מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת בחקותי - כתנות אור
אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כו' ופי' רש"י אם בחוקתי תלכו יכול זה קיום המצות כשהוא אומר מצותי תשמרו הרי קיום מצות אמור הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו הוי עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמ"ש ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ואיכא למידק טובא חדא למה יעמדו התורה שכר הגשמים בעמל התורה ועמל התורה יהיה בהכרח ע"מ לשמור ולקיים ועוד איכא למידק בלישני דקרא דקאמר ונתתי גשמיכם הל"ל ונתתי הגשמים בעתם:
ונ"ל לישב ע"פ גמרא דר"ה דף י"ז ע"ב עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד כו' עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובים לסוף חזרו בהם לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנם על הארץ שאינו צריכה להן עכ"ל נמצא מבואר שלפעמים מוריד הקב"ה הגשמים שגזר כבר שלא בזמנם לפי שקלקלו ישראל ממעשיהם ואמרי' בסוטה בפ' הי' נוטל עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה ר"ל עבירה מכבה שכר המצוה ואין עבירה מכבה שכר לימוד התורה ואמרינן ביבמות בפ' בית שמאי ר' יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה פשיטא אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפי' תורה אין לו מ"ט דאמר רב פפא א"ק ולמדתם ועשיתם כל שישנה בעשי' ישנה בלמידה כל שאינו בעשי' אינו בלמודה ופרש"י אפי' תורה אפי' שכר לימוד אין לו הרי מוכרחים אנו לומר דאינו מקבל שכר לימוד התורה אלא א"כ לומד ע"מ לעשות אבל אם אינו לומד ע"מ לעשות אפי' שכר לימוד התורה אין לו וכשלומד ע"מ לעשות יש לו שכר לימוד התורה ועל לימוד תורה כזה אין עבירה מכבה השכר א"כ כשנגזר גשמים מרובים בשביל שכר לימוד התורה אין עבירה מכבה שכר כזה ומוכרחים הגשמים לבוא בעתם ודוקא אם לומד ע"מ לעשות אבל אם אינו לומד ע"מ לעשות אפי' שכר תורה אין לו וזה מרומז בפסוק אם בחקותי תלכו שתהי' עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו הוי עמלים בתורה ע"מ לשמור ולקיים ואז מגיע לכם שכר התורה ואם נגזור עליהם גשמים מרובים בר"ה ואף שהי' צדיקים גמורים אף שחזרו אח"כ אין עבירה מכבה שכר התור' ולכך ונתתי גשמיכם ר"ל הגשמים שלכם שגזרתי עליכם אתן בעתם ר"ל בזמנם משא"כ אם לא תהי' עמלים בתורה ויתנו לכם שכר מצוה ואח"כ קלקלו מעשיהם אז לא ירדו הגשמים בזמנם וק"ל:
עוד נ"ל רמז מובחר ונקדים גמרא דתענית דף ו' ע"ב א"ר יהודא טבא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי תרביצא ופי' רש"י אותן מקומות שמרביצין בהם תורה אינם בורות מפני שהדרכים יפים הם והולכים התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה וזה אפשר שרמז הכתוב אם בחוקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה וזה אמר תלכו ר"ל שתכתתו רגליכם מעיר לעיר ללמוד תורה וזה בא ע"י עמל ויגיע אך א"א מפני גשמים ולזה אמר ונתתי גשמיכם בעתם בליל שבתות ולא יהיה לכם עיכוב מקלקול הדרכים וק"ל: בפסוק ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ופרש"י ועץ השדה והן אילני סרק ועתידין לעשות פירות ואיכא למידק תינוח בברכה הקב"ה מבשרן שאילני סרק נעשות פירות אבל גבי קללה נמי כתיב ועץ הארץ לא יתן פריו ולא שייך גבי קללה שהקב"ה מקללן מה שלא יהיה לעתיד ונראה לי כפשוטה דאי' בפ' שני דייני גזירות גבי פירות א"י דרב חלבי ורב עוירא ור"י בר חנינא איקלעי לההוא אתרא אייתו לקמייהו אפרסקי דהוי כאילפס בכפר הינו ואילפס דכפר הינו הוי חמש סאין אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש לשנה איקלע ר"א להתם ואייתי לקמייהו נקטין בידיה ואמר ארץ פרי למלחה מרעות ישבה בה ועוד שם מעשים טובי' שמספר בפירות שבח א"י ונתמעטו אחר כן וכן בימי שמעון בן שטח שנעשו חטי' בכליות והניחו דוגמא לדורות ללמד כמה החטא גורם נמצא אם ישראל עושים רצונו של מקום הארץ מגדלת פירות גדולים וכן אילנות מוציאים פירות גדולות אבל בחטא הם ממעטים הפירות בגידולם וארץ פרי למלחה מרעות ישבה בה וזה כוונת הפסוק אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו אז ונתנה הארץ יבולה ר"ל שהארץ תתן יבולה שראוי לעשות פירות גדולים כמו חטה ככליות ועץ השדה יתן פריו ר"ל פריו הראוי לו דהיינו גדולים משא"כ אם לא יעשו רצונו של מקום קאמר שפיר ולא תתן ארציכם יבולה ר"ל שלא תתן מה שראוי ליתן לה פירות גדולים כמו כן ועץ הארץ לא יתן פריו ר"ל פריו הראוי לה פירות גדולים אלא ארץ פרי למליחה מרעות ישבה בה וק"ל: ואכלתם לחמכם לשובע דאי' בפ"ג דתענית דף י"ט ע"ב שנה שהגשמים יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בא' בשבת נמצאת עיסה נאפה כתיקנו ונאכלה כתיקנו שנה שאין גשמים יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בערב שבת נמצאת עיסה נאפה שלא כתיקנו ונאכלת שלא כתיקנו עכ"ל וזה מרומז בפסוק אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכשבאים הגשמים בעתם בזמנן נאפה עיסה כתיקנו ונאכלת כתיקנן ולכך מבשר ואומר ואכלתם לחמיכם לשובע כתיקנו משא"כ בהיפוך וק"ל: בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ונפלו אויביכם לפניכם לחרב ופירש"י שיהי' נופלים לפניכם שלא כדרך כל ארץ ולכאורה הוא תמוה אי ללמד שיהי' נופלים מרובים לפני מעוטים הלא כבר נאמר ורדפו מכם חמשה מאה כו' ונראה ליישב ע"פ מה דאיתא במדרש ילקוט גבי גלית הפלשתי ויפול על פניו לא הי' צריך לומר אלא לאחריו כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו אלא נשתכר י"ב אמות כיצד מלא קומתו לפניו ומלא קומתו לאחריו עכ"ל נמצא דרך הנופלים שנופלים לאחוריהם והכתוב מבשרם אם יהי' עושים רצונם של מקום ונפלו אויביכם לפניכם לחרב שלא כדרך הנופלי' שנופלי' לאחוריהם אבל הם יפלו לפניכם כדי להשתכר מקום הליכה וק"ל אח"כ שמעתי שכוונתי לדעת גדול אחד ושמחתי שהייתי בר מזלו בזה ונראה דלכך גבי דן כתיב בפ' ויחי הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור כיון שנושך עקבי סוס ואם יפול הרוכב אחור יהי' קרוב אליו יותר משיפול לפניו וק"ל בפסוק ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם ויש לדקדק מה זה האיום דמ"מ יותר טוב לברוח כשאין רודף מלברוח מחמת אויב ונ"ל לומר דאי' במדרש רבה פ' אמור פ' כ"ז ואלהים יבקש את הנרדף רב הונא בשם ר' יוסף אמר לעולם אלהים יבקש את הנרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק ואלהים יבקש את הנרדף כו' אפי' צדיק רודף רשע אלהים יבקש את הנרדף מ"מ אלהים יבקש את הנרדף ע"כ המדרש נמצא אם הי' לנו רודפים היינו נקראים נרדפים והוכרח הקב"ה לבחור אותנו להציל מיד הרודפים אבל כשאין לנו רודפים אין אנו נקראים נרדפים וזה הוא התוכחה ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף וכיון שלא יהי' לכם רודף אין אתם נקראים נרדפים ואינו בהכרח להציל אתכם כ"ז למדתי בימי חורפי אחר זה שמעתי שכוונתי לדעת הגאון מוהר"ר יעקב מלובלין אביו של הגאון מוהרר העשיל ז"ל ושמחתי מאוד:
מדרש פרשה זו ועשיתם אותם תר"ח תלמוד לעשות ולא תלמוד שלא לעשות והלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. ונ"ל לומר דאי' פ"ק דעירובין דב' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לאדם שלא נברא והללו אומרים נוח לאדם שנברא נמנו ורבו נוח לאדם שלא נברא ופי' מהרש"א בח"א דנמנו ומנו העשין והלאוין ורבו הלאוין על העשה מש"ה נוח לאדם שלא נברא ובודאי לא הי' עובר על הלאוין עיי"ש וז"פ המדרש תלמוד העשי' לעשות ולא תלמוד הלאוין וזה שלא לעשות דבהיות כן נות לו ג"כ שלא נברא דעיקר הבריאה לתועלת העשי' כנ"ל וק"ל: