אור ברסלב
מאורי אש על פרשת וזאת הברכה - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת וזאת הברכה - כתנות אור

על פרשת האזינו - אור חדש

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כו' תורה צוה לנו משה מורשה קהלות יעקב וגו' נראה ליישב המשך הפסוקים דאיתא בביצה בפרק אין צדין דף כ"ה תנא משמי' דר' מאיר מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שעזין הן שנאמר מימינו אש דת למו ותנא דבי ר' ישמעאל אש דת למו ראויין הללו ליתן להם אש דת והקשה מהרש"א הא אמרינן בפרק קמא דע"ז מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן אמר ר"י מלמד שהחזיר הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קיבלוה עד שבאו ישראל וקיבלוה ותירץ וי"ל דה"ל להקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית כמו שעשה לישראל הרי לפנינו שכפה הר כגיגית כדי שיקבל דת אש ועוד נראה לי לומר דשאני ישראל שהתורה להם ירושה וכבר נכנסו בברית על ידי אבותינו ולכך הכריחו לכוף אותם לשמוע מוסר אביהם וזה פירוש הפסוק ה' מסיני בא וזרח משעיר למו שהחזיר הקדוש ברוך הוא לתורה על כל אומה ולשון שיקבלו ולא רצו אך שלא יקשה לך היה לו להקב"ה לכפות עליהם ההר כגיגית ולזה אמר תורה צוה לנו משה מורשה ר"ל שהוא ירושה לנו מאבותינו דכבר נכנסנו בברית התורה על ידי אבותינו וצריך לכפות עליהם שיקיימו ברית אבותם וק"ל:

ועוד נ"ל ליישב המשך הפסוקים וזרח משעיר למו כו' אף חובב עמים גם חיבה יתירה חבב את השבטים ונראה דהא איכא למידק למה החזיר הקב"ה התורה לאומות ולא כפה מיד לישראל שיקבלם ונראה דזה עשה הקב"ה לטובת ישראל דאיתא בזוהר בלק דף קצ"ב ע"ב וזרח משעיר למו ממה דאמרו בני שעיר דלא בעי לקבלא אורייתא מההיא אנהיר להון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וחביבא סגי' וכן הופיע מהר פארן ממה דאמרו פארן דלא בעי לקבלא אוריי' מההיא אוסיפן ישראל חביבו ונהירו יתיר וזהו חיבור הפסוקים ה' מסיני בא וזרח משעיר למו כו' שהחזיר לבני עשו ולבני ישמעאל שיקבלו התורה ולמה באמת החזיר ולא כפה מיד לישראל ומתרץ אף חובב עמים שחבב השבטים שעל ידי כך חיבה יתירה נודעת לשבטים שכל אחד נתן והופיע מאורו לישראל וק"ל:

דרשה שדרשתי בפני ח"ק דקברני' פה א"ש ביום ה' ח"י אדר שני שנת תפ"ו לפ"ק בשביל יקרא דחיי ודשכבי להחזיק עמוד החסד של אמת שעושים עם המתים ועולם חסד יבנה וחסד ה' מעולם ועד עולם לזרז לעושי מצוה אפתח פתרא לנפשי:

דאמרי' ספ"ק דסוטה דריש ר' שמלאי תורה תחלתה ג"ח וסופה ג"ח תחילתה ג"ח דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה ג"ח דכתיב ויקבור אותו בגיא. הנה בודאי תורתנו הקדושה נעוצה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה. וקודם לזה צריכין אנו ליישב מאמר קודם לזה א"ר חמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מפני שגלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבואו לקבורתו של משה באותו שעה ויעמדו בבכי' ויחננו ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדינו ויעמוד משה ומבטל הגזירה. ואמר רב"ח מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם לילך אחר השכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא הלוך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא הלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים כו' הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא. הקב"ה ניחם אבלים כו'. ויש לדקדק הלא קרא דאחר ה' תלכו הוא מוקדם בתורה ולמה אמר תחלה טעמו שקברו של משה נסתתר ואח"כ פירש טעמא דהאי קרא דאחרי ה' תלכו. וליישב זה נראה דעל טעמו דנסתתר קברו של משה יש להקשות איזה קושיא ולכן בא לתרץ דברים ראשונים בפירוש אחרי ה' אלהיכם תלכו משום דאיכא למידק דהא הקב"ה למדו למשה סדר בקשות רחמים ואמר כל זמן שישראל עושין כסדר הזה ברית כרותה לי"ג מדות שאינם חוזרים ריקם א"כ מ"ט לא אהני לן דמקרי קרינן וצווחי צווחינן ולית דמשגח לן ותירצו דורשי רשומות משום דאנו צריכים לעשות כמדתו של הקב"ה מהו רחום וחנון כו'. ולכך אמרו אם הם עושים כסדר הזה ר"ל שגם הם יעשו כסדר הזה אז אינן חוזרות ריקם אבל כשאינם עושים אין התפלה מועלת, ובכאן יש להקשות על טעם שנסתתר קברו של משה שלא יבכו ישראל ויחננו לפניו לבטל הגזירה ולמה הם בעצמם אינם מבטלים על ידי בקשות רחמים מי"ג מדות שכבר הבטיח להם הש"י שאינן חוזרות ריקם ועל כרחך צריכין אנו לומר שהם לא עשו כמדותיו של הקב"ה. אך כל זה אם אנו מחויבים ללמוד ממדותיו. אבל אם אין מחויבים ללמוד ממדותיו הקושיא במקומה עומדת למה לא ביטלו ישראל בעצמם הגזירה וזה ביאר ר"ח בר חנינא דמתחילה אמר למה נסתתר קברו של משה כדי שלא יבקשו ישראל רחמים על קברו לבטל הגזירה. ושלא יקשה למה לא ביטלו הם בעצמם על ידי בקשת רחמים של י"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. ועל כרחך צריך לומר שלא עשו כמדותי' של הקב"ה אך מאן יימר שצריכין אנו ללמוד ממדותיו. ולכך אר"ח ב"ח מאי דכתיב אחרי ה' תלכו וכי אפשר לאדם לילך אחרי השכינה אלא הלוך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא והם לא עשו כן ולכך לא יוכלו לבטל הגזירה על ידי בקשות רחמים וק"ל:

ובזה נבוא גם לביאור ולחבר סוף התורה לתחילתה דהא טעמא דנסתתר קברו של משה מפני שהי' גלוי וידוע שבית המקדש יחרב וכו'. ואיתא במדרש ילקוט ר' חייא רבה אמר מתחילת בריאתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב. בראשית ברא אלהים בנוי והארץ היתה תהו ובהו חרוב כו' וריש לריש פתר קרא במלכיות תהו זה בבל וגו'. ובזה מבואר היטב ולא ידע איש את קבורתו. וקשה באמת מ"ט ומתרץ בראשית ברא אלהים כו' והארץ היתה תהו ובהו וכו' ומרומז חורבן בית המקדש ומלכיות ואם כן ראוי שלא ידע איש קבורתו כטעמו דר"ח ב"ח שלא יעמדו על קברו של משה לבטל את הגזירה:

ועוד אני אומר דרך רמז בראשית" ברא" אלהים" יש בסופי תיבות תיבת אמת ועיין בבעה"ט. ואחר שסיים התורה שלא נודע קבורת משה והקדוש ברוך הוא בעצמו טיפל בקבורתו כן ראוי לנו שגמילת חסדים של מתים הוא חסד של אמת וק"ל:

ועפ"י גמרא הנ"ל יש ליישב גמרא דסוכה סוף פרק לולב וערבה ת"ר מאי דכתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים למה נמשלה תורה לירך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר והיינו דא"ר אליעזר מה דכתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זו גמילת חסד והצנע לכת זו הכנסת כלה והוצאות המת. והלא דברים ק"ו ומה דברים שדרכם לעשות בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעה על אחת כמה וכמה. עיין ברש"י שמפרש דברים שדרכן לעשות בצנעה כגון צדקה וכו' וה"ה לדברי תורה עכ"ל וזה הוא דוחק גדול מנ"ל לומר דר"א ס"ל דה"ה לדברי תורה שיהיה בצנעה דלמא שאני דברי תורה דכתיב לא מראש בסתר דברתי ואם כן איך קאמר והיינו דר"א. ונראה לי לומר דאיתא בפרק אלו מגלחין דף ט"ז ע"ב דרבי גזר שלא ישנו לתלמידי' בשוק מאי דרש חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר ור' חייא שנה לשני בני אחיו בשוק דכתיב חכמה בחוץ תרונה ור"ח האי קרא חמוקי ירכיך מאי עביד ליה ומשני מוקי ליה בצדקה ובג"ח נמצא יש שני פירושים על פסוק חמוקי ירכיך או דקאי על ד"ת או דקאי על צדקה וג"ח שצריכה להיות בסתר אבל תורה אפילו בפרהסיא דכתיב חכמה בחוץ תרונה וגם לא מראש בסתר דברתי. אך אם נימא דצדקה וג"ח ילפי' בק"ו דצריך להיות בצנעה וע"כ האי קרא דחמוקי ירכיך קאי על ד"ת. ועל פי זה מיושב דברי גמרא הנ"ל שדרש רב ענן מה דכתיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר אך תאמר מנ"ל לדרוש זה דלמא הקרא קאי על צדקה וג"ח ולכך אמר והיינו דאר"א דר"א נמי סבירא ליה דרש דרב ענן משום דיליף צדקה וג"ח בק"ו שצריך להיות בצנעה וע"כ קרא דחמוקי ירכיך קאי על דברי תורה שצריך להיות בצנעה כמו שדרש רב ענן וק"ל:

ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ופי' רש"י לעיני כל ישראל שנשאה לבו לשבור הלוחות לעיניהם והסכים דעת הקב"ה לדעתו שנאמר אשר שברת כו' ואיכא למידק על משה שהיה אדון כל הנביאים וכבר אמרו רז"ל שתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזירם לתהו ובהו ואם כן איך שיבר הלוחות הא יחזיר העולם לתהו ובהו וצ"ל דמשה למד כמו שכתבו התוס' בפ"ק דע"ז דאמרו שמים וארץ נוגעים בעדותן הם שנאמר אם לא בריתי כו' והקשו התוס' תימא הא ראיה גדולה שהם קיימים ותירצו די"ל. שעומדים על הקבלה ולפ"ז נוכל לומר דלא חשש משה באיבוד עול שכבר עומדים שמים וארץ על הקבלה ועי"ז יש לחבר סוף התורה בתחילה דאיתא בבעל הטורים בראשי"ת ראשי תיבות בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורה ולפי זה ניחא דעיקר הבריאה היה בשביל שיקבלו ישראל את התורה ועומדים על הקבלה ובזה רמז לנו התורה לעיני כל ישראל זו שיבר הלוחות ולא יקשה לך איך שיבר הלוחות ולא חש באבדון העולם ולכך אמר בראשית ר"ל בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל התורה ועומדים שמים וארץ על הקבלה ולכך לא חשש משה לשברם לטובות ישראל עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא יישר כחך ששברת וק"ל:

תם ונשלם בעזרת אל עולם ספר כתנות אור אור פרשת וזאת הברכה חדש גרסינן במסכת סוכה דף ט' ע"א במתני' סוכה ישינה ב"ש פוסלין ובית הלל מכשירין ואיזהו סוכה ישינה כל שעשאה שלשים יום קודם לחג וכו' שם בגמרא מ"ט דב"ש וכו' אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה לשם חג ובית הלל האי מבעי' לי' דעושין סוכה בחול של מועד וב"ש סבירא ליה כר"א דאמר אין עושין סוכה בחול המועד ע"כ והנה בכאן מקשים העולם דמאי משני הש"ס וב"ש סבירא ליה כר"א דאין עושין סוכה בחול המועד הא גם ר"א גופא יליף מקרא זה דאין עושין סוכה בחולו של מועד ועיין לקמן דף כ"ז ע"ב תניא אר"א אין יוצאין מסוכה לסוכה וכו' ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחש"מ מ"ט דר"א א"ק חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראויה לשבעה וחכמים סבירא ליה אמר קרא חג הסוכות עשה סוכה בחג ע"כ הרי להדיא דתרווייהו מקרא א' דרשו ומאי משני ס"ל כר"א אכתי מבעי' ליה קרא ע"ז גופא להורות דאין עושין סוכה בחולו של מועד ודוחק לומר תרתי שמעת מיניה ובקושי' זו נתחבטו כמה וכמה לומדים ואמרתי גם אנכי בילדותי ליישב דאיתא שם תניא אר"א כשם שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו כך אין אדם יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות תעשה לך וחכמים אומרים אעפ"י שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו יוצא בסוכתו של חבירו דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוי' לישב בסוכה אחת ומוקי לקרא דלך למעוטי גזולה לחוד ופריך ור"א האי כל האזרח מאי עביד ליה ומשני לרבות גר שנתגייר וקטן שנתגדל בינתיים ורבנן כיון דאמרת עושין סוכה בחש"מ לא צריך לרבויי יעש"ה ולפי זה קשה מאי פריך לעיל ור"א מ"ט דאמר אין עושין סוכה בחש"מ דלמא ר"א לטעמי' דמוקי לקרא דכל האזרח לרבות גר שנתגייר וקטן שנתגדל בינתיים וקשה למה לי קרא על זה הלא רשאין לעשות סוכה בחולו של מועד אף לאדם אחר אעכ"ל דאין עושין סוכה בחולו של מועד וההכרח לומר דפריך באמת מנא ליה לר"א דאין עושין סוכה בחולו של מועד דלמא עושין סוכה בחולו של מועד ובאמת קרא דכל האזרח מרבה סוכה שאולה אולם עדיין קשה לפי מה שכתב תוספות לעיל להקשות למה לי קרא למעט גזולה תיפוק ליה דהוה מצוה הבאה בעבירה ובשלמא לר"א לא קשיא מידי דאיצטרך לך למעוטי שאולה אבל לחכמים דמוקי לך רק למעט גזולה קשה יעש"ה ולפי זה יש לומר דמשום הכי לא מוקי ר"א לך למעוטי גזולה לחוד דקשה למה לי תיפוק לי' דהוה מצוה הבאה בעבירה ועכ"ל דלך ממעט נמי שאולה ואם כן קאי כל האזרח לרבות גר וקטן ומוכח שפיר דאין עושין סוכה בחולו של מועד וכנ"ל אבל עדיין י"ל דפריך שפיר דהנה לעיל פריך לב"ה דאמר סוכה ישנה כשרה אמאי הא כתיב לך ונימא דבעי לשמה כמו דאמרי' בציצית דכתיב ועשו להם וכו' ומשני האי לך דסוכה מבע"ל למעוטי גזולה וכו' יעש"ה ולפ"ז פריך שפיר הכא מ"ט דר"א דלמא עושין סוכה בחולו של מועד וקרא דכל האזרח מרבי שאולה וקרא דלך באמת ממעט סוכה ישינה דפסול כדפריך בגמרא ומשני הש"ס דכתיב חג הסוכות תעשה לך וכו' ומהתם מוכח כבר דסוכה ישינה פסולה כדילפי' ב"ש לעיל אם כן מוכח נמי שפיר דאין עושין סוכה בחולו של מועד דאל"ה למה לי כל האזרח לרבות גר וקטן וכו' וא"ל לרבות שאולה אם כן לך ל"ל וא"ל למעוטי גזולה ת"ל דהוה מצוה הבאה בעבירה וא"ל למעוטי סוכה ישונה ז"א דהא כבר נתמעט מחג הסוכות אם כן באמת עיקר קרא דרשי' לסוכה ישינה דפסולה ומיניה מוכח ממילא שפיר דאין עושין סוכה בחש"מ מדכתיב כל האזרח לרבות גר וקטן וכמ"ש:

ומיושב קושי' העולם היטב דשפיר אמרינן וב"ש סבירא ליה כר"א דאמר אין עושין סוכה בחולו של מועד ולא איצטרך קרא על עושין סוכה עכ"פ רק דסוכה ישינה פסולה ומיני' מוכח נמי דאין עושין סוכה בחולו של מועד ומדוקדק היטב בלשון רש"י ז"ל שכתבו שמעת מיני' דעשה סוכה הראוי לז' כלומר דעיקר קרא לאו לדהכי הוא דאתא רק לסוכה ישינה דפסולה ומיניה מוכח ושמעת מיני' נמי הא דאין עושין סוכה בחולו של מועד ופשוט הוא: ומדי דברי בו זכור אזכרנו לטובה מאחר שמונח בידי כמה תשובות אשר פלפל עמי בחכמה המנוח הגאון בה"מ שו"ת בית אברהם ותירץ ג"כ על קושיא זו באופן זה דלכאורה איכא למידק ממ"נ אי הסברא החיצונה מחייב דאין עושין סוכה בחולו ש מועד מטעם איסור בנין וכדומה אם כן לר"א קרא למה לי דאין עושין סוכה בחולו של מועד מאחר שגם בלא"ה יתחייב זה מן הסברא ואי הסברא החיצונה הוא דעושין סוכה בחול של מועד אם כן לחכמים קראי למה לי דעושין סוכה בחול של מועד וי"ל דהני תנאי לשיטתייהו ודשמעי' לי' לר"א דס"ל במכילתן די"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וחכ"א דאין חיוב כי אם על ראשונה ולפי זה הסברא חיצונה לר"א דעושין סוכה בחול של מועד מאחר שעליו החיוב לאכול י"ד סעודות בסוכה וכדאיתא בפוסקים ומש"ה צריך לדידי' קרא דאין עושין סוכה בחול של מועד אבל להחכמים מהסברא החיצונה דאין עושין סוכה בחול של מועד אחר שכבר אכל בלילה הראשונה בסוכה דרחמנא רמי' עלה ולא יותר ואיצטרך קרא דעושין ולפי זה משני שפיר ב"ש סבירא לי' כר"א דאין עושין סוכה בחוש"מ והיינו לאו כר"א ממש דילפי מקראי אלא ס"ל מסברא חיצונה דאין עושין סוכה בחש"מ מאחר דס"ל לב"ש במכילתין דאינו חייב לאכול י"ד סעודות בסוכה ודוק:

ואגב אזכיר מה שהרגיש אדוני אבי הרב ז"ל לדקדק במשנתינו דתני ואיזהו סוכה ישינה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום ופרש"י מאחר ששואלים ודורשים בהלכות פסח והלכות החג קודם לחג שלשים יעש"ה ולכאורה קשי' מנ"ל להמשנה ליתן הזמן שלשים יום דלמא דוקא גבי פסח הוא דגמרי' דצריך שלשים יום ולא בחג כמו שהקשה באמת הב"י על האידנא דשואלים ודורשין הלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ובמגילה דף ל"ב אמרינן משה תיקן להם לישראל שיהי' דורשים הלכות פסח בפסח וכו' ותירץ דדוקא גבי פסח הוא דדורשין שלשים יום קודם פסח דנפישו דינים מה שאין כן בשארי החג ע"כ ונראה דמוכח ע"כ דסבירא לי' לב"ש דגם קודם החג בעינן תלתין יומי מדתני במשנתינו סוכה ישנה כו' אבל אם עשאה לשם חג וכו' מכלל דאיכא סוכה דלאו ישנה וכשרה לבית שמאי אף בסתמא ואי אמרת לב"ש בי"ט הוא דדרשינן בהלכות החג ולא קודם אם כן איך משכחת לה שעושין סוכה סתמא לשמה אי בעשאה ביו"ט גופא ובחול של מועד הלא לבית שמאי אין עושין סוכה בחול של מועד ועל כרחך דבשלשים יום תליא מילתא ואי עביד לי' תוך שלשים יום סמוך לחג סתמא לשמה הוא ע"כ ודפח"ח. וקשיא לי לדבריו משכחת לה לבית שמאי דסתמא לחג הוא כגון גר שנתגייר וקטן שנתגדל בחש"מ דאיהו לכ"ע עושה סוכתו בחש"מ ועיין בזה:

והנה רבים רוצים ליישב קושית הרשב"א בע"א ובזה האופן דבאמת לכאורה מוכח דאין עושין סוכה בחש"מ מדכתיב כל האזרח לרבות גר שנתגייר כו' וא"ל דמנ"ל זה דלמא כל האזרח מרבי שאולה קשה לך למה לי וא"ל למעוטי גזולה ז"א דרש"י כתבו לקמן ריש לולב הגזול דמאן דאמר קרקע אינה נגזלת לא משכחת לה סוכה גזולה כ"א בעושה סוכתו בראש העגלה וראש הספינה עיין שם ולפי זה למאן דאמר סוכה דירת קבע בעינן ופסול סוכה בראש העגלה ובראש הספינה כדאיתא דף ה' ע"ב אם כן לא משכחת לה גזולה כלל ועל כרחך לך למעוטי שאולה וכל האזרח לרבות גר שנתגייר ומוכח ממילא דאין עושין סוכה בחש"מ רק דהש"ס מפרש אליבא דר"א מנ"ל דאין עושין סוכה בחש"מ דאיהו גופא סבירא ליה קרקע נגזלת אבל לבית שמאי י"ל דס"ל באמת דקרקע אינה נגזלת ומוכח ממילא בלאו קרא דאין עושין סוכה בחולו של מועד באמת גם בעיני הי' נראה לפרש כן אבל אחר העיון בתוספות שם ליתא וגם בלאו הכי אף דסוכה דירת קבע בעינן אפילו הכי היכא שיכולה לעמוד ברוח מצויה דים ודיבשה כ"ע מודי' דכשירה אם כן עדיין משכחת לה סוכה גזולה כנ"ל וזה מפורש להדיא בגמרא שם ועיין בזה:

שם דף ל"ו ע"ב תניא ר"י אומר אין סוכה נוהג אלא בד' מינים שבלולב והדין נותן וגו' אמרו לו כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל א"ד לא מצא ד' מינים יהא יושב ובטל וכן הוא אומר בעזרא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי תאנה כו' ור' יהודה הני לדפנות עלי עבו' ועלי הדס ועלי תמרים לסכך תוס' ד"ה הביאו עלי זית ר"י הוה מוקמי ליה לדפנות עכ"ל ורבים נבוכים בפירוש דיבור תוס' הזה ואמרתי ליישב קושיא זו והוא שיש לדקדק שבדף י"ג ע"א מביא הגמרא גם כן האי קרא ולא סיימו קראי לגמ' וכאן במכילתן הביא הש"ס כל הקרא וסיים ועשו סוכות ככתוב בזה הסיגנון בדרך זה דבאמת גם החכמים היו חוששים לדברי ר"י שהני לדפנות לכך הביאו כל המקרא ושמעת מיניה דהני חלת מילי שאמר עזרא ועשו סוכות ככתוב שעל כרחך לסכך נתכוון ליקח ולא לדפנות דהנה מקשי' לשיטת הרמב"ם דעצי סוכה גם מהדפנות אסורין בהנאה דדוקא מה שאנו דורשים מלשון סוכות קאי רק על סכך וכו' עיין בהרא"ש וכ"מ א"כ איך מוקי ר"י לדפנות למה לא נצרך גם בדפנות ד' מינים אחר דמק"ו שנוהג בלילות כבימים אתית לה יע"ש ונ"ל דהנה רש"י פירש לעיל דמשפט דופן עקומה הוא מטעם שאנו רואין הסכך פסול שבצדדים כאלו נכפף ונעשה מדפנות אם כן ודאי ליכא למימר דבדפנות בעינן גם כן ד"מ כמו הסכך עצמו דאם כן דופן עקומה איך משכחת לה דהא אם גם יוחשב הסכך פסול לדפנות נפסל גם כן דהלא גם בדפנות יופסל מינים הפסולין אך עדיין יש לנו פתח למצוא דופן עקומה ולומר דעליו קאי ההלכה למשה מסיני שנאמר סתם דופן עקומה והוא דאי' ד"ה בנה איצטבע בסוכה שגבוה למעלה מכ' כשרה דאמרינן גם כן דופן עקומה והיינו הסכך היוצא מן האיצטבע להלאה כאלו הוא נכפף ונעקם ונעשה בדופן עד קצה איצטבע הרי דמשכחת בסכך כשר דופן עקומה והק"ל. אפס לר' יהודא דאמר סוכה שגבוה למעלה מעשרים אמה כשר נסתר זאת וע"כ הלכתא בדופן עקומה קאי לסכך פסול אם כן שפיר מוקי לה לדפנות וא"ל באמת למה לא יהיה צריך ג"כ בדפנות ד"מ ז"א דלשיטתו לא משכחת לה דופן עקומה כל עיקר אבל חכמים בשטתייהו דסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ומשכחת דופן עקומה בסכך כשר כגון בנה איצטבע וקשה שפיר למה ישתנה הסכך מהדפנות ומשום הכי סבירא ליה שפיר דלא בעינן ד' מינים כל עיקר והנה לעיל אמר אביי דר"א ור"י כו' סבירא ליה סוכה דירת קבע בעינן דר"י מכשיר סוכה למעלה מעשרים אמה ע"כ משום דסבירא ליה סוכה דירת קבע בעינן ורשב"ג דסבירא ליה שלשה כהלכתן ורביעית אפי' טפח משום דסבירא ליה גם כן דירת קבע בעינן עיין שם. ואיתא שם דמ"ד שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח סבירא ליה דיש אם למסורת וכתיב בסוכת בסוכת הרי שנים כו' ורשב"ג סבירא ליה יש אם למקרא קרינן בסוכות עיין שם. ולפי זה יש לומר דבאמת מה דדייק עזרא ועשו סוכות ככתוב תיבת ככתוב מיותר הוא רק דיש לומר דשפתיו ברור מללו דבאמת נתכוון עזרא ליקח הכל לסכך, ושלא, תאמר הללו לסכך והללו לדפנות כר"י ואין לומר למה באמת ישתנו הדפנות מסכך משום הקושי' דדופן עקומה המ"ל לכך דייק ועשו סוכות ככתוב כלומר כפי המסורת ולא כמקרא רק ככתוב ממש והיינו בסוכת ואם כן סגי שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ואם כן מוכח מקרא דדירת עראי בעינן וסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה ומשכחת לה דופן עקומה גבי איצטבע וק"ל:

כל זה אמרתי בקטנותי ואחר זה ראיתי בספר הנדפס מחדש אמרי צרופה וראיתי שם קושי' ופירוקא ראשונה ושמחתי מאוד וראיתי לבעל מחבר הנ"ל שהקשה הלא נחסר מקרא דעזרא מין אחד ותירץ דעלי שמן הוא ערבה רק דמכל מקום מוכח דאינו ערבה משום שדייק צאו ההר וערבה של הר פסול לת"ק דא"ש ע"ש, ואני אמרתי דמדוקדק ברש"י דלא כוותיה שפירש ד"ה לא מצא אחד מארבעה מינים נראה שגם לרש"י היה קשה קושייתו לכך סבירא ליה דבאמת לר"י לאו כל ארבעה מינים בעינן אלא סגי באחד מהם ואחר זה דייק רש"י עלי זית ועלי שמן לאו ארבעה מינים הוא ואם כן נחסר מין אחד ובאמת מוכח מדאמר ר"י הנך לדפנות והיינו שניהם כדאמרן ומדוקדק בלשון רש"י בדיבור שלאחריו רק דלפי זה לכאורה קשה האי יליף מלולב הא איכא למיפרך דמה בלולב שצריך כל הארבעה מינים מה שאין כן בסוכה דלא בעינן על כל פנים כולם דמוכח מעזרא וצריך לומר דר"י לא חשיב לה לפירכא מה שנלמד מקל וחומר גופה וכן הוא בסוגיא וחכמים סבירא להו דשפיר פרכינן ולפי זה יש לכוון פירוש תוספות דיש לדקדק לאיזה צורך מייתי צאו ההר לכך פירוש תוספות בד"ה עלי זית ר"י הוה מוקי ליה לדפנות כלומר רק עלי זית ועלי שמן הוא ערבה כנזכר לעיל. משום הכי מביא רישא דקרא צאו ההר וחכמים סבירא ליה ערבה של הר פסולה מה שאין כן הא דמוקי להר"י הנך לדפנות לא ניחא להו לחכמים כלל אחר שאיכא למיפרך מה ללולב שד"מ מערבין זה את זה וכו' כנ"ל. ועוד יש לכוון על פי מה שכתבתי בפרשת אמור בענין קושית התוספות לעיל ת"ל דהוה מצוה הבאה בעבירה כו' עיין שם רק שאני נבוך בסברא זו אם יוחשב סוכה גזולה לסכך פסול לצרף והבוחן יבחר ובחדושי למסכת זו והארכתי בזה הענין וה' יאיר עינינו במאור תורה שאזכה ללמוד תורה לשמה אמן אמן:

השמטה:

דבר זה שייך לפרשת ויקרא בשם בן דודי הרב הגדול החריף והשנון מהור"ר אהרן נר"ו אב"ד דק"ק ליסקווי. ונשמט למעלה בפרשה הנ"ל.:

פרשת ויקרא בפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן פירש רש"י כי יקריב לכשיקריב אדם למה נאמר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל ומדקדקים העולם למה מהפך רש"י פירש הפסוקים ע"ש. ונ"ל דאיתא בחולין דף ו' ע"א מכם להוציא את המומר והקשה תוספות הא מכם בעי להוציא את הגזל וי"ל דתרתי שמעת מיניה ובגמרא שם והא מהכא נפקא עד צריכא וכו' יע"ש והנה כ"ז אם נימא דקרא דמכם בקרבן נדבה מיירי אבל אם נימא דבעולת חובה הוא מיירי קושיי' הש"ס במקומה עומדת וצ"ל דבאמת מכם אתי להוציא את הגזל אמנם יש לימוד אחר להוציא את הגזל על כרחך מכם אתי להוציא את המומר ועל כרחך צריכין אנו לומר כדתירץ הש"ס ומוכח דבעולת נדבה מיירי הקרא ולפי זה מתורץ היטב בלא זה לא רצה להקשות רש"י אדם למה נאמר משום דידע מתרוצו אבל השתא מקשה אדם למה נאמר להוכיח דבקרבן נדבה מיירי דלכאורה קשה על רש"י מנ"ל דבקרבן נדבה מיירי דלמא כי יקריב בקרבן חוב דיבר הכתוב לזה מקשה רש"י אדם למה נאמר וע"כ צ"ל דמה אדם לא הקריב מן הגזל וכו' ואם כן מכם ל"ל וע"כ להוציא את המומר וקשה הא מהתם נפקא כקושיית הש"ס וע"כ צריכין אנו לומר חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי ושפיר מוכח דבקרבן נדבה דיבר הכתוב וק"ל:

תושלב"ע:

סוף הספר

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה