ"י כתב דהא דפליג ר"י על סברת ריב"ב דוקא בהתירוה לישא ולא ניסת עדיין אבל ניסת ממש מודה ר"י ג"כ דיצאה מחזקת איסור א"א לגמרי יע"ש היטב ובהיות כן כיון דרב מיירי הכא מניסת ממש קשה ל"ל הביאו כאן התירוץ של ריב"ב דהא גם ר"י מודה לו בניסת ממש כנ"ל. ומהכרח לומר דתוס' מקשי' בשמעתין לפי המסקנא דרב מבאו עדי' ואח"כ ניסת נמי מיירי ע"ש אבל גם על זה קשה דהא הקשה מהרש"א ז"ל מאי מקשי' תוס' בחטאת קאי כיון שהוא והיא אומרים ברי לי ליכא ש חזקת איסור א"א כמ"ש תו' במכילתן דף צ"ג ע"ב ובהכרח לומר דעיקר קושי' תוס' על המקשן דלא ידע מן ניסת לאחד מעדי' וליכא ברי לי ובהיות כן דעיקר קושי' התוס' על המקשן קשה מאי הקשו דהל"ל בחטאת קאי דלמא הש"ס פריך לכ"ע אף להך לישנא דלקמן דרב מיירי מניסת ממש ואח"כ באו עדים דכאן י"ל ס' ריב"ב מ"מ באשם תלוי ודאי קאי. לכן אמרתי דהנה הקשה בעל לחם אבירים ז"ל על הך שכתבו תוס' אע"ג דבאשם תלוי בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות כאן לא בעינן חתיכה אחת מב"ח משום דהוקבע איסורה דא"א וקשה הלא תו' בעצמם כתבו דחזקת אשה דייקי ומנסבה מרעי' לחזקת איסור א"א ותירץ הוא ז"ל דבאמת חזקת דייקא מקלש קליש לה לחזקת איסור א"א אבל לא עקר לי' לגמרי ונשאר עכ"פ חזקת א"א לענין זה דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות עכ"ד יעש"ה ובהיות כן הקשו תוס' שפיר ממ"נ אי פריך המקשן להאי לישנא דרב מיירי מבאו עדים ואח"כ ניסת ה"ל למיפרך בחטאת קאי ואי פירכת להך לישנא דרב מיירי מניסת ואח"כ באו עדים די"ל דיצאה כבר מחזקת איסור א"א קשיא א"כ מאי פריך באשם תלוי קאי הלא גם אשם תלוי ליכא דהא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות ואין לומר דהוקבע איסורא דא"א ז"א דהא כבר יצאה מחזקת איסור א"א לגמרי דבשלמא לתירוץ תוס' דחזקת דייקי מרעי' לחזקת א"א שפיר י"ל דנשאר עדיין לענין זה דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות אבל אם יצאה כלל מחזקת איסור א"א קשה שפיר הא בעינן חתיכה אחת מב"ח וע"כ דפירכת הש"ס אי רב מיירי מבאו עדים ואח"כ ניסת א"כ קשה הבא עליה בחטאת קאי ומקשים תו' קושיתם דרך קיצור או סתירה ומש"ה הביאו מקודם הקושיא הא בעינן חתיכה א' מב"ח כו' ואח"כ הקשו הו"ל למימר בחטאת קאי דבל"ז י"ל כסברת ריב"ב וכמש"ל ושפיר הפכוהו התו' בכאן סידורם מאשר סידרו בכתובות דשם מקשים תיכף דהל"ל בחטאת קאי וא"ל דמיירי שבאו עדים זא"ז קשה מ"ט דרמב"י כמש"ל אבל הכא דרב מיירי להדי' בניסת מקודם שפיר י"ל כס' ריב"ב לכך קידמו בקושי' הקודמת דהא בעינן חתיכה א' מב"ח וקשה ממ"נ. ועתה לפי הוצעת דברינו האלה יצרפו ויתלבנו דברינו שגם כאן לא מצי תוס' להקשות על מקשן השני אמאי לא פריך היא גופה בחנק קיימי וכמו שהוקשה שם במס' ב"ב. דעל מקשן השני דפריך היא גופה באשם תלוי קיימי י"ל דפריך להך לישנא בניסת ממש ואח"כ באו עדים מיירי רב קשה ג"כ היא גופה באשם תלוי קיימי דבחנק לא קיימת דיצאה מחזקת איסור א"א כיון דכבר ניסת ובניסת ממש גם ר"י מודה לסברת ר"י ב"ב כמש"ל מבעפ"י ז"ל וא"ל דאם פירכתו למאן דמוקים לרב דוקא בניסת ואח"כ באו עדים א"כ קשה הא גם אשם תלוי ליכא דבעינן חתיכה אחת מב"ח דהא ליכא חזקת איסור א"א דכיון דכבר יצאה ממנו. ז"א דהלא כאן בשמעתין איירינן בהאי גווני דאתי בעלה וקם ואמר אני בעלה של זו והיא ניסת מכבר ועדים מעידים שזה לאו בעלה רק שמת א"כ בדין הוא שתהי' תחת זה בעל שניסת לו דקידושיו ונשואיו היו שפיר א"כ הרי אצלה ממש חתיכה א' משתי חתיכות דהא הספק אם זה בעלה או זה דבשלמא גבי בעל הוה רק חתיכה א' אם זו אשתו או א"א משא"כ בשמעתין דהכא לגבי דידה הוה ממש חתיכה א' מב' חתיכות ולכך לא הקשו תו' גם בשמעתין על מקשן השני כלל די"ל שפיר כנ"ל והוא ברור לאמתו של תורה:
ועתה נבוא אל הענין במכילתן דף צ"ג ע"ב ל"ל תירץ שם ר"י גופא תירוצו דהכא דדייקי ומנסבא וכמ"ש תו' בכתובות דף כ"ו ע"ב בתוס' ונ"ל דהנה הקשה הגאון מוהר"רא ברודא ז"ל במס' כתובות כ"ב ע"ב דמתרצי' תו' משום דאשה דייקי ומנסבה. קשה בניסת ואח"כ באו עדים מאי דייקי ומנסבה שייך כאן דהא כל עיקר דייקא ומנסבה דאמרי' היינו מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה דהיינו שאסורה לו לחזור ומש"ה דייקי מתחילתה משא"כ בניסת ברשות לא דייקי כלל יעש"ה והשיג עליו מחות' הגאון ח"ץ ז"ל בתשובותיו סי' ב' דגם כאן שייך שפיר דייקי ומנסבה. כיון דאח"כ באו עדים ואמרו לא מת מוכרחת היא להיות דייקה עכשיו דבשלמא עד הנה היתה ניסת ברשות ב"ד אבל כשבאו עדים השנים ואמרו לא מת א"כ לא נשארה תחת בעלה אלא מחמת שאומרת ברי לי כדאמרי' בשמעתין והוה שלא ברשות ואסורה לחזור וממילא דייקת שפי' בביאת כת עדים השני' יעויין בדבריו הנעימים. והנה לכאורה נעלם משניהם דברי מהרש"א ז"ל במכילתן שהקשה בפי' קושי' מוהרר"א ברודא בכתובו' וגם על מהרש"א יתפוס החכם צבי ז"ל. ואמרתי בלימוד התחלת הזמן דצדקו דברי שניהם המה ראו כן טעמו דברי מהרש"א רק לקושי' מהרש"א י"ל אך התירוץ ההוא יהי' דוקא ביבמות במקום שהקשה מהרש"א ז"ל אבל בכתובות שם התחכם האחרון הכביד. שם נשאר קושי' מוהרא"ב דלא שייך אותו התירוץ וכמו כן סתיר' הח"ץ ז"ל לא שייך אקושי' מהרש"א כ"א אקושי' מוהרא"ב ומעתה כ"א יבוא על מכונו על קושי' מוהרא"ב תירוצו של ח"ץ ז"ל ועל קושי' מהרש"א תירוצו דהנה לכאורה י"ל קושי מוהרא"ב שהקשה מאי דייקי שייך בניסת ואח"כ באו עדים ז"א דהא אי' במכילתן דגם ניסת ברשות אסורה לחזור לו א"כ בניסת ברשות ע"פ ב' עדים שאמרו לה מת בעלך דייקי ומנסבה מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כמו ניסת שלא ברשות אבל ז"א דהאמר שם רב ששת הלכה מכלל דפליגו מאי הוה לה למעבד ולא דייקי ובכתובות שם מרי' דשמעתי' ר' ששת דמוקי כשניסת לא' מעדי' והקשה שם שפיר מוהרא"ב בניסת ואח"כ באו עדים מה דייקי שייך כאן לר"ש גופי'. אבל קושי' מהרש"א במכילתא ליתא דכאן הוא מריה דשמעתיה דס"ל ניסת ברשות אסורה לחזור לו ממילא דייקה ומנסבה אף בניסת ברשות הרי דמיושב קושית מהרש"א ונשאר קושי' מוהרא"ב והנה כאן במכילתין אין לומר ס' ח"ץ ז"ל דעתה כשבאו עדים השנים דייקה כו' זה ליתא דבשלמא התם בכתובות י"ל שפיר בבאו עדים אף אחר שניסת דייקה דהא היום הברירה בידה לפסוק מלדור עם בעלה הזה ואז אם יבוא בעלה הראשון מותרת לו מאחר שעד הנה היתה הכל ניסת ברשות משא"כ אם נשארת תחת בעלה השני ע"פ ברי שלה הוה ניסת שלא ברשות ואם יבוא בעלה הראשון תאסרה לשניהם ממילא עכשיו בשעת ביאת עדים השנים כשהיא רוצית לדור עם בעלה שהיא תחתיו דייק' שפיר מחומר שעליה בסופה אבל במכילתן דמיירי שבאו עדים ואמר ומת וניסת ברשות ואח"ז בא א' ואמר אני בעלה ושני' אומרים זה בעלה. בכאן לא שייך בשום פני' לומר דתהי' דייקה מכח כת עדי' האחרונים דהא זה לא יתברר מעולם שהשני שבא הוא בעלה כיון דכבר שני' העידו שאין זה בעלה הרי תרי כמאה מאי אמרת דלמא יבא עוד שלישי ויכירו כ"ע שהוא הבעל כמ"ש תוס' ואז תהי' אסורה לו מחמת שניסת שלא ברשות קשה מאי שלא ברשות איכא כאן הלא שנים אומרים מת בעלה וא"ל הרי שנים שבאו עכשיו אומרים לא מת בעלה ז"א דהא הם אומרים שהשני הוא הבעל עכ"פ גם הם מעידים שלא יבוא עוד שלישי ומאחר שהיא יודעת בבירור שזה שבא לאו בעלה לא שייך כלל שום דייקא דאין לה שום מיחוש בעולם והשתא מיושב קושי' מהרש"א אף דא"ל תירוצו של ח"ץ דלא שייך כאן דייקה לבסוף מ"מ י"ל דדייקה מתחילתה כיון דמרי' דשמעתי' הוא רב דאמר ניסת ברשות אסורה לחזור לו ממילא מתוך חומר שהחמרתה בסופה דייקי מתחילתה. ובכתובות אשר יפה הקשה מוהרא"ב דשם מרי' דשמעתי' ר"ש דס"ל ניסת ברשות מותרת וליכא דייקי בתחילתה מ"מ י"ל תירוצו של מוהר"צה דכאן דייקי בסופה שפיר ומיושב היטב דברי הגאונים לאמת ולפ"ז מש"ה לא תירץ ר"י במכילתא דף צ"ג תירוצו דהכא דדייקה ומנסבה ז"א דמרי' דשמעתי' דשם הוא ג"כ ר' ששת. א"כ לא שייך דייקה כלל דבתחילתה לא דייקה דמאי הוה לה למיעבד כיון דניסת ברשות וגם א"ל דדייקה לבסוף כסברת הגאון חכם צבי ז"ל ז"א דהלא כאן אין שום מיחוש לדברי השני כיתות עדים שיבוא בעלה שנאמר דדייקה בשביל שתהיה מותרת לחזור לו דהא תרווייהו כתו' מסהדי דמת בעלה רק זאת אומרת מת בעלה ואח"כ מת בנה וזאת אומרת מת בנה ואח"כ מ"ב א"כ לא סלקי אדעתה כלל שיבוא עוד בעלה כיון דלדברי השני כתות עדים מת ולא שייך כאן דייקי ע"כ הוצרך לתירוצו דהכא. וברם תיוהא חזינא בדברי תו' בכתובות דכ"ו ע"ב הביאו דגבי יבם שייך נמי דייקי וצ"ע דמה דייקי שייך גבי יבם כיון דליכא לה למיחש שיבוא בעלה וי"ל ע"פ דברינו הנ"ל או שכוונ' התו' דשם דדייקי דלמא יזומו אחד מעדיה ומוסב שם על ענין הראשון שכ' שם וכאן קצרתי וסמכתי על הח' יוסף לקח ובחילוקי הארכתי: