אור ברסלב
מאורי אש על פרשת וארא - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת וארא - כתנות אור

על פרשת שמות - אור חדש

בפסוק וידבר אלהים אל משה כו' וארא אל אברהם ואל יצחק כו' וגם הקמותי את בריתי אתם לתת כו' ופירש"י וידבר אלהים דבר אתו קשות על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה ויש לדקדק א"כ מה תשובה השיב לו הקב"ה על שהקשה לו למה הרעות והקב"ה השיב לו וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ופרש"י לאברהם בפרשת מילה נאמר אני אל שדי כו' ונתתי לך ולזרעך את ארץ מגוריך ליצחק כי לך ולזרעך אתן את הארצות האל כו' ליעקב אני אל שדי פרה ורבה איתא במדרש שאמר משה למה הרעות לעם הזה דוקא ולא לעם אחר ואם מפני שאמר אברהם במה אדע כי אירשנה ואמר גר יהיה זרעך היה לך להשתעבד דורו של ישמעאל והנה על קושי' זו י"ל תירוץ נכון דהא אי' בגמ' בפ' ד' מיתות דבני ישמעאל אינם קרוים זרע דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק וא"כ ישמעאל לא בכלל כי גר יהיה זרעך והנה זה מוכח נמי מירושת הארץ דישמעאל לא מיקרי זרע דהא הבטיח הקב"ה לאברהם לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וליצחק כי לך ולזרעך אתן כל ארצות האל וביעקב נמי כתיב ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך וא"כ מדוע לא ניתן חלק גם לישמעאל אע"כ דלא איקרו זרע ובזה יובן וידבר אלהים דבר אתו קשות על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה ר"ל ולא לדורו של ישמעאל לכך השיב הקב"ה וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען וע"כ למה אני נותן להם ולא לבני ישמעאל אע"כ דלא מיקרי זרע א"כ גם בגזירת השעבוד גר יהיה זרעך לא הי' ישמעאל בכלל וק"ל: גמרא דסנהדרין דף ס"ז ע"ב ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים ר' עקיבא אמר צפרדע אחת היתה והשריצה ומלאה את כל ארץ מצרים אמר רבי אלעזר ב"ע עקיבא מה לך אצל הגדה כלך מדברתך ולך אצל נגעים ואהלות צפרדע אחת היתה ושרקה להם ובאו כולם ע"כ הגמ' ותמוה מאוד וקשה להולמן חדא וכי בשביל שר"ע הי' חריף ויוכל ללמוד בנגעים ואהלות הפסיד שלא ידרוש אגדה זו ועוד למה האריך ר"א בדיבורו הי' לו לומר בקצרה ר"ע מה לך אצל אגדה זו לך אצל נגעים ואהלות ויהי' הסגנון כך דוקא על ר"ע קשה מה לך אצל הגדה זו אבל אם היה אומר תנא אחר לא היה קשה עליו אך אם תאמר איזה תירץ והוכחה מאהלות ויוכל לדרוש אגדה זו ולכך אמר ר"א כלך מדברתך ר"ל מתירוצך ולך אצל נגעים ואהלות ואז מוכח ע"כ שאי אפשר לומר כתירוצך וע"כ מוכח שצפרדע א' היתה ושרקה להם והם באו ואם אמנם שאין דרכי לכתוב בספר זה אלא דברים פשוטים הקרובים לאמתה של תורה מ"מ הואיל ולמדתי דבר זה בהיותי בר תמניא עשרה שנין וחביב עלי וחדי הקב"ה בפלפולא ע"כ רשמתי בספר זה לזכרון לחדד בניי ותלמידים ומתחילה צריכין אנו להקדים גמרא דפסחים דף נ"ג ע"ב דרש תודס איש רומי מה ראה חנניא מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קידוש השם לתוך כבשן של אש נשאו ק"ו בעצמן מה. צפרדעים שאינן מצווין על קידוש השם כתי' בהו ועלו בביתך ובתנוריך ובמשארתך אימתי משארת מצוי' אצל התנור בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על קה"ש על אחת כמה וכמה והקשו התוספות מהא דאמרינן בכתובות מנ"ל דמיתה חמורה ממלקות דאמר רב אלמלא נגדי' לחנניא מישאל ועזריה הוי פלחא לצלמא תימא הא דאמרי' כשהוציאו את ר"ע אמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אימתי יבוא לידי ואקיימנה כו' אלמא דבכל נפשך מיירי אפי' היה מיסרין את האדם ביסורין קשים דומים דר"ע וא"כ איך אמר הכי אלמלא נגדי' הוי פלחי לצלמא ועוד הקשה מאי פריך הכי מה ראו חנניא כו' שמסרו עצמן הלא בפרהסיא הוי ומקרא מלא הוא בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך ותירצו תוס' לישב שלא היה זה אלא אנדרטי העשויה לכבודו של מלך ובסוף כתבו אך לשון הוי פלחי לצלמא לא אתי שפיר ומהרש"א בח"א רוצה לישב קושיא הנ"ל וז"ל שהם היו סוברים כר' ישמעאל דאמר מנין שאם אמרו עבוד ע"א שיעבור ואל יהרוג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפי' בפרהסיא ת"ל ונקדשתי בתוך בני ישראל ובצלם שהעמיד בבקעת דורא לא היו מישראל עשרה א"כ שפיר קאמר אלמלא נגדי' לחמ"ו הוי פלחי לצלמא כיון שלא היה בפרהסיא לא היו מצווין על קידוש השם ושפיר הוי פלחי וגם פריך שפיר מה ראו למסור עצמן לכבשן האש כיון שהיה בצנעה לא היו מצווין על קה"ש ותירץ שלמדו ק"ו מצפרדעים אך קשיא לי לפי פי' מהרש"א שלמדו ק"ו מצפרדעי' שאף בצנעה מחויבים לקדש השם מהא דאמרי' דבני נח אינם מצווין על קידוש השם כדאיתא בסנהדרין דף ע"ד ע"ב הכתיב בנעמן לדבר זה יסלח ה' לעבדיך בבואי אדוני בבית רימון והוא נשען על ידו בהשתחותו וכתיב ויאמר לו לך לשלום שאלישע הודה לו לדבר ואם איתא שבני נח מצווין על קידוש השם לא הי' לאלישע להודות לדבר איסור ודחי הש"ס שם דלמא בצנעה הוי ולכך הודה לו אלישע אבל לעולם בפרהסיא גם בני נח מצוון על קידוש השם ולפי' מהרש"א קשה דהא כל ק"ו ניתן לדרוש ואם איתא שחנניא מישאל ועזריה למדו ק"ו שאף בצנעה מחויבים לימסור על קה"ש וא"כ אף ב"נ מצווין על קה"ש אף בצנעה א"כ הדרא קושי' לדוכתא למה הודה אלישע לדברי נעמן הא אפי' בצנעה איכא איסור וצריכן אנו לומר דאין זה ק"ו גמור דומי' לזה כתבו תוס' בפר' ר"ע דאמרי' שם ג' דברים עשה משה מדעת עצמו פי' מן האשה למדה ק"ו והקשה ג"כ תוס' אמא חשיב שעשה משה מדעתו הלא ק"ו ניתן לדרוש ותירצו דאין זה ק"ו גמור דיש פירכא על ק"ו יעויין שם א"כ צריכן אנו לומר גם כאן דאין זה ק"ו גמור שלמדו מצפרדעים דיש איזה פירכא על ק"ו זה כמו שכתב מהרש"א שם דצפרדעים אף שלא נצטוו על קידוש השם מ"מ לא נצטוו ג"כ על וחי בהם משא"כ הם שהיו מצווי' על וחי בהם והר"י פינטו כתב ג"כ דאין זה ק"ו גמור דהרי בצפרדעי' גזר עליהם הקב"ה דכתיב ועלו ובאו בתנורך מה שלא גזר כן על חנניה מישאל ועזריה והנה פירכת הרי"ף אינו אלא כי אמרינן צפרדע אחת היתה ושרקה ובאו כולם מן היאור וא"כ שפיר מצינו לומר דהיה הציווי של הקב"ה עליהם ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בתנורך כו' משא"כ לר"ע דסבירי ליה שצפרדע אחת היתה והשריצה כולם ביבשה א"כ י"ל דהני שלא באו מן היאור לא נצטוו על זה דהצווי היתה שישרוץ היאור צפרדעים ואח"כ עלתה צפרדע אחת והשריצה ועשו רצון הקב"ה אע"פ שלא גזר עליהם א"כ שפיר למדו ק"ו מצפרדעי' אך פירכת מהרש"א קשה דלמא הצפרדעים לא נצטוו על וחי בהם:

בפסוק ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו את ה' ויסר את הצפרדעי' כו' ויאמר למחר ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כה' אלהינו ויש לדקדק למה לא ביקש פרעה להסיר את הצפרדעים מיד והרחיב זמן עד למחר ועוד בתשובת משה ויאמר כדבריך למען תדע כו' משמע שאלו שהעתיר מקודם לא הי' יודע שאין כה' אלהינו ועוד למה לא ביקש פרעה זה במכה ראשונה בדם ונראה ליישב דמכת דם שהיא מכה ראשונה כתיב ויחזק לב פרעה ופרש"י לומר ע"י מכשפות אתם עושים כן כו' ואיתא בזוהר דאית ערב רב ואית ערב זוטר דערב רב שעשו העגל ע"י כשפים הי' לאחר שש כשנטו צללי ערב דהכשפים אינם שולטים רק בעת שינטו צללי ערב אבל לא מקודם וזה הי' כוונת פרעה שבמכה ראשונה חשד אותם שע"י כשפים הם עושים ובמכת צפרדעים ביקש העתירו את ה' ויסר את הצפרדעים ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר ויאמר למחר שפרעה היה חושש שהם עושים ע"י כשפים וכשפים שולטים לעת ערב ולכך אמר למחר שבאותו זמן אינם שולטים הכשפים ולכך השיב לו משה כדבריך אעשה שלמחר בהשכמה אתפלל בעוד שאין הכשפים שולטים ובזה למען תדע כי אין כה' אלהינו שיד ה' פגעה בך ולא ע"י כשפים:

ובזה אמרתי לישב מה דאמרו בברכות ויהי בעלות המנחה כו' ענני ה' ענני. ענני שתרד אש מן השמים ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם באשר שנביאי הבעל התנבאו עד אחר הצהרים ובעת המנחה שהתחיל אליהו להתפלל ובאותו עת כשפים שולטים ולכך התפלל אליהו ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם באשר שכשפים שולטים בעת מנחת ערב כשנטו צללי ערב וזה שאמרו בפ"ק דברכות דף ט' ע"א כשנגלו ישראל ממצרים לא נגלו אלא בערב שנאמר המוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה ולכאורה איכא למידק למה באמת הוציאם בלילה אלא הקב"ה הראה ידו הגדולה אף שבלילה זמן כשפים ולא היה עבד יוכל לצאת ממצרים מחמת כשפיהם אף על פי כן הוציאם בכחו הגדול בלילה ולא יוכלו לשלוט בכשפיהם וק"ל: אור פרשת וארא חדש

גרסינן במס' בבא בתרא דף קי"ט ע"א בפיסקא ושהיה בכור נוטל שני חלקים. ופריך ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק (ופרש"י ואמאי ראוי הוא לחפר ולצלפחד משמתו במדבר אבל לא הוחזקו בה מעולם שהרי לא באו לארץ) אמר רב יהודה אמר שמואל ביתדות אוהלים. מיתבי כו' אלא אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא. מיתביה א"ר חידקא שמעון השקמוני הי' לי חבר מתלמידי ר' עקיבא וכך היה ר"ש השקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הם. אבל לא הי' יודע אם נוטלות חלק בכורה או לאו כו' ויודע הי' משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אבל לא הי' יודע באיזה מיתה ימות כו' ואי אמרת א"י מוחזקת היא מאי קא מספקא ליה. ומשנינן היא גופי' קאי מסתפקא ליה למשה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותיכם. או דלמא שמורשים ואינם יורשים. ופשטי' לי' תרווייהו ירושה היא לכם מאבותיכם וגם מורישים ואינם יורשים כו' יע"ש הדק היטיב. והקשה הגאון מוהרש"א ז"ל למה פריך דוקא לרבה דאמר א"י מוחזקת היא מאי קמסתפקא למשה הלא גם לשינויא קמא דשמואל דאין א"י מוחזקת היא רק שנטלו חלק בכורה ביתדות אוהלים שלא הוי כלל ראוי קשה בפשיטות א"כ מאי קא מסתפקא ליה עיין עליו באורך. ותו איכא למידק לאיזה צורך הביא המקשן כל לשון הברייתא ויודע היה משה שהמקושש במיתה אשר אין לדבר זה שייכות לפירכתו ותו הקשה תוס' מאי קא מספקי' למשה באיזה מיתה לדון את המקושש הוה לי' לדונו בחנק דכל מיתה האמורה בתורה סתם הוא חנק יע"ש היטיב. וכדי שלא להשיב ריקם פני התלמידים מדי שבת בשבתו אמרתי ליישב כל הקושיא הנ"ל בחדא מחתא ומריש יעויין במשנתינו בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים כו' שהי' עם יוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור נוטל שני חלקים יעויין בפרשב"ם הדק היטיב ואמרי' עלה בגמרא תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נחלקה הארץ. דתניא ר' יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ שנאמר לשמות מטה אבותם ינחלו. אלא מה אני מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה לאלה כאלה להוציא את הטפלים. ר' יונתן אמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה. אלא מה אני מקיים לשמות מטה אביהם ינחלו משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שבכל נחלות שבעולם החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים ופי' הרשב"ם והכי תניא בתוספתא כיצד שני אחים שהיו מיוצאי מצרים לאחד יש לו תשעה בנים ולאחד יש לו רק בן אחד ולפניהם עשרה לתכים תשעה נוטלים תשעה לתכים לכל אחד לתך לתך הרי תשעה לתכים והאחד נוטל לתך אחד וחזרו המתים וירשו בקבר את החיים והורישו לבניהם הרי כ"א נוטל החצי דהיינו התשעה אחים נוטלים חמשה לתכים והאחד נוטל חמשה לתכים יעש"ה בגמ' ובלשון הרשב"ם ז"ל. ולפ"ז אני אומר דלמ"ד דאמר לבאי הארץ נחלקה מעיקרא לא קשה מידי ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. זה ליתא דהא לדידיה הי' החלוקה בדרך זה שמקודם נחלק הארץ לאחי צלפחד שהמה הי' שפיר מבאי הארץ דהא ליוצאי מצרים לא נחלק כלל. רק שאחר שנחלק החלק לאחי צלפחד חזרו המתים וירשו את החיים דהיינו שחזר חפר וירש הכל מן בניו ואח"ז חזרו החיים דהיינו אחי צלפחד ויורשי צלפחד שהם בנותיו וירשו את המתים שהוא חפר נמצא לא הי' זה מעולם ראוי ביד חפר דהא לא נחלק הארץ לו ודכוותי' שהיו מיוצאי מצרים. רק אחר שנחלק לבני חפר חזר חפר וירשה נמצא הוה ממש מוחזק ביד חפר דמאחר שבא לידו אחר החלוקה שהי' בידם ונמצא אח"כ שפיר יכולים בנות צלפחד ליטול שני חלקים כדין חלק בכורה שהוחזק לאבותיהם כאשר בררנו ועכ"ל הא דפריך הש"ס ואמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק היינו למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ ולדידי' הוה שפיר ראוי כ רשב"ם שזכרנו ודבר זה ברור לכל רואי שמש ובזה מיושב קשי' מהרש"א ס"ל דבל"ז ל"ה מצי כריך מאי קא מסתפקא ליה למשה הוה מקום לומר דר"ש שקמוני סובר כמ"ד לבאי הארץ נחלקה הארץ וממילא גם בקרקעות נטלו בנות צלפחד שני חלקים מאחר שהי' מוחזק בידם א"כ י"ל היא גופיה קא מספקא ליה למשה במה שאמר ל השם מקודם לאלה תחלק את הארץ. אם פירושו דליוצאי מצרים נחלקה הארץ וא"כ אינן יורשות חלק בכורה בנחלה מאחר שהוה ראוי או דפירושו לאלה תחלק את הארץ דלבאי הארץ נחלקה הארץ והמתים יורשים את החיים כנ"ל ובהיות כן הוה שפיר מוחזק ביד חפר בשעה שהגיע לכלל ירושה וא"כ שפיר בנות צלפחד נוטלות חלק בכורה בקרקעות דהוה מוחזק ולא ראוי כמ"ש בסמוך. אבל השתא דמשני דארץ ישראל מוחזקת היא א"כ גם למ"ד ליוצאי מצרים נחלקה הארץ נוטלים חלק בכורה בכל דבר מאחר שא"י מוחזקת היא א"כ קשה שפיר מאי קא מספקא ליה למשה מאחר שאיך שיהיה מגיע להם חלק הבכורה כמש"ל ושפיר פריך הש"ס דוקא לרבה דאמר א"י מוחזקת היא ומיושב קושי' מוהררש"א הנ"ל בטוב ובדעת כאשר ברור לכל אשר בלבו הדעת מכרעת

אולם עדיין אנו צריכין למודעי' דקושית מוהררש"א במקומה עומדת ל"ל פריך גם לשמואל מאי קא מסתפקא ליה למשה. ואין לומר משום דבל"ז ה"א דהיא גופיה קא מספקא לי' אם א"י ליוצאי מצרים נחלקה או לבאי ארץ נחלקה דאי לבאי הארץ נחלקה מגיע להם חלק בכורה ואי ליוצאי מצרים נחלקה אינה מגיע להם חלק בכורה מטעם דהוה ראוי וזה ליתא כל עיקר דהא מדקאמר ר"ש השקמוני שמשה רבינו היה מסופק אם ליתן להם חלק בכורה משמע שזה הי' לתועלתם מה שיקחו חלק גדול והוא חלק בכורה וכן מתשובתו של הקב"ה אנחנו למדין שהי' זה לטובתם מדהשיב כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן כו'. ולפמ"ש ובררנו הלא טוב להם נעברה להם חלק הבכורה דאם לא יטלו החלק בכורה טוב להם יותר ויותר. דהא אימתי נוטלים חלק בכורה בזמן שנא' לבאי הארץ נחלקה והיו נוטלים בנכסי חפר חלק הבכורה ולעומת זה אינם נוטלים חלק צלפחד שהרי לא יורש כלום מאחר שהי' מיוצאי מצרים והארץ לא נחלק כ"א לבאי הארץ ולא הוחלק שום חלק בפני עצמו לצלפחד מאחר שלא היה מבאי הארץ ולבנותיו ג"כ לא נחלק את חלקו משום דלא נחלק הארץ לנקבות משא"כ אם אמרי' דלא יטלו חלק בכורה והיינו ע"כ משום דליוצאי מצרים נחלק הארץ א"כ אף שהם מפסידים חלק הבכורה מ"מ הם מרויחים כהנה דנוטל צלפחד חלק ג"כ כמו חפר א"כ נוטלים כל החלק של צלפחד וגם חלק פשוט בנכסי חפר ויעויין בגמ' שם משא"כ אם לבאי הארץ נחלקה הרי מפסידן חלק שלם של צלפחד וא"כ מאי חשיבותייהו כשיטלו חלק בכורה אדרבה מגרע גרע להם כשהם נוטלים חלק בכורה דמפסידים כל חלק של צלפחד ובהיות כן אין ריוח להם בנטילת חלק בכורה מאי אהדר לי' הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות ואמרתי לחדד התלמידים דרך דרוש דהנה יש כאן מקום לדקדק שאמר הי' לי חבר מתלמידי ר"ע לאיזה צורך הביא זאת שהיה מתלמידי ר"ע ותו יש לדקדק על הלשון שאמר ולא היה יודע באיזה מיתה אשר יותר יתכן באמרו ולא הי' יודע איזה מיתה לכך נלע"ד דהנה יעויין בזוהר פרשת בלק אבינו מת במדבר בשביל שמרד במשה יע"ש ופי' במפרשי התורה שמשה היה לו דין מלך והיה לצלפחד דין מורד במלכות דחייב מיתה. וידוע דמורד במלכות דינו בסייף ואי' במס' סנהדרין מי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה וילפינן לה שם מקרא דיחזקאל יעש"ה ולפ"ז י"ל דר"ש השקמוני סבירא לדידיה ג"כ בהחלט סברת הזוהר דצלפחד היה מורד במלכות שהוא משה רבינו וממילא היה דינו חתוך להיות בסייף כשארי מורד במלכות. ודייק הכי דבאמת הי' למשה לדונו בחנק כסתם מיתה האמורה בתורה או שגם זה הי' ידוע למשה שמחלל שבת דינו בסקילה כאשר מצאה לאל ידי להוכיח בראיות ברורות במקום אחר רק מחמת כי יודע היה משה שהמקושש במיתה כלומר שהי' יודע מאז ומכבר שהמקושש במיתה מחמת מרדו במלכות ולא היה יודע באיזה מיתה דייק לדונו במיתה חמורה או במיתה קלה דלא הי' יודע הדין דנידון בחמורה אך דאי' במס' שבת דף צ"ו דר"ע ס"ל מקושש זה צלפחד ולכן דייק חבר הי' לי מתלמידי ר"ע דס"ל מקושש זה צלפחד דנתחייב מיתה מכבר ושפיר משה לא הי' יודע באיזה מיתה כמו שזכרנו:

ואמרתי ע"פ דברינו האלה ליתן טעם לשבח בהא דאי' במס' שבת שם א"ל ר"י ב"ב עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין כו' הרי התורה מכסה ואתה מגלה ואי' דבהא פליגי ריב"ב ור"ע דריב"ב ס"ל דהמקושש לשם שמים נתכוון מחמת שהיו העולם פרוצים בחילול ע"כ היה מחלל שבת להורות לעם שנהרגין על חילול שבת ור"ע ס"ל דלמא לשם שמים נתכוון ועדיין יש לתת לב לדעת במאי פליגי והיאך הוכיח ר"ע דכוונתו הי' שלא לש"ש בהבנתי' דלבי' תליא מלתא. ולפמ"ש מתרצה דא דר"ע ס"ל ג"כ כסברת הזוהר דצלפחד הי' מורד במלכות ונתחייב הרג. א"כ בודאי לא הי' כוונתו לש"ש דא"כ למה עביד ב' עבירות אטו יהרג על שניהם בתרי מיתות לא קטלינן לי' ועדיין לא ידעי כ"ע דגם שעל עבירה שני' מחויב מיתה ואדרבה לא ידעו אם עבור זו העבירה נקנס במיתה או בשביל עבירה האחרת ואע"ג שי"ל שידעו אם יראו המיתה שיעשו מ"מ עדיין לא נשמע על עבירה השני' שום עונש הרי הוכחה רבה לר"ע דלאו לש"ש נתכוון ובהיות דברינו בהכרח לר"ע דס"ל שנתחייב מקושש שתי מיתות כסברת הזוהר שזכרנו לעיל מיני' שפיר דייק בפשיטות שהי' לו חבר מתלמידי ר"ע דס"ל שנתחייב שתי מיתות ע"כ לא ידע באיזה מיתה לדונו בזו או בזו וכאשר בררנו לעיל יפה ויעויין עוד במס' סנהדרין סוף פ' נגמר הדין נכסי הרוגי מלכות למלך ר' יהודא אומר ליורשין. ואי' בסב"מ בדפליגי הני תנאי בפלוגתי' דלעיל דפליגי רב ושמואל חד אמר כל הנאמר בפרש' מלך מלך מותר בו וחד אמר דלא נאמר כ"א לאיים וס"ל לר"י כמ"ד דלא נאמר פרשת מלך אלא כדי לאיים ות"ק ס"ל דמלך מותר בו. ותוס' הקשו שם מאחאב ותירצו דשאני גבי אחאב שהיתה שדה אחוזה מאבותיו וכ"ע מודים דלא שייך למלך וזה דדייק חלילה מתת לך נחלת אבותי יעש"ה ופירש בספר הנ"ל דגם בענין נכסי הרוגי מלכות יש לחלק כמו כן דדוקא נחלתו ממש שייך למלך אבל נחלת אבותיו שייך להיורשים אליבא דכ"ע יעש"ה ולפ"ז י"ל דשפיר קא מסתפקא לי' למשה אם ליוצאי מצרים נחלקה הארץ וממילא מגיע לצלפחד חלקו ממש כאשר כתבנו מאחר שהי' מיוצאי מצרים ובהיות כן אין לבנותיו לירש זה החלק דנכסי הרוגי מלכות למלך או דלבאי הארץ נחלקה ולא הוחלק לצלפחד בפני עצמו שום חלק מאחר שלא הי' מן באי הארץ רק דנחלה לבאי הארץ וחזרו וירשו בקבר א"כ הוה לגבי צלפחד נכסי אבותיו שירש הוא מחפר וממנו ירשו בנותיו שפיר ולא שייך למשה הנכסים דבאחוזת אבותיו שייך להיורשים ושפיר עדיפא להו לבנות צלפחד ליטול חלק בכורה שלא יטול מהם משה מטעם אחוזת אבותיו משא"כ אם לא יטלו חלק בכורה אף שיהי' שייך להם חלק צלפחד בפני עצמו מ"מ אותו החלק אינו שייך להם כ"א למשה דנכסי הרוגי מלכות ממש למשה מגיע. ושפיר פשיט לי' הקב"ה כן בנות צלפחד דוברות כו' ומעתה יתבאר המשך לשון הגמ' היטב דקאמר מיתבי' כו' ואי אמרת ארץ ישראל מוחזקת היא מאי קא מספקא לי' למשה וקשה קושי' מהרש"א ז"ל איך תלה הפירכא הזאת על רבה דמשני א"י מוחזקת היא הלא גם לשמואל דאמר ביתדות אוהלים קשי' טפי בפשיטות מאי קא מספקא לי' למשה. וא"ל דבל"ז על שמואל לק"מ דהוה מקום בידינו לפרש דהוא גופי' מספקא ליה למשה אם ליוצאי מצרים נחלק הארץ ואין מגיע להם חלק בכורה כ"א ביתידות אוהלים או דלבאי הארץ נחלקה הארץ וממילא מגיע להם חלק בכורה אף בקרקעות. יקשה א"כ גריעותא הוא להם ליטול חלק בכורה ולהפסיד כל החלק של צלפחד משלם וטוב להם להפסיד חלק הבכורה כשנאמר לאו לבאי הארץ נחלקה אלא לי"מ ויטלו כל חלק צלפחד משלם כאשר כתבנו לעיל לכך הביאו כל לשון הברייתא ויודע הי' משה שהמקושש במיתה רק שלא הי' יודע באיזה מיתה ובע"כ לפרש דמקושש היינו צלפחד ושהי' ג"כ מורד במלכות כמ"ש לעיל באורך ובהיות כן י"ל שפיר דקמספקא ליה אם ליוצאי מצרים נחלקה הארץ ומגיע כל חלק צלפחד למשה או לבאי הארץ נחלקה ומגיע להם חלק הבכורה מטעם אחוזת אבותיו ולא הוה קשה בל"ז מאי קא מספקא לי' למשה אבל השתא דאמרת א"י מוחזקת היא א"כ בין כך ובין כך נוטלת חלק בכורה קשיא שפיר מאי קא מספקא ליה למשה אך לפ"ז קשה דלפי המסקנא בהכרח לומר דס"ל לר"ש השקמוני לבאי הארץ דאי ליוצאי מצרים נחלקה מגיע חלק צלפחד למשה כדין נכסי הרוגי מלכות ולא אשכחן זה בחלוקת הארץ שנטל משה זה החלק ואדרבה פשטי' דקרא משמע שבנות צלפחד ירשו הכל ועכ"ל דס"ל לבאי הארץ נחלקה וא"כ קשה למה לי קרא דונתתי לכם מורשה להורות פירושי דירושה היא לכם מאבותיכם דא"י מחזקת היא קשה בלא"ה נמי ממחזקת היא כיון דלבאי הארץ נחלקה וירשו המתים את החיים הוה שפיר מוחזקת ונוטלות ג"כ חלק הבכורה כאשר בררנו לעיל והוי סגי כדפשטינן לי' לבאי הארץ נחלקה לכך דייק הש"ס ופשטינן ליה תרווייהו דירושה היא לכם מאבותיכם ומורישים ואינם יורשים ואם כן איצטרך קרא עכ"פ אמורישים ואינם יורשים ודוק היטב כי נכון הוא:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה