אור ברסלב
מאורי אש על פרשת בא - כתנות אור

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת בא - כתנות אור

על פרשת וארא - כתנות אור

במדרש רבה נתקשה למשה בקידוש החודש עד שהראה לו הקב"ה באצבע החודש הזה כזה ראה וקדש ולכאורה תמוה למה נתקשה לו במולד הלבנה הלא בראי' תליא מילתא ולתרץ זה נקדים גמרא דר"ה דף כ"ה ריש פרק ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ראוהו שלשה והם ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ופריך ואמאי לא תהי' שמיעה גדולה מראי' א"ר זירא כגון שראו בלילה ופרש"י דהא גבי עדות החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש וכתבו התוס' ובחנם דחק דאפי' בדיני נפשות אמרינן הכי בפ' החובל אם ראוהו ביום עכ"ל ול"נ ליישב דברי רש"י ברורים ושרירין וקיימין ונקדים מה דאי' שם בפיסקא ראו ג' ואמאי ה"נ לא תהיה שמיעה גדולה מראיה וכי תימא ה"נ שראו בלילה היינו הך ומשני סיפא איצטריכ' ליה שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ופריך למימרא דעד הראוי להעיד נעשה דיין לימא מתני' דלא כר"ע דתני' סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש קצתם נעשים עדים ומקצתן נעשים דיינים דברי ר' טרפון ר"ע אומר כולם נעשים עדים ואין עד נעשה דיין ופרש"י אבל המעידים לא ישבו וידונו עמהם דהראוי להעיד אית לי' לר' טרפון דנעשה דיין אבל עד עצמו לית לי' דנעשה דיין וגבי עדות החודש גופו נמי לא אכשרנו במתני' להיות העדים נעשים דיינים דא"כ ל"ל ישיבו מחבריהם יעידו בפני היחיד ואח"כ ישבו הם עמו וכתב מהרש"א שרש"י אזיל לשיטתו דכל היכי דכתיב עדות לא אמרי' לא תהית שמיעה גדולה מראיה וכבר דחו התוס' פי' זה והך ברייתא מיירי בלילה אבל ביום אפי' עד המעיד נעשה דיין דלא תהיה שמיעה גדולה מראי' עכ"ל ונ"ל דרש"י הוכרח לפרש זה דהא אי' התם בב"ק בפ' החובל דפריך על ר' יהודה הנשיא שחייב לשלם ע"פ ראיתו דהא אין עד נעשה דיין דהא ע"כ לא פליג ר"ט ור"ע אלא דמקצתן נעשו עדים אבל עד נעשה דיין לא אמרינן ומשני שם כגון שראו בלילה ואב"א ה"ק ר"י הא אנא הא עדים ולפי סוגי' זו צ"ל דהך קושיא לא תהי' שמועה גדולה מראיה לא קשיא אלא היכי דלא כתיבי עדות דאי קשי' קושי' זו אף היכי דכתיבי עדות א"כ אמאי פריך לר"י נשיא מהך פלוגתא דר"ט ור"ע תקשי לי' ברייתא גופא אמאי לית להו עד נעשה דיין לא תהיה שמיעה גדולה מראי' אע"כ דפלוגתייהו שראו בלילה הוא וא"כ ידע המקשה התירוץ דמיירי שראו בלילה אע"כ דס"ד דמקשה דכל היכי דכתיבי עדות לא אמרינן לא תהי' שמיעה אלא המתרץ השיב לו שראו בלילה ולפי אב"א הסברא במקומו עומדת דלא אמרי' לא תהיה שמיעה גדולה כל היכי דכתיבי עדות א"כ איך אפשר לומר דפריך בפ' ראו ב"ד בפשיטות לא תהי' שמיעה כו' הא לפי מאי דס"ד דמקשה ולפי אב"א לא אמרי' גדולה שמיעה מראיה היכי דכתיב עדות ולכך הוכרח רש"י לפרש דפריך הכי בפשיטות משום דגבי קידוש החודש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש ולכך פריך בפשיטות לא תהיה שמיעה גדולה מראי' וגבי פלוגתא דר"ט ור"ע מפרש רש"י אף דפליגי ביום מ"מ לית להו עד נעשה דיין דלא אמרי' לא תהיה שמיעה גדולה היכא דכתיבי עדות:

והשתא קשה לי על הפוסקי' בח"מ סי' ז' דביום עד נעשה דיין ולפירש"י אף ביום אינו נעשה דיין חוץ מקידוש החודש דלא כתיב ביה עדות אלא כזה ראה וקדש נמצא דיש מחלוקת חדשה בין רש"י ותוס' בדין עד נעשה דיין מה שלא הזכירו הפוסקי' ובגמ' ילפינן דקידוש החודש הוא ביום אפי' גמר דין דכתיב כי חוק לישראל ומשפט לאלהי יעקב אימתי הוי חוק בגמר דין וקא קרי ליה משפט מה משפט ביום אף קידוש החודש ביום ואי' במדרש החודש הזה ראהו משה סמוך לשקיעת החמה ואמר הקב"ה למשה אני ואתם נקדש את החודש ולפ"ז ניחא דנתקשה למשה כיון דקידוש החודש הוא ביום כמו משפט ובמשפט אין עד נעשה דיין א"כ איך אמר הקב"ה אני ואתם נקדש את החודש עד שהשיב לו הקב"ה החודש הזה לכם כזה ראה וקדש דבקידוש החודש לא בעינן עדות אלא כזה ראה וקדש ע"פ ראי' א"כ שפיר אמרינן הק"ו לא תהיה שמיעה גדולה מראיה וק"ל:

במדרש רבה פ' בא כשאמר משה לפרעה בפני מה אתה מתירא א"ל פרעה מפני שאני בכור אמר לו משה אלא אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותיכם ולכאורה תמוה ונראה ליישב ע"פ מה דאי' בי"ד סי' רס"ז בש"ע סי' כ"א וקונה את עצמו בשטר שכותב לו על הנייר או על החרס הרי את בן חורין או הרי את לעצמך א"ל אחד מן הלשונות בעל פה אינו כלום וכתב הרב ב"י דהכי משמע בפ"ק דקדושין דף ט"ז גבי ע"ע דקונה עצמו בשטר ל"ל שטרא לימא לי' באפי תרי זיל ומשני עבד עברי גופו קנה וכתבו תוס' שם ובפ' החולץ ובפ' השולח בשם ר"י דהכי פריך דאותו לשון הכתוב בשטר יאמר לו בעל פה דקס"ד דאינו צריך אלא מחילה כמו מחילת חוב בעלמא ומשני ע"ע גופו קנוי ולשון הכתוב בשטר אינו מועיל בע"פ א"כ עבד כנעני נמי דגופו קנוי לשון הכתוב בשטר אינו מועיל בע"פ וכתב הב"ח ע"ז וז"ל נראה דלמ"ש רבינו על שם הרמ"ה אצל האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין וכו' דבשכיב מרע אפילו בלא שטר זכה מיד בגופו ה"ה באומר הרי את בן חורין או הרי את לעצמך דזכי נמי מיד בגופו וכ"ש הוא שהרי זה גופו של גט שיחרור ומש"ה כתב הרמ"ה לקמן לומר דאפילו האומר עשיתי עבדי בן חורין זכה מיד בגופו אע"ג דלשון גרוע הוא וכ"ש בגופו של גט שיחרור דלשון טוב הוא עכ"ל ובסעיף מ"ו הביא בשם רש"י דטעמא דבשכיב מרע מהני בעל פה דדברי שכיב מרע ככתובים ומסורים דמי וכתב הב"י על מה שכ' הרמ"ה דבשכיב מרע זכה מיד בגופו ואינו יכול לשעבד בו וצריך גט שיחרור להתיר בבת חורין נראה כשעמד השכיב מרע מיירי דאי כשמת גט שיחרור ל"ל הא אמרן כאלו כתב לו שטר עכ"ל נמצא למדין אנו אף היכא דגופו קנה דלא מהני בע"פ אם אומר אותו הלשון הכתוב בשטר אבל בשכיב מרע מהני בע"פ אותו לשון ואנן קיי"ל בח"מ סי' ר"ן דמצו' מחמת מיתה דקנה אפי' אם יש בו שיור והמפרש בים והיוצא בקולר והמסוכן הוי כמצוה מחמת מיתה ולפ"ז ניחא דבפסוק כתיב כי אין בית אשר אין שם מת ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי ואיתא בספר ברכת שמואל שפרעה היה זוכה בגופן של ישראל ולפ"ז לא היה מהני בע"פ אף אם הי' אומר לשון הכתוב בשטר אבל במסוכן הוי כמצוה מחמת מיתה ודבריו ככתובים ומסורים דמי ומהני האי לישני טבא וזוכה העבד בגופו מיד ואינו יכול להשתעבד בו עוד כדברי הרמ"ה הנ"ל ולכך נכנס משה עמו בדברים כשאמר קומו צאו מתוך עמי דלשון זה לא הוי לשון שיחרור ולכך שאלו בפני מי אתה מתירא והשיב לו פרעה מפני שהוא בכור והוא בסכנות מיתה שלא ימות כדרך שמתו שאר הבכורים א"כ הוי כמצוה מחמת מיתה דדבריו ככתובים ומסורים דמי ומהני אם אומר לשון של שטר בע"פ ולכך אמר לו אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם ובזה אף אם עמד קנה עצמו גופו מיד שאינו יכול להשתעבד ויצאו מרשותו לגמרי ואינו יכול לחזור וק"ל:

בפסוק ושמרתם את המצות ר' יאשי' אמר אל תהי קורא את המצות אלא את המצות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם בא לידך עשה אותו מיד ואיכא למידק מאי קשי' לי לר' יאשיה דהוציא המקרא מידי פשוטו ודרש אל תקרי את המצות אלא מצות דלמא קרא כפשוטי' ושמרתם את המצות ונראה דאי' בפסחים דף מ' ע"א מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות אי לא בעי לתיתה שימור למאי אי שימור דלישה שימור דלישה לאו שימור הוא דאמר ר"ה בציקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין בראשונה לא מאי טעמא משום דלא עביד בהו שימור וליעבד ליה שימור מאפיה ואילך אלא לאו ש"מ שימור מעיקרא בעינן וכו' ומסיק הש"ס אפ"ה לא הדר רבא משמעתא דאמר להו להני דמהפכי כיפא כי מהפכיתו הפיכו לשם מצוה פרש"י גבי בציקות של עכו"ם אע"פ שאנו רואים שאין כאן חימוץ ומיהו למצה של מצוה שימור לשמה בעינן עכ"ל הרי לפנינו לדעת רבא דלא הדר משמעתא משום דס"ל דשימור דלישה לא הוי שימור ולכך אמר להקוצרים שיהפכו העמרים לשם מצוה ולפ"ז ניחא דר' יאשי' נמי ס"ל כרבא דשימור דלישה לא הוי שימור א"כ שפיר אמר אל תקרא ושמרתם את המצות דבודאי אם שימור דחימוץ הלא כבר נזהרו על החמץ ואם לשם מצות מצה לשמה הלא שימור בעת לישה לא הוי שימור אע"כ אל תקרא ושמרתם כו' דשמירה דמצות לא שמיה שימור אלא ושמרתם את המצות בעוד שהם חיטים ולא מצה בעת קצירת העמרים לעשות לשם מצוה ויש בזה מצוה לשמור מעיקרא לשם מצוה וא"כ למה כתיב מצות אלא לומר לך כשם שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצו' וק"ל ולדעתי הוא כיון אמתי: גמ' דסנהדרין פ' חלק דף צ"א ע"א שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדן אמרו לו הרי הוא אומר וה' נתן חן העם בעיני מצרים וישאלום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהה בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם כו' נתנו לו רשות והלך ודן עמהם א"ל מהיכן אתם מביאים ראי' א"ל מן התורה א"ל אף אני לא אביא לכם ראי' אלא מן התורה שנא' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים וארבע מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים רבוא ששעבדם במצרים ת"ל שנה והקשה מהרש"א בחידושי אגדות וז"ל איכא למידק כיון דבני מצרים היו באו בראי' מן התורה א"כ מענינא דהכא גופא יש להם תשובה שהרי הקב"ה צוה להם שישאלום איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וזהב וי"ל דבני מצרים אמרו שהקב"ה צוה להם שישאלום אבל תחזירו שוב השאלה כדין כל שואל וק"ל עכ"ל וטובא קשיא לי לפ"ז היה להם לומר שבאמת החזירו ואי משום דכתיב וינצלו את מצרים א"כ עיקר חסר מהספר ל"ל הזכירו סיפא דקרא וינצלו את מצרים ול"נ ליישב גמרא זו ומתחילה צריכין אנו לומר פי' על מה שאמר גביהה בן פסיסא אף אני לא אביא לכם ראי' אלא מה"ת פשיטא שמה"ת צריך להביא לנצחם וכי אפשר לנצחם שלא מה"ת ונראה דבר פשוט בזה דאמרי' בפסחים סוף פ' האשה א"ר אלכסנדרי שלשה חזרו למטעתן וחד מנהון כסף מצרים דכתיב ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים ויקח אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך את הכל לקח נמצא אנו למדין שבמקדש ראשון עלה ששק מלך מצרים ולקח כל הכסף מירושלים והביאום למצרים א"כ חזר כל הכסף שביד ישראל למצרים ומצרים באו לדין עם ישראל בבית שני שכבר חזר לידם הכסף הנ"ל א"כ הי' בידו להביא ראי' מן נביאים ולפטור את ישראל אלא בשביל שהם הביא ראיה מן התורה לכך אמר אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה וק"ל ונראה ליישב:

ונ"ל גמ' הנ"ל ונקדים מדרש רבה פ' בא פ' ט"ו בארץ מצרים למה אינו אומר במצרים א"ר חנינא אמר הקב"ה כתיב בתורה בחוץ תעמוד אף אני אעשה כן בארץ מצרים ולא במצרים ועפ"ז אמרתי טעם לשבח למה צוה הקב"ה לשאול כלי כסף וזהב וכוונתו היה להשלים דברו הטוב אשר הבטיח לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול כמו שדרשו חז"ל דבר נא באזני העם אין נא אלא בקשה שלא יאמר אותו צדיק כו' א"כ ל"ל לאהדורי אמלתא שנראה בערמה לשאול מהם כלי כסף וזהב לעשות אותם כמצולה שאין בה דגים הלא כיון דיד ישראל הי' תקיפא על מצרים היה לו לצוות שיקח כל מחמד עיניהם לפניהם ולמה לו לתחבולה זו שישאלו תחילה ויחזיקו כל הכסף וזהב שנראה כערמה: אלא נראה ברור דהא מצרים היו חייבים שני חובות אחד להקב"ה כמ"ש הקב"ה וגם את הגוי דן אנכי שנית לישראל ואח"כ יצאו ברכוש גדול והקב"ה רצה לנהוג עמהם כדת תורתנו דהאיש אשר אתה נושה בחוץ תעמוד ואסור לכנוס לביתו לעבוט עבוטו ומבואר בפוסקים דאפי' אם נתייאש החוב מכח זה אסור לכנוס לביתו אם לא מפני שלא ננעלו דלת מפני הלוי' תקנו הגאונים שמשכנין אותו בב"ד עיין בסי' צ"ו בטור דעת הרי"ף והרמב"ם ומבואר בפוסקים דוקא לכנוס לעבוט אותו בע"כ אבל אם נותן לידו דרך רצון רשאי לתופסו בחובו וא"כ נוכל לומר דזה היה כוונת רש"י שלא יעברו ישראל על דת תורתנו לכך ביקש דבר נא שישאלו איש מאת רעהו כדי שיבוא לידם דרך היתר ואח"כ לתפוס עבור חובו שהי' חייבים להם שיצאו ברכוש גדול ובגמ' ברכות דף ט' ע"ב פליגי אי וישאלום פי' בע"כ דמצרים או בע"כ דישראל ופי' מהרש"א מדכתיב וישאלום במ"ם לבסוף משמע שהי' שלא ברצון ובודאי במקרא זה נוכל לומר שהי' בע"כ דמצרים אבל בצווי שאמר לו הקב"ה שישאלו איש מאת רעהו נוכל לומר מדעתם אבל במקרא זה דכתיב וישאלום משמע בע"כ דמצרים ופליגי אביי ורבא בריש תמורה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי מהני אי לא ומסיק דפליגי בהשבת העבוט דאמר רחמנא לא תעבוט וסבר רבא דלא מהני ואי שקיל בע"כ צריך להחזיר ויעמוד על דין תורה שאסור לכנוס לביתו עד שהוא מוציא מביתו מעצמו ואף שעי"ז נתייאש החוב לגמרי מ"מ צריך לחזור והנה באמת שכר עבודה לא הי' מגיע לישראל שהרי ועבדו ועינו אותם ארבעה מאות שנה אמר הקב"ה לאברהם דרך עונש אך שכר רכוש גדול הי' מגיע להם כי כן הבטיח הקב"ה אותם ואי' בגמ' דב"מ לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר שכיר ולשכר כתף ולשכר גמל דדוקא מה שחייב לו דרך הלואה אי אתה רשאי לכנוס למשכנו אבל מה שמגיע ע"פ שכירות יכול לילך לביתו למשכנו: ובזה יובן הגמ' הנ"ל דבני מצרים טענו ותבעו מדכתיב וישאלום דמן הצווי שצוה הקב"ה וישאלו ר"ל דמשמע מרצון אבל מדכתיב וישאלום משמע בע"כ והם אמרו שהי' בע"כ דמצרים ואין הכרע בפסוק להכריע שהי' בע"כ דישראל ולכך השיב גביהה בן פסיסא אף אני לא אביא אלא מן התורה דאף דאם נימא האמת אתכם שלקחנו בע"כ דמצרים מ"מ הא כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ת"ל שנה תנו לנו שכר עבודה ובשביל שכירות מותר לכנוס לביתו למשכנו וק"ל:

בפסוק והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה זאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' כו' ויש לדקדק מה זה תשובה על שאלת הבנים שישאלו מה עבודה זאת לכם ונ"ל לומר מתחילה צריכין אנו ליתן טעם למה נאסר אכילת פסחים לערלים ונראה הטעם דאי' בזוהר פ' בא דף ל"ו ע"א תניא א"ר יוסי בההוא ממש דאישתכח דינא למצראי בההוא ממש אישתכח רחמי לישראל הה"ד וראיתי את הדם ופסחתי עליכם וכן תנא בכל אינון כתרין קדישין דלעילא כמה דאישתכח דינא אשתכח רחמי לישראל וכלא בשעת' חדא תניא ר' חזקי' כתיב ונגף ה' את מצרים נגף ורפא נגוף למצרים ורפא לישראל מאי ורפא ממאי שנימלו צריכים רפואה אמר ר"י א"ר חזקי' מ"ד ופסח ה' על הפתח מאי על הפתח ופסח ה' עליכם מבעיא לי' אבל על הפתח על הפתח ממש זהו פתח הגוף ואיזהו פתח הגוף הוי אומר זו המילה עכ"ל הרי למדנו שנעשה דין ורחמים בשעתא חדא דין למצרים ורחמי לישראל ע"י דם המילה ואי לאו דם המילה לא פסח עליהם ולכך ערל אסור בפסח להורות שע"י מילה פסח ה' עליכם והשתא שפיר אמר הפסוק והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ר"ל למה אתם אוכלים את הפסח ולא ערלים אפי' ערל שמתו אחיו מחמת מילה ולכך אמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל ואת בתינו הציל וזה הי' ע"י פתח המילה הציל אותנו ולכך לא יאכלו ערלים בקרבן פסח וק"ל:

בהגדה ושאינו יודע לשאול את פתח לו שנא' והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים יכול מר"ח ת"ל ביום ההוא כו' וכאן הבן שואל מהי תיתי לומר מר"ח ונראה דאמרי' בפ' ר"ע דף פ"ו ע"ב דכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החודש הזה לכם ראשי חדשים מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח ולפ"ז ניחא כיון דכתיב הכא בעבור זה א"כ יכול מר"ח דנילוף זה מהזה דהחודש הזה לכם ולכך ת"ל ביום ההוא כו' וע"כ הזה אתי ללמד בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך וק"ל:

בזכרי' סי' י"ד והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור ובמגיד קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה כו' תאיר כיום חשכת לילה וצריכין אנו לידע איזה הוא יום אשר הוא לא יום ולא לילה ונראה דאי' במדרש רבה פ' בא פ' י"ח בעוה"ז עשה להם נס בלילה שהי' נס עובר אבל לע"ל הלילה נעשה היום שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שברא הקב"ה בתחילה וגנזו בג"ע נמצא למדין אנו שהלילה לעתיד לא יהי' יום כנגד אור החמה שיהיה שבעתים ולא לילה כנגד לילה של עכשיו דהלילה יהיה כיום של עכשיו. וז"ש הנביא יום אחד הוא יודע ה' לא יום ולא לילה ר"ל לא יום כיומו של עתיד ולא לילה כלילה של עכשיו והיה לעת ערב יהיה אור שיהיה הלילה כאור של עכשיו ע"כ אנו מתפללים קרב יום אשר הוא לא יום כיום שלעתיד ולא לילה כלילה של עכשיו תאיר כיום חשכת לילה ר"ל שלעתיד יהיה הלילה כיום של עכשיו וק"ל:

בפסוק בתהלים סי' קי"א נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו המקראות אלו אין להם חיבור כלל ולדעתי הראני ה' דרך אמת דלמעלה כו' זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה' נראה דכמה מצות בתורה לזכור נפלאותיו וחסדי ה' שגמל עמנו כגון מצות סוכה שצוה הקב"ה לזכור שהקיפם בענני הכבוד לבל יכה אותם שרב ושמש ושגינו עליהם מן האויבים כדי לזכור נוראותיו ונפלאותיו עי' בלבוש סי' תרכ"ה. וכמו כן מצה ומרור מרור ע"ש וימררו את חייהם ומצה בהסיבה ע"ש החירות לזכור הנס ובסוכה קי"ל שנשים פטורות משום דהוי מ"ע שזמן גרמא ובמצה נשים חייבות אע"פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ חייבות ואמרי' בפ"ק דמגילה ואמר ר' יהושיע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו נס והקשו התוס' ל"ל הקישא במצה דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכילת מצה תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו נס ותירץ רבינו יוסף איש ירושלים דס"ד למיפטרי מגז"ש דט"ו ט"ו דחג הסוכות כדפרש בפרק אלו עוברין ובפ' הנ"ל דף מ"ג מרבינן מכל לרבות הנשים באיסור חמץ ופריך נשים מדר"י אמר רב נפקא דאמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת אדם השוה הכתוב איש לאשה לכל עונשים שבתורה ומשני איצטרך סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דהוי ליה מצות עשה שהז"ג אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמ"ל והשתא דאיתרבו בבל תאכל חמץ איתרבו נמי לאכילת מצה וכתבו התוס' אף די"ל לחומרא מקשינן מ"מ הכא הוי ילפינן לקולא משום גזירה שוה ט"ו ט"ו מחג הסוכות הרי לפנינו אי לאו הקישא לא הייתי מחייב נשים במצה מכח אף הם הי' באותו נס דהייתי יליף ג"ש מחג הסוכות אבל עכשיו מכח הקישא וסמיכת ילפינן מצה מחמץ דנשים חייבות במצה וע"כ מטעם שאף הן היו באותו נס וזה ברור:

וזה פי' הפסוקים נאמנים כל פקדיו ר"ל שכל מצותיו הם נאמנים ואמתים וקשה הלוא סוכה עושה לזכור הנס ונשים פטורות מחמת מצות עשה שהזמן גרמא ולמה חייבי' במצה שהיא ג"כ מ"ע שהז"ג ומתרץ סמוכים לעד דילפינן מסמיכות מצה לחמץ כשם שחייבי' בחמץ כך חייבים במצה ועשוי' באמת וישר ואינם סותרי' זא"ז דאף דפטורים מסוכה מ"מ חייבי' במצה והטעם משום דפדות שלח לעמו ומצה זכר לחירות ואף הנשים היו באותו נס שיצאו ממצרים לחירות ולכך חייבי' במצה מכח סמיכת ועשוי באמת וישר וק"ל: ובדרך זה אמרתי לישב פסוק בתהלים עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים ע"פ דאמרינן בפ"ק דברכות דף ח' ע"א אמרי לי' לר' יוחנן איכא סבא בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם כו' על האדמה כתיב אבל לא בח"ל כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהנו להו ופי' מהרש"א משום דאי' דעתידים כל בתי כנסיות לעמוד בא"י ויש בהם קדושת א"י ולכך ע"י זכות שהולכים לבה"כ ומאריכין שם בתפלה לכך זוכים לאריכת ימים וזה פי' הפסוק עדותיך ר"ל התורה נאמנה מאד אך שלא יקשה לך איך תורתנו נאמנה הלוא כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה דוקא ולא בח"ל ואנן חזינן שאף בח"ל איכא סבא ומאריכין ימים ולכך מתרץ שאין זה תמיה משום לביתך נאוה קודש ר"ל בשביל שהולכיא לבה"כ משום זה לאורך ימים דזה הוי כמו קדושות ארץ ישראל וק"ל:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה