מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת שמות - אור חדש
גרסינן במס' גיטין דף ל"ה ע"ב בפיסקא התקין ר"ג הזקן שתהיה נודרת ליתומים. א"ר הונא לא שנו אלא שלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה ופריך ניסת מ"ט דמפיר לה בעל כי לא ניסת נמי לכי מנסבה מפיר לה בעל. אין הבעל מפיר בקודמין. וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה. קסבר צריך לפרט את הנדר רב נחמן אמר אפילו ניסת. ניסת ודאי מפיר לה בעל דמדרינן לה ברבים. מיתבי ניסת גובה כתובתה אם נדרה מאי לאו נדרה השתא. לא דנדרה מעיקרא. ומסיק שם דתנאי הוא אם נדר שהותר ברבים יש לו התרה או אין לו התרה. והקשו שם בתוס' ד"ה אבל ניסת אין מדירין אותה וא"ת ונדיר' בפני בעלה ויאמר קיים לכי דאז שוב אינו יכול להפיר וי"ל דחיישינן שמא יפר לה בלחש קודם שיאמר קיים לכי (והרא"ש ז"ל הוסיף ליישב הקושיא זו דאיכא למיחש שמא אח"כ ישאל הבעל על הקמתו ואמרתי בהשקפה ראשונה דמש"ה לא הביאו התוס' תירוצו של הרא"ש משום דקיימא בשיטתייהו דס"ל לתוס' והר"ן ז"ל דאין נשאלין על ההקם כ"א ביום שמעו בו ביום דוקא. והובא בש"ע י"ד סי' רל"ד סמ"ט יעש"ה ובהיות כן י"ל מש"ה לא הביאו תוס' סברת הרא"ש דתקשה ונדירה סמוך לבין השמשות למ"ד הפרת נדרים בו ביום דוקא ואזלא לא יוכל לילך להחכם להתיר ההקמה בשלמא לגבי הבעל אין להקשות ונדירה בה"ש דהא הבעל אינו מפיר אלא ביום שמעו די"ל דשמא יפר לה בלחש כמ"ש התוס' אבל זה ודאי היכולת בידינו לתקן בכמה גווני שלא ילך באותו יום להחכם להפיר ההקמה. אבל הרא"ש ס"ל דיכול להשאיל על הקמתו אף אחר כמה ימים ושפיר איכא למיחש שישאל על הקמתו ומש"ה פסק הטור דאף אחר כמה ימים יוכל לשאל על ההקמה משום דקאי בשיטת אביו הרא"ש ז"ל דע"כ ס"ל הכי כאשר בררנו והארכתי בזה בלימוד ה"ת) אח"ז הקשו שם בתוס' ונדירה ע"ד רבים דהא אפי' למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו התרה מודה בעד"ר דאין לו התרה ותירצו דלגבי הבעל אינו מועיל עד"ר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת והא דאמרי' דכ"ע ס"ל בנדר שהודר עד"ר אין לו התרה היינו לגבי החכם אבל לא לגבי הבעל. והא דפריך וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה ולא משני שהודה עד"ר ה"ה דה"מ לשנוי' הכא. תו הקשו שם למה לא פריך תיכף על משנתינו האי פירכא וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה ואיך תלי הקושי' על ר"ה ותו הקשו שם מאי פריך שמא יפר החכם וכן הבעל הלא בנדר שהודר לצורך חבירו אין מפירין אותו רק בפני חבירו וילפינן ממשה שאמר לו הש"י ב"ה לך אל מדין במדין נדרת במדין לך והתיר לך. ותו הקשו שם בד"ה קסבר צריך לפרט את הנדר מהאי דתנן בעירוכין המקדיש נכסיו ורוצה לגרש את אשתו ר"א אומר ידיר הנאה ממנו דשמא הוא עושה קנוניא על ההקדש ר"י אומר א"צ משום דקסבר דלמא אזל לגבי חכם ושרי לי' יעש"ה: נמצא יהי' ר"ה כתנאי בהא דצריך לפרט את הנדר דהא ר"י בודאי לית ליה דצריך לפרוט הנדר דא"כ לא יוכל אח"כ החכם להתירו יעש"ה ושם במס' ערכין הביאו התוס' ג"כ כזו הקושי' ותירצו שם דהא כ"ע מודים דצריך לפרוט הלשון שנדר בו א"כ כאן גבי היתומים דנדרה בלשון זה תאסור ככר זה עלי אם נהנית משל כתובת ואח"כ כשתלך לגבי החכם להתיר נדרו בודאי תהי' צריכה לפרוט ג"כ זה הלשון ולא יתיר לה החכם ומתוקמי שפיר מלתא דר"ה משא"כ הסיב' בלב למה נדר זאת בהא ס"ל לר' יהושע דא"צ לפרוט א"כ כיון דהתם הוה לשון הנדר סתם שלא יחזירנה ס"ל שפיר לר"י דדלמא יפיר לה החכם אח"כ דהא א"צ לפרוט את הסיבה אשר נדר עלי' יעויין שם בלשון התוס' והנה יש להעיר בסוגי' כמה דקדוקים הראשון יש לדקדק על התוס' דלא הביאו לתירוץ שני של הרא"ש הנ"ל שזכרנו דחיישינן שמא ישאל על הקמתו ותו יש לדקדק דלכאורה קושיא זו הא דהקשו נדירה עד"ר אלימא יותר מקושי' ראשונה והראי' שהניחו בקושיא בהאי דפריך וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם כו' ולמה איחרו תוס' בסוף. ותו קשה למה במכילתין הניחו התוס' בקושיא דיהי' ר"ה כתנאי ובמס' ערכין מתרצה לה כמ"ש:
ואמרתי בלימודי עם התלמידים דרך פלפול עמוק בזה הסיגנון יבואר קושי' אחרונה דהנה תו' הקשו קודם לקושי' זו ארבעה קושיות כאשר הבאנו לעיל ותירצו תוס' הכל בשיטתם. ולכאורה נאמר ליישב כל אלה הקושי' בדרך אחד ובחדא מחתי'. אך ורק בהיות כן יהי' קמה וגם נצבה קושי' החמישי' דלימא ר"ה כתנאי ואז לא שייך תירוצם דמס' ערכין. ויהיה המשך לשון התוס' בדרך זה שהמה הקשו לעיל מיני' כל הקושי' אשר יאמר לכאורה ליישב כל הני קושיות לזה סמכו את עצמם בקושיא החמישי בלי שום תירוץ כלומר בהיות כן ישאר הקושי' החמישי ולא יהי' שייך כלל התירוץ אשר נתרץ בעירוכין ופתח דברינו יאירו ליישב דקדוק הרביעי ולארבע' לו אשיבנה דהוכרחו התוס' להביא מקודם קושייתם ותירוצ' דיאמר הבעל קיים ליכי ואח"ז להקשות ונדירה עד"ר כי בלא"ה לא ימצא מקום לקושי' הנ"ל. דהנה לכאורה יש אתי מקום ליישב קושית תו' בהא דהקשו ונדירה עד"ר די"ל ר"ה ור"נ קיימי בשיטתייהו דהנה אי' במס' נדרים דף י"ח א"ר הונא אין נזירות חל על נזירות כו' וכן גבי נדר אין נדר חל על נדר יעש"ה ובמ"ש הר"ן ז"ל ואיתא בפוסקים וגם הובא בתוס' דמכילתן באחד שאוסר על עצמו כל המינים בעולם אין הנדר חל כלל משום דאי אפשר להתקיים בזה אא"כ התנה בפי' חוץ מן מין אחד יעש"ה ולפ"ז יש להעיר דמש"ה קאמר ר"ה בשמעתין אבל ניסת אין מדירין אותה. משום דלכאורה יש להקשות מאי אהני לרמאי ברמאות' הלא איכא למיחש שתעשה ערמה על הנדר שנודרת להיתומים באופן זה שתעשה נדר מקודם על כל מיני פירות חוץ ממין אחד. והשתא כשנדירה להיתומים ממ"נ לא חל הנדר של היתומים דאי נדירה על זה המין שהוציאה מכלל נדר הראשון א"כ בהשלים זה הנדר גם על זה המין תהי' אסורה בכל המינים שבעולם ולא חל הנדר כנ"ל שהוא דבר שא"א להתקיים, ואי נדירה על מין ממיני הפירות שאסרה בראשונה ג"כ לא יחול השני דאין נדר חל על נדר ותלך אח"כ אל החכם להתיר לה נדר הראשון שלא הי' עד"ר וגם אין צריכה לפרש דבר אולם את זה י"ל דהא אי' שם בגמ' נשאל על הראשונה חל השני' משום דהחכם עוקר נדר מעיקרא וממילא חל עלי' נדר השני: אמנם החילוק שבין החכם להבעל הוא בדרך זה דהחכם עוקר נדר מעיקרא ובעל מגיז גייז שהוא מפיר מכאן ולהבא א"כ לגבי הבעל שייך לומר שפיר דאין אנו יכולים להדיר' אף עד"ר או ברבים משום דאיכא למיחש שמא תעשה הערמה הנ"ל ותאסור עלי' מקודם כל המינים חוץ אחד ולא יחול השני מטעם אין נדר חל על נדר ואח"ז יפיר לה הבעל נדר הראשון ומכאן ולהבא הוא מפיר ואינו עוקר בשום ענין הנדר מעיקרא ויעויין בדברי הרמב"ם פל"ד מה"ק ומ"ש שם הלח"מ והכ"מ א"כ אין עליה לא איסור מחמת נדר הראשון שהפר הבעל ולא איסור נדר האחרון אף שהוא עד"ר ולא יכול הבעל להפיר מ"מ מעיקרא לא חייל ממ"נ ושפיר קאי רב הונא בשיטתו דס"ל אין נדר חל על נדר ומש"ה פסק ואמר ניסת אין מדירין אותה דחיישינן שתעשה הערמה כנ"ל אבל בלא ניסת מדירין אותה שפיר דאין לחוש כנ"ל דא"כ מי יתיר לה נדר הראשון וא"ל החכם נמצא עוקר למפרע ויהי' מיחל חייל נדר השני ואין החכם יפר לה נדר השני אח"ז מטעם דצריך לפרוט את הנדר אבל ר"נ ס"ל דנדר חל על נדר א"כ אין לחוש אף לגבי הבעל להערמה הנ"ל שתאסור עלי' מקודם כל המינים ז"א דאכתי מיחל חייל עלי' נדר השני דנדר חל על נדר ואמר שפיר דאע"פ שניסת מדירין אותה כנ"ל ומיושב שפיר קושי' תוס' מעל ר"ה בהך שהקשו ונדירה עד"ר דחוששין שמא תערים כמש"ל אבל ז"א די"ל דתוס' הקשו שפיר דהא אם נאמר דתעשה ההערמה הנ"ל לאסור עלי' מקודם כל הפירות ולא יהי' חל נדר השני ואח"כ יפיר לה הבעל נדר הראשון א"כ ע"כ באותו יום תעשה הנדר הראשון דאל"כ אימתי יפיר לה הבעל דהא אינו מפיר אלא ביום שמעו ובהיות כן יש לנו לתקן הערמה שלה באופן קודם שתדור להיתומים עכשיו יאמר לה הבעל אם אסרת עליך ונדרת כל מיני' קיים ליכי ובהיות כן לא יוכל אח"ז להפיר נדר הראשון ותשאר באיסורה וא"ל דשמא יפר בלחש קודם שיאמר לה קיים ליכי א"כ בפשיטות חייל עליה נדר השני דהשתא אין לומר אין נדר חל על נדר דהלא קודם שנדרה להיתומים כבר הפיר לה הבעל נדר הראשון א"כ ממ"נ תשארה באיסורה אם יאמר הבעל באמת קיים ליכי הרי נשאר עליה נדר הראשון ואם יאמר בלחש מופר ליכי אזי יקום עלי' נדר השני שפיר: ולפ"ז הביאו התו' מקודם הקושי' ויאמר הבעל קיים ליכי ושאין ליישב הקושי' כ"א באופן שמא יפר לה בלחש א"כ קשה שפיר הקושי' השני' ונדירה עד"ר דאין לחוש להערמה כנ"ל דיש כח בידינו לתקן כמ"ש בסמוך בקושי' הראשונה. ואשר לולי דבריהם הראשונים עדיין הוה מקום לפרש כמ"ש הרא"ש דחיישי' שמא ישאל על הקמתו א"כ לק"מ קושי' שניה דעדיין יש לחוש להערמה כנ"ל דא"ל שיאמר לה הבעל אם נדרת מקדם קיים ליכי ז"א דאכתי איכא למיחוש שמא ישאל אח"כ על ההקמה. אבל השתא דהביאו תוס' לתירוצם ולא הביאו כלל לתירצו של הרא"ש ז"ל והיינו מטעמים דכתיבנא א"כ הקשו שפיר הקושי' השני ומיושב שפיר המשך דברי התוס' ועיין והשתא לדברינו האלה יש מקום ליישב כל קושי' התו' שבמכילתן שזכרנו עד קושי' חמישית דמקודם צריכים אנו לפרש הפשט בגמ' ובתוס' מה שהקשו לימא ר"ה דאמר כתנאי בהך דצריך לפרט את הנדר ויעויין שם במ"ס עירוכין. קשיא מאי אולמיה דר' נחמן מר"ה דהלא ר"נ אמר להדיא אפי' ניסת וכגון דמדרינן ברבים ומסקינן דנדר שהודר ברבים תנאי היא אי יש לו התרה או אין לו התרה. הרי דר"נ מוקי למתני' כחד תנא דס"ל נדר שהודר ברבים אין לו התרה ולמה לא הקשו על ר"נ לימא כתנאי ולמה הקשו יותר על ר"ה אך יש לכוון ע"פ הפשוט דבשלמא על ר"נ לק"מ נימא דאמר למלתי' כתנאי י"ל אין ה"נ דניחא לי' לאוקמי משנתינו בכל גווני בין ניסת בין לא ניסת ואף שהוא אליבא דחד תנא מ"מ לא ניחא לי' לחלק ולומר דמשנתינו מיירי דוקא כשלא ניסת. אבל על ר"ה קשיא שפיר דלמה לך לחלק ולומר דמתני' מיירי כשלא ניסת ול"ל מוקי גם כשניסת ובאופן שהדירו ברבים וכהאי תנא דאומר נדר שהודר ברבים אין לו התרה וע"כ לפרש דר"ה רוצה טפי לאוקמי מתני' ככ"ע ואף לחלק מדנוקי אליבא דחד גברא אף שתהי' המשנה מיירי מכל גווני וא"כ הקשו שפיר אף גם השתא הוא דאמרת מלתי' כתנאי דהא בזה דצריך לפרט את הנדר ג"כ תנאי היא דלר"י א"צ לפרט את הנדר ובהיות כן כיון דגם השתא מוקמית מתני' כתנאי טפי ה"ל למוקי מתני' כמ"ד נדר שהודר ברבים אין לו התרה ויהי' עכ"פ מיירי משנתינו מכל גווני בין ניסת בין לא ניסת כנלע"ד ע"פ פשוט והוא ברור לכל בי רב:
והשתא לפ"ז הקשיתי לחדד התלמידים דע"כ לא מוקי ר"ה למלתי' דאתיא משנתינו ככ"ע וסוף כל סוף יהי' מוכרח לאוקמי משנתינו אליבא דחד תנא ולא ככ"ע וקשה ג"כ כקושי' התוס' לפי הצעתינו הנ"ל דאי' סוף מס' נדרים פלוגתא דר"י ור"ע באומרת הריני נזירה תוך שלשים יום והלכה וניסת תוך שלשים יום חד אמר דהבעל יכול להפיר משום דלא שייך בו לומר אין הבעל מפיר בקודמי' דאין זה קודמי' דהא האיסור מיחל חיל ברשות הבעל והעיקר תליא בזמן שמתחיל עליה תורת האיסור ור"ע ס"ל דאין הבעל יכול להפיר דמשבא לכלל נדר אמר רחמנא והרי היא נודרת הנדר קודם שניסת ושייך בו שפיר אין הבעל מפיר בקודמים יע"ש דף פ"ט לאוקימתא דר"ח. ולפ"ז קשיא איך מדירין אותה עד שלא ניסת הלא עדיין יש לנו למיחוש שתעשה הערמה שלא יחול עלי' הנדר שנודרת עכשיו להיתומים בזה האופן שתאסור מקודם עליה כל הפירות חוץ ממין אחד כמה שזכרנו וא"כ השתא דנודרת ליתומים אין הנדר חל על נדר ואח"ז תמתין לה עד שתנשא לאיש ואז תלך אל החכם להתיר לה נדר הראשון. וא"ל הלא החכם יהי' עוקר נדר מעיקרא וא"כ יהיה חייל עלי' נדר השני כמ"ש ז"א דאח"ז יתיר לה הבעל נדר השני מאי אמרת אין הבעל מפיר בקודמין ז"א דהלא האיסור של נדר השני בא ברשותו דהא עד הנה קודם שניסת לא הי' יכולת להיות חל עלי' נדר השני מחמת נדר הראשין דאין נדר חל על נדר רק דעכשיו שהיא תחת בעלה ומתירת נדר הראשון מן החכם אז מיחל השני הרי ממש כדין שזכרנו דהא חייל האיסור ברשות הבעל ושפיר יכול הבעל להפיר נדר השני וא"כ איך קאמר ר"ה לא שנו אלא כשלא ניסת דאז שפיר יכולים להדירה מטעם דליכא למיחש שיפיר לה הבעל שאין הבעל מפיר בקודמין הלא עדיין איכא למיחש לה להערמה כמש"ל ולפ"ז מתורצים כל קושי' התוס' די"ל דכך המשך לשון הגמ' כי לא ניסת נמי לכי מנסבה מפיר לה הבעל ומשני דאין הבעל מפיר בקודמין והדר פריך וניחוש דלמא אזלי לגבי חכם ושרי לה. אין רצונו כפי המובן בפשטות דתלך להתיר אותו נדר שהדירה ליתומים דזה לק"מ די"ל שהדירה עד"ר או דמוכרחי' להתירה בפני היתומים ובשביל כך לא פריך על המשנה תיכף וניחוש דלמא תלך להחכם להתיר די"ל השני תירוצים שכתבנו רק דהשתא כך הוא כוונת המקשן דמוסב על ענין הראשון דעדיין איכא למיחש דלכי מנסבה מפיר לה הבעל וא"ל דאין הבעל מפיר בקודמין ז"א דאכתי איכא למיחש לה שמא תעשה הערמה לידור מקדם מכל המינים כנ"ל ואז לא יהי' הנדר חל על נדר ואח"ז כשתנשא תלך להחכם להתיר לה נדר הראשון ולא יהי' חל נדר השני כ"א ברשות הבעל ואז שפיר יכול הבעל להפיר דאין זה בכלל אין הבעל מפיר בקודמין כמש"ל ובהיות כן המשך פשטות לשון הגמ' אין מקום לשלשה קושי' התוס' שזכרנו: אולם ז"א דאם כוונת המקשן באופן שזכרנו דתלך אצל החכם להתיר נדר הראשון מה שנדרה בינה לבין עצמה בסתם א"כ מאי משני הגמ' קסבר צריך לפרט את הנדר מאי בכך דצריך לפרט הלא עיקר החשש שלנו שהחכם יפר לה נדר הראשון שהי' סתם ואינה צריכה לפרט כלל וכלל דהלא סתמא נודרה. ובהיות כן ע"כ דפירכת הש"ס הי' על נדר משל יתומים שנודרת עכשיו וע"ז שייך שפיר השינויא דש"ס דצריך לפרט את הנדר שהיה באופן אם נהניתה משל בעלה ולא יפר לה החכם. וא"כ קמה גם נצבה כל קושי' התוס' הנ"ל לשנוי' דנודרת עד"ר או שצריך להתיר בפני היתומים ושפיר הוה קושי' התוס' דרך קיצור או סתירה או שלא משני מידי או דה"ל לשנויא שנודרת עד"ר או בפני היתומי' צריך להתיר החכם איברא עדיין יש מקום לפרש כמ"ש והתרצן דמשני קסבר צריך לפרט את הנדר כוונתו דצריך לפרט את הסיבה אשר הי' לה שעבורה נדרה זה הנדר א"כ לא יתיר לה החכם גם נדר הראשון דבבואה לפני החכם ישאל אותה למה נדרת זה הנדר ותהי' צריכה לפרט שעשתה זאת להערמה שלא יחול עלי' של היתומים ולא יתיר לה החכם כלל וכיון דשפיר מתפרש שינוי' דש"ס י"ל דפירכת הש"ס הי' וליחוש דלמא אזלי לגבי חכם להתיר לה נדר הראשון ובהערמה כנ"ל ומיושבים כל קושי' התוס' שזכרנו. אך בהיות כן סוערה קושי' החמישי' שבתוס' מאי משני קסבר צריך לפרט את הנדר. א"כ יהי' ר"ה כתנאי דמס' ערכין. דהשתא לא יהי' שייך התירוץ שבמס' ערכין דכ"ע מודים דצריך לפרט לשון הנדר ובסיבה הוא דפליגי. ז"א דהלא שפיר הוכחנו בהוכחה ברורה דכוונת המתרץ דצריך לפרט הנדר דמשני היינו הסיבה דא"ל גוף הנדר קשה הא גוף הנדר הי' סתם דהא קאי על נדר הראשון אעכ"ל דפירכת הש"ס לא הי' על נדר הראשון כ"א על נדר האחרון ומשני צריך לפר' הנדר הלשון שנדרה ובהיות כן קשה כל קושי' התוס' והוכרחו לתירוצם על כל הקושי' שלהם ומיושב היטב בסיגנון שכתבנו דמקושי' חמישית מוכח כל פירושם דלעיל אבל בהיות כן קשה לפי המסקנא כיון דא"צ לפר' רק הלשון שנדרה ולא הסיבה א"כ ניחוש לה להערמה כנ"ל שתלך להחכם להתיר לה נדר הראשון וכנ"ל ודוק היטב ובה"ת הארכתי בזה והדבר הוטב בעיני חכמים בעזה"י לכך סיימו התוס' אחר קושי' ה' ומיהו לא קיימי המסקנא הכי:
גרסינן במס' ע"ז דף כ"ז ע"א אתמר מנין למילה בעכו"ם שהיא פסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ר"י אמר המול ימול כו' מאי בנייהו כו' ומסקינן שם דאיכא בנייהו אשה לרב פסולה דאינה בכלל ואתה את בריתי תשמור לר"י כשרה דאע"ג דלא מהילה כמאן דמהילה דמי ופריך והכתיב ותקח צפורה צור קרי בי' ותוקח כו' יעש"ה ופי' בתוס' לרב הא דאיצטרך אותו ולא אותה במסכת קידושין דף כ"ט היינו שאינה מחוייבת להדר על אחרים למולו יעש"ה ולפ"ז יקשה קושי' העולם שם דהקשו שם בתוס' ל"ל קרא אותו ולא אותה תיפוק לי' דהוה מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות ותירצו מאחר דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק מקרי שלא הזמן גרמא יע"ש ומקשים העולם הלא אעפ"כ הוה מ"ע שהזמן גרמא דהא מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת וי"ט. והכי אמרי' במס' עירובין בפ' המוציא תפילין דתפילין הוה מ"ע שהז"ג מאחר שאינה נוהגת בשבתות וי"ט יעש"ה א"כ ה"ג גבי מילה הוה מ"ע שהז"ג דכל שמונת ימים אינה נימול כ"א ביום ולאחר זה אינו נימול בשבתות וי"ט. ולכאורה הי' מקום ליישב קושי' זו ע"פ הא דאי' בפ' ר"א דמילה דיליף שם מילה שלא בזמנו אינו דוחה שבת וי"ט משום דמילה הוה עשה ושבת וי"ט הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ובהיות כן שפיר ה"א אי לא הוה כתיב אותו ולא אותה דנשים חייבים למול וא"ל דהוה מ"ע שהז"ג ז"א דה"א גבי נשים הוי מ"ע שלא הזמ"ג מאחר שמיום השמיני והלאה אין לה הפסק שמלין גם בלילה וא"ל דאינו נוהג בשבת וי"ט ז"א דעשה די"ט הוה גבי נשים מ"ע שהז"ג ופטורה ולא נשאר הלאו די"ט ושפיר דוחה עשה דמילה ל"ת די"ט ואשה יכולה למול בי"ט שפיר ולא הוי דומיא דתפילין. אבל לפמ"ש תוס' הכא הדרא קושיא לדוכתן לרב ל"ל אותו ולא אותה שאין עלי' החיוב למולו אף ע"י אחרים הלא מ"ע שהז"ג נשים פטורות וכאן הוה מ"ע שהז"ג דבזמנו אינו נימול ושלא בזמנו אף שנימול בלילה מ"מ אינו נוהג בשבתות וי"ט מאי אמרת דלגבי נשים הוה מ"ע שלא הז"ג דאזלי לה עשה די"ט ולא נשאר רק הלאו ויכולה שפיר למול בי"ט ז"א דהלא קיימינן דאשה פסולה למול א"כ אינה רשאית היא למולו ולא לצוות לנשים אחרים למול שהמה פסולי' וע"כ לא תצוה למול כ"א לאיש ולגבי דידי' הוה י"ט עשה ול"ת ושוב אין עשה דמילה דוחה עשה ול"ת והדרא קושי' הנ"ל לדוכתא ועיין: