מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת אמור - אור חדש
גרסינן במס' קידושין דף ל"ה ע"ב בפיסקא חוץ מבל תקיף ובל תשחית (דנשים פטורות) בשלמא בל תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן. בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנ"ל כו'. אמר אביי יליף פאת פאת מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ופריך ואי סבירא לן דכי כתב בני אהרן אכולא ענינא כתיב לישתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא ומה כהנים שריבה בהם הכ' מצוות יתרות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לכ"ש ומשני אי לאו ג"ש ה"א הפסיק הענין כו' איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות מ"ט דאיסי כו' אביי אמר היינו טעמי' דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן מה להלן בני אהרן ולא בנות אהרן כו' ופריך נמי ואי ס"ל דכי כתיב בני אהרן אכולא ענינא דכתיב נישתוק קרא מיניה וניתי בק"ו ומה כהנים וכו' ומשני נמי לאו ג"ש ה"א הפסיק הענין ופריך דהשתא נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מבעי' ליה לכדתניא לא יקרחו יכול אפי' קרח ארבעה וחמש קריחות לא יהיה חייב אלא אחת ת"ל קרחה לחייב על כל אחת ואחת. בראשם מה ת"ל לפי שנאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת יכול לא יהיה חייב אלא על בין עיניכם מנין לרבות כל הראש ת"ל בראשם וכו' ואין לי אלא כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתרות ישראל מנ"ל נאמר כאן קרחה וכו' מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין עיניכם אף להלן וכו' ומשני א"כ לכתוב קרא קרח מאי קרחה ש"מ תרתי רבא אמר היינו טעמי' דאיסי דיליף בין עיניכם מתפילין מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות כו' ואביי מ"ט לא אמר כרבא אמר לך תפילין גופיי' מהכא גמיר מה להלן בגובה של ראש וכו' יעש"ה והקשה הגאון מהרש"א ז"ל דלמא מש"ה אביי לא אמר כרבא דסבירא לי' כאידך תנא דבאמת בתפילין גופא נשים חייבות דהוה מ"ע שלא הז"ג דזהו פלוגתא דתנא שילהי מס' עירובין יעש"ה ואמרתי ליישב קושי' מהרש"א בשני אופנים ויתורץ ג"כ מה שיש לדקדק בשמעתין דעל הא דפריך ורבא מ"ט לא אמר כאביי משני הש"ס קרח קרחה לא משמע ליה וכאן משני בלשון אמר לך ויהא הסגנון בזה דבאמת יש ליישב נמי כתירוץ מהרש"א שזכרנו רק לאביי גופי' יהי' נסתר זה מש"ה דייק אמר לך כלומר אביי גופי' מוכרח בהכרח לשנוי דוקא דתפילין מהכא גמרי' ולא כמ"ש מהרש"א ז"ל:
אופן הראשון צריכה אנחנו לברר מקודם שני דיבורים תו' במכילתן דברות הראשונים ישמיענו בפירוש הגמרא דמשני א"כ ליכתב קרא קרח. קשה הא אי הוה כתיב קרח בישראל לא הוה יכולין למילף הג"ש מן כהנים לחייב על כל הראש ולחייב על כל קרח וקרח ותירצו בתו' דזה נוכל למילף מסברא דהוה כמו גילוי מלתא בעלמא כמו דאשכחן בכהנים דגלי קרא לחייב על כל קרח ועל כל הראש ה"ה בישראל וכי איצטרך הג"ש לפטור נשים מקרחה דזה הוה שפיר ילפותא גמורה יעש"ה לתו' ביאור תו מקשים שם בתו' מאי משני הש"ס דאביי לא אמר כרבא דתפילין גופיי' מהכא גמרי' אכתי קשה למה לא אמר כרבא דהא אין ג"ש למחצה ושפיר נוכל למילף נמי מהך ג"ש גופי' דנשים פטורות מקרחה ותירץ הריטב"א ז"ל כיון דאיכא למידרש הג"ש על מלתא אחריתא טפי עדיף שלא לסתור הכלל דכל מ"ע שלא הז"ג נשים חייבות יעש"ה ואחר שבררנו דברי התוס' הצריך לפשטות הש"ס יתורץ קושי' הנ"ל דהנה מקשי' עוד שם בתו' מאי משני הש"ס אי לאו ג"ש דקרחה קרחה ה"א הפסיק הענין. הלא הדברים ק"ו אחר שגלי רחמנא ג"ש דפאת פאת ע"כ דבני אהרן ולא בנות אהרן קאי נמי על ופאת זקנם לא יגלחו דכתיב בתר קרחה בפרשה א"כ כ"ש וכ"ש דקאי נמי על לא יקרחו קרחה דכתיב קודם ופאת וכו' דהכא קראי כתיבו לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו. ותירצו בתו' דה"ק אע"פ דכתיב בקרא קרחה קודם פאת מ"מ ה"א דלא קאי עלוי בני אהרן ולא בנות אהרן דה"א דהא נאמר בפ' ראה. לא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה כו' ה"א דעם מרבה נשים רק אחר שגילה קרא בג"ש דקרחה קרחה דנשים פטורות מקרחה שוב אנו דורשי' עם לדרשא אחריתא כדאמרי' במכילתן יעש"ה והארכתי קצת לפר דבריהם באר היטיב. והקשיתי לחדד התלמידים למה הקדים התורה באמת בפרשתן קרחה קודם לפאת ואיצטרך שני ג"ש. הג"ש דפאת פאת בכדי שלא נאמר הפסיק הענין והג"ש דקרחה קרחה בכדי שלא נימא דעם קדוש מיניה מרבינן נשים ה"ל למיכתב ברישא דקרא פאת זקנם לא יגלחו ואח"כ הלאו דלא יקרחו קרחה בראשם והשתא לא הוה צריכין לג"ש דפאת פאת וא"ל דה"א הפסיק הענין יקשה הא ק"ו הוא מקרחה דכתיב בתריה וגלי קרא בג"ש דקרחה קרחה דבני אהרן ולא בנות אהרן קאי עלוי' כ"ש וכ"ש על פאת דכתיב מוקדם וסמיך לבני אהרן דהשתא לא שייך לומר כתירוץ תוס' דהלא בקרא דעם קדוש בפ' ראה לא נזכר כלל הלאו דפאת זקנם. ואמינא לפלפול התלמידים לפרק הקושיא הלזו בזה הסגנון דבאמת גם גבי קרחה דנשים פטורות לא ידענו רק אחר שמסודר במקרא קודש קרחה קודם פאת משא"כ אי הוה כתיב איפכא גם גבי קרחה גופי' לא הוה ידענו דנשים הנה פטורות דהנה הקשה הגאון מוהר"ר א"ם ז"ל מנ"ל להש"ס למילף לחייב על כל הראש ישראל מכהנים דלמא להיפך. דילפינן כהנים מישראלים כמו דגלי התם שחייב רק על בין עינים ה"ה גבי כהנים דכתיב בראשם היינו דוקא בין עינים לחוד דהלא בכלל הראש הוה נמי בין עינים ותירץ הוא ז"ל דלקולא ולחומרא. לחומרא מקשינן ומש"ה מסתברא למילף לחומרא לחייב על כל הראש יע"ש בדבריו היטב: ולפ"ז יש להקשות מנ"ל דנשים פטורות מקרחה דלמא לעולם אימא לך דנשים חייבות בקרחה. וג"ש דקרחה בא להורות למילף כהנים מישראלים לחייב רק על בין עינים מאי אמרת לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן. זה ליתא דהוה קולא דאתי לידי חומרא וחומרא דאתי לידי קולא דהא אם אנו דורשים לחייב על כל הראש למילף ישראל מכהנים ממילא לא איצטרך ג"ש ע"ז דהוה גילוי מילתא בעלמא כמ"ש התוס' וע"כ דהג"ש בא להורות למילף דנשים פטורות מקרחה הרי מגיע מזה קולא דנשים פטורות מקרחה משא"כ אם אנו ילפי' בג"ש דקרחה קרחה לחייב רק על בין עינים לחוד אזי י"ל שפיר דנשים חייבות בקרחה והג"ש אנו דורשים רק לחייב על בין העינים לחוד והשתא לק"מ קושי' התוס' דהלא גילוי מלתא בעלמא הוא ולמה לי הג"ש ז"א דאי לאו ג"ש מגילוי מלתא לחוד ה"א להקיש איפכא לחייב על כל הראש וגם דנשים חייבות בקרחה משא"כ השתא דכתיבא הג"ש דקרחה קרחה אנו דורשין לחייב רק על בין עינים ואף שהוא קולא מ"מ יגיע מזה חומרא דנשים חייבות בקרחה כמש"ל ועיין אך יש לתרץ קושיא זו דהנה איכא למידק באמת כיון דגם גבי ישראל חייב על כל הראש למה שינה התורה את לשונו ולא נאמר גם גבי ישראל הלשון לא תשימו קרחה בראשם מאחר דקושטא הוא דחייב על כל הראש. ויעויין מזה בק"א ומהכרח לומר דהכ' הוצרך למיכתב פעם אחת בין עיניכם כי היכא דלגמר מיניה תפילין דיהיה בגובה של הראש. ובהיות כן מיושב בלא"ה קושי' מוהרא"ם היטיב דאי באמת להיפך גמרינן דגם גבי כהנים אינם חייבי' כ"א בין עיניכם לחוד לכתוב בהדיא דגם כהנים נמי בין עיניכם מאחר דקושטא היא דאינם חייבי' כ"א בין עינים וגם הג"ש דקרחה קרחה לא איצטרך למיכתב כל עיקר מאחר דהשתא קיימי' דאין הג"ש מורה על שום דבר בעולם רק ע"ז לחוד כנ"ל אולם עדיין אנו צריכ' למודעי דהדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' באופן זה דלמא באמת גבי כהנים דנאמר בני אהרן ולא בנות אהרן הפסיק הענין ונשים חייבות בקרחה. ודוקא גבי כהנים דריבה בהם הכתוב מצות יתירות אבל גבי ישראל דקיל נשים פטורות מקריחה ואמטי' להכי גמרה מתפילין נמי בג"ש דבין עיניכם דאין ג"ש למחצה ובהיות כן לק"מ ג"ש דקרחה ל"ל י"ל להורות לחייב רק על בין עיניכם וא"ל דהוה לקולא ימשך מזה חומרא דגבי כהנים נשים חייבים בקרחה ואמרי' הפסיק הענין כמש"ל ואין לומר דבהיות כן לכתוב נמי גבי כהנים בין עיניכם ז"א דאז ה"א גם בכהנים נשים פטורות דיליף מתפילין (או דגבי ישראל נמי חייבי' בקרחה) לכך כתיב קרא בשינוי לשון גבי כהנים בראשם ובישראל בין עיניכם להורות דגבי ישראל לחוד דפטור' ושוב צריך הג"ש לחייב גבי כהנים רק בין עינים לחוד ועכ"פ נשאר הסברא החיצונה דגבי כהנים נשים חייבות בקרחה עכ"פ וזהו החומרא ולעולם אימא לך לחייב רק על בין עינים לחוד ולחייב נשים של כהנים בקרחה כנ"ל ועיין היטיב בזה:
איברא גם זה לק"מ דאם אנו נכנסים בסוג זה דגבי ישראל פטורים נשים מקרחה מג"ש דבין עיניכם אזי מוכרח בהכרח גמור לומר דגם גבי כהנים נשים פטורות מקרחה ובהיות כן הדרא קושי' לדוכתי' מי מצית אמרת לדון להיפוך לחייב על בין עינים לחוד הוה לקולא. ולקולא ולחומרא לחומרא מקשינן כס' מהרא"ם וא"ל דיגיע מזה חומרא דנשים של כהנים חייבות בקרחה זה ליתא דהא מקרא מלא נאמר בני אהרן ולא בנות אהרן הרי גבי כהנים גופייהו פטורים נשים וא"ל דהפסיק הענין זה ליתא דקשה קושי' התו' הלא כ"ש הוא מפאת דנאמר בקרא אחר קרחה וקאי עלוי' בני אהרן ולא בנות אהרן כאשר הכתוב מעיד עליו בג"ש דפאת פאת כ"ש דקאי ג"כ על קרחה דכתיב בתרייהו והשתא א"ל כמו שתירצו בתו' די"ל דעם קדוש מיני' מרבי' נשים דחייבות בקרחה ז"א דהלא האי קרא נאמר בפ' ראה גבי הלאו דקרחה הנאמר אצל ישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש כו' וכבר דברנו דגבי ישראל בודאי נשים פטורות מקרחה דילפינן בג"ש דבין עיניכם מתפילין א"כ איך נוכל לומר דמתיבת עם מרבינן נשים לקרחה הרי מוכח בהכרחה וראי' גדולה דאם נאמר גבי ישראל דנשים פטורות מקרחה ה"ה נמי גבי כהני' כן הוא וע"כ מוכרח היטיב דג"ש דקרחה מורה לפטור נשים מקרחה דאי בעי להורות לחייב רק על בין עינים לחוד קשה לכתוב גבי כהנים נמי בין עיניכם דא"ל כמ"ש דה"א דגם גבי כהנים נשים פטורים ז"א דהאמת כן הוא דאם בישראל נשים פטורות דגם גבי כהנים בהכרח לומר כן דא"ל כלל הפסיק הענין כאשר הוכחנו בהוכחה גמורה וכל זה במסקנא דכתיבי קראי כסדר מריש קרחה ואח"כ פאת. משא"כ אי הוה היפוך המקראות דהיינו פאת קודם קרחה אזי ה"א שפיר דגבי קרחה נשים פטורות בישראל מג"ש דבין עיניכם וגבי כהנים לחוד נשים חייבות בקרחה דהפסיק הענין. ובהיות כן דגם גבי קרחה גופי' ה"א דנשים חייבות כ"ש גבי פאת דה"א הפסיק הענין אי לאו ג"ש דפאת פאת ומיושב היטיב קושיתנו הנ"ל דלמה לי ג"ש דפאת ולכתוב קרחה אחר פאת ותיתי פאת בק"ו דקרחה דכתיב בתרי' ז"א דאז גבי קרחה גופי לא ידענו דנשים פטורות והנה יאתיון דברינו האלה אם באמת תפילין הוא מ"ע שהז"ג ונשים פטורות מתפילין שפיר י"ל הכי כמ"ש משא"כ אם אף אנו ניקום ונאמר כס' מהרש"א דגבי תפילין הוה מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבות בו הדרא קושיתינו לדוכתי' ל"ל ג"ש דפאת פאת כלל ולכתוב להיפוך בקראי ברישי' פאת והדר קרחה ותיתי פאת בק"ו דקרחה מאי אמרת דה"א גם בקרחה נשים חייבות קשה א"כ ג"ש דקרחה ל"ל דא"ל לחייב רק על בין עינים גם גבי כהנים ולכתוב להדיא גם גבי כהנים בין עיניכם וא"ל דיליף מתפילין דנשים פטור' קשי' הא קיימינן בתפילין גופייהו נשים חייבות לכך דייק הש"ס שפיר אמר לך כלומר אביי גופי' לא מצי לשנוי' כסברת מהרש"א דנשים חייבות בתפילין דתקשה לדידיה גופי' דיליף נמי ג"ש דפאת פאת לעיל ל"ל ונכתוב קרא להיפוך כנ"ל לכך הוצרך לשנוי' דתפילין גופייהו מהכא גמרי' לענין גובה של הרא"ש ובהיות כן דס"ל ג"כ הג"ש דבין עיניכם כנ"ל שפיר שייך לתרץ כמו שכתבנו לעיל כ"ז אמרתי לחדד התלמידים שנת תקט"ו לפ"ק:
גרסינן במס' כתובות דף מ"ח ע"א במשנה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין מסר האב שלוחי הבעל ה"ה ברשות הבעל כו' גמרא מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה דתנן הגיע זמן ולא נישאת אוכלת משלו ואוכלת בתרומה קמ"ל לעולם בפיסקא מסר האב כו' אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה ורב אסי אמר אף לתרומה איתביה ר"ה לר"א לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה כו' ומשני מסירתה זו היא כניסתה לחופה עכ"ל הגמ' תוס' ד"ה ר"א אמר אף לתרומה פי' בקונ' דסבר ר"א דטעמא דארוסת בת ישראל אינה אוכלת בתרומה כדעולא שמא ימזגו לה כוס וכיון שמסרה תו ליכא למיחש וקשה לר"י וכו' ונראה לר"י דטעמי' דר"א משום סימפון ומשמסר תו ליכא למיחש דמסתמא מא בדקה לה וקשה דר"א דחייש לסימפון בהגעת זמן טפי מבמסר האב לשלוחי הבעל ובפ' אע"פ אמרי' איפכא דקאמר מאי בנייהו בין למ"ד משום סימפון בין למ"ד משום שמא תקשה איכא בנייהו קבל מסר כו' ואמר ר"י דסברא הוא דבמשנה אחרונה דחייש לסמפון בהגעת זמן כ"ש במסר כו' אבל הכא רב אסי מתני' דחקתי' דקתני ה"ה ברשות הבעל משמע לגמרי כו' ועוד אר"י דמצי לפרש דאיכא בנייהו למ"ד סימפון ליכא דבמסר לא חיישינן לסמפון ולמ"ד שמא ימזגו איכא שמא תשקה לשלוחי' הבעל ובקונטרס לא פי' התם כן ע"כ ויש לדקדק מה בעי תו' בזה שכתבו ובקונ' לא פי' כן ותו למה לר"י ליישב שני תירוצים הא לק"מ אסתגר בקמייתא דתירוץ ראשון נראה לכל גודל הלחץ זו הדוחק עכ"ז בתרייתא עדיפא וסגי בתי' בתרא ותו קשה באמת לא פי' רש"י כתו' ויעויין בדברי מגיני שלמה מה שהאריך בזה ונראה ליישב הכל בחדא מחתי' דהנה יעויין במתני' תוספ' ד"ה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה גרסינן ול"ג עד שתכנס לרשות הבעל דא"כ הוה משמע עד שימסר האב לשלוחי הבעל כדמוכח בגמרא כו' ומתני' דהכא מוקמינן לה בגמרא לענין תרומה לאפוקי ממשנה ראשונה א"כ הוה תיובתא דרב דאמר בגמרא מסירתה לכל חוץ מתרומה ומיהו י"ל וכו' עיי"ש היטיב בדבריהם ולכאורה איכא למידק מאי קשיא ליה לתוס' על הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל הלא לפי תירוצו השני של ר"י בתו' הנזכר שפיר יכולים לקיים אותו הגירסא לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל. וא"ל דתקשה לרב יש לפרש דרב ורב אסי המה מחולקים בזה דהיינו רב סבר דטעמי' של משנה ראשונה הוא משום שמא תמזוג ולפ"ז גם במסר אסורה דשייך נמי הך טעמי' לפי סברת ר"י הנ"ל וגם למשנה אחרונה דסבירא ליה דבהגעת זמן אסור משום סימפון מודים דגם במסר אסור משום שמא תמזוג דמשנה אחרונה ודאי לא להקל בא וכמ"ש הגאון מוהרש"א ז"ל יעש"ה בדבריו הנאמרים בהשכל ורב אסי סבר טעמי' דמשנה ראשונה ומשנה אחרונה הוא רק משום סימפון וגבי מסרה שפיר מותרת גם בתרומה. נמצא לרב הגעת זמן לחוד אסור משום סימפון. וגבי מסר אסור משום שמא תמזוג (אבל זה ודאי אין שום סברא לומר היכא דלא מסרה לא יהי' שייך טעמא שמא תמזוג כגון דהגיע זמנה ואחר שמסרה בהגיע זמנה שייך שמא תמזוג לשלוחים זה בודאי לא ניתן להוציא משפתים דהלא בודאי לא נגרעת בזה דמסרה והיכא דאיתא עדיין ברשות אבי' אמרי' הואיל ומזונותיה עליו מיחד לה דוכתא כמו כן במסרה מסתמא יראה שלא תמזוג מדילי' וכו' וזה ברור) ובהיות כן יש לפרש הפי' במשנתנו כך לעולם היא ברשות אב אף לאחר שהגיע זמנה דע"ז בא תיבת לעולם כדאמרי' בגמ' עד שתכנס נמי אח"כ לרשות הבעל ומסרה דאז ליכא טעמי' דסמפון כיון דמסרה ודאי בדקה וטעמי' דתמזוג לא שייך אחר שהגיע זמנה מכבר וכמדומה לי בימי נעורי נתכוונו בקושיא זו כמה בעלי תריסין ומופלגי תורה: ונראה דאותו גירסא עד שתכנס לרשות הבעל בלא"ה לא תתקיים לפי תירוץ השני של ר"י שזכרנו מחמת איזה קושיא אחריתא ובהכרח לפרש דרק לתירוץ ראשון של ר"י שזכרנו מתקיים הגירסא ובהיות כן שפיר מקשי' התוס' על רב דלפי אותו תירוץ ישאר שפיר הקושי' על רב דליכא למימר דרב סבר טעמי' של משנה אחרונה משום שמא תמזוג קשיא דתהי' במסר לחוד מותרת ועיין דהנה לפי הגירסא במשנתנו עד שתכנס לחופה אז י"ל מה דפריך ר"ה בגמרא על רב אסי מלעולם היא ברשות האב וכו' היינו ממתני' דהכא פריך לה משא"כ אם הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל במשנתנו כמ"ש התוס' אז בהכרח לפרש דלאו ממשנתנו פריך אלא מאיזה ברייתא דאשכח לה ופריך לה וזה פשוט. והנה אם באנו לפרש דר"ה פריך זאה מברייתא יקשה מאי פריך דלמא רב אסי ס"ל כר' יהודא בן בתירא דשמעי' לה בפ"ק דמס' קידושין דף י"א ע"ב דס"ל טעמא דב"י אינה אוכלת בתרומה משום שמא תשקה הוא גבי הגעת זמן ולכך גבי מסר מותרת כפרש"י ז"ל והברייתא אתיא כבן בג בג דהתם דסבר טעמי' משום סימפון ושפיר קתני עד שתכנס לחופה ואף שריב"ב ס"ל למשנה ראשונה מ"מ י"ל כמ"ש בזה הגאון בעל מג"ש ז"ל לפרש"י עיין דגם למשנה אחרונה ס"ל טעמי' משום הגעת זמן עיי"ש היטב בדבריו אך יש לתרץ כיון דהמקשה עדיין לא אסיק אדעתי' מן הסברא דמסירתה זו היא כניסתה לחופה הרי אין מקום לומר ג"כ דרב אסי ס"ל כר"י בן בתירא אחר שמלשונו מוכח ג"כ דסבר דמסר אסור באכילת תרומה דגם בלשונו שם מבואר בלשון זה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסת ב"י אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ומשמע דוקא במסירתה לחופה ומוכח להמקשה דלא כפי סברת בעל מג"ש שזכרנו:
אך כל זה לפי תירוץ ראשון ולפירש"י ז"ל. אבל לפי תירוץ בתרא שבתוס' משם ר"י דאזלי האיכא בנייהו איפכא דבמסר משום סימפון ליכא ומשום שמא תשקה איכא. וא"כ גם האיכא בנייהו דאמרי' בקידושין דף י"א ע"א בין בג בג ובין ריב"ב נמי אזלי איפכא כאשר העלה הגאון בעפ"י ז"ל דלבן בג בג מותר במסר אחר שס"ל הטעם משום סימפון ולריב"ב אסור משום דעולא יעש"ה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי מאי פריך הש"ס מן הברייתא דלעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה. דלמא הברייתא כריב"ב. ורב אסי ס"ל כבן בג בג דטעמי' משום סימפון ולהכי אמר אף לתרומה. וא"ל דתוס' בשיטתייהו קיימו דפירשו בסוגיא דהתם ד"ה עד שתכנס לחופה וכו' דריב"ב קאי לפי משנה ראשונה וממילא לא מתוקם הברייתא כוותי' כיון דתני בברייתא נמי לעולם וע"כ לאפוקי ממשנה ראשונה ז"א דע"כ אם לפי משנה ראשונה הטעם לריב"ב משום שמא תשקה ואסור ע"כ גם למשנה אחרונה אסור כמ"ש המהרש"א ז"ל דמשנה אחרונה להחמיר בא ולא להקל. ומחמת קושיא הזו על תירוצו השני של ר"י אנו צריכין לפרש דרך הישר דהוה לי' הגירסא במשנתינו עד, שתכנס לחופה. והשתא לאו מברייתא פריך לה ר"ה לרב אסי אלא ממשנתינו גופא וא"כ א"ל בשום פנים דר"א כבן ב"ב ומתני' כריב"ב דקשיא רישא אסיפא דמתני' דהא רב אסי ג"כ על משנתינו קאי ואומר מסירתה לכל אפי' לתרומה ואין למוקמי מתני' כריב"ב כמ"ש ופריך שפיר ממתני' גופא ממש רישא אסיפא לרב אסי והשתא שזכינו דלפי תירוץ השני של ר"י בלא"ה מההכרח לאוקמי הגירסא במשנתינו עד שתכנס לחופה מכח קושיתינו הנ"ל רק לתירוץ ראשון של ר"י שפיר יכול להתקיים הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל וע"ז הקשו בתוס' שפיר דיהי' קשיא לרב ומיושב קושיתינו הנ"ל דמאי הקשו תוס' לתירוץ ב' של ר"י ז"א דלתירוץ ב' בלא"ה נסתר לגמרי הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל ולהיות הפירכא בגמ' מברייתא כמ"ש ובהיות כן י"ל מש"ה הביא ר"י גם תירוץ הראשון אף שהוא דחוק מ"מ מועיל תירוץ מיעוט קמא ליישב קושית התוס' לפי הגירסא במשנתינו עד שתכנס לרשות הבעל ולק"מ קושי' תוס' לרב כאשר תירצו תוס' לעיל ומיהו וכו' ולפי גירסא זו לא תתקיים תירוץ ר"י השני דתקשה א"כ מאי פריך לה מברייתא דלמא ריב"ב היא ורב אסי כב"ב בג ולזה תירץ שפיר ר"י תירוצו הראשון. ומיושב נמי באר היטב למה לא פירש"י ז"ל כפי' תוס' מאחר שהוא ז"ל גרס במשנה עד שתכנס לרשות הבעל יעויין בדבריהם הנאמרים להדיא במתני' א"כ א"ל כתירוץ ר"י השני מחמת קושיתינו הנ"ל ובפרט שרש"י ז"ל אזיל לשיטתו גם במסכת קידושין וכפיר' מג"ש שזכרנו וכתירוץ ראשון לא ניחא לי' שהי' דחוק בעיניהם לפרש כן כאשר נראה עין בעין ואולי בזה רמזה התו' אחר שתירצו התירוץ אחרון בכדי שלא תקשה למה לא סגי בזה ולאיזה צורך הביאו תירוצם הראשון שהוא דחוק לזה כתבו ובקונטרס לא פי' כן והיינו משום דקיימי בשיטתייהו וגרסי במשנתינו עד שתכנס לרשות הבעל ולכך לא ניחא ליה כתירוץ בתרא כדי שלא יקשה מאי פריך מברייתא דלמא ריב"ב היא כנ"ל הרי דלא מתוקמי תירוץ בתרא רק לפי הגירסא במשנתינו עד שתכנס לחופה ואז י"ל שפיר דר"ה פריך ממשנתינו כנ"ל לכן כתבו גם תירוצם הראשון אף שהוא דחוק בכדי ליישב ג"כ לפי הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל במשנתינו ור"ה פריך מברייתא כן נראה ליישב שיטת רש"י ותו' וכדי להעיר לב התלמידים המקשיבים לקולי אמרתי שלפי דברינו תקשה קושי' קיצור או סתירה קושי' הקיצור היא כאשר הקשה הגאון מהרש"א ז"ל למה להמקשן לפרוך מן ברייתא דלעולם היא ברשות האב וכו' טפי ה"ל למיפרך ממשנה דהיינו ממשנה דב"ד של אחריהן אמרו אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה כיון דעדיין לא ידע המקשה לתרץ דמסירתה זו היא כניסתה לחופה:
בלא דברינו הנאמרים לעיל יש מקום ליישב קושיא זו כמ"ש בעפ"י דבאמת גם המקשה הוה ידע מזו הסברא דמסירתה זו היא כניסתה לחופה כמו שהשיב המתרץ רק מאחר דתני בברייתא לשון לעולם היא ברשות אב תיבת לעולם משמע דמורה דוקא עד כניסתה לחופה ממש כן עלה בדעת המקשה ולהכי לא פריך ממשנתינו דב"ד של אחריהם דלא תני שם לעולם ממילא י"ל שפיר מסירתה זו היא כניסתה לחופה כך י"ל בל"ז אבל השתא לפי דברינו הנ"ל נסתר תירוץ זה דבהיות כן נתעורר קושי' סתירה על המקשן דגם עתה לא פריך מידי מברייתא דלעולם היא ברשות האב כו' לפי גירסת רש"י במשנתינו עד שתכנס לרשות הבעל וע"כ מברייתא פריך ר"ה א"כ י"ל דברייתא כבן בג בג ורב אסי ס"ל כריב"ב בל"ז י"ל כמ"ש דבלשון ריב"ב נאמר ג"כ עד שתכנס לחופה ומשמע להמקשן דדוקא הוא ולא במס' ולהכי לא מצי למימר דר"א כריב"ב אבל לפי סברת פי' הנ"ל דהיכא דלא תנן תיבת לעולם ידע המקשן דמסירתה זו היא כניסתה לחופה א"כ שפיר י"ל דר"א כריב"ב ס"ל ומה דאמר ריב"ב עד שתכנס לחופה היינו מסירתה ובהכרח לומר דס"ל להמקשן גם היכא דלא תנינן תיבת לעולם משמע דוקא עד שתכנס לחופה א"כ הדרא קושית מהרש"א הנ"ל לדוכתי' ה"ל למיפרך בקיצור ממשנה דב"ד של אחריה' וקשה ממ"נ על המקשן או הקיצור או הסתירה כמש"ל ובחילוקי הארכתי בזה וכאן עת לקצר: בשם כבוד אדוני אבי ומורי הרב המופלג החכם השלם החריף והבקי המנוח כמוהר"ר אלעזר זלה"ה נכד הרב המאוה"ג המנוח המפורסם מוהר"ר אלעזר ז"ל שהי' אב"ד ור"מ דק"ק מאטירש דארף במדינת הגר:
גרסינן במס' קידושין דף י"ג ע"ב בפיסקא וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל בשלמא גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל מנ"ל כו' אלא מדאמר רחמנא אלמנה לכ"ג אסורה הא לכהן הדיוט שריא ודלמא לכ"ג בלאו ולכ"ע בעשה כו' ופרש"י ז"ל לכ"ע בעשה ויצאה והיתה לאיש אחר ע"י גירושין ולא ע"י מיתה כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ד ובתו' בד"ה לכ"ע בעשה אומר ר"י דאיכא עשה באשת איש כגון ודבק באשתו ולא באשת חבירו תימא דלא ילפינן שתתיר מיתה בק"ו מגט ומה גט שאינה מתיר ליבום בשום ענין אפילו אין לה בנים מתיר לעלמא בכל ענין מיתה שמתרת ליבם שאין לה בנים א"ד שתתיר לעלמא בכל ענין עכד"ת ואיכא למידק דקושי' תימא שבתו' קשיא בל"ז תיכף על המקשן או על תרצן הראשון או דהוה להו להקשות במסקנא דמלתא ולמה מקשי' לפום שינויא זה וגם אינו מקושר לענין שלפניו מה דאמרו שהעשה היא ודבק באשתו. ונראה לתרץ בטוב טעם ודעת דהנה לכאורה יש לדקדק בלשון הגמרא שאמר הא לכהן הדיוט שריא. מ"ש כ"ה דנקיט טפי ה"ל למימר הא לכ"ע שריא אך י"ל דהנה יש נפקותא רבא בין פי' רש"י דהעשה הוא ויצאה והיתה ובין פי' תוס' דהעשה הוא ודבק באשתו דלפרש"י דהעשה היא מויצאה והיתה לא שייך עשה זו כ"א בישראלים דוקא משא"כ גבי כהנים דלא שייך זו העשה כלל מאחר שהוא אסור בגרושה ואיך קרינן בי' ויצאה והיתה ע"י גירושין הוא דמותרת לו ולא ע"י מיתה הלא גם ע"י גירושין אסורה לו אבל לכ"ע שייך שפיר עשה זו משא"כ לפר"י דהעשה הוא מודבק באשתו ולא באשת חבירו א"כ שכיר י"ל דאותו עשה שייכא בכהני' ג"כ. ובזה י"ל דכך היא כוונת התוס' ורצונם לפרש המשך לשון הגמ' הכי דהמקשן ידע מזה די"ל לכ"ע בעשה והיינו מהעשה דויצאה והיתה ידע לכך לא מצי למימר הא לכ"ע שרי' דיש לדחות דלמא לכ"ע בעשה דויצאה והיתה לכן דייק הא לכהן הדיוט שריא דלכהן מוכח שפיר דשריא דלדידי' ליכא העשה דויצאה והיתה כמ"ש. והמקשן פריך ודייק דלמא לכ"ע בעשה כלומר דיש עשה מה שהוא כולל לכ"ע אף לכהן כלומר העשה של ודבק באשתו ולא באשת חבירו. וזה דייק תוס' בלשון המקשה ודלמא לכ"ע בעשה היינו דודבק באשתו דא"ל העשה של ויצאה והיתה זה לא שייך בכהן ואיך דחה מה ושרוצה לומר מקודם הא לכ"ה שריא מאחר שלא שייך גבי אותו עשה ובזה יש ליתן שפיר סעד וסמך סמוכ' באמת וישר המשך דברי התימ' שבתוס' דהנה לכאורה יש להקשות מאי מקשים התוס' תיתי בק"ו דמיתת הבעל מתי' איך יוכל הק"ו לדחות מקרא מלא שכתוב עשה ודבק או ויצאה והיתה אך נ"ל דהנה הקשה מהרי"ן לב ז"ל מאי הקשו התוס' ותיתי מיתת הבעל מק"ו מגט הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בשפחה כנענית יעש"ה ותירץ מוהרש"א ז"ל דיש למילף הק"ו בענין זה עלמא מיבם מה יבם שאינו מותר ע"י גט מותר ע"י מיתה עלמא שהותר ע"י גט אינו דין שהיא מותר ע"י מיתה עיי"ש א"כ י"ל אהני לן הק"ו ואהני לן קרא של העשה דהא הק"ו אינה רק לכ"ע אבל לכהן ליכא שום ק"ו בעולם אחר שהוא אסור ע"י גט א"כ איכא לאוקמי העשה לגבי כהן וכלל מסור בידינו היכא דאיכא למוקי הקרא על שום ענין ולקיים הק"ו קיימי' שניהם וכ"ה בריטב"א ובעצ"י רק כל זה אי העשה הוא של ודבק משא"כ אם העשה הוא מויצאה והיתה כפרש"י א"כ לא קשה כלל קושי' התוס' דתיתי בק"ו דהיאך אתי ק"ו ועוקר לקרא וא"ל דמוקי לקרא על כהן דלא שייך הק"ו קשה הלא גם העשה לא שייך גבי כהן. ומובן היטב הקישור בתו' דבל"ז לק"מ ותיתי בק"ו ה"א דיש עשה מויצאה והיתה ואיך אתי ק"ו ודחי לקרא משא"כ אחר שפירש ר"י דהעשה הוא של ודבק באשתו מקשי' שפיר א"כ תיתי בק"ו דלכ"ע שריא והעשה לכהן דאסור וק"ל ודפח"ח ושפתים ישק כו':
סוכה דף ל"א ע"א האי סבתא דאתית לקמי' דר"נ אמרה לי' ריש גלותא וכולהו רבנן יתבו בסוכה גזולה ופרש"י שעבדי ריש גלותא גזלה ממנה עצים וסיככו בהם והיתה רוצה שיחזירו לה בעין העצים והשיב ר"נ דאין לה אלא דמי עצים מתקנת מריש כו' עיי"ש ויש לדקדק לאיזה צורך היתה קובלת על שארי רבנן סגי באמרה ריש גלותא בסוכה גזולה יתיב ואמרתי בלמדי גמרא זו על הדרך מידי עברי לבית הדפוס. דאי' שם ת"ר סוכה גזולה ר"א וחכמים מכשירין אמר ר"נ מחלוקת כשתקף חבירו והוציאו מסוכתו לר"א אי קרקע נגזלת הרי היא גזולה ואי קרקע אינה נגזלת שאולה היא וחכמים לטעמייהו דקרקע אינה נגזלת ושאולה כשרה אבל גזל עצים וסיכך בהם ד"ה כשרה כו' ופרש"י א"כ לחכמים לא משכחת סוכה גזולה כ"א בעושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כו' דאל"כ לא משכחת לה מאחר דקרקע אינה נגזלת וגזל עצים לא הוי גזל ע"ש והתוס' כתבו דבחנם דחק רש"י לזה דדלמא באמת לא משכחת גזולה לרבנן ואי קשיא ל"ל לך דכ"ר מאחר דס"ל שאולה כשרה ז"א דהא מדאורייתא גזל עצים וסיכך נמי הוי גזל דשינוי השם החוזר לברייתו לא הוי שינוי ע"ש רק דתקנת מריש הוא תקנת חכמים ועכ"פ קרא דלך שפיר יש למעוטי גזל עצים וסיכך יע"ש ולכאורה יש להביא ראי' לשיטת תוס' הנ"ל דהנה לעיל ד"ט הקשו בתו' למה לי לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מצוה הבא בעבירה בשלמא לר"א איצטרך למעוטי שאולה אבל לחכמים דמכשירים שאולה וע"כ לך רק למעוטי גזל הוא דאתי וקשה תיפוק לי' דהוה מצוה הב"ע ונראה ליישב קושי' תוס' דאי' לעיל אמר ר"נ פעמים שהעליונה פסולה והתחתונה כשרה כגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצילתה וקיימו תרווייהו תוך עשרי' עכ"ל ופרש"י דאי הוה עליונה למעלה מעשרים שוב הוה שם סכך פסול על סכך העליונה ומצטרף עם סכך התחתונה ונפסל גם היא עיי"ש והנה ריש פ' לולב הגזול הקשו בתוס' ל"ל טעמא דאשירה פסול דכתותי מכתת שיעורא תיפוק לי' דהוה מהב"ע ותירצו דדוקא היכא דליכא לקיומי המצות זולת העדר העבירה שפיר הוה מהב"ע אבל היכא דבלא"ה המצוה נגמרת בלי העבירה לא מקרי מהב"ע עיי"ש ויעויין בדברי הרא"ש ז"ל מבואר יותר:
ולפ"ז לולי דמסתפינא י"ל דאיצטרך בכה"ג למעוטי גזולה כגון שהי' שני סוכות זה למעלה מזה והעליונה חמתה מרובה והתחתונה צילתה מרובה מחמתה והעליונה היתה סכך גזול א"כ לאו קרא לא הוה על הסכך שום פיסול מעולם רק איסורה מכח מהב"ע וכאן מאחר דאין הדבר הכרח לקיים המצות בהעדר העבירה דבלא"ה איכא צילתה מרובה מחמתה ומהיכי תיתי לצרפה כדי לומר דהיושב בסוכה זו הוא מקיים מהב"ע משא"כ עתה דהתורה אסרה לנו בהדיא סוכה גזולה הרי עליה שם גזולה ומצטרף שפיר סכך העליונה הגזולה עם התחתונה ושפיר הוכרחה רחמנא למיפסל להדיא גזולה מה"ט רק כל זה אם גזל עצים וסיכך הוה גזל שפיר אשכחן לה כמש"ל ומיושב קושי' תוס' שפיר משא"כ אם באנו לומר דאינה גזל כ"א בגזל קרקע או בראש העגל' הוה הדרא קושית תוס' לדוכתי' ל"ל למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מצוה הב"ע דהשתא א"ל דאיצטרך קרא לאסור סוכה שתחת סוכה והעליונה גזולה ותחתונה כשרה ז"א דאיך גזל עליונה לחוד אע"כ כפי' תוס' דגזל עצים וסיכך בהם נמי הוה גזל וכנ"ל רק כל זה אם אמרי' דסוכה שאולה כשירה וא"כ ע"כ לך רק למעוטי גזולה הוא דאתי וקשה שפיר תיפוק לי' דהוה מהב"ע כקושית תוס' והכרח לומר דמיירי בכה"ג שהתחתונה בפ"ע כשרה רק למעלה ממנו סוכה גזולה א"כ מוכח שפיר דגזל עצים הוה גזל משא"כ אם נאמר דשאולה פסולה לא מוכח מידי די"ל דלך ממעט שאולה כמו שתירצו תוס' לר"א וזה היתה כוונת הסבתא דהיתה רוצית להוכיח דגזל עצים הוה גזל שפיר לכך דייקי ריש גלותא וכולהו רבנן יתבי וקשיא הלא לגבי רבנן הוה סוכה דריש גלותא סוכה שאולה ואיך יתבי בה וצ"ל דס"ל סוכה שאולה כשרה וא"כ קשה לך למה לי למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מהב"ע וצ"ל דמיירי בסוכה תחת סוכה והעליונה גזולה א"כ מוכח שגזל עצים הוה גזל וצווחה שפיר דיתבי' בסוכה גזולה. ובדרושים הארכתי לבאר עוד יתר דבריה במה שאמרה איתתא דהוה לאבוהו שי"ח עבדי כו' היתה רצונה שלא תימא כתירוץ תוס' דמצוה הבא בעבירה דרבנן ומאחר שהוא רק דרך דרוש קצרתי בזה ולמעיין נקל להבין ע"פ מפ"ת וק"ל: