מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת האזינו - אור חדש
בפרק א"ט בפיסקא יצאו הדקין לחוץ ארשב"י ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהם טריפה שנאמר הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב"ה כוניות באדם שאם היפך אחת מהם טריפה תניא היה ר"מ אומר הוא עשך ויכננך כרכא דכולא ביה ממנו כהנא ממנו מלכים כו'. ולכאורה איכא למידק לפי הנראה דר"מ מוקי להאי דרשא למלתא אחרינא לא מוכח דינא דרשב"י ואיך פליג על ר"מ ותו על הלשון היה ר"מ אומר הוי ליה למימר ר"מ אומר ונראה דרך דרוש דבת"ח הקשה אמאי לא חשיב מתני' היפך הדקין בהדי טריפות ובס"י הוסיף להקשות לפי הכלל ח"י טריפות נאמרו למשה מסיני ורמז וז"ה אשר לא תאכלו חסרי לי' אחד ואולי י"ל מאחר שבגלודה פלוגתא דרבוותא אם הטריפות שלה מצד קרועה או מצד נקובה ועיין בש"ך ריש ה"ט ולפ"ז י"ל דבאמת לא נאמר הלכה למשה נקובה וקרועה כ"א גלודה ומספיקא מטריפות נקובה וגם קרועה כי אנחנו לא נדע טעמים דטריפות של גלודה וספיקא דאורייתא לחומרא דאוריי' לדינא דרשב"י ולפ"ז שפיר הוכרח ר"מ למדרש על ד"א מאחר שר"מ גופא מכשיר בגלודה כדאי' לעיל במשנה אמנם איתא לעיל בגמ' אר"י חזר בו ר"מ והטריף גלודה ומשום זה דייק היה ר"מ אומר קודם חזרה משא"כ אחר כך ודוק היטב ולא נאמר כ"א דרך דרוש בעלמא: ואגב דאיירינן בהאי מס' ראוי לכתוב מהני מילי מעליותא שחידש במס' זו דודי הרב הגאון המופלג מוהר"ר בנימין נר"ו בן זקיני הגאון האמתי מהר"ם ז"ל. גרסינן במס' חולין דף מ"ו ע"ב ואמר רבא האי ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשר תו' ד"ה אוכמי אוכמי פי' בקונטרס שיש בה מראה שחורת והא דאמר בסמוך כדיותא טריפה יש לפרש דהיינו בשרובה כך כו' אבל תימא כיון דאמר לקמן דטריפה דשחור אדום הוא אלא שלקה אם כן מה לי רובה ומה לי מקצתה כיון דעל ידי לקותה היא ונראה לפרש כי אוכמי דהכא כי כחלא ע"ש והביא ב"י בי"ד סי' ל"ח דעת הראב"ד דמראות הפוסלות דוקא בכולה ולא במקצתה ודחה הרא"ש והר"ן דבריו דכיון דאמרינן האי שחור אדום הוא אלא שלקה מה לי הרבה מה לי מעט דכל לקותה חשיב כאלו נקובה הלכך מראות הפוסלות אפילו בכל שהוא וכן דעת הרי"ף ורש"י ובה"ג ובע"ת והרשב"א וכן פסק הרמב"ם ע"ש והנה קשה להולמה לדעת הב"י שכתב על שם רש"י במראות הפוסלות אפי' בכ"ש הלא לדעת רש"י אוכמי אוכמי מראות השחורות וקשה קושי' התוספות הא דאמר כדיותא טריפה וצריך לומר דהתם איירי כשרובה כך והכא איירי באוכמי במקצתה דכשירה ואיך כתב בשם הב"י בשם רש"י דמראה הפוסלת אפי' במקצתה טריפה ונראה ברור ליישב דעת רש"י דאזיל לשיטתיה ע"פ מה דאמרינן באותו עמוד ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשירה ואקשינן, עליה מ"ש מקצתה דהדרי בריה כולה נמי וכו' ואסיקנא אלא לא שנא ופירש רש"י לא שנא כולה או מקצתה כשירה כדאמרי' לקמן אדומה כשירה מדר' נתן ובתוספות בד"ה אלא ל"ש פי' ר"ח לא שנא וטריפה ולפירושו הא דקאמר לקמן אדומה כשירה מדר' נתן איירי כשמתלבנה ע"י נפיחה ע"ש והקשה מהרש"א בתוספות ד"ה אוכמי אוכמי על מה שהקשו והא דאמר בסמוך כדיותא טריפה דלמא הא דקאמר אוכמי אוכמי כשירה מיירי נמי כשמתלבנה אח"כ ותירץ הא דקאמר רבא כדיותא טריפה דומי' דאדומה דכשירה ואדומה איירי כשמתלבנה אח"כ וע"כ כדיותא נמי אף דמתלבנה אח"כ טריפה וע"כ צריך התוספות לתרץ תירוץ אחר באוכמי אוכמי איירי במקצתה וכדיותא איירי במרובה ע"ש והנה כל זה דוקא לשיטת התוספות בשם ר"ח דגרס גבי אדומה אלא ל"ש וטרפה וקשה הא דאמרי' לקמן אדומה כשירה והוכרח לתרץ דהתם מיירי כשמתלבנה אח"כ אבל לפי' רש"י גבי אדומה אלא ל"ש וכשירה דאמרינן לקמן אדומה כשרה מדרבי נתן אין מחוייב לדחוק דאיירי כשמתלבנה אח"כ אף אם לא יתלבנה אח"כ נמי כשרה באדומה והוא הדין כדיותא טריפה דומי' דאדומה אם לא יתלבנה אח"כ ולפ"ז ל"ק קושי' התוס' גבי אוכמי אוכמי אמאי כשרה הא דאמרי' בסמוך כדיותא טריפה הייתי אומר תירוץ כקושי' המהרש"א דהכי איירי באוכמי כשמתלבנה אח"כ ואין מחויב לחלק לפירש רש"י בין כולה או מקצתה אף אם במקצתה אם לא יתלבנו אח"כ טריפה כדעת ב"י בשם רש"י וק"ל וכי דברים ברורים המה:
בפרק אלו טריפות דף מ"ב ע"ב גמ' ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכולי' אחת טריפה ותנן ניטל הטחול כשרה ואמר ר' עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה פירש רש"י ולקמן מפרש ניקב עליונה מקום שהוא עבה אבל בקלוש כשירה ע"ש ויש לדקדק לאיזה צורך הביא רש"י ולקמן מפרש ונראה משום דהתוספות בד"ה שם ע"א ניקב הלב לבית חללו וכו' וניטל הלב וריאה ודקין לא איצטרך למיתנא דבכלל נקובה היא דאע"ג דבטחול אמר בגמ' דניטל כשר וניקב טריפה בכל הני נקובא דתנא פשיטא דכש"כ ניטל ע"ש ודבריהם דחוק דעדיין קשה מכח טחול דניטל כשר וניקב טריפה והרגיש בזה חדושי רשב"א והרא"ש וכתבו טעם אחר בכל הני נקובא דמתני' אית להו מילתא דפסיקתא כל נקב במקום שהוא טריפה כגון ניקב הדקין ניקב הקיבה בלא פלוג כל מקום שניקב טריפה הוי ניטל לכש"כ אבל גבי טחול אם ניקב לא הוי מילתא דפסיקתא דהא אם ניקב בקלישתה כשירה ולכך לא הוי ניטל כש"כ ע"ש ולפ"ז יצדקו דברי רש"י דסבר במתני' בכל נקובות כש"כ דניטל טריפה דבכלל נקובה הוא רק ע"ז קשה מר' עוירא משמיה דרבא דאמר גבי טחול לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טריפה דמשמע דניקב גרע מניטל ולכך פירש רש"י ולקמן מפרש ניקב בעליונה כו' אבל בקלושי' כשרה ולכך לא ילפינן ניטל מניקב דלא הוי מילתא דפסיקתא ניקב הטחול משא"כ במתני' כפי' חדושי רשב"א וק"ל:
באותו דף ע"ב בתוספות ד"ה אפיק חדא ועייל חדא ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון וכו' וצ"ל דהך סוגי' כר"ש שא דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"ש ומקשין העולם בל"ז על המקשין דפריך מבהמה שנחתכו רגלי' או על המקשין דהקשה והאיכא כמה חסרון, בשדרה הוי להו לרשום דע"כ הך סוגי' כר"ש דלרבנן ליכא אלא י"ז ולא מקשינן מידי וקושיא זו איתא במהדורא בתרא ונראה לי לישב ע"פ מה דאמרינן בדף מ"ז ע"ב אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשירה איתביה ר' אבא לעולא ריאה שנקבה או שחסרה וכו' ומשני לעולם מבחוץ וקאמרת היינו ניקבה לא נצרכה אלא לר"ש דאמר עד שתנקב לבית הסמפונות בחסרון כל שהוא מודה וכו' בתוספות ד"ה אבל נקב וכו' ויש שרצו לאסור כשנראה הריאה שיש קמט וסדק וחיסרון על הריאה אפי' עולה בנפיחה והעור קיים והשיב להם ריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנויה הכא הכי וכדברי הכל ולא הוה ליה לאוקמי כר"ש וכו' ע"ש. הרמב"ם פסק כיש מטריפים והביא ב"י בטור י"ד בסימן ל"ו וכתב לדעת הרמב"ם אין צריך לדחוק כמו שכתבו התוספות בריש פרקין דף מ"ב ע"ב בד"ה אפיק חדא וכו' שסוגי' זו דהכא אתי' כר"ש ולא כרבנן דלרבנן ליכא אלא י"ז ע"ש ולכך פסק הרמב"ם כיש מטריפי' והוי לרבנן י"ח ושפיר מצי לאוקמי סוגיא זו בריש פרקין כרבנן והא דמשני הש"ס בדף מ"ז ע"ב לא צריכא אלא לר"ש לרווחא דמלתא דאתי' אפילו כר"ש ע"ש: צ והנה בדף נ' ע"ב גבי מחט הנמצא בבית הכוסס מחולק ר"ת עם רש"י לדעת רש"י גבי המסס אפי' לא ניקב לחוץ נמי טריפה והא דקתני במתני' המסס וכו' שניקב לחוץ היינו לצד החוץ ולר"ת דוקא ניקב לחוץ גבי המסס ולרבותא נקט מחט שנמצא בבית הכוסס דאף יש לו ב' קרומי' בעינן לחוץ וכש"כ בהמסס ע"ש ולפום רהיטא היה נראה להוכיח שתו' סבר כדעת ר"ת משום דהת"ח הקשה בדף מ"ז ע"ב בתוספות ד"ה אבל ניקב וכו' והשיב להם ריב"א דטעות הוא בידם דא"כ הוה ליה לשנוי' הכא הכי וכדברי הכל והקשה הת"ח לריב"א נמי קשה הוה ליה לאוקמי כדברי הכל בשיש בה קמט או סדק ונראה חסירה ואין עולה בנפיחה ותירץ הת"ח דלא מצי לאוקמי הכי כד"ה דא"כ הוה ליה למתני במתני' ריאה שנקבה או שחסרה ואינו עולה בנפיחה כמו שאר טריפות דקתני במתני' מילתא דפסיקתא כמו ניקב הלב לבית חללו המסס ובית הכוסס שנקבו לחוץ כמו כן ה"ל לתנא לפרש ריאה שחסרה אם אין עולה בנפיחה טריפה מילתא דפסיקתא ולכך לא מצי לאוקמי מתני' בהכי ע"ש ולפ"ז ע"כ מוכח כפי' ר"א דוקא שנקבו לחוץ ממש דאי כפירש רש"י מה משני הש"ס המסס ובית הכוסס דקא חשבת להו בתרתי חשבת להו בחדא ופירש רש"י דהא גבי הדדי סמכו וכחד דמי הלא אינם שווים בטריפות דגבי המסס אפי' לא נקב רק חצי עור טריפה וגבי בית הכוסת עד שניקב עור הפנימי ותלך לעור החיצון כמו שהקשו התוספות בדף מ"ג בד"ה הנך דאפקתא לא תיפוק וא"ת ריאה שחסרה וחסרון דשדרה נחשב נמי בחד וי"ל לפי דאין שיעור שוה ע"ש אבל לדעת ר"ת משני שפיר דשיעורי' שווי' דניקב לחוץ ממש איירי: והא"ש בל"ז לא היה יוכלו להוכיח דחיסרון דמתני' אתי' כר"ש הייתי אומר כדעת ב"י אליבא דרמב"ם דמפרש מתני' או שחסרה כדעת יש רצו לאסור שמביא בדף מ"ז ע"ב בתוספות ד"ה אבל ניקב שיש בו חסרון וכו' ע"ש ועל קושי' הריב"א דשם דא"כ ה"ל לשנוי' כדברי הכל הייתי אומר כתירוץ ב"י אליבא דרמב"ם דבעי לתירוצי דאתי' אפי' כר"ש ולא מבעי' אליבא דרבנן כדעת יש אוסרים ומההכרח הייתי צריך לומר כן דאתי' אפי' כרבנן חסרון דמתניתין דאם לא כן דלא אתיא אלא כר"ש וכדעת ריב"א מה שהשיב להם היה קשה קושי' הת"ח אפי' לדעת ריב"א לוקמי מתני' כרבנן ומיירי שאין עולה בנפיחה ואין לומר כתירוץ הת"ח דא"כ הוי ליה למיתני במתני' מילתא דפסיקתא ריאה שחזרה ואינו עולה בנפיחה בפירוש כמו דקתני במתני' המסס ובית הכוסת שנקבו לחוץ מילתא דפסיקתא דז"א דבל"ז הייתי אומר כדעת רש"י גבי בית הכוסס בעור אחד מפנימי שנקבו נמי טריפה ונמצא לא הוי מילתא קתא כמו כן המסס שנקבו אפי' לא נקבו לחוץ נמי טריפה נמצא אפי' לדעת ריב"א הי' יוכל לאוקמי' מתני' אפי' כרבנן ומיירי דלא עולה בנפיחה כקושי' הת"ח ותירוץ הת"ח ליתא בדעת רש"י אבל עכשיו דקתני המסס ובית הכוסס דקחשיב בתרתי חשבינן בחדא אפיק חדא ע"כ יהא מוכח כדעת ר"ת הא דקתני שנקבו לחוץ שווי' המה דווקא לחוץ שפיר קמשני חשיב להו בחדא דדין א' להם לענין קובה אבל לדעת רש"י לא שווים הנקובת דגבי המסס אפי' לא ניקב עורו נמי טריפה וגבי בית הכוסת וצריך להיות ניקב בעור הפנימי ואיך יוכל לחשוב ב' נקובות בחדא הא לא דמי' אע"כ מוכח כדעת ר"ת ולפי זה נולד לנו תירוץ של ת"ח אי מתני' איירי ריאה שחסרה ואינו עולה בנפיחה והיינו כרבנן הוה ליה לפרש ריאה שחסרה ואינו עולה בנפיחה כמו דקתני גבי המסס ובית הכוסס שנקבו לחוץ לדעת ר"ת אע"כ מוכח דסוגיא דהכא אתי' כר' שמעון ולא כרבנן וק"ל עוד בשם הנ"ל נדה דף ד' ע"ב מפקידה לפקידה ממעטת מעת לעת כיצד בדקה עצמה שעה ראשונה ומצאתה טהורה וישבת לה שני' שלישית ולא בדקת ולרביעי' בדקה עצמה ומצאתה טמאה אין אומרים תטמא מעת לעת אלא מפקידה לפקידה פשיטא כיון דבדקה עצמה שעה ראשונה ומצאה טהורה לא מטמאים לה מעת לעת וכו' ויש לדקדק אמאי צריך לפרש שפת יתר ולהאריך ולהקשות פשיטא כיון דבדקה עצמה שעה ראשונה וכו' סתמא הוי לי' להקשות פשיטא דהא מינייהו סליק אבל נראה ברור ע"פ מה שהקשה מהר"ם לובלין במתני' מפקידה לפקידה ממעט ע"י מעת לעת ופירש רש"י כדאמרינן לקמן במתניתין פעמים צריכה להיות בודקת שחרית וערבית והקשה מהר"ם לאיזה צורך הביא רש"י שפת יתר דאמרינן לקמן פעמים צריכה להיות בודקת שחרית וערבית ובקיצור הוי לפרש דפקידה ממעט על ידי מעת לעת ותירץ דדוקא אותה בדיקה המוטלת עליה לבדוק על פי חכמים דהיינו שחרית וערבית ורמיא אנפשיה לבדיקה שפיר אותה הפקידה ממעטת על ידי מעת לעת אבל אם היא בודת מעצמה הפקידה מה שלא הטיל עליה חכמים אותו הפקידה אינה ממעטת מעת לעת משום דלא רמי אנפשה למבדק שפיר ע"ש ולפי זה לפום ריהטא לא הוה קשה מידי מפקידה לפקידה ממעטת על ידי מעת לעת פשיטא דסבר הייתי דאתא לאשמעינן דאף אם היא בודת מעצמה זמן הפקידה מה שלא הטיל' עליה החכמים וסלקא דעתך אמינא דלא בדקה שפיר משום דלא רמיא אנפשה אפילו הכי ממעטת על ידי מעת לעת אך עכשיו מפרש הברייתא כיצד ממעטת בדקה עצמה שעה ראשונה דהיינו בדיקת שחרית מה שהטילו עליה חכמים דרמיא אנפשה ובודקת שפיר ופריך פשיטא כיון שבדקה עצמה שעה ראשונה דייקי בדיקת שחרית מה שמוטל עליה לבדוק על פי החכמים פשיטא ממעטת על ידי מעת לעת וק"ל: